מנשה מלך בירושלים שנים עשר, ושנה חמישים וחמש. שם אמו היה חפצי בָּהּ.
בֶּן־שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ מְנַשֶּׁ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֥ם אִמּ֖וֹ חֶפְצִי־בָֽהּ׃מלכים ב׳ · פרק כא׳
מנהיגותו של מנשה וחטאיו
מנשה בן חזקיה ממשיך למלוך בירושלים. הוא עושה רע בעיני הַשֵּׁם, בונה מזבחות לעבודה זרה ומביא על ירושלים את עונש הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ כא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
מנהיגותו של מנשה
הוא עשה רע בעיני ה' כפי שנעשו מעשים דוחים בקרב העמים שה' הוציא מלך מול בני ישראל.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הוא בנה מחדש את המקומות הגבוהים שאביו חזקיהו הרס, והקים מזבחות לבעל ועשה אשורה כמו אחאב מלך ישראל, ועבד את כל כוכבי השמיים.
וַיָּ֗שָׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אִבַּ֖ד חִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּחֹ֜ת לַבַּ֗עַל וַיַּ֤עַשׂ אֲשֵׁרָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃הוא בנה מזבחות בבית ה' בירושלים, המקום שבו ה' אמר שהוא ישיב את שמו.
וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּירוּשָׁלִַ֖ם אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִֽי׃ה–ח
עֲבוֹדָה זֶרָה וְהַתְנַאי לַשְּׁמִירַת הָאָרֶץ
הוּא בָּנָה מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם בַּשְׁתֵּי הֶחְצֵרוֹת שֶׁל בֵּית הַשֵּׁם.
וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָֽה׃הוּא הַעֲבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ, וְעוֹנָן וְנִיחָשׁ, וְעָשָׂה אֹב וְיִדְעוֹנִים; הוּא עָשָׂה הַרְבֵּה רָע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם כְּדֵי לְהַכְעִים אוֹתוֹ.
וְהֶעֱבִ֤יר אֶת־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִֽיס׃הוּא הִצִּיב אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה שֶׁהוּא בָּנָה בַּבַּיִת שֶׁהַשֵּׁם אָמַר לְדָוִד וּלְבֶן שׁלוֹמֹה: בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם, שֶׁבָּחַרְתִּי מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אָשִׁים אֶת שְׁמִי לָעַד.
וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־דָּוִד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִירוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעוֹלָֽם׃הוּא לֹא יַסִּיר עוֹד אֶת יִשְׂרָאֵל מֵהָאָרֶץ שֶׁנָּתַת לַאֲבוֹתָם, כְּבָר אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כָּל מָה שֶׁצִוִּיתִי אוֹתָם, וְאֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁצִוָּה אוֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה.
וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַֽאֲבוֹתָ֑ם רַ֣ק ׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים וּלְכָל־הַ֨תּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה אֹתָ֖ם עַבְדִּ֥י מֹשֶֽׁה׃ט–יב
חטאיו של מנשה והעונש המוצהר
הם לא שמעו, ומנשה התעקש לעשות רע, כמו העמים שהשם השמיד לפני בני ישראל.
וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּתְעֵ֤ם מְנַשֶּׁה֙ לַעֲשׂ֣וֹת אֶת־הָרָ֔ע מִן־הַ֨גּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃והשם דיבר דרך הנביאים, עבדיו.
וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה בְּיַד־עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹֽר׃בגלל המעשים המכוערים שמנשה, מלך יהודה, עשה, שהיו גרועים מכל מה שעשו האמורים שלפניו, ובגלל הבעלים שהוא גרם גם ליהודה.
יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה מְנַשֶּׁ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ הַתֹּעֵב֣וֹת הָאֵ֔לֶּה הֵרַ֕ע מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֣ר לְפָנָ֑יו וַיַּחֲטִ֥א גַֽם־אֶת־יְהוּדָ֖ה בְּגִלּוּלָֽיו׃ (פ)לכן אמר השם, אלוהי ישראל: אני מביא רע על ירושלים ועל יהודה, וכל מי שישמע על זה, שתי אוזניו יצlyנו.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֙ מֵבִ֣יא רָעָ֔ה עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וִֽיהוּדָ֑ה אֲשֶׁר֙ כָּל־שמעיו [שֹׁ֣מְעָ֔הּ] תִּצַּ֖לְנָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו׃יג–טז
עונש ירושלים על מעשי מנשה
אָנִי אָשִׂים עַל יְרוּשָׁלַיִם אֶת קַו שֶׁמְּרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב, וְאֶמְחַק אֶת יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁמְּמַחִים אֶת הַכִּלִּים וְהופכים אוֹתָם עַל פְּנֵיהֶם.
וְנָטִ֣יתִי עַל־יְרוּשָׁלִַ֗ם אֵ֚ת קָ֣ו שֹֽׁמְר֔וֹן וְאֶת־מִשְׁקֹ֖לֶת בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וּמָחִ֨יתִי אֶת־יְרוּשָׁלִַ֜ם כַּֽאֲשֶׁר־יִמְחֶ֤ה אֶת־הַצַּלַּ֙חַת֙ מָחָ֔ה וְהָפַ֖ךְ עַל־פָּנֶֽיהָ׃אָעזֹב אֶת שְׁאֵרִית הַנַּחֲלָה שֶׁלִּי וְאֶתֵּן אוֹתָהּ לְיַד אוֹיְבֵיהֶם, וְהֵם יִהְיוּ לִבְזָה וּלְשִׁסָּה עבור כָּל אוֹיְבֵיהֶם.
וְנָטַשְׁתִּ֗י אֵ֚ת שְׁאֵרִ֣ית נַחֲלָתִ֔י וּנְתַתִּ֖ים בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֑ם וְהָי֥וּ לְבַ֛ז וְלִמְשִׁסָּ֖ה לְכָל־אֹיְבֵיהֶֽם׃זֶה בִּגְלַל שֶׁהֵם עָשׂוּ רָע בְּעֵינַי וְהֵכִיזוּ אוֹתִי מֵהַיּוֹם שֶׁיָּצְאוּ אֲבוֹתֵיהֶם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה.
יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וַיִּהְי֥וּ מַכְעִסִ֖ים אֹתִ֑י מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבוֹתָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְגַם מְנַשֶּׁה שָׁפַךְ דָּם נָקִי הַרְבֵּה מְאֹד, עַד שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם הָיְתָה מְלֵאָה בַּדָּם מִפִּי לְפִּי, בְּנוֹסָף לַחֲטָאוֹ שֶׁהֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה בְּעַשְׂיַת רָע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם.
וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יְהוּדָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃יז–כ
סוף ימי מנשה וראשית ימי אמן
ויש עוד דברים על מעשיו של מנשה וכל החטאים שהוא עשה, והאם הם לא כתובים בספר דברי הימים של מלכי יהודה?
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י מְנַשֶּׁה֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃מנשה נפטר ונשכב עם אבותיו, והוא נקבר בגן ביתו, בגן עוזא. בנו אמן מלך במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב מְנַשֶּׁה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר בְּגַן־בֵּית֖וֹ בְּגַן־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ אָמ֥וֹן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)אמן היה בן עשרים ושתיים שנה כשהתחיל למלוך, הוא מלך בירושלים שנתיים בלבד. שם אמו הייתה משולמת, בת חרוץ מיטבה.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אָמ֣וֹן בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מְשֻׁלֶּ֥מֶת בַּת־חָר֖וּץ מִן־יָטְבָֽה׃הוא עשה רע בעיני ה' בדיוק כפי שעשה מנשה אביו.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֥ה אָבִֽיו׃כא–כד
סוֹפוֹ של מֶלֶךְ עַמּוֹן
הוּא הָלַךְ בְּכָל הַדֶּרֶךְ שֶׁל אָבִיו, וְעָבַד אֶת הַפסּוּלִים שֶׁאָבִיו עָבַד, וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהֶם.
וַיֵּ֕לֶךְ בְּכָל־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ אָבִ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֗ד אֶת־הַגִּלֻּלִים֙ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֣ד אָבִ֔יו וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶֽם׃הוּא עָזַב אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו, וְלֹא הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁל הַשֵּׁם.
וַיַּעֲזֹ֕ב אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑יו וְלֹ֥א הָלַ֖ךְ בְּדֶ֥רֶךְ יְהוָֽה׃עַבְדֵי עַמּוֹן קִשְּׁרוּ אוֹתוֹ, וְהַמֶּלֶךְ מֵעַמּוֹן הָרַג אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ.
וַיִּקְשְׁר֥וּ עַבְדֵֽי־אָמ֖וֹן עָלָ֑יו וַיָּמִ֥יתוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵיתֽוֹ׃עַם הָאָרֶץ הִתְפּתַּר מִכָּל הַקְּשָׁרִים שֶׁהָיוּ עַל הַמֶּלֶךְ מֵעַמּוֹן, וְהֵם הָפְכוּ אֶת יוֹשִׁיָּהוּ בְּנוֹ לְמֶלֶךְ בִּמְקוֹמוֹ.
וַיַּךְ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כָּל־הַקֹּשְׁרִ֖ים עַל־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם־הָאָ֛רֶץ אֶת־יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃כה–כו
סיום דברי המלך וקבורתו
ויש עוד דברים של בני עמון שהוא עשה, והאם הם לא כתובים בספר דברי הימים של מלכי יהודה?
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָמ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃וקברו אותו בקבר שלו בגן עזא, ובנו יאשיהו מלך במקומו.
וַיִּקְבֹּ֥ר אֹת֛וֹ בִּקְבֻרָת֖וֹ בְּגַן־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
מנהיגותו של מנשה
בֶּן־שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ מְנַשֶּׁ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֥ם אִמּ֖וֹ חֶפְצִי־בָֽהּ׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיָּ֗שָׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אִבַּ֖ד חִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּחֹ֜ת לַבַּ֗עַל וַיַּ֤עַשׂ אֲשֵׁרָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃
וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּירוּשָׁלִַ֖ם אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִֽי׃
ה–ח
עֲבוֹדָה זֶרָה וְהַתְנַאי לַשְּׁמִירַת הָאָרֶץ
וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָֽה׃
וְהֶעֱבִ֤יר אֶת־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִֽיס׃
וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־דָּוִד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִירוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעוֹלָֽם׃
וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַֽאֲבוֹתָ֑ם רַ֣ק ׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים וּלְכָל־הַ֨תּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה אֹתָ֖ם עַבְדִּ֥י מֹשֶֽׁה׃
ט–יב
חטאיו של מנשה והעונש המוצהר
וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּתְעֵ֤ם מְנַשֶּׁה֙ לַעֲשׂ֣וֹת אֶת־הָרָ֔ע מִן־הַ֨גּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה בְּיַד־עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹֽר׃
יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה מְנַשֶּׁ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ הַתֹּעֵב֣וֹת הָאֵ֔לֶּה הֵרַ֕ע מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֣ר לְפָנָ֑יו וַיַּחֲטִ֥א גַֽם־אֶת־יְהוּדָ֖ה בְּגִלּוּלָֽיו׃ (פ)
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֙ מֵבִ֣יא רָעָ֔ה עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וִֽיהוּדָ֑ה אֲשֶׁר֙ כָּל־שמעיו [שֹׁ֣מְעָ֔הּ] תִּצַּ֖לְנָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו׃
יג–טז
עונש ירושלים על מעשי מנשה
וְנָטִ֣יתִי עַל־יְרוּשָׁלִַ֗ם אֵ֚ת קָ֣ו שֹֽׁמְר֔וֹן וְאֶת־מִשְׁקֹ֖לֶת בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וּמָחִ֨יתִי אֶת־יְרוּשָׁלִַ֜ם כַּֽאֲשֶׁר־יִמְחֶ֤ה אֶת־הַצַּלַּ֙חַת֙ מָחָ֔ה וְהָפַ֖ךְ עַל־פָּנֶֽיהָ׃
וְנָטַשְׁתִּ֗י אֵ֚ת שְׁאֵרִ֣ית נַחֲלָתִ֔י וּנְתַתִּ֖ים בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֑ם וְהָי֥וּ לְבַ֛ז וְלִמְשִׁסָּ֖ה לְכָל־אֹיְבֵיהֶֽם׃
יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וַיִּהְי֥וּ מַכְעִסִ֖ים אֹתִ֑י מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבוֹתָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יְהוּדָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
יז–כ
סוף ימי מנשה וראשית ימי אמן
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י מְנַשֶּׁה֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב מְנַשֶּׁה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר בְּגַן־בֵּית֖וֹ בְּגַן־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ אָמ֥וֹן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אָמ֣וֹן בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מְשֻׁלֶּ֥מֶת בַּת־חָר֖וּץ מִן־יָטְבָֽה׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֥ה אָבִֽיו׃
כא–כד
סוֹפוֹ של מֶלֶךְ עַמּוֹן
וַיֵּ֕לֶךְ בְּכָל־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ אָבִ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֗ד אֶת־הַגִּלֻּלִים֙ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֣ד אָבִ֔יו וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶֽם׃
וַיַּעֲזֹ֕ב אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑יו וְלֹ֥א הָלַ֖ךְ בְּדֶ֥רֶךְ יְהוָֽה׃
וַיִּקְשְׁר֥וּ עַבְדֵֽי־אָמ֖וֹן עָלָ֑יו וַיָּמִ֥יתוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵיתֽוֹ׃
וַיַּךְ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כָּל־הַקֹּשְׁרִ֖ים עַל־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם־הָאָ֛רֶץ אֶת־יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
כה–כו
סיום דברי המלך וקבורתו
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָמ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וַיִּקְבֹּ֥ר אֹת֛וֹ בִּקְבֻרָת֖וֹ בְּגַן־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת מלכותו של מנשה, את העבודה הזרה שהנהיג ואת התוצאות הקשות שהובילו להרס ירושלים.
פסוקים א–ד
מנהיגותו של מנשה
פרק זה מתאר את תקופת שלטונו של מנשה בירושלים, שנמשכה שמונים ושבע שנים. מנשה פעל בניגוד למסורת אבותיו ועשה רע בעיני ה'. הוא בנה מחדש את המקומות הגבוהים, הציב מזבחות לעבודה זרה וערבב עבודה של כוכבי השמיים גם בתוך בית ה' בירושלים.
פסוקים ה–ח
עֲבוֹדָה זֶרָה וְהַתְנַאי לַשְּׁמִירַת הָאָרֶץ
מַלְכֵי יְהוּדָה מְבַצְעִים עֲבוֹדָה זֶרָה בִּבְנוּת מִזְבְּחוֹת לַכּוֹכָבִים וְהַצָּבָא, וְהַעֲבָרַת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ. הַמֶּלֶךְ מַצִּיב אֶת הָאֲשֵׁרָה בַּבֵּית הַקֹּדֶשׁ, וְהַשֵּׁם קוֹבֵעַ כִּי הָאָרֶץ לֹא תִּסָּע מֵיִשְׂרָאֵל רַק בְּמִקְרֵה חֶטְא וְחֶרֶם מֵהַתּוֹרָה.
פסוקים ט–יב
חטאיו של מנשה והעונש המוצהר
מנשה מלך יהודה המשיך בדרכים רעות ועקשן יותר מעמי הכנענים, עד שגרם ליהודה לחטוא בעבודה זרה. בעקבות כך, ה' דיבר דרך הנביאים והודיע שיביא רע על ירושלים ועל יהודה, וכל מי שישמע על בשורת העונש הזו, אוזניו יצלינו.
פסוקים יג–טז
עונש ירושלים על מעשי מנשה
הקדוש ברוך הוא מודיע שיחריב את ירושלים ויתן את נחלתה לאויבים. הסיבה לכך היא מעשי הרע של יהודה מיום היציאה ממצרים, וכן בגלל שחטאו מנשה ששפך דמים רבים עד שמילא את ירושלים דם.
פסוקים יז–כ
סוף ימי מנשה וראשית ימי אמן
הפסוקים מתארים את סוף שלטונו של מנשה, המציין את חטאיו הרבים הרשומים בדברי הימים. מנשה נקבר בגן עוזא, ובנו אמן עלה לשלטון כשהיה בן עשרים ושתיים. אמן מלך שתי שנים בירושלים, וביצע מעשים רעים בעיני ה' בדומה למעשי אביו.
פסוקים כא–כד
סוֹפוֹ של מֶלֶךְ עַמּוֹן
הַמֶּלֶךְ הָלַךְ בְּדַרְכֵּי הָרָע וְעָבַד אֶת הַפסּוּלִים שֶׁל אָבִיו, מַה שֶּׁהוֹבִיל לְעֲזִיבַת הַשֵּׁם. בְּסוֹפוֹ, עַבְדֵי עַמּוֹת עַמּוֹן הַרְגוּ אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְהָעָם הִמְלִיכוּ אֶת יוֹשִׁיָּהוּ בְּנוֹ בִּמְקוֹמוֹ.
פסוקים כה–כו
סיום דברי המלך וקבורתו
הפסוקים מסיימים את התיאור של מעשיו של המלך, ומציינים שדברי בני עמון רשומים בספר דברי הימים של מלכי יהודה. לאחר מכן מתואר קבורתו של המלך בגן עזא, והעברת השלטון לבנו יאשיהו.
הפרק מסתיים בתיאור סוף ימיו של מנשה ועלייתו של בנו אמון למלוך.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַגְּבוּל בֵּין נְבִיאַת אֱמֶת לְנַבְּיאֵי שֶׁקֶר
״הלכה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר כול׳. הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע. כְּצִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה. וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. כַּחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חֲנַנְיָה״
הַמִּקְרָה בַּתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי מְסַפֵּר עַל הַמִפְגָּשׁ בֵּין הַנָּבִיא חֲנַדְנְיָה בֶּן עַזּוּר לְיִרְמְיָהוּ. חֲנַנְיָה הִכְרִיז שֶׁמֶלֶךְ בָּבֶל יִשָּׁבֵר וְכָל כְּלֵי הַבַּיִת יָשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַיִם כְּבָר בְּעוֹד יוֹמַיִם. יִרְמְיָהוּ הִתוֹרַר עַל הַבְּטָחָה הַזֹּאת וְאָמַר שֶׁהַמְּצִיאוּת תִּהְיֶה שִׁנְיֵי הַגָּלוּת בָּבֶל. חֲנַנְיָה הִתְעקֵּשׁ וְרָצָה לָתֵת אוֹת, אַךְ הִסְבִּיר שֶׁהוּא מְנַבֵּא לְרָעָה וְאֵין לוֹ לָתֵת סֵימָן. כְּתוֹצָאָה, חֲנַנְיָה מֵת בְּאוֹתוֹ הַשָּׁנָה כִּי דִבֵּר עַל הַשֵּׁם. הַתַּלְמוּד מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר מַה הָיָה מַצָּבוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי טוֹעֵן שֶׁחֲנַנְיָה הָיָה נָבִיא אֱמֶת, אַךְ הַמְּצִיאוּת הָיְתָה שֶׁהוּא פָּשַׁט מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְהִבְטִיחַ דְּבָרִים שֶׁל טוּבָה לְלֹא מִשְׁמַע מֵהֶם. הַסְּבָרָה זוֹ מְבַדֶּלֶת בֵּין הַמַּעֲמָד הַנִּבְרָא לְבֵין הַמְּעִישָׁה שֶׁל הַדְּבָרִים.
תלמוד ירושלמי סנהדרין י״א:ה׳:ב׳ ↗הסיבה לצרות
״נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: חֲבִיבִין יִסּוּרִין. אָמַר לָהֶם: סַמְּכוּנִי וְאֶשְׁמְעָה דִּבְרֵי עֲקִיבָא תַּלְמִידִי שֶׁאָמַר חֲבִיבִין יִסּוּרִין. אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, זוֹ מִנַּיִן לָךְ? אָמַר: מִקְרָא אֲנִי״
בגמרא במסכת סנהדרין מופיע דיון על דברי רבי עקיבא שאומר כי הסבלים הם דבר אהוב. רבני הגמרא מביאים את דבריו כדוגמה וכהוכחה למתכון של חיים קשים. כדי להוֹכיח זאת, רבי עקיבא משתמש בפסוק מהמקרא על מנשה מלך יהודה. הוא מציין כי מנשה מלך חמישים וחמש שנים ועשה רע בעיני הַשֵּׁם. הגישה כאן היא שהסתכלות על המקרא מאפשרת להבין את המהות של קשיים וסבלים דרך ההיסטוריה של המלוכה.
סנהדרין ק״א א:י״ז ↗בעקבות המפרשים
הנביאים בימי מנשה
״ביד עבדיו הנביאים. נחום וחבקוק, ולפי שהיה מנשה רשע, לא נקראו על שמו לפרש שבימיו היו:״
בפרשת מלכים ב׳ פרק כ״א, מופיע פירוש רש״י על פסוק י׳. רש״י מציין כי הַשֵּׁם שלח את עבדיו הנביאים, ובפרט את נחום וחבקוק, כדי להזהיר את העם. הפירוש מתבסס על פרשנות מסורתית המזהה את הנביאים שפעלו בתקופת מנשה. רש״י אינו טוען ששמם לא הוזכר בגלל רשעותו, אלא מסביר מדוע לא נקרא שמם בטקסט המקראי, וזאת כדי שלא להשתמש בשמו של מלך רשע לצורך קריאת שמות הנביאים.
רש״י על מלכים ב׳ 21:10:1 ↗ניקיון חיצוני מול חטא פנימי
״ימחה את הצלחת. יקנח את הקערה:״
הפרשה במלכים ב׳ כ״א מתארת את תקופת שלטונו של מנאשם, בנו של אחיה. הוא עשה רע בעיני הַשֵּׁם ושינה את דרך אבותיו. הוא בנה לפני האלילים בגין ה$, וגרם לעם לעשות רע ולקלל את הַשֵּׁם. בגלל המעשים הללו, הַשֵּׁם קבע שיהרוס את ירושלים ואת בית המקדש. רש״י, במפרשו על הפסוקים, מתמקד בפירוט של פעולת הניקוי וההשמדה. הוא מסביר כי המילה "ימחה" מתייחסת להסרת הצלחת, ו"יקנח" מתייחסת להסרת הקערה. הגישה של רש״י היא להבהיר את המשמעות המדויקת של פעולות ההרס וההסרה הפיזית של כלי המקדש.
רש״י על מלכים ב׳ 21:13:2 ↗מעשי העוולה של מנשה
״ועונן וגו׳. המה מעשה כשפים:״
פרק זה מספר על תקופת שלטונו של מנשה בן אחז, שהעשה רע בעיני הַשֵּׁם ועזב את הדרכים שהלכו בהם אבותיו. הוא הקיים בתוך ירושלים פולחן עובדי אלוהים אחרים, הציב מזבח לאלוהים זרים ובנה את בתי אשתורת. הוא אף הציב פסלים בתוך בית הַשֵּׁם, למרות שהשם נראה בבית הזה לאבות ישראל. הטקסט מתאר כיצד מנשה גרם לעם לעשות רע יותר ממה שעשו אבותיו, על ידי הדרכתם לעשות מעשים רעים. המצודת דוד מסביר שהפסלים והמזבחות שהוקמו הם אלו שהגדירו את מעשי הכשפים והעוולה שהתרחשו בערים שבהן שלט מנשה. הפרק מפרט את המעשים הספציפיים ואת התוצאות המדממות של פגיעה בברית.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 21:6:2 ↗הגן שבבית המלך
״בגן ביתו. בהגן שהיה לו בביתו:״
הקטע מתוך ספר מלכים ב', פרק ע״א, מתאר את תקופת שלטונו של מנשיה בן חזקיה. המפרש מצודת דוד מסביר את המשמעות של המקום שבו נטען שהמלך בנה את המזבח. לפי פירושו, הגן שהוזכר בטקסט היה חלק ממתחם ביתו הפרטי של המלך. ההסבר מתמלווה לתיאור המקראי של בניית המזבחות בתוך הגן. מטרת המצודת היא לדייק במיקום הגיאוגרפי של הפעולה, ולהבהיר שהמזבח הוקם בתוך שטח השייך לבית המלך עצמו.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 21:18:1 ↗