שלמה שלט בכל הממלכות מהנהר, מארץ הפלשתים ועד גבול מצרים. כל המלכים מאותם אזורים שלחו לו מתנות ושימשו אותו כל ימות חייו.
וּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכָל־הַמַּמְלָכ֔וֹת מִן־הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹבְדִ֥ים אֶת־שְׁלֹמֹ֖ה כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ (פ)מלכים א׳ · פרק ה׳
שלטון שלמה, חכמתו וההכנות לבניית הבית
שלמה מנהיג את ישראל בשלום ובעוצמה, כשהוא משתמש בחכמתו ובקשריו החוץ-מדיניים כדי להכין את חומרי הגלם לבניין בית ה–ה–שם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שלטון שלמה והשפע שלו
האוכל של שלמה ליום אחד היה שלושים כור סולת ושישים כור קמח.
וַיְהִ֥י לֶֽחֶם־שְׁלֹמֹ֖ה לְי֣וֹם אֶחָ֑ד שְׁלֹשִׁ֥ים כֹּר֙ סֹ֔לֶת וְשִׁשִּׁ֥ים כֹּ֖ר קָֽמַח׃הוא היה צריך עשרה שור מדוכאים, עשרים שור מגדלים, מאה כבשים בנפרד, ועוד איילים, צבאים, יחמורים ופרים פראיים.
עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַד מֵֽאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים׃הוא רעה בכל האזור שבין תפסח לעזה, בין כל מלכי עבר הנהר, והיה לו שלום מכל עברי גבולותיו.
כִּי־ה֞וּא רֹדֶ֣ה ׀ בְּכָל־עֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר מִתִּפְסַח֙ וְעַד־עַזָּ֔ה בְּכָל־מַלְכֵ֖י עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשָׁל֗וֹם הָ֥יָה ל֛וֹ מִכָּל־עֲבָרָ֖יו מִסָּבִֽיב׃השלום והעוצמה בימי שלמה
יהודה וישראל ישבו בביטחון, כל אחד תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן ועד באר שבע, בכל ימי שלמה.
וַיֵּשֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵֽנָת֔וֹ מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃ (ס)לשלמה היו ארבעים אלף כרעים לסווסיו ולמרכבותיו, ושניים עשר אלף פרשים.
וַיְהִ֣י לִשְׁלֹמֹ֗ה אַרְבָּעִ֥ים אֶ֛לֶף אֻרְוֺ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִֽׁים׃החיילים הללו שירתו את המלך שלמה ואת כל מי שהתקרב לשולחן המלך שלמה. כל אחד עם ציודו החדש, ולא היה להם חסר דבר.
וְכִלְכְּלוּ֩ הַנִּצָּבִ֨ים הָאֵ֜לֶּה אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְאֵ֧ת כָּל־הַקָּרֵ֛ב אֶל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּֽלֶךְ־שְׁלֹמֹ֖ה אִ֣ישׁ חָדְשׁ֑וֹ לֹ֥א יְעַדְּר֖וּ דָּבָֽר׃הסוסים והתבן יסופקו למקום שבו יהיו הסוסים והמרכבות, כל אחד לפי המכסה שלו.
וְהַשְּׂעֹרִ֣ים וְהַתֶּ֔בֶן לַסּוּסִ֖ים וְלָרָ֑כֶשׁ יָבִ֗אוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֔ם אִ֖ישׁ כְּמִשְׁפָּטֽוֹ׃ (ס)חָכְמַת שְׁלֹמֹה
אלוהים נתנו לשלמה חוכמה, תבונה רבה מאוד, ורוחב לב כמו חול שעל שפת הים.
וַיִּתֵּן֩ אֱלֹהִ֨ים חָכְמָ֧ה לִשְׁלֹמֹ֛ה וּתְבוּנָ֖ה הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְרֹ֣חַב לֵ֔ב כַּח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃חוכמת שלמה גדלה יותר מכל חכמי העבר ומכל חכמת מצרים.
וַתֵּ֙רֶב֙ חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה מֵֽחָכְמַ֖ת כָּל־בְּנֵי־קֶ֑דֶם וּמִכֹּ֖ל חָכְמַ֥ת מִצְרָֽיִם׃הוא היה חכם מכל האדם, מאיתן האזרחי, הימן, ככלכול ודרדע בני מחוֹל, ושמו נודע בכל העמים מסביב.
וַיֶּחְכַּם֮ מִכָּל־הָֽאָדָם֒ מֵאֵיתָ֣ן הָאֶזְרָחִ֗י וְהֵימָ֧ן וְכַלְכֹּ֛ל וְדַרְדַּ֖ע בְּנֵ֣י מָח֑וֹל וַיְהִֽי־שְׁמ֥וֹ בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם סָבִֽיב׃הוא אמר שלושת אלפים משלים, ושירים שלו כתבו חמשת אלפים.
וַיְדַבֵּ֕ר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים מָשָׁ֑ל וַיְהִ֥י שִׁיר֖וֹ חֲמִשָּׁ֥ה וָאָֽלֶף׃חכמת שלמה והקשר עם חורם מלך צור
הוא דיבר על עצי הארז שבלבנון ועד העזוב שצומח בקיר, ודיבר גם על בעלי החיים, העופות, הזוחלים והדגים.
וַיְדַבֵּר֮ עַל־הָֽעֵצִים֒ מִן־הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר וַיְדַבֵּר֙ עַל־הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל־הָע֔וֹף וְעַל־הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל־הַדָּגִֽים׃אנשים מכל העמים באו לשמוע את חוכמת שלמה, וכל מלכי הארץ ששמעו את חוכמתו באו.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים לִשְׁמֹ֕עַ אֵ֖ת חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה מֵאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר שָׁמְע֖וּ אֶת־חָכְמָתֽוֹ׃ (ס)חורם, מלך צור, שלח את עבדיו אל שלמה כי שמע שמשחו אותו למלך במקום אביו, והוא אהב את דוד כל ימיו.
וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צ֤וֹר אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס)שלמה שלח הודעה לחורם ואמר:
וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃ההכנות לבניית בית המקדש
אתה יודע את אבי דוד, שלא יכול היה לבנות בית לה' אלוהיו בגלל המלחמות שהיו סביבו, עד שה' נתן להם תחת כפות רגליו.
אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת־דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּת־יְהוָה֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת רגלו [רַגְלָֽי׃]ועכשיו, ה' אלוהיי נתן לי מנוחה מכל עבר, אין אויב ואין פגע רע.
וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע׃ואני אומר, שאבנה בית לשם ה' אלוהיי, בדיוק כפי שה' אמר לדוד אבי: בנך, שאתן לך במקומו על כסאך, הוא יבנה את הבית לשמי.
וְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־דָּוִ֤ד אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַל־כִּסְאֶ֔ךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃ועכשיו, תן פקודה לכרות לי ארזים מלבנון, והעובדים שלי יהיו עם העובדים שלך, ואת השכר לעובדים שלך אתן לך בדיוק כפי שתבקש, כי אתה יודע שאין אצלנו איש שיודע לכרות עצים כמו הצדונים.
וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ־לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן־הַלְּבָנ֗וֹן וַֽעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם־עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י ׀ אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרָת־עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים׃הסכם הספקים בין חירם לשלמה
כשחירם שמע את דברי שלמה, הוא שמח מאוד ואמר: ברוך ה', שנתן לדוד בן חכם על העם הרב הזה.
וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת־דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל־הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה׃חירם שלח אל שלמה ואמר: שמעתי את מה ששלחת אליי, ואני אעשה לך את כל מה שאתה רוצה בעצי ארז ועצי ברוש.
וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר־שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת־כָּל־חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים׃העובדים שלי ירדו מלבנון אל הים, ואני אהפוך אותם לסירות בים עד למקום שתשלח אליי, ושם הם יתפרקו, ואתה תעלה ותעשה את מה שאני רוצה כדי לתת לחם לביתך.
עֲ֠בָדַי יֹרִ֨דוּ מִן־הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִי אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת־חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי׃חירם נתן לשלמה עצי ארז ועצי ברוש, בדיוק לפי כל מה שרצה.
וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כָּל־חֶפְצֽוֹ׃הסדרים הכלכליים של שלמה
שלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חיטה מכל המאגר שלו ובית שלו, ועוד עשרים כור שמן זית. שלמה נתן לחירם כך שנה אחרי שנה.
וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃ (פ)השם נתן לשלמה חוכמה כפי שהבטיח לו. היה שלום בין חירם לבין שלמה, ושניהם כרתו ברית.
וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם׃המלך שלמה הטיל מס על כל ישראל, והמס היה של שלושים אלף איש.
וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃הוא שלח לבנון עשרת אלפים איש בכל חודש, בתורות. בלבנון היו עובדים חודשיים בביתו של המלך, ואדונירם היה על המטלה של המס.
וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס׃ (ס)כוח האדם וההכנות לבניין הבית
לשלמה היו שבעים אלף פועלים שסחבו משאות, ושמונים אלף שגררו אבנים בהר.
וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃רק שרדי הלוויה של שלמה, שהיו אחראים על העבודה, היו שלושת אלפים ושלוש מאות אנשים שעבדו עם העם במלאכה.
לְ֠בַד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃המלך ציווה להשתמש באבנים גדולות ויקרות כדי להניח את היסודות של הבית, אבני גזית.
וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ וַיַּסִּעוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית׃הבונים של שלמה, הבונים של חירם והגבנים פיסלו את העץ והאבנים כדי לבנות את הבית.
וַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שלטון שלמה והשפע שלו
וּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכָל־הַמַּמְלָכ֔וֹת מִן־הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹבְדִ֥ים אֶת־שְׁלֹמֹ֖ה כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ (פ)
וַיְהִ֥י לֶֽחֶם־שְׁלֹמֹ֖ה לְי֣וֹם אֶחָ֑ד שְׁלֹשִׁ֥ים כֹּר֙ סֹ֔לֶת וְשִׁשִּׁ֥ים כֹּ֖ר קָֽמַח׃
עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַד מֵֽאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים׃
כִּי־ה֞וּא רֹדֶ֣ה ׀ בְּכָל־עֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר מִתִּפְסַח֙ וְעַד־עַזָּ֔ה בְּכָל־מַלְכֵ֖י עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשָׁל֗וֹם הָ֥יָה ל֛וֹ מִכָּל־עֲבָרָ֖יו מִסָּבִֽיב׃
השלום והעוצמה בימי שלמה
וַיֵּשֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵֽנָת֔וֹ מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃ (ס)
וַיְהִ֣י לִשְׁלֹמֹ֗ה אַרְבָּעִ֥ים אֶ֛לֶף אֻרְוֺ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִֽׁים׃
וְכִלְכְּלוּ֩ הַנִּצָּבִ֨ים הָאֵ֜לֶּה אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְאֵ֧ת כָּל־הַקָּרֵ֛ב אֶל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּֽלֶךְ־שְׁלֹמֹ֖ה אִ֣ישׁ חָדְשׁ֑וֹ לֹ֥א יְעַדְּר֖וּ דָּבָֽר׃
וְהַשְּׂעֹרִ֣ים וְהַתֶּ֔בֶן לַסּוּסִ֖ים וְלָרָ֑כֶשׁ יָבִ֗אוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֔ם אִ֖ישׁ כְּמִשְׁפָּטֽוֹ׃ (ס)
חָכְמַת שְׁלֹמֹה
וַיִּתֵּן֩ אֱלֹהִ֨ים חָכְמָ֧ה לִשְׁלֹמֹ֛ה וּתְבוּנָ֖ה הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְרֹ֣חַב לֵ֔ב כַּח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃
וַתֵּ֙רֶב֙ חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה מֵֽחָכְמַ֖ת כָּל־בְּנֵי־קֶ֑דֶם וּמִכֹּ֖ל חָכְמַ֥ת מִצְרָֽיִם׃
וַיֶּחְכַּם֮ מִכָּל־הָֽאָדָם֒ מֵאֵיתָ֣ן הָאֶזְרָחִ֗י וְהֵימָ֧ן וְכַלְכֹּ֛ל וְדַרְדַּ֖ע בְּנֵ֣י מָח֑וֹל וַיְהִֽי־שְׁמ֥וֹ בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם סָבִֽיב׃
וַיְדַבֵּ֕ר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים מָשָׁ֑ל וַיְהִ֥י שִׁיר֖וֹ חֲמִשָּׁ֥ה וָאָֽלֶף׃
חכמת שלמה והקשר עם חורם מלך צור
וַיְדַבֵּר֮ עַל־הָֽעֵצִים֒ מִן־הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר וַיְדַבֵּר֙ עַל־הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל־הָע֔וֹף וְעַל־הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל־הַדָּגִֽים׃
וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים לִשְׁמֹ֕עַ אֵ֖ת חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה מֵאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר שָׁמְע֖וּ אֶת־חָכְמָתֽוֹ׃ (ס)
וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צ֤וֹר אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס)
וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃
ההכנות לבניית בית המקדש
אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת־דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּת־יְהוָה֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת רגלו [רַגְלָֽי׃]
וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע׃
וְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־דָּוִ֤ד אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַל־כִּסְאֶ֔ךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃
וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ־לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן־הַלְּבָנ֗וֹן וַֽעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם־עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י ׀ אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרָת־עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים׃
הסכם הספקים בין חירם לשלמה
וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת־דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל־הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה׃
וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר־שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת־כָּל־חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים׃
עֲ֠בָדַי יֹרִ֨דוּ מִן־הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִי אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת־חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי׃
וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כָּל־חֶפְצֽוֹ׃
הסדרים הכלכליים של שלמה
וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃ (פ)
וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם׃
וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃
וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס׃ (ס)
כוח האדם וההכנות לבניין הבית
וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃
לְ֠בַד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃
וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ וַיַּסִּעוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית׃
וַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את ימי השיא של שלמה, את השקט המדיני ואת ההסדרים הלוגיסטיים והכלכליים לצורך בניית המקדש.
שלטון שלמה והשפע שלו
פרק זה מתאר את עוצמת מלכותו של שלמה, ששלטו ממארץ הפלשתים ועד מצרים. מתוארת כמות המזון היומית העצומה שנצרכה בממלכה, וכמות הבקר והצאים ששוכללו, וכן את השקט והשלום שהיו לו מכל עבר.
השלום והעוצמה בימי שלמה
הפסוקים מתארים את תקופת השלום והשגשוג בימי שלמה, מהגבולות מצד דן ועד באר שבע. מתוארת עוצמת הצבא של שלמה עם כמות עצומה של סוסים ופרשים, וכן את הציוד והלוגיסטיקה של שירות המלך והסעודה שלו.
חָכְמַת שְׁלֹמֹה
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַחָכְמָה הַמִּתְמַצְמֶצֶת שֶׁזָּכָה לְשְׁלֹמֹה מֵאֵת אֱלֹהִים. חָכְמָתוֹ עָלְתָה עַל כָּל חַכְמֵי הָעוֹלָם וְהוּא הָיָה מְדַבֵּר מִשָּׁלִים וּשְׁרֵי שִׁירָה רַבִּים.
חכמת שלמה והקשר עם חורם מלך צור
הפסוקים מתארים את התפרסמות חכמתו של שלמה בכל העולם, מעצי הארז ועד הדגים. מלך צור, חורם, שקשר חזק עם דוד אביו, שלח שליחים לשלמה לאחר ששמע על מלכותו. שלמה החל לתקשר עם חורם.
ההכנות לבניית בית המקדש
חורון מלך צור פונה לשלמה ומסביר כי דוד אביו לא יכול היה לבנות בית בשל המלחמות. כעת, כשיש שלום, חורון מציע לשלמה לשלוח עצים מלבנון בתמורה לשכר ותמורת עבודת עובדים, מתוך ידיעה שאין בקרב עמו מומחי כריתת עצים כמו הצדונים.
הסכם הספקים בין חירם לשלמה
חירם מלך צור שמח על חכמתו של שלמה. הוא מסכים לספק עצי ארז וברוש, ולהכין סירות שמעבירו את העצים בים. בתמורה, שלמה יפרק את הסירות ויספק מזון לאנשי חירם.
הסדרים הכלכליים של שלמה
שלמה מעניק לחירם אספקה שנתית של חיטה ושמן זית. השם מעניק לשלמה חוכמה, ונוצרת ברית של שלום בין המלכים. בנוסף, שלמה מטיל מס של שלושים אלף איש על ישראל וקובע מערך עבודה חודשי בלבנון תחת פיקוחו של אדונירם.
כוח האדם וההכנות לבניין הבית
פסוקים אלו מתארים את כמות הפועלים בשירות שלמה, את תפקידם של השרים המפקחים על העבודה, ואת השימוש באבנים יקרות ובחומרים שפיסלו הבונים של שלמה וחירם לצורך בניית המבנה.
הפרק מפרט את המערך העצום של כוח האדם והאספקה המזוהה עם תחילת עבודת הבניין.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַגֶּפֶן שֶׁל בְּרִית יַעֲקֹב
״דָּבָר אַחֵר, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, מָה הַגֶּפֶן הַזֶּה אֵין נוֹטְעִין אוֹתָהּ בִּמְקוֹם טְרָשִׁים גְּדוֹלִין אֶלָּא״
בְּפֶרֶק זֶה, מְסֻבֶּרֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין בְּרִית יַעֲקֹב לְעַצְמוֹת הָעָם, כְּמוֹ שֶׁמֻּסְבר בְּפֵרוּשׁ הַמַּקְצָע מֵוַויקְרָה רַבָּה. הַמְּסוֹרֶת מְשַׁוָּה אֶת יִשְׂרָאֵל לְגֶּפֶן שֶׁצָּבְאָה מִמִּצְרַיִם. הַגֶּפֶן הַזֹּאת צְרִיכָה לִסְתַּכֵּל בְּטֶרָשִׁים גְּדוֹלִים וּלְהַפּוֹךְ אֶת הַמְּלָכִים לְפָנֶיהָ, וְרַק אַחֲרֵי כָּךְ שָׁרָשֶׁיהָ יַשְׁרִישׁוּ וְיִמָּלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. הַגֶּפֶן מְבַטֶּאת גַּם אֶת הַסֵּדֶר הַמְּיֻחָד שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין בָּהֶם בְּלִיכָה אֶלָּא בְּשׁוּרוֹת וּבְדְּגָלִים, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּב בְּסֵפֶר בְּמִדְבָּר. יֵשׁ בָּהּ גַּם עָמְקוּת: הִיא נִרְאֵית נְמוּכָה וּשְׁפֵלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַךְ לָעוֹלָם הַבָּא הִיא תִּשְׁלֹט בְּכָל הָעוֹלָם. מִמֶּנָּה יֵצֵא גַּם צַדִּיק אֶחָד שֶׁיִּשְׁלֹט בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְּדֻגְמָה שֶׁל יוֹסֵף, יְהוֹשֻׁעַ, דָּוִד, שְׁלֹמֹה וּמָרְדְּכַי. הַגֶּפֶן מְכַסָּה אֶת הָאֶשְׁכּוֹלוֹת בְּעָלִים, כְּמוֹ שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ מְכַסִּים אֶת תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים. בְּתוֹךְ הַגֶּפֶן, הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בַּתּוֹרָה נִרְאֶה נָמוּךְ מֵחֲבֵרוֹ, וְכֻלָּם מְבֹרָכִים בְּשְׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל הַשֵּׁם בְּכָל יוֹם.
ויקרא רבה ל״ו:ב׳ ↗הַמַּעֲלוֹת שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ
״דָּבָר אַחֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר שִׁיר חַד, הַשִּׁירִים תְּרֵין, הָא תְּלָתָא. וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אֲמַר שִׁיר הַשִּׁירִים כֻּלָּהּ״
בַּקְּרוֹב מִמֶּרְכַּבְתּוֹ שֶׁל הַטֶּקסט, אֲנוּ לומְדִים מֵהַמִּקְרָא שֶׁל חֲזַ"ל, בָּעִקָּרוֹן מֵרַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, עַל הַקֶּשֶׁר בֵּין שִׁיר הַשִּׁירִים לְשְׁלֹמֹה לְבֵין מַעֲמָדוֹ הַמְּלָכִי. הַמפרשתים מְנַסִּים לְהַסְבִּיר מָה מַעֲלָה בְּמַעֲלָה הָיָה שְׁלֹמֹה בְּמַעֲשָׂיו, וְאֵיךְ הַמַּעֲלוֹת הַמִּקְרָאִיּוֹת שֶׁבְּמַלְכוּתוֹ מְבַטְּאוֹת אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּשִּׁיר. הַמַּעֲלוֹת הָרִאשׁוֹנָה הִיא הַשְּׁלִישׁוּת בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל שְׁלֹמֹה, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּב עַל מַעֲלַת הַשִּׁיר. הַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה הוּא הַעֲצֵמָה שֶׁלּוֹ כְּמֶלֶךְ הַשּׂוֹטֵר עַל כָּל עֵבֶר הַנָּהָר. הַמַּעֲלָה הַשְּׁנִיָּה הִיא הַשְּׁלִיטָה הַמְּלָכִית שֶׁלּוֹ. הַמַּעֲלָה הַשְּׁלִישִׁית הִיא הַיְּשִׁיבָה עַל כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ. הַמְּפַרְשִׁים מְצַיְּנִים כְּךָ כְּמַטָּרָה לְהַבְהִיר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין כֹּחַ הַמַּלְכוּת לְבֵין כֹּחַ הַמַּעֲלוֹת.
שיר השירים רבה א׳:א׳:י׳ ↗בעקבות המפרשים
ההסכם בין שלמה לחורם
״והשערים והתבן. היו נותנים אלו הנציבים, אל המקום אשר יהיה שם המלך:״
בפרק זה אנו רואים את שלמה המלך מנהל משא ומתן עם חורם, מלך צור, כדי להכין את חומות בית המקדש. שלמה שולח שליחים לחורם ומבקש עזרה באספקת עץ ארזים ו cedar, וכן עבודה של פועלים מיומנים לחיתוך העצים בים. חורם מסכים לספק את העצים ואת הפועלים, ובתמורה שלמה שולח לו אוכל בשפע עבור אנשי המלך. הטקסט מתאר את ההסכם הלוגיסטי המדויק בין המלכים. רש"י מציין כי חלק מהחומרים שהוזכרו, כמו השערים והתבן, היו מיועדים להכנה של המקום שבו יתיישב המלך. ההסבר שלו מתמקד בשימוש המעשי בחומרים למטרות בנייה וארגון המלכות.
רש״י על מלכים א׳ 5:8:1 ↗ההכנה למפגש בין חורמ דון
״עד המקום אשר תשלח אלי. אשר תודיעני להביאם שם:״
הפסוק מתאר את ההסכם שבין שלמה המלך לבין חורם, מלך צור. שלמה מבקש מחורם לשלוח פועלים מיומנים לחצוב עץ לארמונותיו ולבית הַשֵּׁם. שלמה מבטיח שברגע שחורם יודיע לו לאיזה מקום בדיוק לשלוח את הפועלים, הוא יביא אותם לשם. הפרשן רש"י מדגיש את חשיבות הדיוק בתקשורת בין המלכים. לפי רש"י, שלמה לא ביקש רק את הפועלים, אלא ביקש לדעת את המיקום המדויק כדי שיוכל להוביל אותם למקום הנכון. רש"י מתמקד בפרטים הטכניים של ניהול העבודה וההכנה המדויקת של המבנים.
רש״י על מלכים א׳ 5:23:2 ↗הסכם חומרי הבניין בין שלמה לחורם
״איש כמשפטו. כל נציב בחדשו:״
בפסוק זה מתוארת התוכנית של שלמה המלך להכין חומרי בניין עבור בית המקדש. הוא שולח שליחים למלך צור, חורם, ומציע לו עסקה של חילופי משאבים. שלמה מבקש עץ ארזים איכותי מלבנון, ובתמורה הוא מציע לספק למלך חורם מזון בכמויות גדולות, כולל חיטה, שעורה, שמן ויין. המצודת דוד מסביר שכל שליח של שלמה פועל בדיוק לפי המשפט וההסכם שנקבע מראש. הפירוש מדגיש את הסדר והדיוק של המשימה, שבה כל נציב או שליח פועל לפי המנהלים והכללים שהוצבו לו כדי להבטיח את הצלחת ההסכם הבינלאומי.
מצודת דוד על מלכים א׳ 5:8:2 ↗ההסכם בין שלמה לחורם
״ימה. אל הים הסמוך ללבנון:״
בפרק זה אנו רואים את שלמה המלך מקים ברית עם חורם, מלך צור. שלמה שולח שליחים לחורם כדי לבקש עזרה בהכנת חומרים לבניית בית המקדש. הוא זקוק לעצים יקרים, ובמיוחד לארזים מלבנון. חורם מסכים לספק את העצים וגם עובדים מיומנים, ובתמורה שלמה שולח לו מזון עבור אנשי החצר שלו. הטקסט מתאר שיתוף פעולה כלכלי ומסחרי בין שתי ממלכות. המפרש מצודת דוד מסביר שהים שהוזכר בטקסט הוא הים הסמוך ללבנון, דבר המסייע להבין את המיקום הגיאוגרפי של הפעילות הימית והמסחרית בתקופה זו.
מצודת דוד על מלכים א׳ 5:23:1 ↗