בשנה השבע עשרה למלכות פקח בן רמליהו, מלך אחז בן יותם מלך יהודה התחיל למלוך.
בִּשְׁנַת֙ שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְפֶ֖קַח בֶּן־רְמַלְיָ֑הוּ מָלַ֛ךְ אָחָ֥ז בֶּן־יוֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃מלכים ב׳ · פרק טז׳
מלכות אחז בן יותם
אחז מלך יהודה משתף פעולה עם אשור ומכניס אלמני מזרח לבית ה'
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ טז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מלכות אחז בן יותם
הוא היה בן עשרים שנה כשהתחיל למלוך, ומלך בירושלים שש עשרה שנה. הוא לא עשה את מה שצודק בעיני ה׳ אלוהיו, כמו דוד אביו.
בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ אָחָ֣ז בְּמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא־עָשָׂ֣ה הַיָּשָׁ֗ר בְּעֵינֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃הוא הלך בדרכו של מלכי ישראל, ואפילו את בנו העביר בתוך אש, כמו המעשים המגעילים של העמים שה׳ הפריד מבני ישראל.
וַיֵּ֕לֶךְ בְּדֶ֖רֶךְ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְגַ֤ם אֶת־בְּנוֹ֙ הֶעֱבִ֣יר בָּאֵ֔שׁ כְּתֹֽעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֤ישׁ יְהוָה֙ אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הוא הקריב קורבנות ושרף קטורת בבמות, על הגבעות ותחת כל עץ רענן.
וַיְזַבֵּ֧חַ וַיְקַטֵּ֛ר בַּבָּמ֖וֹת וְעַל־הַגְּבָע֑וֹת וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃המלחמה מול ארם והתקשרות עם אשור
אז עלה רצן, מלך ארם, ופקח בן רמליהו, מלך ישראל, לירושלים למלחמה. הם צרו על אחז, אבל הוא לא הצליח להילחם.
אָ֣ז יַעֲלֶ֣ה רְצִ֣ין מֶֽלֶךְ־אֲ֠רָם וּפֶ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֧הוּ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל יְרוּשָׁלִַ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה וַיָּצֻ֙רוּ֙ עַל־אָחָ֔ז וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לְהִלָּחֵֽם׃באותו זמן רצן, מלך ארם, החזיר את אילת לארם ולקח את היהודים מאילת. הארמים והאדומים באו לאילת והתיישבו שם עד היום הזה.
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא הֵ֠שִׁיב רְצִ֨ין מֶֽלֶךְ־אֲרָ֤ם אֶת־אֵילַת֙ לַֽאֲרָ֔ם וַיְנַשֵּׁ֥ל אֶת־הַיְהוּדִ֖ים מֵֽאֵיל֑וֹת וארמים [וַֽאֲדוֹמִים֙] בָּ֣אוּ אֵילַ֔ת וַיֵּ֣שְׁבוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)על המילים
הטקסט המקורי כולל סוגריים לגבי האדומים.
אחז שלח שליחים לתגלת פלסר, מלך אשור, ואמר לו: עבדך ובנך אני. בבקשה תעלה ותציל אותי מידי מלך ארם ומידי מלך ישראל שקמים נגדי.
וַיִּשְׁלַ֨ח אָחָ֜ז מַלְאָכִ֗ים אֶל־תִּ֠גְלַת פְּלֶ֤סֶר מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ לֵאמֹ֔ר עַבְדְּךָ֥ וּבִנְךָ֖ אָ֑נִי עֲלֵ֨ה וְהוֹשִׁעֵ֜נִי מִכַּ֣ף מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם וּמִכַּף֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל הַקּוֹמִ֖ים עָלָֽי׃אחז לקח את הכסף ואת הזהב שנמצא בבית יהוה ובאוצרות בית המלך, ושלח אותם למלך אשור כשלום.
וַיִּקַּ֨ח אָחָ֜ז אֶת־הַכֶּ֣סֶף וְאֶת־הַזָּהָ֗ב הַנִּמְצָא֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וּבְאֹֽצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֥ח לְמֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר שֹֽׁחַד׃הַמִּזְבֵּחַ הֶחָדָשׁ בִּירוּשָׁלַיִם
מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמַע עַל כָּךְ, וְהוּא עָלָה אֶל דַּמֶּשֶׂק, כִּבֵּשׁ אוֹתָהּ, הֶפְרִיד אֶת הַחוֹמָה שֶׁלָּהּ וְהוֹצִיא מִמֶּנָּה אֶת רְצִין.
וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּעַל֩ מֶ֨לֶךְ אַשּׁ֤וּר אֶל־דַּמֶּ֙שֶׂק֙ וַֽיִּתְפְּשֶׂ֔הָ וַיַּגְלֶ֖הָ קִ֑ירָה וְאֶת־רְצִ֖ין הֵמִֽית׃הַמֶּלֶךְ אָחָז יָצָא לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאַסֶר, מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִדּוּמֶשֶׂק, וְהוּא רָאָה אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבְּדַּמֶּשֶׂק. הַמֶּלֶךְ אָחָז שָׁלַח אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת הַדֶּמְיוֹן שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַתַּבְנִית שֶׁל כָּל עֲשִׂיָּתוֹ.
וַיֵּ֣לֶךְ הַמֶּ֣לֶךְ אָחָ֡ז לִ֠קְרַאת תִּגְלַ֨ת פִּלְאֶ֤סֶר מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ דּוּמֶּ֔שֶׂק וַיַּ֥רְא אֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֣ר בְּדַמָּ֑שֶׂק וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז אֶל־אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֗ן אֶת־דְּמ֧וּת הַמִּזְבֵּ֛חַ וְאֶת־תַּבְנִית֖וֹ לְכָֽל־מַעֲשֵֽׂהוּ׃אוּרִיָּה הַכֹּהֵן בָּנָה אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּמוֹ כָּל מָה שֶׁהַמֶּלֶךְ אָחָז שָׁלַח לוֹ מִדַּמֶּשֶׂק, וְכֵן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ אָחָז חָזַר מִדַּמֶּשֶׂק.
וַיִּ֛בֶן אוּרִיָּ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־שָׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז מִדַּמֶּ֗שֶׂק כֵּ֤ן עָשָׂה֙ אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן עַד־בּ֥וֹא הַמֶּֽלֶךְ־אָחָ֖ז מִדַּמָּֽשֶׂק׃הַמֶּלֶךְ חָזַר מִדַּמֶּשֶׂק, וְהוּא רָאָה אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְהִתְקָרֵב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְעָלָה עָלָיו.
וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִדַּמֶּ֔שֶׂק וַיַּ֥רְא הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרַ֥ב הַמֶּ֛לֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ וַיַּ֥עַל עָלָֽיו׃עֲבוֹדַת הַמִּזְבֵּחַ תַּחַת צִיּוּי אָחָז
הוּא הָקִיט עֶלָתוֹ וּמִנְחָתוֹ, שָׁפַךְ אֶת הַנִּסְכִּים וְשָׁפַּךְ אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים שֶׁלּוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ.
וַיַּקְטֵ֤ר אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־מִנְחָת֔וֹ וַיַּסֵּ֖ךְ אֶת־נִסְכּ֑וֹ וַיִּזְרֹ֛ק אֶת־דַּֽם־הַשְּׁלָמִ֥ים אֲשֶׁר־ל֖וֹ עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃הוּא הָקְרִיב גַּם אֶת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת שֶׁל יְהוָה, שֶׁהָיָה לְעִמַת הַבַּיִת, מִבֵּין הַמִּשְׁמֶת לִפְנֵי בֵית יְהוָה, וְהוּא הִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל צַד צָפוֹן שֶׁל מִזְבַּח הַעֲלִילוֹת.
וְאֵ֨ת הַמִּזְבַּ֣ח הַנְּחֹשֶׁת֮ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּקְרֵ֗ב מֵאֵת֙ פְּנֵ֣י הַבַּ֔יִת מִבֵּין֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמִבֵּ֖ין בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן אֹת֛וֹ עַל־יֶ֥רֶךְ הַמִּזְבֵּ֖חַ צָפֽוֹנָה׃הַמֶּלֶךְ אָחָז צִוָּה עַל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לְהַקְטִיר עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל אֶת עֶלַת הַבֹּקֶר וְאֶת מִנְחַת הָעֶרֶב, וְגַם אֶת עֶלַת הַמֶּלֶךְ וּמִנְחָתוֹ, וְאֶת עֶלַת כָּל הָעָם וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכֵּיהֶם, וְאֶת כָּל דַּם הָעֲלִילוֹת וְכָל דַּם הַזֶּבַח, וְשֶׁיַּשְׁפִּיךְ הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עָלָיו, וְשֶׁמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה לוֹ לְשִׁרְתוּת.
ויצוהו [וַיְצַוֶּ֣ה] הַמֶּֽלֶךְ־אָ֠חָז אֶת־אוּרִיָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן לֵאמֹ֗ר עַ֣ל הַמִּזְבֵּ֣חַ הַגָּד֡וֹל הַקְטֵ֣ר אֶת־עֹֽלַת־הַבֹּקֶר֩ וְאֶת־מִנְחַ֨ת הָעֶ֜רֶב וְֽאֶת־עֹלַ֧ת הַמֶּ֣לֶךְ וְאֶת־מִנְחָת֗וֹ וְ֠אֵת עֹלַ֞ת כָּל־עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֔ם וְכָל־דַּ֥ם עֹלָ֛ה וְכָל־דַּם־זֶ֖בַח עָלָ֣יו תִּזְרֹ֑ק וּמִזְבַּ֧ח הַנְּחֹ֛שֶׁת יִֽהְיֶה־לִּ֖י לְבַקֵּֽר׃וְאוּרִיָּה הַכֹּהֵן עָשׂה כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו הַמֶּלֶךְ אָחָז.
וַיַּ֖עַשׂ אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֑ן כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הַמֶּ֥לֶךְ אָחָֽז׃שינויים במקדש וסוף ימי אחז
המלך אחז פרק את המעקה של המזבחות, את הכיור ואת הבריכה הנחושת שהייתה מתחת למעקה, והוריד אותם מעל הרצפה האבנים.
וַיְקַצֵּץ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז אֶת־הַמִּסְגְּר֣וֹת הַמְּכֹנ֗וֹת וַיָּ֤סַר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ ואת־[אֶת־] הַכִּיֹּ֔ר וְאֶת־הַיָּ֣ם הוֹרִ֔ד מֵעַ֛ל הַבָּקָ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁ֣ר תַּחְתֶּ֑יהָ וַיִּתֵּ֣ן אֹת֔וֹ עַ֖ל מַרְצֶ֥פֶת אֲבָנִֽים׃הוא גם הזיז את המעבר החיצוני של בית ה׳, שבנו בבתי המקדש, בגלל מלך אשור.
וְאֶת־מיסך [מוּסַ֨ךְ] הַשַּׁבָּ֜ת אֲשֶׁר־בָּנ֣וּ בַבַּ֗יִת וְאֶת־מְב֤וֹא הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽחִיצ֔וֹנָה הֵסֵ֖ב בֵּ֣ית יְהוָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃כל שאר הדברים שעשה אחז כתובים בספר דברי הימים של מלכי יהודה.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָחָ֖ז אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃אחז נדם עם אבותיו ונקבר עם אבותיו בעיר דוד, ובמקומו מלך בנו חזקיהו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב אָחָז֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ חִזְקִיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מלכות אחז בן יותם
בִּשְׁנַת֙ שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְפֶ֖קַח בֶּן־רְמַלְיָ֑הוּ מָלַ֛ךְ אָחָ֥ז בֶּן־יוֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ אָחָ֣ז בְּמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא־עָשָׂ֣ה הַיָּשָׁ֗ר בְּעֵינֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃
וַיֵּ֕לֶךְ בְּדֶ֖רֶךְ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְגַ֤ם אֶת־בְּנוֹ֙ הֶעֱבִ֣יר בָּאֵ֔שׁ כְּתֹֽעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֤ישׁ יְהוָה֙ אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיְזַבֵּ֧חַ וַיְקַטֵּ֛ר בַּבָּמ֖וֹת וְעַל־הַגְּבָע֑וֹת וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃
המלחמה מול ארם והתקשרות עם אשור
אָ֣ז יַעֲלֶ֣ה רְצִ֣ין מֶֽלֶךְ־אֲ֠רָם וּפֶ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֧הוּ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל יְרוּשָׁלִַ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה וַיָּצֻ֙רוּ֙ עַל־אָחָ֔ז וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לְהִלָּחֵֽם׃
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא הֵ֠שִׁיב רְצִ֨ין מֶֽלֶךְ־אֲרָ֤ם אֶת־אֵילַת֙ לַֽאֲרָ֔ם וַיְנַשֵּׁ֥ל אֶת־הַיְהוּדִ֖ים מֵֽאֵיל֑וֹת וארמים [וַֽאֲדוֹמִים֙] בָּ֣אוּ אֵילַ֔ת וַיֵּ֣שְׁבוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
וַיִּשְׁלַ֨ח אָחָ֜ז מַלְאָכִ֗ים אֶל־תִּ֠גְלַת פְּלֶ֤סֶר מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ לֵאמֹ֔ר עַבְדְּךָ֥ וּבִנְךָ֖ אָ֑נִי עֲלֵ֨ה וְהוֹשִׁעֵ֜נִי מִכַּ֣ף מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם וּמִכַּף֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל הַקּוֹמִ֖ים עָלָֽי׃
וַיִּקַּ֨ח אָחָ֜ז אֶת־הַכֶּ֣סֶף וְאֶת־הַזָּהָ֗ב הַנִּמְצָא֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וּבְאֹֽצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֥ח לְמֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר שֹֽׁחַד׃
הַמִּזְבֵּחַ הֶחָדָשׁ בִּירוּשָׁלַיִם
וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּעַל֩ מֶ֨לֶךְ אַשּׁ֤וּר אֶל־דַּמֶּ֙שֶׂק֙ וַֽיִּתְפְּשֶׂ֔הָ וַיַּגְלֶ֖הָ קִ֑ירָה וְאֶת־רְצִ֖ין הֵמִֽית׃
וַיֵּ֣לֶךְ הַמֶּ֣לֶךְ אָחָ֡ז לִ֠קְרַאת תִּגְלַ֨ת פִּלְאֶ֤סֶר מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ דּוּמֶּ֔שֶׂק וַיַּ֥רְא אֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֣ר בְּדַמָּ֑שֶׂק וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז אֶל־אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֗ן אֶת־דְּמ֧וּת הַמִּזְבֵּ֛חַ וְאֶת־תַּבְנִית֖וֹ לְכָֽל־מַעֲשֵֽׂהוּ׃
וַיִּ֛בֶן אוּרִיָּ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־שָׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז מִדַּמֶּ֗שֶׂק כֵּ֤ן עָשָׂה֙ אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן עַד־בּ֥וֹא הַמֶּֽלֶךְ־אָחָ֖ז מִדַּמָּֽשֶׂק׃
וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִדַּמֶּ֔שֶׂק וַיַּ֥רְא הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרַ֥ב הַמֶּ֛לֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ וַיַּ֥עַל עָלָֽיו׃
עֲבוֹדַת הַמִּזְבֵּחַ תַּחַת צִיּוּי אָחָז
וַיַּקְטֵ֤ר אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־מִנְחָת֔וֹ וַיַּסֵּ֖ךְ אֶת־נִסְכּ֑וֹ וַיִּזְרֹ֛ק אֶת־דַּֽם־הַשְּׁלָמִ֥ים אֲשֶׁר־ל֖וֹ עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃
וְאֵ֨ת הַמִּזְבַּ֣ח הַנְּחֹשֶׁת֮ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּקְרֵ֗ב מֵאֵת֙ פְּנֵ֣י הַבַּ֔יִת מִבֵּין֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמִבֵּ֖ין בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן אֹת֛וֹ עַל־יֶ֥רֶךְ הַמִּזְבֵּ֖חַ צָפֽוֹנָה׃
ויצוהו [וַיְצַוֶּ֣ה] הַמֶּֽלֶךְ־אָ֠חָז אֶת־אוּרִיָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן לֵאמֹ֗ר עַ֣ל הַמִּזְבֵּ֣חַ הַגָּד֡וֹל הַקְטֵ֣ר אֶת־עֹֽלַת־הַבֹּקֶר֩ וְאֶת־מִנְחַ֨ת הָעֶ֜רֶב וְֽאֶת־עֹלַ֧ת הַמֶּ֣לֶךְ וְאֶת־מִנְחָת֗וֹ וְ֠אֵת עֹלַ֞ת כָּל־עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֔ם וְכָל־דַּ֥ם עֹלָ֛ה וְכָל־דַּם־זֶ֖בַח עָלָ֣יו תִּזְרֹ֑ק וּמִזְבַּ֧ח הַנְּחֹ֛שֶׁת יִֽהְיֶה־לִּ֖י לְבַקֵּֽר׃
וַיַּ֖עַשׂ אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֑ן כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הַמֶּ֥לֶךְ אָחָֽז׃
שינויים במקדש וסוף ימי אחז
וַיְקַצֵּץ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז אֶת־הַמִּסְגְּר֣וֹת הַמְּכֹנ֗וֹת וַיָּ֤סַר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ ואת־[אֶת־] הַכִּיֹּ֔ר וְאֶת־הַיָּ֣ם הוֹרִ֔ד מֵעַ֛ל הַבָּקָ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁ֣ר תַּחְתֶּ֑יהָ וַיִּתֵּ֣ן אֹת֔וֹ עַ֖ל מַרְצֶ֥פֶת אֲבָנִֽים׃
וְאֶת־מיסך [מוּסַ֨ךְ] הַשַּׁבָּ֜ת אֲשֶׁר־בָּנ֣וּ בַבַּ֗יִת וְאֶת־מְב֤וֹא הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽחִיצ֔וֹנָה הֵסֵ֖ב בֵּ֣ית יְהוָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָחָ֖ז אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב אָחָז֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ חִזְקִיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את תקופת שלטונו של אחז, את בריתתו עם מלך אשור ואת השינויים שהוא ערך במקדש.
מלכות אחז בן יותם
אחז בן יותם מלך ביהודה שש עשרה שנה החל מהשנה השבע עשרה למלכות פקח בן רמליהו. הוא לא התנהג בצדק בעיני ה׳ ואקטס את בנים בטקסים פולגניים של מלכי ישראל. הוא הקריב קורבנות בבמות, על גבעות ותחת עצים רעננים.
המלחמה מול ארם והתקשרות עם אשור
מלכי ארם וישראל צרו על יהודה ועל אחז. בעקבות כך, אחז ביקש עזרה ממלך אשור ושלח לו שוחד מהאוצרות של בית יהוה ושל בית המלך כדי שיציל אותו מהאיום המשתנה.
הַמִּזְבֵּחַ הֶחָדָשׁ בִּירוּשָׁלַיִם
מֶלֶךְ אַשּׁוּר כִּבֵּשׁ אֶת דַּמֶּשֶׂק. הַמֶּלֶךְ אָחָז, בְּעֵת צִיּוּדוֹ לִקְרַאת מֶלֶךְ אַשּׁוּר, רָאָה שָׁם מִזְבֵּחַ מְיֻחָד. הוּא שָׁלַח אֶת הַתַּבְנִית לְאוּרִיָּה הַכֹּהֵן, שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ כָּזֶה בִּירוּשָׁלַיִם, וְהַמֶּלֶעךְ אָחָז עָלָה עָלָיו.
עֲבוֹדַת הַמִּזְבֵּחַ תַּחַת צִיּוּי אָחָז
הַמֶּלֶךְ אָחָז מַסְדִּיר אֶת הַקְרָבַת הַקּُرְבָּנִים בַּמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל וּמַעֲבִיר אֶת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לְצַד הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל. הוּא צוּוה אֶת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לְהַקְרִיב עֲלָה וּמִנְחָה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל, כָּל הַקְּרָבִּים שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְשֶׁל הָעָם, וְהוּא מְקַצֵּר אֶת שִׁרְתוּת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת.
שינויים במקדש וסוף ימי אחז
המלך אחז שינה את מבנה המזבחות והמבנים בבית ה׳ כדי להתאים לנסיבות מול מלך אשור. הפרק מסכם את ימיו של אחז ומציין את עליית בנו חזקיהו לשלטון.
הפרק מסתיים בתיאור סוף ימי אחז וקבורתו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר שבין המנהיגות למסורת
״וְכִי מָה עָשָׂה אָחָז. עַל יְדֵי שֶׁבָּנָה כִסֵּא בָעֲזָרָה. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְאֶת אולָּם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר בָּנוּ בַבָּיִת וגו׳. רִבִּי חוֹנִיָּה בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. לָמָּה״
בפרשה זו, מתוך התלמוד הירושלמי, מובאת פרשנות של רבי חוניה בשם רבי לעזר המסבירה את מעשיו של המלך אחז ואת משמעות שמו. המפרש מציג שתי גישות: הראשונה מתמקדת בשינוי הפיזי בבית המקדש, והשנייה מפרשת את שם המלך כמי שאחז בדרכים זרות. המפרש משתמש בשיטת ההשוואה של חז"ל כדי להסביר את הלוגיקה של אחז, המבססת על שרשרת של תלות בין דברים קטנים לגדולים. ההסבר מראה כיצד אחז ניסה להצדיק את מעשיו באמצעות היגיון שבו אם אין קיום ליסודות הבסיסיים, כמו הצעירים או החכמים, לא יוכלו להתקיים הדברים הנעלים יותר, כמו הנבואה או השכינה. דרך דברים אלו, התלמוד מציע מבט על הקשר שבין ההמשכיות של הדורות לבין נוכחות האל בעולם.
תלמוד ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳:ו׳ ↗שבעת המלכים הרשעים וסיבת השנאה
״ד"א וירא ה' כי שנואה לאה. זש"ה היתה לי נחלתי כאריה ביער [וגו' על כן שנאתיה] (ירמיה יב ח), היאך, ראה הקב"ה שעתידין לצאת ממנה״
במדרש תנחומא בובר מוסבר כי הקדוש ברוך הוא קרא את לאה שנואה, כי ראה שצאו ממנה בנים רשעים. המדרש מונה שבעה מלכים רשעים ממשפחת יהודה: יהורם, יהואש, אחז, מנשה, אמון, יהויקים וצדקיהו. כל אחד מהם עשה רע בעיני ה' בדרכו שלו, כגון אחז שמסרב לבקש אות מה' ויהואש שהפך לרע לאחר מות יהוידע. הפרשנות משתמשת בירמיהו כדי להסבר כי שבעת המלכים הללו הם אלו שהפכו את לאה לשנואה. המדרש מחבר בין מעשי המלכים השונים לבין המושג "יולדת שבעה", כשהוא מדגיש כי הרשעות המצטברת של שבעה מלכים רצופה ויוצרת חטא כבד המצריך תוכחה נבואית חריפה.
תנחומא בובר, ויצא י״ד:א׳ ↗בעקבות המפרשים
אחז בן יתתיה ומלך אשור
״ויגלה קירה. את העם אשר בה, הגלה למדינה ששמה קיר:״
פרק זה מספר על תקופת שלטונו של אחז מלך יהודה. הוא פעל בצורה שונה ממשפחתו, והנהיג עבודת אלילים ביהודה. כשהמצב הפך למסוכן בגלל התקפות ארם, אחז בחר לבקש עזרה ממלך אשור. הוא שלח לו שליחים ומנהגים כדי ליצור ברית. הטקסט מתאר כיצד אחז השתמש במשאבי בית המקדש כדי לשחד את מלך אשור. מפרשי התורה, כמו רש"י, מסבירים כי המילה "קירה" בטקסט מתייחסת למדינה ששמה קיר, אליה גולה העם. ההסבר מנסה להבהיר פרטים גיאוגרפיים בטקסט המקראי.
רש״י על מלכים ב׳ 16:9:1 ↗ביקורו של אחץ
״לבקר. לפרקים, לכשיעלה בלבי לבקרו:״
הפרק מתאר את תקופת שלטונו של אחץ, מלך יהודה. בתחילת דבריו של רש"י על פסוק טו, הוא מפרש את המילה "לבקר" ככוונה לבקר את פרקי המלכות או ככוונה לביקור אישי של המלך. רש"י מציע דרך להבין את הפעולה של המלך בהקשר של המעשים שקרו לו בתקופה זו. הפרשן מתמקד בפירוש המילה ללשון בירור או בירור של הדברים. הוא אינו מנסה להוסיף סיפור, אלא להסביר את המשמעות המילולית של הפועל המופיע בטקסט המקראי.
רש״י על מלכים ב׳ 16:15:1 ↗מלחמה שלא הוכרעה בירושלים
״ולא יכלו להלחם. לא התגברו במלחמה על ירושלים:״
הקטע מתוך ספר מלכים ב', פרק שש עשרה, מתאר תקופה של מאבק צבאי בשולי ממלכת יהודה. המלכים אכיז וטבח התמודדו מול כוחות חיצוניים שבאו לתקוף את ירושלים. הטקסט מתמקד בעובדה שהמצור או המלחמה לא הביאו לכיבוש העיר. בפירוש מצודת דוד על פסוק חמש, מוסבר שהצדדים התקשו להכריע את המערכה. לפי המפרש, הכוחות התוקפים לא הצליחו להשיג ניצחון ולהשתלט על ירושלים, מה שמעיד על כך שהלחימה נותרה ללא הכרעה מוחלטת בשלב זה.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 16:5:1 ↗עבודת עזיה והקדשת המזבח
״עולת הבקר. הוא תמיד של שחר:״
הפרק מתאר את תקופת שלטונו של עזיה, בנו של יואש, שחטא לפני ה'. הוא עשה רע בעיני ה'. בשנות שלטונו החזיק יהודה בשליטה, אך הוא פעל באופן שעורר ביקורת. המצודת דוד מסביר כי עזיה הקדיש את המזבח שבירושלים לעבודת אלילים. לפי פירוש זה, הפעולה התבצעה בשעות הבוקר המוקדמות, בזמן שהקרבנות הובאו לשם.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 16:15:2 ↗