בשנה השנייה למלכות יואש בן יואחז, מלך ישראל, מלך אמציה בן יואש ביהודה.
בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן־יוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ אֲמַצְיָ֥הוּ בֶן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃מלכים ב׳ · פרק יד׳
מלכות אמציה ביהודה והמלחמה מול ישראל
אמציה מלך יהודה מכה את יהואש מלך ישראל, אך בסופו של דבר נכשל ומת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ יד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
מלכות אמציה ביהודה
הוא מלך עשרים וחמש שנים, ועשרים ותשע שנים מלך בירושלים. שמו של אמו היה יהואדין מירושלים.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יהועדין [יְהֽוֹעַדָּ֖ן] מִן־יְרוּשָׁלִָֽם׃הוא עשה את מה שצודק בעיני ה', אבל לא כמו דוד אביו, וכפי שכל מה שעשה יואש אביו נעשה.
וַיַּ֤עַשׂ הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה רַ֕ק לֹ֖א כְּדָוִ֣ד אָבִ֑יו כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יוֹאָ֥שׁ אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃רק המזבחות בבמות לא הוסרו, והעם המשיך להקריב שם קורבנות ולהעלות קטורת.
רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃ה–ח
חקר המלך אמציה
כשהממלכה התחזקה בידיו, הוא הרג את המשרתים שלו שהכו את המלך אביו.
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר חָזְקָ֥ה הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו הַמַּכִּ֖ים אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אָבִֽיו׃הוא לא הרג את בני המכה, כפי שכתוב בספר תורת משה, שבה פקד ה' לומר: לא ימותו אבות על בנים ולא בנים על אבות, אלא כל אחד ימות בגלל חטאו שלו.
וְאֶת־בְּנֵ֥י הַמַּכִּ֖ים לֹ֣א הֵמִ֑ית כַּכָּת֣וּב בְּסֵ֣פֶר תּֽוֹרַת־מֹ֠שֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר לֹא־יוּמְת֨וּ אָב֤וֹת עַל־בָּנִים֙ וּבָנִים֙ לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֔וֹת כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ ימות [יוּמָֽת׃]הוא הכה את אדום בעמק הים המלוח, וכיבוש הסלע במלחמה, וקרא לשמה יקתעל עד היום הזה.
הוּא־הִכָּ֨ה אֶת־אֱד֤וֹם בְּגֵיא־המלח [מֶ֙לַח֙] עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְתָפַ֥שׂ אֶת־הַסֶּ֖לַע בַּמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָהּ֙ יָקְתְאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)על המילים
המילה 'המלח' בטקסט המקורי מתייחסת לעמק המלח.
אז שלח אמציה שליחים אל יהואש בן יהואחז בן יהוא, מלך ישראל, ואמר לו: בוא, בוא נעמוד פנים אל פנים.
אָ֣ז שָׁלַ֤ח אֲמַצְיָה֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לְכָ֖ה נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים׃ט–יב
התעמרות מלך ישראל על מלך יהודה
מלך ישראל, יהואש, שלח הודעה למלך יהודה, אמציהו, ואמר לו: החוח שבלהבנון שלח אל הארז שבלהבנון כדי לבקש את בתך לאש לבורי, אבל חיית השדה בלהבנון דרכה על החוח.
וַיִּשְׁלַ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָֽה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃הוא אמר: הנה ניצחת את אדום, אבל לבך התנשא. שוב בביתך, ולמה תתפרע ברע ותפול יחד עם יהודה שאתה איתה?
הַכֵּ֤ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּֽנְשָׂאֲךָ֖ לִבֶּ֑ךָ הִכָּבֵד֙ וְשֵׁ֣ב בְּבֵיתֶ֔ךָ וְלָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ה אַתָּ֖ה וִיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ׃אמציהו לא הקשיב, ויהואש מלך ישראל עלה למלחמה. הוא ויהואש מלך יהודה לא פנו זה לזה בבית שמש שביהודה.
וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ וַיַּ֨עַל יְהוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַאֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִיהוּדָֽה׃יהודה הובסה בפני ישראל, וכל אחד ברח לאוהלו.
וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ לאהלו [לְאֹהָלָֽיו׃]יג–טז
מִלְחֶמֶת יְהוֹאָשׁ וַאֲמַצְיָהוּ
יהואש מלך ישראל שָׁבַר אֶת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶק יְהוּדָה, בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ, בְּבֵית שֶׁמֶשׁ. הוּא נִכְנַס לִירוּשָׁלִַם וּפָרַץ אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה, בְּמֶרְחָק שֶׁל אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה.
וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗הוּ תָּפַ֛שׂ יְהוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ ויבאו [וַיָּבֹא֙] יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּפְרֹץ֩ בְּחוֹמַ֨ת יְרוּשָׁלִַ֜ם בְּשַׁ֤עַר אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנָּ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה׃הוּא לָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב, הַכֶּסֶף, אֶת כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּמְצְאוּ בְּבֵית הַשֵּׁם וּבְאוֹצָרוֹת בֵּית הַמֶּלֶק, וְגַם אֶת שְׁבִיַּת הַמִּשְׁפָּחוֹת, וְשָׁב לְשׁוֹמְרוֹן.
וְלָקַ֣ח אֶת־כָּל־הַזָּהָב־וְ֠הַכֶּסֶף וְאֵ֨ת כָּל־הַכֵּלִ֜ים הַנִּמְצְאִ֣ים בֵּית־יְהוָ֗ה וּבְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּֽעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שָׁב שֹׁמְרֽוֹנָה׃שְׁאָר הַדְּבָרִים עַל מַעֲשָׂיו שֶׁל יְהוֹאָשׁ, גְּבוּרָתוֹ וּמִלְחָמָתוֹ עִם אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, כְּתוּבִים בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהוֹאָ֜שׁ אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ וּגְב֣וּרָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃יהואשׁ נָח עִם אֲבוֹתָיו וְנִקְבַּר בְּשׁוֹמְרוֹן בְּעִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, וּבֶן שְׁמוֹ יָרָבְעָם מָלַךְ בִּמְקוֹמוֹ.
וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהוֹאָשׁ֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ יָרָבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)יז–כ
סיומו של אֲמַצְיָהוּ
אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אַחֲרֵי מָות יוֹאָשׁ בֶן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
וַיְחִ֨י אֲמַצְיָ֤הוּ בֶן־יוֹאָשׁ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה אַֽחֲרֵ֣י מ֔וֹת יְהוֹאָ֥שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃עוֹד מִדִּבְרֵי דְּוָרָתוֹ שֶׁל אֲמַצְיָהוּ כְּתוּבִים בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יְחֻדָה.
וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י אֲמַצְיָ֑הוּ הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃הַמְקַמְּטִים עָשׂוּ לוֹ קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא בָּרַח לְכָלִישָׁה, שָׁלְחוּ אַחֲרָיו לְכָלִישָׁה וַהֲרָגוּ אוֹתוֹ שָׁם.
וַיִּקְשְׁר֨וּ עָלָ֥יו קֶ֛שֶׁר בִּירוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֣נָס לָכִ֑ישָׁה וַיִּשְׁלְח֤וּ אַֽחֲרָיו֙ לָכִ֔ישָׁה וַיְמִתֻ֖הוּ שָֽׁם׃הוּא נָשׂאוּ עַל הַסּוּסִים וְנִקְבַּר בִּירוּשָׁלַיִם עִם אֲבוֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד.
וַיִּשְׂא֥וּ אֹת֖וֹ עַל־הַסּוּסִ֑ים וַיִּקָּבֵ֧ר בִּירוּשָׁלִַ֛ם עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֥יר דָּוִֽד׃כא–כד
עליית עזריה לשלטון ושלטון ירבעם
כל עם יהודה לקח את עזריה, בן שש עשרה שנה, והמליכו אותו במקום אביו אמציה.
וַיִּקְח֞וּ כָּל־עַ֤ם יְהוּדָה֙ אֶת־עֲזַרְיָ֔ה וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיַּמְלִ֣כוּ אֹת֔וֹ תַּ֖חַת אָבִ֥יו אֲמַצְיָֽהוּ׃הוא בנה את אילת והחזיר אותה ליהודה, אחרי שהמלך שכב עם אבותיו.
ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת־אֵילַ֔ת וַיְשִׁבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה אַחֲרֵ֥י שְׁכַֽב־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָֽיו׃ (פ)בשנה חמש עשרה לשלטון אמציה בן יואש, מלך יהודה, מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בשומרון במשך ארבעים ואחת שנים.
בִּשְׁנַת֙ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַאֲמַצְיָ֥הוּ בֶן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יָרָבְעָ֨ם בֶּן־יוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן אַרְבָּעִ֥ים וְאַחַ֖ת שָׁנָֽה׃הוא עשה את הרע בעיני ה׳, ולא סר מכל החטאים שירבעם בן נבט עשה והחטא בהם את ישראל.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִכָּל־חַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃כה–כח
החזרת הגבולות בימי ירבעם
הוּא הֶחְזִיר אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּא מֵחֲמָת וְעַד הַיָּם הָעֲרָבָה, כְּפִי שֶׁדִּבֵּר הַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא מִגַּת הַחֵפֶר.
ה֗וּא הֵשִׁיב֙ אֶת־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־יָ֣ם הָעֲרָבָ֑ה כִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֞וֹ יוֹנָ֤ה בֶן־אֲמִתַּי֙ הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁ֖ר מִגַּ֥ת הַחֵֽפֶר׃כִּי הַשֵּׁם רָאָה אֶת צָרַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה קָשָׁה מְאֹד, וְלֹא הָיָה מַעֲצָר, לֹא הָיָה מַחֲמָה, וְלֹא הָיָה עוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל.
כִּי־רָאָ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־עֳנִ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֹרֶ֣ה מְאֹ֑ד וְאֶ֤פֶס עָצוּר֙ וְאֶ֣פֶס עָז֔וּב וְאֵ֥ין עֹזֵ֖ר לְיִשְׂרָאֵֽל׃וְהַשֵּׁם לֹא כִוֵּן לִמְחֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, וְהוּא הִצִּיל אוֹתָם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ.
וְלֹא־דִבֶּ֣ר יְהוָ֔ה לִמְחוֹת֙ אֶת־שֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וַיּ֣וֹשִׁיעֵ֔ם בְּיַ֖ד יָרָבְעָ֥ם בֶּן־יוֹאָֽשׁ׃וְאֶת שְׁאָר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל מָה שֶׁעָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ בַּמִּלְחָמוֹת, וּמָה שֶׁהֶחְזִיר אֶת דֶּמֶשׁק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם כְּבוּרוּ בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יָרָבְעָ֜ם וְכָל־אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ וּגְבוּרָת֣וֹ אֲשֶׁר־נִלְחָ֔ם וַאֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֜יב אֶת־דַּמֶּ֧שֶׂק וְאֶת־חֲמָ֛ת לִיהוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃כט–כט
סיומו של ירבעם ועליית זכריה לשלטון
יָרָבְעָם מֵת וְנִקְבֵּר לְצַד אֲבֹתָיו, מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. בְּמַקוֹם שֶׁהוּא מָלַךְ, בְּנוֹ זְכַרְיָה מָלַךְ תַּחְתָּיו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב יָֽרָבְעָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו עִ֖ם מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ זְכַרְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
מלכות אמציה ביהודה
בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן־יוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ אֲמַצְיָ֥הוּ בֶן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יהועדין [יְהֽוֹעַדָּ֖ן] מִן־יְרוּשָׁלִָֽם׃
וַיַּ֤עַשׂ הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה רַ֕ק לֹ֖א כְּדָוִ֣ד אָבִ֑יו כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יוֹאָ֥שׁ אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃
רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃
ה–ח
חקר המלך אמציה
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר חָזְקָ֥ה הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו הַמַּכִּ֖ים אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אָבִֽיו׃
וְאֶת־בְּנֵ֥י הַמַּכִּ֖ים לֹ֣א הֵמִ֑ית כַּכָּת֣וּב בְּסֵ֣פֶר תּֽוֹרַת־מֹ֠שֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר לֹא־יוּמְת֨וּ אָב֤וֹת עַל־בָּנִים֙ וּבָנִים֙ לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֔וֹת כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ ימות [יוּמָֽת׃]
הוּא־הִכָּ֨ה אֶת־אֱד֤וֹם בְּגֵיא־המלח [מֶ֙לַח֙] עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְתָפַ֥שׂ אֶת־הַסֶּ֖לַע בַּמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָהּ֙ יָקְתְאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
אָ֣ז שָׁלַ֤ח אֲמַצְיָה֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לְכָ֖ה נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים׃
ט–יב
התעמרות מלך ישראל על מלך יהודה
וַיִּשְׁלַ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָֽה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃
הַכֵּ֤ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּֽנְשָׂאֲךָ֖ לִבֶּ֑ךָ הִכָּבֵד֙ וְשֵׁ֣ב בְּבֵיתֶ֔ךָ וְלָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ה אַתָּ֖ה וִיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ׃
וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ וַיַּ֨עַל יְהוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַאֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִיהוּדָֽה׃
וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ לאהלו [לְאֹהָלָֽיו׃]
יג–טז
מִלְחֶמֶת יְהוֹאָשׁ וַאֲמַצְיָהוּ
וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗הוּ תָּפַ֛שׂ יְהוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ ויבאו [וַיָּבֹא֙] יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּפְרֹץ֩ בְּחוֹמַ֨ת יְרוּשָׁלִַ֜ם בְּשַׁ֤עַר אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנָּ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה׃
וְלָקַ֣ח אֶת־כָּל־הַזָּהָב־וְ֠הַכֶּסֶף וְאֵ֨ת כָּל־הַכֵּלִ֜ים הַנִּמְצְאִ֣ים בֵּית־יְהוָ֗ה וּבְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּֽעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שָׁב שֹׁמְרֽוֹנָה׃
וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהוֹאָ֜שׁ אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ וּגְב֣וּרָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהוֹאָשׁ֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ יָרָבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
יז–כ
סיומו של אֲמַצְיָהוּ
וַיְחִ֨י אֲמַצְיָ֤הוּ בֶן־יוֹאָשׁ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה אַֽחֲרֵ֣י מ֔וֹת יְהוֹאָ֥שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃
וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י אֲמַצְיָ֑הוּ הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וַיִּקְשְׁר֨וּ עָלָ֥יו קֶ֛שֶׁר בִּירוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֣נָס לָכִ֑ישָׁה וַיִּשְׁלְח֤וּ אַֽחֲרָיו֙ לָכִ֔ישָׁה וַיְמִתֻ֖הוּ שָֽׁם׃
וַיִּשְׂא֥וּ אֹת֖וֹ עַל־הַסּוּסִ֑ים וַיִּקָּבֵ֧ר בִּירוּשָׁלִַ֛ם עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֥יר דָּוִֽד׃
כא–כד
עליית עזריה לשלטון ושלטון ירבעם
וַיִּקְח֞וּ כָּל־עַ֤ם יְהוּדָה֙ אֶת־עֲזַרְיָ֔ה וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיַּמְלִ֣כוּ אֹת֔וֹ תַּ֖חַת אָבִ֥יו אֲמַצְיָֽהוּ׃
ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת־אֵילַ֔ת וַיְשִׁבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה אַחֲרֵ֥י שְׁכַֽב־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָֽיו׃ (פ)
בִּשְׁנַת֙ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַאֲמַצְיָ֥הוּ בֶן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יָרָבְעָ֨ם בֶּן־יוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן אַרְבָּעִ֥ים וְאַחַ֖ת שָׁנָֽה׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִכָּל־חַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
כה–כח
החזרת הגבולות בימי ירבעם
ה֗וּא הֵשִׁיב֙ אֶת־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־יָ֣ם הָעֲרָבָ֑ה כִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֞וֹ יוֹנָ֤ה בֶן־אֲמִתַּי֙ הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁ֖ר מִגַּ֥ת הַחֵֽפֶר׃
כִּי־רָאָ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־עֳנִ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֹרֶ֣ה מְאֹ֑ד וְאֶ֤פֶס עָצוּר֙ וְאֶ֣פֶס עָז֔וּב וְאֵ֥ין עֹזֵ֖ר לְיִשְׂרָאֵֽל׃
וְלֹא־דִבֶּ֣ר יְהוָ֔ה לִמְחוֹת֙ אֶת־שֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וַיּ֣וֹשִׁיעֵ֔ם בְּיַ֖ד יָרָבְעָ֥ם בֶּן־יוֹאָֽשׁ׃
וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יָרָבְעָ֜ם וְכָל־אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ וּגְבוּרָת֣וֹ אֲשֶׁר־נִלְחָ֔ם וַאֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֜יב אֶת־דַּמֶּ֧שֶׂק וְאֶת־חֲמָ֛ת לִיהוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
כט–כט
סיומו של ירבעם ועליית זכריה לשלטון
וַיִּשְׁכַּ֤ב יָֽרָבְעָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו עִ֖ם מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ זְכַרְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת שלטונו של אמציה ביהודה, את עימותו עם מלך ישראל ואת המלחמה שהתנהלה בין הממלכות.
פסוקים א–ד
מלכות אמציה ביהודה
הפרק מתאר את תחילת מלכותו של אמציה בן יואש ביהודה. הוא מלך עשרים וחמש שנים בירושלים. למרות שפעל בצדק בעיני ה', הוא לא פעל במופת של דוד אביו, כיוון שהעמים לא הפסיקו להקריב קורבנות במבמות.
פסוקים ה–ח
חקר המלך אמציה
הפסוקים מתארים את תקופת שלטונו של אמציה כשהממלכה התחזקה. הוא פעל לפי הציווי בתורה ולא העניש את בני המכה. במסגרת כיבושיו, הוא ניצח את אדום וכיבוש סלע מסוימת. בסוף הקטע הוא שלח שליחים למלך ישראל להזדמנות למפגש.
פסוקים ט–יב
התעמרות מלך ישראל על מלך יהודה
יהואש מלך ישראל שולח משל על חוח וארז כדי ללגלג על אמציהו מלך יהודה לאחר ניצחונו באדום. למרות אזהרתו מפני חורבן יהודה, אמציהו אינו מקשיב, מה שמוביל למלחמה ולתבוסתה של יהודה בפני ישראל.
פסוקים יג–טז
מִלְחֶמֶת יְהוֹאָשׁ וַאֲמַצְיָהוּ
יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּכֵּה אֶת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, נִכְנַס לִירוּשָׁלִַם, שָׁבַט אֶת חוֹמַת הָעִיר וְלָקַח שְׁבִיּוֹת וְאוֹצָרוֹת. בְּסוֹף יְמֵיו הַדְּבָרִים נִכְתְּבוּ בְּסֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, וְבֶן שְׁמוֹ יָרָבְעָם מָלַךְ בִּמְקוֹמוֹ.
פסוקים יז–כ
סיומו של אֲמַצְיָהוּ
פסוקים אלו מתארים את תקופת מלכותו של אֲמַצְיָהוּ בן יוֹאָשׁ ביהודה, שנמשכה חמש עשרה שנה. בסופו של דבר, קשר נרקם נגדו בירושלים, הוא נמלט לכלישה ונהרג שם. לאחר מותו, נשאה גופתו על סוסים ונקברה עם אבותיו בעיר דוד.
פסוקים כא–כד
עליית עזריה לשלטון ושלטון ירבעם
הפרק מתאר את עלייתו של עזריה (גדעליה) לכס המלוכה ביהודה בגיל שש עשרה במקום אביו אמציה, ואת בניית אילת. כמו כן, מתואר שלטונו של ירבעם בן יואש בשומרון שנמשך ארבעים ואחת שנים, וצוין כי הוא עשה רע בעיני ה׳ ולא סר מחטאיו.
פסוקים כה–כח
החזרת הגבולות בימי ירבעם
הפסוקים מתארים את ירבעם בן יואש שהשיב את גבולות ישראל מחמת ועד הים הערבה, כפי שנבא יונה הניבוא. זאת בשל רחמי ה' על מצוקת ישראל הקשה, שסירב למחוק את שמה והציל אותה בידו, בעוד מעשיו וניצחונותיו מתועדים בספרי המלכים.
פסוקים כט–כט
סיומו של ירבעם ועליית זכריה לשלטון
הפרק מסכם את תקופת שלטונו של ירבעם בן ירובבעם. לאחר מותו וקבורתו לצד אבותיו, מלך בנו זכריה במקומו. זהו חלק משרשרת המלכים של ממלכת ישראל.
הפרק מסתיים בתיאור תקופת שלטונו של ירבעם בן יהואש ומותו של זכריה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
סמכות הַנָּשִׂיא והיחס לזקן
״מִי מַתִּיר. לֹא כֵן תַּנֵּי. מֵת אֶחָד מִמְּנַדָּיו אֵין מַתִּירִין לוֹ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הָדָא דַתְּ אֲמַר בְּשֶׁאֵין שָׁם נָשִׂיא. אֲבָל אִם יֵשׁ״
הַטַּלְמוּד הִירוּשָׁלְמִי בְּמוֹעֵד קָטָן מְבִיא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁמֵּת אֶחָד מִמְּנַדָּיו וְלֹא הִתִּירוּ לוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הִסְבִּיר כְּלָל הַלָּכָה: הַדָּבָר תָּלוּי בְּקוֹמְמִיּוּת הַמָּקוֹם. אִם אֵין שָׁם נָשִׂיא, הַמַּעֲשֶׁה נִשְׁאָר כְּפִי שֶׁהָיָה, אֲבָל אִם יֵשׁ נָשִׂיא, הוּא הַמּוֹכֵל לְהַתִּיר. בְּנוֹסָף לְסִבְתֵי הַהַתְרָאָה, הַמִּקְרָא מְדַבֵּד עַל הַכֶּבֶד שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲנִיק לַזְּקֵנִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ מְסַבֵּר שֶׁזְּקֵן שֶׁקָּרָה לוֹ מִשְׁנֶה, לֹא מַקְלִילִים אֶת מַעֲמָדוֹ, אֶלָּא מְצַוִּים לוֹ לְהִתְחזֵק וְלָשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ. רַבִּי אָחָא מוֹסִיף שֶׁאֲפִילוּ אִם זְקֵן שָׁכַח אֶת תַּלְמוּדוֹ, עוֹשִׂים לוֹ כְּכַבְדְּת הָאָרוֹן. הַמַּקְרֵן מַעֲמָד הַזְּקֵן כְּחֵרוּת וְכִכְבֹד הַקְּדוּשָׁה.
תלמוד ירושלמי מועד קטן ג׳:א׳:י״ב ↗סמכות של ראש בית דין
״אָמַר רַב הוּנָא, בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ: אַב בֵּית דִּין שֶׁסָּרַח — אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ״. חָזַר וְסָרַח — מְנַדִּין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי״
במדרש מועד קטן מוסר לנו על הנהגת בתי הדין בעת קריסת הסמכות של ראש בית הדין. רב הונה מסביר שבתקופה של אושא קבעו כלל חדש לגבי אב בית דין שמתנהג ביהירות ובהשתלטות. במקרה כזה, לא שופטים אותו מיד, אלא רק אומרים לו להפסיק את ההתנהגות הזו ולשבת בביתך בנחת. עם זאת, אם אותו ראש בית דין חוזר על המעשה ומתנהג בשליטה ובהשתלטות שוב, אז מגיעה גזירה חמורה יותר. במצב כזה הוא נשפט באופן מלא, וזאת בגלל החילול של שם השם שנוצר מהתנהגות לא ראויה של דמות בדרגת קודש.
מועד קטן י״ז א:י״ז ↗בעקבות המפרשים
עֲלִיַּת מַלְכוּת אֲמַצְיָהוּ וְקִצָּהּ
״ויקרא את שמה יקתאל. שהיתה לו לקיהוי שינים, כמו שכתוב בדברי הימים (ב כה יד): אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים, ויבא את אלהי בני״
הַפֶּסַק מְתַאַרֶת אֶת תְּקופַת מַלְכוּתוֹ שֶׁל אֲמַצְיָהוּ בְּיְהוּדָה. הַטֶּקסט מְצַיֵן כִּי הָיָה טוֹב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, אַךְ לֹא כְּמוֹ דָוִד וְשְׁלֹמֹה. הַמַּלְךְ הִמְשִׁיךְ לִמְשֹׁל שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְעָמַד עַל הַמִּקְדָּשׁ בְּיִרוּשָׁלִַם. הַמַּצְאוֹת מְצַיְנוֹת אֶת הַמִּלְחָמָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְנִצָּחוֹן הַמֶּלֶךְ אֲמַצְיָהוּ בְּעֵקֶב. הַמְּקוֹר הַמְּצֻיָּן הוּא רַשִּׁי, הַמְסַבֵּר שֶׁאֲמַצְיָהוּ הִקְרִיב אֱלֹהִים אַחֲרִים שֶׁל בְּנֵי שֵׁעַר, כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד מִדִּבְרֵי הַיָּמִים. רַשִּׁי מְסַבֵּל שֶׁהַנָּבִיא הִוִּכַּח עָלָיו כִּי הָיָה תַּחְבִּיתָה כְּבַדּוּת אֱלֹהִים לְהַשְׁחִית אוֹתוֹ עַל יְדֵי הַמִּלְחָמָה עִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
רש״י על מלכים ב׳ 14:7:1 ↗מלכותו של עוזיה והחיבור בין המלכים
״אחרי שכב המלך עם אבותיו. אחרי מות אמציה אביו, מכאן אתה למד שמלך עוזיה בימי אביו, ומכל מקום לא נתנה אילת בידו עד לאחר מות״
הפסוק מתאר את המשך מלכותו של עוזיה, שהמשיך לשלוט גם לאחר מותו של אביו אמציה. מתוך הניסוח "אַחֲרֵי שֶׁכָּב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבוֹתָיו", ניתן להבין שעוזיה כבר היה מלך בימי אביו, אך שלטונו המלא והבלעדי החל רק לאחר מותו של אמציה. רש"י מסביר כאן כי על פי ספירת שנות המלכים, יש לשים לב לחישוב השנים של אמציה ועוזיה יחד. הוא מציין שאם לא נחסיר את חמש עשרה השנים הללו מהספירה הכוללת, יתקבל מספר אחר. רש"י מפרש את הנתונים ההיסטוריים כדי להבהיר את רצף המלכות והזמן שחלף.
רש״י על מלכים ב׳ 14:22:1 ↗התקפה הפתאומית של ארם
״נתראה פנים. כי בדברי הימים (ב כה ג) נאמר, שאנשי יהואש פשטו בערי יהודה והכו בהם, ולזה שלח אליו לאמר, אין זה גבורה לבא פתאום״
פרק זה מספר על תקופת שלטונו של ירבעם השני בממלכת ישראל ועל מלחמותיו עם ממלכת יהודה תחת שלטונו של אמציה. הטקסט מתאר כיצד ארם תקפה את ישראל וכיצד ירבעם הצליח להחזיר לעצמו שטחים שהיו בשליטת ארם, אך המלחמה הסתיימה בכיבוש עיר חשובת של יהודה על ידי ירבעם. מצודת דוד מסביר את המשפט "נתראה פנים" בהקשר של המלחמה. לפי המפרש, בדומה למה שקרה בדברי הימים, הכוונה היא שהתקפה לא הייתה רק פגיעה פתאומית ונסוגה, אלא התמודדות פנים אל פנים בין הצבאות. המפרש מציע שגבורה אמיתית נמדדת בקרב ישיר ולא רק בהתקפה מפתיעה.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 14:8:1 ↗המשכיות המלחמה וההתבצרות של אמציה
״אחרי שכב המלך. על אמציה יאמר, כי אף שהוא לכדה, עדיין לא הוחזר לידם להחזיק בה עד כי מת, ובא עזריה ועשאה עיר מבצר:״
הפרק מתאר את תקופת שלטונו של אמציה בן יואש בממלכת יהודה. הפרק מפרט את האירועים המלחמתיים, כולל המלחמה מול אדרעזר מלך אשר, הכיבושים וההפסדים. המעמדות השונים והשמות של המלכים והמצביאים מופיעים בדיוק כפי שנכתבו, כולל התיאור של אמציה כמי שעשה כדבר הטוב בעיני הַשֵּׁם, אך לא כדבר המלא של דוד אביו. המפרש מצודת דוד מסביר כי למרות שאמציה הצליח ללכוד את אדרעזר, השבויים לא הוחזרו לידיו כדי להחזיק בהם, וזאת עד מותו של המלך. הוא מציין גם שעזריה בנה עיר מבצר. הגישה של המצודת היא פשטנית ומטרתה להבהיר את הפרטים ההיסטוריים והמלחמתיים המופיעים בטקסט.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 14:22:2 ↗