יהואש מלך בירשלים ארבעים שנה.
בֶּן־שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים יְהוֹאָ֥שׁ בְּמָלְכֽוֹ׃ (פ)מלכים ב׳ · פרק יב׳
מַלְכוּת יְהוּאָשׁ וּתִיקוּן בֵּית הַשֵּׁם
מֵחַיֵּי יְהוּאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה, מִן הַכְּנִיסָה לַמַּלְכוּת וְעַד מְתוֹתוֹ וּמְלֵכֶת זָכָר
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ יב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מלוכת יהואש
הוא התחיל למלוך בשנה השביעית ליואש, ושלט ארבעים שנה בירושלים. שם אמו הייתה צבייה, מbe'er shava.
בִּשְׁנַת־שֶׁ֤בַע לְיֵהוּא֙ מָלַ֣ךְ יְהוֹאָ֔שׁ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃יהואש עשה את מה שצדק בעיני ה׳ בכל ימיו, כפי שהדריך אותו הכהן יהוידע.
וַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כָּל־יָמָ֑יו אֲשֶׁ֣ר הוֹרָ֔הוּ יְהוֹיָדָ֖ע הַכֹּהֵֽן׃רק המקומות הגבוהים לא השתנו, והעם המשיך להקריב שם קורבנות ולהעלות קטורת.
רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃תיקון בית הַשֵּׁם
יְהוֹאָשׁ אָמַר לַכֹּהֲנִים: כָּל הַכֶּסֶף הַקֹּדֶשׁ שֶׁיּוּבָא לְבֵית הַשֵּׁם, כֶּסֶף שֶׁעוֹבֵר אֶת יַד הָאֲנָשִׁים, כָּל אָדָם יִתֵּן כַּמָּה שֶׁנָּבוֹא לוֹ בּלִבּוֹ לְהַבְאִיא בְּבֵית הַשֵּׁם.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹאָ֜שׁ אֶל־הַכֹּהֲנִ֗ים כֹּל֩ כֶּ֨סֶף הַקֳּדָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־יוּבָ֤א בֵית־יְהוָה֙ כֶּ֣סֶף עוֹבֵ֔ר אִ֕ישׁ כֶּ֥סֶף נַפְשׁ֖וֹת עֶרְכּ֑וֹ כָּל־כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲלֶה֙ עַ֣ל לֶב־אִ֔ישׁ לְהָבִ֖יא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃הַכֹּהֲנִים יִקְחוּ מִיַּד כָּל אֶחָד מֵמְכָרָיו, וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת תִּקְנַת הַבַּיִת וְאֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁיִּמָּצֵא שָׁם.
יִקְח֤וּ לָהֶם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אִ֖ישׁ מֵאֵ֣ת מַכָּר֑וֹ וְהֵ֗ם יְחַזְּקוּ֙ אֶת־בֶּ֣דֶק הַבַּ֔יִת לְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֥א שָׁ֖ם בָּֽדֶק׃ (פ)בַּשָּׁנָה הָעֶשְׂרִים וְהַשְּׁלֹשׁ לְמֶלֶךְ יְהוֹאָשׁ, הַכֹּהֲנִים לֹא חִזְּקוּ אֶת תִּקְנַת הַבַּיִת.
וַיְהִ֗י בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֧ים וְשָׁלֹ֛שׁ שָׁנָ֖ה לַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹאָ֑שׁ לֹֽא־חִזְּק֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ קָרָא לִיְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וְאָמַר לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם לֹא מְחַזְּקִים אֶת תִּקְנַת הַבַּיִת? מֵעַתָּה אַל תִּקְחוּ כֶּסֶף מֵעַיִן הַמּוֹכְרִים, כִּי אֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה תְּתַנוּ לְתִקְנַת הַבַּיִת.
וַיִּקְרָא֩ הַמֶּ֨לֶךְ יְהוֹאָ֜שׁ לִיהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם מַדּ֛וּעַ אֵינְכֶ֥ם מְחַזְּקִ֖ים אֶת־בֶּ֣דֶק הַבָּ֑יִת וְעַתָּ֗ה אַל־תִּקְחוּ־כֶ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת מַכָּֽרֵיכֶ֔ם כִּֽי־לְבֶ֥דֶק הַבַּ֖יִת תִּתְּנֻֽהוּ׃ניהול הכספים בבית המקדש
הכהנים לא לקחו כסף מהעם ולא הקפידו על גביית המיסים לבית המקדש.
וַיֵּאֹ֖תוּ הַכֹּֽהֲנִ֑ים לְבִלְתִּ֤י קְחַת־כֶּ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת הָעָ֔ם וּלְבִלְתִּ֥י חַזֵּ֖ק אֶת־בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃יהוידע הכהן לקח ארון אחד, חורץ חור בדלת שלו, ושם אותו ליד המזבח בצד ימין, כך שכל מי שנכנס לבית ה' ימצא אותו. הכהנים השומרים על האוצר שמו שם את כל הכסף שהובא לבית המקדש.
וַיִּקַּ֞ח יְהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ אֲר֣וֹן אֶחָ֔ד וַיִּקֹּ֥ב חֹ֖ר בְּדַלְתּ֑וֹ וַיִּתֵּ֣ן אֹתוֹ֩ אֵ֨צֶל הַמִּזְבֵּ֜חַ בימין [מִיָּמִ֗ין] בְּבֽוֹא־אִישׁ֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְנָֽתְנוּ־שָׁ֤מָּה הַכֹּֽהֲנִים֙ שֹׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף אֶת־כָּל־הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית־יְהוָֽה׃כשהם ראו שיש הרבה כסף בארון, הגיע סופר המלך והכהן הגדול, והם בדקו וספרו את הכסף שנמצא בבית ה'.
וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔ם כִּֽי־רַ֥ב הַכֶּ֖סֶף בָּֽאָר֑וֹן וַיַּ֨עַל סֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וַיָּצֻ֙רוּ֙ וַיִּמְנ֔וּ אֶת־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֥א בֵית־יְהוָֽה׃הם נתנו את הכסף שהוכן לידי הפועלים האחראים על בית ה', והם הוציאו אותו לשוכרי העץ ולבונים שעבדו בבית המקדש.
וְנָתְנוּ֙ אֶת־הַכֶּ֣סֶף הַֽמְתֻכָּ֔ן עַל־יד [יְדֵי֙] עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הפקדים [הַמֻּפְקָדִ֖ים] בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיּוֹצִיאֻ֜הוּ לְחָרָשֵׁ֤י הָעֵץ֙ וְלַבֹּנִ֔ים הָעֹשִׂ֖ים בֵּ֥ית יְהוָֽה׃הַפְּנוּי לְתִיקוּן הַבַּיִת
הַכֶּסֶף הַזֶּה הָיָה עֲבוֹר הַבּוֹנִים, הַקּוֹרְעִים אֶבֶן, הַקּוֹנִים עֵצִים וַאֲבָנֵי מַחְצֵב, כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַחֲרָבִים בְּבֵית הַשֵּׁם וּלְכָל מַה שֶּׁהָיָה דָּרוּשׁ לְתִיקוּן הַבַּיִת.
וְלַגֹּֽדְרִים֙ וּלְחֹצְבֵ֣י הָאֶ֔בֶן וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב לְחַזֵּ֖ק אֶת־בֶּ֣דֶק בֵּית־יְהוָ֑ה וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יֵצֵ֥א עַל־הַבַּ֖יִת לְחָזְקָֽה׃אֲבָל לֹא הָיוּ מְבַצְּעִים בְּבֵית הַשֵּׁם כִּסֵּי כֶּסֶף, מִזְרָעוֹת, מִזְרָקוֹת, שׁוֹפָרוֹת אוֹ כָל כְּלִי זָהָב וְכֶסֶף מֵהַכֶּסֶף שֶׁהוּבָא לְבֵית הַשֵּׁם.
אַךְ֩ לֹ֨א יֵעָשֶׂ֜ה בֵּ֣ית יְהוָ֗ה סִפּ֥וֹת כֶּ֙סֶף֙ מְזַמְּר֤וֹת מִזְרָקוֹת֙ חֲצֹ֣צְר֔וֹת כָּל־כְּלִ֥י זָהָ֖ב וּכְלִי־כָ֑סֶף מִן־הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית־יְהוָֽה׃הַכֶּסֶף הָיָה נִתָּן לַפּוֹעֲלִים שֶׁל הַמְּלָאכָה, וְהֵם הִמְשִׁיכוּ לְתַקֵּן אֶת בֵּית הַשֵּׁם.
כִּֽי־לְעֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָ֖ה יִתְּנֻ֑הוּ וְחִזְּקוּ־ב֖וֹ אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃הַמְּנַהֲלִים לֹא הָיוּ בּוֹדְקִים אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁהִנְחִילוּ לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף, כִּי הֵם הָיוּ עוֹשִׂים אֶת הָעֲבוֹדָה בֶּאֱמוּנָה.
וְלֹ֧א יְחַשְּׁב֣וּ אֶת־הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יִתְּנ֤וּ אֶת־הַכֶּ֙סֶף֙ עַל־יָדָ֔ם לָתֵ֖ת לְעֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֑ה כִּ֥י בֶאֱמֻנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃סוף ימי יהואש והמתקפה על ירושלים
כסף של הכפרים וכסף עבור עונשי החטואים לא יובאו לבית ה' אלא יהיו לכהנים.
כֶּ֤סֶף אָשָׁם֙ וְכֶ֣סֶף חַטָּא֔וֹת לֹ֥א יוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהוָ֑ה לַכֹּהֲנִ֖ים יִהְיֽוּ׃ (פ)אז עלה חזאל מלך ארם, הוא נלחם על גת וכיבו אותה, ואז חזאל כיוון את פניו לעלות על ירושלים.
אָ֣ז יַעֲלֶ֗ה חֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיִּלָּ֥חֶם עַל־גַּ֖ת וַֽיִּלְכְּדָ֑הּ וַיָּ֤שֶׂם חֲזָאֵל֙ פָּנָ֔יו לַעֲל֖וֹת עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃יהואש מלך יהודה לקח את כל הקרבנות שהקדישו אבותיו מלכי יהודה: יהושפט, יהורם ואחזיהו, וגם את כל הזהב שנמצא באוצרות בית ה' ובבית המלך, ושלח אותו לחזאל מלך ארם, וזה גרם לו לעלות על ירושלים.
וַיִּקַּ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה אֵ֣ת כָּל־הַקֳּדָשִׁ֡ים אֲשֶׁר־הִקְדִּ֣ישׁוּ יְהוֹשָׁפָ֣ט וִיהוֹרָם֩ וַאֲחַזְיָ֨הוּ אֲבֹתָ֜יו מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ וְאֶת־קֳדָשָׁ֔יו וְאֵ֣ת כָּל־הַזָּהָ֗ב הַנִּמְצָ֛א בְּאֹצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָ֖ה וּבֵ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֗ח לַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיַּ֖עַל מֵעַ֥ל יְרוּשָׁלִָֽם׃כל מה שנותר מדברי יהואש וכל מה שעשה, כתוב בספר דברי הימים של מלכי יהודה.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹאָ֖שׁ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃מותו של יואש
עֲבָדָיו קָמוּ, קָשְׁרוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּ אֶת יוֹאָשׁ בְּבֵית הַמִּלְאָה שֶׁבְּסִלָּא.
וַיָּקֻ֥מוּ עֲבָדָ֖יו וַיִּקְשְׁרֽוּ־קָ֑שֶׁר וַיַּכּוּ֙ אֶת־יוֹאָ֔שׁ בֵּ֥ית מִלֹּ֖א הַיּוֹרֵ֥ד סִלָּֽא׃עֲבָדָיו שֶׁל יוֹאָשׁ, יוֹזָבָד בֶּן שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן שֹׁמֵר, הֻכּוּ וּמֵתוּ. קִבְּרוּ אוֹתוֹ עִם אֲבוֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, וּבֶן אֲמַצְיָה מָלַךְ בִּמְקוֹמוֹ.
וְיוֹזָבָ֣ד בֶּן־שִׁ֠מְעָת וִיהוֹזָבָ֨ד בֶּן־שֹׁמֵ֤ר ׀ עֲבָדָיו֙ הִכֻּ֣הוּ וַיָּמֹ֔ת וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲמַצְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מלוכת יהואש
בֶּן־שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים יְהוֹאָ֥שׁ בְּמָלְכֽוֹ׃ (פ)
בִּשְׁנַת־שֶׁ֤בַע לְיֵהוּא֙ מָלַ֣ךְ יְהוֹאָ֔שׁ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
וַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כָּל־יָמָ֑יו אֲשֶׁ֣ר הוֹרָ֔הוּ יְהוֹיָדָ֖ע הַכֹּהֵֽן׃
רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃
תיקון בית הַשֵּׁם
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹאָ֜שׁ אֶל־הַכֹּהֲנִ֗ים כֹּל֩ כֶּ֨סֶף הַקֳּדָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־יוּבָ֤א בֵית־יְהוָה֙ כֶּ֣סֶף עוֹבֵ֔ר אִ֕ישׁ כֶּ֥סֶף נַפְשׁ֖וֹת עֶרְכּ֑וֹ כָּל־כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲלֶה֙ עַ֣ל לֶב־אִ֔ישׁ לְהָבִ֖יא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
יִקְח֤וּ לָהֶם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אִ֖ישׁ מֵאֵ֣ת מַכָּר֑וֹ וְהֵ֗ם יְחַזְּקוּ֙ אֶת־בֶּ֣דֶק הַבַּ֔יִת לְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֥א שָׁ֖ם בָּֽדֶק׃ (פ)
וַיְהִ֗י בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֧ים וְשָׁלֹ֛שׁ שָׁנָ֖ה לַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹאָ֑שׁ לֹֽא־חִזְּק֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃
וַיִּקְרָא֩ הַמֶּ֨לֶךְ יְהוֹאָ֜שׁ לִיהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם מַדּ֛וּעַ אֵינְכֶ֥ם מְחַזְּקִ֖ים אֶת־בֶּ֣דֶק הַבָּ֑יִת וְעַתָּ֗ה אַל־תִּקְחוּ־כֶ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת מַכָּֽרֵיכֶ֔ם כִּֽי־לְבֶ֥דֶק הַבַּ֖יִת תִּתְּנֻֽהוּ׃
ניהול הכספים בבית המקדש
וַיֵּאֹ֖תוּ הַכֹּֽהֲנִ֑ים לְבִלְתִּ֤י קְחַת־כֶּ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת הָעָ֔ם וּלְבִלְתִּ֥י חַזֵּ֖ק אֶת־בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃
וַיִּקַּ֞ח יְהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ אֲר֣וֹן אֶחָ֔ד וַיִּקֹּ֥ב חֹ֖ר בְּדַלְתּ֑וֹ וַיִּתֵּ֣ן אֹתוֹ֩ אֵ֨צֶל הַמִּזְבֵּ֜חַ בימין [מִיָּמִ֗ין] בְּבֽוֹא־אִישׁ֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְנָֽתְנוּ־שָׁ֤מָּה הַכֹּֽהֲנִים֙ שֹׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף אֶת־כָּל־הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית־יְהוָֽה׃
וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔ם כִּֽי־רַ֥ב הַכֶּ֖סֶף בָּֽאָר֑וֹן וַיַּ֨עַל סֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וַיָּצֻ֙רוּ֙ וַיִּמְנ֔וּ אֶת־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֥א בֵית־יְהוָֽה׃
וְנָתְנוּ֙ אֶת־הַכֶּ֣סֶף הַֽמְתֻכָּ֔ן עַל־יד [יְדֵי֙] עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הפקדים [הַמֻּפְקָדִ֖ים] בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיּוֹצִיאֻ֜הוּ לְחָרָשֵׁ֤י הָעֵץ֙ וְלַבֹּנִ֔ים הָעֹשִׂ֖ים בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
הַפְּנוּי לְתִיקוּן הַבַּיִת
וְלַגֹּֽדְרִים֙ וּלְחֹצְבֵ֣י הָאֶ֔בֶן וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב לְחַזֵּ֖ק אֶת־בֶּ֣דֶק בֵּית־יְהוָ֑ה וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יֵצֵ֥א עַל־הַבַּ֖יִת לְחָזְקָֽה׃
אַךְ֩ לֹ֨א יֵעָשֶׂ֜ה בֵּ֣ית יְהוָ֗ה סִפּ֥וֹת כֶּ֙סֶף֙ מְזַמְּר֤וֹת מִזְרָקוֹת֙ חֲצֹ֣צְר֔וֹת כָּל־כְּלִ֥י זָהָ֖ב וּכְלִי־כָ֑סֶף מִן־הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית־יְהוָֽה׃
כִּֽי־לְעֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָ֖ה יִתְּנֻ֑הוּ וְחִזְּקוּ־ב֖וֹ אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וְלֹ֧א יְחַשְּׁב֣וּ אֶת־הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יִתְּנ֤וּ אֶת־הַכֶּ֙סֶף֙ עַל־יָדָ֔ם לָתֵ֖ת לְעֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֑ה כִּ֥י בֶאֱמֻנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃
סוף ימי יהואש והמתקפה על ירושלים
כֶּ֤סֶף אָשָׁם֙ וְכֶ֣סֶף חַטָּא֔וֹת לֹ֥א יוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהוָ֑ה לַכֹּהֲנִ֖ים יִהְיֽוּ׃ (פ)
אָ֣ז יַעֲלֶ֗ה חֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיִּלָּ֥חֶם עַל־גַּ֖ת וַֽיִּלְכְּדָ֑הּ וַיָּ֤שֶׂם חֲזָאֵל֙ פָּנָ֔יו לַעֲל֖וֹת עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃
וַיִּקַּ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה אֵ֣ת כָּל־הַקֳּדָשִׁ֡ים אֲשֶׁר־הִקְדִּ֣ישׁוּ יְהוֹשָׁפָ֣ט וִיהוֹרָם֩ וַאֲחַזְיָ֨הוּ אֲבֹתָ֜יו מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ וְאֶת־קֳדָשָׁ֔יו וְאֵ֣ת כָּל־הַזָּהָ֗ב הַנִּמְצָ֛א בְּאֹצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָ֖ה וּבֵ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֗ח לַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיַּ֖עַל מֵעַ֥ל יְרוּשָׁלִָֽם׃
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹאָ֖שׁ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
מותו של יואש
וַיָּקֻ֥מוּ עֲבָדָ֖יו וַיִּקְשְׁרֽוּ־קָ֑שֶׁר וַיַּכּוּ֙ אֶת־יוֹאָ֔שׁ בֵּ֥ית מִלֹּ֖א הַיּוֹרֵ֥ד סִלָּֽא׃
וְיוֹזָבָ֣ד בֶּן־שִׁ֠מְעָת וִיהוֹזָבָ֨ד בֶּן־שֹׁמֵ֤ר ׀ עֲבָדָיו֙ הִכֻּ֣הוּ וַיָּמֹ֔ת וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲמַצְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַסְּפֵר מְתָאֵר אֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֵה שָׁנִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל מַלְכוּת יְהוּאָשׁ וְאֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּבֵית הַשֵּׁם.
מלוכת יהואש
יהואש מלך בירושלים ארבעים שנה. הוא פעל בצדק בעיני ה׳ לפי הוראת הכהן יהוידע, אך העם לא הפסיק להקריב קורבנות במקומות הגבוהים.
תיקון בית הַשֵּׁם
הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ מְצַוֶּה אֶת הַכֹּהֲנִים לְהַבְאִיא כֶּסֶף לְתִקּוּן הַבַּיִת מֵעַיִן הַמִּתְרוֹמְמִים. לְעִמְתּוֹ, הַכֹּהֲנִים לֹא מְמַשְׁמִימִים אֶת הַמִּשְׁמָה, וְהַמֶּלֶךְ קוֹרֵא לָהֶם לְהַפְסִיק לְגַבּוֹת מֵהָעָם וְלְהַתְחַתֵּף בְּתִקּוּן הַבַּיִת.
ניהול הכספים בבית המקדש
הקטע מתאר את השינוי בניהול הכספים בבית המקדש בתקופת יהוידע. הכהנים הפסיקו לגבות כספים ישירות מהעם, ובמקום זאת הוקם ארון איסוף ליד המזבח. הכסף שנאסף נספר על ידי פקידי המלך והכהן הגדול, ולאחר מכן הופץ לשלימת עבודות הבנייה והשיפוץ של המקדש.
הַפְּנוּי לְתִיקוּן הַבַּיִת
הַכֶּסֶף שֶׁהוּבָא לְבֵית הַשֵּׁם נוּהַל לְצֹרֶךְ תִּיקוּנֵי הַמָּבְנֶה, כְּמוֹ קניית חֹמֶר וְשִׂכְרוּר קִירִים. הַכֶּסֶל לֹא נוּסַע לְכִסּוּי כְּלֵי זָהָב וְכֶסֶף, אֶלָּא הָיָה מִתְּכוֹנָן לַפּוֹעֲלִים. הַמְּנַהֲלִים לֹא הָיוּ בּוֹדְקִים אֶת הַמַּעֲנִים כִּי הָיָה בִּטָחוֹן בְּיוֹשֶׁר הָעֲבוֹדָה.
סוף ימי יהואש והמתקפה על ירושלים
הפסוקים מתארים את תקופת סופו של יהואש, המנהלים הכספיים של המקדש, את כיבוש גת על ידי חזאל מלך ארם, ואת השוחד ששלח יהואש לירושלים כדי למנוע פלישה, וכן את תיעוד מעשיו בספר היסטורי.
מותו של יואש
עֲבָדָיו שֶׁל יוֹאָשׁ קָמוּ עָלָיו, קָשְׁרוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הַמִּלְאָה. יוֹזָבָד בֶּן שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן שֹׁמֵר, עֲבָדָיו, הֻכּוּ גַּם הֵם וּמֵתוּ. יוֹאָשׁ קִבְּרוּ עִם אֲבוֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, וּבֶן אֲמַתְיָה מָלַךְ בִּמְקוֹמוֹ.
הַסְּפֵר מְסַיֵּם בְּתִיאור מְתוֹת הַמֶּלֶךְ וּמַלְכוּת זָכָר שֶׁבָּאָה אַחֲרָיו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
פירושי ה'שש לנדבה'
״שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. חִזְקִיָּה אָמַר. כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה בָתֵּי אָבוֹת. בַּר פְּדָיָה אָמַר. כְּנֶגֶד שֵׁשׁ בְּהֵמוֹת. פָּר וְעֶגֶל וְשָׂעִיר אֵיִל וּגְדִי וּטְלֵה. שְׁמוּאֵל אָמַר. כְּנֶגֶד שֵׁשׁ קָרְבָּנוֹת.״
בקטע זה מהתלמוד הירושלמי (שקלים), דנים חכמים במשמעות המספר שש המופיע בביטוי "שש לנדבה". הגישות השונות מפרשות את המספר הזה בדרכים שונות: חזקיה רואה בו שש בתי אבות, בר פדיה רואה בו שש סוגי בהמות, ושמואל רואה בו שש סוגי קרבנות שונים. רבי יוחנן מסביר שהמספר הגבוה מעיד על שפע של שופרות שהובאו למקדש. בנוסף, הטקסט דן בפרשת הארון שהוצב מחוץ לבית המקדש. רב חנה מסביר שהדבר נעשה כדי למנוע טמאה, ורבי חנה מציין כי הכסף לא נועד לבניית ספיפות הכסף של בית המקדש.
תלמוד ירושלמי שקלים ו׳:ד׳:ז׳ ↗האיסור להשמיד את שמן של בני אדם
״וְאֵימָא: מִיבְרַז הוּא, דִּכְתִיב ״וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ״, וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא: ״וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם... לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״?״
בגמרא במסכת סנהדרין, מובאת שאלה קשה בנוגע לדין השמדון. השאלה מנסה להבין כיצד ניתן להשמיד עמים אם כתוב בתורה שאין להשמיד את שמם של בני אדם. הראיה מובאת מפסוק המתאר חור בדלת, ומשם נלמד שהשמדון אסור כי הוא גורם לאובדן השם והזיכרון של העם. הקושיה בטקסט מציגה שיטה המנסה למצוא מניע הלכתי למניעת השמדון. הטקסט אינו קובע פשרה סופית, אלא מציג את הניסיון המחשבתי של חז"ל להסביר את האיסור על מחיקת שמות בני אדם, תוך הסתמכות על פסוקים אחרים המזהירים מפני מעשים כאלו.
סנהדרין נ״ו א:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
תיקון הדרך של יואש
״מאת מכרו. מאת מכירו הרגיל אצלו:״
הפרק מתאר את תקופת שלטונו של יואש בן יהואש. לאחר ששירתו כעשרים שנה בירושלים, המלך החליט להסיר את כל התיקונים שעשה כהיכל ה'. המעשה הזה הוביל למצב שבו העם לא שינה את דרכו, והמנהיגים המשיכו לעשות רע בעיני ה'. פירוש רש"י על פסוק שש מתמקד בשינוי הזה. רש"י מסביר שהמלך הסיר את התיקונים שעשה כהיקלים, מה שמעיד על חזרה למצב קודם של חוסר סדר רוחני.
רש״י על מלכים ב׳ 12:6:2 ↗התמקדות בתיקון הבית
״לא יובא בית ה'. לבדק הבית:״
בפסוק זה מופיע הדיווח על פעולותיו של יואש המלך בנוגע לבית ה'. הטקסט המקראי מציין כי המלך פקד על הכהנים לבצע בדיקה ותיקון של המבנה שהתקלקל. רש"י מפרש על הפסוק הזה כי המלך לא התמקד רק בבנייה חדשה, אלא בבדיקה מעמיקה של המצב הקיים בבית ה'. לפי פירושו, הדגש הוא על תפקיד הכהנים בניהול התחזוקה והבדיקה של הבית.
רש״י על מלכים ב׳ 12:17:2 ↗תכנון תיקון בית המקדש
״יקחו להם. כל הכספים האלו יקחו הכהנים לעצמם, כל אחד מאת מכירו ומיודעו, ותמורת זה יחזקו משלהם את בית המקדש בכל מקום שימצא שם בדק:״
בפרק זה מספר ספר מלכים ב׳ על תקופת שלטונו של יואש. המוקד הוא ניסיון לשקם ולתקן את בית המעמד שהוזנח. המלכון קבע כללים ברורים לגבי ניהול הכספים שנאספו לצורך התיקון, כדי להבטיח שהכסף יגיע למטרתו המקורית. המצודת דוד מסביר כי הכהנים היו אמורים לקחת את הכספים באופן ישיר מאנשים שהם מכירים, וזאת כדי לשמור על יושרה. הכסף הזה נועד אך ורק לחיזוק ושיפוץ חלקי בית המקדש שנמצאו פגועים. הפרשן מדגיש שהמטרה הייתה התחזקות המבנה בכל מקום שבו נמצאה צורך בתיקון.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 12:6:1 ↗אֲמוּנַת הַמְּעַנִּים
״כי באמונה. ידוע היה שעושים באמונה, ולכך נבחרו אלו מתחילה:״
בְּסוֹף הַקֶּצֶע שֶׁל הַמַּלְכִּים, הַמִּצּוּדַת דָּוִד מְסַבֵּר אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַמְּעַנִּים. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמְּעַנִּים נִבְחֲרוּ לַשִּׁרְתּוּת בִּלְבַד בִּגלַל הָאֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה לָהֶם. הַמְּצַוֶּה מַדְגִּישׁ שֶׁהַמִּמְשָׁל הַזֶּה הָיָה מבוסס עַל תּוֹכָה וְעַל יוֹשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶם. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה הוּא תּוֹרַת הַמִּצּוּדַת דָּוִד, וְהוּא מַתְחִיל בְּהַסְבָּרַת הַמַּטָּרָה הַקְּדִימָה שֶׁל הַבְּחִירָה. הַמַּצּוּדַת דָּוִד מְסַבֵּר אֶת הַתְּהוּמָה בְּדֶגֶר וּבְפִירוּשׁ פָּשׁוּט, אַךְ כְּדֵי לְהַבִּין אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַקְּדִימָה שֶׁל הַמְּעַנִּים בַּמַּלְכוּת.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 12:16:2 ↗