כשהשלמה סיים לבנות את בית יהוה ואת בית המלך ואת כל מה שרצה לעשות.
וַיְהִי֙ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֔ה לִבְנ֥וֹת אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵת֙ כָּל־חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָפֵ֖ץ לַעֲשֽׂוֹת׃ (פ)מלכים א׳ · פרק ט׳
הבטחת הַשֵּׁם לְשְׁלֹמֹה וּבִנְיַן הֶעֶרֶת
הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְשְׁלֹמֹה לַעֲמֹד בַּמִּצְוֹת, וּבְעֵת וֶת אֶת הֶעֶרֶת וְאֶת הַמַּסְחָר בְּדֶרֶךְ הַזָּהָב.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבטחת השם לשלמה
השם נראה לשלמה פעם נוספת, בדיוק כפי שיראה לו בגבעון.
וַיֵּרָ֧א יְהוָ֛ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה שֵׁנִ֑ית כַּאֲשֶׁ֛ר נִרְאָ֥ה אֵלָ֖יו בְּגִבְעֽוֹן׃השם אמר לו: שמעתי את תפילתך ואת בקשתך שהתפללת לפניי. הקדשתי את הבית הזה שבנית כדי לשים שם את שמי, ועיני וליבי יהיו שם בכל הימים.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתְךָ֣ וְאֶת־תְּחִנָּתְךָ֮ אֲשֶׁ֣ר הִתְחַנַּ֣נְתָּה לְפָנַי֒ הִקְדַּ֗שְׁתִּי אֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנִ֔תָה לָשֽׂוּם־שְׁמִ֥י שָׁ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְהָי֨וּ עֵינַ֧י וְלִבִּ֛י שָׁ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃ואתה, אם תלך לפניי כפי שהלך אביך דוד בלב שלם וביושר לעשות את כל מה שצוויתי עליך, תשמור את חוקיי ומשפטיי.
וְאַתָּ֞ה אִם־תֵּלֵ֣ךְ לְפָנַ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר הָלַ֜ךְ דָּוִ֤ד אָבִ֙יךָ֙ בְּתָם־לֵבָ֣ב וּבְיֹ֔שֶׁר לַעֲשׂ֕וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑יךָ חֻקַּ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י תִּשְׁמֹֽר׃הבטחת הממלכה והאזהרה מפני עזיבת הדרך
הקמתי את ממלכתך על ישראל לעולם, כפי שאמרתי לאביך דוד, שלא יירד מעט מכיסא ישראל אף אדם.
וַהֲקִ֨מֹתִ֜י אֶת־כִּסֵּ֧א מַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעֹלָ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי עַל־דָּוִ֤ד אָבִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃אם אתם ובניכם תעזבו אותי ולא תשמרו את המצוות והחוקים שנתתי לכם, ותלכו תעבדו ואתפשט לאלים אחרים ותשתחוו להם.
אִם־שׁ֨וֹב תְּשֻׁב֜וּן אַתֶּ֤ם וּבְנֵיכֶם֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְלֹ֤א תִשְׁמְרוּ֙ מִצְוֺתַ֣י חֻקֹּתַ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃אז אכרית את ישראל מן האדמה שנתתי להם, ואת הבית שהקדשתי לשמי אשלח מן פניי, ויהיה ישראל למשל ולפתגם בין כל העמים.
וְהִכְרַתִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַ֨ל פְּנֵ֤י הָאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם וְאֶת־הַבַּ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדַּ֣שְׁתִּי לִשְׁמִ֔י אֲשַׁלַּ֖ח מֵעַ֣ל פָּנָ֑י וְהָיָ֧ה יִשְׂרָאֵ֛ל לְמָשָׁ֥ל וְלִשְׁנִינָ֖ה בְּכָל־הָעַמִּֽים׃והבית הזה יהיה למשגת, כל העובר דרכו יתמאה ויחר, ויאמר: למה עשה ה' כך לארץ הזאת ולבית הזה?
וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ יִהְיֶ֣ה עֶלְי֔וֹן כָּל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֣ם וְשָׁרָ֑ק וְאָמְר֗וּ עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃עזיבת ה׳ ועסקת הערים עם חירם
הם אמרו בגלל שהם עזבו את ה׳ אלוהיהם, שהוציא את אבותיהם מארץ מצרים, והתחילו להאמין באלוהים אחרים ולהשתחוות אליהם ולעבוד אותם. בגלל זה ה׳ הביא עליהם את כל הרע הזה.
וְאָמְר֗וּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר עָזְב֜וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֣יא אֶת־אֲבֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיַּחֲזִ֙קוּ֙ בֵּאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וישתחו [וַיִּשְׁתַּחֲו֥וּ] לָהֶ֖ם וַיַּעַבְדֻ֑ם עַל־כֵּ֗ן הֵבִ֤יא יְהוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃ (פ)עברו עשרים שנה בסוף התקופה שבה שלמה בנה את שני הבתים, את בית ה׳ ואת בית המלך.
וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה אֲשֶׁר־בָּנָ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־שְׁנֵ֣י הַבָּתִּ֑ים אֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃חירם מלך צור נתן לשלמה עצי ארז, עצי ברוש וזהב לכל צרכיו. בתמורה, המלך שלמה נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל.
חִירָ֣ם מֶֽלֶךְ־צֹ֠ר נִשָּׂ֨א אֶת־שְׁלֹמֹ֜ה בַּעֲצֵי֩ אֲרָזִ֨ים וּבַעֲצֵ֧י בְרוֹשִׁ֛ים וּבַזָּהָ֖ב לְכָל־חֶפְצ֑וֹ אָ֡ז יִתֵּן֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֤ה לְחִירָם֙ עֶשְׂרִ֣ים עִ֔יר בְּאֶ֖רֶץ הַגָּלִֽיל׃חירם יצא מצור כדי לראות את הערים ששלמה נתן לו, אבל הן לא מצאו חן בעיניו.
וַיֵּצֵ֤א חִירָם֙ מִצֹּ֔ר לִרְאוֹת֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָתַן־ל֖וֹ שְׁלֹמֹ֑ה וְלֹ֥א יָשְׁר֖וּ בְּעֵינָֽיו׃העניינים של שלמה ופרעה
הוא שאל, "מה העיריים האלה שנתת לי, אחי?" וקרא להם ארץ כבול עד היום הזה.
וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י אָחִ֑י וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ כָּב֔וּל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)וחירם שלח למלך מאה ועשרים כיכר זהב.
וַיִּשְׁלַ֥ח חִירָ֖ם לַמֶּ֑לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃וזהו דבר המס ששילם המלך שלמה כדי לבנות את בית יהוה, ואת ביתו, ואת המילוא, ואת חומה של ירושלים, ואת חצור, ואת מגדון, ואת גזר.
וְזֶ֨ה דְבַר־הַמַּ֜ס אֲשֶֽׁר־הֶעֱלָ֣ה ׀ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנוֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יְהוָ֤ה וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ וְאֶת־הַמִּלּ֔וֹא וְאֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת־חָצֹ֥ר וְאֶת־מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־גָּֽזֶר׃פרעה מלך מצרים עלה, כבש את גזר ושרף אותה באש, והרג את הכנעני שגר בתוך העיר, ואת העיר הזאת נתן כמתנה לבת שלו, אשת שלמה.
פַּרְעֹ֨ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֜יִם עָלָ֗ה וַיִּלְכֹּ֤ד אֶת־גֶּ֙זֶר֙ וַיִּשְׂרְפָ֣הּ בָּאֵ֔שׁ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י הַיֹּשֵׁ֥ב בָּעִ֖יר הָרָ֑ג וַֽיִּתְּנָהּ֙ שִׁלֻּחִ֔ים לְבִתּ֖וֹ אֵ֥שֶׁת שְׁלֹמֹֽה׃בניית הערים והעבודות של שלמה
שלמה בנה את גזר ואת בית חורון שמתחתיה.
וַיִּ֤בֶן שְׁלֹמֹה֙ אֶת־גָּ֔זֶר וְאֶת־בֵּ֥ית חֹרֹ֖ן תַּחְתּֽוֹן׃הוא בנה גם את בעלת ואת תדמור במדבר.
וְאֶֽת־בַּעֲלָ֛ת וְאֶת־תמר [תַּדְמֹ֥ר] בַּמִּדְבָּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃הוא בנה את כל ערי המחסנים שהיו לשלמה, ואת ערי המרכבות ואת ערי הפרשים, וכל מה ששלמה רצה לבנות בירושלים, בלבנון ובכל ארץ ממלכתו.
וְאֵ֨ת כָּל־עָרֵ֤י הַֽמִּסְכְּנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לִשְׁלֹמֹ֔ה וְאֵת֙ עָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְאֵ֖ת עָרֵ֣י הַפָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ת ׀ חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֗ה אֲשֶׁ֤ר חָשַׁק֙ לִבְנ֤וֹת בִּירוּשָׁלִַ֙ם֙ וּבַלְּבָנ֔וֹן וּבְכֹ֖ל אֶ֥רֶץ מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃הוא בנה את כל העם שנותר מהאמורים, החיתים, הפרזים, החיוויים והיבוסיים, שלא היו מבני ישראל.
כָּל־הָ֠עָם הַנּוֹתָ֨ר מִן־הָאֱמֹרִ֜י הַחִתִּ֤י הַפְּרִזִּי֙ הַחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃עֲבֹדַת שְׁלֹמֹה וּסְדֶר הַצְּבָא
הבנים שהשאירו אחריה בארץ, שעם בני ישראל לא יכלו להחריב, שלמה הפך לעבדי מס.
בְּנֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נֹתְר֤וּ אַחֲרֵיהֶם֙ בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָכְל֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַֽחֲרִימָ֑ם וַיַּעֲלֵ֤ם שְׁלֹמֹה֙ לְמַס־עֹבֵ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃מבין בני ישראל שלמה לא נתן עבדים, כי הם אנשי מלחמה, וכן עבדיו, שרებიו, משמר שלושתם, שרי רכבו ופרשיו.
וּמִבְּנֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־נָתַ֥ן שְׁלֹמֹ֖ה עָ֑בֶד כִּי־הֵ֞ם אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַעֲבָדָיו֙ וְשָׂרָ֣יו וְשָׁלִשָׁ֔יו וְשָׂרֵ֥י רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָֽׁיו׃ (ס)אלו שרי המשמר שעבדו למלאכה של שלמה, חמש מאות וחמישים רוכבים על העם שעבדו במלאכה.
אֵ֣לֶּה ׀ שָׂרֵ֣י הַנִּצָּבִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עַל־הַמְּלָאכָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה חֲמִשִּׁ֖ים וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה שבנתה לעצמה, ואז בנה את המילוא.
אַ֣ךְ בַּת־פַּרְעֹ֗ה עָֽלְתָה֙ מֵעִ֣יר דָּוִ֔ד אֶל־בֵּיתָ֖הּ אֲשֶׁ֣ר בָּֽנָה־לָ֑הּ אָ֖ז בָּנָ֥ה אֶת־הַמִּלּֽוֹא׃הקרבות של שלמה והמסחר בזהב
שלמה עלה שלוש פעמים בשנה להקריב עולות ושלמים על המזבח שבנה לה', והוא הקריב אותם לפני ה'. הוא גם סיים את בניית הבית.
וְהֶעֱלָ֣ה שְׁלֹמֹ֡ה שָׁלֹשׁ֩ פְּעָמִ֨ים בַּשָּׁנָ֜ה עֹל֣וֹת וּשְׁלָמִ֗ים עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֣ה לַיהוָ֔ה וְהַקְטֵ֣יר אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְשִׁלַּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת׃המלך שלמה בנה גם אוניות בעציון גבר, שנמצאת בחוף הים האדום בארץ אדום.
וָאֳנִ֡י עָשָׂה֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה בְּעֶצְיֽוֹן־גֶּ֨בֶר אֲשֶׁ֧ר אֶת־אֵל֛וֹת עַל־שְׂפַ֥ת יַם־ס֖וּף בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃חירם שלח לאוניות של שלמה אנשים, שהיו עבדים שלו ומומחים בים.
וַיִּשְׁלַ֨ח חִירָ֤ם בָּֽאֳנִי֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו אַנְשֵׁ֣י אֳנִיּ֔וֹת יֹדְעֵ֖י הַיָּ֑ם עִ֖ם עַבְדֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃הם הגיעו לאופיר ולקחו משם ארבע מאות ועשרים כר של זהב, והביאו אותם למלך שלמה.
וַיָּבֹ֣אוּ אוֹפִ֔ירָה וַיִּקְח֤וּ מִשָּׁם֙ זָהָ֔ב אַרְבַּע־מֵא֥וֹת וְעֶשְׂרִ֖ים כִּכָּ֑ר וַיָּבִ֖אוּ אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבטחת השם לשלמה
וַיְהִי֙ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֔ה לִבְנ֥וֹת אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵת֙ כָּל־חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָפֵ֖ץ לַעֲשֽׂוֹת׃ (פ)
וַיֵּרָ֧א יְהוָ֛ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה שֵׁנִ֑ית כַּאֲשֶׁ֛ר נִרְאָ֥ה אֵלָ֖יו בְּגִבְעֽוֹן׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתְךָ֣ וְאֶת־תְּחִנָּתְךָ֮ אֲשֶׁ֣ר הִתְחַנַּ֣נְתָּה לְפָנַי֒ הִקְדַּ֗שְׁתִּי אֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנִ֔תָה לָשֽׂוּם־שְׁמִ֥י שָׁ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְהָי֨וּ עֵינַ֧י וְלִבִּ֛י שָׁ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃
וְאַתָּ֞ה אִם־תֵּלֵ֣ךְ לְפָנַ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר הָלַ֜ךְ דָּוִ֤ד אָבִ֙יךָ֙ בְּתָם־לֵבָ֣ב וּבְיֹ֔שֶׁר לַעֲשׂ֕וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑יךָ חֻקַּ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י תִּשְׁמֹֽר׃
הבטחת הממלכה והאזהרה מפני עזיבת הדרך
וַהֲקִ֨מֹתִ֜י אֶת־כִּסֵּ֧א מַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעֹלָ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי עַל־דָּוִ֤ד אָבִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃
אִם־שׁ֨וֹב תְּשֻׁב֜וּן אַתֶּ֤ם וּבְנֵיכֶם֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְלֹ֤א תִשְׁמְרוּ֙ מִצְוֺתַ֣י חֻקֹּתַ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃
וְהִכְרַתִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַ֨ל פְּנֵ֤י הָאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם וְאֶת־הַבַּ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדַּ֣שְׁתִּי לִשְׁמִ֔י אֲשַׁלַּ֖ח מֵעַ֣ל פָּנָ֑י וְהָיָ֧ה יִשְׂרָאֵ֛ל לְמָשָׁ֥ל וְלִשְׁנִינָ֖ה בְּכָל־הָעַמִּֽים׃
וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ יִהְיֶ֣ה עֶלְי֔וֹן כָּל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֣ם וְשָׁרָ֑ק וְאָמְר֗וּ עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
עזיבת ה׳ ועסקת הערים עם חירם
וְאָמְר֗וּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר עָזְב֜וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֣יא אֶת־אֲבֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיַּחֲזִ֙קוּ֙ בֵּאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וישתחו [וַיִּשְׁתַּחֲו֥וּ] לָהֶ֖ם וַיַּעַבְדֻ֑ם עַל־כֵּ֗ן הֵבִ֤יא יְהוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃ (פ)
וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה אֲשֶׁר־בָּנָ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־שְׁנֵ֣י הַבָּתִּ֑ים אֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃
חִירָ֣ם מֶֽלֶךְ־צֹ֠ר נִשָּׂ֨א אֶת־שְׁלֹמֹ֜ה בַּעֲצֵי֩ אֲרָזִ֨ים וּבַעֲצֵ֧י בְרוֹשִׁ֛ים וּבַזָּהָ֖ב לְכָל־חֶפְצ֑וֹ אָ֡ז יִתֵּן֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֤ה לְחִירָם֙ עֶשְׂרִ֣ים עִ֔יר בְּאֶ֖רֶץ הַגָּלִֽיל׃
וַיֵּצֵ֤א חִירָם֙ מִצֹּ֔ר לִרְאוֹת֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָתַן־ל֖וֹ שְׁלֹמֹ֑ה וְלֹ֥א יָשְׁר֖וּ בְּעֵינָֽיו׃
העניינים של שלמה ופרעה
וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י אָחִ֑י וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ כָּב֔וּל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
וַיִּשְׁלַ֥ח חִירָ֖ם לַמֶּ֑לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃
וְזֶ֨ה דְבַר־הַמַּ֜ס אֲשֶֽׁר־הֶעֱלָ֣ה ׀ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנוֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יְהוָ֤ה וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ וְאֶת־הַמִּלּ֔וֹא וְאֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת־חָצֹ֥ר וְאֶת־מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־גָּֽזֶר׃
פַּרְעֹ֨ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֜יִם עָלָ֗ה וַיִּלְכֹּ֤ד אֶת־גֶּ֙זֶר֙ וַיִּשְׂרְפָ֣הּ בָּאֵ֔שׁ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י הַיֹּשֵׁ֥ב בָּעִ֖יר הָרָ֑ג וַֽיִּתְּנָהּ֙ שִׁלֻּחִ֔ים לְבִתּ֖וֹ אֵ֥שֶׁת שְׁלֹמֹֽה׃
בניית הערים והעבודות של שלמה
וַיִּ֤בֶן שְׁלֹמֹה֙ אֶת־גָּ֔זֶר וְאֶת־בֵּ֥ית חֹרֹ֖ן תַּחְתּֽוֹן׃
וְאֶֽת־בַּעֲלָ֛ת וְאֶת־תמר [תַּדְמֹ֥ר] בַּמִּדְבָּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃
וְאֵ֨ת כָּל־עָרֵ֤י הַֽמִּסְכְּנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לִשְׁלֹמֹ֔ה וְאֵת֙ עָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְאֵ֖ת עָרֵ֣י הַפָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ת ׀ חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֗ה אֲשֶׁ֤ר חָשַׁק֙ לִבְנ֤וֹת בִּירוּשָׁלִַ֙ם֙ וּבַלְּבָנ֔וֹן וּבְכֹ֖ל אֶ֥רֶץ מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃
כָּל־הָ֠עָם הַנּוֹתָ֨ר מִן־הָאֱמֹרִ֜י הַחִתִּ֤י הַפְּרִזִּי֙ הַחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃
עֲבֹדַת שְׁלֹמֹה וּסְדֶר הַצְּבָא
בְּנֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נֹתְר֤וּ אַחֲרֵיהֶם֙ בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָכְל֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַֽחֲרִימָ֑ם וַיַּעֲלֵ֤ם שְׁלֹמֹה֙ לְמַס־עֹבֵ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וּמִבְּנֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־נָתַ֥ן שְׁלֹמֹ֖ה עָ֑בֶד כִּי־הֵ֞ם אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַעֲבָדָיו֙ וְשָׂרָ֣יו וְשָׁלִשָׁ֔יו וְשָׂרֵ֥י רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָֽׁיו׃ (ס)
אֵ֣לֶּה ׀ שָׂרֵ֣י הַנִּצָּבִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עַל־הַמְּלָאכָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה חֲמִשִּׁ֖ים וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃
אַ֣ךְ בַּת־פַּרְעֹ֗ה עָֽלְתָה֙ מֵעִ֣יר דָּוִ֔ד אֶל־בֵּיתָ֖הּ אֲשֶׁ֣ר בָּֽנָה־לָ֑הּ אָ֖ז בָּנָ֥ה אֶת־הַמִּלּֽוֹא׃
הקרבות של שלמה והמסחר בזהב
וְהֶעֱלָ֣ה שְׁלֹמֹ֡ה שָׁלֹשׁ֩ פְּעָמִ֨ים בַּשָּׁנָ֜ה עֹל֣וֹת וּשְׁלָמִ֗ים עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֣ה לַיהוָ֔ה וְהַקְטֵ֣יר אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְשִׁלַּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת׃
וָאֳנִ֡י עָשָׂה֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה בְּעֶצְיֽוֹן־גֶּ֨בֶר אֲשֶׁ֧ר אֶת־אֵל֛וֹת עַל־שְׂפַ֥ת יַם־ס֖וּף בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃
וַיִּשְׁלַ֨ח חִירָ֤ם בָּֽאֳנִי֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו אַנְשֵׁ֣י אֳנִיּ֔וֹת יֹדְעֵ֖י הַיָּ֑ם עִ֖ם עַבְדֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃
וַיָּבֹ֣אוּ אוֹפִ֔ירָה וַיִּקְח֤וּ מִשָּׁם֙ זָהָ֔ב אַרְבַּע־מֵא֥וֹת וְעֶשְׂרִ֖ים כִּכָּ֑ר וַיָּבִ֖אוּ אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מַתְחִיל בְּהִתְגַּלּוּת הַשֵּׁם לְשְׁכֵנוּת שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי סְיום הַבַּיִת וְהַמִּקְדָּשׁ, וְעוֹבֵד עַל הַתְּנָיוֹת לְהַשְׁאֵר אֶת הַמַּמְלָכָה יְצִיבָה.
הבטחת השם לשלמה
לאחר סיום בניית הבית ובית המלך, השם נראה לשלמה שוב בגבעון. השם מצהיר שהוא שמע את תפילתו, מקדש את הבית ומתכוון להישאר בו תמיד. השם מציע לשלמה המשכיות דמוית דוד אביו, בתנאי שישמור את הצעותיו וחוקיו בלב שלם וביושר.
הבטחת הממלכה והאזהרה מפני עזיבת הדרך
השם מבטיח לשלמה את יציבות ממלכתו כפי שהובטח לדוד, אך מזהיר אותו ואת זכרו: אם בני ישראל יעזבו את מצוות ה' כדי לעבוד אלילים אחרים, הבית והעם יושמדו ויהיו למופת של חורבן ופליאה בין העמים.
עזיבת ה׳ ועסקת הערים עם חירם
העם עזב את ה׳ ועבד אלוהים אחרים, ולכן הביא עליהם ה׳ רע. בסיום עשרים שנות בנייה, שלמה נתן לחירם מלך צור עשרים עיר בתמורה לעצי ארז, ברוש וזהב. חירם בדק את הערים הללו אך לא היה מרוצה מהן.
העניינים של שלמה ופרעה
שלמה שואל על ערים שקיבל מאחינו, וחירם שולח לו זהב. שלמה מבצע מס כדי לבנות את המקדש, את ביתו ואת ערים נוספות. במקביל, פרעה מלך מצרים כובש את גזר, שורף אותה ונותן אותה כמתנה לבת שלו, אשת שלמה.
בניית הערים והעבודות של שלמה
הפסוקים מתארים את עבודות הבנייה של שלמה המלך, כולל את הערים גזר, בית חורון, בעלת ותדמור. שלמה הקים מערכת ערי מחסנים, ערי מרכבות וערי פרשים בכל שטחי ממלכתו, מירושלים ועד לבנון. בנוסף, הוא השתמש באוכלוסייה שנותרה מעמים אחרים שלא היו מבני ישראל לצורך בנייה.
עֲבֹדַת שְׁלֹמֹה וּסְדֶר הַצְּבָא
הפסוקים מתארים את משטר העבודה של שלמה: הוא השתמש בכנענים שנותרו בארץ כעבדי מס, אך לא גייס בני ישראל לעבודות כבדות אלא לשירות צבאי. הפרק מציין גם את כוח הרכב שלו ואת מעבר בתו של פרעה לעיר חדשה.
הקרבות של שלמה והמסחר בזהב
הפסוקים מתארים את המשך עבודתו של שלמה, כולל הקרבות בבית ה' וסיום בניית המקדש. כמו כן, מתוארת בניית אוניות בים האדום ושליחת צוות ימי של חירם לאופיר, שחזר עם כמות גדולה של זהב למלך.
הַפֶּסֶק מְסִיים בְּתִיאור הַמִּסְחָר הַמְּשׁוּלָּם שֶׁל שְׁלֹמֹה וּמְסִימָה לַעֹשֶׁר הַמִּתְקַדֵּם בְּמַמְלַכְתּוֹ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות של המילה 'שני'
״הלכה: אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵן כול׳. כְּתִיב הַחוֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. לָכֶם הוּא רֹאשׁ וְאֵינוֹ רֹאשׁ לֹא לַשָּׁנִים וְלֹא לַשְּׁמִיטִּים וְלֹא לַיּוֹבְילוֹת וְלֹא לִנְטִיעָה״
הטקסט מביא דיון תלמודי מורכב בנוגע למשמעות המילה "שני" המופיעה בתיאור זמן הבנייה. רבנים שונים מנסים להבין האם הכוונה היא לחודש השני או לשנה השנייה. רבי יצחק בר נחמן, בשם רבי חייא בר יוסף, מפרש שהכווֹן היא לחודש השני בתוך השנה, וספציפית לחודש ניסן. מנגד, מובאים דעות המנסות לקשר בין המילה "שני" לבין יום שני או בין המושג לשנה הרביעית של מלכות שלמה. הדיון מתמקד בשאלה האם המילה מצמצמת את המשמעות או מרחיבה אותה למעגלים אחרים של זמן, כמו שנת שמיטה או שנת היובל. הגישה כאן היא פרשנית-לוגית, המנסה לחבר בין מילים בודדות לבין מערכות זמן שלמות.
תלמוד ירושלמי ראש השנה א׳:א׳:ב׳ ↗סדר הקריאה ביום טוב האחרון ובחג
״וּשְׁאָר כׇּל יְמוֹת הַחַג קוֹרִין בְּקׇרְבְּנוֹת הֶחָג. יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן קוֹרִין ״כׇּל הַבְּכוֹר״, מִצְוֹת וְחוּקִּים וּבְכוֹר, וּמַפְטִירִין ״וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה״. לְמָחָר קוֹרִין ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״, וּמַפְטִירִין״
הקטע מתוך הגמרא במסכת מגילה מתאר את סדר הקריאה בבית הכנסת במהלך ימי החג. לפי המקור, בשאר ימי החג קוראים מתוך הקרבנות. ביום טוב האחרון, קוראים את הפסוקים "כל הבכור, מצוות וחוקים ובכור", ואז מסיימים בקטע "ויהי ככלות שלמה". ההסבר כאן מתמקד בנהגים המדויקים של הקריאה בתקופת המשנה. המקור מציין כי ביום שאחרי יום טוב האחרון, קוראים את הפסוקים "וזאת הברכה" ומסיימים ב"ויעמד שלמה". הגישה כאן היא תיאור טכני של סדר הקריאה המקובל בבית הכנסת.
מגילה ל״א א:ט״ו ↗בעקבות המפרשים
התנאי להמשך השכינה בבית המקדש
״ואת הבית אשר הקדשתי לשמי. תנאי הוא ביני וביניכם, ואם לא תשמעו, מה נאמר שם (ויקרא כו לא): והשמותי את מקדשיכם:״
בפסוק זה, הַשֵּׁם מופיע בפני שלמה לאחר סיום בניית הבית והארמון. הַשֵּׁם קובע תנאי ברור בין מלוכה לעם: אם העם ילך בדרכי הַשֵּׁם וישמור את מצוותיו, הבית יקום לעד. אך אם העם יסטה מהדרך, הבית ייהרס ויהפוך לכלל עדות רעה בין העמים. רש"י מפרש את הפסוק ומדגיש את התנאי שנקבע בין הַשֵּׁם לבין עם ישראל. הוא מציין שההבטחה לשמור על המקדש תלויה בצייתנות לעוז ולקיום המצוות, כפי שמוסבר גם בספר ויקרא, שבו מופיעה אזהרה על חורבן המקדש בגלל חטאים.
רש״י על מלכים א׳ 9:7:1 ↗ההמשך של בניית העיר ובית האוצר
״ערי המסכנות. קרוי בית אוצריא:״
הפסוק מתאר את המשך עבודות הבנייה של שלמה המלך בערים השונות. בפרק זה מפורטת רשימת ערים ששלמה בנה או חיזק, ומוזכרת העיר עוצריא. רש"י במקומות אחרים מסביר כי שמה של עיר זו, אוצריא, קשור לבית האוצר. המפרש מצביע על הקשר בין שמות הערים לתפקידן הכלכלי בממלכה.
רש״י על מלכים א׳ 9:19:1 ↗התנאי של הַשֵּׁם לבניין הבית
״אשלח. רצה לומר: תחרב הבית:״
בפסוק זה, מופיע איום מצד הַשֵּׁם לגבי גורל הבית שנבנה. הַשֵּׁם קובע שאם העם יתעזב את מצוותיו ויעבוד אלוהים אחר, הבית הזה יירס ויהפוך להרס. המקור המובא כאן הוא מצודת דוד, שמסביר שהאיום נועד להדגיש שהבית עלול להפוֹר להרס. הפרשן מצביע על כך שהתנאי לשימור המבנה הוא נאמנות להלכה ולמצוות. לפי גישה זו, הבית אינו מובטח לעד באופן אוטומטי, אלא תלוי בהתנהגות הדורות הבאים. המטרה היא להראות שהקשר עם הַשֵּׁם מחייב שמירה על הברית.
מצודת דוד על מלכים א׳ 9:7:1 ↗ההבדל בין מס עבודת כפיים למס ממון
״למס עובד. לא למס ממון, כי אם שיעבוד בעצמו עבודתו:״
בפירושו על מלכים א׳ פרק תשע, מסביר מצודת דוד את המשמעות של המסים שהטיל שלמה על העמים שכבשו. הוא מדגיש כי המס לא היה דרישה לשלם כסף או רכוש, אלא דרישה לעבודת כפיים. הוא מסביר שהעבודה הוטלה על האנשים עצמם. לפי גישה זו, המטרה לא הייתה להעשיר את הממלכה בממון, אלא להשתמש בכוח העבודה של האוכלוסיות הכבושות לצורך הפרויקטים של שלמה.
מצודת דוד על מלכים א׳ 9:21:1 ↗