בשנה העשרים ושלוש למלכות יהואש בן אחזיה מלך יהודה, מלך יהואחז בן יהוא על ישראל בשומרון שבע עשרה שנים.
בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָחָ֨ז בֶּן־יֵה֤וּא עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃מלכים ב׳ · פרק יג׳
מלכות יהואחז וסבל ישראל, ימי יואש וסוף ימי אלישע
תקופת שלטון יהואחז ביהודה ויהואש בישראל, המלחמות מול ארם, ודברי הנבואה של אלישע לפני מותו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מלכות יהואחז וסבל ישראל
הוא עשה את הרע בעיני ה', והלך אחרי החטאים של ירבעם בן נבט, שגרם לישראל לחטוא ולא הפסיק לעשות זאת.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַ֠יֵּלֶךְ אַחַ֨ר חַטֹּ֜את יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־סָ֥ר מִמֶּֽנָּה׃ה' כעס על ישראל, ונתן אותם ביד חזאל מלך ארם וביד בן חדד בן חזאל בכל הימים.
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד ׀ חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם וּבְיַ֛ד בֶּן־הֲדַ֥ד בֶּן־חֲזָאֵ֖ל כָּל־הַיָּמִֽים׃יהואחז ביקש רחמים מה', וה' שמע לו כי ראה את המצוקה של ישראל, כי מלך ארם הציק להם.
וַיְחַ֥ל יְהוֹאָחָ֖ז אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֤י רָאָה֙ אֶת־לַ֣חַץ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־לָחַ֥ץ אֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃הַצְלַחַת יְהוֹאָחָז וְסוֹפוֹ
הַשֵּׁם נָתַן לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ, וְהֵם יָצְאוּ מִתַּחַת יֶד הָאָרָם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁכְנוּ בָּאָהלִים שֶׁלָּהֶם כְּמוֹ בְּשִׁלְשׁוֹם.
וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֤ה לְיִשְׂרָאֵל֙ מוֹשִׁ֔יעַ וַיֵּ֣צְא֔וּ מִתַּ֖חַת יַד־אֲרָ֑ם וַיֵּשְׁב֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאָהֳלֵיהֶ֖ם כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃אַךְ בֵּית יֶרָבְעֵם לֹא הִתרְחֲקוּ מֵחַטָּאִים, אֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְגַם הָעֲשֵׁרָה עָמְדָה בְּשֹׁמְרוֹן.
אַ֠ךְ לֹֽא־סָ֜רוּ מֵחַטֹּ֧אות בֵּית־יָרָבְעָ֛ם אֲשֶׁר־החטי [הֶחֱטִ֥יא] אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣הּ הָלָ֑ךְ וְגַם֙ הָאֲשֵׁרָ֔ה עָמְדָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן׃הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָחָז לֹא הֶשְׁאִיר עָם, כִּי כְּבָר הָיוּ רַק חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים, עֶשְׂרָה רֶכֶב וְעֶשְׂרַת אֲלָפִים רַגְלִי, כִּי מֶלֶךְ אֲרָם אִבְּדָם וְהָפַךְ אוֹתָם לְעָפָר לָדוּשׁ.
כִּ֣י לֹא֩ הִשְׁאִ֨יר לִיהוֹאָחָ֜ז עָ֗ם כִּ֣י אִם־חֲמִשִּׁ֤ים פָּֽרָשִׁים֙ וַעֲשָׂ֣רָה רֶ֔כֶב וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רַגְלִ֑י כִּ֤י אִבְּדָם֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיְשִׂמֵ֥ם כֶּֽעָפָ֖ר לָדֻֽשׁ׃וְהַשְּׁאֵר מִדִּבְרֵי יְהוֹאָחָז וּמְכֻלָּה מְעַשָּׂיו וּגְבוּרָתוֹ, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל?
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹאָחָ֛ז וְכָל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וּגְבוּרָת֑וֹ הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃סוף ימי יהואחז ותחילת ימי יואשׁ
יהואחז נפטר יחד עם אבותיו ונקבר בשומרון. בנו יואש מלך במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהֽוֹאָחָז֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹאָ֥שׁ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)בשנת שלושים ושבע למלכות יואש מלך יהודה, מלך יהואש בן יהואחז על ישראל בשומרון שש עשרה שנה.
בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֤ז עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃הוא עשה את הרע בעיני ה', ולא סר מכל חטאיו. ירבעם בן נבט החטא בזה שהחטא לישראל.
וַיַּֽעֲשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִכָּל־חַטֹּ֞אות יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֥הּ הָלָֽךְ׃כל דברי יואש, כל מעשיו וגבורתו בקרבות מול אמציה מלך יהודה, הכל כתוב בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י יוֹאָשׁ֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וּגְב֣וּרָת֔וֹ אֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃מות אלישע ופגישת יואש
יואש נפטר ונשכב עם אבותיו, וירבעם המשיך לשלוט בכיסא המלוכה. יואש נקבר בשומרון יחד עם מלכי ישראל.
וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹאָשׁ֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וְיָרָבְעָ֖ם יָשַׁ֣ב עַל־כִּסְא֑וֹ וַיִּקָּבֵ֤ר יוֹאָשׁ֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)אלישע חלה וחלה להיות קרוב למותו. יואש מלך ישראל ירד לבקר אותו ובכה לפניו ואמר: "אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו!"
וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו׃אלישע אמר לו: "קח קשת וחצים". הוא לקח קשת וחצים.
וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֱלִישָׁ֔ע קַ֖ח קֶ֣שֶׁת וְחִצִּ֑ים וַיִּקַּ֥ח אֵלָ֖יו קֶ֥שֶׁת וְחִצִּֽים׃אלישע אמר למלך ישראל: "שים את ידך על הקשת". הוא שם את ידו על הקשת, ואלישע הניח את ידיו על ידי המלך.
וַיֹּ֣אמֶר ׀ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְכֵּ֤ב יָֽדְךָ֙ עַל־הַקֶּ֔שֶׁת וַיַּרְכֵּ֖ב יָד֑וֹ וַיָּ֧שֶׂם אֱלִישָׁ֛ע יָדָ֖יו עַל־יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃נְבוּאַת אֱלִישָׁע לַמֶּלֶךְ וּמְותוֹ
הוּא אָמַר: "תִּפְתַּח אֶת הַחַלּוֹן קָדִימָה". וְהוּא פָּתַח. וְהוּא אָמַר: "אֱלִישָׁע, פְּחַד". וְהוּא פָּחַד. וְהוּא אָמַר: "חֵץ תְּשׁוּעָה לַה', וְחֵץ תְּשׁוּעָה בְּאָרָם, וְהִכִּיתָ אֶת אֲרָם בְּאָפֵק עַד כַּלֶּה".
וַיֹּ֗אמֶר פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה וַיִּפְתָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר אֱלִישָׁ֤ע יְרֵה֙ וַיּ֔וֹר וַיֹּ֗אמֶר חֵץ־תְּשׁוּעָ֤ה לַֽיהוָה֙ וְחֵ֣ץ תְּשׁוּעָ֣ה בַֽאֲרָ֔ם וְהִכִּיתָ֧ אֶת־אֲרָ֛ם בַּאֲפֵ֖ק עַד־כַּלֵּֽה׃וְהוּא אָמַר: "קַח אֶת הַחִצִּים". וְהוּא לָקַח. וְהוּא אָמַר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: "הַךְ אֶת הָאַרְצָה". וְהוּא הִכָּה שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, וְהוּא עָמַד.
וַיֹּ֛אמֶר קַ֥ח הַחִצִּ֖ים וַיִּקָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ הַךְ־אַ֔רְצָה וַיַּ֥ךְ שָֽׁלֹשׁ־פְּעָמִ֖ים וַֽיַּעֲמֹֽד׃וְאִישׁ הָאֱלֹהִים כָּעַס עָלָיו וְאָמַר: "הָיִיתָ לוֹ לְהַכּוֹת חֲמִשָּׁה אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים, וְאָז הִכִּיתָ אֶת אֲרָם עַד כַּלֶּה, וְעַתָּה תַּכֶּה אֶת אֲרָם שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים"
וַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ־שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת־אֲרָֽם׃ (ס)וְאֱלִישָׁע מֵת, וְקִבְרוּ אוֹתוֹ. וּגוֹדְדֵי מוֹאָב בָּאוּ לָאָרֶץ בַּשָּׁנָה שֶׁלָּבָא.
וַיָּ֥מָת אֱלִישָׁ֖ע וַֽיִּקְבְּרֻ֑הוּ וּגְדוּדֵ֥י מוֹאָ֛ב יָבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ בָּ֥א שָׁנָֽה׃הַחֲזָרַת הָאִישׁ לַחַיִּים וּמְלָכוּת אֲרָם
בְּעֵת שֶׁהֵם קִבְרוּ אֶת הָאִישׁ, הֵם רָאוּ אֶת הַכֹּנוּת וְהִשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ לְתוֹךְ קֶבֶר אֱלִישָׁע. כְּשֶׁהָאִישׁ הִגִּיעַ לְעֵצְמוֹת שֶׁל אֱלִישָׁע, הוּא חָיָה וְקָם עַל רַגְלָיו.
וַיְהִ֞י הֵ֣ם ׀ קֹבְרִ֣ים אִ֗ישׁ וְהִנֵּה֙ רָא֣וּ אֶֽת־הַגְּד֔וּד וַיַּשְׁלִ֥יכוּ אֶת־הָאִ֖ישׁ בְּקֶ֣בֶר אֱלִישָׁ֑ע וַיֵּ֜לֶךְ וַיִּגַּ֤ע הָאִישׁ֙ בְּעַצְמ֣וֹת אֱלִישָׁ֔ע וַיְחִ֖י וַיָּ֥קָם עַל־רַגְלָֽיו׃ (פ)חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ עַל יִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי יְהוֹאָחָז.
וַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם לָחַ֖ץ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהוֹאָחָֽז׃הַשֵּׁם רָחַם עֲלֵיהֶם וְהֵרַחֵם עֲלֵיהֶם, כִּי הוּא פָּנָה אֲלֵיהֶם בְּעֵבוּר הַבְּרִית שֶׁעִם אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. הוּא לֹא נָתַן לָהֶם לְהִשָּׁחֵט וְלֹא הִשְׁלִיךְ אוֹתָם מִפְּנֵיֶיהָ עַד הַיּוֹם.
וַיָּחָן֩ יְהוָ֨ה אֹתָ֤ם וַֽיְרַחֲמֵם֙ וַיִּ֣פֶן אֲלֵיהֶ֔ם לְמַ֣עַן בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם יִצְחָ֣ק וְיַֽעֲקֹ֑ב וְלֹ֤א אָבָה֙ הַשְׁחִיתָ֔ם וְלֹֽא־הִשְׁלִיכָ֥ם מֵֽעַל־פָּנָ֖יו עַד־עָֽתָּה׃חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם מֵת, וּבֶן חֲדַד בְּנוֹ מָלַךְ בִּמְקוֹמוֹ.
וַיָּ֖מָת חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֑ם וַיִּמְלֹ֛ךְ בֶּן־הֲדַ֥ד בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃כיבוש הערים מחדש על ידי יהואש
יהואש בן יהואחז חזר ולקח מחדל בן הדד בן חזאֵל את הערים. הוא לקח אותן מיד יהואחז אביו בלחימה, אחרי שהכה אותו שלוש פעמים. יוואש החזיר לעצמו את ערי ישראל.
וַיָּ֜שָׁב יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֗ז וַיִּקַּ֤ח אֶת־הֶֽעָרִים֙ מִיַּד֙ בֶּן־הֲדַ֣ד בֶּן־חֲזָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר לָקַ֗ח מִיַּ֛ד יְהוֹאָחָ֥ז אָבִ֖יו בַּמִּלְחָמָ֑ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הִכָּ֣הוּ יוֹאָ֔שׁ וַיָּ֖שֶׁב אֶת־עָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מלכות יהואחז וסבל ישראל
בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָחָ֨ז בֶּן־יֵה֤וּא עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַ֠יֵּלֶךְ אַחַ֨ר חַטֹּ֜את יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־סָ֥ר מִמֶּֽנָּה׃
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד ׀ חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם וּבְיַ֛ד בֶּן־הֲדַ֥ד בֶּן־חֲזָאֵ֖ל כָּל־הַיָּמִֽים׃
וַיְחַ֥ל יְהוֹאָחָ֖ז אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֤י רָאָה֙ אֶת־לַ֣חַץ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־לָחַ֥ץ אֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃
הַצְלַחַת יְהוֹאָחָז וְסוֹפוֹ
וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֤ה לְיִשְׂרָאֵל֙ מוֹשִׁ֔יעַ וַיֵּ֣צְא֔וּ מִתַּ֖חַת יַד־אֲרָ֑ם וַיֵּשְׁב֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאָהֳלֵיהֶ֖ם כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃
אַ֠ךְ לֹֽא־סָ֜רוּ מֵחַטֹּ֧אות בֵּית־יָרָבְעָ֛ם אֲשֶׁר־החטי [הֶחֱטִ֥יא] אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣הּ הָלָ֑ךְ וְגַם֙ הָאֲשֵׁרָ֔ה עָמְדָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן׃
כִּ֣י לֹא֩ הִשְׁאִ֨יר לִיהוֹאָחָ֜ז עָ֗ם כִּ֣י אִם־חֲמִשִּׁ֤ים פָּֽרָשִׁים֙ וַעֲשָׂ֣רָה רֶ֔כֶב וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רַגְלִ֑י כִּ֤י אִבְּדָם֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיְשִׂמֵ֥ם כֶּֽעָפָ֖ר לָדֻֽשׁ׃
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹאָחָ֛ז וְכָל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וּגְבוּרָת֑וֹ הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
סוף ימי יהואחז ותחילת ימי יואשׁ
וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהֽוֹאָחָז֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹאָ֥שׁ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֤ז עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃
וַיַּֽעֲשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִכָּל־חַטֹּ֞אות יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֥הּ הָלָֽךְ׃
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י יוֹאָשׁ֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וּגְב֣וּרָת֔וֹ אֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
מות אלישע ופגישת יואש
וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹאָשׁ֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וְיָרָבְעָ֖ם יָשַׁ֣ב עַל־כִּסְא֑וֹ וַיִּקָּבֵ֤ר יוֹאָשׁ֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו׃
וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֱלִישָׁ֔ע קַ֖ח קֶ֣שֶׁת וְחִצִּ֑ים וַיִּקַּ֥ח אֵלָ֖יו קֶ֥שֶׁת וְחִצִּֽים׃
וַיֹּ֣אמֶר ׀ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְכֵּ֤ב יָֽדְךָ֙ עַל־הַקֶּ֔שֶׁת וַיַּרְכֵּ֖ב יָד֑וֹ וַיָּ֧שֶׂם אֱלִישָׁ֛ע יָדָ֖יו עַל־יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
נְבוּאַת אֱלִישָׁע לַמֶּלֶךְ וּמְותוֹ
וַיֹּ֗אמֶר פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה וַיִּפְתָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר אֱלִישָׁ֤ע יְרֵה֙ וַיּ֔וֹר וַיֹּ֗אמֶר חֵץ־תְּשׁוּעָ֤ה לַֽיהוָה֙ וְחֵ֣ץ תְּשׁוּעָ֣ה בַֽאֲרָ֔ם וְהִכִּיתָ֧ אֶת־אֲרָ֛ם בַּאֲפֵ֖ק עַד־כַּלֵּֽה׃
וַיֹּ֛אמֶר קַ֥ח הַחִצִּ֖ים וַיִּקָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ הַךְ־אַ֔רְצָה וַיַּ֥ךְ שָֽׁלֹשׁ־פְּעָמִ֖ים וַֽיַּעֲמֹֽד׃
וַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ־שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת־אֲרָֽם׃ (ס)
וַיָּ֥מָת אֱלִישָׁ֖ע וַֽיִּקְבְּרֻ֑הוּ וּגְדוּדֵ֥י מוֹאָ֛ב יָבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ בָּ֥א שָׁנָֽה׃
הַחֲזָרַת הָאִישׁ לַחַיִּים וּמְלָכוּת אֲרָם
וַיְהִ֞י הֵ֣ם ׀ קֹבְרִ֣ים אִ֗ישׁ וְהִנֵּה֙ רָא֣וּ אֶֽת־הַגְּד֔וּד וַיַּשְׁלִ֥יכוּ אֶת־הָאִ֖ישׁ בְּקֶ֣בֶר אֱלִישָׁ֑ע וַיֵּ֜לֶךְ וַיִּגַּ֤ע הָאִישׁ֙ בְּעַצְמ֣וֹת אֱלִישָׁ֔ע וַיְחִ֖י וַיָּ֥קָם עַל־רַגְלָֽיו׃ (פ)
וַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם לָחַ֖ץ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהוֹאָחָֽז׃
וַיָּחָן֩ יְהוָ֨ה אֹתָ֤ם וַֽיְרַחֲמֵם֙ וַיִּ֣פֶן אֲלֵיהֶ֔ם לְמַ֣עַן בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם יִצְחָ֣ק וְיַֽעֲקֹ֑ב וְלֹ֤א אָבָה֙ הַשְׁחִיתָ֔ם וְלֹֽא־הִשְׁלִיכָ֥ם מֵֽעַל־פָּנָ֖יו עַד־עָֽתָּה׃
וַיָּ֖מָת חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֑ם וַיִּמְלֹ֛ךְ בֶּן־הֲדַ֥ד בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
כיבוש הערים מחדש על ידי יהואש
וַיָּ֜שָׁב יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֗ז וַיִּקַּ֤ח אֶת־הֶֽעָרִים֙ מִיַּד֙ בֶּן־הֲדַ֣ד בֶּן־חֲזָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר לָקַ֗ח מִיַּ֛ד יְהוֹאָחָ֥ז אָבִ֖יו בַּמִּלְחָמָ֑ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הִכָּ֣הוּ יוֹאָ֔שׁ וַיָּ֖שֶׁב אֶת־עָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את ימי שלטונו של יהואחז מול איום ממלכת ארם, את המשך ימי יואש, ואת הנבואות האחרונות של אלישע הנביא.
מלכות יהואחז וסבל ישראל
בתחילת מלכותו של יהואחז בן יהוא בישראל, הוא עשה רע בעיני ה' ושימר את חטא ירבעם. בעקבות זאת, ה' כעס על ישראל ונתן אותם לשליטת מלך ארם ובנו, מה שגרם לישראל סבל רב וצורך בבקשת רחמים.
הַצְלַחַת יְהוֹאָחָז וְסוֹפוֹ
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת תְּקופַת מְלֵךְ יִשְׂרָאֵל יְהוֹאָחָז. הַשֵּׁם נָתַן לוֹ מוֹשִׁיעַ מִפְּנֵי אֲרָם, אַךְ הַמֶּלֶךְ לֹא עָזַב אֶת חַטָּאֵי בֵּית יֶרָבְעֵם. בְּסוֹפוֹ, הַצָּבָא הַיִּשְׂרְאֵלִי נִגְרַע מְאוֹד עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ רַק חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרָה רֶכֶב, כִּי מֶלֶךְ אֲרָם הִשְׁמִיד אֶת הָעָם.
סוף ימי יהואחז ותחילת ימי יואשׁ
הפסוקים מתארים את סיום מלכות יהואחז, את עליית בנו יואשׁ למלוכה בשומרון למשך שש עשרה שנה, ואת מעשיו הרעים בבגרותו. כמו כן, מוזכרים דבריו וגבורתו בקרבות מול יהודה, כפי שמתועדים בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
מות אלישע ופגישת יואש
לאחר מותו של יואש מלך ישראל, מתחיל פרק סופו של אלישע הנביא. יואש יורד לבקר את אלישע החולה ובוכה לפניו. אלישע מורה למלך לקחת קשת וחצים ומניח את ידיו על ידי המלך כחלק מפעולה מסוימת.
נְבוּאַת אֱלִישָׁע לַמֶּלֶךְ וּמְותוֹ
אֱלִישָׁע מַורה לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְהַכּוֹת בָּאָרְצָה עִם הַחֵץ כְּסִימָן לְנִצָּחוֹן עַל אֲרָם. בִּגְלַל שֶׁהַמֶּלֶךְ הִכָּה רַק שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, אֱלִישָׁע קוֹעֵר שֶׁהַנִּצָּחוֹן יִהְיֶה מֻגְבָּל. בסוף הפרק אֱלִישָׁע מת ומוֹאָב פּוֹשֶׁטֶת בָּאָרֶץ.
הַחֲזָרַת הָאִישׁ לַחַיִּים וּמְלָכוּת אֲרָם
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַנִּפְלָא בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע, בְּכֻוָּנָה שֶׁהָאִישׁ חָיָה כְּשֶׁנִּגַּע לָעֵצְלָה. כְּמוֹ שֶׁמְתּוּרִים הַקְּרָבִים מֵאֲרָם וּמְלָכוּתָם, וְגַם הַחֶסֶד שֶׁהַשֵּׁם הֵבִיא לְיִשְׂרָאֵל בְּזִכְרוֹן הַבְּרִית. הַסוֹף מְתָאֵר אֶת מָתוֹת חֲזָאֵל וּמְלָכוּת בְּנוֹ.
כיבוש הערים מחדש על ידי יהואש
יהואש בן יהואחז הצליח להשיב לעצמו את הערים שאיבד אביו יהואחז במלחמה מול בן הדד בן חזאֵל. לאחר שלוש פעמים של לחימה והכרעה, יהואש החזיר את השליטה בערי ישראל.
הפרק מסתיים בתיאור פשיטת כוחות ארם על ישראל וכיבוש הערים מחדש על ידי יהואש.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חולי אלישע הנביא
״תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים ואחד שמת בו שנאמר (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה״
הטקסט מביא מקור מתוך מסכת סוטה, המפרט שלושה מקרים של חולים שהיו לאלישע הנביא. המקור מתמקד בתיאור פיזי של החולים ובסוף מציין את המקרה שבו אלישע חלה ומת, כפי שמופיע בכתוב בספר מלכים ב'. הפרשנות כאן אינה מפרשת את הסיבות הרוחניות למחלה, אלא מפרטת את סוגי הפגיעות הפיזיות שחווה הנביא. המקור מציג את אירועי החולי כעובדות היסטוריות וביולוגיות, תוך התבססות על הפסוק המקראי כדי לאשר את מותו של אלישע.
סוטה מ״ז א:ה׳ ↗שלושת חולי אלישע
״תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה חֳלָאִים חָלָה אֱלִישָׁע – אֶחָד שֶׁגֵּירָה דּוּבִּים בַּתִּינוֹקוֹת, וְאֶחָד שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְאֶחָד שֶׁמֵּת בּוֹ, [שֶׁנֶּאֱמַר: ״וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חׇלְיוֹ וְגוֹ״].״
הקטע מביא דברי חז"ל מתוך מסכת סנהדרין, העוסקים בשלושה אירועים שבהם חלה אלישע הנביא. המקור מפרט כי בחלק מהמקרים המחלה הייתה קשורה למקרה ספציפי, כמו דובים שגרים בתינוקות או אירוע שבו אלישע דחף את גחזי בשתי ידיו, ובסוף המחלה הובילה למותו. ההסבר מבוסס על הפרשנות התלמודית לכתובים, המנסה להבין את הסיבות למחלת הנביא. חשוב לציין כי מדובר בפירוש חז"לי ולא בטקסט המקראי עצמו, והוא מציע רעיונות למציאות המקרה המתוארת בכתובים.
סנהדרין ק״ז ב:ט״ז ↗בעקבות המפרשים
הַמּוֹשִׁיעַ מֵאֵת הַשֵּׁם
״ויתן ה' לישראל מושיע. את יואש בן יהואחז, שנאמר בו (לקמן פסוק יט): שלש פעמים תכה את ארם:״
בַּפֶּרֶק הַזֶּה אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים עַל עִדַּן הַמְּלָכִים בְּיִשְׂרָאֵל וּבְאַרָם. הַפֶּרֶק מְתָאֵר אֶת הַמִּלְחָמוֹת, אֶת הַקְּרָיוֹת שֶׁל אֱלִישָׁע וְאֶת הַמְּלָכִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאַרָם. הַטֶּקְסְט מַתְחִיל בְּדִין שֶׁל הַמֶּלֶךְ יְהוּאָחַז וּבְסוֹפוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע. רַשִׁ"י בְּפֶרֶק זֶה מְסַבֵּל אֶת הַמְּצִיאוּת הַהִיסְטוֹרִית בְּעַיִן הַתּוֹרָה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ, וְזֶהוּ יוֹאָשׁ בֶּן יְהוּאָחַז. רַשִׁ"י מְקַשֵּׁר אֶת הַתּוֹCNT הַזֶּה לַנְּבוּאָה שֶׁלְּשָׁלֹשׁ פְּעָמִים תֵּכֶה אֶת אַרָם, כְּדֵי לְהַדְגִּים אֶת הַהַצְלָחָה הַמְּחֻדֶּשֶׁת שֶׁל יִשְׂרָאֵל תַּחַת הַמֶּלֶךְ הַחָדָשׁ.
רש״י על מלכים ב׳ 13:5:1 ↗החץ של אלישע והקץ של המכה
״ויאמר להכות חמש או שש פעמים. היה לך:״
בפרק זה ממשיכים האירועים בימי ירבעם בן ירבעם ואחרי מותו של אלהי ישראל. אלישע מנבא את המצור של רמות גלעד ואת מותו של בן ירבעם. במהלך תקופת חולשתו של הממלכה, אלישע גורם למלך להכות את האדמה חמש או שש פעמים, אך המלך עוצר אחרי שלוש מכות בלבד. רש"י מפרש על הפסוק הזה שהמלך היה יכול להכות את האדמה יותר פעמים כדי להבטיח את מימוש הנבואה, אך הוא בחר לעצור מוקדם מדי. הגישה של רש"י מדגישה את האחריות של האדם לקבל את הדין המובטח לו, וכי פעולה מוגבלת משפיעה על תוצאת המכה.
רש״י על מלכים ב׳ 13:19:1 ↗התמדה בחטא ומשמעות התפילה
״אך לא סרו. חוזר על המקרא שלפניו, לומר אף שחילה יהואחז את פני ה׳, אך לא סרו הוא ועמו מחטאת בית ירבעם, והיה התפילה עם״
המצודת דוד מפרש את הפסוק העוסק במלך יהואחז. הוא מציין כי למרות שהמלך פנה אל הַשֵּׁם בבקשת רחמים, הוא ועמו לא עזבו את חטאות בית ירבעם. המפרש מדגיש כי התפילה התקיימה יחד עם המשך המעשים הרעים. הגישה כאן מתמקדת בניגוד שבין הבקשה להצלה לבין חוסר השינוי במעשים. המצודת דוד מסביר שהתפילה לא גרמה לשינוי התנהגותי, שכן החטא נמשך במקביל לבקשת העזרה מאלוהים.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 13:6:1 ↗ההזדמנות שהוחמצה
״להכות חמש וכו׳. היה לך להכות חמש וכו׳, ואז היית מכלה את ארם:״
בפסוק זה, המצודת דוד מפרש את המעשה של יְהוּאָשׁ בְּעֵת הַהֲכָטָה. לְפִי הַפֵּרוּשׁ, אִלּוּ יְהוּאָשׁ הָיָה מַכּוֹה בְּכַמָּה יוֹתֵר, הָיָה הוּא מְכַלֶּה וּמַשְׁמִיד אֶת אֲרָם לְשָׁלֵם. הַמַּטָּרָה הָיְתָה לִמְנֹס לְהַשְׁאִית הַמַּמְלָכָה בְּעָזוּז וּבְבִטָּחוֹן. הַמְּפַרֵשׁ מַצִּיעַ תּוֹרָה לַמַּלְכִים: חֲשׁוּבוּ הַהַכְרָעָה וְהַמַּעֲשֶׂה בַּזְּמַן הַנָּכוֹן. הַסְּבָרָה זוֹ מְבַטֶּאת אֶת הַתַּדְרִיך הַמּוּתָר בַּמְּסָרָה כְּמַעֲשֵׂה כּוֹחַ, אַךְ הִיא אֵינָהּ הַדַּרְכָּה הַיְּחִידָה לְהַבָּנַת הַפֶּסַח.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 13:19:1 ↗