בשנה השתים עשרה למלכות אחעז, מלך יהודה, מלך הושע בן אלה בשמרון על ישראל במשך תשע שנים.
בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לְאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ הוֹשֵׁ֨עַ בֶּן־אֵלָ֧ה בְשֹׁמְר֛וֹן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל תֵּ֥שַׁע שָׁנִֽים׃מלכים ב׳ · פרק יז׳
סוף ממלכת ישראל וגלותה
סיפור נפילת ממלכת ישראל בשבי אשור, התיישבות עמים חדשים בשומרון והערבוב הדתי שנוצר
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ יז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
סוף ממלכת ישראל
הוא עשה רע בעיני ה', אבל לא כמו מלכי ישראל שהיו לפניו.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה רַ֗ק לֹ֚א כְּמַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃שלמנסר, מלך אשור, עלה עליו, והושע הפך לעבד שלו ושלח לו מס.
עָלָ֣יו עָלָ֔ה שַׁלְמַנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַֽיְהִי־ל֤וֹ הוֹשֵׁ֙עַ֙ עֶ֔בֶד וַיָּ֥שֶׁב ל֖וֹ מִנְחָֽה׃מלך אשור מצא את הושע בבגידה, כי הוא שלח שליחים למלך מצרים ולא שלח מס למלך אשור שנה אחר שנה. לכן מלך אשור עצר אותו ואת כולם בשבי.
וַיִּמְצָא֩ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֨וּר בְּהוֹשֵׁ֜עַ קֶ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אֶל־ס֣וֹא מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְלֹא־הֶעֱלָ֥ה מִנְחָ֛ה לְמֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר כְּשָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה וַֽיַּעַצְרֵ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּאַסְרֵ֖הוּ בֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃נֶפֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אַשּׁוּר
מֶלֶךְ אַשּׁוּר עָלָה עַל כָּל הָאָרֶץ, וְהוּא הִתְנַצֵּל עַל שֹׁמְרוֹן וְכָבַשׁ אוֹתָהּ לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים.
וַיַּ֥עַל מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיַּ֙עַל֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶ֖יהָ שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽים׃בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ, מֶלֶךְ אַשּׁוּר כִּבֵּשׁ אֶת שֹׁמְרוֹן וּגְרֵשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהֶחְלִיט לְהוֹשִׁיב אוֹתָם בְּחַלְח, בְּחָבֹר, עַל שְׂפַת נַהַר גּוֹזָן וּבְעָרֵי מָדַי.
בִּשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְהוֹשֵׁ֗עַ לָכַ֤ד מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֶּ֥גֶל אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיֹּ֨שֶׁב אֹתָ֜ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃ (פ)הַסִּבָּה לְכָךְ הָיְתָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם, שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וְהֵם יָרְאוּ אֵלִים אֲחֵרִים.
וַיְהִ֗י כִּֽי־חָטְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם הַמַּעֲלֶ֤ה אֹתָם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִתַּ֕חַת יַ֖ד פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיִּֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃הַמְּלָאכִים שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ לִשְׁלֹחַת הַגּוֹיִם שֶׁהַשֵּׁם הִשְׁאִיר לְפָנֵיהֶם.
וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּחֻקּ֣וֹת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃עבודת הכשירות של בני ישראל
בני ישראל אמרו דברים לא נכונים על הַשֵּׁם אלוהיהם. הם בנו את עצמם בתי עבודה בכל עריהם, ממגדל נצרים ועד עיר מבצר.
וַיְחַפְּא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל דְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־כֵ֔ן עַל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּבְנ֨וּ לָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ בְּכָל־עָ֣רֵיהֶ֔ם מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד־עִ֥יר מִבְצָֽר׃הם הציבו שם אבנים קדושות ועשיות אשרה על כל גבעה גבוהה ומתחת לכל עץ רענן.
וַיַּצִּ֧בוּ לָהֶ֛ם מַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כָּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃בכל בתי העבודה הללו הם הקריבו קורבנות, בדיוק כמו העמים שדחקה הַשֵּׁם מפניהם. הם עשו דברים רעים כדי לכעוס על הַשֵּׁם.
וַיְקַטְּרוּ־שָׁם֙ בְּכָל־בָּמ֔וֹת כַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁר־הֶגְלָ֥ה יְהוָ֖ה מִפְּנֵיהֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂוּ֙ דְּבָרִ֣ים רָעִ֔ים לְהַכְעִ֖יס אֶת־יְהוָֽה׃הם עבדו את הכשירות שבהן הַשֵּׁם אמר להם: אל תעשו את הדבר הזה.
וַיַּֽעַבְד֖וּ הַגִּלֻּלִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃חֲרֵט הַמִּצְוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
הַשֵּׁם הִזְכִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים וְכָל הַחוֹזִים, כְּדֵי לוֹמַר: תִּחְזְרוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וִשְׁמֹרוּ אֶת מִצְוֹתַי וְאֶת חֻקּוֹתַי, כְּפִי כָּל הַתּוֹרָה שֶׁצִּוִּיתִי אֶת אֲבֹתֵיכֶם וְכָךְ שֶׁשָּׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים.
וַיָּ֣עַד יְהוָ֡ה בְּיִשְׂרָאֵ֣ל וּבִיהוּדָ֡ה בְּיַד֩ כָּל־נביאו [נְבִיאֵ֨י] כָל־חֹזֶ֜ה לֵאמֹ֗ר שֻׁ֝֠בוּ מִדַּרְכֵיכֶ֤ם הָֽרָעִים֙ וְשִׁמְרוּ֙ מִצְוֺתַ֣י חֻקּוֹתַ֔י כְּכָ֨ל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וַֽאֲשֶׁר֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם בְּיַ֖ד עֲבָדַ֥י הַנְּבִיאִֽים׃וְהֵם לֹא שָׁמְעוּ, וְהֵמָּה הִקְשִׁית אֶת הָעָרְפֵי הָם, כְּמוֹ אֲבוֹתֵיהֶם, שֶׁלֹא הֶאֱמִינוּ בַּשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם.
וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּקְשׁ֤וּ אֶת־עָרְפָּם֙ כְּעֹ֣רֶף אֲבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א הֶאֱמִ֔ינוּ בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃הֵמָּה בָּזוּ אֶת חֻקּוֹתָיו וְאֶת הַבְּרִית שֶׁכָּרַת עִם אֲבֹתֵיהֶם, וְאֶת הָעֵדוּתִים שֶׁהֵעִיד בָּהֶם, וְהָלְכוּ אַחֲרֵי הֶהֶבֶל וְהִתְבַּלְּאוּ, וְאַחֲרֵי הָעַמִּים שֶׁסָּבִיב לָהֶם, אֲשֶׁר הַשֵּׁם צִוָּה לוֹלֵא לַעֲשׂוֹת כָּךְ אִתָּם.
וַיִּמְאֲס֣וּ אֶת־חֻקָּ֗יו וְאֶת־בְּרִיתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֣ת אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְאֵת֙ עֵֽדְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר הֵעִ֖יד בָּ֑ם וַיֵּ֨לְכ֜וּ אַחֲרֵ֤י הַהֶ֙בֶל֙ וַיֶּהְבָּ֔לוּ וְאַחֲרֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֹתָ֔ם לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֥וֹת כָּהֶֽם׃הֵמָּה עָזְבוּ אֶת כָּל מִצְוֹת הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם, וַעֲשׂוּ לְעַצְמָם שְׁנֵי עֲגָלִים, וַעֲשׂוּ לְעַצְמָם אֲשֵׁרָה, וַעָבְדוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַעָבְדוּ אֶת הַבַּעַל.
וַיַּעַזְב֗וּ אֶת־כָּל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֛ם מַסֵּכָ֖ה שנים [שְׁנֵ֣י] עֲגָלִ֑ים וַיַּעֲשׂ֣וּ אֲשֵׁירָ֗ה וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבָּֽעַל׃נפילת ממלכת ישראל
הם העבירו את הבנים ואת הבנות שלהם דרך האש, וגם עסקו בקסמים ובניחוש, והתמסרו לעשות רע בעיני ה', כדי להכעיס אותו.
וַֽ֠יַּעֲבִירוּ אֶת־בְּנֵיהֶ֤ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּקְסְמ֥וּ קְסָמִ֖ים וַיְנַחֵ֑שׁוּ וַיִּֽתְמַכְּר֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃ה' כעס מאוד על ישראל והרחיק אותם מפניו, ולא נשאר רק שבט יהודה לבדו.
וַיִּתְאַנַּ֨ף יְהוָ֤ה מְאֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְסִרֵ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר רַ֛ק שֵׁ֥בֶט יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃גם יהודה לא שמר את מצוות ה' אלוהיהם, והלכו בדרכי ישראל שעשו.
גַּם־יְהוּדָ֕ה לֹ֣א שָׁמַ֔ר אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ בְּחֻקּ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃ה' סירב לכל זרע ישראל, והעניש אותם והפקיד אותם בידי שוחרים, עד שהשליך אותם מפניו.
וַיִּמְאַ֨ס יְהוָ֜ה בְּכָל־זֶ֤רַע יִשְׂרָאֵל֙ וַיְעַנֵּ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־שֹׁסִ֑ים עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁלִיכָ֖ם מִפָּנָֽיו׃נפילת ממלכת ישראל וגלותה
כי ישראל פילס את בית דוד, והם מינו את ירבעם בן נבט למלך. ירבעם הרחיק את ישראל מלהישמר בדרכי ה', וגרם להם לחטוא חטאה גדולה.
כִּֽי־קָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַל֙ בֵּ֣ית דָּוִ֔ד וַיַּמְלִ֖יכוּ אֶת־יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט וידא [וַיַּדַּ֨ח] יָרָבְעָ֤ם אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וְהֶחֱטֵיאָ֖ם חֲטָאָ֥ה גְדוֹלָֽה׃בני ישראל הלכו בכל החטאים שירבעם עשה, והם לא סטו מהם.
וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּכָל־חַטֹּ֥אות יָרָבְעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה לֹא־סָ֖רוּ מִמֶּֽנָּה׃זה נמשך עד שהשם הוריד את ישראל מפניו, כפי שדיבר דרך כל עבדיו הנביאים, ועם ישראל גורש מארצו לאשור עד היום הזה.
עַ֠ד אֲשֶׁר־הֵסִ֨יר יְהוָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵעַ֣ל פָּנָ֔יו כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד כָּל־עֲבָדָ֣יו הַנְּבִיאִ֑ים וַיִּ֨גֶל יִשְׂרָאֵ֜ל מֵעַ֤ל אַדְמָתוֹ֙ אַשּׁ֔וּרָה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)מלך אשור הביא אנשים מבבל, מכותה, מעווה, מחמת וספרים, והם התיישבו בערי שומרון במקום בני ישראל, וכיבו את שומרון והתיישבו בעריה.
וַיָּבֵ֣א מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֡וּר מִבָּבֶ֡ל וּ֠מִכּוּ֠תָה וּמֵעַוָּ֤א וּמֵֽחֲמָת֙ וּסְפַרְוַ֔יִם וַיֹּ֙שֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹֽׁמְר֔וֹן תַּ֖חַת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְשׁוּ֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּֽשְׁב֖וּ בְּעָרֶֽיהָ׃ההתיישבות החדשה בשומרון והוראת אמונת הַשֵּׁם
בתחילת השהות שלהם שם, הם לא ידעו את הַשֵּׁם, ולכן הַשֵּׁם שלח אליהם אריות שהרגו אנשים.
וַיְהִ֗י בִּתְחִלַּת֙ שִׁבְתָּ֣ם שָׁ֔ם לֹ֥א יָרְא֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֨ח יְהוָ֤ה בָּהֶם֙ אֶת־הָ֣אֲרָי֔וֹת וַיִּֽהְי֥וּ הֹרְגִ֖ים בָּהֶֽם׃הם אמרו למלך אשור: "העמים שגלית ויישבת בערים של שומרון לא הכירו את חוקי אלוהי הארץ, ולכן שלח אליהם אריות והרג אותם כי הם לא הכירו את חוקי אלוהי הארץ".
וַיֹּאמְר֗וּ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֮ לֵאמֹר֒ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר הִגְלִ֙יתָ֙ וַתּ֙וֹשֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֔וֹן לֹ֣א יָֽדְע֔וּ אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיְשַׁלַּח־בָּ֣ם אֶת־הָאֲרָי֗וֹת וְהִנָּם֙ מְמִיתִ֣ים אוֹתָ֔ם כַּאֲשֶׁר֙ אֵינָ֣ם יֹדְעִ֔ים אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ׃מלך אשור ציווה ואמר: "הביאו לשם כהן אחד מהכהנים שגליתם משם, כדי שישב שם וילמד אותם את חוקי אלוהי הארץ".
וַיְצַ֨ו מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֜וּר לֵאמֹ֗ר הֹלִ֤יכוּ שָׁ֙מָּה֙ אֶחָ֤ד מֵהַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר הִגְלִיתֶ֣ם מִשָּׁ֔ם וְיֵלְכ֖וּ וְיֵ֣שְׁבוּ שָׁ֑ם וְיֹרֵ֕ם אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ׃אחד מהכהנים שגלו משומרון בא, התיישב בבית אל, והחל ללמד אותם איך לפחד את הַשֵּׁם.
וַיָּבֹ֞א אֶחָ֣ד מֵהַכֹּהֲנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הִגְלוּ֙ מִשֹּׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵֽית־אֵ֑ל וַֽיְהִי֙ מוֹרֶ֣ה אֹתָ֔ם אֵ֖יךְ יִֽירְא֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃הדתות החדשות בשומרון
הם עבדו עבדות שונות לאלוהים שונים, והם המשיכו לעבוד את אלוהיהם בבתי המרפסות שהקימו השומרונים בכל הערים שבהן הם גרים.
וַיִּהְי֣וּ עֹשִׂ֔ים גּ֥וֹי גּ֖וֹי אֱלֹהָ֑יו וַיַּנִּ֣יחוּ ׀ בְּבֵ֣ית הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרֹנִ֔ים גּ֥וֹי גּוֹי֙ בְּעָ֣רֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם יֹשְׁבִ֖ים שָֽׁם׃אנשי בבל בנו את סוכות, אנשי כות בנו את נרגאל, ואנשי חמת בנו את אשימא.
וְאַנְשֵׁ֣י בָבֶ֗ל עָשׂוּ֙ אֶת־סֻכּ֣וֹת בְּנ֔וֹת וְאַנְשֵׁי־כ֔וּת עָשׂ֖וּ אֶת־נֵֽרְגַ֑ל וְאַנְשֵׁ֥י חֲמָ֖ת עָשׂ֥וּ אֶת־אֲשִׁימָֽא׃העווים בנו את ניבחז ואת תרתק, והספרבים שרפו את בניהם באש עבור אדרמללך וענמלך, שהם אלוהי הספרבים.
וְהָעַוִּ֛ים עָשׂ֥וּ נִבְחַ֖ז וְאֶת־תַּרְתָּ֑ק וְהַסְפַרְוִ֗ים שֹׂרְפִ֤ים אֶת־בְּנֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ לְאַדְרַמֶּ֥לֶךְ וַֽעֲנַמֶּ֖לֶךְ אלה [אֱלֹהֵ֥י] ספרים [סְפַרְוָֽיִם׃]הם ידעו את ה' וגם עשו לעצמם כוהנים בבתי המרפסות.
וַיִּהְי֥וּ יְרֵאִ֖ים אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּעֲשׂ֨וּ לָהֶ֤ם מִקְצוֹתָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת וַיִּהְי֛וּ עֹשִׂ֥ים לָהֶ֖ם בְּבֵ֥ית הַבָּמֽוֹת׃הַמִּנהָגִים שֶׁל הַמְגּוּרִים בְּשַׁמֶּבֶת
הֵם יָרְאוּ אֶת הַשֵּׁם, אֲבָל עָבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם כְּמִנהְג הָעַמִּים שֶׁגָּרְשׁוּ אוֹתָם מִשָּׁם.
אֶת־יְהוָ֖ה הָי֣וּ יְרֵאִ֑ים וְאֶת־אֱלֹֽהֵיהֶם֙ הָי֣וּ עֹֽבְדִ֔ים כְּמִשְׁפַּט֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־הִגְל֥וּ אֹתָ֖ם מִשָּֽׁם׃עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עוֹשִׂים כְּמוֹ הַמִּנהָגִים הָרִאשׁוֹנִים. הֵם לֹא יְרֵאִים אֶת הַשֵּׁם, וְלֹא עוֹשִׂים אֶת הַחֻקּוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים וְאֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְוָה שֶׁהִצְוָה הַשֵּׁם לִבְנֵי יַעֲקֹב, אֲלוּ שֶׁשָּׂם שֵׁם יִשְׂרָאֵל.
עַ֣ד הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים כַּמִּשְׁפָּטִ֖ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים אֵינָ֤ם יְרֵאִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְאֵינָ֣ם עֹשִׂ֗ים כְּחֻקֹּתָם֙ וּכְמִשְׁפָּטָ֔ם וְכַתּוֹרָ֣ה וְכַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁר־שָׂ֥ם שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃הַשֵּׁם כָּרַת אִתָּם בְּרִית וְצִוָּה אוֹתָם לֹא לִפְחֹד מֵאֱלֹהִים אֲחֵרִים, לֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, לֹא לַעֲבֹד אוֹתָם וְלֹא לִזְבּוֹחַ לָהֶם.
וַיִּכְרֹ֨ת יְהוָ֤ה אִתָּם֙ בְּרִ֔ית וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־תִשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִזְבְּח֖וּ לָהֶֽם׃רַק אֶת הַשֵּׁם, שֶׁהֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְזֶרוּעַ נְטוּיָה, אַתֶּם צְרִיכִים לִפְחֹד, לוֹ תִּשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִּזְבְּחוּ.
כִּ֣י אִֽם־אֶת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁר֩ הֶעֱלָ֨ה אֶתְכֶ֜ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בְּכֹ֧חַ גָּד֛וֹל וּבִזְר֥וֹעַ נְטוּיָ֖ה אֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְל֥וֹ תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ וְל֥וֹ תִזְבָּֽחוּ׃הַצְוָה לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית וְחֶטְא הָעַם
תשמרו על החוקים, על המשפטים, על התורה ועל המצווה שהוא כתב לכם, ותעשו את הכל בכל הימים, ולא תפחדו מאלוהים אחרים.
וְאֶת־הַחֻקִּ֨ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֜ים וְהַתּוֹרָ֤ה וְהַמִּצְוָה֙ אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֣ב לָכֶ֔ם תִּשְׁמְר֥וּן לַעֲשׂ֖וֹת כָּל־הַיָּמִ֑ים וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ואת הברית שהוא כרת איתכם אל תשכחו, ולא תפחדו מאלוהים אחרים.
וְהַבְּרִ֛ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥תִּי אִתְּכֶ֖ם לֹ֣א תִשְׁכָּ֑חוּ וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃רק שתיראו את ה' אלוהיכם, והוא יציל אתכם מיד כל אויביכם.
כִּ֛י אִֽם־אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם תִּירָ֑אוּ וְהוּא֙ יַצִּ֣יל אֶתְכֶ֔ם מִיַּ֖ד כָּל־אֹיְבֵיכֶֽם׃אבל הם לא שמעו, והם רק עשו את מה שהיה נכון עבורם בהתחלה.
וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ כִּ֛י אִֽם־כְּמִשְׁפָּטָ֥ם הָֽרִאשׁ֖וֹן הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃עבודת הפסלים של העמים הגויים
העמים האלה פחדו את ה ויראו את הפסלים שלהם. הם עבדו גם את הפסלים וגם את ה. גם הילדים וגם הנכדים שלהם המשיכו לעשות בדיוק כמו אבותיהם, וכך הם עושים עד היום.
וַיִּהְי֣וּ ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְרֵאִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְאֶת־פְּסִֽילֵיהֶ֖ם הָי֣וּ עֹֽבְדִ֑ים גַּם־בְּנֵיהֶ֣ם ׀ וּבְנֵ֣י בְנֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֲבֹתָם֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
סוף ממלכת ישראל
בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לְאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ הוֹשֵׁ֨עַ בֶּן־אֵלָ֧ה בְשֹׁמְר֛וֹן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל תֵּ֥שַׁע שָׁנִֽים׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה רַ֗ק לֹ֚א כְּמַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃
עָלָ֣יו עָלָ֔ה שַׁלְמַנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַֽיְהִי־ל֤וֹ הוֹשֵׁ֙עַ֙ עֶ֔בֶד וַיָּ֥שֶׁב ל֖וֹ מִנְחָֽה׃
וַיִּמְצָא֩ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֨וּר בְּהוֹשֵׁ֜עַ קֶ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אֶל־ס֣וֹא מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְלֹא־הֶעֱלָ֥ה מִנְחָ֛ה לְמֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר כְּשָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה וַֽיַּעַצְרֵ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּאַסְרֵ֖הוּ בֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃
נֶפֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אַשּׁוּר
וַיַּ֥עַל מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיַּ֙עַל֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶ֖יהָ שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽים׃
בִּשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְהוֹשֵׁ֗עַ לָכַ֤ד מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֶּ֥גֶל אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיֹּ֨שֶׁב אֹתָ֜ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃ (פ)
וַיְהִ֗י כִּֽי־חָטְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם הַמַּעֲלֶ֤ה אֹתָם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִתַּ֕חַת יַ֖ד פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיִּֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃
וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּחֻקּ֣וֹת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃
עבודת הכשירות של בני ישראל
וַיְחַפְּא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל דְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־כֵ֔ן עַל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּבְנ֨וּ לָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ בְּכָל־עָ֣רֵיהֶ֔ם מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד־עִ֥יר מִבְצָֽר׃
וַיַּצִּ֧בוּ לָהֶ֛ם מַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כָּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃
וַיְקַטְּרוּ־שָׁם֙ בְּכָל־בָּמ֔וֹת כַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁר־הֶגְלָ֥ה יְהוָ֖ה מִפְּנֵיהֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂוּ֙ דְּבָרִ֣ים רָעִ֔ים לְהַכְעִ֖יס אֶת־יְהוָֽה׃
וַיַּֽעַבְד֖וּ הַגִּלֻּלִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
חֲרֵט הַמִּצְוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
וַיָּ֣עַד יְהוָ֡ה בְּיִשְׂרָאֵ֣ל וּבִיהוּדָ֡ה בְּיַד֩ כָּל־נביאו [נְבִיאֵ֨י] כָל־חֹזֶ֜ה לֵאמֹ֗ר שֻׁ֝֠בוּ מִדַּרְכֵיכֶ֤ם הָֽרָעִים֙ וְשִׁמְרוּ֙ מִצְוֺתַ֣י חֻקּוֹתַ֔י כְּכָ֨ל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וַֽאֲשֶׁר֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם בְּיַ֖ד עֲבָדַ֥י הַנְּבִיאִֽים׃
וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּקְשׁ֤וּ אֶת־עָרְפָּם֙ כְּעֹ֣רֶף אֲבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א הֶאֱמִ֔ינוּ בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
וַיִּמְאֲס֣וּ אֶת־חֻקָּ֗יו וְאֶת־בְּרִיתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֣ת אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְאֵת֙ עֵֽדְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר הֵעִ֖יד בָּ֑ם וַיֵּ֨לְכ֜וּ אַחֲרֵ֤י הַהֶ֙בֶל֙ וַיֶּהְבָּ֔לוּ וְאַחֲרֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֹתָ֔ם לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֥וֹת כָּהֶֽם׃
וַיַּעַזְב֗וּ אֶת־כָּל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֛ם מַסֵּכָ֖ה שנים [שְׁנֵ֣י] עֲגָלִ֑ים וַיַּעֲשׂ֣וּ אֲשֵׁירָ֗ה וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבָּֽעַל׃
נפילת ממלכת ישראל
וַֽ֠יַּעֲבִירוּ אֶת־בְּנֵיהֶ֤ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּקְסְמ֥וּ קְסָמִ֖ים וַיְנַחֵ֑שׁוּ וַיִּֽתְמַכְּר֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃
וַיִּתְאַנַּ֨ף יְהוָ֤ה מְאֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְסִרֵ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר רַ֛ק שֵׁ֥בֶט יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃
גַּם־יְהוּדָ֕ה לֹ֣א שָׁמַ֔ר אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ בְּחֻקּ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃
וַיִּמְאַ֨ס יְהוָ֜ה בְּכָל־זֶ֤רַע יִשְׂרָאֵל֙ וַיְעַנֵּ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־שֹׁסִ֑ים עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁלִיכָ֖ם מִפָּנָֽיו׃
נפילת ממלכת ישראל וגלותה
כִּֽי־קָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַל֙ בֵּ֣ית דָּוִ֔ד וַיַּמְלִ֖יכוּ אֶת־יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט וידא [וַיַּדַּ֨ח] יָרָבְעָ֤ם אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וְהֶחֱטֵיאָ֖ם חֲטָאָ֥ה גְדוֹלָֽה׃
וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּכָל־חַטֹּ֥אות יָרָבְעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה לֹא־סָ֖רוּ מִמֶּֽנָּה׃
עַ֠ד אֲשֶׁר־הֵסִ֨יר יְהוָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵעַ֣ל פָּנָ֔יו כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד כָּל־עֲבָדָ֣יו הַנְּבִיאִ֑ים וַיִּ֨גֶל יִשְׂרָאֵ֜ל מֵעַ֤ל אַדְמָתוֹ֙ אַשּׁ֔וּרָה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
וַיָּבֵ֣א מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֡וּר מִבָּבֶ֡ל וּ֠מִכּוּ֠תָה וּמֵעַוָּ֤א וּמֵֽחֲמָת֙ וּסְפַרְוַ֔יִם וַיֹּ֙שֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹֽׁמְר֔וֹן תַּ֖חַת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְשׁוּ֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּֽשְׁב֖וּ בְּעָרֶֽיהָ׃
ההתיישבות החדשה בשומרון והוראת אמונת הַשֵּׁם
וַיְהִ֗י בִּתְחִלַּת֙ שִׁבְתָּ֣ם שָׁ֔ם לֹ֥א יָרְא֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֨ח יְהוָ֤ה בָּהֶם֙ אֶת־הָ֣אֲרָי֔וֹת וַיִּֽהְי֥וּ הֹרְגִ֖ים בָּהֶֽם׃
וַיֹּאמְר֗וּ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֮ לֵאמֹר֒ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר הִגְלִ֙יתָ֙ וַתּ֙וֹשֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֔וֹן לֹ֣א יָֽדְע֔וּ אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיְשַׁלַּח־בָּ֣ם אֶת־הָאֲרָי֗וֹת וְהִנָּם֙ מְמִיתִ֣ים אוֹתָ֔ם כַּאֲשֶׁר֙ אֵינָ֣ם יֹדְעִ֔ים אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
וַיְצַ֨ו מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֜וּר לֵאמֹ֗ר הֹלִ֤יכוּ שָׁ֙מָּה֙ אֶחָ֤ד מֵהַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר הִגְלִיתֶ֣ם מִשָּׁ֔ם וְיֵלְכ֖וּ וְיֵ֣שְׁבוּ שָׁ֑ם וְיֹרֵ֕ם אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
וַיָּבֹ֞א אֶחָ֣ד מֵהַכֹּהֲנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הִגְלוּ֙ מִשֹּׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵֽית־אֵ֑ל וַֽיְהִי֙ מוֹרֶ֣ה אֹתָ֔ם אֵ֖יךְ יִֽירְא֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃
הדתות החדשות בשומרון
וַיִּהְי֣וּ עֹשִׂ֔ים גּ֥וֹי גּ֖וֹי אֱלֹהָ֑יו וַיַּנִּ֣יחוּ ׀ בְּבֵ֣ית הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרֹנִ֔ים גּ֥וֹי גּוֹי֙ בְּעָ֣רֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם יֹשְׁבִ֖ים שָֽׁם׃
וְאַנְשֵׁ֣י בָבֶ֗ל עָשׂוּ֙ אֶת־סֻכּ֣וֹת בְּנ֔וֹת וְאַנְשֵׁי־כ֔וּת עָשׂ֖וּ אֶת־נֵֽרְגַ֑ל וְאַנְשֵׁ֥י חֲמָ֖ת עָשׂ֥וּ אֶת־אֲשִׁימָֽא׃
וְהָעַוִּ֛ים עָשׂ֥וּ נִבְחַ֖ז וְאֶת־תַּרְתָּ֑ק וְהַסְפַרְוִ֗ים שֹׂרְפִ֤ים אֶת־בְּנֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ לְאַדְרַמֶּ֥לֶךְ וַֽעֲנַמֶּ֖לֶךְ אלה [אֱלֹהֵ֥י] ספרים [סְפַרְוָֽיִם׃]
וַיִּהְי֥וּ יְרֵאִ֖ים אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּעֲשׂ֨וּ לָהֶ֤ם מִקְצוֹתָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת וַיִּהְי֛וּ עֹשִׂ֥ים לָהֶ֖ם בְּבֵ֥ית הַבָּמֽוֹת׃
הַמִּנהָגִים שֶׁל הַמְגּוּרִים בְּשַׁמֶּבֶת
אֶת־יְהוָ֖ה הָי֣וּ יְרֵאִ֑ים וְאֶת־אֱלֹֽהֵיהֶם֙ הָי֣וּ עֹֽבְדִ֔ים כְּמִשְׁפַּט֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־הִגְל֥וּ אֹתָ֖ם מִשָּֽׁם׃
עַ֣ד הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים כַּמִּשְׁפָּטִ֖ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים אֵינָ֤ם יְרֵאִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְאֵינָ֣ם עֹשִׂ֗ים כְּחֻקֹּתָם֙ וּכְמִשְׁפָּטָ֔ם וְכַתּוֹרָ֣ה וְכַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁר־שָׂ֥ם שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּכְרֹ֨ת יְהוָ֤ה אִתָּם֙ בְּרִ֔ית וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־תִשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִזְבְּח֖וּ לָהֶֽם׃
כִּ֣י אִֽם־אֶת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁר֩ הֶעֱלָ֨ה אֶתְכֶ֜ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בְּכֹ֧חַ גָּד֛וֹל וּבִזְר֥וֹעַ נְטוּיָ֖ה אֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְל֥וֹ תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ וְל֥וֹ תִזְבָּֽחוּ׃
הַצְוָה לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית וְחֶטְא הָעַם
וְאֶת־הַחֻקִּ֨ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֜ים וְהַתּוֹרָ֤ה וְהַמִּצְוָה֙ אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֣ב לָכֶ֔ם תִּשְׁמְר֥וּן לַעֲשׂ֖וֹת כָּל־הַיָּמִ֑ים וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃
וְהַבְּרִ֛ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥תִּי אִתְּכֶ֖ם לֹ֣א תִשְׁכָּ֑חוּ וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃
כִּ֛י אִֽם־אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם תִּירָ֑אוּ וְהוּא֙ יַצִּ֣יל אֶתְכֶ֔ם מִיַּ֖ד כָּל־אֹיְבֵיכֶֽם׃
וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ כִּ֛י אִֽם־כְּמִשְׁפָּטָ֥ם הָֽרִאשׁ֖וֹן הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃
עבודת הפסלים של העמים הגויים
וַיִּהְי֣וּ ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְרֵאִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְאֶת־פְּסִֽילֵיהֶ֖ם הָי֣וּ עֹֽבְדִ֑ים גַּם־בְּנֵיהֶ֣ם ׀ וּבְנֵ֣י בְנֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֲבֹתָם֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את תקופת סופה של ממלכת ישראל תחת שלטון אשור ואת השינויים הדתיים והאוכלוסיוניים שחלו בארץ.
סוף ממלכת ישראל
הפרק מתאר את שנותיו האחרונות של הושע בן אלה, מלך ישראל. הוא מלך תשע שנים ועשה רע בעיני ה'. במהלך תקופתו עלה שלמנסר מלך אשור על הארץ. הושע ניסה לשחד את מלך מצרים כדי להשתחרר מאשור, אך התוכנית נכשלה. מלך אשור גילה את הבגידה, לכד את הושע ואת העם והוביל אותם בשבי.
נֶפֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אַשּׁוּר
מֶלֶךְ אַשּׁוּר כִּבֵּשׁ אֶת שֹׁמְרוֹן בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ וְגָרֵשׁ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל עָרֵי מָדַי. הַפֶּצַע הַזֶּה הָיָה כְּתוֹצָאָה מֵהַחֲטָאִים שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַשֵּׁם, וְהַלֵּכְתָם בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם שֶׁהַשֵּׁם הִשְׁאִיר לְפָנֵיהֶם.
עבודת הכשירות של בני ישראל
בני ישראל עושים דברים לא נכונים ומכעסים את הַשֵּׁם. הם בונים בתי עבודה, מצבות ועשיות אשרה בכל גבעה ומתחת לכל עץ רענן. הם מקריבים שם קורבנות בדומה לעמים שגורשו, ועובדים את הכשירות למרות האזהרה המפורשת שהתקבלה מהַשֵּׁם.
חֲרֵט הַמִּצְוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה לִפְנֵי הַחֶרְמָה. הַשֵּׁם שָׁלַח נְבִיאִים לְהַזְהִיר אוֹתָם לַחְזֹר מִדַּרְכֵי הָרֶע וְלִשְׁמוֹר אֶת הַתּוֹרָה, אַךְ הֵם לֹא שָׁמְעוּ. הֵם בָּזוּ אֶת הַבְּרִית, הִקְשִׁית אֶת הָעָרְפֵים, הָלְכוּ אַחֲרֵי הָעַמִּים הַסָּבִיב וְעָבְדוּ אֶת הַבַּעַל וְאֶת כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם עַצְמָם.
נפילת ממלכת ישראל
הפסוקים מתארים את המעשים הרעים של ישראל, כולל הקרבת ילדים באש ועסקה בקסמים. בגלל חטאים אלו, ה' כעס מאוד על ישראל והרחיק אותם מפניו. גם יהודה לא שמרה על המצוות ועשתה כמעשי ישראל. בסופו של דבר, ה' העניש את כל עם ישראל והפקיד אותם בידי אויבים עד לגלות.
נפילת ממלכת ישראל וגלותה
הפסוקים מתארים את התקופה שבה ישראל פילסה את בית דוד ומינתה את ירבעם בן נבט למלך. בגלל חטאי ירבעם, עם ישראל התרחק מדרכי ה', עד שנעשה גלות לאשור וערים שומרון אוכלסו בעמים זרים שהובאו על ידי מלך אשור.
ההתיישבות החדשה בשומרון והוראת אמונת הַשֵּׁם
לאחר גירוש התושבים, מלך אשור הציב אוכלוסייה חדשה בשומרון. בשל מותו של אנשים על ידי אריות עקב חוסר הכרת אלוהי הארץ, שלח המלך כהן כדי ללמד את העמים החדשים לשמור את מצוות הַשֵּׁם.
הדתות החדשות בשומרון
הפסוקים מתארים את המצב הדתי בשומרון לאחר הגלות. העמים החדשים שהתיישבו באזור הקימו עבודות אלילים משלהם בערים השונות, כולל בניית סוכות וזבחים לאלוהים שונים, אך חלקם גם שילבו יראת שמיים לצד מנהג כהונת המרפסות.
הַמִּנהָגִים שֶׁל הַמְגּוּרִים בְּשַׁמֶּבֶת
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמּוֹסְרִים שֶׁל הָעַמִּים שֶׁגָּרְשׁוּ אֶת יְהוּדָה מֵעֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֵם שָׁמְרוּ עַל יִרְאַת הַשֵּׁם בְּצַד אֲבָל עָבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא שָׁמְרוּ עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה. הַשֵּׁם צִוָּה אוֹתָם לִפְחֹד רַק בּוֹ, כְּיוֹם שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מִמִּצְרַיִם.
הַצְוָה לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית וְחֶטְא הָעַם
הַטֶּקסט מַתָּאן עַל הַצְוָה לִשְׁמֹר אֶת הַחֻקִּים, הַמִּשְׁפָּטִים וְהַבְּרִית כְּדֵי לְהִתְחַלֵּץ מִיַּד הָאוֹיְבִים, וְעַל הָעַמּ הַמְּמַשְׁכֵּךְ לַעֲשׂוֹת כְּפִי מִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן בְּלִי לִשְׁמֹעַ לַהַצְוָה.
עבודת הפסלים של העמים הגויים
הפסוק מתאר כיצד העמים שהתיישבו בארץ ישראל פחדו את ה אך במקביל עבדו גם את הפסלים שלהם. מנהג זה עבר מדור לדור, מהאבות ועד הנכדים, ונמשך ככה עד ימים אלה.
הפרק מסכם את תהליך התפרקות הממלכה והמעבר לעבודת אלוהים אחרת בשומרון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
העדות והתפקיד של הנביאים
״[ג] מה אעידך ומה אדמה לך (איכה ב:יג). מה אעידך, כמה נביאים העדתי בכם. ר' או' נביא אחד בשחרית ונביא אחד בין הערבים, הד"ה דכת'״
בפסיקתא דרב כהנא מוסבר הפסוק "מַה אָעִידְךָ וּמַה אֲדַמֶּךָ" מתוך מגילת איכה בדרכים שונות. הפרשן מציע כמה כיוונים להבנת המילה "מה אעידך": חלק מהמפרשים רואים בכך התייחסות למספר הנביאים שדיברו אל עם ישראל, בין אם מדובר בנביאים בשעות היום השונות ובין אם מדוֹ בנביאי כתב. אחרים רואים בכך התייחסות ליופי והתפארת שהשם העניק לעם ישראל. בנוסף, הפירוש דן בפירוש המילה "מה אדמך" כשאלה לגבי האומה שאליה השם התחבר, כפי שגאל את ישראל בכוח רב וביצע עבורם נסים רבים כמו מכות מצרים וקריעת הים. הפרשן מביא גם פרשנות על קשי הטעמים בקינות, המדגישה את עומק החורבן ואת המענה התקווה לריפוי. המקור מתבסס על דברי חז"ל במגוון רחב, ואינו מציג דעה אחת בלעדית.
פסיקתא דרב כהנא ט״ז:ג׳ ↗עדות הבריאה על מעשי ישראל
״(לב א) האזינו השמים ואדברה, רבי מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים הם היו מעידים בעצמם שנאמר (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל העם עדים אתם״
בספרי דברים מובאת גישה המראה כיצד ישראל היו מעידים על חטאתם בעצמם בזמנים של זכות, אך גם הבריאה כולה משמשת עדות נצחית על קלקולם. רבי מאיר מסביר שבימי הזכות, העם היה עדות לעצמו, כפי שמופיע בספרי יהושע והושע. הפרשנות ממשיכה ומתארת כיצד כל מעגל הטבע עומד כעדות: השמים, הארץ, הדרכים, הגויים, ההרים, הבהמות, העופות, הדגים ואפילו הנמלה. כל פרט בבריאה מעיד על חטא בני האדם, כאשר רבי שמעון בן אלעזר מדגיש את הצורך בלמידת חכמת הנמלה כדי למנוע את מצב העלבון.
ספרי דברים ש״ו:א׳ ↗בעקבות המפרשים
נפילת ממלכת ישראל ותהליך הגלות
״ויחפאו. בדאו, פתרונו לפי ענינו:״
פרק זה בספר מלכים ב' מתאר את תקופת סיומה של ממלכת ישראל ואת כיבושה על ידי אשור. הפרק מפרט את שלטונו של יהוא, את הניסיון להשתפר ולבסוף את חטאי העם שהובילו לחורבן. נמנה כאן גם פירוט של תהליכי ההתיישבות החדשים בארץ והמפגש עם עמי אשור. רש"י, בפירושו על פסוק תשע, מסביר את המילה "ויחפאו" כמשמעות של חפירה או פיתוח האדמה לצורך התיישבות. הגישה של רש"י כאן היא פרשנית-לשונית, המנסה להסביר את הפעולה הפיזית שביצעו הגרים החדשים בארץ, אך חשוב לזכור כי זו פרשנות המנסה להוסיף הבנה לפעולה המתוארת בטקסט המקראי.
רש״י על מלכים ב׳ 17:9:1 ↗סכות בנות והפולחון החדש
״סכות בנות. דמות תרנגולת עם אפרוחיה:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את המושג "סכות בנות" המופיע בתיאור הפולחן שהוצבו בבבל. הוא מציע דימוי ויזואלי פשוט: דמות של תרנגולת עם אפרוחיה. הפרשנות של רש"י מתמקדת בהמחשה חזותית של הקשר שבין האם לצאצאיה, כדרך להסביר את אופי המבנים או הפולחן שהוצבו שם. רש"י משתמש בדימוי טבעי כדי להנגיש את התיאור המקראי.
רש״י על מלכים ב׳ 17:30:1 ↗נפילת ממלכת ישראל וסיבת הגלות
״תחת כל עץ רענן. על מצבת חוזר:״
פרק זה מספר את סיפור סופו של ממלכת ישראל. אחאב בן שמאי שלט שבע שנים, ואחריו יהוא תכנן את שלטונו. הוא שמר על המנהגים הישנים ובנה מזבחות לאלילים במקומות שונים. בסוף, השם שלח את אשור כדי לכבוש את הארץ. השבטים הועברו למקומות חדשים, ואנשים חדשים הגיעו למקום. הספר מסביר שהגלות קרתה בגלל חטאים רבים. בני ישראל עשו דברים שרע מאוד בעיני השם. הם עבדו עבודה זרה ועקבו אחרי מנהגים של העמים שגורשו. המפרש מצודת דוד מציין כי המזבחות נבנו תחת עצים רעננים, מה שמדגיש את חומר המעשים.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 17:10:1 ↗מצודת דוד על מלך שומרון
״לאדרמלך וענמלך. הם הפרד והסוס:״
בפסוק זה, המצודת דוד מפרש את המילים "לאדרמלך וענמלך" ומסביר כי מדובר בשני אנשים, אדרמלך וענמלך. הוא מציין שהם היו בעלי מעמד גבוה, שכן הם החזיקו בפרד ובסוס. הפירוש מתמקד בזיהוי השמות ובתפקידם הפיזי בסיפור, ללא הרחבות רעיוניות מעבר למה שכתוב בטקסט המקראי.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 17:31:3 ↗