בשנה העשרים והשביעית למלכות ירבעם מלך ישראל, מלך עזריה בן אמציה מלך יהודה.
בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיָרָבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ עֲזַרְיָ֥ה בֶן־אֲמַצְיָ֖ה מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃מלכים ב׳ · פרק טו׳
מלכות עזריה, יותם, שלום, מנחם, זכריה, פקח ויותם ביהודה
סדר המלכים ביהודה ובממלכת ישראל בתקופה זו, החל מעזריה ועד אחז.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ טו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מלכות עזריה מלך יהודה
הוא מלך שש עשרה שנה בירושלים, וגילה חמישים ושתיים שנים. אמו הייתה יכליהו מירושלים.
בֶּן־שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְכָלְיָ֖הוּ מִירוּשָׁלִָֽם׃הוא עשה את מה שצדק בעיני ה', בדיוק כמו שאביו אמציה עשה.
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו׃רק הבמות לא הוסרו, והעם המשיך להקריב בהן קורבנות ולהעלות בהן קטורת.
רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃סיומו של עזריהו ועלייתו של יותם
הַשֵּׁם הִכָּה אֶת הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הָיָה חֲלוֹי עַד יוֹם מָות-וֹ, וְהוּא הָשִׁיב אֶת עַצְמוֹ בְּבֵית הַפּוֹתִיָּה, וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ כָּבַשׁ אֶת הַשִּׁרְתִּים בָּאָרֶץ.
וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֜ה אֶת־הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד־י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵ֣ית הַחָפְשִׁ֑ית וְיוֹתָ֤ם בֶּן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־הַבַּ֔יִת שֹׁפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃וְיֶתֶר הַדְּבָרִים שֶׁל עֲזַרְיָהוּ וְכָל מָה שֶׁעָשָׂה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יְהוּדָה?
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י עֲזַרְיָ֖הוּ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃עֲזַרְיָה שָׁכַב עִם אֲבוֹתָיו, וְקִבְּרוּ אוֹתוֹ עִם אֲבוֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, וּבְנוֹ יוֹתָם מָלַךְ בִּמְקוֹמוֹ.
וַיִּשְׁכַּ֤ב עֲזַרְיָה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)בַּשָּׁנָה הַשְּׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה לְמֶלֶךְ עֲזַרְיָהוּ מֶלֶשׁ יְהוּדָה, מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶּן יָרָבְעָם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן, וְהוּא מָלַךְ שֵׁשָׁה חדָשִׁים.
בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ זְכַרְיָ֨הוּ בֶן־יָרָבְעָ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שִׁשָּׁ֥ה חֳדָשִֽׁים׃סופו של ירבעם ומינוי שלום
ירבעם בן נבט עשה את הרע בעיני ה', בדיוק כמו שאבותיו עשו, והוא לא הפסיק לחטוא לישראל.
וַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָ֑יו לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃שלום בן יבש השתלט עליו, הכה אותו עד המוות והפך למלך במקומו.
וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־יָבֵ֔שׁ וַיַּכֵּ֥הוּ קָֽבָלְ־עָ֖ם וַיְמִיתֵ֑הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃מעבר לזה, דברי זכריה כתובים בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י זְכַרְיָ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃זהו דבר ה' שאמר ליֵהוּא: בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל, וזה קרה.
ה֣וּא דְבַר־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֶל־יֵהוּא֙ לֵאמֹ֔ר בְּנֵ֣י רְבִיעִ֔ים יֵשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְהִי־כֵֽן׃ (פ)סוף מלכות שלום ותחילת מלכות מנחם
שלום בן יביש מלך בשרת שלושים ותשע שנים של עזיה מלך יהודה, ושלט בשומרון ימים מעטים.
שַׁלּ֤וּם בֶּן־יָבֵישׁ֙ מָלַ֔ךְ בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לְעֻזִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ יֶֽרַח־יָמִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃מנחם בן גדי עלה מתיצה, בא לשומרון, הרג את שלום בן יביש בשומרון ומשך אחריו במלוכה.
וַיַּעַל֩ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֜י מִתִּרְצָ֗ה וַיָּבֹא֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיַּ֛ךְ אֶת־שַׁלּ֥וּם בֶּן־יָבֵ֖ישׁ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃כל שאר דברי שלום והקשרים שלו כתובים בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י שַׁלּ֔וּם וְקִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הִנָּ֣ם כְּתֻבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)אז מנחם תקף את תפסח ואת כל מה שהיה בה ואת גבולותיה מתיצה, כי הוא לא פתח, והרס את כל העיראים שלה.
אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵם אֶת־תִּפְסַ֨ח וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֤הּ וְאֶת־גְּבוּלֶ֙יהָ֙ מִתִּרְצָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א פָתַ֖ח וַיַּ֑ךְ אֵ֛ת כָּל־הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ בִּקֵּֽעַ׃ (פ)מלכות מנחם בן גדי
בשנה השלושים והתשע למלכות עזריה מלך יהודה, מנחם בן גדי מלך על ישראל עשר שנים בשומרון.
בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֧י עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל עֶ֥שֶׂר שָׁנִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃הוא עשה רע בעיני ה' ולא הפסיק לחטוא, כמו ירבעם בן נבט שהחטא את ישראל בכל ימיו.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֠ר מֵעַ֨ל חַטֹּ֜אות יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־יָמָֽיו׃מלך אשור על הארץ, ומנחם נתן לפול מלך אשור אלף כר של כסף כדי שיעזור לו להחזיק בשלטון בממלכה.
בָּ֣א פ֤וּל מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיִּתֵּ֤ן מְנַחֵם֙ לְפ֔וּל אֶ֖לֶף כִּכַּר־כָּ֑סֶף לִהְי֤וֹת יָדָיו֙ אִתּ֔וֹ לְהַחֲזִ֥יק הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃מנחם הוציא את הכסף מישראל ונתן לכל אחד מגיבורי הצבא חמישים שקל כסף כדי לתת למלך אשור, אבל מלך אשור חזר ולא נשאר בארץ.
וַיֹּצֵא֩ מְנַחֵ֨ם אֶת־הַכֶּ֜סֶף עַל־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל כָּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל לָתֵת֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר חֲמִשִּׁ֧ים שְׁקָלִ֛ים כֶּ֖סֶף לְאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַיָּ֙שָׁב֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְלֹא־עָ֥מַד שָׁ֖ם בָּאָֽרֶץ׃סוף מלכות מנחם ותחילת מלכות פקחיה
וכל מה שעשה מנחם וכל דבריו כתובים בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י מְנַחֵ֖ם וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃מנחם מת ונשכב עם אבותיו, ובמקומו מלך בנו פקחיה.
וַיִּשְׁכַּ֥ב מְנַחֵ֖ם עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ פְּקַחְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)בשנה החמישים למלכות עזריה מלך יהודה, מלך פקחיה בן מנחם על ישראל בשומרון במשך שנתיים.
בִּשְׁנַת֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ פְּקַֽחְיָ֨ה בֶן־מְנַחֵ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שְׁנָתָֽיִם׃הוא עשה רע בעיני ה', ולא סר מחטאיו, ירבעם בן נבט, שהחטא את ישראל.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃סוף מלכות זכריה ותחילת מלכות פקח
פקח בן רמליהו הכה את זכריה בשומרון, בארמון בית המלך, יחד עם ארגוב והאריה וחמישים איש מבני גלעד. הוא הרג אותו ומלך במקומו.
וַיִּקְשֹׁ֣ר עָלָיו֩ פֶּ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֜הוּ שָׁלִישׁ֗וֹ וַיַּכֵּ֨הוּ בְשֹׁמְר֜וֹן בְּאַרְמ֤וֹן בֵּית־מלך [הַמֶּ֙לֶךְ֙] אֶת־אַרְגֹּ֣ב וְאֶת־הָאַרְיֵ֔ה וְעִמּ֛וֹ חֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ מִבְּנֵ֣י גִלְעָדִ֑ים וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃כל שאר דברי פקחיה וכל מעשיו כתובים בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י פְקַחְיָ֖ה וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)בשנה חמישים ושתיים למלכות עזריה מלך יהודה, פקח בן רמליהו מלך על ישראל בשומרון עשרים שנה.
בִּשְׁנַ֨ת חֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ פֶּ֣קַח בֶּן־רְמַלְיָ֧הוּ עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ירבעם בן נבט עשה רע בעיני ה', ולא סר מחטאיו, הוא שגרם לחטוא את ישראל.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִן־חַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃סוף שלטון פקח ותחילת שלטון יותם
בימים של פקח מלך ישראל, תגלת פילסר מלך אשור בא ולקח את עיון, את אבל בית מעכה, את ינוח, את קדש, את חצור, את הגלעד ואת הגליל, את כל ארץ נפתלי, והאחז באשור.
בִּימֵ֞י פֶּ֣קַח מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל בָּא֮ תִּגְלַ֣ת פִּלְאֶסֶר֮ מֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֒ וַיִּקַּ֣ח אֶת־עִיּ֡וֹן וְאֶת־אָבֵ֣ל בֵּֽית־מַעֲכָ֡ה וְאֶת־יָ֠נוֹחַ וְאֶת־קֶ֨דֶשׁ וְאֶת־חָצ֤וֹר וְאֶת־הַגִּלְעָד֙ וְאֶת־הַגָּלִ֔ילָה כֹּ֖ל אֶ֣רֶץ נַפְתָּלִ֑י וַיַּגְלֵ֖ם אַשּֽׁוּרָה׃הושע בן אלה עשה קשר נגד פקח בן רמליהו, הכה אותו והרג אותו, ומלך במקומו בשנה העשרים ליותם בן עזיה.
וַיִּקְשָׁר־קֶ֜שֶׁר הוֹשֵׁ֣עַ בֶּן־אֵלָ֗ה עַל־פֶּ֙קַח֙ בֶּן־רְמַלְיָ֔הוּ וַיַּכֵּ֙הוּ֙ וַיְמִיתֵ֔הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּ֑יו בִּשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיוֹתָ֖ם בֶּן־עֻזִיָּֽה׃כל מה שפקח עשה וכל דבריו כתובים בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֥תֶר דִּבְרֵי־פֶ֖קַח וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)בשנה השנייה לפקח בן רמליהו מלך יותם בן עזיה מלך יהודה.
בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְפֶ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ יוֹתָ֥ם בֶּן־עֻזִיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃מֶלֶךְ יוֹתָם בְּיְהוּדָה
הוא היה בן עשרים וחמש שנים כשהתחיל למלוך, ומלך בירושלים שש עשרה שנים. לשמו של אמו ירושלה, בת צדוק.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְרוּשָׁ֖א בַּת־צָדֽוֹק׃הוא עשה את מה שהישר בעיני ה', בדיוק כפי שעשה אביו עזיהו.
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה עֻזִיָּ֥הוּ אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃אבל העם לא הפסיק להקריב ולשפוך דמים בבמות, והוא בנה את שער בית יהוה העליון.
רַ֤ק הַבָּמוֹת֙ לֹ֣א סָ֔רוּ ע֗וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת־שַׁ֥עַר בֵּית־יְהוָ֖ה הָעֶלְיֽוֹן׃כל מעשיו של יותם כתובים בספר דברי הימים של מלכי יהודה.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃סוף ימי יותם ותחילת ימי אחז
בימים האלה הַשֵּׁם התחיל לשלוח נגד יהודה את רצן, מלך ארם, ואת פקח בן רמליהו.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהוָ֗ה לְהַשְׁלִ֙יחַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה רְצִ֖ין מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וְאֵ֖ת פֶּ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָֽהוּ׃יותם נדם עם אבותיו ונקבר עם אבותיו בעיר דוד אביו, ואחז בנו נמשך למלוך אחריו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹתָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מלכות עזריה מלך יהודה
בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיָרָבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ עֲזַרְיָ֥ה בֶן־אֲמַצְיָ֖ה מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
בֶּן־שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְכָלְיָ֖הוּ מִירוּשָׁלִָֽם׃
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו׃
רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃
סיומו של עזריהו ועלייתו של יותם
וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֜ה אֶת־הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד־י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵ֣ית הַחָפְשִׁ֑ית וְיוֹתָ֤ם בֶּן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־הַבַּ֔יִת שֹׁפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י עֲזַרְיָ֖הוּ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב עֲזַרְיָה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ זְכַרְיָ֨הוּ בֶן־יָרָבְעָ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שִׁשָּׁ֥ה חֳדָשִֽׁים׃
סופו של ירבעם ומינוי שלום
וַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָ֑יו לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־יָבֵ֔שׁ וַיַּכֵּ֥הוּ קָֽבָלְ־עָ֖ם וַיְמִיתֵ֑הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃
וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י זְכַרְיָ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ה֣וּא דְבַר־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֶל־יֵהוּא֙ לֵאמֹ֔ר בְּנֵ֣י רְבִיעִ֔ים יֵשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְהִי־כֵֽן׃ (פ)
סוף מלכות שלום ותחילת מלכות מנחם
שַׁלּ֤וּם בֶּן־יָבֵישׁ֙ מָלַ֔ךְ בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לְעֻזִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ יֶֽרַח־יָמִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃
וַיַּעַל֩ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֜י מִתִּרְצָ֗ה וַיָּבֹא֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיַּ֛ךְ אֶת־שַׁלּ֥וּם בֶּן־יָבֵ֖ישׁ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י שַׁלּ֔וּם וְקִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הִנָּ֣ם כְּתֻבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵם אֶת־תִּפְסַ֨ח וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֤הּ וְאֶת־גְּבוּלֶ֙יהָ֙ מִתִּרְצָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א פָתַ֖ח וַיַּ֑ךְ אֵ֛ת כָּל־הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ בִּקֵּֽעַ׃ (פ)
מלכות מנחם בן גדי
בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֧י עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל עֶ֥שֶׂר שָׁנִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֠ר מֵעַ֨ל חַטֹּ֜אות יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־יָמָֽיו׃
בָּ֣א פ֤וּל מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיִּתֵּ֤ן מְנַחֵם֙ לְפ֔וּל אֶ֖לֶף כִּכַּר־כָּ֑סֶף לִהְי֤וֹת יָדָיו֙ אִתּ֔וֹ לְהַחֲזִ֥יק הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃
וַיֹּצֵא֩ מְנַחֵ֨ם אֶת־הַכֶּ֜סֶף עַל־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל כָּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל לָתֵת֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר חֲמִשִּׁ֧ים שְׁקָלִ֛ים כֶּ֖סֶף לְאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַיָּ֙שָׁב֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְלֹא־עָ֥מַד שָׁ֖ם בָּאָֽרֶץ׃
סוף מלכות מנחם ותחילת מלכות פקחיה
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י מְנַחֵ֖ם וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׁכַּ֥ב מְנַחֵ֖ם עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ פְּקַחְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
בִּשְׁנַת֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ פְּקַֽחְיָ֨ה בֶן־מְנַחֵ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שְׁנָתָֽיִם׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
סוף מלכות זכריה ותחילת מלכות פקח
וַיִּקְשֹׁ֣ר עָלָיו֩ פֶּ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֜הוּ שָׁלִישׁ֗וֹ וַיַּכֵּ֨הוּ בְשֹׁמְר֜וֹן בְּאַרְמ֤וֹן בֵּית־מלך [הַמֶּ֙לֶךְ֙] אֶת־אַרְגֹּ֣ב וְאֶת־הָאַרְיֵ֔ה וְעִמּ֛וֹ חֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ מִבְּנֵ֣י גִלְעָדִ֑ים וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י פְקַחְיָ֖ה וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
בִּשְׁנַ֨ת חֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ פֶּ֣קַח בֶּן־רְמַלְיָ֧הוּ עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִן־חַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
סוף שלטון פקח ותחילת שלטון יותם
בִּימֵ֞י פֶּ֣קַח מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל בָּא֮ תִּגְלַ֣ת פִּלְאֶסֶר֮ מֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֒ וַיִּקַּ֣ח אֶת־עִיּ֡וֹן וְאֶת־אָבֵ֣ל בֵּֽית־מַעֲכָ֡ה וְאֶת־יָ֠נוֹחַ וְאֶת־קֶ֨דֶשׁ וְאֶת־חָצ֤וֹר וְאֶת־הַגִּלְעָד֙ וְאֶת־הַגָּלִ֔ילָה כֹּ֖ל אֶ֣רֶץ נַפְתָּלִ֑י וַיַּגְלֵ֖ם אַשּֽׁוּרָה׃
וַיִּקְשָׁר־קֶ֜שֶׁר הוֹשֵׁ֣עַ בֶּן־אֵלָ֗ה עַל־פֶּ֙קַח֙ בֶּן־רְמַלְיָ֔הוּ וַיַּכֵּ֙הוּ֙ וַיְמִיתֵ֔הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּ֑יו בִּשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיוֹתָ֖ם בֶּן־עֻזִיָּֽה׃
וְיֶ֥תֶר דִּבְרֵי־פֶ֖קַח וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְפֶ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ יוֹתָ֥ם בֶּן־עֻזִיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
מֶלֶךְ יוֹתָם בְּיְהוּדָה
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְרוּשָׁ֖א בַּת־צָדֽוֹק׃
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה עֻזִיָּ֥הוּ אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃
רַ֤ק הַבָּמוֹת֙ לֹ֣א סָ֔רוּ ע֗וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת־שַׁ֥עַר בֵּית־יְהוָ֖ה הָעֶלְיֽוֹן׃
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
סוף ימי יותם ותחילת ימי אחז
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהוָ֗ה לְהַשְׁלִ֙יחַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה רְצִ֖ין מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וְאֵ֖ת פֶּ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָֽהוּ׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹתָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופות השלטון של מלכי יהודה ומלכי ישראל, כולל שינויי כוח ומלחמות.
מלכות עזריה מלך יהודה
הפסוקים מתארים את תחילת מלכותו של עזריה בן אמציה ביהודה בשנה ה-27 למלכות ירבעם מלך ישראל. עזריה מלך שש עשרה שנה ועשה את הישר בעיני ה', בדומה לאביו. עם זאת, הבמות לא הוסרו והעבודה בהן נמשכה.
סיומו של עזריהו ועלייתו של יותם
הפרק מתאר את סוף שלטונה של יהודה תחת עזריהו, שחלה במחלה ומת, ואת עלייתו של בנו יותם לשלטון. כמו כן, מוזכרת תקופת מלכותו הקצרה של זכריהו בן ירבעם בשומרון.
סופו של ירבעם ומינוי שלום
הפרק מתאר את סופו של ירבעם בן נבט, שהמשיך בחטאים שהתחילו עם אבותיו, עד ששלום בן יביש הכה אותו למוות ומשך בו בשלטון. הטקסט מזכיר את דברי זכריה בספר דברי הימים ומאשר שהנבואה לגבי המשכיות השושלת בבני רביעים התממשה.
סוף מלכות שלום ותחילת מלכות מנחם
שלום בן יביש מלך בשומרון במשך שנים רבות תחת שלטון עזיה מלך יהודה. לאחר מכן מנחם בן גדי עלה מתיצה, הרג את שלום ומשך אחריו במלוכה. מנחם תקף את תפסח והרס את עיראיה מתיצה.
מלכות מנחם בן גדי
מנחם בן גדי מלך על ישראל עשר שנים בשומרון ועשה רע בעיני ה'. כדי לשמור על כסאו, הוא שילם למלך אשור באמצעות מתנות כסף לגיבורי הצבא, אך מלך אשור לא נשאר בשטח.
סוף מלכות מנחם ותחילת מלכות פקחיה
הפסוקים מתארים את סוף תקופתו של מנחם, שכל מעשיו רשומים בדברי הימים. לאחר מותו מלך בנו פקחיה בשומרון במשך שנתיים, בתקופת מלכות עזריה ביהודה. פקחיה פעל ברע בעיני ה' ולא התרחק מדרכי החטא של ירבעם בן נבט.
סוף מלכות זכריה ותחילת מלכות פקח
הפרק מתאר את מותו של זכריה על ידי פקח בן רמליהו בשומרון, שהמשיך למלוך עשרים שנה. הפרק מציין את תיעוד מעשיו של פקח בספר דברי הימים של מלכי ישראל, ומתאר את מלכותו של עזריה ביהודה. בנוסף, מוזכרת המשכיות חטא ירבעם בן נבט שהחטא את ישראל.
סוף שלטון פקח ותחילת שלטון יותם
הפסוקים מתארים את פלישת אשור בארץ נפתלי תחת פקח מלך ישראל. לאחר מכן הושע בן אלה הדיח והרג את פקח כדי למלוך. הפרק מציין גם את תחילת מלכותו של יותם מלך יהודה ומתייחס למקורות ההיסטוריים של תקופה זו.
מֶלֶךְ יוֹתָם בְּיְהוּדָה
הַפֶּסֶק מְתָאַר אֶת שְׁנֵי שָׁנָתָיו וְאֶת מֶלֶכֶתְכָה שֶׁל יוֹתָם, בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. כְּבָר נֶאֱמַר שֶׁהוּא עָשָׂה אֶת הַנָּכוֹן בְּעֵינֵי הַשֵּׁם כְּמוֹ אָבִיו, אַךְ הָעָם הִמְשִׁיךְ לְהַקְרִיב בַּבָּמוֹת. הַמֶּלֶךְ בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית הַשֵּׁם וּמַעֲשָׂיו מְתֻעֲדוֹת בַּסֵּפֶר.
סוף ימי יותם ותחילת ימי אחז
בתקופת יותם, הַשֵּׁם שלח נגד יהודה את רצן מלך ארם ואת פקח בן רמליהו. בסוף ימיו של יותם, הוא נדם ונקבר בעיר דוד, ואחז בנו עלy הכתר.
הפרק מסתיים עם עלייתו של אחז למלוכה ביהודה לאחר ימי יותם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השוואת המעלה בין מלכי ישראל ומלכי יהודה
״מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. לֹא זֶה גָדוֹל מִזֶּה וְלֹא זֶה גָדוֹל מִזֶּה. וּמַה טַעַם. וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה וגו׳ בְּגוֹרֶן. כִּבְגוּרֶן. אָמַר רִבִּי״
בְּפֶרֶט הַמַּקֹור הוּא מִן הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, וְהוּא דּוֹרֵשׁ בְּמַעֲמָדָם שֶׁל הַמְּלָכִים. הַמַּקֹור מְצַיֵּן שֶׁמֶּלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, וְאֵין הָאֶחָד גָּדוֹל מֵהָאֶחָד. הַסִּבָּה לְכָךְ מֻסְבֶּרֶת עַל בִּינוּי הַמַּעֲמָד הַמַּלְכִי בְּגוֹרֶן, כְּפִי שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן. הַדְרָכַת הַדַּרְשָׁה הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַתְּקֶפֶת הַמְּלָכִית לְבֵין הַמַּעֲמָד הַמַּצָּבִי. הַמַּקֹור מְבַקֵּשׁ לְהַדְגִּישׁ אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּלָכִי שֶׁל בְּנֵי רְבִיעִים, וּמְצִיין שֶׁמִּן הַזְּמַן הַזֶּה הָיוּ נוֹטְלִין אֶת הַכִּסֵּא. הַדָּבָר מֻצָּג כְּמַקֹור תַּלְמוּדִי שֶׁמְּנַתֵּחַ אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה הַמַּלְכִית בְּקוֹרִיעוּת וּבְדִיּוּק.
תלמוד ירושלמי הוריות ג׳:ב׳:כ״א ↗הַבְּחִינָה בְּעֵבוֹר הָעֲבוֹדָה וְהַהַשְׁתַּחֲוָיָה
״לא תשתחוה להם משתחוה אתה (להם) [לאדם] יכול אפלו נעבד כהמן ת"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם לא תשתחוה דרך עבודה: לא תשתחוה להם השתחויה״
הַמֵּכִילְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יֹחַאי מְסַבֶּרֶת אֶת הַפָּסוּק "אַל תִּשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם" בְּדֶרֶךְ הַלָּכִית. הַתְּמִיר הַמַּעֲמָד הַהֲלָכִי כֹּחַ הַצְּיוּי "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה" לְמַעֲשֵׂי עֲבוֹדָה זָרָה כְּנַעֲצִירוּת בְּעַצְמוּת הַמַּעֲשֶׂה, וּכְנַעֲצִירוּת בְּכַוָּנַת הַלֵּב. הַמֵּכִילְתָּא מַבְחִינָה בֵּין שְׁתֵּי עֲבִירוֹת: הָאַחַת הִיא הַשְּׁתַחֲוָיָה, שֶׁהִיא מַעֲשֶׂה יָחוּד שֶׁאֲסוּר גַּם אִם אֵין כַּוָּנָה רָעָה, וְהַשְּׁנִית הִיא הַעֲבוֹדָה הַמְּיֻחֶדֶת לַשֵּׁם, שֶׁאֲסוּרָה גַּם בְּמַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. לְעֻמַּת זֹאת, הָעֲבוֹדָה הַמְּיֻחֶדֶת לַשֵּׁם אֲסוּרָה בְּכָל דֶּרֶךְ, אַךְ הָעֲבוֹדָה הַשְּׁאִית אֲסוּרָה רַק כְּדַרְכָּהּ. הַמַּסּוֹר מְסַבֵּל גַּם אֶת הַפֵּרוּשׁ לְמַשְׁמַעֶת הַמִּקְרָא עַל הַקִּנְאָה שֶׁל הַשֵּׁם וְעַל הַמְּשִׁימָה שֶׁהוּא "פּוֹקֵד" עֲוֹנוֹת.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי כ׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
עזיבת השלטון בפרה公开
״ויכהו קבל עם. ומחהי קדם עמא, לעיני העם:״
הפסוק מתאר את סוף שלטונו של אלהלך, כאשר הוא מוסר את כסאו לעזיה. לפי פירוש רש"י על המקרא, המכה שקיבל אלהלך לא הייתה רק פגיעה גופנית, אלא היא התרחשה בצורה בולטת וברורה מול כל העם. רש"י מדגיש כי המכה נחטפה בעיני כולם, מה שהפך את נפילתו למחזה ציבורי וגלוי. ההסבר מתמקד בפרטים המדגישים את חשיפת האירוע בפני הציבור. רש"י משתמש בטקסט המקראי כדי להבהיר כי המכה קרתה "לעיני העם", כלומר שהעדות למותו או למשבריו של המלך הייתה שקופה וברורה לכל מי שהיה נוכח באותה עת.
רש״י על מלכים ב׳ 15:10:1 ↗הסדר הכרונולוגי של המלכים
״בשנת עשרים ליותם. היה לו לומר בשנת ארבע לאחז, שהרי כל ימי מלכות יותם שש עשרה שנה, אלא לפי שהיה אחז רשע, רצה הכתוב למנותם״
בקטע זה מופיע הדיווח על שנת עשרים למלכות יותם. המקור מציין את התאריך הזה כנקודת זמן בתוך תקופת שלטונו. רש"י מסביר מדוע הכתוב מציג את התאריך בצורה כזו. לדעתו, למרות שהתאריך יכול היה להיכתב גם ביחס למלכות אחז, הכתוב בחר למנות את השנים ליותם. רש"י טוען שהדבר נעשה בגלל רשעותו של אחז, כך שהשנים נספרו ליותם בתוך הקבר ולא לאחז בזמן חייו.
רש״י על מלכים ב׳ 15:30:1 ↗חישוב שנות שלטון עזריה וירבעם
״בשנת שלשים ושמנה. כי ירבעם מלך שלש שנים בחיי אביו, ול״ח אחרי מות אביו, ובין כולם מ״א, וכלו אם כן בל״ח לעזריה, כי התחלת מלכות״
הפירוש במצודת דוד מסביר כיצד מחושבות שנות שלטונו של עזריה בשילוב עם שנות שלטון ירבעם. לפי המצודת דוד, ירבעם מלך שלוש שנים בזמן שאביו עדיין היה בחיים, ועוד שלושים ושמונה שנים לאחר מותו של אביו. מכאן נובעת תוצאה חשבונית המראה כי התקופה הכוללת של ירבעם היא ארבעים ואחת שנים. הפרשן מסביר שהתחלת שלטונו של ירבעם והתחלת שלטונו של עזריה התרחשו באותו זמן, כיוון שירבעם התחיל למלוך כשהאב עדיין חי. לכן, שנות שלטונו של עזריה כוללות את שלוש השנים הראשונות של ירבעם. המצודת דוד מציע חישוב זה כדי להבהיר את רצף השנים בין המלכים המופיעים בטקסט.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 15:8:1 ↗תקופת המלכות של פקחיה ועזריה
״בשנת חמשים ושתים. כי פקחיה מלך בנ׳ לעזריה, ומלך שנתים מקוטעות, וכלו בנ״א לעזריה, ובשנה הבאה מלך פקח, והיא נ״ב לעזריה:״
הקטע מביא את הדיווח ההיסטורי על תקופת המלכות של פקחיה בן עזריה. לפי המצודת דוד, פקחיה מלך שנתיים בלבד, והוא מלך עד שנת חמישים ושתיים לעזריה. לאחר מכן, בשנה הבאה, חלה שינוי בשלטון. הפרשנות כאן מתמקדת בחישוב השנים והקשר בין המלכים. המצודת דוד מסביר כי סוף שלטונו של פקחיה חל בשנת חמישים ושתיים לעזריה, ובשנה שלאחר מכן החל שלטונו של פוסק חדש. הגישה כאן היא היסטורית-כרונולוגית, המנסה לדייק את רצף השנים המופיע בטקסט המקראי.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 15:27:1 ↗