לְאַחְאָב הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרֹון, וְיֵהוּ שָׁלַח סְפָרִים מִשֹּׁמְרוֹן אֶל שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל אַחְאָב, וְאָמַר לָהֶם:
וּלְאַחְאָ֛ב שִׁבְעִ֥ים בָּנִ֖ים בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּכְתֹּב֩ יֵה֨וּא סְפָרִ֜ים וַיִּשְׁלַ֣ח שֹׁמְר֗וֹן אֶל־שָׂרֵ֤י יִזְרְעֶאל֙ הַזְּקֵנִ֔ים וְאֶל־הָאֹמְנִ֥ים אַחְאָ֖ב לֵאמֹֽר׃מלכים ב׳ · פרק י׳
יֵהוּ מְבַסֵּס אֶת שׁוּלְתָנוֹ וּמְחַסֵּל אֶת בֵּית אַחְאָב
יֵהוּ מַמְשִׁיךְ בְּמִלְחֲמוֹת, מְסַיֵּם אֶת שוֹרַת אַחְזִיָהוּ, וּמַחְמִיר בְּהַשְׁמַת עֲבוֹדַת הַבַּעַל בְּיִשְׂרָאֵל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַמַּחְשָׁבָה שֶׁל יֵהוּ לַחֲזֵק אֶת הַשּׁוּלְתָן
עַתָּה, כְּשֶׁהַסֵּפֶר הַזֶּה יַגִּיעַ אֲלֵיכֶם וְעִם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְעִם הָרֶכֶב, הַסּוּסִים, הָעִיר הַמְּבוּצָרֶת וְהַנֶּשֶׁק:
וְעַתָּ֗ה כְּבֹ֨א הַסֵּ֤פֶר הַזֶּה֙ אֲלֵיכֶ֔ם וְאִתְּכֶ֖ם בְּנֵ֣י אֲדֹנֵיכֶ֑ם וְאִתְּכֶם֙ הָרֶ֣כֶב וְהַסּוּסִ֔ים וְעִ֥יר מִבְצָ֖ר וְהַנָּֽשֶׁק׃תִּרְאוּ שֶׁהֵם טוֹבִים וְיְשָׁרִים מֵבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, תַּעֲמֹדְנוּ עַל כִּסֵּאוֹ שֶׁל אֲבִיהֶם, וְתֶלַחֲמוּ עַל בֵּית אֲדֹנֵיכֶם.
וּרְאִיתֶ֞ם הַטּ֤וֹב וְהַיָּשָׁר֙ מִבְּנֵ֣י אֲדֹנֵיכֶ֔ם וְשַׂמְתֶּ֖ם עַל־כִּסֵּ֣א אָבִ֑יו וְהִֽלָּחֲמ֖וּ עַל־בֵּ֥ית אֲדֹנֵיכֶֽם׃הֵם רָאוּ אֶת זֶה בְּאֹפֶן מְאֹד מְאֹד, וְאָמְרוּ: הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו, אֵיךְ אֲנַחְנוּ נַעֲמֹד?
וַיִּֽרְאוּ֙ מְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֵּה֙ שְׁנֵ֣י הַמְּלָכִ֔ים לֹ֥א עָמְד֖וּ לְפָנָ֑יו וְאֵ֖יךְ נַעֲמֹ֥ד אֲנָֽחְנוּ׃ה–ח
סוֹף בֵּית אַחְאָב
הַמְּפַקֵּד עַל הַבַּיִת, הַמְּפַקֵּד עַל הָעִיר, הַזְּקֵנִים וְהַנֶּאֱמָנִים שָׁלְחוּ אֶל יֵהוּא וְאָמְרוּ: עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְכָל מָה שֶׁתֹּאמַר לָנוּ נַעֲשֶׂה. לֹא נַמְלִיךְ אִישׁ, עֲשֵׂה אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.
וַיִּשְׁלַ֣ח אֲשֶׁר־עַל־הַבַּ֣יִת וַאֲשֶׁ֪ר עַל־הָעִ֟יר וְהַזְּקֵנִים֩ וְהָאֹמְנִ֨ים אֶל־יֵה֤וּא ׀ לֵאמֹר֙ עֲבָדֶ֣יךָ אֲנַ֔חְנוּ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמַ֥ר אֵלֵ֖ינוּ נַעֲשֶׂ֑ה לֹֽא־נַמְלִ֣יךְ אִ֔ישׁ הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה׃הוּא כָּתַב אֲלֵיהֶם מִכְתָּב שֵׁנִי שֶׁאָמַר: אִם אַתֶּם אִתִּי וְשׁוֹמְעִים אֶת קוֹלִי, קִחוּ אֶת הָרֹאשִׁים שֶׁל בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כְּמוֹ שֶׁכָּרַתְּנוּ בְּיִזְרְעֶאל מָחָר, וְאֶת שִׁבְעִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, אֶת הַמְּבֻכָּרִים בָּעִיר, תְּבִאוּ לִי.
וַיִּכְתֹּ֣ב אֲלֵיהֶם֩ סֵ֨פֶר ׀ שֵׁנִ֜ית לֵאמֹ֗ר אִם־לִ֨י אַתֶּ֜ם וּלְקֹלִ֣י ׀ אַתֶּ֣ם שֹׁמְעִ֗ים קְחוּ֙ אֶת־רָאשֵׁי֙ אַנְשֵׁ֣י בְנֵֽי־אֲדֹנֵיכֶ֔ם וּבֹ֧אוּ אֵלַ֛י כָּעֵ֥ת מָחָ֖ר יִזְרְעֶ֑אלָה וּבְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ אֶת־גְּדֹלֵ֥י הָעִ֖יר מְגַדְּלִ֥ים אוֹתָֽם׃כְּשֶׁהַמִּכְתָּב הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם, הֵם קָחוּ אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁחטוּ שִׁבְעִים אִישׁ, וְהֵם שִׂימוּ אֶת הָרֹאשִׁים שֶׁלָּהֶם בַּדּוֹדִים וְשָׁלְחוּ אוֹתָם אֵלָיו לְיִזְרְעֶאל.
וַיְהִ֗י כְּבֹ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּקְחוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ שִׁבְעִ֣ים אִ֑ישׁ וַיָּשִׂ֤ימוּ אֶת־רָֽאשֵׁיהֶם֙ בַּדּוּדִ֔ים וַיִּשְׁלְח֥וּ אֵלָ֖יו יִזְרְעֶֽאלָה׃הַמַּלְאָךְ בָּא וְאָמַר לוֹ: הֵבִיאוּ אֶת רֹאשֵׁי בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. הוּא עָנָה וְאָמַר: שִׂימוּ אוֹתָם בַּשְּׁנֵי הַקְּבוּצוֹת בְּפֶתַח הַשַּׁעַר עַד הַבֹּקֶר.
וַיָּבֹ֤א הַמַּלְאָךְ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר הֵבִ֖יאוּ רָאשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר שִׂ֣ימוּ אֹתָ֞ם שְׁנֵ֧י צִבֻּרִ֛ים פֶּ֥תַח הַשַּׁ֖עַר עַד־הַבֹּֽקֶר׃ט–יב
סִיּוּם מַלְכוּת בֵּית אַחְאָב
בַּבֹּקֶר הוּא יָצָא, עָמַד וְאָמַר לְכָל הָעָם: "אַתֶּם צַדִּיקִים. הִנֵּה קָשַׁרְתִּי אֶת עֲבוֹדָתִי עַל אֲדוֹנִי וּהֲרַגְתִּי אוֹתוֹ. מִי מֵהֶם הִכָּה אֶת כֻּלָּם?"
וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ וַיֵּצֵ֣א וַֽיַּעֲמֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־כָּל־הָעָ֔ם צַדִּקִ֖ים אַתֶּ֑ם הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י קָשַׁ֤רְתִּי עַל־אֲדֹנִי֙ וָאֶהְרְגֵ֔הוּ וּמִ֥י הִכָּ֖ה אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה׃דַּעְכֶם, שֶׁדָּבָר אֲדֹנָי לֹא יִפּוֹל לָאָרֶץ. כָּל מָה שֶׁדִּבֶּר הַשֵּׁם עַל בֵּית אַחְאָב, הַשֵּׁם עָשָׂה אוֹתוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ.
דְּע֣וּ אֵפ֗וֹא כִּי֩ לֹ֨א יִפֹּ֜ל מִדְּבַ֤ר יְהוָה֙ אַ֔רְצָה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עַל־בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וַיהוָ֣ה עָשָׂ֔ה אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עַבְדּ֥וֹ אֵלִיָּֽהוּ׃יֵהוּא הִכָּה אֶת כָּל הַנִּשְׁאָר מִבֵּית אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל, אֶת כָּל הַבְּהֵלִים הַגְּדוֹלִים, הַמְּסוּרִים וְהַכֹּהֲנִים, עַד שֶׁלֹּא הִשְׁאִיר לוֹ אִישׁ שֶׁרָדוּ.
וַיַּ֣ךְ יֵה֗וּא אֵ֣ת כָּל־הַנִּשְׁאָרִ֤ים לְבֵית־אַחְאָב֙ בְּיִזְרְעֶ֔אל וְכָל־גְּדֹלָ֖יו וּמְיֻדָּעָ֣יו וְכֹהֲנָ֑יו עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִֽיד׃הוּא קָם, הָלַךְ וְהִגִּיעַ לְשֹׁמְרוֹן, בְּבֵית עֵקֶד הָרֹעִים בַּדֶּרֶךְ.
וַיָּ֙קָם֙ וַיָּבֹ֔א וַיֵּ֖לֶךְ שֹׁמְר֑וֹן ה֛וּא בֵּֽית־עֵ֥קֶד הָרֹעִ֖ים בַּדָּֽרֶךְ׃יג–טז
יֵהוּ מְחַסֵּל אֶת אַחֵי אַחֲזִיָהוּ וּמִתְחַבֵּר לְיְהוֹנָדָב
יֵהוּ שָׂם לְבֶטַח אֶת אַחֵי אַחֲזִיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְשָׁאַל: "מִי אַתֶּם?". הֵם עָנוּ: "אֲנַחְנוּ אַחֵי אַחֲזִיָהוּ, וְיָרַדְנוּ לְהַבְטַח שָׁלוֹם לִבְנֵי הַמֶּלֶךְ וּלִבְנֵי הַגְּבִירָה".
וְיֵה֗וּא מָצָא֙ אֶת־אֲחֵי֙ אֲחַזְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר מִ֣י אַתֶּ֑ם וַיֹּאמְר֗וּ אֲחֵ֤י אֲחַזְיָ֙הוּ֙ אֲנַ֔חְנוּ וַנֵּ֛רֶד לִשְׁל֥וֹם בְּנֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ וּבְנֵ֥י הַגְּבִירָֽה׃הוּא אָמַר: "תִּפְסְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם", וְהֵם הִפְסְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם. הוּא שָׁחַט אוֹתָם אֶל הַבּוֹר בֵּית עֶקֶד, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אֲנָשִׁים, וְלֹא הִשְׁאִיר מֵהֶם אִישׁ.
וַיֹּ֙אמֶר֙ תִּפְשׂ֣וּם חַיִּ֔ים וַֽיִּתְפְּשׂ֖וּם חַיִּ֑ים וַֽיִּשְׁחָט֞וּם אֶל־בּ֣וֹר בֵּֽית־עֵ֗קֶד אַרְבָּעִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־הִשְׁאִ֥יר אִ֖ישׁ מֵהֶֽם׃ (ס)הוּא הָלַךְ מִשָּׁם וּמָצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב שֶׁבָּא לִקְרָתוֹ. יֵהוּ בֵּרַךְ אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: "הַאִם לִבְךָ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁלִּי עִם לִבְךָ?". יְהוֹנָדָב עָנָה: "יֵשׁ וְיֵשׁ, תֵּן אֶת יָדְךָ". הוּא נָתַן לוֹ אֶת יָדוֹ וְיֵהוּ הֶעֱלָה אוֹתוֹ אֶל הַמֶּרְכָּבָה.
וַיֵּ֣לֶךְ מִשָּׁ֡ם וַיִּמְצָ֣א אֶת־יְהוֹנָדָב֩ בֶּן־רֵכָ֨ב לִקְרָאת֜וֹ וַֽיְבָרְכֵ֗הוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲיֵ֧שׁ אֶת־לְבָבְךָ֣ יָשָׁ֗ר כַּאֲשֶׁ֤ר לְבָבִי֙ עִם־לְבָבֶ֔ךָ וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָדָ֥ב יֵ֛שׁ וָיֵ֖שׁ תְּנָ֣ה אֶת־יָדֶ֑ךָ וַיִּתֵּ֣ן יָד֔וֹ וַיַּעֲלֵ֥הוּ אֵלָ֖יו אֶל־הַמֶּרְכָּבָֽה׃יֵהוּ אָמַר לוֹ: "בֹּא אִתִּי וּרְאֵה אֶת הַקִּנְאָה שֶׁלִּי לַהַשֵּׁם". וְהֵם הֶעֱלוּ אוֹתוֹ עַל הָרֶכֶב שֶׁלּוֹ.
וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכָ֣ה אִתִּ֔י וּרְאֵ֖ה בְּקִנְאָתִ֣י לַיהוָ֑ה וַיַּרְכִּ֥בוּ אֹת֖וֹ בְּרִכְבּֽוֹ׃יז–כ
סוף עבודת הבעל בשמרון
הוא הגיע לשמרון והשמיד את כל מה שנותר מאחרב בשמרון, בדיוק כפי שהשם אמר לאליה.
וַיָּבֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וַ֠יַּךְ אֶת־כָּל־הַנִּשְׁאָרִ֧ים לְאַחְאָ֛ב בְּשֹׁמְר֖וֹן עַד־הִשְׁמִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר אֶל־אֵלִיָּֽהוּ׃ (פ)יהוא קיבץ את כל העם ואמר להם: אחאב עבד את הבעל מעט, ואני אעבוד אותו הרבה.
וַיִּקְבֹּ֤ץ יֵהוּא֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַחְאָ֕ב עָבַ֥ד אֶת־הַבַּ֖עַל מְעָ֑ט יֵה֖וּא יַעַבְדֶ֥נּוּ הַרְבֵּֽה׃עכשיו, כל נביאי הבעל, כל עובדיו וכל כהניו, יקראו לי, אחד בכל אחד. כי זבח גדול מחכה לי לבעל, וכל מי שייקרא ולא יחזור, לא יחיה. ויהוא עשה זאת כדי להשמיד את עובדי הבעל.
וְעַתָּ֣ה כָל־נְבִיאֵ֣י הַבַּ֡עַל כָּל־עֹבְדָ֣יו וְכָל־כֹּהֲנָיו֩ קִרְא֨וּ אֵלַ֜י אִ֣ישׁ אַל־יִפָּקֵ֗ד כִּי֩ זֶ֨בַח גָּד֥וֹל לִי֙ לַבַּ֔עַל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יִפָּקֵ֖ד לֹ֣א יִֽחְיֶ֑ה וְיֵהוּא֙ עָשָׂ֣ה בְעָקְבָּ֔ה לְמַ֥עַן הַאֲבִ֖יד אֶת־עֹבְדֵ֥י הַבָּֽעַל׃ויהוא אמר: קדשו את המזבח לבעל, והם קראו לו.
וַיֹּ֣אמֶר יֵה֗וּא קַדְּשׁ֧וּ עֲצָרָ֛ה לַבַּ֖עַל וַיִּקְרָֽאוּ׃כא–כד
כינוס משיכי הבעל בבית הבעל
יהוא שלח הודעה לכל ישראל, וכל משיכי הבעל הגיעו. לא נשאר אף אחד שלא בא. הם כולם הגיעו לבית הבעל, עד שהבית היה מלא לגמרי.
וַיִּשְׁלַ֤ח יֵהוּא֙ בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־עֹבְדֵ֣י הַבַּ֔עַל וְלֹֽא־נִשְׁאַ֥ר אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בָ֑א וַיָּבֹ֙אוּ֙ בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל וַיִּמָּלֵ֥א בֵית־הַבַּ֖עַל פֶּ֥ה לָפֶֽה׃הוא אמר לאדם שעמד ליד המלחמה: "הוצא בגדים לכל משיכי הבעל". ואז הוא הוציא להם את הבגדים.
וַיֹּ֗אמֶר לַֽאֲשֶׁר֙ עַל־הַמֶּלְתָּחָ֔ה הוֹצֵ֣א לְב֔וּשׁ לְכֹ֖ל עֹבְדֵ֣י הַבָּ֑עַל וַיֹּצֵ֥א לָהֶ֖ם הַמַּלְבּֽוּשׁ׃יהוא ויהונדתב בן רכב נכנסו לבית הבעל. הוא אמר למשיכי הבעל: "חפשו וראו, כדי שלא יהיה כאן אף אחד מכם שעובד את ה׳, אלא שכולכם תעבדו רק את הבעל".
וַיָּבֹ֥א יֵה֛וּא וִיהוֹנָדָ֥ב בֶּן־רֵכָ֖ב בֵּ֣ית הַבָּ֑עַל וַיֹּ֜אמֶר לְעֹבְדֵ֣י הַבַּ֗עַל חַפְּשׂ֤וּ וּרְאוּ֙ פֶּן־יֶשׁ־פֹּ֤ה עִמָּכֶם֙ מֵעַבְדֵ֣י יְהוָ֔ה כִּ֛י אִם־עֹבְדֵ֥י הַבַּ֖עַל לְבַדָּֽם׃הם באו להקריב זבחים ועולות. יהוא שם בחוץ שמונים איש ואמר: "נפשו של כל אדם שיצליח לברוח מהאנשים שאני מביא דרכם, תהיה תחת נפשכם".
וַיָּבֹ֕אוּ לַעֲשׂ֖וֹת זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְיֵה֞וּא שָׂם־ל֤וֹ בַחוּץ֙ שְׁמֹנִ֣ים אִ֔ישׁ וַיֹּ֗אמֶר הָאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִמָּלֵט֙ מִן־הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מֵבִ֣יא עַל־יְדֵיכֶ֔ם נַפְשׁ֖וֹ תַּ֥חַת נַפְשֽׁוֹ׃כה–כח
השמדת עבודת בעל על ידי יהוא
כשסיים להקריב את העולה, יהוא אמר למלווים ולשומרים: "בואו, תנו מכות, שאף אחד לא יצא ממכם". הם הוכו בלהבים, והמלווים והשומרים הושלכו החיצונה והלכו עד לעיר בית בעל.
וַיְהִ֞י כְּכַלֹּת֣וֹ ׀ לַעֲשׂ֣וֹת הָעֹלָ֗ה וַיֹּ֣אמֶר יֵ֠הוּא לָרָצִ֨ים וְלַשָּׁלִשִׁ֜ים בֹּ֤אוּ הַכּוּם֙ אִ֣ישׁ אַל־יֵצֵ֔א וַיַּכּ֖וּם לְפִי־חָ֑רֶב וַיַּשְׁלִ֗כוּ הָֽרָצִים֙ וְהַשָּׁ֣לִשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ עַד־עִ֥יר בֵּית־הַבָּֽעַל׃הם הוציאו את האבנים המקדושות של בית בעל ושרפו אותן.
וַיֹּצִ֛אוּ אֶת־מַצְּב֥וֹת בֵּית־הַבַּ֖עַל וַֽיִּשְׂרְפֽוּהָ׃הם שברו את המצבה של בעל וגם את בית בעל, והפכו אותו להריסות עד היום הזה.
וַֽיִּתְּצ֔וּ אֵ֖ת מַצְּבַ֣ת הַבָּ֑עַל וַֽיִּתְּצוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל וַיְשִׂמֻ֥הוּ למחראות [לְמֽוֹצָא֖וֹת] עַד־הַיּֽוֹם׃יהוא השמיד את עבודת בעל מישראל.
וַיַּשְׁמֵ֥ד יֵה֛וּא אֶת־הַבַּ֖עַל מִיִּשְׂרָאֵֽל׃כט–לב
סוף מלכות יהוא והיחלשות ישראל
רק חטאי ירבעם בן נבט, שהחטא את ישראל, לא עזב יהוא אחריהם את עגלי הזהב שהיו בבית אל ובדן.
רַ֠ק חֲטָאֵ֞י יָרָבְעָ֤ם בֶּן־נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־סָ֥ר יֵה֖וּא מֵאַֽחֲרֵיהֶ֑ם עֶגְלֵי֙ הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־אֵ֖ל וַאֲשֶׁ֥ר בְּדָֽן׃ (ס)וחזר ה' ואמר ליהוא: בגלל שעשית טוב בעיניי, בדיוק ככל מה שעשית בלבך למשפחת אחאב, יושבים לך בני ארבעים על כסא ישראל.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־יֵה֗וּא יַ֤עַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹ֙תָ֙ לַעֲשׂ֤וֹת הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבִ֔י עָשִׂ֖יתָ לְבֵ֣ית אַחְאָ֑ב בְּנֵ֣י רְבִעִ֔ים יֵשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל־כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃אבל יהוא לא שמר על ההליכה בתורה של ה' אלוהי ישראל בכל ליבו, ולא הרחק מחטאי ירבעם בן נבט שהחטא את ישראל.
וְיֵה֗וּא לֹ֥א שָׁמַ֛ר לָלֶ֛כֶת בְּתֽוֹרַת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־לְבָב֑וֹ לֹ֣א סָ֗ר מֵעַל֙ חַטֹּ֣אות יָֽרָבְעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃בימים ההם התחיל ה' להחליש את ישראל, וחזאֵל הכים את כל גבול ישראל.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהוָ֔ה לְקַצּ֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֥ם חֲזָאֵ֖ל בְּכָל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵֽל׃לג–לו
סיום מלכות יהוא
הוא שלט מאזור הירדן, מצד זריחת השמש, בכל ארץ הגלעד הגדי, וארעואבני ומןשה, מעערער שעל נחל ארנון, וגם בגלעד ובבשן.
מִן־הַיַּרְדֵּן֙ מִזְרַ֣ח הַשֶּׁ֔מֶשׁ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֔ד הַגָּדִ֥י וְהָרֻאובֵנִ֖י וְהַֽמְנַשִּׁ֑י מֵעֲרֹעֵר֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־נַ֣חַל אַרְנֹ֔ן וְהַגִּלְעָ֖ד וְהַבָּשָֽׁן׃ויש עוד דברים על יהוא, וכל מה שעשה וכל גבורתו, הרי הם כתובים בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֥י יֵה֛וּא וְכָל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וְכָל־גְּבוּרָת֑וֹ הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃יהוא נשכב עם אבותיו, וקברו אותו בשומרון, ובנו יהואחז מלך במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב יֵהוּא֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֖וֹ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹאָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃מספר השנים שבהם מלך יהוא על ישראל בשומרון היה עשרים ושמונה שנה.
וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֤ךְ יֵהוּא֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁמֹנֶֽה־שָׁנָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַמַּחְשָׁבָה שֶׁל יֵהוּ לַחֲזֵק אֶת הַשּׁוּלְתָן
וּלְאַחְאָ֛ב שִׁבְעִ֥ים בָּנִ֖ים בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּכְתֹּב֩ יֵה֨וּא סְפָרִ֜ים וַיִּשְׁלַ֣ח שֹׁמְר֗וֹן אֶל־שָׂרֵ֤י יִזְרְעֶאל֙ הַזְּקֵנִ֔ים וְאֶל־הָאֹמְנִ֥ים אַחְאָ֖ב לֵאמֹֽר׃
וְעַתָּ֗ה כְּבֹ֨א הַסֵּ֤פֶר הַזֶּה֙ אֲלֵיכֶ֔ם וְאִתְּכֶ֖ם בְּנֵ֣י אֲדֹנֵיכֶ֑ם וְאִתְּכֶם֙ הָרֶ֣כֶב וְהַסּוּסִ֔ים וְעִ֥יר מִבְצָ֖ר וְהַנָּֽשֶׁק׃
וּרְאִיתֶ֞ם הַטּ֤וֹב וְהַיָּשָׁר֙ מִבְּנֵ֣י אֲדֹנֵיכֶ֔ם וְשַׂמְתֶּ֖ם עַל־כִּסֵּ֣א אָבִ֑יו וְהִֽלָּחֲמ֖וּ עַל־בֵּ֥ית אֲדֹנֵיכֶֽם׃
וַיִּֽרְאוּ֙ מְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֵּה֙ שְׁנֵ֣י הַמְּלָכִ֔ים לֹ֥א עָמְד֖וּ לְפָנָ֑יו וְאֵ֖יךְ נַעֲמֹ֥ד אֲנָֽחְנוּ׃
ה–ח
סוֹף בֵּית אַחְאָב
וַיִּשְׁלַ֣ח אֲשֶׁר־עַל־הַבַּ֣יִת וַאֲשֶׁ֪ר עַל־הָעִ֟יר וְהַזְּקֵנִים֩ וְהָאֹמְנִ֨ים אֶל־יֵה֤וּא ׀ לֵאמֹר֙ עֲבָדֶ֣יךָ אֲנַ֔חְנוּ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמַ֥ר אֵלֵ֖ינוּ נַעֲשֶׂ֑ה לֹֽא־נַמְלִ֣יךְ אִ֔ישׁ הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה׃
וַיִּכְתֹּ֣ב אֲלֵיהֶם֩ סֵ֨פֶר ׀ שֵׁנִ֜ית לֵאמֹ֗ר אִם־לִ֨י אַתֶּ֜ם וּלְקֹלִ֣י ׀ אַתֶּ֣ם שֹׁמְעִ֗ים קְחוּ֙ אֶת־רָאשֵׁי֙ אַנְשֵׁ֣י בְנֵֽי־אֲדֹנֵיכֶ֔ם וּבֹ֧אוּ אֵלַ֛י כָּעֵ֥ת מָחָ֖ר יִזְרְעֶ֑אלָה וּבְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ אֶת־גְּדֹלֵ֥י הָעִ֖יר מְגַדְּלִ֥ים אוֹתָֽם׃
וַיְהִ֗י כְּבֹ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּקְחוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ שִׁבְעִ֣ים אִ֑ישׁ וַיָּשִׂ֤ימוּ אֶת־רָֽאשֵׁיהֶם֙ בַּדּוּדִ֔ים וַיִּשְׁלְח֥וּ אֵלָ֖יו יִזְרְעֶֽאלָה׃
וַיָּבֹ֤א הַמַּלְאָךְ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר הֵבִ֖יאוּ רָאשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר שִׂ֣ימוּ אֹתָ֞ם שְׁנֵ֧י צִבֻּרִ֛ים פֶּ֥תַח הַשַּׁ֖עַר עַד־הַבֹּֽקֶר׃
ט–יב
סִיּוּם מַלְכוּת בֵּית אַחְאָב
וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ וַיֵּצֵ֣א וַֽיַּעֲמֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־כָּל־הָעָ֔ם צַדִּקִ֖ים אַתֶּ֑ם הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י קָשַׁ֤רְתִּי עַל־אֲדֹנִי֙ וָאֶהְרְגֵ֔הוּ וּמִ֥י הִכָּ֖ה אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה׃
דְּע֣וּ אֵפ֗וֹא כִּי֩ לֹ֨א יִפֹּ֜ל מִדְּבַ֤ר יְהוָה֙ אַ֔רְצָה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עַל־בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וַיהוָ֣ה עָשָׂ֔ה אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עַבְדּ֥וֹ אֵלִיָּֽהוּ׃
וַיַּ֣ךְ יֵה֗וּא אֵ֣ת כָּל־הַנִּשְׁאָרִ֤ים לְבֵית־אַחְאָב֙ בְּיִזְרְעֶ֔אל וְכָל־גְּדֹלָ֖יו וּמְיֻדָּעָ֣יו וְכֹהֲנָ֑יו עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִֽיד׃
וַיָּ֙קָם֙ וַיָּבֹ֔א וַיֵּ֖לֶךְ שֹׁמְר֑וֹן ה֛וּא בֵּֽית־עֵ֥קֶד הָרֹעִ֖ים בַּדָּֽרֶךְ׃
יג–טז
יֵהוּ מְחַסֵּל אֶת אַחֵי אַחֲזִיָהוּ וּמִתְחַבֵּר לְיְהוֹנָדָב
וְיֵה֗וּא מָצָא֙ אֶת־אֲחֵי֙ אֲחַזְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר מִ֣י אַתֶּ֑ם וַיֹּאמְר֗וּ אֲחֵ֤י אֲחַזְיָ֙הוּ֙ אֲנַ֔חְנוּ וַנֵּ֛רֶד לִשְׁל֥וֹם בְּנֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ וּבְנֵ֥י הַגְּבִירָֽה׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ תִּפְשׂ֣וּם חַיִּ֔ים וַֽיִּתְפְּשׂ֖וּם חַיִּ֑ים וַֽיִּשְׁחָט֞וּם אֶל־בּ֣וֹר בֵּֽית־עֵ֗קֶד אַרְבָּעִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־הִשְׁאִ֥יר אִ֖ישׁ מֵהֶֽם׃ (ס)
וַיֵּ֣לֶךְ מִשָּׁ֡ם וַיִּמְצָ֣א אֶת־יְהוֹנָדָב֩ בֶּן־רֵכָ֨ב לִקְרָאת֜וֹ וַֽיְבָרְכֵ֗הוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲיֵ֧שׁ אֶת־לְבָבְךָ֣ יָשָׁ֗ר כַּאֲשֶׁ֤ר לְבָבִי֙ עִם־לְבָבֶ֔ךָ וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָדָ֥ב יֵ֛שׁ וָיֵ֖שׁ תְּנָ֣ה אֶת־יָדֶ֑ךָ וַיִּתֵּ֣ן יָד֔וֹ וַיַּעֲלֵ֥הוּ אֵלָ֖יו אֶל־הַמֶּרְכָּבָֽה׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכָ֣ה אִתִּ֔י וּרְאֵ֖ה בְּקִנְאָתִ֣י לַיהוָ֑ה וַיַּרְכִּ֥בוּ אֹת֖וֹ בְּרִכְבּֽוֹ׃
יז–כ
סוף עבודת הבעל בשמרון
וַיָּבֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וַ֠יַּךְ אֶת־כָּל־הַנִּשְׁאָרִ֧ים לְאַחְאָ֛ב בְּשֹׁמְר֖וֹן עַד־הִשְׁמִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר אֶל־אֵלִיָּֽהוּ׃ (פ)
וַיִּקְבֹּ֤ץ יֵהוּא֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַחְאָ֕ב עָבַ֥ד אֶת־הַבַּ֖עַל מְעָ֑ט יֵה֖וּא יַעַבְדֶ֥נּוּ הַרְבֵּֽה׃
וְעַתָּ֣ה כָל־נְבִיאֵ֣י הַבַּ֡עַל כָּל־עֹבְדָ֣יו וְכָל־כֹּהֲנָיו֩ קִרְא֨וּ אֵלַ֜י אִ֣ישׁ אַל־יִפָּקֵ֗ד כִּי֩ זֶ֨בַח גָּד֥וֹל לִי֙ לַבַּ֔עַל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יִפָּקֵ֖ד לֹ֣א יִֽחְיֶ֑ה וְיֵהוּא֙ עָשָׂ֣ה בְעָקְבָּ֔ה לְמַ֥עַן הַאֲבִ֖יד אֶת־עֹבְדֵ֥י הַבָּֽעַל׃
וַיֹּ֣אמֶר יֵה֗וּא קַדְּשׁ֧וּ עֲצָרָ֛ה לַבַּ֖עַל וַיִּקְרָֽאוּ׃
כא–כד
כינוס משיכי הבעל בבית הבעל
וַיִּשְׁלַ֤ח יֵהוּא֙ בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־עֹבְדֵ֣י הַבַּ֔עַל וְלֹֽא־נִשְׁאַ֥ר אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בָ֑א וַיָּבֹ֙אוּ֙ בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל וַיִּמָּלֵ֥א בֵית־הַבַּ֖עַל פֶּ֥ה לָפֶֽה׃
וַיֹּ֗אמֶר לַֽאֲשֶׁר֙ עַל־הַמֶּלְתָּחָ֔ה הוֹצֵ֣א לְב֔וּשׁ לְכֹ֖ל עֹבְדֵ֣י הַבָּ֑עַל וַיֹּצֵ֥א לָהֶ֖ם הַמַּלְבּֽוּשׁ׃
וַיָּבֹ֥א יֵה֛וּא וִיהוֹנָדָ֥ב בֶּן־רֵכָ֖ב בֵּ֣ית הַבָּ֑עַל וַיֹּ֜אמֶר לְעֹבְדֵ֣י הַבַּ֗עַל חַפְּשׂ֤וּ וּרְאוּ֙ פֶּן־יֶשׁ־פֹּ֤ה עִמָּכֶם֙ מֵעַבְדֵ֣י יְהוָ֔ה כִּ֛י אִם־עֹבְדֵ֥י הַבַּ֖עַל לְבַדָּֽם׃
וַיָּבֹ֕אוּ לַעֲשׂ֖וֹת זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְיֵה֞וּא שָׂם־ל֤וֹ בַחוּץ֙ שְׁמֹנִ֣ים אִ֔ישׁ וַיֹּ֗אמֶר הָאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִמָּלֵט֙ מִן־הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מֵבִ֣יא עַל־יְדֵיכֶ֔ם נַפְשׁ֖וֹ תַּ֥חַת נַפְשֽׁוֹ׃
כה–כח
השמדת עבודת בעל על ידי יהוא
וַיְהִ֞י כְּכַלֹּת֣וֹ ׀ לַעֲשׂ֣וֹת הָעֹלָ֗ה וַיֹּ֣אמֶר יֵ֠הוּא לָרָצִ֨ים וְלַשָּׁלִשִׁ֜ים בֹּ֤אוּ הַכּוּם֙ אִ֣ישׁ אַל־יֵצֵ֔א וַיַּכּ֖וּם לְפִי־חָ֑רֶב וַיַּשְׁלִ֗כוּ הָֽרָצִים֙ וְהַשָּׁ֣לִשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ עַד־עִ֥יר בֵּית־הַבָּֽעַל׃
וַיֹּצִ֛אוּ אֶת־מַצְּב֥וֹת בֵּית־הַבַּ֖עַל וַֽיִּשְׂרְפֽוּהָ׃
וַֽיִּתְּצ֔וּ אֵ֖ת מַצְּבַ֣ת הַבָּ֑עַל וַֽיִּתְּצוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל וַיְשִׂמֻ֥הוּ למחראות [לְמֽוֹצָא֖וֹת] עַד־הַיּֽוֹם׃
וַיַּשְׁמֵ֥ד יֵה֛וּא אֶת־הַבַּ֖עַל מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
כט–לב
סוף מלכות יהוא והיחלשות ישראל
רַ֠ק חֲטָאֵ֞י יָרָבְעָ֤ם בֶּן־נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־סָ֥ר יֵה֖וּא מֵאַֽחֲרֵיהֶ֑ם עֶגְלֵי֙ הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־אֵ֖ל וַאֲשֶׁ֥ר בְּדָֽן׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־יֵה֗וּא יַ֤עַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹ֙תָ֙ לַעֲשׂ֤וֹת הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבִ֔י עָשִׂ֖יתָ לְבֵ֣ית אַחְאָ֑ב בְּנֵ֣י רְבִעִ֔ים יֵשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל־כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃
וְיֵה֗וּא לֹ֥א שָׁמַ֛ר לָלֶ֛כֶת בְּתֽוֹרַת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־לְבָב֑וֹ לֹ֣א סָ֗ר מֵעַל֙ חַטֹּ֣אות יָֽרָבְעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהוָ֔ה לְקַצּ֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֥ם חֲזָאֵ֖ל בְּכָל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵֽל׃
לג–לו
סיום מלכות יהוא
מִן־הַיַּרְדֵּן֙ מִזְרַ֣ח הַשֶּׁ֔מֶשׁ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֔ד הַגָּדִ֥י וְהָרֻאובֵנִ֖י וְהַֽמְנַשִּׁ֑י מֵעֲרֹעֵר֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־נַ֣חַל אַרְנֹ֔ן וְהַגִּלְעָ֖ד וְהַבָּשָֽׁן׃
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֥י יֵה֛וּא וְכָל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וְכָל־גְּבוּרָת֑וֹ הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב יֵהוּא֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֖וֹ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹאָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֤ךְ יֵהוּא֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁמֹנֶֽה־שָׁנָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַתְּוָעָה עַל הַמּוֹצָא הַפְּוליטי וְהַדִּינִי שֶׁל יֵהוּ בְּעֵת סִיּוּם מַלְכוּת בֵּית אַחְאָב.
פסוקים א–ד
הַמַּחְשָׁבָה שֶׁל יֵהוּ לַחֲזֵק אֶת הַשּׁוּלְתָן
יֵהוּ שָׁלַח מִשְׁלָחִים לְשָׂרֵי יִזְרְעֶאל עִם מִכְתָּב שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּלֵּט עַל שְׁלִיטַת בְּנֵי אַחְאָב. הוּא הִבְטִיחַ לָהֶם שֶׁהַמַּמְלָכָה תִּשְׁאָר בְּיָדָם בִּתְנַאי שֶׁיַּכְבִּידוּ אֶת הַמַּמְלָכָה הַחֲדָשָׁה. הַשָּׂרִים חָשְׁבוּ שֶׁאִם שְׁנֵי הַמְּלָכִים הַקּוֹדְמִים לֹא שָׂרְדוּ, גַּם הֵם לֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַשִּׁנּוּי.
פסוקים ה–ח
סוֹף בֵּית אַחְאָב
הַמְּפַקְדִים בָּעִיר מְבַקְשִׁים מֵיֵהוּא לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. יֵהוּא שׁוֹלֵחַ מִכְתָּב שֶׁבּוֹ דּוֹרֵשׁ אֶת רֹאשֵׁי בְּנֵי הַמֶּלֶלֶךְ. הַמְּפַקְדִים מְבַצְּעִים אֶת הַמְּצִיבָה, שׁוֹחֲטִים שִׁבְעִים אִישׁ וּשְׁלִיחַת הָרֹאשִׁים לְיֵהוּא בְּשִׁנַּיִם. יֵהוּא מְצַוֶּה לְהַנִּיחַ אֶת הָרֹאשִׁים בְּפֶתַח הַשַּׁעַר עַד הַבֹּקֶר.
פסוקים ט–יב
סִיּוּם מַלְכוּת בֵּית אַחְאָב
יֵהוּא מַכִּיר בְּצִדְקַת הָעָם וּבְמִקְצָתוֹ שֶׁל בֵּית אַחְאָב. הוּא מְבַסֵּס אֶת הַמְּהוּמָה כְּהַגְשָׁמָה שֶׁל נְבוּאַת אֵלִיָּהוּ. יֵהוּא מְחַסֵּל אֶת כָּל הַנִּשְׁאָר מִבֵּית אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל וְאָז הוּא מַמְשִׁים בְּדַרְכּוֹ לְשֹׁמְרוֹן.
פסוקים יג–טז
יֵהוּ מְחַסֵּל אֶת אַחֵי אַחֲזִיָהוּ וּמִתְחַבֵּר לְיְהוֹנָדָב
יֵהוּ מִגְלֶה אֶת אַחֵי אַחֲזִיָהוּ הַמְּחַפְשִׁים שָׁלוֹם, וְהוּא שׁוֹחֵט אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אֲנָשִׁים מֵהֶם. בְּכָךְ הוּא מְבַסֵּס אֶת בְּרִית הַבְּרִית עִם יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, הַנִּמְצָא מִסְנָד לְקִנְאַתוֹ שֶׁל יֵהוּ לַהַשֵּׁם.
פסוקים יז–כ
סוף עבודת הבעל בשמרון
יהוא משלים את השמדת שארית משפחת אחאב בשמרון כפי שנבוא לאליה. הוא מקיים תוכנית לחיסול עובדי הבעל על ידי התכנסות של כל נביא וכהן למזבח גדול, ומשתמש בקריאה לזבח כהזדמנות להשמיד את כל המקיימים את הפולחן.
פסוקים כא–כד
כינוס משיכי הבעל בבית הבעל
יהוא אוסף את כל משיכי הבעל לבית הבעל לאחר ששלח הודעה לכל ישראל. הוא מורה להוציא בגדים עבורם ומבקש לבדוק שלא נשארו שם עובדי ה׳ בלבד. לאחר מכן, כשהם מקריבים זבחים, יהוא מציב שמונים איש בחוץ ומפקיר את גורל מי שינסה לברוח.
פסוקים כה–כח
השמדת עבודת בעל על ידי יהוא
לאחר הקרבת העולה, יהוא מצווה על המלווים והשומרים להרוג את מי שינסה לברוח. הם הגיעו לעיר בית בעל, שרפו את האבנים המקדושות, שברו את המצבה ואת המבנה עצמו עד שהפכו אותו להריסות. בדרך זו, יהוא השמיד את עבודת בעל מישראל.
פסוקים כט–לב
סוף מלכות יהוא והיחלשות ישראל
פרק זה מתאר את סוף ימיו של יהוא, אשר למרות שהשמיד את בית אחאב, המשיך בדרכו של ירבעם בטקס עבדי עגל הזהב. בשל כך, ה' הבטיח לו שלטון ממושך אך הוא עצמו לא נאמן לתורה. בתקופה זו החלה ירידת מעמדה של ממלכת ישראל תחת הכבשה של חזאֵל.
פסוקים לג–לו
סיום מלכות יהוא
הפרק מתאר את תחומי שלטונתו של יהוא, שהקיע את גבולותיו מאזור הירדן ועד בשן. הפרק מציין כי מעשיו וגבורתו מתועדים בספרי ההיסטוריה של מלכי ישראל. בסוף תקופתו נפרד יהוא מאבותיו ונקבר בשומרון, וירש את כסאו בנו יהואחז, לאחר ששלט עשרים ושמונה שנים.
מַלְכוּתוֹ שֶׁל יֵהוּ מִתְקַצֶּר וְיִשְׂרָאֵל מַחְלָשָׁה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין אורך חיים, עושר וזיכרון
״אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה, זֶה קַיִן שֶׁהוֹלִיד מֵאָה בָנִים. וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה, שֶׁחָיָה שָׁנִים הַרְבֵּה. וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו, שֶׁלֹא שָׂבַע נַפְשׁוֹ מִמָּמוֹנוֹ וְלֹא שָׂבַע״
בפרשה זו מובאת פרשנות על המשנה העוסקת באדם המוליד מאה בנים וחי שנים רבות, אך אינו נהנה מהעושר ומהטוב שצבר, ואף אינו זוכה לקבורה מכובדת. המדרש בוחן את המשמעות של הישרדות וקיום העולם, תוך התייחסות למושג ה"יקום" מתוך סיפור המבול, ומשווה בין דוגמאות של אדם שחייו היו ארוכים אך חסרי סיפוק לבין דוגמאות של עושר ובתים שחרבו. הפרשנות מציגה גישות שונות של חכמים לגבי מהו ה"יקום" (הקיום) המובטח, בין אם מדובר בממון המייצב את האדם ובין אם מדובר בבריאות או בטוב עולם. המדרש מביא דוגמאות מהכתובים, כמו משפחת אחאב ובית החורף והקיץ, כדי להמחיש שגם עושר רב ורבייה גדולה אינם מבטיחים יציבות או קיום נצחי אם הם אינם מלווים בטוב פנימי ובהמשכיות אמיתית.
קוהלת רבה ו׳:ג׳:א׳ ↗ההשלכות של ברית רעילה
״מַאי גְּרַמָא לֵיהּ? אָמַר אַבָּיֵי: בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה״. רָבָא אָמַר: חוֹתָמוֹ שֶׁל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רָאָה, וְטָעָה.״
הטקסט מביא שני דעות של חכמי המשנה לגבי הסיבה לכך שאחעב עבד את הבעל מעט, אך יהוא ימשיך לעבד אותו רבות. אביי מסביר שהסיבה היא ברית שנוצרה על ידי השפעת המילים, כפי שניתן להבין מפסוק המדבר על כך שאחעב התחיל לעבוד את הבעל באופן מצומצם, אך יהוא ימשיך בעבודה רבה שלו. לעומת זאת, רבא מציע הסבר אחר, לפיו הטעות נבעה מכך שראה חותמו של אחיה השילוני. הגישה כאן מציגה שתי פרשנויות שונות למניעים המוסריים והפוליטיים בסיפור, מבלי לקבוע איזו מהן היא היחידה הנכונה.
סנהדרין ק״ב א:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הצדקה של המבצע לפי רש"י
״צדיקים אתם. כולכם בעיניכם צדיקים, ומחזיקים אותי בחזקת רשע, על שהרגתי את המלך, ועתה ראו, הנה אני קשרתי על אדוני ואהרגהו, את כל אלה מי״
בקטע זה מופיע פירוש רש"י על דברי יזרעאל המלך במלכים ב׳. רש"י מסביר את הנימוק של יזרעאל, שעומד על כך שהוא אינו רשע. הוא טועיע את אנשיו שרואים בו פושע רק בגלל שהרג את המלך, בעוד שלעומת זאת הם רואים את עצמם כצדיקים. רש"י מפרש שהמבצע משתמש בהיגיון משפטי. הוא טוען שהפקודה על ההרג הגיעה מהמלך עצמו. לכן, המבצע רק מקיים את מצוות המקום ופועל לפי גזרת השלטון. רש"י מציג כאן את הניסיון להצדיק פעולה אלימה על ידי הצגתה כעמידה בחוק ובתורה.
רש״י על מלכים ב׳ 10:9:1 ↗השמדת עבודה זרה ואחריות המנהיג
״למחראות. לשון בית הכסא, וכן (ישעיהו לו יב): לאכול את חוראיהם:״
הפרק מתאר את המהלך המהיר של יהוא בביצוע המשימה שהוטלה עליו. הוא משמיד את כל עובדי הבעל ומוחק את השפעת הכת המלכותית הישנה מכל ישראל. כל הפעולות מתוארות כעובדות היסטורות המתרחשות בבת אחת תחת שלטונו של יהוא. רש"י על הפסוק בתחילת הפרק מסביר כי המילה 'למחראות' מתייחסת לבית הכסא. הוא מפרש את הביטוי שמוחקים את חוראיהם של עובדי הבעל כביטוי של השמדה מוחלטת של המנהיגים המנהיגים את עבודת הכוכבים והבעל.
רש״י על מלכים ב׳ 10:27:1 ↗התמודדות יהוא עם המתרגלים בעבודת אלילים
״צדיקים אתם. רוצה לומר: הנה תחשבו שאתם צדיקים ממני, על שהרגתי את המלך, ומי הרג את כל אלה, הלא אנשי שומרון הרגום:״
בפרק זה של ספר מלכים ב', אנו עדים למעשיו של יהוא, שממשיך בחיסול בית עבדת הבעל. הוא קוטל את כל צאצאי אחב עבר, מנסה להשמיד את עובדי אלילים ומחזיר את משכן הבעל לחורבן. התהליך כולל גם השמדה של כוהנים ועיבוד של אנשי שומרון שהשתתפו בבניית המזבח. המצודת דוד מסביר את דבריו של יהוא בפרק זה. כאשר יהוא מתיימר להיות צדיק בדרכו, המצודת מציין שהוא מתכוון לומר: אתם חושבים שאני צדיק רק בגלל שהרגתי את המיכאל, אך מי הרג את כל השאר? הוא מרמז שגם אנשי שומרון אחראים למעשה ההרגל והעבודה הזו.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 10:9:1 ↗הבסיס של מצבת הבעל
״מצבת הבעל. הבסיס שעמדה עליו צורת הבעל:״
הקטע מביא פירוש של מצודת דוד על המקרא, המבהיר את המבנה הפיזי של מצבת הבעל המוזכרת בסיפור. המפרש מתמקד בתיאור הבסיס שעליו עמדה התצורת של המצבה. הגישה של מצודת דוד היא פשטנית וריאלית, והוא שואף להסביר את המציאות החומרית המתוארת בטקסט המקראי. הוא אינו מחפש משמעות רעיונית אלא מתאר את המבנה הנדסי של האובייקט.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 10:27:1 ↗