בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל, ויהויקים הפך למשרת שלו במשך שלוש שנים, ואז חזר ומרד בו.
בְּיָמָ֣יו עָלָ֔ה נְבֻכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיְהִי־ל֨וֹ יְהוֹיָקִ֥ים עֶ֙בֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיָּ֖שָׁב וַיִּמְרָד־בּֽוֹ׃מלכים ב׳ · פרק כד׳
מרד יהויקים וגלות יהודה
התקופה של מרד יהויקים, עליית יהויכין לשלטון, המצור על ירושלים והגלות הראשונה של יהודה בשבי בבל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ כד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
מרד יהויקים וגלות יהודה
והשם שלח נגדה של כשדים, ונגדה של ארם, ונגדה של מואב, ונגדה של בני עמון, ושלח אותם על יהודה כדי להשמיד אותה, כפי שאמר הַשֵּׁם דרך עבדיו הנביאים.
וַיְשַׁלַּ֣ח יְהוָ֣ה ׀ בּ֡וֹ אֶת־גְּדוּדֵ֣י כַשְׂדִּים֩ וְאֶת־גְּדוּדֵ֨י אֲרָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ גְּדוּדֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ גְּדוּדֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וַיְשַׁלְּחֵ֥ם בִּֽיהוּדָ֖ה לְהַֽאֲבִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃אכן, בגלל דברי הַשֵּׁם, הוא הסיר את פניו מישראל, בגלל חטאיו של מנשה, ככל שעשה.
אַ֣ךְ ׀ עַל־פִּ֣י יְהוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּֽיהוּדָ֔ה לְהָסִ֖יר מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו בְּחַטֹּ֣את מְנַשֶּׁ֔ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃וגם בגלל דם הנ неви ששפך, וירשלים מלאה בדם неви, והשם לא רצה לסלוח.
וְגַ֤ם דַּֽם־הַנָּקִי֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁפָ֔ךְ וַיְמַלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם דָּ֣ם נָקִ֑י וְלֹֽא־אָבָ֥ה יְהוָ֖ה לִסְלֹֽחַ׃ה–ח
סוף ימי יהויקים ותחילת ימי יהויכין
כל שאר הדברים של יהויקים וכל מה שעשה, האם הם לא כתובים בספר דברי הימים של מלכי יהודה?
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְהוֹיָקִ֖ים וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃יהויקים נרדם עם אבותיו, ובנו יהויכין מלם במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֥ב יְהוֹיָקִ֖ים עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃מלך מצרים לא יצא יותר מארצו, כי מלך בבל לקח לו את כל מה שהיה שייך למלך מצרים, מנהר מצרים ועד נהר הפרת.
וְלֹֽא־הֹסִ֥יף עוֹד֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָצֵ֖את מֵֽאַרְצ֑וֹ כִּֽי־לָקַ֞ח מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֗ל מִנַּ֤חַל מִצְרַ֙יִם֙ עַד־נְהַר־פְּרָ֔ת כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר הָיְתָ֖ה לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃ (פ)יהויכין מלם בשלושה חודשים כשהיה בן שמונה עשרה, בירושלים; ושם אמו היה נחושת, בת אלנתן מירושלים.
בֶּן־שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נְחֻשְׁתָּ֥א בַת־אֶלְנָתָ֖ן מִירוּשָׁלִָֽם׃ט–יב
המצור על ירושלים ויהויכין בשבי
הוא עשה רע בעיני ה’, בדיוק כפי שעשה אביו.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃בזמן הזה, עבדיו של נבוכדנצר מלך בבל עלו על ירושלים, והעיר נצרה.
בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא עלה [עָל֗וּ] עַבְדֵ֛י נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלִָ֑ם וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצֽוֹר׃נבוכדנצר מלך בבל בא אל העיר, ועבדיו צרו עליה.
וַיָּבֹ֛א נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַל־הָעִ֑יר וַעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ׃יהויכין מלך יהודה יצא לפגוש את מלך בבל, הוא ואמו, עבדיו, שרתו וסריסיו, ומלך בבל לקח אותו בשנה השמינית למלכותו.
וַיֵּצֵ֞א יְהוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ עַל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ וַעֲבָדָ֖יו וְשָׂרָ֣יו וְסָֽרִיסָ֑יו וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת שְׁמֹנֶ֖ה לְמָלְכֽוֹ׃יג–טז
הגלות של יהויכין ופינוי ירושלים
הוא לקח משם את כל אוצרות בית ה׳ ואת אוצרות בית המלך, וגם שבר את כל כלי הזהב שהכין שלמה מלך ישראל בבית ה׳, כפי שאמר ה׳.
וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת־כָּל־אוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְאֽוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְקַצֵּ֞ץ אֶת־כָּל־כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃הוא פינה את כל ירושלים, את כל השרים ואת כל גיבורי הצבא, עשרת אלפים איש, וגם את כל המסגרים והחזקים; לא נשאר אף אדם אחד מהעם.
וְהִגְלָ֣ה אֶת־כָּל־יְ֠רוּשָׁלִַם וְֽאֶת־כָּל־הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת ׀ כָּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל עשרה [עֲשֶׂ֤רֶת] אֲלָפִים֙ גּוֹלֶ֔ה וְכָל־הֶחָרָ֖שׁ וְהַמַּסְגֵּ֑ר לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר זוּלַ֖ת דַּלַּ֥ת עַם־הָאָֽרֶץ׃הוא לקח בשבי אל בבל את יהויכין, את אמו של המלך, את נשות המלך ואת פקידיו, והוביל את אנשי הארץ בגלות מירושלים אל בבל.
וַיֶּ֥גֶל אֶת־יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת־אֵ֣ם הַ֠מֶּלֶךְ וְאֶת־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־סָרִיסָ֗יו וְאֵת֙ אולי [אֵילֵ֣י] הָאָ֔רֶץ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃הוא גם לקח בשבי את כל אנשי הצבא, שבעת אלפים איש, ואת אל המסגרים והחזקים, וכולם לוחמים מיומנים; מלך בבל הביא את כולם בגלות אל בבל.
וְאֵת֩ כָּל־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה וַיְבִיאֵ֧ם מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה׃יז–כ
מלוכת צדקיאתו וסוף הממלכה
מלך בבל מינה את דודו של מציקיאתו, מתניה, לשלט במקומו ונתן לו את השם צדקיאתו.
וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ׃ (פ)צדקיאתו היה בן עשרים ושנה כשהתחיל למלוך, ומלך בירושלים עשר שנים. אמו הייתה חמוטל, בת ירמיהו מליבנה.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חמיטל [חֲמוּטַ֥ל] בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃הוא עשה רע בעיני ה' בדיוק כפי שעשה יהויקים.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים׃הסיבה היא שהַשֵׁם כעס על ירושלים ועל יהודה, עד שהוא הרחיק אותם מעיניו, וצדקיאתו מרד במלך בבל.
כִּ֣י ׀ עַל־אַ֣ף יְהוָ֗ה הָיְתָ֤ה בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ וּבִ֣יהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִכ֥וֹ אֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
מרד יהויקים וגלות יהודה
בְּיָמָ֣יו עָלָ֔ה נְבֻכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיְהִי־ל֨וֹ יְהוֹיָקִ֥ים עֶ֙בֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיָּ֖שָׁב וַיִּמְרָד־בּֽוֹ׃
וַיְשַׁלַּ֣ח יְהוָ֣ה ׀ בּ֡וֹ אֶת־גְּדוּדֵ֣י כַשְׂדִּים֩ וְאֶת־גְּדוּדֵ֨י אֲרָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ גְּדוּדֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ גְּדוּדֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וַיְשַׁלְּחֵ֥ם בִּֽיהוּדָ֖ה לְהַֽאֲבִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃
אַ֣ךְ ׀ עַל־פִּ֣י יְהוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּֽיהוּדָ֔ה לְהָסִ֖יר מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו בְּחַטֹּ֣את מְנַשֶּׁ֔ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃
וְגַ֤ם דַּֽם־הַנָּקִי֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁפָ֔ךְ וַיְמַלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם דָּ֣ם נָקִ֑י וְלֹֽא־אָבָ֥ה יְהוָ֖ה לִסְלֹֽחַ׃
ה–ח
סוף ימי יהויקים ותחילת ימי יהויכין
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְהוֹיָקִ֖ים וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וַיִּשְׁכַּ֥ב יְהוֹיָקִ֖ים עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
וְלֹֽא־הֹסִ֥יף עוֹד֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָצֵ֖את מֵֽאַרְצ֑וֹ כִּֽי־לָקַ֞ח מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֗ל מִנַּ֤חַל מִצְרַ֙יִם֙ עַד־נְהַר־פְּרָ֔ת כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר הָיְתָ֖ה לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃ (פ)
בֶּן־שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נְחֻשְׁתָּ֥א בַת־אֶלְנָתָ֖ן מִירוּשָׁלִָֽם׃
ט–יב
המצור על ירושלים ויהויכין בשבי
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃
בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא עלה [עָל֗וּ] עַבְדֵ֛י נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלִָ֑ם וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצֽוֹר׃
וַיָּבֹ֛א נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַל־הָעִ֑יר וַעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ׃
וַיֵּצֵ֞א יְהוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ עַל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ וַעֲבָדָ֖יו וְשָׂרָ֣יו וְסָֽרִיסָ֑יו וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת שְׁמֹנֶ֖ה לְמָלְכֽוֹ׃
יג–טז
הגלות של יהויכין ופינוי ירושלים
וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת־כָּל־אוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְאֽוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְקַצֵּ֞ץ אֶת־כָּל־כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃
וְהִגְלָ֣ה אֶת־כָּל־יְ֠רוּשָׁלִַם וְֽאֶת־כָּל־הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת ׀ כָּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל עשרה [עֲשֶׂ֤רֶת] אֲלָפִים֙ גּוֹלֶ֔ה וְכָל־הֶחָרָ֖שׁ וְהַמַּסְגֵּ֑ר לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר זוּלַ֖ת דַּלַּ֥ת עַם־הָאָֽרֶץ׃
וַיֶּ֥גֶל אֶת־יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת־אֵ֣ם הַ֠מֶּלֶךְ וְאֶת־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־סָרִיסָ֗יו וְאֵת֙ אולי [אֵילֵ֣י] הָאָ֔רֶץ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃
וְאֵת֩ כָּל־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה וַיְבִיאֵ֧ם מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה׃
יז–כ
מלוכת צדקיאתו וסוף הממלכה
וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ׃ (פ)
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חמיטל [חֲמוּטַ֥ל] בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים׃
כִּ֣י ׀ עַל־אַ֣ף יְהוָ֗ה הָיְתָ֤ה בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ וּבִ֣יהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִכ֥וֹ אֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את התקופה של סוף ממלכת יהודה, החל מהמרד בבבל ועד לגלות השבויים לירושלים.
פסוקים א–ד
מרד יהויקים וגלות יהודה
בתקופת שלטון נבוכדנצר מלך בבל, יהויקים מרד בשלטונו. כתוצאה מכך, הַשֵּׁם שלח על יהודה כוחות צבא של כשדים, ארם, מואב ובני עמון כדי להשמיד אותה. הדבר קרה בגלל חטאיו של מנשה ודם הנ неви ששפך יהויקים בירושלים, ועל כך הַשֵּׁם לא רצה לסלוח.
פסוקים ה–ח
סוף ימי יהויקים ותחילת ימי יהויכין
הפסוקים מתארים את סיום שלטונו של יהויקים, עליית בנו יהויכין לשלטון למשך שלושה חודשים, ואת התרחבות שלטון בבל על שטחי מצרים. מוזכר גם שם אמו של יהויכין.
פסוקים ט–יב
המצור על ירושלים ויהויכין בשבי
יהויכין עשה רע בעיני ה’ כדמות אביו. בתקופה זו נבוכדנצר מלך בבל צר על ירושלים. המלך בבל הגיע לעיר עם צבאו, ויהויכין, יחד עם משפחתו ושרתיו, יצא לפגוש אותו. בסופו של דבר, נבוכדנצר לקח את יהויכין בשבי בשנה השמינית למלכותו.
פסוקים יג–טז
הגלות של יהויכין ופינוי ירושלים
הקטע מתאר את השבי של יהויכין ואנשי ירושלים על ידי מלך בבל. הכוח הבבלי פינה את אוצרות בית ה׳ ובית המלך, שבר כלי זהב, ולקח בשבי אלפי אנשים, כולל אצילים, חיילים ואומנים, והוביל אותם בגלות אל בבל.
פסוקים יז–כ
מלוכת צדקיאתו וסוף הממלכה
מלך בבל מינה את צדקיאתו, בן עשרים שנה, למלוך בירושלים במקום מתניה. צדקיאתו מלך עשר שנים ועשה רע בעיני ה'. בגלל כעס ה' על ירושלים ויהודה, המלך מרד בבבל והתוצאה הייתה הרחקת העם מעיני ה'.
הפרק מסתיים עם מלוכת צדקיאתו והשלמת שלב הגלות של חלק מתושבי ירושלים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַגְּבוּרָה שֶׁבַּתּוֹרָה בְּעֵת הַגָּלוּת
״וּלְפִיכָךְ קָבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ הוֹגִין בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה וּמִתְקַבְּצִין שְׁתֵּי פְעָמִים בַּשָּׁנָה בַּאֲדָר וּבֶאֱלוּל מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל״
הַמִּדְרָשׁ מַסְבֵּר לָמָּה נִשְׁמַרְתָּה הַתּוֹרָה בִּזְמַן הַגָּלוּת. לְפִי הַמִּדְרָשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְצִיב שְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת שֶׁיִּלְמְדוּ תּוֹרָה לְלאֹמֶר יוֹמָם וָלַלְיָה. הַיְשִׁיבוֹת הָיוּ מִתְקַבְּצִין אֶחָד עָשָׂר וְעוֹד פַּעַם בַּשָּׁנָה, בְּחֹדֶשׁ אֲדָר וּבְחֹדֶשׁ אֱלוּל, מִכָּל הַמָּקוֹמוֹת. הַמַּטָּרָה הָיְתָה לְבַסֵּס אֶת הַהֲלָכָה עַל מִשְׁמַע מִן הַמִּקְרָא, הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד, כְּדֵי שֶׁהָעָם לֹא יִכָּשֵׁל בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. הַמִּדְרָשׁ מְקַבֵּל אֶת הַפָּסוּק מִמִּלְכֵי שְׁנִים, הַמְּתָאֵר אֶת הַחֻרְבָּן וְאֶת הַגָּלוּת הַמְּשׁוֹקֶת שֶׁל הַשָּׂרִים וְהַגִּבּוֹרִים, וּמְסַבֵּר שֶׁהַיְּשִׁיבוֹת הָלוּ לֹא נִפְגְּעוּ בַּחֻרְבָּן. הַמַּשָּׂא הַמֶּרְכָזִי הוּא שֶׁהַגְּבוּרָה הָאֲמִתִּית בַּגָּלוּת אֵינָהּ כּוֹחַ צְבָאִי, אֶלָּא הַיְכֹלֶת לִשְׁמֹר עַל הַתּוֹרָה. הַמַּדְרִישׁ מְקַלְקֵל אֶת הַקּוֹשִׁים בֵּין הַחֻרְבָּן הַמְּחֵד לַהַשְׁאָרַת הַמַּסּוּרָה.
מדרש תנחומא, נח ג׳:י׳ ↗תקנות הכתיבה והקריאה של האותיות
״אלו כותבין וי"ו וקוראין יו"ד (אסורים) [אסורי] אבוגיל אנועך אולי אושר ארוצם בעוני (ביד) [בור] בהליכתם החפשות (דרכי) התעיף (המכעיסנו) [הכעסוני] הישר הנתינים המבינים ברזות״
בקטע זה מתוך מסכת סופרים, מובאת רשימה של מילים שבהן קיימת בעיה בכתיבה או בקריאה. הטקסט מפרט אותיות שכותבים בצורה אחת אך קוראים בצורה אחרת, כמו האות ו' שכותבים וקוראים כית'. הסבר זה מבוסס על המקור המובא, המתמקד בפרטים הטכניים של מלאכת הכתיבה והקריאה. המטרה היא לשמור על דיוק לשוני ועל כללי הכתיבה המיוחדים של הסופרים.
מסכת סופרים ז׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
סופו של יהויקים
״וישכב יהויקים. לא על מטתו, כי אסרו נבוכדנאצר בנחושתים להוליכו בבלה, והיו מגררין אותו ומת בידם, כמו שנאמר (ירמיהו כב יט): קבורת חמור יקבר סחוב״
הפרק מתאר את התקופה האחרונה של מלכותו של יהויקים ואת חורבן ממלכת יהודה. הטקסט מפרט את השליטה של נבוכדנאצר ביהודה ואת השבויים שנלקחו לשבוי בבלה. הפרק מציג את רצף האירועים של כיבושים, מסים, ועליית מלכים חדשים, תוך שמירה על הנתונים ההיסטוריים המופיעים במקרא. רש"י מפרש את הפסוק על מותו של יהויקים ומציין כי הוא לא נח על מיטתו כרגיל. לדעת רש"י, נבוכדנאצר כבל אותו בנחושתים כדי להעבירו בבושה בדרך לבבלה, ומת תוך כדי הובלתו. רש"י מסתמך על פסוק בירמיהו ועל דברי הימים כדי להסביר את אופן מותו המדכא.
רש״י על מלכים ב׳ 24:6:1 ↗החורבן והנשיאים שנלקחו בגלות
״ואת אילי הארץ. אלו חורי יהודה ובנימין, וצדיקים היו, עליהם הכתוב אומר (ירמיהו כד ה): כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה:״
הקטע מתוך ספר מלכים ב' מתאר את תקופת סוף הממלכה וגלות יהודה. הכתוב מציין כי נלקחו עשרים אלף איש בשבי, וביניהם נשיא הארץ ואנשים חשובים. זהו תיאור היסטורי של רצף האירועים שהוביל לחורבן ירושלים ולשבי בבבל. רש"י מפרש את המונח "אילי הארץ" כמתייחס לאנשים הבולטים מיהודה ומבנימין. הוא מציין כי אלו היו צדיקים, ומביא את דברי ירמיהו המדמה אותם לתאנים הטובות, כדי להדגיש את גודל האובדן של האנשים המעולים שנלקחו לגלות.
רש״י על מלכים ב׳ 24:15:1 ↗הסיבות לחורבן יהודה
״וגם דם הנקי. גם דם הנקי גרם הדבר:״
הפרק מתאר את התקופה האחרונה של ממלכת יהודה ואת סדר המתרחש בה. המלך יהויקים שלט בתקופה זו, ועל פי הטקסט המקראי, המעשים הרעים של המלך ושל עמו הובילו לכעס של הַשֵּׁם. התהליך מתאר כיצד הממלכה נחלשה תחת לחץ בבלי. המצודת דוד על הפסוק הרביעי מסביר כי דם הנקי היה אחד הגורמים המרכזיים לכך שהדבר קרה. לפי פירוש זה, שפיכות דם חפים מפשע יצרה השלכות רוחניות והיסטוריות שהובילו לחורבן.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 24:4:1 ↗החובה של חיילי המלך
״הכל גבורים. על אנשי החיל יאמר, לא על החרש והמסגר:״
בפירושו על מלכים ב', שני מצוי מדגיש כי הכוח שנשלח לעבוד למלך כלל רק את אנשי החיל, ולא את בעלי מלאכות כמו חרשים או מסגרים. המצודת דוד מתמקד בהבחנה בין מי שאמור לבצע עבודת כפייה לבין מי שמו exempt מכך בשל אופי עבודתו. ההסבר מיוחס למצודת דוד, והוא מפרש את המילה "גבורים" כלוחמים בלבד. גישה זו מנסה להבהיר שהעבודות הקשות נטענו למצוידי הנשק ולא לאומנים, אך חשוב לציין כי ישנם פרשנים אחרים שעשויים להבין את הטקסט באופן שונה.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 24:16:1 ↗