כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה שָׁמַע, הוּא קִרֵּעַ אֶת בְּגָדָיו, לָבַשׁ שַׂק וְנִכְנַס לְבֵית הַשֵּׁם.
וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָ֑יו וַיִּתְכַּ֣ס בַּשָּׂ֔ק וַיָּבֹ֖א בֵּ֥ית יְהוָֽה׃מלכים ב׳ · פרק יט׳
השליחות לישעיהו ותשובת הַשֵּׁם לאיומי אשור
חזקיה מלך יהודה שולח שליחים לנביא ישעיהו בעקבות איומי סנחריב, ומתקבלת תשובה מהאל המבטיחה את הצלת ירושלים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ יט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַשְׁלָחָה אֶל הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ
הוּא שָׁלַח אֶת אֶלְיָקִים, הַמְּשַׁתֵּף בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶת בֶּן הַסּוֹפֵר וְאֶת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, כֻּלָּם לְבוּשֵׁי שָׂקִים, אֶל יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן אָמוֹץ.
וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִ֨ים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּ֜יִת וְשֶׁבְנָ֣א הַסֹּפֵ֗ר וְאֵת֙ זִקְנֵ֣י הַכֹּֽהֲנִ֔ים מִתְכַּסִּ֖ים בַּשַּׂקִּ֑ים אֶל־יְשַֽׁעְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא בֶּן־אָמֽוֹץ׃הֵם אָמְרוּ לוֹ: כָּךְ אָמַר חִזְקִיָּה: הַיּוֹם זֶה יוֹם צָרָה, תּוֹכֵחָה וְכַעַס, כִּי הַבָּנִים בָּאוּ עַד הַשֶּׁבֶר וְאֵין כֹּחַ לַּלֶּדֶת.
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם־צָרָ֧ה וְתוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד־מַשְׁבֵּ֔ר וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה׃אוּלַי הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ יִשְׁמַע אֶת כָּל דִּבְרֵי רַב-שָׁקֵה, אֲשֶׁר שָׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדוֹנָיו כְּדֵי לְלַחֵץ אֶת אֱלֹהִים חַי, וְיַעַן הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע, וְתַעֲלֶה תְּפִלָּה עֲבוּד הַשְּׁאֵרִיָּה הַנִּמְצֵאת.
אוּלַ֡י יִשְׁמַע֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ כָּל־דִּבְרֵ֣י רַב־שָׁקֵ֗ה אֲשֶׁר֩ שְׁלָח֨וֹ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֤וּר ׀ אֲדֹנָיו֙ לְחָרֵף֙ אֱלֹהִ֣ים חַ֔י וְהוֹכִ֙יחַ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ע יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְנָשָׂ֣אתָ תְפִלָּ֔ה בְּעַ֥ד הַשְּׁאֵרִ֖ית הַנִּמְצָאָֽה׃תשובת ישעיהו למשלגי אשור
עבדי המלך חזקיה הלכו אל ישעיהו.
וַיָּבֹ֗אוּ עַבְדֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ אֶל־יְשַֽׁעַיָֽהוּ׃ישעיהו אמר להם: תגידו לאדונים שלכם כך אמר ה'. אל תפחדו מהדברים ששמעתם, שהנערים של מלך אשור קיללו אותי.
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יְשַֽׁעְיָ֔הוּ כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּן אֶל־אֲדֹֽנֵיכֶ֑ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־תִּירָא֙ מִפְּנֵ֤י הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗עְתָּ אֲשֶׁ֧ר גִּדְּפ֛וּ נַעֲרֵ֥י מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר אֹתִֽי׃הנה אני נותן לו רוח, והוא ישמע את הבשורה ויחזור לארצו, ואני אהרוג אותו בחרב בארצו.
הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב לְאַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃רבשקע חזר ומצא את מלך אשור נלחם על בנו, כי שמע שהוא עזב את לכיש.
וַיָּ֙שָׁב֙ רַב־שָׁקֵ֔ה וַיִּמְצָא֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר נִלְחָ֖ם עַל־לִבְנָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י נָסַ֖ע מִלָּכִֽישׁ׃הַאֲיוּם מֵמֶלֶךְ כּוּשׁ וּמִמֶּלֶךְ אַשּׁוּר
הַמֶּלֶךְ כּוּשׁ שָׁמַע שֶׁהוּא יוֹצֵא לְהִלָּחֵם כְּבָלִי, וְהוּא שָׁלַח שׁוֹלְחִים אֶל חִזְקִיָּהוּ לְהֹאָל לֹא.
וַיִּשְׁמַ֗ע אֶל־תִּרְהָ֤קָה מֶֽלֶך־כּוּשׁ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְ וַיָּ֙שָׁב֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר׃תֹּאמְרוּ לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: אַל אֱלֹהֶיךָ, שֶׁאַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ, יַטֶּה אוֹתְךָ, וְלֹא תִּתֵּן אֶת יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
כֹּ֣ה תֹאמְר֗וּן אֶל־חִזְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר אַל־יַשִּׁאֲךָ֣ אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בֹּטֵ֥חַ בּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּתֵן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃שָׁמַעְתָּ מָה עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אוֹתָן, וְאַתָּה תִּצָּלֵט?
הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה שָׁמַ֗עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר לְכָל־הָאֲרָצ֖וֹת לְהַֽחֲרִימָ֑ם וְאַתָּ֖ה תִּנָּצֵֽל׃הַאִם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הַשְּׁמַדּוּ אֶת גּוֹזָן, חָרָן, רֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן שֶׁבְּתְלַאשָׂר, הִצִּילוּ אֶת אַבּוֹתֶיךָ?
הַהִצִּ֨ילוּ אֹתָ֜ם אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁחֲת֣וּ אֲבוֹתַ֔י אֶת־גּוֹזָ֖ן וְאֶת־חָרָ֑ן וְרֶ֥צֶף וּבְנֵי־עֶ֖דֶן אֲשֶׁ֥ר בִּתְלַאשָּֽׂר׃תפילת חזקיה מול איומי סנחריב
מאי יהיו מלך חמת, מלך ארפאד ומלך לער העיר ספרים, חזקיה, נע ועיווה.
אַיּ֤וֹ מֶֽלֶךְ־חֲמָת֙ וּמֶ֣לֶךְ אַרְפָּ֔ד וּמֶ֖לֶךְ לָעִ֣יר סְפַרְוָ֑יִם הֵנַ֖ע וְעִוָּֽה׃חזקיה לקח את המכתבים מידי השליחים, קרא אותם, עלה לבית יהוה ופרש אותם לפני יהוה.
וַיִּקַּ֨ח חִזְקִיָּ֧הוּ אֶת־הַסְּפָרִ֛ים מִיַּ֥ד הַמַּלְאָכִ֖ים וַיִּקְרָאֵ֑ם וַיַּ֙עַל֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וַיִּפְרְשֵׂ֥הוּ חִזְקִיָּ֖הוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)חזקיה התפלל לפני יהוה ואמר: יהוה אלוהי ישראל, היושב על הכרובים, אתה לבדך הוא האלוהים לכל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ.
וַיִּתְפַּלֵּ֨ל חִזְקִיָּ֜הוּ לִפְנֵ֣י יְהוָה֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֔ים אַתָּה־ה֤וּא הָֽאֱלֹהִים֙ לְבַדְּךָ֔ לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ אַתָּ֣ה עָשִׂ֔יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃הטה יהוה את אוזנו והקשב, פתח יהוה את עיניו וראה, ושמע את דברי סנחריב ששלח כדי ללעוג לאלוהים חי.
הַטֵּ֨ה יְהוָ֤ה ׀ אָזְנְךָ֙ וּֽשֲׁמָ֔ע פְּקַ֧ח יְהוָ֛ה עֵינֶ֖יךָ וּרְאֵ֑ה וּשְׁמַ֗ע אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י סַנְחֵרִ֔יב אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֔וֹ לְחָרֵ֖ף אֱלֹהִ֥ים חָֽי׃תפילת חזקיה והבטחת ישעיהו
זה נכון, הַשֵּׁם הרס את העמים ואת הארצות שלהם.
אָמְנָ֖ם יְהוָ֑ה הֶחֱרִ֜יבוּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר אֶת־הַגּוֹיִ֖ם וְאֶת־אַרְצָֽם׃והם נתנו את האלים שלהם לאש, כי הם לא אלוהים אלא רק מעשה ידי אדם, עץ ואבן, והם פשוט נהרסו.
וְנָתְנ֥וּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֱלֹהִ֜ים הֵ֗מָּה כִּ֣י אִם־מַעֲשֵׂ֧ה יְדֵֽי־אָדָ֛ם עֵ֥ץ וָאֶ֖בֶן וַֽיְאַבְּדֽוּם׃ועכשיו, הַשֵּׁם אלוהינו, תציל אותנו בבקשה מידו, כדי שכל ממלכות העולם ידעו שאתה הַשֵּׁם אלוהים לבד.
וְעַתָּה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוֹשִׁיעֵ֥נוּ נָ֖א מִיָּד֑וֹ וְיֵֽדְעוּ֙ כָּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ כִּ֥י אַתָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים לְבַדֶּֽךָ׃ (ס)ואז שלח ישעיהו בן אמץ אל חזקיה ואמר לו: כך אמר הַשֵּׁם אלוהי ישראל, ששמעתי את התפילה שלך אל סנחריב מלך אשור.
וַיִּשְׁלַח֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר הִתְפַּלַּ֧לְתָּ אֵלַ֛י אֶל־סַנְחֵרִ֥ב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר שָׁמָֽעְתִּי׃תשובת ה' למלך אסרכון
זה הדבר שבה' אמר עליו: בּוּז וּלְעַג עָלֶיךָ, וכי בת ציון הניעה את ראשה אחריך, בת ירושלים.
זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עָלָ֑יו בָּזָ֨ה לְךָ֜ לָעֲגָ֣ה לְךָ֗ בְּתוּלַת֙ בַּת־צִיּ֔וֹן אַחֲרֶ֙יךָ֙ רֹ֣אשׁ הֵנִ֔יעָה בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם׃את מי לך בּוּז וקללה, ועל מי הרמת את קולך? את עיניך הרמת אל הקדוש בישראל.
אֶת־מִ֤י חֵרַ֙פְתָּ֙ וְגִדַּ֔פְתָּ וְעַל־מִ֖י הֲרִימ֣וֹתָ קּ֑וֹל וַתִּשָּׂ֥א מָר֛וֹם עֵינֶ֖יךָ עַל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃בידי שליחיך בּוּזת, אדוני, ואמרת: ברוב רכוביי עליתי מעל פסגת ההרים, עד לבנונו, ואכרוך גובה ארזיו, ואבחר מבין ברושיו, ואעלה על ראש כרמלו.
בְּיַ֣ד מַלְאָכֶיךָ֮ חֵרַ֣פְתָּ ׀ אֲדֹנָי֒ וַתֹּ֗אמֶר ברכב [בְּרֹ֥ב] רִכְבִּ֛י אֲנִ֥י עָלִ֛יתִי מְר֥וֹם הָרִ֖ים יַרְכְּתֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְאֶכְרֹ֞ת קוֹמַ֤ת אֲרָזָיו֙ מִבְח֣וֹר בְּרֹשָׁ֔יו וְאָב֙וֹאָה֙ מְל֣וֹן קִצֹּ֔ה יַ֖עַר כַּרְמִלּֽוֹ׃חפרתי ושתיתי מים זרים, ואשחית בכף ידיי את כל נהרות מצרים.
אֲנִ֣י קַ֔רְתִּי וְשָׁתִ֖יתִי מַ֣יִם זָרִ֑ים וְאַחְרִב֙ בְּכַף־פְּעָמַ֔י כֹּ֖ל יְאֹרֵ֥י מָצֽוֹר׃דִּבְּרוֹת הַשֵּׁם הַמְשַׁלְּמוֹת
הֲלֹא שָׁמַעְתָּ מֵרָחוֹק שֶׁעָשִׂיתִי כָּךְ בְּיָמִים קְדִימִים וְיָצַרְתִּי אוֹתָהּ? עַתָּה הֵבֵאתִיהָ וְהִיא הָפַכְתָּ לְעֶרְבֵי אֵשׁ, עָרִים חֲרוּבִים וּמְצֻיְּדִים.
הֲלֹֽא־שָׁמַ֤עְתָּ לְמֵֽרָחוֹק֙ אֹתָ֣הּ עָשִׂ֔יתִי לְמִ֥ימֵי קֶ֖דֶם וִֽיצַרְתִּ֑יהָ עַתָּ֣ה הֲבֵיאתִ֗יהָ וּתְהִ֗י לַהְשׁ֛וֹת גַּלִּ֥ים נִצִּ֖ים עָרִ֥ים בְּצֻרֽוֹת׃וְהַשּׁוֹכְנִים בָּהֶן נֶהְיְתוּ חֲסְרֵי יָד וְנֶחְשָׁלוּ; הֵם הָיוּ כְּעֵשֶׂב שָׂדֶה וְיַרְקוֹת דֶּשֶׁא, כְּחָצִיר גַּגּוֹת וְסְבַכּוֹת שֶׁל צְמָחִים שֶׁגָּדְלוּ מִקּוֹמָה.
וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙ קִצְרֵי־יָ֔ד חַ֖תּוּ וַיֵּבֹ֑שׁוּ הָי֞וּ עֵ֤שֶׂב שָׂדֶה֙ וִ֣ירַק דֶּ֔שֶׁא חֲצִ֣יר גַּגּ֔וֹת וּשְׁדֵפָ֖ה לִפְנֵ֥י קָמָֽה׃יָדַעְתִּי אֶת הַשְּׁכֵנוּת שֶׁלְּךָ, אֶת הַיְּצִיאָה, הַכְּנִיסָה וְגַם אֶת הַכַּעַס שֶׁלְּךָ אֵלַי.
וְשִׁבְתְּךָ֛ וְצֵאתְךָ֥ וּבֹאֲךָ֖ יָדָ֑עְתִּי וְאֵ֖ת הִֽתְרַגֶּזְךָ֥ אֵלָֽי׃בִּגְלַל שֶׁכָּעַסְתָּ אֵלַי, וְהַכַּעַס שֶׁלְּךָ עָלָה בְּנִבְרָה אֵלַי, שַׂמְתִּי אֶת הַזֹּעַק שֶׁלִּי בְּאַף שֶׁלְּךָ וְאֶת הַתְּגובה שֶׁלִּי בְּשְׂפָתֶיךָ, וְהֶחְזַרְתִּי אוֹתְךָ לַדֶּרֶךְ שֶׁבָּאתָ בָּהּ.
יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאָזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ בָּֽהּ׃על המילים
הַחַח בְּאַפֶּךָ - המילה חח מתאר זעקה או זעזוע עז.
הבטחת ההצלה לירושלים
והנה הסימן לך: השנה תאכל תבן, בשנה השנייה שעורה, ובשנה השלישית תזרע ותקצור, ותשתול כרמים ותאכל מפירותיה.
וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית סָחִ֑ישׁ וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים וְאִכְל֥וּ פִרְיָֽם׃והשארית שנותרה בבית יהודה תהיה כמו שורש למטה, ותוציא פרי למעלה.
וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה׃כי משאריות יצא בירושלים, ומקצה הר ציון ייצא שורד; זאת יעשה הַשֵּׁם, קנאת הַשֵּׁם צבאות.
כִּ֤י מִירוּשָׁלִַ֙ם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה [צְבָא֖וֹת] תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ (ס)לכן כך אמר הַשֵּׁם למלך אשור: הוא לא יבוא לעיר הזאת, הוא לא יורה בה חץ, הוא לא יתקוף אותה במגן, והוא לא יחפור תחת חומותיה.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְלֹֽא־יוֹרֶ֥ה שָׁ֖ם חֵ֑ץ וְלֹֽא־יְקַדְּמֶ֣נָּה מָגֵ֔ן וְלֹֽא־יִשְׁפֹּ֥ךְ עָלֶ֖יהָ סֹלְלָֽה׃הַצְּלַת יְרוּשָׁלַיִם מִמֶּלֶךְ אַשּׁוּר
הַשֵּׁם אָמַר שֶׁהוּא יָשׁוּב בָּדֶרֶךְ שֶׁבָּאָה בָּהּ, אַךְ הוּא לֹא יָבוֹא לָעִיר הַזֹּאת.
בַּדֶּ֥רֶךְ אֲשֶׁר־יָבֹ֖א בָּ֣הּ יָשׁ֑וּב וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לֹ֥א יָבֹ֖א נְאֻם־יְהוָֽה׃אֲנִי אֶגְנַע אֶל הָעִיר הַזֹּאת כְּדֵי לְהוֹשִׁיעָהּ, בִּגְלַלִי וּבִגְלַל דָּוִד עַבְדִּי.
וְגַנּוֹתִ֛י אֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃בַּלַּיְלָה הַהוּא יָצָא מַלְאַךְ הַשֵּׁם וּמָת עַל מַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וְחָמֵשֶׁת אֶלֶף אִישׁ, וּבַבֹּקֶר כֻּלָּם הָיוּ גְסִימִים וּמֵתִים.
וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֵּצֵ֣א ׀ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיַּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה אַשּׁ֔וּר מֵאָ֛ה שְׁמוֹנִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אָ֑לֶף וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֥ה כֻלָּ֖ם פְּגָרִ֥ים מֵתִֽים׃סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר יָצָא וְהָלַךְ וְשָׁב לְנִינְוֵה.
וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שָׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה׃סוף תקופת חזקיהו
הוא השתחווה בבית ניסרך אלוהיו, ואדרמלך ושרצֶר [בניו] נהרגו בחרב, והם ברחו לארץ אררט, ובנו אסר-חדון מלך במקום אביו.
וַיְהִי֩ ה֨וּא מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה בֵּ֣ית ׀ נִסְרֹ֣ךְ אֱלֹהָ֗יו וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ וְשַׂרְאֶ֤צֶר [בָּנָיו֙] הִכֻּ֣הוּ בַחֶ֔רֶב וְהֵ֥מָּה נִמְלְט֖וּ אֶ֣רֶץ אֲרָרָ֑ט וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵֽסַר־חַדֹּ֥ן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַשְׁלָחָה אֶל הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ
וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָ֑יו וַיִּתְכַּ֣ס בַּשָּׂ֔ק וַיָּבֹ֖א בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִ֨ים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּ֜יִת וְשֶׁבְנָ֣א הַסֹּפֵ֗ר וְאֵת֙ זִקְנֵ֣י הַכֹּֽהֲנִ֔ים מִתְכַּסִּ֖ים בַּשַּׂקִּ֑ים אֶל־יְשַֽׁעְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא בֶּן־אָמֽוֹץ׃
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם־צָרָ֧ה וְתוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד־מַשְׁבֵּ֔ר וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה׃
אוּלַ֡י יִשְׁמַע֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ כָּל־דִּבְרֵ֣י רַב־שָׁקֵ֗ה אֲשֶׁר֩ שְׁלָח֨וֹ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֤וּר ׀ אֲדֹנָיו֙ לְחָרֵף֙ אֱלֹהִ֣ים חַ֔י וְהוֹכִ֙יחַ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ע יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְנָשָׂ֣אתָ תְפִלָּ֔ה בְּעַ֥ד הַשְּׁאֵרִ֖ית הַנִּמְצָאָֽה׃
תשובת ישעיהו למשלגי אשור
וַיָּבֹ֗אוּ עַבְדֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ אֶל־יְשַֽׁעַיָֽהוּ׃
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יְשַֽׁעְיָ֔הוּ כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּן אֶל־אֲדֹֽנֵיכֶ֑ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־תִּירָא֙ מִפְּנֵ֤י הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗עְתָּ אֲשֶׁ֧ר גִּדְּפ֛וּ נַעֲרֵ֥י מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר אֹתִֽי׃
הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב לְאַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃
וַיָּ֙שָׁב֙ רַב־שָׁקֵ֔ה וַיִּמְצָא֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר נִלְחָ֖ם עַל־לִבְנָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י נָסַ֖ע מִלָּכִֽישׁ׃
הַאֲיוּם מֵמֶלֶךְ כּוּשׁ וּמִמֶּלֶךְ אַשּׁוּר
וַיִּשְׁמַ֗ע אֶל־תִּרְהָ֤קָה מֶֽלֶך־כּוּשׁ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְ וַיָּ֙שָׁב֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
כֹּ֣ה תֹאמְר֗וּן אֶל־חִזְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר אַל־יַשִּׁאֲךָ֣ אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בֹּטֵ֥חַ בּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּתֵן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה שָׁמַ֗עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר לְכָל־הָאֲרָצ֖וֹת לְהַֽחֲרִימָ֑ם וְאַתָּ֖ה תִּנָּצֵֽל׃
הַהִצִּ֨ילוּ אֹתָ֜ם אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁחֲת֣וּ אֲבוֹתַ֔י אֶת־גּוֹזָ֖ן וְאֶת־חָרָ֑ן וְרֶ֥צֶף וּבְנֵי־עֶ֖דֶן אֲשֶׁ֥ר בִּתְלַאשָּֽׂר׃
תפילת חזקיה מול איומי סנחריב
אַיּ֤וֹ מֶֽלֶךְ־חֲמָת֙ וּמֶ֣לֶךְ אַרְפָּ֔ד וּמֶ֖לֶךְ לָעִ֣יר סְפַרְוָ֑יִם הֵנַ֖ע וְעִוָּֽה׃
וַיִּקַּ֨ח חִזְקִיָּ֧הוּ אֶת־הַסְּפָרִ֛ים מִיַּ֥ד הַמַּלְאָכִ֖ים וַיִּקְרָאֵ֑ם וַיַּ֙עַל֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וַיִּפְרְשֵׂ֥הוּ חִזְקִיָּ֖הוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
וַיִּתְפַּלֵּ֨ל חִזְקִיָּ֜הוּ לִפְנֵ֣י יְהוָה֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֔ים אַתָּה־ה֤וּא הָֽאֱלֹהִים֙ לְבַדְּךָ֔ לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ אַתָּ֣ה עָשִׂ֔יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃
הַטֵּ֨ה יְהוָ֤ה ׀ אָזְנְךָ֙ וּֽשֲׁמָ֔ע פְּקַ֧ח יְהוָ֛ה עֵינֶ֖יךָ וּרְאֵ֑ה וּשְׁמַ֗ע אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י סַנְחֵרִ֔יב אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֔וֹ לְחָרֵ֖ף אֱלֹהִ֥ים חָֽי׃
תפילת חזקיה והבטחת ישעיהו
אָמְנָ֖ם יְהוָ֑ה הֶחֱרִ֜יבוּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר אֶת־הַגּוֹיִ֖ם וְאֶת־אַרְצָֽם׃
וְנָתְנ֥וּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֱלֹהִ֜ים הֵ֗מָּה כִּ֣י אִם־מַעֲשֵׂ֧ה יְדֵֽי־אָדָ֛ם עֵ֥ץ וָאֶ֖בֶן וַֽיְאַבְּדֽוּם׃
וְעַתָּה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוֹשִׁיעֵ֥נוּ נָ֖א מִיָּד֑וֹ וְיֵֽדְעוּ֙ כָּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ כִּ֥י אַתָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים לְבַדֶּֽךָ׃ (ס)
וַיִּשְׁלַח֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר הִתְפַּלַּ֧לְתָּ אֵלַ֛י אֶל־סַנְחֵרִ֥ב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר שָׁמָֽעְתִּי׃
תשובת ה' למלך אסרכון
זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עָלָ֑יו בָּזָ֨ה לְךָ֜ לָעֲגָ֣ה לְךָ֗ בְּתוּלַת֙ בַּת־צִיּ֔וֹן אַחֲרֶ֙יךָ֙ רֹ֣אשׁ הֵנִ֔יעָה בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם׃
אֶת־מִ֤י חֵרַ֙פְתָּ֙ וְגִדַּ֔פְתָּ וְעַל־מִ֖י הֲרִימ֣וֹתָ קּ֑וֹל וַתִּשָּׂ֥א מָר֛וֹם עֵינֶ֖יךָ עַל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
בְּיַ֣ד מַלְאָכֶיךָ֮ חֵרַ֣פְתָּ ׀ אֲדֹנָי֒ וַתֹּ֗אמֶר ברכב [בְּרֹ֥ב] רִכְבִּ֛י אֲנִ֥י עָלִ֛יתִי מְר֥וֹם הָרִ֖ים יַרְכְּתֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְאֶכְרֹ֞ת קוֹמַ֤ת אֲרָזָיו֙ מִבְח֣וֹר בְּרֹשָׁ֔יו וְאָב֙וֹאָה֙ מְל֣וֹן קִצֹּ֔ה יַ֖עַר כַּרְמִלּֽוֹ׃
אֲנִ֣י קַ֔רְתִּי וְשָׁתִ֖יתִי מַ֣יִם זָרִ֑ים וְאַחְרִב֙ בְּכַף־פְּעָמַ֔י כֹּ֖ל יְאֹרֵ֥י מָצֽוֹר׃
דִּבְּרוֹת הַשֵּׁם הַמְשַׁלְּמוֹת
הֲלֹֽא־שָׁמַ֤עְתָּ לְמֵֽרָחוֹק֙ אֹתָ֣הּ עָשִׂ֔יתִי לְמִ֥ימֵי קֶ֖דֶם וִֽיצַרְתִּ֑יהָ עַתָּ֣ה הֲבֵיאתִ֗יהָ וּתְהִ֗י לַהְשׁ֛וֹת גַּלִּ֥ים נִצִּ֖ים עָרִ֥ים בְּצֻרֽוֹת׃
וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙ קִצְרֵי־יָ֔ד חַ֖תּוּ וַיֵּבֹ֑שׁוּ הָי֞וּ עֵ֤שֶׂב שָׂדֶה֙ וִ֣ירַק דֶּ֔שֶׁא חֲצִ֣יר גַּגּ֔וֹת וּשְׁדֵפָ֖ה לִפְנֵ֥י קָמָֽה׃
וְשִׁבְתְּךָ֛ וְצֵאתְךָ֥ וּבֹאֲךָ֖ יָדָ֑עְתִּי וְאֵ֖ת הִֽתְרַגֶּזְךָ֥ אֵלָֽי׃
יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאָזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ בָּֽהּ׃
הבטחת ההצלה לירושלים
וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית סָחִ֑ישׁ וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים וְאִכְל֥וּ פִרְיָֽם׃
וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה׃
כִּ֤י מִירוּשָׁלִַ֙ם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה [צְבָא֖וֹת] תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְלֹֽא־יוֹרֶ֥ה שָׁ֖ם חֵ֑ץ וְלֹֽא־יְקַדְּמֶ֣נָּה מָגֵ֔ן וְלֹֽא־יִשְׁפֹּ֥ךְ עָלֶ֖יהָ סֹלְלָֽה׃
הַצְּלַת יְרוּשָׁלַיִם מִמֶּלֶךְ אַשּׁוּר
בַּדֶּ֥רֶךְ אֲשֶׁר־יָבֹ֖א בָּ֣הּ יָשׁ֑וּב וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לֹ֥א יָבֹ֖א נְאֻם־יְהוָֽה׃
וְגַנּוֹתִ֛י אֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃
וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֵּצֵ֣א ׀ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיַּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה אַשּׁ֔וּר מֵאָ֛ה שְׁמוֹנִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אָ֑לֶף וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֥ה כֻלָּ֖ם פְּגָרִ֥ים מֵתִֽים׃
וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שָׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה׃
סוף תקופת חזקיהו
וַיְהִי֩ ה֨וּא מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה בֵּ֣ית ׀ נִסְרֹ֣ךְ אֱלֹהָ֗יו וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ וְשַׂרְאֶ֤צֶר [בָּנָיו֙] הִכֻּ֣הוּ בַחֶ֔רֶב וְהֵ֥מָּה נִמְלְט֖וּ אֶ֣רֶץ אֲרָרָ֑ט וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵֽסַר־חַדֹּ֥ן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת הלחימה של יהודה מול אשור, את התכתבות השליחים עם ישעיהו ואת התפילה והתגובה האלוהית.
הַשְׁלָחָה אֶל הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ
הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה שׁוֹמֵעַ אֶת אִיוֹת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְקוֹרֵעַ אֶת בְּגָדָיו. הוּא שָׁלַח שַׁלְשֶׁלֶת מִשְׁלִיחִים, בֵּין הַכֹּהֲנִים לַמֶּלֶךְ, אֶל הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ עִם מַסְרָה עַל הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה בְּיִשְׂרָאֵל וְתִקְוָה לַתְּפִלָּה.
תשובת ישעיהו למשלגי אשור
עבדי חזקיה מביאים את דברי המלך אשור לישעיהו. הנביא מורה להם לבשר למלכיהם שהשם יגן עליהם ויביא את מלך אשור למותו בארצו. במקביל, רבשקע חוזר למלך אשור, שמצוי במלחמה על בנו לאחר שנטש את לכיש.
הַאֲיוּם מֵמֶלֶךְ כּוּשׁ וּמִמֶּלֶךְ אַשּׁוּר
מֶלֶךְ כּוּשׁ שׁוֹלֵחַ שׁוֹלְחִים לְחִזְקִיָּהוּ וּמַטְעִים אוֹתוֹ לְהִתְבַּטֵּל מִן הַמִּלְחָמָה. הַשּׁוֹלְחִים מְהַבְּטִים שֶׁמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יִתֵּן אֶת יְרוּשָׁלִַם לְיָדוֹ, וּמְזַכִּירִים לוֹ אֶת הַשְּׁמִידַת הָאֲרָצוֹת שֶׁהָיוּ בְּיַד אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, כְּדֵי לְהַטְעוֹת אוֹתוֹ שֶׁגַּם הוּא יְהֻשְׁמַד.
תפילת חזקיה מול איומי סנחריב
חזקיה מלך יהודה קורא את המכתבים האיוםים של סנחריב, מלך אשור. הוא עולה לבית יהוה ומתפלל ביראה, מודה בכבוד ה' כבורא העולם ומשליך את דברי הלעג של האשור על אוזני האל, מבקש שהאל ישמע ויגיב.
תפילת חזקיה והבטחת ישעיהו
חזקיה מודה שמלכי אשור הרסו עמים אחרים ואת אלוהיהם, ומבקש מהַשֵּׁם להצילו כדי שכל העולם ידע שהוא האלוהים היחיד. בתגובה, ישעיהו בן אמץ מוסר לחזקיה שהַשֵּׁם שמע את תפילתו מפני סנחריב מלך אשור.
תשובת ה' למלך אסרכון
הנביא ישעיהו מעביר את דברי ה' למלך אסרכון, המבטא את כבודו של ה' ואת השפלת המלך. ה' מוקיע את יהואת המלך על ביזיו את שליחיו ועל גאוותו, ומבהיר כי כל כוחו של המלך כסדרה של חרבות חסרות תועלת מול תוכניתו להשמדת מצרים.
דִּבְּרוֹת הַשֵּׁם הַמְשַׁלְּמוֹת
הַשֵּׁם מְשַׁלֵּם לְחֶצְיָה הַמּוּתָרֶת עַל הַמּלְכִים שֶׁהָרְסוּ עָרִים קְדִימוֹת. הַשֵּׁם מְתָאֵר אֶת חֶרְבּוֹן הָעָרִים וְאֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַשּׁוֹכְנִים שֶׁהָיוּ חֲסֵרִים. הַשֵּׁם מַתְעִיר אֶת הַמֶּלֶךְ לְעַצְמוֹ, וּמַסְבִּיר שֶׁהַתְּגוּבָה הַקְּשָׁה לְמַטָּרָתוֹ הִיא תְּגוּבָה לְכַעֲסוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּלְמַעֲשָׂיו.
הבטחת ההצלה לירושלים
הנביא מוסר למלך חזקיהו סימן על הברכה שיחזור לעם: שנת תבן, שעורה וצמיחת כרמים. הוא מבטיח ששארית יהודה תצמח מחדש וששורדים יצאו מירושלים והר ציון. בסוף, הַשֵּׁם מצהיר למלך אשור שלא יתקוף את העיר בדרכים שונות.
הַצְּלַת יְרוּשָׁלַיִם מִמֶּלֶךְ אַשּׁוּר
הַשֵּׁם מַבְטִיחַ שֶׁהָעִיר לֹא תִּפֹּל בְּיַד אַשּׁוּר וְיַצִּילָהּ. מַלְאַךְ הַשֵּׁם הוּא מַכֶּה אֶת מַחֲנֵה אַשּׁוּר וּמֵתִים בּוֹ מֵאָה שְׁמוֹנִים וְחָמֵשֶׁת אֶלֶף אִישׁ. כְּתוֹצָאָה, סַנְחֵרִיב מֶלֶלֶךְ אַשּׁוּר חוֹזֵר לְנִינְוֵה.
סוף תקופת חזקיהו
הפסוק מתאר את סוף ימיו של המלך, את מותו בבית עבודת אלוהיו, ואת מות בניו אדרמלך ושרצֶר בקרב. הם ברחו לארץ אררט, ובמקום אביו מלך בנו אסר-חדון.
הפרק מסתיים במות סנחריב ובסיום תקופת שלטונו של חזקיה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
לִקְרֹעַ בִּשְׁמוֹעַ קִלְלַת הַשֵּׁם
״עַל קִלְלַת הַשֵּׁם מְנַיִין. וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִלְלַת הַגּוֹי. מָאן דְּאָמַר. רַב שָׁקֵה גּוֹי״
הַפֶּסַק מֵהַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי מְסַבֵּל אֶת תְּגוּבָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶק חִזְקִיָּהוּ כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו. הַמְּסוֹרָה מְסַבֶּת אֶת הַשְּׁאֵלָה מַדּוּעַ בָּחַר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹעַ אֶת בְּגָדוֹ. הַתַּלְמוּד מַצִיג שְׁתֵּי דַּעות: הָאַחַת אוֹמֶרֶת שֶׁהַמֶּלֶךְ קָרַע כִּי הַמְּשִׁיב הָיָה גּוֹי, וְהַשְּׁנִיָּה אוֹמֶרֶת שֶׁהוּא הָיָה יְהוּדִי. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ שִׁלּוּחַ שְׁנִי, לְפִי הַכְּלָל שֶׁכָּל מִי שֶׁשָּׁמַע קִלְלַת הַשֵּׁם - מִיִשְׂרָאֵל אוֹ מִן הַגּוֹי - חַיָּב לִקְרֹעַ. הַמַּטְרָה שֶׁל הַפֶּסֶק הִיא לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ לְפִי הַמַּקְור מִן הַתַּלְמוּד.
תלמוד ירושלמי מועד קטן ג׳:ז׳:ח׳ ↗לִקְרוֹעַ בְּגָדִים עַל קִלְלַת הַשֵּׁם
״מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִילְלַת הַשֵּׁם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִילְלַת הַגּוֹי. מָאן״
הַקְרִיאה מֵהַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי בְּסִפְרֵי מִשְׁנָה וּמֶשְׁלֵי חֲכָמִים מְסַבֶּת עַל הַמַּעֲמָד הַמַּדְויֵק שֶׁל הַתְגּוּעָה. כְּשֶׁהַמֶּלֶשׁ חִזְקִיָּהוּ שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה, הוּא קָרַע אֶת בְּגָדָיו. הַפֶּלְגָן הַמּוּסְרִי בַּמַּקְור הַזֶּה בּוֹחֵן מַהוּ הַגְּדוֹר בַּקִּלְלָה: הַסְּבָרָה אַחַת אוֹמֶרֶת שֶׁמַּעֲשֵׂה הַקְּרִיעָה נוֹבֵט בַּמִּי שֶׁמִּבֶּטַע אֶת הַקִּלְלָה, וְהַקִּלְלָה הִיא מִן הַגּוֹי. אַחֶת אַחֶרֶת טוֹעַת שֶׁהַקִּלְלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַחְיֶבֶת קְרִיעָה. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה מְסַכֵּם אֶת הַמַּצָּב וְאוֹמֵר שֶׁשְּׁנֵיהֶם חַיָּבִים לִקְרוֹעַ. אֶחָד כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ קִלְלָה מִפִּי יִשְׂרָאֵל, וְהַשֵּׁנִי כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ קִלְלָה מִפִּי הַגּוֹי. הַבְּרִית הַמְּדַבֶּרֶת פּוֹרֶטֶת שֶׁמִּכָּל כָּךְ שֶׁהַקִּלְלָה מַפְלֶgetת וּמַעֲשָׂה נִפְלָא, שֶׁכֻּלָּם שְׁנֵיהֶם אֲחֻיִּים לַמַּעֲשֶׂה.
תלמוד ירושלמי סנהדרין ז׳:ח׳:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
ההודעה על חוסר היכולת לשוב
״וישב וישלח מלאכים. להודיע שאינו שב לארצו, אלא להלחם עם כוש, ולחזור כאן:״
בפרשת מלכים ב', פרק תשע, אנו רואים את חזרה של השליחים מהמלך אשור אל חזקיהו. לפי רש"י, מטרת שליחת המלאכים הייתה להודיע למלך שאין לו אפשרות לחזור לארצו כרגע, משום שעליו להילחם עם כוש ואז לחזור למקומו. הפרשן מפרש את פעולת השליחים כהודעה על המצב הצבאי וההחלטה של המלך לא לחזור מיד, אלא להתמודד קודם עם האיום החדש. גישה זו מתמקדת בסיבות המעשיות שמונעות את השיבה המיידית.
רש״י על מלכים ב׳ 19:9:1 ↗כוחו של השיר
״חחי. כמין שיר הוא, שמושכין בו בהמה שעסקיה רעים, כמו ששנינו (שבת נא ב) כל בעלי השיר יוצאין בשיר:״
הפסוק מתאר כיצד הַשֵּׁם משיט את הַשֵּׁם על אויבי חזקיהו, בדומה לשיר שמושך אחריו את בעלי החי. רש"י מסביר שהדימוי הזה מדגיש את השליטה המוחלטת של הבורא, שהשיר פועל בטבע באופן שאי אפשר לעמוד בו. רש"י משתמש במשל מעולם החקלאי כדי להמחיש את עוצמת השיר שקולע אל האויב. הוא מציין מקור מהמשנה בשבת כדי להראות שכל סוג של שיר בעל כוח משיכה ודימוי כזה.
רש״י על מלכים ב׳ 19:28:2 ↗התמודדות המלך חזקיהו מול איום אשור
״וישמע אל תרהקה. רצה לומר: קבל דבריו, ויצא גם הוא לקראתו למלחמה:״
הפרק מתאר את תקופת המלחמה הקשה של המלך חזקיהו מול צבא אשור. כאשר חזקיהו שומע את דברי שליח אשור, הוא פונה אל מלך יהודה, רבשה, וכן אל מלך אדום, מואב, עמון ואליב, כדי לבקש עזרה. המעשה מראה את הניסיון למצוא בריתות פוליטיות מול האיום המשתולל. במפרש מצודת דוד על פסוק תשע, מוסבר כי כשהמלך חזקיהו שמע את דברי השליח, הוא בחר לקבל את דבריו. המפרש מציין כי חזקיהו לא רק שמע, אלא גם יצא לקראת האויב למלחמה. הגישה כאן מתמקדת בפעולה המעשית של המלך מול האיום הדיפלומטי.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 19:9:1 ↗התחייבות הַשֵּׁם להחזיר את חזקיהו
״והשיבותיך. בעל כרחך אשיב אותך:״
בפסוק זה מופיע דברי הַשֵּׁם אל חזקיהו המלך. הַשֵּׁם מבטיח לו שהוא יחזיר אותו למקום המלוכה לאחר תקופת המצוקה. המשמעות היא שהאיום מצד אשור לא יחזיק מעמד לנצח. הַמצודת דוד מפרש את הביטוי "והשיבותיך" כך שזה נעשה בעל כרצונו של המלך. לפי פירוש זה, הַשֵּׁם קובע שהחזרה של חזקיהו למלוכה היא דבר ודאי ומתוקף רצון אלוהי.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 19:28:2 ↗