אז שְׁלֹמֹה אָסַף אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּתּוֹת וְהַמַּעֲלִים שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּדֵי לְהַעֲלֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית הַשֵּׁם מֵעִיר דָּוִד, שֶׁהִיא צִיּוֹן.
אָ֣ז יַקְהֵ֣ל שְׁלֹמֹ֣ה אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּוֹת֩ נְשִׂיאֵ֨י הָאָב֜וֹת לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה יְרוּשָׁלִָ֑ם לְֽהַעֲל֞וֹת אֶת־אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהוָ֛ה מֵעִ֥יר דָּוִ֖ד הִ֥יא צִיּֽוֹן׃מלכים א׳ · פרק ח׳
הַעֲלַת הָאָרוֹן לַמִּקְדָּשׁ וּתְפִלַּת שְׁלֹמֹה
מִשְׁאָל הָאָרוֹן מִצִּיעוֹן, הַקְדָּשַׁת הַבַּיִת וְהַתְפִלּוֹת הָעֲמוּקוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמוֹן לְפֶרוּשׁ הַבַּיִת וּלְסַלֵּחַ עַל חֲטָאִים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַעֲלַת הָאָרוֹן לְיְרוּשָׁלַיִם
כָּל אֲנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל הִתְכַּלְּלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּחַג, בְּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, חֹדֶשׁ הָאֵתָנִים.
וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ כָּל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּיֶ֥רַח הָאֵֽתָנִ֖ים בֶּחָ֑ג ה֖וּא הַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ, וְהַכֹּהֲנִים הֵרִימוּ אֶת הָאָרוֹן.
וַיָּבֹ֕אוּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־הָאָרֽוֹן׃הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּים הֵעלוּ אֶת אֲרוֹן הַשֵּׁם, אֶת מִשְׁכַּן הַמּוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיוּ בַּמִּשְׁכָּן.
וַֽיַּעֲל֞וּ אֶת־אֲר֤וֹן יְהוָה֙ וְאֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֶֽת־כָּל־כְּלֵ֥י הַקֹּ֖דֶשׁ אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֑הֶל וַיַּעֲל֣וּ אֹתָ֔ם הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּֽם׃ה–ח
הבאת הארון לקודש הקודשים
המלך שלמה וכל קהל ישראל שהתאספו אליו לפני הארון הקדוש הקריבו כבשים ועדרים שאי אפשר לספור או למנות מרוב כמותם.
וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְכָל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ הַנּוֹעָדִ֣ים עָלָ֔יו אִתּ֖וֹ לִפְנֵ֣י הָֽאָר֑וֹן מְזַבְּחִים֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִסָּפְר֛וּ וְלֹ֥א יִמָּנ֖וּ מֵרֹֽב׃הכהנים הביאו את ארון הברית של ה' למקומו, אל קודש הקודשים שבקודש המשכן, אל מתחת לכנפי הכרובים.
וַיָּבִ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִים אֶת־אֲר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֧ה אֶל־מְקוֹמ֛וֹ אֶל־דְּבִ֥יר הַבַּ֖יִת אֶל־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אֶל־תַּ֖חַת כַּנְפֵ֥י הַכְּרוּבִֽים׃הכרובים פרשו את כנפיהם מעל המקום שבו נמצא הארון, והכרובים כיסו את הארון ואת המ盖ר שמעליו.
כִּ֤י הַכְּרוּבִים֙ פֹּרְשִׂ֣ים כְּנָפַ֔יִם אֶל־מְק֖וֹם הָֽאָר֑וֹן וַיָּסֹ֧כּוּ הַכְּרֻבִ֛ים עַל־הָאָר֥וֹן וְעַל־בַּדָּ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃הבדים היו ארוכים, כך שראשי הבדים נראו מתוך הקודש מול קודש הקודשים, אך לא נראו מחוץ למבנה, והם נמצאים שם עד היום הזה.
וַֽיַּאֲרִכוּ֮ הַבַּדִּים֒ וַיֵּרָאוּ֩ רָאשֵׁ֨י הַבַּדִּ֤ים מִן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וְלֹ֥א יֵרָא֖וּ הַח֑וּצָה וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ט–יב
כבוד ה' במקדש
לא היה בתוך הארון דבר, מלבד שני לוחות האבן שמשה הניח שם בחורב, איפה שהשם כרת ברית עם בני ישראל כשצאו ממצרים.
אֵ֚ין בָּֽאָר֔וֹן רַ֗ק שְׁנֵי֙ לֻח֣וֹת הָאֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֥חַ שָׁ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּחֹרֵ֑ב אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃כשהכהנים יצאו מהמקדש, הענן מילא את בית ה' .
וַיְהִ֕י בְּצֵ֥את הַכֹּהֲנִ֖ים מִן־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהֶעָנָ֥ן מָלֵ֖א אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃הכהנים לא יכלו לעמוד ולעבוד בגלל הענן, כי כבוד ה' מילא את בית ה' .
וְלֹֽא־יָכְל֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים לַעֲמֹ֥ד לְשָׁרֵ֖ת מִפְּנֵ֥י הֶֽעָנָ֑ן כִּי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ (פ)באותו זמן אמר שלמה שהשם אמר שהוא ישכון בענן.
אָ֖ז אָמַ֣ר שְׁלֹמֹ֑ה יְהוָ֣ה אָמַ֔ר לִשְׁכֹּ֖ן בָּעֲרָפֶֽל׃יג–טז
סיום בניית בית המקדש וברכת המלך
בָּנִיתִי לָךְ אֶת בֵּית זְבוּל, מָקוֹם לְשִׁבְתְּךָ לְעוֹלָמִים.
בָּנֹ֥ה בָנִ֛יתִי בֵּ֥ית זְבֻ֖ל לָ֑ךְ מָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים׃הַמֶּלֶךְ הֵפִיץ אֶת פָּנָיו וּבֵרַךְ אֶת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַקָּהָל עָמַד.
וַיַּסֵּ֤ב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־פָּנָ֔יו וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵ֖ל עֹמֵֽד׃וְהוּא אָמַר: בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁדִּבֶּר בְּפִיו אֶת דְּבָרִים לְדָוִד אָבִי, וְיָדוֹ מְלֵאָה לְמַמָּשׁ.
וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר בְּפִ֔יו אֵ֖ת דָּוִ֣ד אָבִ֑י וּבְיָד֥וֹ מִלֵּ֖א לֵאמֹֽר׃מֵהַיּוֹם שֶׁהוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מִמִּצְרַיִם, לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לִבְנוֹת בַּיִת שֶׁשְּׁמִי יִהְיֶה בּוֹ, וּבָחַרְתִּי בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל.
מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֜אתִי אֶת־עַמִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵל֮ מִמִּצְרַיִם֒ לֹֽא־בָחַ֣רְתִּי בְעִ֗יר מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לִהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וָאֶבְחַ֣ר בְּדָוִ֔ד לִֽהְי֖וֹת עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃יז–כ
כַּוָּנַת דָּוִיד וּתְכֻנַּת הַבַּיִת
לַבֶּת דָּוִיד, אָבִי, הָיְתָה כַּוָּנָה לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם הַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיְהִ֕י עִם־לְבַ֖ב דָּוִ֣ד אָבִ֑י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְהַשֵּׁם אָמַר לְדָּוִיד, אָבִי: עָשִׂיתָ טוֹב כִּי הָיְתָה כַּוָּנָה בְּלִבְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁםִי.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־דָּוִ֣ד אָבִ֔י יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הָיָה֙ עִם־לְבָ֣בְךָ֔ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י הֱטִיבֹ֔תָ כִּ֥י הָיָ֖ה עִם־לְבָבֶֽךָ׃אַךְ אַתָּה לֹא תִּבְנוֹת אֶת הַבַּיִת, אֶלָּא הַבֵּן שֶׁיֵּצֵא מִתּוֹכְךָ הוּא יִבְנוֹת אֶת הַבַּיִשׁ לְשֵׁםִי.
רַ֣ק אַתָּ֔ה לֹ֥א תִבְנֶ֖ה הַבָּ֑יִת כִּ֤י אִם־בִּנְךָ֙ הַיֹּצֵ֣א מֵחֲלָצֶ֔יךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃וְהַשֵּׁם קִיֵּם אֶת דְּבָרוֹ שֶׁדִּבֶּר, וְקַמְתִּי בִּמְקוֹם דָּוִיד אָבִי וְיָשַׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁדִּבֶּר הַשֵּׁם, וּבָנוֹת אֶת הַבַּיִת לְשֵׁם הַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיָּ֣קֶם יְהוָ֔ה אֶת־דְּבָר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וָאָקֻ֡ם תַּחַת֩ דָּוִ֨ד אָבִ֜י וָאֵשֵׁ֣ב עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֗ל כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וָאֶבְנֶ֣ה הַבַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃כא–כד
חֲנוּכַת הַבַּיִת וּתְפִלַּת שְׁלֹמֹה
שמתי שם מקום לארון שבו נמצא ברית ה׳, זאת שהכרת עם אבותינו כשאתה הוצאת אותם ממצרים.
וָאָשִׂ֨ם שָׁ֤ם מָקוֹם֙ לָֽאָר֔וֹן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּרִ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֤ר כָּרַת֙ עִם־אֲבֹתֵ֔ינוּ בְּהוֹצִיא֥וֹ אֹתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ס)שלמה עמד לפני מזבח ה׳ מול כל עם ישראל ופרש את ידיו לשמיים.
וַיַּעֲמֹ֣ד שְׁלֹמֹ֗ה לִפְנֵי֙ מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו הַשָּׁמָֽיִם׃והוא אמר: ה׳ אלוהי ישראל, אין כמוך אלוהים בשמים למעלה ועל הארץ למטה, שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבבם.
וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵין־כָּמ֣וֹךָ אֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לַעֲבָדֶ֕יךָ הַהֹלְכִ֥ים לְפָנֶ֖יךָ בְּכָל־לִבָּֽם׃ששמרת לעבדך דוד אבי את כל מה שדברת לו, ומה שדיברת בפיך ובידך – קיימת היום.
אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗רְתָּ לְעַבְדְּךָ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ ל֑וֹ וַתְּדַבֵּ֥ר בְּפִ֛יךָ וּבְיָדְךָ֥ מִלֵּ֖אתָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃כה–כח
תפילת שלמה בבית המקדש
ועכשיו, ה' אלוהי ישראל, שמור את הברית עם עבדך דוד אבי, כפי שאמרת לו שלא יחסר איש מצאצאיו שישב על כסא ישראל, כל עוד בניו ילכו בדרכך ויעמדו לפניך כפי שהלכת לפניי.
וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁ֠מֹר לְעַבְדְּךָ֨ דָוִ֤ד אָבִי֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ לּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יִכָּרֵ֨ת לְךָ֥ אִישׁ֙ מִלְּפָנַ֔י יֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֠ק אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֤יךָ אֶת־דַּרְכָּם֙ לָלֶ֣כֶת לְפָנַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֖כְתָּ לְפָנָֽי׃ועכשיו, אלוהי ישראל, תעמוד הדבר שדיברת עם עבדך דוד אבי.
וְעַתָּ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יֵאָ֤מֶן נָא֙ דבריך [דְּבָ֣רְךָ֔] אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ לְעַבְדְּךָ֖ דָּוִ֥ד אָבִֽי׃כי האם אכן אלוהים יכול לשכון על הארץ? הנה השמיים ושמי השמים לא יכולים להכיל אותך, ובטח שלא את הבית הזה שבניתי.
כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֥ב אֱלֹהִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּה הַשָּׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃ותו פנה אל תפילת עבדך ואל בקשתו, ה' אלוהי, כדי לשמוע את קול התפילה והזעקה שאני, עבדך, מתפלל לפניך היום.
וּפָנִ֜יתָ אֶל־תְּפִלַּ֧ת עַבְדְּךָ֛ וְאֶל־תְּחִנָּת֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לִשְׁמֹ֤עַ אֶל־הָֽרִנָּה֙ וְאֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֧ר עַבְדְּךָ֛ מִתְפַּלֵּ֥ל לְפָנֶ֖יךָ הַיּֽוֹם׃כט–לב
תפילת שלמה על הבית
שתענייך יהיו פתוחות אל הבית הזה, ליום ולילה, אל המקום שאמרת ששמי יהיה שם, כדי לשמוע לתפילה שעבדך יתפלל אל המקום הזה.
לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨ךָ פְתֻח֜וֹת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ יִהְיֶ֥ה שְׁמִ֖י שָׁ֑ם לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֣ר יִתְפַּלֵּ֣ל עַבְדְּךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ושמעת לתפלת עבדך ולעם ישראל שיתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע ממעון שבתך בשמים, ותשמע ותסלח.
וְשָׁ֨מַעְתָּ֜ אֶל־תְּחִנַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יִֽתְפַּֽלְל֖וּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֞ע אֶל־מְק֤וֹם שִׁבְתְּךָ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וְשָׁמַעְתָּ֖ וְסָלָֽחְתָּ׃את מי שחטא אדם לחברו ונשבע שבו שבועה כדי להוכיחו, והוא יבוא בשבועה לפני המזבח שלך בבית הזה.
אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יֶחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָֽשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַֽאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ואתה תשמע מהשמים, ותעשה ותשפט את עבדיך, כדי להרשיע רשע ולהעניש אותו לפי מעשיו, ולהצדיק צדיק ולהעניק לו את צדקתו.
וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְעָשִׂ֙יתָ֙ וְשָׁפַטְתָּ֣ אֶת־עֲבָדֶ֔יךָ לְהַרְשִׁ֣יעַ רָשָׁ֔ע לָתֵ֥ת דַּרְכּ֖וֹ בְּרֹאשׁ֑וֹ וּלְהַצְדִּ֣יק צַדִּ֔יק לָ֥תֶת ל֖וֹ כְּצִדְקָתֽוֹ׃ (ס)לג–לו
תְּפִלַּת הַמֶּמְשָׁלָה בַּבַּיִת
כְּשֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל יַכֵּה בַּחֲטָאִים לְפָנֵי אוֹיֵב, וְהוּא יָשׁוּב אֵלֶיךָ, יִוָּדוּ בְּשִׁמְךָ, וְיִתְפַּלֵּל וְיִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה.
בְּֽהִנָּגֵ֞ף עַמְּךָ֧ יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י אוֹיֵ֖ב אֲשֶׁ֣ר יֶחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְשָׁ֤בוּ אֵלֶ֙יךָ֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהִֽתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ אֵלֶ֖יךָ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃וְאַתָּה, תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם, תִּסְלַח לְחַטְּאוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְתַחֲזִיק אוֹתָם שׁוּב לָאָרֶץ שֶׁנָּתַתָּ לַאֲבוֹתָם.
וְאַתָּה֙ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֔יִם וְסָ֣לַחְתָּ֔ לְחַטַּ֖את עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַהֲשֵֽׁבֹתָם֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּ לַאֲבוֹתָֽם׃ (ס)כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם יִהְיוּ סְגוּרִים וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, בִּגְלַל שֶׁיֶּחֱטְאוּ לְךָ, וְהֵם יִתְפַּלְּלוּ אֶל הַמָּקוֹר הַזֶּה, יִוָּדוּ בְּשִׁמְךָ וְיָשׁוּבוּ מֵחֲטָאִים לְמַעַן תַּעֲנֵם.
בְּהֵעָצֵ֥ר שָׁמַ֛יִם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה מָטָ֖ר כִּ֣י יֶחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְהִֽתְפַּֽלְל֞וּ אֶל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וּמֵחַטָּאתָ֥ם יְשׁוּב֖וּן כִּ֥י תַעֲנֵֽם׃וְאַתָּה, תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם, תִּסְלַח לְחַטְּאוֹת עֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כִּי יֵלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם, וְתִתֵּן מָטָר עַל הָאָרֶץ שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם כְּנַחֲלָה.
וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְסָ֨לַחְתָּ֜ לְחַטַּ֤את עֲבָדֶ֙יךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תוֹרֵ֛ם אֶת־הַדֶּ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר יֵֽלְכוּ־בָ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה מָטָר֙ עַל־אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לְעַמְּךָ֖ לְנַחֲלָֽה׃ (ס)לז–מ
תפילת שלמה על הבית
רעב אם יהיה בארץ, או שסופה יהיה קטלני, או שיהיה חרב, או שיהיה מזיק רב, כי ייווצר עוינות באדמה שבה הם נמצאים, או כל מכה או כל מחלה.
רָעָ֞ב כִּֽי־יִהְיֶ֣ה בָאָ֗רֶץ דֶּ֣בֶר כִּֽי־יִ֠הְיֶה שִׁדָּפ֨וֹן יֵרָק֜וֹן אַרְבֶּ֤ה חָסִיל֙ כִּ֣י יִהְיֶ֔ה כִּ֧י יָֽצַר־ל֛וֹ אֹיְב֖וֹ בְּאֶ֣רֶץ שְׁעָרָ֑יו כָּל־נֶ֖גַע כָּֽל־מַחֲלָֽה׃כל תפילה וכל בקשה שייעשו על ידי כל אדם ממעמקי ליבו, מכל עמך ישראל, כשהאדם ירגיש את המכה בלב ויתפרס על כפות ידיו לכיוון הבית הזה.
כָּל־תְּפִלָּ֣ה כָל־תְּחִנָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִֽהְיֶה֙ לְכָל־הָ֣אָדָ֔ם לְכֹ֖ל עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֣ר יֵדְע֗וּן אִ֚ישׁ נֶ֣גַע לְבָב֔וֹ וּפָרַ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ואתה, שמע מהשמים, משכן ישיבתך, ואתה סלח, ועשה, ותן לאדם לפי דרכיו, כי אתה לבד יודע את לב כל בני האדם.
וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֨ע הַשָּׁמַ֜יִם מְכ֤וֹן שִׁבְתֶּ֙ךָ֙ וְסָלַחְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ וְנָתַתָּ֤ לָאִישׁ֙ כְּכָל־דְּרָכָ֔יו אֲשֶׁ֥ר תֵּדַ֖ע אֶת־לְבָב֑וֹ כִּֽי־אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ לְבַדְּךָ֔ אֶת־לְבַ֖ב כָּל־בְּנֵ֥י הָאָדָֽם׃כדי שכולם ייראו ממך בכל הימים שהם חיים על פני האדמה שנתת לאבותינו.
לְמַ֙עַן֙ יִֽרָא֔וּךָ כָּל־הַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁר־הֵ֥ם חַיִּ֖ים עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לַאֲבֹתֵֽינוּ׃מא–מד
תפילת שלמה על הזרים
גם הזר, שאינו מעמך ישראל, שיבוא מארץ רחוקה בשם שמך.
וְגַם֙ אֶל־הַנָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעַמְּךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וּבָ֛א מֵאֶ֥רֶץ רְחוֹקָ֖ה לְמַ֥עַן שְׁמֶֽךָ׃כי ישמעו את שמך הגדול, את ידך החזקה ואת זרועך הנשלחת, ויבוא להתפלל אל הבית הזה.
כִּ֤י יִשְׁמְעוּן֙ אֶת־שִׁמְךָ֣ הַגָּד֔וֹל וְאֶת־יָֽדְךָ֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וּֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה וּבָ֥א וְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃את השמים שיושבים מעל, תשמע, ותעשה ככל שהזר יבקש ממך, כדי שכל עמי הארץ ידעו את שמך וייראו אותך כמו עמך ישראל, ויידעו ששמך נקרא על הבית הזה שבניתי.
אַתָּ֞ה תִּשְׁמַ֤ע הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתֶּ֔ךָ וְעָשִׂ֕יתָ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֵלֶ֖יךָ הַנָּכְרִ֑י לְמַ֣עַן יֵדְעוּן֩ כָּל־עַמֵּ֨י הָאָ֜רֶץ אֶת־שְׁמֶ֗ךָ לְיִרְאָ֤ה אֹֽתְךָ֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל וְלָדַ֕עַת כִּי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃כי אם עמך יצא למלחמה נגד אויבו בדרך ששלחת אותם, והם התפללו אל ה' בדרך העיר שבחרת ובבית שבניתי לשמך.
כִּי־יֵצֵ֨א עַמְּךָ֤ לַמִּלְחָמָה֙ עַל־אֹ֣יְב֔וֹ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁלָחֵ֑ם וְהִתְפַּֽלְל֣וּ אֶל־יְהוָ֗ה דֶּ֤רֶךְ הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתָּ בָּ֔הּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בָּנִ֥תִי לִשְׁמֶֽךָ׃מה–מח
תְּפִלַּת הַמֶּמְשָׁלָה בְּעֵת שְׁבִיָּה
תִּשְׁמַע אֶת הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם, וְתִתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּט צָדוּק.
וְשָׁמַעְתָּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃כִּי יֶחֱטְאוּ לְךָ, כִּי אֵין אָדָם שֶׁלֹּא יֶחֱטָא, וְתִכְעַס עֲלֵיהֶם וְתִתֵּן אוֹתָם בְּיַד אוֹיְבִים, עַד שֶׁהַשְּׁבִים יִשְׁמְרוּ אֶת הָאָרֶץ הָרְחוֹקָה אוֹ הַקְּרוֹבָה שֶׁבָּהּ הֵם נֶעֶשְׁרוּ.
כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֗ךְ כִּ֣י אֵ֤ין אָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֶחֱטָ֔א וְאָנַפְתָּ֣ בָ֔ם וּנְתַתָּ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וְשָׁב֤וּם שֹֽׁבֵיהֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הָאוֹיֵ֔ב רְחוֹקָ֖ה א֥וֹ קְרוֹבָֽה׃וְהֵם יִזְכְּרוּ אֶת זֶה בְּלִבָּם בָּאָרֶץ שֶׁבָּהּ נֶעֶשְׁרוּ, וְיָשׁוּבוּ וְיִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאַרְצָם שֶׁבָּהּ הֵם שְׁבִים, וְיֹאמְרוּ: חָטָנוּ וְעָשִׂינוּ רֶשַׁע.
וְהֵשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־לִבָּ֔ם בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁ֑ם וְשָׁ֣בוּ ׀ וְהִֽתְחַנְּנ֣וּ אֵלֶ֗יךָ בְּאֶ֤רֶץ שֹֽׁבֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר חָטָ֥אנוּ וְהֶעֱוִ֖ינוּ רָשָֽׁעְנוּ׃וְיָשׁוּבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם בָּאָרֶץ שֶׁבָּהּ נֶעֶשְׁרוּ אוֹיְבֵיהֶם, וְיִתְפַּלְּלוּ אֵלֶיךָ בַּדֶּרֶךְ שֶׁל הָעִיר שֶׁבָּחַרְתָּ לַאֲבוֹתֵיהֶם וְלַבַּיִת שֶׁבָּנִיתִי לְשִׁמְךָ.
וְשָׁ֣בוּ אֵלֶ֗יךָ בְּכָל־לְבָבָם֙ וּבְכָל־נַפְשָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ אֹיְבֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־שָׁב֣וּ אֹתָ֑ם וְהִֽתְפַּֽלְל֣וּ אֵלֶ֗יךָ דֶּ֤רֶךְ אַרְצָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה לַאֲבוֹתָ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתָּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בנית [בָּנִ֥יתִי] לִשְׁמֶֽךָ׃מט–נב
תְּפִלַּת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּהַקְדֶּשׁ
וְשָׁמַעְתָּ אֶת הַשָּׁמַיִם מִמָּקוֹם שִׁבְתְּךָ, כְּשֶׁהֵם שׁוֹמְעִים אֶת הַתְּפִלּוֹת וְאֶת הַתְּחִנּוֹת שֶׁלָּהֶם, וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּשְׁפָּט שֶׁלָּהֶם.
וְשָׁמַעְתָּ֤ הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתְּךָ֔ אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ שֶׁחָטְאוּ לָךְ, וּלְכָל הָעֲוֹנוֹת שֶׁהֵם עָשׂוּ בְּךָ, וְנָתַתָּ לָהֶם רַחֲמִים מִלִּפְנֵי שׁוֹבְרֵיהֶם, כְּדי שֶׁהַשּׁוֹבְרִים יַרְחִימוּ אוֹתָם.
וְסָלַחְתָּ֤ לְעַמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לָ֔ךְ וּלְכָל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר פָּשְׁעוּ־בָ֑ךְ וּנְתַתָּ֧ם לְרַחֲמִ֛ים לִפְנֵ֥י שֹׁבֵיהֶ֖ם וְרִֽחֲמֽוּם׃כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, אֵלּוּ שֶׁהוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל.
כִּֽי־עַמְּךָ֥ וְנַחֲלָתְךָ֖ הֵ֑ם אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם מִתּ֖וֹךְ כּ֥וּר הַבַּרְזֶֽל׃כְּדֵי שֶׁעֵינֶיךָ יִהְיוּ פְּתוּחוֹת אֶל הַתְּחִנּוֹת שֶׁל עַבְדְּךָ וְאֶל הַתְּחִנּוֹת שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לִשְׁמֹעַ לָהֶם בְּכָל פַּעַם שֶׁהֵם קוֹרְאִים אֵלֶיךָ.
לִהְי֨וֹת עֵינֶ֤יךָ פְתֻחוֹת֙ אֶל־תְּחִנַּ֣ת עַבְדְּךָ֔ וְאֶל־תְּחִנַּ֖ת עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל לִשְׁמֹ֣עַ אֲלֵיהֶ֔ם בְּכֹ֖ל קָרְאָ֥ם אֵלֶֽיךָ׃נג–נו
סיום תפילת שלמה וברכתו
כי הפרשת אותם לך לנחלה מכל עמי הארץ, כפי שדברת ביד משה עבדך, כשאתה מוציא את אבותינו ממצרים, אדוני יהוה.
כִּֽי־אַתָּ֞ה הִבְדַּלְתָּ֤ם לְךָ֙ לְֽנַחֲלָ֔ה מִכֹּ֖ל עַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֜רְתָּ בְּיַ֣ד ׀ מֹשֶׁ֣ה עַבְדֶּ֗ךָ בְּהוֹצִיאֲךָ֧ אֶת־אֲבֹתֵ֛ינוּ מִמִּצְרַ֖יִם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)וכשהשלם שלמה סיים להתפלל אל יהוה את כל התפילה והתחנונים האלה, הוא קם מלךדו מול מזבח יהוה, כשהוא כורע על ברכיו וידיו פרושות לשמים.
וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֗ה לְהִתְפַּלֵּל֙ אֶל־יְהוָ֔ה אֵ֛ת כָּל־הַתְּפִלָּ֥ה וְהַתְּחִנָּ֖ה הַזֹּ֑את קָ֞ם מִלִּפְנֵ֨י מִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ מִכְּרֹ֣עַ עַל־בִּרְכָּ֔יו וְכַפָּ֖יו פְּרֻשׂ֥וֹת הַשָּׁמָֽיִם׃ואז הוא קם ובירך את כל עם ישראל בקול גדול ואמר:
וַֽיַּעְמֹ֕ד וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל לֵאמֹֽר׃ברוך יהוה שנתן מנוחה לעמו ישראל, ככל שדבר, לא נפל דבר אחד מכל דברי הטוב שדבר ביד משה עבדו.
בָּר֣וּךְ יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן מְנוּחָה֙ לְעַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר לֹֽא־נָפַ֞ל דָּבָ֣ר אֶחָ֗ד מִכֹּל֙ דְּבָר֣וֹ הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדּֽוֹ׃נז–ס
תְּפִלַּת שְׁלֹמֹה לְעֹז וּלְדֶבֶק בַּמִּצְוֹת
שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁהָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ, שֶׁלֹא יַעֲזֹב אוֹ יִטְּשׁ אוֹתָנוּ.
יְהִ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ עִמָּ֔נוּ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אֲבֹתֵ֑ינוּ אַל־יַעַזְבֵ֖נוּ וְאַֽל־יִטְּשֵֽׁנוּ׃הוּא יַטֶּה אֶת לְבָבֵנוּ אֵלָיו, לָלֶכֶת בְּכָל דַּרְכָיו וּלְשָׁמֹר אֶת מִצְוֹתָיו, אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִשְׁפָּטָיו שֶׁצִּוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ.
לְהַטּ֥וֹת לְבָבֵ֖נוּ אֵלָ֑יו לָלֶ֣כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֺתָ֤יו וְחֻקָּיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֔יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־אֲבֹתֵֽינוּ׃וְהָיּוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁהִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי הַשֵּׁם קְרוֹבִים אֶל הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ.
וְיִֽהְי֨וּ דְבָרַ֜י אֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר הִתְחַנַּ֙נְתִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה קְרֹבִ֛ים אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה לַעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁהַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹהִים, וְאֵין אֶחָד אַחֵר.
לְמַ֗עַן דַּ֚עַת כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֖ין עֽוֹד׃סא–סד
זִבְחֵי שְׁלֹמֹה וְהַקְּדִשַׁת הַחָצֵר
וְהָיָה הַלֵּב שֶׁלְּכֶם שָׁלֵם עִם הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ, כְּדֵי לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וּלְשָׁמֹר אֶת מִצְותָיו כְּמוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה.
וְהָיָ֤ה לְבַבְכֶם֙ שָׁלֵ֔ם עִ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לָלֶ֧כֶת בְּחֻקָּ֛יו וְלִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖יו כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ אִתּוֹ, וְזֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי הַשֵּׁם.
וְֽהַמֶּ֔לֶךְ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ זֹבְחִ֥ים זֶ֖בַח לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃שְׁלֹמֹה זָבַח אֶת זֶבַח הַשְׁלָמִים לַשֵּׁם, בְּכַמּוֹת שֶׁל בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, וְהַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חַגְגוּ אֶת בֵּית הַשֵּׁם.
וַיִּזְבַּ֣ח שְׁלֹמֹ֗ה אֵ֣ת זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ אֲשֶׁ֣ר זָבַ֣ח לַיהוָה֒ בָּקָ֗ר עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֔ה הַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃בַּיּוֹם הַזֶּה הַמֶּלֶךְ הִקְדִּישׁ אֶת הָרְחָבָה שֶׁל הַחָצֵר לִפְנֵי בֵּית הַשֵּׁם, כִּי הוּא עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה, אֶת הַמִּנְחָה וְאֶת שְׁלֵי הַשְׁלָמִים, כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁם הָיָה קָטָן מִכָּל שֶׁאֶפְשָׁר לְהַכְיל בּוֹ אֶת הָעֹלָה, אֶת הַמִּנְלָה וְאֶת שְׁלֵי הַשְׁלָמִים.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא קִדַּ֨שׁ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־תּ֣וֹךְ הֶחָצֵ֗ר אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י בֵית־יְהוָ֔ה כִּי־עָ֣שָׂה שָׁ֗ם אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֣י הַשְּׁלָמִ֑ים כִּֽי־מִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה קָטֹ֗ן מֵֽהָכִיל֙ אֶת־הָעֹלָ֣ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃סה–סו
סיום החג והתפזורת של העם
בשביל החג הזה, שלמה עשה את החגיגה יחד עם כל ישראל. הקהל הגדול הגיע מלבד חמת ועד נחל מצרים לפני ה׳ אלוהינו. החג נמשך שבעה ימים, ועוד שבעה ימים, סך הכל ארבעה עשר יום.
וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה בָֽעֵת־הַהִ֣יא ׀ אֶת־הֶחָ֡ג וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּוֹ֩ קָהָ֨ל גָּד֜וֹל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֣ת ׀ עַד־נַ֣חַל מִצְרַ֗יִם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר יֽוֹם׃ביום השמיני שלח את העם הביתה. הם בירכו את המלך וחזרו למסעותיהם לאוהלם בשמחה ובטוב לב, בגלל כל הטוב שעשה ה׳ לדוד עבדו ולעם ישראל.
בַּיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ שִׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּלְכ֣וּ לְאָהֳלֵיהֶ֗ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַ֣ל כָּל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְדָוִ֣ד עַבְדּ֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַעֲלַת הָאָרוֹן לְיְרוּשָׁלַיִם
אָ֣ז יַקְהֵ֣ל שְׁלֹמֹ֣ה אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּוֹת֩ נְשִׂיאֵ֨י הָאָב֜וֹת לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה יְרוּשָׁלִָ֑ם לְֽהַעֲל֞וֹת אֶת־אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהוָ֛ה מֵעִ֥יר דָּוִ֖ד הִ֥יא צִיּֽוֹן׃
וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ כָּל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּיֶ֥רַח הָאֵֽתָנִ֖ים בֶּחָ֑ג ה֖וּא הַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃
וַיָּבֹ֕אוּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־הָאָרֽוֹן׃
וַֽיַּעֲל֞וּ אֶת־אֲר֤וֹן יְהוָה֙ וְאֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֶֽת־כָּל־כְּלֵ֥י הַקֹּ֖דֶשׁ אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֑הֶל וַיַּעֲל֣וּ אֹתָ֔ם הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּֽם׃
ה–ח
הבאת הארון לקודש הקודשים
וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְכָל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ הַנּוֹעָדִ֣ים עָלָ֔יו אִתּ֖וֹ לִפְנֵ֣י הָֽאָר֑וֹן מְזַבְּחִים֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִסָּפְר֛וּ וְלֹ֥א יִמָּנ֖וּ מֵרֹֽב׃
וַיָּבִ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִים אֶת־אֲר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֧ה אֶל־מְקוֹמ֛וֹ אֶל־דְּבִ֥יר הַבַּ֖יִת אֶל־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אֶל־תַּ֖חַת כַּנְפֵ֥י הַכְּרוּבִֽים׃
כִּ֤י הַכְּרוּבִים֙ פֹּרְשִׂ֣ים כְּנָפַ֔יִם אֶל־מְק֖וֹם הָֽאָר֑וֹן וַיָּסֹ֧כּוּ הַכְּרֻבִ֛ים עַל־הָאָר֥וֹן וְעַל־בַּדָּ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃
וַֽיַּאֲרִכוּ֮ הַבַּדִּים֒ וַיֵּרָאוּ֩ רָאשֵׁ֨י הַבַּדִּ֤ים מִן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וְלֹ֥א יֵרָא֖וּ הַח֑וּצָה וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
ט–יב
כבוד ה' במקדש
אֵ֚ין בָּֽאָר֔וֹן רַ֗ק שְׁנֵי֙ לֻח֣וֹת הָאֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֥חַ שָׁ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּחֹרֵ֑ב אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וַיְהִ֕י בְּצֵ֥את הַכֹּהֲנִ֖ים מִן־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהֶעָנָ֥ן מָלֵ֖א אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וְלֹֽא־יָכְל֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים לַעֲמֹ֥ד לְשָׁרֵ֖ת מִפְּנֵ֥י הֶֽעָנָ֑ן כִּי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ (פ)
אָ֖ז אָמַ֣ר שְׁלֹמֹ֑ה יְהוָ֣ה אָמַ֔ר לִשְׁכֹּ֖ן בָּעֲרָפֶֽל׃
יג–טז
סיום בניית בית המקדש וברכת המלך
בָּנֹ֥ה בָנִ֛יתִי בֵּ֥ית זְבֻ֖ל לָ֑ךְ מָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים׃
וַיַּסֵּ֤ב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־פָּנָ֔יו וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵ֖ל עֹמֵֽד׃
וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר בְּפִ֔יו אֵ֖ת דָּוִ֣ד אָבִ֑י וּבְיָד֥וֹ מִלֵּ֖א לֵאמֹֽר׃
מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֜אתִי אֶת־עַמִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵל֮ מִמִּצְרַיִם֒ לֹֽא־בָחַ֣רְתִּי בְעִ֗יר מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לִהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וָאֶבְחַ֣ר בְּדָוִ֔ד לִֽהְי֖וֹת עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
יז–כ
כַּוָּנַת דָּוִיד וּתְכֻנַּת הַבַּיִת
וַיְהִ֕י עִם־לְבַ֖ב דָּוִ֣ד אָבִ֑י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־דָּוִ֣ד אָבִ֔י יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הָיָה֙ עִם־לְבָ֣בְךָ֔ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י הֱטִיבֹ֔תָ כִּ֥י הָיָ֖ה עִם־לְבָבֶֽךָ׃
רַ֣ק אַתָּ֔ה לֹ֥א תִבְנֶ֖ה הַבָּ֑יִת כִּ֤י אִם־בִּנְךָ֙ הַיֹּצֵ֣א מֵחֲלָצֶ֔יךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃
וַיָּ֣קֶם יְהוָ֔ה אֶת־דְּבָר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וָאָקֻ֡ם תַּחַת֩ דָּוִ֨ד אָבִ֜י וָאֵשֵׁ֣ב עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֗ל כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וָאֶבְנֶ֣ה הַבַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
כא–כד
חֲנוּכַת הַבַּיִת וּתְפִלַּת שְׁלֹמֹה
וָאָשִׂ֨ם שָׁ֤ם מָקוֹם֙ לָֽאָר֔וֹן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּרִ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֤ר כָּרַת֙ עִם־אֲבֹתֵ֔ינוּ בְּהוֹצִיא֥וֹ אֹתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ס)
וַיַּעֲמֹ֣ד שְׁלֹמֹ֗ה לִפְנֵי֙ מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו הַשָּׁמָֽיִם׃
וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵין־כָּמ֣וֹךָ אֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לַעֲבָדֶ֕יךָ הַהֹלְכִ֥ים לְפָנֶ֖יךָ בְּכָל־לִבָּֽם׃
אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗רְתָּ לְעַבְדְּךָ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ ל֑וֹ וַתְּדַבֵּ֥ר בְּפִ֛יךָ וּבְיָדְךָ֥ מִלֵּ֖אתָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
כה–כח
תפילת שלמה בבית המקדש
וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁ֠מֹר לְעַבְדְּךָ֨ דָוִ֤ד אָבִי֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ לּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יִכָּרֵ֨ת לְךָ֥ אִישׁ֙ מִלְּפָנַ֔י יֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֠ק אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֤יךָ אֶת־דַּרְכָּם֙ לָלֶ֣כֶת לְפָנַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֖כְתָּ לְפָנָֽי׃
וְעַתָּ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יֵאָ֤מֶן נָא֙ דבריך [דְּבָ֣רְךָ֔] אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ לְעַבְדְּךָ֖ דָּוִ֥ד אָבִֽי׃
כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֥ב אֱלֹהִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּה הַשָּׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃
וּפָנִ֜יתָ אֶל־תְּפִלַּ֧ת עַבְדְּךָ֛ וְאֶל־תְּחִנָּת֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לִשְׁמֹ֤עַ אֶל־הָֽרִנָּה֙ וְאֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֧ר עַבְדְּךָ֛ מִתְפַּלֵּ֥ל לְפָנֶ֖יךָ הַיּֽוֹם׃
כט–לב
תפילת שלמה על הבית
לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨ךָ פְתֻח֜וֹת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ יִהְיֶ֥ה שְׁמִ֖י שָׁ֑ם לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֣ר יִתְפַּלֵּ֣ל עַבְדְּךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃
וְשָׁ֨מַעְתָּ֜ אֶל־תְּחִנַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יִֽתְפַּֽלְל֖וּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֞ע אֶל־מְק֤וֹם שִׁבְתְּךָ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וְשָׁמַעְתָּ֖ וְסָלָֽחְתָּ׃
אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יֶחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָֽשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַֽאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְעָשִׂ֙יתָ֙ וְשָׁפַטְתָּ֣ אֶת־עֲבָדֶ֔יךָ לְהַרְשִׁ֣יעַ רָשָׁ֔ע לָתֵ֥ת דַּרְכּ֖וֹ בְּרֹאשׁ֑וֹ וּלְהַצְדִּ֣יק צַדִּ֔יק לָ֥תֶת ל֖וֹ כְּצִדְקָתֽוֹ׃ (ס)
לג–לו
תְּפִלַּת הַמֶּמְשָׁלָה בַּבַּיִת
בְּֽהִנָּגֵ֞ף עַמְּךָ֧ יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י אוֹיֵ֖ב אֲשֶׁ֣ר יֶחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְשָׁ֤בוּ אֵלֶ֙יךָ֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהִֽתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ אֵלֶ֖יךָ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
וְאַתָּה֙ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֔יִם וְסָ֣לַחְתָּ֔ לְחַטַּ֖את עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַהֲשֵֽׁבֹתָם֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּ לַאֲבוֹתָֽם׃ (ס)
בְּהֵעָצֵ֥ר שָׁמַ֛יִם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה מָטָ֖ר כִּ֣י יֶחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְהִֽתְפַּֽלְל֞וּ אֶל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וּמֵחַטָּאתָ֥ם יְשׁוּב֖וּן כִּ֥י תַעֲנֵֽם׃
וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְסָ֨לַחְתָּ֜ לְחַטַּ֤את עֲבָדֶ֙יךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תוֹרֵ֛ם אֶת־הַדֶּ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר יֵֽלְכוּ־בָ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה מָטָר֙ עַל־אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לְעַמְּךָ֖ לְנַחֲלָֽה׃ (ס)
לז–מ
תפילת שלמה על הבית
רָעָ֞ב כִּֽי־יִהְיֶ֣ה בָאָ֗רֶץ דֶּ֣בֶר כִּֽי־יִ֠הְיֶה שִׁדָּפ֨וֹן יֵרָק֜וֹן אַרְבֶּ֤ה חָסִיל֙ כִּ֣י יִהְיֶ֔ה כִּ֧י יָֽצַר־ל֛וֹ אֹיְב֖וֹ בְּאֶ֣רֶץ שְׁעָרָ֑יו כָּל־נֶ֖גַע כָּֽל־מַחֲלָֽה׃
כָּל־תְּפִלָּ֣ה כָל־תְּחִנָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִֽהְיֶה֙ לְכָל־הָ֣אָדָ֔ם לְכֹ֖ל עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֣ר יֵדְע֗וּן אִ֚ישׁ נֶ֣גַע לְבָב֔וֹ וּפָרַ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֨ע הַשָּׁמַ֜יִם מְכ֤וֹן שִׁבְתֶּ֙ךָ֙ וְסָלַחְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ וְנָתַתָּ֤ לָאִישׁ֙ כְּכָל־דְּרָכָ֔יו אֲשֶׁ֥ר תֵּדַ֖ע אֶת־לְבָב֑וֹ כִּֽי־אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ לְבַדְּךָ֔ אֶת־לְבַ֖ב כָּל־בְּנֵ֥י הָאָדָֽם׃
לְמַ֙עַן֙ יִֽרָא֔וּךָ כָּל־הַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁר־הֵ֥ם חַיִּ֖ים עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לַאֲבֹתֵֽינוּ׃
מא–מד
תפילת שלמה על הזרים
וְגַם֙ אֶל־הַנָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעַמְּךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וּבָ֛א מֵאֶ֥רֶץ רְחוֹקָ֖ה לְמַ֥עַן שְׁמֶֽךָ׃
כִּ֤י יִשְׁמְעוּן֙ אֶת־שִׁמְךָ֣ הַגָּד֔וֹל וְאֶת־יָֽדְךָ֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וּֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה וּבָ֥א וְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
אַתָּ֞ה תִּשְׁמַ֤ע הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתֶּ֔ךָ וְעָשִׂ֕יתָ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֵלֶ֖יךָ הַנָּכְרִ֑י לְמַ֣עַן יֵדְעוּן֩ כָּל־עַמֵּ֨י הָאָ֜רֶץ אֶת־שְׁמֶ֗ךָ לְיִרְאָ֤ה אֹֽתְךָ֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל וְלָדַ֕עַת כִּי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃
כִּי־יֵצֵ֨א עַמְּךָ֤ לַמִּלְחָמָה֙ עַל־אֹ֣יְב֔וֹ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁלָחֵ֑ם וְהִתְפַּֽלְל֣וּ אֶל־יְהוָ֗ה דֶּ֤רֶךְ הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתָּ בָּ֔הּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בָּנִ֥תִי לִשְׁמֶֽךָ׃
מה–מח
תְּפִלַּת הַמֶּמְשָׁלָה בְּעֵת שְׁבִיָּה
וְשָׁמַעְתָּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃
כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֗ךְ כִּ֣י אֵ֤ין אָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֶחֱטָ֔א וְאָנַפְתָּ֣ בָ֔ם וּנְתַתָּ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וְשָׁב֤וּם שֹֽׁבֵיהֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הָאוֹיֵ֔ב רְחוֹקָ֖ה א֥וֹ קְרוֹבָֽה׃
וְהֵשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־לִבָּ֔ם בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁ֑ם וְשָׁ֣בוּ ׀ וְהִֽתְחַנְּנ֣וּ אֵלֶ֗יךָ בְּאֶ֤רֶץ שֹֽׁבֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר חָטָ֥אנוּ וְהֶעֱוִ֖ינוּ רָשָֽׁעְנוּ׃
וְשָׁ֣בוּ אֵלֶ֗יךָ בְּכָל־לְבָבָם֙ וּבְכָל־נַפְשָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ אֹיְבֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־שָׁב֣וּ אֹתָ֑ם וְהִֽתְפַּֽלְל֣וּ אֵלֶ֗יךָ דֶּ֤רֶךְ אַרְצָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה לַאֲבוֹתָ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתָּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בנית [בָּנִ֥יתִי] לִשְׁמֶֽךָ׃
מט–נב
תְּפִלַּת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּהַקְדֶּשׁ
וְשָׁמַעְתָּ֤ הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתְּךָ֔ אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃
וְסָלַחְתָּ֤ לְעַמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לָ֔ךְ וּלְכָל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר פָּשְׁעוּ־בָ֑ךְ וּנְתַתָּ֧ם לְרַחֲמִ֛ים לִפְנֵ֥י שֹׁבֵיהֶ֖ם וְרִֽחֲמֽוּם׃
כִּֽי־עַמְּךָ֥ וְנַחֲלָתְךָ֖ הֵ֑ם אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם מִתּ֖וֹךְ כּ֥וּר הַבַּרְזֶֽל׃
לִהְי֨וֹת עֵינֶ֤יךָ פְתֻחוֹת֙ אֶל־תְּחִנַּ֣ת עַבְדְּךָ֔ וְאֶל־תְּחִנַּ֖ת עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל לִשְׁמֹ֣עַ אֲלֵיהֶ֔ם בְּכֹ֖ל קָרְאָ֥ם אֵלֶֽיךָ׃
נג–נו
סיום תפילת שלמה וברכתו
כִּֽי־אַתָּ֞ה הִבְדַּלְתָּ֤ם לְךָ֙ לְֽנַחֲלָ֔ה מִכֹּ֖ל עַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֜רְתָּ בְּיַ֣ד ׀ מֹשֶׁ֣ה עַבְדֶּ֗ךָ בְּהוֹצִיאֲךָ֧ אֶת־אֲבֹתֵ֛ינוּ מִמִּצְרַ֖יִם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)
וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֗ה לְהִתְפַּלֵּל֙ אֶל־יְהוָ֔ה אֵ֛ת כָּל־הַתְּפִלָּ֥ה וְהַתְּחִנָּ֖ה הַזֹּ֑את קָ֞ם מִלִּפְנֵ֨י מִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ מִכְּרֹ֣עַ עַל־בִּרְכָּ֔יו וְכַפָּ֖יו פְּרֻשׂ֥וֹת הַשָּׁמָֽיִם׃
וַֽיַּעְמֹ֕ד וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל לֵאמֹֽר׃
בָּר֣וּךְ יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן מְנוּחָה֙ לְעַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר לֹֽא־נָפַ֞ל דָּבָ֣ר אֶחָ֗ד מִכֹּל֙ דְּבָר֣וֹ הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדּֽוֹ׃
נז–ס
תְּפִלַּת שְׁלֹמֹה לְעֹז וּלְדֶבֶק בַּמִּצְוֹת
יְהִ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ עִמָּ֔נוּ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אֲבֹתֵ֑ינוּ אַל־יַעַזְבֵ֖נוּ וְאַֽל־יִטְּשֵֽׁנוּ׃
לְהַטּ֥וֹת לְבָבֵ֖נוּ אֵלָ֑יו לָלֶ֣כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֺתָ֤יו וְחֻקָּיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֔יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־אֲבֹתֵֽינוּ׃
וְיִֽהְי֨וּ דְבָרַ֜י אֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר הִתְחַנַּ֙נְתִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה קְרֹבִ֛ים אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה לַעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃
לְמַ֗עַן דַּ֚עַת כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֖ין עֽוֹד׃
סא–סד
זִבְחֵי שְׁלֹמֹה וְהַקְּדִשַׁת הַחָצֵר
וְהָיָ֤ה לְבַבְכֶם֙ שָׁלֵ֔ם עִ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לָלֶ֧כֶת בְּחֻקָּ֛יו וְלִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖יו כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וְֽהַמֶּ֔לֶךְ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ זֹבְחִ֥ים זֶ֖בַח לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וַיִּזְבַּ֣ח שְׁלֹמֹ֗ה אֵ֣ת זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ אֲשֶׁ֣ר זָבַ֣ח לַיהוָה֒ בָּקָ֗ר עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֔ה הַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא קִדַּ֨שׁ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־תּ֣וֹךְ הֶחָצֵ֗ר אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י בֵית־יְהוָ֔ה כִּי־עָ֣שָׂה שָׁ֗ם אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֣י הַשְּׁלָמִ֑ים כִּֽי־מִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה קָטֹ֗ן מֵֽהָכִיל֙ אֶת־הָעֹלָ֣ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃
סה–סו
סיום החג והתפזורת של העם
וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה בָֽעֵת־הַהִ֣יא ׀ אֶת־הֶחָ֡ג וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּוֹ֩ קָהָ֨ל גָּד֜וֹל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֣ת ׀ עַד־נַ֣חַל מִצְרַ֗יִם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר יֽוֹם׃
בַּיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ שִׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּלְכ֣וּ לְאָהֳלֵיהֶ֗ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַ֣ל כָּל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְדָוִ֣ד עַבְדּ֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מְאַסֵּף אֶת כָּל הַמִּשְׁאָלִים מֵעַל הַפָּרָשׁ וְהַמִּקְדָּשׁ וּמֵעַל הָאָרוֹן, וּמַעֲלֶה אוֹתוֹ לְיְרוּשָׁלַיִם.
פסוקים א–ד
הַעֲלַת הָאָרוֹן לְיְרוּשָׁלַיִם
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אוֹסֵף אֶת רָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְבַצֵּעַ אֶת הַעֲלַת אֲרוֹן הַבְּרִית מֵעִיר דָּוִד. הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּים מַעֲלִים אֶת הָאָרוֹן way יְחד עִם כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּזְמַן הַחַג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
פסוקים ה–ח
הבאת הארון לקודש הקודשים
המלך שלמה ועם ישראל מקריבים קורבנות רבים לפני הארון. הכהנים מניחים את ארון הברית של ה' תחת כנפי הכרובים בקודש הקודשים. הבדים המכסים את המקום ארוכים מספיק כדי שראשי הבד ייראו מתוך הקודש, אך לא מחוץ למבנה.
פסוקים ט–יב
כבוד ה' במקדש
לארון היה רק שני לוחות האבן שמשה הניח בחורב בעת ברית ה'. עם סיום הטקס, הענן מילא את בית ה', וכבוד ה' היה כה חזק שהכהנים לא יכלו לעמוד לעבוד בשל הענן. שלמה הכריז שהשם אמר שהוא ישכון בענן.
פסוקים יג–טז
סיום בניית בית המקדש וברכת המלך
שְׁלֹמוֹ הַמֶּלֶךְ מְכַלֶּה אֶת בְּנִיאַת הַבַּיִת וּמְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם שֶׁיִּשְׁכֹּן בּוֹ. הוּא מְבָרֵךְ אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל וּמְזַכֶּר בְּהַבְטָחוֹת הַשֵּׁם לְדָוִד אָבִיו. הַמֶּלֶךְ מַדְגִּישׁ שֶׁמֵּעֵת הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם לֹא נִבְרַר עִיר מְיוּעֶדֶת לַבַּיִת, וּבְחִירָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם בְּדָוִד הָיְתָה לְהוֹבִיל אֶת הָעָם.
פסוקים יז–כ
כַּוָּנַת דָּוִיד וּתְכֻנַּת הַבַּיִת
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַכַּוָּנָה שֶׁל דָּוִיד לִבְנוֹת בַּיִת לַשֵּׁם. הַשֵּׁם מְאַשֵּׁר שֶׁדָּוִיד עָשָׂה טוֹב בַּכַּוָּנָה הַזֹּאת, אַךְ הוּא מַגְבִּיל אוֹתוֹ מִלִּבְנוֹת אֶת הַבַּיִת וּמְצַיֵּן שֶׁהַבֵּן שֶׁיָּבֹא יִבְנוֹ אוֹתוֹ. בּסוֹף, הַמֶּמְשִׁל מְצַיין שֶׁהוּא קָם בִּמְקוֹם דָּוִיד וּבָנוֹת אֶת הַבַּיִת כְּפִי הַבְּרִית.
פסוקים כא–כד
חֲנוּכַת הַבַּיִת וּתְפִלַּת שְׁלֹמֹה
שלמה מציב את ארון הברית במקומו החדש בבית המקדש. בפני כל עם ישראל, הוא עומד לפני מזבח ה׳, פורש את ידיו לשמיים ומודה לה׳ על נאמנותו לברית ולחסד עם עבדיו, ועל כך שקיים את כל הבטחותיו לדוד אביו.
פסוקים כה–כח
תפילת שלמה בבית המקדש
שלמה מודה לה' על הבטחת השושלת לדוד ומבקש שהאל יקיים את דברו. הוא מודה שהאל אינו יכול להיכלל בבית המקדש או בשמיים, ומבקש שהאל יקשיב לתפילתו ולקול עבדו.
פסוקים כט–לב
תפילת שלמה על הבית
חלק מתפילת שלמה בבית המקדש, שבה הוא מבקש שהשם ישמור על הבית ותמיד תהיה עינו פקוחה למשמע תפילות עמו. הוא מבקש שהשם ישמע תפילות בבית זה, יסלח לחטאים, וישפט ביושר בין אדם לחברו, תוך מתן דין וחשבון לרשעים ולצדיקים.
פסוקים לג–לו
תְּפִלַּת הַמֶּמְשָׁלָה בַּבַּיִת
הַפֶּסוּקִים מַתְכֵנים אֶת תַּפְקִיד הַבַּיִת כְּמָקוֹם שֶׁבוֹ הָעָם יִתְפַּלֵּל בִּזְמַנֵּי מִצָּרָה וּבְזִכָּרוֹן הַבְּרִית. הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לִשְׁמֹעַ מִן הַשָּׁמַיִם, לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים וּלְהַחֲזִיר אֶת הַמָּטָר וְאֶת הַבְּרָכָה לָאָרֶץ כְּשֶׁהָעָם יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה.
פסוקים לז–מ
תפילת שלמה על הבית
הפסוקים מתארים את התפילה של שלמה כאשר יחלו אסונות בארץ, כמו רעב, מגפה או מלחמה. שלמה מבקש שהשם ישמע את התפילות והבקשות של האדם הפוקד את הבית, ויסלח לו לפי לבבו, כדי שכולם ייראו מאוד מהשם לאורך כל ימי חייהם באדמה שניתנה לאבות.
פסוקים מא–מד
תפילת שלמה על הזרים
שלמה מבקש מאלוהים לשמוע את תפילות הזרים שיבואו אל המקדש בשם ה'. הוא מתפלל שהזרים יכירו את עוצמתו של ה' וייראו אותו כמו ישראל, ושהאל יקבל את תפילת העם גם בזמן מלחמה בדרך העיר שנבחרה.
פסוקים מה–מח
תְּפִלַּת הַמֶּמְשָׁלָה בְּעֵת שְׁבִיָּה
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁהַשָּׁמַיִם צְרִיכִים לִשְׁמֹעַ כְּשֶׁעַם הָאֱלֹהִים חֹטֵא. כְּשֶׁהָעָם יִשְׁבּוּ בְּאֶרֶץ זָרָה בִּגְלַל חֲטָאִים, הֵם יִזְכְּרוּ אֶת הַשֵּׁם, יָשׁוּבוּ אֶל הַבַּיִת בִּירוּשָׁלַיִם וְיִתְחַנְּנוּ לַסְּלִיחָה.
פסוקים מט–נב
תְּפִלַּת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּהַקְדֶּשׁ
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִתְּפֶּלֵל לַהַשֵּׁם עַל הַהֵיכָל. הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁהַשָּׁמַיִם יִשְׁמְעוּ אֶת תְּפִלּוֹת הָעָם וְיַעֲנוּ לָהֶם בְּמִשְׁפָּט וּבְסַלְחַן. שְׁלֹמֹה מְבַקֵּשׁ שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁמֹעַ אֶת תְּחִנּוֹת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פַּעַם שֶׁהֵם קוֹרְאִים אֵלָיו, כִּי הֵם עַמּוֹ שֶׁהוֹצָא מִמִּצְרַיִם.
פסוקים נג–נו
סיום תפילת שלמה וברכתו
שלמה מסיים את תפילתו לפני מזבח יהוה, תוך הכרה בהפרשת ישראל מעמים אחרים כפי שהבטיח משה. לאחר התפילה הוא קם מול המזבח, כורע על ברכיו, וברך את כל עם ישראל בקול רם, תוך הודיה על המנוחה שנתן ה' ועל כך שכל דבריו הטובים התקיימו.
פסוקים נז–ס
תְּפִלַּת שְׁלֹמֹה לְעֹז וּלְדֶבֶק בַּמִּצְוֹת
בְּסִיכוּם הַבְּנִיָּה, שְׁלֹמֹה מִתְפַּלֵּל שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁכֹּן בַּבֵּית וְיִשְׁמֹר עַל לְבָבָם שֶׁל הָעָם. הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁהָעָם יִצְמַח בְּדֶרֶךְ הַמִּצְוֹת שֶׁל אֲבוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁכָּל הָעוֹלָם יֵדְעוּ שֶׁהַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד.
פסוקים סא–סד
זִבְחֵי שְׁלֹמֹה וְהַקְּדִשַׁת הַחָצֵר
שְׁלֹמֹה מְבַקֵּשׁ שֶׁלְּבֵאת הָעָם יִהְיֶה שָׁלֵם עִם הַשֵּׁם. הַמֶּלֶךְ וְהָעָם מַקְרִיבִים זִבְחֵי שְׁלָמִים בְּכִמּוּת עֲנָקִית, וְהַמֶּלֶךְ מַקְדִּישׁ אֶת רְחָבַת הַחָצֵר כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לֹא יָכַל לְכַלְכֵּל אֶת כָּל הַזִּבְחִים הַכְּבֵלִים.
פסוקים סה–סו
סיום החג והתפזורת של העם
שלמה חוגג את החג עם כל עם ישראל במשך ארבעה עשר יום, החל מלבוא חמת ועד נחל מצרים. בתום החג, העם בירך את המלך וחזר לבתיו בשמחה גדולה על הטוב שגמל ה׳ לדוד ולעמו.
הָעָם חוֹזֵר לְבָתֵּיהֶם בְּשִׂמְחָה רַבָּה אַחֲרֵי הַחַג וְהַזִּבְחִים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התאחדות הקול והמראה
״רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא פָּתְרֵי קְרָיָה עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר בְּאֹהֶל מוֹעֵד, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, שֶׁחֲבוּיִין בְּסֵתֶר אֹהֶל מוֹעֵד. הַרְאִינִי״
בפרשנות זו על שיר השירים רבה, רבּי הונא ורבּי אחא מביאים את דברי רבּי אחא בר חנינא, המקשר את יופייה של שיר השירים לסיפורים מקראיים. לפי גישה זו, הדימוי של היונה והחגבים מסתתרים בתוך המראה והקול מתפרשים כרמז למפגש העם עם הַשֵּׁם בכינוס המרכזי באוהל מועד ובבית המקדש. הפרשן מזהה את ה"מראה הנאה" עם הקרבנות שהוקרבו, ואת ה"קול הערב" עם אחדות הקול של העם והלויים. הוא משתמש בפסוקים מספר ויקרא, שמות ודברי הימים כדי להראות כיצנות הקול והמראה של העדה כשהיא עומדת לפני ה' בטהרה ובאחדות. הדגש הוא על המעבר ממה שחבוי בסתר למה שגלוי ומוכר לכל העם.
שיר השירים רבה ב׳:י״ד:ו׳ ↗שְׁמוֹתָיו וּמַעֲלֹתָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ
״דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד, שְׁלשָׁה נְבִיאִים עַל יְדֵי שֶׁהָיָה נְבוּאָתָן דִּבְרֵי קַנְתָּרִין, נִתְלֵית נְבוּאָתָן בְּעַצְמָן, וְאֵלּוּ הֵן: דִּבְרֵי קֹהֶלֶת, (עמוס א, א): דִּבְרֵי״
בְּמַקְור הַתַּלְמוּדִי (קוֹהֶלֶת רַבָּה), מֻסְבָּר הַקֶּצֶר שֶׁבַּמִּקְרָא עַל שְׁמוֹתָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. הַמַּקְור מְבַאר כְּבָר עַצְמוֹת הַשְּׁמוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ, כְּמוֹ הַשֵּׁם "קֹהֶלֶת", כִּי דִּבְרָיו הָיוּ בְּהַקְהֵל, וְגַם הַשֵּׁם "יְדִידְיָה". הַמַּקְור מְצִיג הֲדָרִים שׁוֹנִים מִן הַחֲכָמִים עַל שְׁמוֹתָיו הַשְּׁאָרִים, כְּמוֹ אָגוּר, יָקֶה, לְמוּאֵל וְאִיתִיאֵל, וּמְנַתֵּחַ אוֹתָם בְּדֶרֶךְ דִּרְשׁוֹת הַמְּשַׁל. הַסְּבָרָה זוֹ הוּא תַלְמוּדִית, הַמְּבִיאָה רַעְיוֹנוֹת שֶׁנִּתְּנוּ כַּמַּסּוֹרֶת, וְאֵינָהּ הַקְּרָאָה הִיסְטוֹרִית. הַמַּקְקור מְמַשְׁלֵט אֶת הַשְּׁמוֹת כְּחֵלֶק מֵהַזֶּהַר הַחָכְמָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְגַם מְצִיעַ פְּרִיסָה שׁוֹנָה לְשֵׁמוֹת שֶׁעֲבוֹרָם הַחֲכָמִים בַּמַּסּוֹרֶת שֶׁלּוֹ.
קוהלת רבה א׳:א׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
התחלת דברי הַשֵּׁם אל דוד
״מן היום וגו'. את זה דבר אל דוד אבי:״
הקטע מציג את תחילת דברי הַשֵּׁם אל דוד, החל מיום שבו התקיימה הברית. המקור מביא את פי רש"י על מלכים א׳ ח׳, אשר מסביר כי התחלה זו של הפסוק מתייחסת למעמד שבו הַשֵּׁם דיבר אל דוד אבי של שלמה. רש"י מפרש את הביטוי "מן היום וגו'" כהתייחסות לזמן שבו נמסרה הברית לדוד. הפירוש מתמקד בזהות הדובר ובזמן המדויק של המסירה, ומבהיר שהדיבור התרחש במועד זה.
רש״י על מלכים א׳ 8:16:1 ↗ההקדש למקדש ופירוש המילה כור
״כור הברזל. חרסים שמזקקין בו זהב, קרוי כור:״
בפרק זה של ספר מלכים א', מתוארת סיום בניית בית המקדש והבאת ארון הברית למקומו החדש. שלמה המלך ואנשי ישראל מביאים את כל הכלים הקדושים אל המקדש, ומתקיים טקס מפואר של הקדשה וכיסוי בזהב. התיאור מתמקד בפרטים המדויקים של המעמד, הכלים שהובאו והשבועות שנתן המלך לעם. בפרשנות על הפסוקים הללו, רש"י מסביר מהו ה"כור" שהוזכר בהקשר של הברזל. לפי רש"י, זהו כור שמשתמשים בו לזיקוק זהב, ובתוכו מתיכים את החרסים כדי לנקות אותם. רש"י מתמקד בהסבר הטכני של הכלי, אך חשוב לציין שפרשנות זו היא דעה אחת על המקרא ואינה בהכרח המובן היחיד של המילה.
רש״י על מלכים א׳ 8:51:1 ↗ההכנה לבניית בית המקדש
״ואבחר בדוד וגו׳. שעל ידו בא ההכנה לבחור בירושלים לבנות בה בית:״
בקטע זה מופיע דברי מצודת דוד על המלכים א׳ פרק שמונה. המפרש מסביר כי הבחירה בירושלים לבנות בה את בית השם התבססה על התוכניות שהכין המלך דוד עוד לפני בניית המקדש. הגישה כאן מדגישה את הרצף ההיסטורי בין דוד לשלמה. לפי המצודת דוד, המלך דוד הוא זה שבא באמצעות כוחותיו והכנותיו לשם הבחירה במקום הקדוש. זהו הסבר המדגיש את חשיבות ההכנה המוקדתו של דוד כבסיס לכל המעשה של שלמה.
מצודת דוד על מלכים א׳ 8:16:2 ↗הצדקת המשפט והתעוררות הלב
״ועשית משפטם. לנקום מאויביהם, למען יכירו שלא טוב בעיני ה׳ הכבדת עולם על ישראל:״
המצודת דוד מפרש את הפסוק האחרון בתפילת שלמה, ומסביר כי המטרה של בקשת המשפט היא כדי שהבורא ינקום מאויבי העם. כך, כשיקרה משפט כזה, העם יבין שהכבדת העול על ישראל היא דבר רע בעיני הַשֵּׁם. הפרשן מדגיש ששיקום הצדק והעונש לאויבים נועד ליצור הכרה בערך של עם ישראל. לפי גישה זו, המשפט אינו רק פעולה משפטית, אלא כלי חינוכי להעברת מסר רוחני וקיומי.
מצודת דוד על מלכים א׳ 8:49:1 ↗