בשנה השלישית למלכות הושע בן אלה, מלך חזקיה בן אחז ביהודה.
וַֽיְהִי֙ בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן־אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ חִזְקִיָּ֥ה בֶן־אָחָ֖ז מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃מלכים ב׳ · פרק יח׳
מלכותו של חזקיהו והפשיטה האשורית
חזקיהו מלך יהודה נאמן להשם, כיבוש שומרון על ידי אשור, והמצור על ירוות ירושלים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
מלכות חזקיה
הוא מלך עשרים וחמש שנים, ועשרים ותשע שנים מלך בירושלים. שם אמו הייתה בת זכריה אבי.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִ֖י בַּת־זְכַרְיָֽה׃הוא עשה את מה שצדק בעיני ה', בדיוק כמו כל מה שעשה אביו דוד.
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃הוא הסיר את הבמות, שבר את המצבות, כרת את העושתות, וגם את נחש הנחושת שהכין משה, כי בני ישראל שרפו לו בו עשן וקראו לו נחשתן.
ה֣וּא ׀ הֵסִ֣יר אֶת־הַבָּמ֗וֹת וְשִׁבַּר֙ אֶת־הַמַּצֵּבֹ֔ת וְכָרַ֖ת אֶת־הָֽאֲשֵׁרָ֑ה וְכִתַּת֩ נְחַ֨שׁ הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֗ה כִּ֣י עַד־הַיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ הָי֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מְקַטְּרִ֣ים ל֔וֹ וַיִּקְרָא־ל֖וֹ נְחֻשְׁתָּֽן׃ה–ח
שיא תקופתו של חזקיהו
הוא בטח בהשם אלוהי ישראל, ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה שהיו לפניו.
בַּיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּטָ֑ח וְאַחֲרָ֞יו לֹא־הָיָ֣ה כָמֹ֗הוּ בְּכֹל֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃הוא דבק בהשם ולא סור ממנו, ושמר את מצוות השם אשר ציווה את משה.
וַיִּדְבַּק֙ בַּֽיהוָ֔ה לֹא־סָ֖ר מֵאַֽחֲרָ֑יו וַיִּשְׁמֹר֙ מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃והשם היה עמו בכל אשר יצא, והוא היה חכם, והוא מרד במלך אשור ולא עבד אותו.
וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ עִמּ֔וֹ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֵצֵ֖א יַשְׂכִּ֑יל וַיִּמְרֹ֥ד בְּמֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר וְלֹ֥א עֲבָדֽוֹ׃הוא הכה את הפלשתים עד עזה ואת גבולותיה, ממגדל נוצרים ועד עיר מבצר.
הֽוּא־הִכָּ֧ה אֶת־פְּלִשְׁתִּ֛ים עַד־עַזָּ֖ה וְאֶת־גְּבוּלֶ֑יהָ מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד־עִ֥יר מִבְצָֽר׃ (פ)ט–יב
כיבוש שומרון וסוף ממלכת ישראל
בשנה הרביעית למלכות חזקיה, שהייתה גם השנה השביעית למלכות הושה בן אלה, מלך אשור, שלמנאסר, עלה על שומרון וצור עליה.
וַֽיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֤ה הָֽרְבִיעִית֙ לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֔ית לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן־אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל עָלָ֞ה שַׁלְמַנְאֶ֧סֶר מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֛וּר עַל־שֹׁמְר֖וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶֽיהָ׃בשנה השישית לחזקיה, שהייתה השנה התשיעית למלכות הושה בן אלה, שומרון נכבשה אחרי מצור שנמשך שלוש שנים.
וַֽיִּלְכְּדֻ֗הָ מִקְצֵה֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים בִּשְׁנַת־שֵׁ֖שׁ לְחִזְקִיָּ֑ה הִ֣יא שְׁנַת־תֵּ֗שַׁע לְהוֹשֵׁ֙עַ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל נִלְכְּדָ֖ה שֹׁמְרֽוֹן׃מלך אשור גילוי את ישראל, והשתלט על חלח, בחבור, נהר גוזן וערי מדי.
וַיֶּ֧גֶל מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֛וּר אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיַּנְחֵ֞ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃זה קרה בגלל שהם לא שמעו לקול יהוה אלוהיהם, והפרה את הברית ואת כל מה שציווה משה עבד יהוה, הם לא שמעו ולא עשו.
עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־שָׁמְע֗וּ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעַבְרוּ֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ וְלֹ֥א עָשֽׂוּ׃ (פ)יג–טז
הכיבוש האשורי והכפפת יהודה
בשנה הרביעיים-עשר למלכות חזקיה, סנחריב מלך אשור עלה על כל ערי יהודה המבוצרות וכיבו אותן.
וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֗ה עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם׃חזקיה מלך יהודה שלח הודעה למלך אשור ואמר: "חטאתי, תוריד מהעול שאתה מטיל עליי ככל שתבחר". מלך אשור הטיל על חזקיה מלך יהודה תשלום של שלוש מאות ככר כסף ושלושים ככר זהב.
וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֩ ׀ לָכִ֨ישָׁה ׀ לֵאמֹ֤ר ׀ חָטָ֙אתִי֙ שׁ֣וּב מֵֽעָלַ֔י אֵ֛ת אֲשֶׁר־תִּתֵּ֥ן עָלַ֖י אֶשָּׂ֑א וַיָּ֨שֶׂם מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֜וּר עַל־חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ כִּכַּר־כֶּ֔סֶף וּשְׁלֹשִׁ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃חזקיה נתן את כל הכסף שמצא בבית יהוה ובאוצרות בית המלך.
וַיִּתֵּן֙ חִזְקִיָּ֔ה אֶת־כָּל־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בֵית־יְהוָ֑ה וּבְאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃באותה עת חזקיה חתך את דלתות בית יהוה ואת הכיסויים שהיה מכין חזקיה מלך יהודה, ונתן אותם למלך אשור.
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא קִצַּ֨ץ חִזְקִיָּ֜ה אֶת־דַּלְת֨וֹת הֵיכַ֤ל יְהוָה֙ וְאֶת־הָאֹ֣מְנ֔וֹת אֲשֶׁ֣ר צִפָּ֔ה חִזְקִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַֽיִּתְּנֵ֖ם לְמֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ (פ)יז–כ
שְּׁלִיחֵי אַשּׁוּר בְּיְרוּשָׁלִַם
מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁלַח אֶת תַּרְתָּן, אֶת רַב־סָרִIS וְאֶת רַב־שָׁקֵה מֵלָכִישׁ אֶל הַמֶּלְךְ חִזְקִיָּהוּ, עִם צָבָא כָּבֵד. הֵם עָלוּ וּבָאוּ יְרוּשָׁלִַם וְעָמְדוּ בְּתַעֲלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבַּמְּסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס.
וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֡וּר אֶת־תַּרְתָּ֥ן וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס ׀ וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ חִזְקִיָּ֛הוּ בְּחֵ֥יל כָּבֵ֖ד יְרוּשָׁלִָ֑ם וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ יְרוּשָׁלִַ֔ם וַיַּעֲל֣וּ וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ בִּתְעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָֽעֶלְיוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֕ר בִּמְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס׃הֵם קָרְאוּ לַמֶּלֶךְ, וְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ, הָאֲחרַי הַבַּיִת, יָצָא אֲלֵיהֶם יחד עִם בְּנוֹ הַסּוֹפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר.
וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם אֶלְיָקִ֥ים בֶּן־חִלְקִיָּ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַבָּ֑יִת וְשֶׁבְנָה֙ הַסֹּפֵ֔ר וְיוֹאָ֥ח בֶּן־אָסָ֖ף הַמַּזְכִּֽיר׃רַב־שָׁקֵה אָמַר לָהֶם: "תַּאֲמֵרוּ לְחִזְקִיָּהוּ כָּךְ אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַגָּדוֹל: מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה שֶׁבָּטַחְתָּ בוֹ?"
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ רַב־שָׁקֵ֔ה אִמְרוּ־נָ֖א אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כֹּֽה־אָמַ֞ר הַמֶּ֤לֶךְ הַגָּדוֹל֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר מָ֧ה הַבִּטָּח֛וֹן הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּטָֽחְתָּ׃הוּא הוֹסִיף: "אָמַרְתָּ רַק דְּבָרִים רֵיקִים, כְּבָר כִּבֵּרְתָּ וְהִתְחַזַּקְתָּ לַמִּלְחָמָה. עַתָּה עַל מִי בָּטַחְתָּ, כִּי מָרַדְתָּ בִּי?"
אָמַ֙רְתָּ֙ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי׃כא–כד
נאום רב שלישל של שרי אשור
עכשיו, הנה אתה בוטח במצרים, על המקל השבור הזה, שכל מי שמתבסס עליו יקרוס וייצא עם כף יד ריקה. כך פועל פרעה מלך מצרים כל מי שסומך עליו.
עַתָּ֡ה הִנֵּ֣ה בָטַ֣חְתָּ לְּךָ֡ עַל־מִשְׁעֶנֶת֩ הַקָּנֶ֨ה הָרָצ֤וּץ הַזֶּה֙ עַל־מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֨ר יִסָּמֵ֥ךְ אִישׁ֙ עָלָ֔יו וּבָ֥א בְכַפּ֖וֹ וּנְקָבָ֑הּ כֵּ֚ן פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְכָֽל־הַבֹּטְחִ֖ים עָלָֽיו׃ואם תגידו לי: "באל ה' אלוהינו בטחנו, הרי הוא אשר הסיר את הבמות ואת המזבחות של חזקיהו ואמר ליהודה ולירושלים לשחוות בירושלים לפני המזבח הזה".
וְכִי־תֹאמְר֣וּן אֵלַ֔י אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ בָּטָ֑חְנוּ הֲלוֹא־ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר הֵסִ֤יר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶת־בָּמֹתָ֣יו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לִֽיהוּדָה֙ וְלִיר֣וּשָׁלִַ֔ם לִפְנֵי֙ הַמִּזְבֵּ֣חַ הַזֶּ֔ה תִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ועכשיו, תתקרבו נא לאדוני, מלך אשור, ואתן לך שני אלף סוסים, אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם.
וְעַתָּה֙ הִתְעָ֣רֶב נָ֔א אֶת־אֲדֹנִ֖י אֶת־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ אַלְפַּ֣יִם סוּסִ֔ים אִם־תּוּכַ֕ל לָ֥תֶת לְךָ֖ רֹכְבִ֥ים עֲלֵיהֶֽם׃ואיך תסיר את הכעס מעל אחד מעבדיו הקטנים של אדוני, כשאתה בוטח במצרים לרכיבה ולפרשים?
וְאֵ֣יךְ תָּשִׁ֗יב אֵ֠ת פְּנֵ֨י פַחַ֥ת אַחַ֛ד עַבְדֵ֥י אֲדֹנִ֖י הַקְּטַנִּ֑ים וַתִּבְטַ֤ח לְךָ֙ עַל־מִצְרַ֔יִם לְרֶ֖כֶב וּלְפָרָשִֽׁים׃כה–כח
שיחת רב השומר על החומה
עכשיו, חוץ ממה ששמים לב לה', עליתי למקום הזה כדי להשמיד אותו. ה' אמר לי: עלה על הארץ הזאת והשחת אותה.
עַתָּה֙ הֲמִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה עָלִ֛יתִי עַל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַשְׁחִת֑וֹ יְהוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י עֲלֵ֛ה עַל־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְהַשְׁחִיתָֽהּ׃והוא אמר לאליקים בן חלקייהו, לבנו וליוואח: דברו בבקשה עם עבדיכם בארמית, כי אנחנו שומעים, ואל תדברו איתנו בעברית ליד העם שעומד על החומה.
וַיֹּ֣אמֶר אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־חִ֠לְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָ֨ה וְיוֹאָ֜ח אֶל־רַב־שָׁקֵ֗ה דַּבֶּר־נָ֤א אֶל־עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֲרָמִ֔ית כִּ֥י שֹׁמְעִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַל־תְּדַבֵּ֤ר עִמָּ֙נוּ֙ יְהוּדִ֔ית בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־הַחֹמָֽה׃ורב השומר אמר להם: אדוני שלח אותי אליכם ואל אדוניכם כדי לדבר את הדברים האלה. האם לא על האנשים היושבים על החומה, כדי לאכול את המזון שלהם ולשתות את המים שלהם איתכם?
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם רַב־שָׁקֵ֗ה הַעַ֨ל אֲדֹנֶ֤יךָ וְאֵלֶ֙יךָ֙ שְׁלָחַ֣נִי אֲדֹנִ֔י לְדַבֵּ֖ר אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲלֹ֣א עַל־הָאֲנָשִׁ֗ים הַיֹּֽשְׁבִים֙ עַל־הַ֣חֹמָ֔ה לֶאֱכֹ֣ל אֶת חריהם [צוֹאָתָ֗ם] וְלִשְׁתּ֛וֹת אֶת־שיניהם [מימֵ֥י] [רַגְלֵיהֶ֖ם] עִמָּכֶֽם׃ורב השומר עמד וקרא בקול גדול בעברית ודיבר ואמר: תשמעו את דברי המלך הגדול, מלך אשור.
וַֽיַּעֲמֹד֙ רַב־שָׁקֵ֔ה וַיִּקְרָ֥א בְקוֹל־גָּד֖וֹל יְהוּדִ֑ית וַיְדַבֵּ֣ר וַיֹּ֔אמֶר שִׁמְע֛וּ דְּבַר־הַמֶּ֥לֶךְ הַגָּד֖וֹל מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃כט–לב
שליח מלך אשור מזהיר את ירושלים
המלך אמר לכם: אל תסמכו על חזקיהו, כי הוא לא יוכל להציל אתכם מידו.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אַל־יַשִּׁ֥יא לָכֶ֖ם חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי־לֹ֣א יוּכַ֔ל לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃ואל תתנו לחזקיהו לבטוח בהשם, כשהוא אומר שהשם יציל אותנו, ואל תמסרו את העיר הזאת ליד מלך אשור.
וְאַל־יַבְטַ֨ח אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר הַצֵּ֥ל יַצִּילֵ֖נוּ יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ אֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃אל תקשיבו לחזקיהו. מלך אשור אמר: תעשו איתי ברית, בואו אלי, ואכל כל אחד את הגפנו, את התאנה שלו, וישתה כל אחד מבורו.
אַֽל־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵֽנָת֔וֹ וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵֽי־בוֹרֽוֹ׃זאת עד שאבוא ואקח אתכם לארץ שדומה לארצכם, ארץ של דגן ויין, ארץ של לחם וכרמים, ארץ של זית, שמן ודבש, ותחיו ולא תמותו. אל תקשיבו לחזקיהו, כי הוא ינסה להטות אתכם ולומר שהשם יציל אותנו.
עַד־בֹּאִי֩ וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶל־אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֗ם אֶרֶץ֩ דָּגָ֨ן וְתִיר֜וֹשׁ אֶ֧רֶץ לֶ֣חֶם וּכְרָמִ֗ים אֶ֣רֶץ זֵ֤ית יִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וִֽחְי֖וּ וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ וְאַֽל־תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־חִזְקִיָּ֔הוּ כִּֽי־יַסִּ֤ית אֶתְכֶם֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֖ה יַצִּילֵֽנוּ׃לג–לו
דברי מלך אשור בערה
אלוהי העמים הושיעו כל אחד את ארצו מיד מלך אשור.
הַהַצֵּ֥ל הִצִּ֛ילוּ אֱלֹהֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אִ֣ישׁ אֶת־אַרְצ֑וֹ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃איפה אלוהי חמת וארפד? איפה אלוהי ספרים, נער ועווה? הם לא הצילו את שומרון מידִי.
אַיֵּה֩ אֱלֹהֵ֨י חֲמָ֜ת וְאַרְפָּ֗ד אַיֵּ֛ה אֱלֹהֵ֥י סְפַרְוַ֖יִם הֵנַ֣ע וְעִוָּ֑ה כִּֽי־הִצִּ֥ילוּ אֶת־שֹׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי׃מי מכל אלוהי הארצות הושיע את ארצו מידִי? כי הַשֵּׁם יציל את ירושלים מידִי.
מִ֚י בְּכָל־אֱלֹהֵ֣י הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁר־הִצִּ֥ילוּ אֶת־אַרְצָ֖ם מִיָּדִ֑י כִּי־יַצִּ֧יל יְהוָ֛ה אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם מִיָּדִֽי׃העם שמר על שתיקה ולא ענה לו דבר, כי המלך ציווה לא לענות לו.
וְהֶחֱרִ֣ישׁוּ הָעָ֔ם וְלֹֽא־עָנ֥וּ אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּי־מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַעֲנֻֽהוּ׃לז–לז
דיווח על דברי רב-שקֶה
אליקים בן חילקיה, שהיה על הבית, ובנו הסופר, ויואָך בן אסף המזכיר, באו אל חזקיה וסיפרו לו את דברי רב-שקֶה, כשהם לבושים בבגדים קרועים.
וַיָּבֹ֣א אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־חִלְקִיָּ֣ה אֲשֶׁר־עַל־הַ֠בַּיִת וְשֶׁבְנָ֨א הַסֹּפֵ֜ר וְיוֹאָ֨ח בֶּן־אָסָ֧ף הַמַּזְכִּ֛יר אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ קְרוּעֵ֣י בְגָדִ֑ים וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ דִּבְרֵ֖י רַב־שָׁקֵֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
מלכות חזקיה
וַֽיְהִי֙ בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן־אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ חִזְקִיָּ֥ה בֶן־אָחָ֖ז מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִ֖י בַּת־זְכַרְיָֽה׃
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃
ה֣וּא ׀ הֵסִ֣יר אֶת־הַבָּמ֗וֹת וְשִׁבַּר֙ אֶת־הַמַּצֵּבֹ֔ת וְכָרַ֖ת אֶת־הָֽאֲשֵׁרָ֑ה וְכִתַּת֩ נְחַ֨שׁ הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֗ה כִּ֣י עַד־הַיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ הָי֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מְקַטְּרִ֣ים ל֔וֹ וַיִּקְרָא־ל֖וֹ נְחֻשְׁתָּֽן׃
ה–ח
שיא תקופתו של חזקיהו
בַּיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּטָ֑ח וְאַחֲרָ֞יו לֹא־הָיָ֣ה כָמֹ֗הוּ בְּכֹל֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃
וַיִּדְבַּק֙ בַּֽיהוָ֔ה לֹא־סָ֖ר מֵאַֽחֲרָ֑יו וַיִּשְׁמֹר֙ מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ עִמּ֔וֹ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֵצֵ֖א יַשְׂכִּ֑יל וַיִּמְרֹ֥ד בְּמֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר וְלֹ֥א עֲבָדֽוֹ׃
הֽוּא־הִכָּ֧ה אֶת־פְּלִשְׁתִּ֛ים עַד־עַזָּ֖ה וְאֶת־גְּבוּלֶ֑יהָ מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד־עִ֥יר מִבְצָֽר׃ (פ)
ט–יב
כיבוש שומרון וסוף ממלכת ישראל
וַֽיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֤ה הָֽרְבִיעִית֙ לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֔ית לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן־אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל עָלָ֞ה שַׁלְמַנְאֶ֧סֶר מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֛וּר עַל־שֹׁמְר֖וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶֽיהָ׃
וַֽיִּלְכְּדֻ֗הָ מִקְצֵה֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים בִּשְׁנַת־שֵׁ֖שׁ לְחִזְקִיָּ֑ה הִ֣יא שְׁנַת־תֵּ֗שַׁע לְהוֹשֵׁ֙עַ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל נִלְכְּדָ֖ה שֹׁמְרֽוֹן׃
וַיֶּ֧גֶל מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֛וּר אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיַּנְחֵ֞ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃
עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־שָׁמְע֗וּ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעַבְרוּ֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ וְלֹ֥א עָשֽׂוּ׃ (פ)
יג–טז
הכיבוש האשורי והכפפת יהודה
וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֗ה עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם׃
וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֩ ׀ לָכִ֨ישָׁה ׀ לֵאמֹ֤ר ׀ חָטָ֙אתִי֙ שׁ֣וּב מֵֽעָלַ֔י אֵ֛ת אֲשֶׁר־תִּתֵּ֥ן עָלַ֖י אֶשָּׂ֑א וַיָּ֨שֶׂם מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֜וּר עַל־חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ כִּכַּר־כֶּ֔סֶף וּשְׁלֹשִׁ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃
וַיִּתֵּן֙ חִזְקִיָּ֔ה אֶת־כָּל־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בֵית־יְהוָ֑ה וּבְאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא קִצַּ֨ץ חִזְקִיָּ֜ה אֶת־דַּלְת֨וֹת הֵיכַ֤ל יְהוָה֙ וְאֶת־הָאֹ֣מְנ֔וֹת אֲשֶׁ֣ר צִפָּ֔ה חִזְקִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַֽיִּתְּנֵ֖ם לְמֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ (פ)
יז–כ
שְּׁלִיחֵי אַשּׁוּר בְּיְרוּשָׁלִַם
וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֡וּר אֶת־תַּרְתָּ֥ן וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס ׀ וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ חִזְקִיָּ֛הוּ בְּחֵ֥יל כָּבֵ֖ד יְרוּשָׁלִָ֑ם וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ יְרוּשָׁלִַ֔ם וַיַּעֲל֣וּ וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ בִּתְעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָֽעֶלְיוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֕ר בִּמְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס׃
וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם אֶלְיָקִ֥ים בֶּן־חִלְקִיָּ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַבָּ֑יִת וְשֶׁבְנָה֙ הַסֹּפֵ֔ר וְיוֹאָ֥ח בֶּן־אָסָ֖ף הַמַּזְכִּֽיר׃
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ רַב־שָׁקֵ֔ה אִמְרוּ־נָ֖א אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כֹּֽה־אָמַ֞ר הַמֶּ֤לֶךְ הַגָּדוֹל֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר מָ֧ה הַבִּטָּח֛וֹן הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּטָֽחְתָּ׃
אָמַ֙רְתָּ֙ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי׃
כא–כד
נאום רב שלישל של שרי אשור
עַתָּ֡ה הִנֵּ֣ה בָטַ֣חְתָּ לְּךָ֡ עַל־מִשְׁעֶנֶת֩ הַקָּנֶ֨ה הָרָצ֤וּץ הַזֶּה֙ עַל־מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֨ר יִסָּמֵ֥ךְ אִישׁ֙ עָלָ֔יו וּבָ֥א בְכַפּ֖וֹ וּנְקָבָ֑הּ כֵּ֚ן פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְכָֽל־הַבֹּטְחִ֖ים עָלָֽיו׃
וְכִי־תֹאמְר֣וּן אֵלַ֔י אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ בָּטָ֑חְנוּ הֲלוֹא־ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר הֵסִ֤יר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶת־בָּמֹתָ֣יו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לִֽיהוּדָה֙ וְלִיר֣וּשָׁלִַ֔ם לִפְנֵי֙ הַמִּזְבֵּ֣חַ הַזֶּ֔ה תִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
וְעַתָּה֙ הִתְעָ֣רֶב נָ֔א אֶת־אֲדֹנִ֖י אֶת־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ אַלְפַּ֣יִם סוּסִ֔ים אִם־תּוּכַ֕ל לָ֥תֶת לְךָ֖ רֹכְבִ֥ים עֲלֵיהֶֽם׃
וְאֵ֣יךְ תָּשִׁ֗יב אֵ֠ת פְּנֵ֨י פַחַ֥ת אַחַ֛ד עַבְדֵ֥י אֲדֹנִ֖י הַקְּטַנִּ֑ים וַתִּבְטַ֤ח לְךָ֙ עַל־מִצְרַ֔יִם לְרֶ֖כֶב וּלְפָרָשִֽׁים׃
כה–כח
שיחת רב השומר על החומה
עַתָּה֙ הֲמִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה עָלִ֛יתִי עַל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַשְׁחִת֑וֹ יְהוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י עֲלֵ֛ה עַל־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְהַשְׁחִיתָֽהּ׃
וַיֹּ֣אמֶר אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־חִ֠לְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָ֨ה וְיוֹאָ֜ח אֶל־רַב־שָׁקֵ֗ה דַּבֶּר־נָ֤א אֶל־עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֲרָמִ֔ית כִּ֥י שֹׁמְעִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַל־תְּדַבֵּ֤ר עִמָּ֙נוּ֙ יְהוּדִ֔ית בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־הַחֹמָֽה׃
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם רַב־שָׁקֵ֗ה הַעַ֨ל אֲדֹנֶ֤יךָ וְאֵלֶ֙יךָ֙ שְׁלָחַ֣נִי אֲדֹנִ֔י לְדַבֵּ֖ר אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲלֹ֣א עַל־הָאֲנָשִׁ֗ים הַיֹּֽשְׁבִים֙ עַל־הַ֣חֹמָ֔ה לֶאֱכֹ֣ל אֶת חריהם [צוֹאָתָ֗ם] וְלִשְׁתּ֛וֹת אֶת־שיניהם [מימֵ֥י] [רַגְלֵיהֶ֖ם] עִמָּכֶֽם׃
וַֽיַּעֲמֹד֙ רַב־שָׁקֵ֔ה וַיִּקְרָ֥א בְקוֹל־גָּד֖וֹל יְהוּדִ֑ית וַיְדַבֵּ֣ר וַיֹּ֔אמֶר שִׁמְע֛וּ דְּבַר־הַמֶּ֥לֶךְ הַגָּד֖וֹל מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
כט–לב
שליח מלך אשור מזהיר את ירושלים
כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אַל־יַשִּׁ֥יא לָכֶ֖ם חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי־לֹ֣א יוּכַ֔ל לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃
וְאַל־יַבְטַ֨ח אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר הַצֵּ֥ל יַצִּילֵ֖נוּ יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ אֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
אַֽל־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵֽנָת֔וֹ וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵֽי־בוֹרֽוֹ׃
עַד־בֹּאִי֩ וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶל־אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֗ם אֶרֶץ֩ דָּגָ֨ן וְתִיר֜וֹשׁ אֶ֧רֶץ לֶ֣חֶם וּכְרָמִ֗ים אֶ֣רֶץ זֵ֤ית יִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וִֽחְי֖וּ וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ וְאַֽל־תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־חִזְקִיָּ֔הוּ כִּֽי־יַסִּ֤ית אֶתְכֶם֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֖ה יַצִּילֵֽנוּ׃
לג–לו
דברי מלך אשור בערה
הַהַצֵּ֥ל הִצִּ֛ילוּ אֱלֹהֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אִ֣ישׁ אֶת־אַרְצ֑וֹ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
אַיֵּה֩ אֱלֹהֵ֨י חֲמָ֜ת וְאַרְפָּ֗ד אַיֵּ֛ה אֱלֹהֵ֥י סְפַרְוַ֖יִם הֵנַ֣ע וְעִוָּ֑ה כִּֽי־הִצִּ֥ילוּ אֶת־שֹׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי׃
מִ֚י בְּכָל־אֱלֹהֵ֣י הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁר־הִצִּ֥ילוּ אֶת־אַרְצָ֖ם מִיָּדִ֑י כִּי־יַצִּ֧יל יְהוָ֛ה אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם מִיָּדִֽי׃
וְהֶחֱרִ֣ישׁוּ הָעָ֔ם וְלֹֽא־עָנ֥וּ אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּי־מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַעֲנֻֽהוּ׃
לז–לז
דיווח על דברי רב-שקֶה
וַיָּבֹ֣א אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־חִלְקִיָּ֣ה אֲשֶׁר־עַל־הַ֠בַּיִת וְשֶׁבְנָ֨א הַסֹּפֵ֜ר וְיוֹאָ֨ח בֶּן־אָסָ֧ף הַמַּזְכִּ֛יר אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ קְרוּעֵ֣י בְגָדִ֑ים וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ דִּבְרֵ֖י רַב־שָׁקֵֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת שלטונו של חזקיהו, את עלייתה של אשור וכוחה, ואת המצור על ירושלים.
פסוקים א–ד
מלכות חזקיה
פרק זה מתאר את עלייתו ותקופת שלטונו של חזקיה מלך יהודה. הוא תיאר כמלך ישר שפעל לפי דרכו של דוד המלך, וביצע רפורמות דתיות משמעותיות, כולל הסרת הבמות ושינוי מעמד נחש הנחושת.
פסוקים ה–ח
שיא תקופתו של חזקיהו
הפסוקים מתארים את נאמנות המלך חזקיהו להשם ואת הצלחתו. הוא דבק במצוות ה', חכם בכל מעשה, ואינו משועבד למלך אשור. המלך גם הכה את הפלשתים עד גבולות עזה.
פסוקים ט–יב
כיבוש שומרון וסוף ממלכת ישראל
הטקסט מתאר את כיבוש שומרון על ידי שלמנאסר מלך אשור בשנים הרביעית והשישית למלכות חזקיה. המצור נמשך שלוש שנים עד נפילת העיר. מלך אשור השתלט גם על אזורים נוספים, וזאת כעונש על הפרת הברית עם יהוה ואי-צייתנות למצוות משה.
פסוקים יג–טז
הכיבוש האשורי והכפפת יהודה
בשנה הרביעיים-עשר למלכות חזקיה, סנחריב מלך אשור כובש את ערי יהודה המבוצרות. כדי להקל על העול, חזקיה מלך יהודה משלם למלך אשור שלושים ושלש מאות ככר כסף ושלושים ככר זהב, ומוסר לו גם את דלתות בית יהוה ואת כיסויי המקדש.
פסוקים יז–כ
שְּׁלִיחֵי אַשּׁוּר בְּיְרוּשָׁלִַם
נְתִיבֵי הַמַּלְכוּת הָאַשּׁוּרִית מַגִּיעִים לִירוּשָׁלִַם. שְׁלִיחָיו שֶׁל מֶלֶךְ אַשּׁוּר, הַמַּטְעִינִים אֶת חִזְקִיָּהוּ בְּמֶרְדָּה וּבְבִּטָּחוֹן שֶׁקֶץ, מְבַקְּשִׁים לִפְגֹּשׁ אֶת הַמֶּלֶךְ וְעוֹמְדִים בִּתְעֲלַת הַבְּרֵכָה.
פסוקים כא–כד
נאום רב שלישל של שרי אשור
רב שלישל, שליח מלך אשור, מדבר אל חזקיהו. הוא מבקר את הביטחון במצרים ומציע ברית עם אשור בתמורה לסוסים, תוך שהוא מציג טענה לגבי שינויים דתיים שביצע חזקיהו בירושלים.
פסוקים כה–כח
שיחת רב השומר על החומה
רב השומר של אשור מתייצב מול נציגי יהודה. הוא מזהיר שהמטרה היא השמדת הארץ. נציגי יהודה מבקשים ממנו לדבר בארמית כדי שהעם על החומה לא יבין. רב השומר מתעלם ובסוף קורא בעברית בשם מלך אשור.
פסוקים כט–לב
שליח מלך אשור מזהיר את ירושלים
מלך אשור שולח מסר לעם בירושלים, המבטל את יכולתו של חזקיהו להציל אותם ומזהיר מפני הביטחון בהשם. הוא מציע ברית של שלום ופרנסה בארצו, בתמורה למסירת העיר, ומטעים כי חזקיהו רק מנסה להטות אותם לטובת האלוהים.
פסוקים לג–לו
דברי מלך אשור בערה
מלך אשור מטיח דברים לעם ירושלים וטוען כי אלוהי העמים השתדלו להציל את ארצם ממנו, אך אלוהי חמת וארפד לא הצילו את שומרון. הוא מצהיר כי רק הַשֵּׁם יוכל להציל את ירושלים מידו. העם נותר בשתיקה בגלל צו המלך שאסר להשיב לו.
פסוקים לז–לז
דיווח על דברי רב-שקֶה
אליקים בן חילקיה, בנו של הסופר ויואָך בן אסף, הגיעו אל המלך חזקיה כשהם לבושים בבגדים קרועים. הם מסרו למלך את הדברים שנאמרו על ידי רב-שקֶה.
הפרק מסתיים בדיווח על דברי רב-שקה אל חזקיהו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
פירוש רבּי אבא בר כהנא לשמות הגאוגרפיים
״וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא. דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: מַאי דִּכְתִיב: ״וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי״, חֲלַח – זוֹ חִלָּזוֹן, חָבוֹר –״
בפרשה זו מובא פירושו של רבּי אבא בר כהנא למילים המתארות מקומות ונהרות. הוא מזהה את חלח כחילאזון, את חבור כהדייב, את נהר גוזן כגינזק, ואת ערי מדים כחמדן וחברותיה. הוא מוסיף גם שהמקום ניהוונד וחברותיה. הפירוש מבוסס על דברי חז"ל במסכת קידושין. רבּי אבא מנסה להגדיר את המיקומים הלא ברורים בטקסט המקראי על ידי זיהויים גאוגרפיים ספציפיים. חשוב לציין שזו פרשנות אחת של המקומות הללו, ולא כל המפרשים מסכימים עם זהויות אלו.
קידושין ע״ב א:ו׳ ↗פירוש המילים בתיאור גבולות ממדון
״בְּדוּכְתָּא דִּקְבִיעִי. דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: ״וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי״, חֲלַח — זֶה חִלָּזוֹן, וְחָבוֹר —״
הקטע מתוך מסכת יבמות עוסק בפירוש שמות המקומות המוזכרים בטקסט המקראי. רבי אבא בר כהנא מפרש את המילים המעורפלות בתיאור גבולות הממלכה. לפי דבריו, המילה חלח מציינת מקום של חילזון, והמילה חבור מתייחסת למקום נוסף. ההסבר מבוסס על פרשנות חז"ל המבקשת להבהיר את המשמעות המדויקת של שמות גיאוגרפיים שנראים לא ברורים. מדובר בדרך המקובלת בלימוד הגמרא, שבה מנסים להבין את המושגים הלא מוכרים דרך זיהוי מקומות או פעולות ספציפיות.
יבמות ט״ז ב:י׳ ↗בעקבות המפרשים
הסרת עמודי הכהונה ושינוי שם הברזל
״ויקרא לו נחשתן. לשון בזיון, כלומר מה צורך בזה, אינו אלא נחש נחושת:״
בפרק זה מופיעים תיאורים של מלכים ופעולותיהם בממלכת יהודה. נסתר מתנו הכהנים ושינה את שם הברזל שהכינו לעבודה. המקור המובא כאן הוא רש"י על ספר מלכים ב'. רש"י מסביר את השם "נחשתן" כביטוי של בושה. לדעתו, השם מרמז על כך שהברזל הוחלף בנחושת, מה שמעיד על ירידה בדרגת הקדושה של כלי העבודה.
רש״י על מלכים ב׳ 18:4:1 ↗רעב המצור ואכילת צואתם
״לאכול את צואתם. ברעב המצור:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את המצב הקשה בתוך העיר הנצורה. לפי פירושו, המצור היה כה קשה עד שהתושבים נאלצו לאכול את צואתם מרוב רעב. ההסבר של רש"י מתמקד בתיאור המציאות המדממת של המצור, ומדגיש את רמת הסבל הקיצונית שהגיעה לידי אנשים שאיבדו כל משאב למאכל.
רש״י על מלכים ב׳ 18:27:1 ↗תחילת מלכות חזקיהו
״היא השנה השביעית להושע. כי חזקיהו מלך בד׳ להושע:״
הטקסט מתמקד בתאריך תחילת מלכותו של חזקיהו. לפי המצודת דוד על ספר מלכים, השנה שבה צוין המלכת חזקיהו היא השנה השביעית לשלטונו של הושע, מלך ישראל. הפרשן מציע דרך לחשב את סדר השנים על ידי חיבור של תקופות המלוכה של שתי הממלכות. הוא מסביר כי חזקיהו החל למלוך ארבע שנים לאחר שהושע כבר היה בתפקידו, ובכך קובע את נקודת הזמן המדויקת של האירוע.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 18:9:1 ↗חזרה על הדברים לחיזוק
״וידבר ויאמר. כפל דבריו לחזקם:״
בפסוק זה, מצודת דוד מסביר מדוע המלך חזר על דבריו. לפי פירושו, הכפלת הדיבור נועדה לחזק את השומעים ולהדגיש את המסר. הפרשן מציע שהחזרה אינה סתם חזרה על מילים, אלא כלי רטורי שנועד להעמיק את ההבנה ולהבטיח שהדברים יתקבלו וייזכרו היטב.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 18:28:1 ↗