נביאים›מלכים ב׳›פרק יז׳

מלכים ב׳ · פרק יז׳

סוף ממלכת ישראל וגלותה

סיפור נפילת ממלכת ישראל בשבי אשור, התיישבות עמים חדשים בשומרון והערבוב הדתי שנוצר

41 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

מלכים ב׳ יז׳ · סיפור והסבר

גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.

תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א–ד

סוף ממלכת ישראל

א

בשנה השתים עשרה למלכות אחעז, מלך יהודה, מלך הושע בן אלה בשמרון על ישראל במשך תשע שנים.

ב

הוא עשה רע בעיני ה', אבל לא כמו מלכי ישראל שהיו לפניו.

ג

שלמנסר, מלך אשור, עלה עליו, והושע הפך לעבד שלו ושלח לו מס.

ד

מלך אשור מצא את הושע בבגידה, כי הוא שלח שליחים למלך מצרים ולא שלח מס למלך אשור שנה אחר שנה. לכן מלך אשור עצר אותו ואת כולם בשבי.

ה–ח

נֶפֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אַשּׁוּר

ה

מֶלֶךְ אַשּׁוּר עָלָה עַל כָּל הָאָרֶץ, וְהוּא הִתְנַצֵּל עַל שֹׁמְרוֹן וְכָבַשׁ אוֹתָהּ לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים.

ו

בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ, מֶלֶךְ אַשּׁוּר כִּבֵּשׁ אֶת שֹׁמְרוֹן וּגְרֵשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהֶחְלִיט לְהוֹשִׁיב אוֹתָם בְּחַלְח, בְּחָבֹר, עַל שְׂפַת נַהַר גּוֹזָן וּבְעָרֵי מָדַי.

ז

הַסִּבָּה לְכָךְ הָיְתָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם, שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וְהֵם יָרְאוּ אֵלִים אֲחֵרִים.

ח

הַמְּלָאכִים שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ לִשְׁלֹחַת הַגּוֹיִם שֶׁהַשֵּׁם הִשְׁאִיר לְפָנֵיהֶם.

ט–יב

עבודת הכשירות של בני ישראל

ט

בני ישראל אמרו דברים לא נכונים על הַשֵּׁם אלוהיהם. הם בנו את עצמם בתי עבודה בכל עריהם, ממגדל נצרים ועד עיר מבצר.

י

הם הציבו שם אבנים קדושות ועשיות אשרה על כל גבעה גבוהה ומתחת לכל עץ רענן.

יא

בכל בתי העבודה הללו הם הקריבו קורבנות, בדיוק כמו העמים שדחקה הַשֵּׁם מפניהם. הם עשו דברים רעים כדי לכעוס על הַשֵּׁם.

יב

הם עבדו את הכשירות שבהן הַשֵּׁם אמר להם: אל תעשו את הדבר הזה.

יג–טז

חֲרֵט הַמִּצְוֹת בְּיִשְׂרָאֵל

יג

הַשֵּׁם הִזְכִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים וְכָל הַחוֹזִים, כְּדֵי לוֹמַר: תִּחְזְרוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וִשְׁמֹרוּ אֶת מִצְוֹתַי וְאֶת חֻקּוֹתַי, כְּפִי כָּל הַתּוֹרָה שֶׁצִּוִּיתִי אֶת אֲבֹתֵיכֶם וְכָךְ שֶׁשָּׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים.

יד

וְהֵם לֹא שָׁמְעוּ, וְהֵמָּה הִקְשִׁית אֶת הָעָרְפֵי הָם, כְּמוֹ אֲבוֹתֵיהֶם, שֶׁלֹא הֶאֱמִינוּ בַּשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם.

טו

הֵמָּה בָּזוּ אֶת חֻקּוֹתָיו וְאֶת הַבְּרִית שֶׁכָּרַת עִם אֲבֹתֵיהֶם, וְאֶת הָעֵדוּתִים שֶׁהֵעִיד בָּהֶם, וְהָלְכוּ אַחֲרֵי הֶהֶבֶל וְהִתְבַּלְּאוּ, וְאַחֲרֵי הָעַמִּים שֶׁסָּבִיב לָהֶם, אֲשֶׁר הַשֵּׁם צִוָּה לוֹלֵא לַעֲשׂוֹת כָּךְ אִתָּם.

טז

הֵמָּה עָזְבוּ אֶת כָּל מִצְוֹת הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם, וַעֲשׂוּ לְעַצְמָם שְׁנֵי עֲגָלִים, וַעֲשׂוּ לְעַצְמָם אֲשֵׁרָה, וַעָבְדוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַעָבְדוּ אֶת הַבַּעַל.

יז–כ

נפילת ממלכת ישראל

יז

הם העבירו את הבנים ואת הבנות שלהם דרך האש, וגם עסקו בקסמים ובניחוש, והתמסרו לעשות רע בעיני ה', כדי להכעיס אותו.

יח

ה' כעס מאוד על ישראל והרחיק אותם מפניו, ולא נשאר רק שבט יהודה לבדו.

יט

גם יהודה לא שמר את מצוות ה' אלוהיהם, והלכו בדרכי ישראל שעשו.

כ

ה' סירב לכל זרע ישראל, והעניש אותם והפקיד אותם בידי שוחרים, עד שהשליך אותם מפניו.

כא–כד

נפילת ממלכת ישראל וגלותה

כא

כי ישראל פילס את בית דוד, והם מינו את ירבעם בן נבט למלך. ירבעם הרחיק את ישראל מלהישמר בדרכי ה', וגרם להם לחטוא חטאה גדולה.

כב

בני ישראל הלכו בכל החטאים שירבעם עשה, והם לא סטו מהם.

כג

זה נמשך עד שהשם הוריד את ישראל מפניו, כפי שדיבר דרך כל עבדיו הנביאים, ועם ישראל גורש מארצו לאשור עד היום הזה.

כד

מלך אשור הביא אנשים מבבל, מכותה, מעווה, מחמת וספרים, והם התיישבו בערי שומרון במקום בני ישראל, וכיבו את שומרון והתיישבו בעריה.

כה–כח

ההתיישבות החדשה בשומרון והוראת אמונת הַשֵּׁם

כה

בתחילת השהות שלהם שם, הם לא ידעו את הַשֵּׁם, ולכן הַשֵּׁם שלח אליהם אריות שהרגו אנשים.

כו

הם אמרו למלך אשור: "העמים שגלית ויישבת בערים של שומרון לא הכירו את חוקי אלוהי הארץ, ולכן שלח אליהם אריות והרג אותם כי הם לא הכירו את חוקי אלוהי הארץ".

כז

מלך אשור ציווה ואמר: "הביאו לשם כהן אחד מהכהנים שגליתם משם, כדי שישב שם וילמד אותם את חוקי אלוהי הארץ".

כח

אחד מהכהנים שגלו משומרון בא, התיישב בבית אל, והחל ללמד אותם איך לפחד את הַשֵּׁם.

כט–לב

הדתות החדשות בשומרון

כט

הם עבדו עבדות שונות לאלוהים שונים, והם המשיכו לעבוד את אלוהיהם בבתי המרפסות שהקימו השומרונים בכל הערים שבהן הם גרים.

ל

אנשי בבל בנו את סוכות, אנשי כות בנו את נרגאל, ואנשי חמת בנו את אשימא.

לא

העווים בנו את ניבחז ואת תרתק, והספרבים שרפו את בניהם באש עבור אדרמללך וענמלך, שהם אלוהי הספרבים.

לב

הם ידעו את ה' וגם עשו לעצמם כוהנים בבתי המרפסות.

לג–לו

הַמִּנהָגִים שֶׁל הַמְגּוּרִים בְּשַׁמֶּבֶת

לג

הֵם יָרְאוּ אֶת הַשֵּׁם, אֲבָל עָבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם כְּמִנהְג הָעַמִּים שֶׁגָּרְשׁוּ אוֹתָם מִשָּׁם.

לד

עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עוֹשִׂים כְּמוֹ הַמִּנהָגִים הָרִאשׁוֹנִים. הֵם לֹא יְרֵאִים אֶת הַשֵּׁם, וְלֹא עוֹשִׂים אֶת הַחֻקּוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים וְאֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְוָה שֶׁהִצְוָה הַשֵּׁם לִבְנֵי יַעֲקֹב, אֲלוּ שֶׁשָּׂם שֵׁם יִשְׂרָאֵל.

לה

הַשֵּׁם כָּרַת אִתָּם בְּרִית וְצִוָּה אוֹתָם לֹא לִפְחֹד מֵאֱלֹהִים אֲחֵרִים, לֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, לֹא לַעֲבֹד אוֹתָם וְלֹא לִזְבּוֹחַ לָהֶם.

לו

רַק אֶת הַשֵּׁם, שֶׁהֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְזֶרוּעַ נְטוּיָה, אַתֶּם צְרִיכִים לִפְחֹד, לוֹ תִּשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִּזְבְּחוּ.

לז–מ

הַצְוָה לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית וְחֶטְא הָעַם

לז

תשמרו על החוקים, על המשפטים, על התורה ועל המצווה שהוא כתב לכם, ותעשו את הכל בכל הימים, ולא תפחדו מאלוהים אחרים.

לח

ואת הברית שהוא כרת איתכם אל תשכחו, ולא תפחדו מאלוהים אחרים.

לט

רק שתיראו את ה' אלוהיכם, והוא יציל אתכם מיד כל אויביכם.

מ

אבל הם לא שמעו, והם רק עשו את מה שהיה נכון עבורם בהתחלה.

מא–מא

עבודת הפסלים של העמים הגויים

מא

העמים האלה פחדו את ה“ ויראו את הפסלים שלהם. הם עבדו גם את הפסלים וגם את ה“. גם הילדים וגם הנכדים שלהם המשיכו לעשות בדיוק כמו אבותיהם, וכך הם עושים עד היום.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 339 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא