בין ארם לישראל לא הייתה מלחמה במשך שלוש שנים.
וַיֵּשְׁב֖וּ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֑ים אֵ֚ין מִלְחָמָ֔ה בֵּ֥ין אֲרָ֖ם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)מלכים א׳ · פרק כב׳
התוכנית למלחמה ודברי הנביא מיכיה
אחאב ומלך יהודה יוצאים למלחמה בְּרָמוֹת גִּלְעָד, מול נבואת מיכיה בן יְלַעְמֶת והמציאות בשדה הקרב.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ כב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התוכנית לתקוף את רמות גלעד
בשנה השלישית ירד יהושפט, מלך יהודה, אל מלך ישראל.
וַיְהִ֖י בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֑ית וַיֵּ֛רֶד יְהוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃מלך ישראל אמר לעבדיו: "האם אתם יודעים שרמות גלעד שייכת לנו? אנחנו מתכננים לקחת אותה מידי מלך ארם".
וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־עֲבָדָ֔יו הַיְדַעְתֶּ֕ם כִּֽי־לָ֖נוּ רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֔ים מִקַּ֣חַת אֹתָ֔הּ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃הוא אמר ליהושפט: "האם תלך איתי למלחמה על רמות גלעד?". יהושפט ענה למלך ישראל: "אני כמוך, עמי כמו עמך, וסוסי כמו סוסיי".
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הֲתֵלֵ֥ךְ אִתִּ֛י לַמִּלְחָמָ֖ה רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹשָׁפָט֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ׃הַבְּדִיקָה עַל הַמִּלְחָמָה בְּרָמוֹת גִּלְעָד
יְהוֹשָׁפָט אָמַר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: בּוֹא נְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו אֶת דְּבַר הַשֵּׁם.
וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשָׁפָ֖ט אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל דְּרָשׁ־נָ֥א כַיּ֖וֹם אֶת־דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אִסֵּף אֶת הַנְּבִיאִים, וְהָיוּ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. הוּא שָׁאַל אוֹתָם: הַאִם כְּדַאי לַלֶּכֶת לַמִּלְחָמָה בְּרָמוֹת גִּלְעָד אוֹ לְהִתְעַכֵּב? אוֹתָם הוּא עָנָה: לֵךְ, וְהַשֵּׁם יִתֵּן אֶת הַמֶּלֶק בְּיָדֶךָ.
וַיִּקְבֹּ֨ץ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֥ל אֶֽת־הַנְּבִיאִים֮ כְּאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת אִישׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם הַאֵלֵ֞ךְ עַל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ עֲלֵ֔ה וְיִתֵּ֥ן אֲדֹנָ֖י בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃יְהוֹשָׁפָט אָמַר: הַאִם לֹא יֵשׁ עוֹד פֹּה נָבִיא שֶׁל הַשֵּׁם, שֶׁנוּכַל לִבְדֹּק מֵעִמּוֹ?
וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הַאֵ֨ין פֹּ֥ה נָבִ֛יא לַיהוָ֖ה ע֑וֹד וְנִדְרְשָׁ֖ה מֵאוֹתֽוֹ׃מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אָמַר לְיְהוֹשָׁפָט: יֵשׁ עוֹד אִישׁ אֶחָד שֶׁיָּבוֹא לִבְדֹּק אֶת הַשֵּׁם, אֲבָל אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, כִּי הוּא לֹא תָּמִיד מְנַבֵּא לִי דְבָרִים טוֹבִים אֶלָּא רַק רָעִים. זֶה מִיכָיָה בֶּן יִמְלָה. יְהוֹשָׁלָם אָמַר: הַמֶּלֶךְ לֹא יֹאמַר כָּךְ.
וַיֹּ֣אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ־אֶחָ֡ד לִדְרֹשׁ֩ אֶת־יְהוָ֨ה מֵאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יו כִּ֠י לֹֽא־יִתְנַבֵּ֨א עָלַ֥י טוֹב֙ כִּ֣י אִם־רָ֔ע מִיכָ֖יְהוּ בֶּן־יִמְלָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃הנבואות לפני מלכי ישראל ויהודה
מלך ישראל קרא לאחד השרים שלו ואמר לו: תביא מהר את מיכיה בן ימלה.
וַיִּקְרָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־סָרִ֖יס אֶחָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר מַהֲרָ֖ה מִיכָ֥יְהוּ בֶן־יִמְלָֽה׃מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ישבו, כל אחד על כיסאו, לבושים בבגדי מלכות ליד שער שומרון, וכל הנביאים ניבאו לפניהם.
וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וִֽיהוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֡ה יֹשְׁבִים֩ אִ֨ישׁ עַל־כִּסְא֜וֹ מְלֻבָּשִׁ֤ים בְּגָדִים֙ בְּגֹ֔רֶן פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר שֹׁמְר֑וֹן וְכָ֨ל־הַנְּבִיאִ֔ים מִֽתְנַבְּאִ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃צדקיה בן כנען הכין קרנות ברזל ואמר: כך אמר ה' - בקרנות האלה תכה את ארם עד שתכלה.
וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ צִדְקִיָּ֥ה בֶֽן־כְּנַעֲנָ֖ה קַרְנֵ֣י בַרְזֶ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּאֵ֛לֶּה תְּנַגַּ֥ח אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֹּתָֽם׃וכל הנביאים ניבאו באותו אופן, ואמרו: עלה לרמות גלעד וצלח, וה' ייתן אותה ליד המלך.
וְכָל־הַנְּבִאִ֔ים נִבְּאִ֥ים כֵּ֖ן לֵאמֹ֑ר עֲלֵ֞ה רָמֹ֤ת גִּלְעָד֙ וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃מיכיה עומד מול המלך
והשליח שהלך לקרוא למיכיה אמר לו: הנה, כל דברי הנביאים טובים למלך. אני מבקש שדבר שלך יהיה כמו דבר של אחד מהם, כדי שתדבר דברים טובים.
וְהַמַּלְאָ֞ךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ ׀ לִקְרֹ֣א מִיכָ֗יְהוּ דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּה־נָ֞א דִּבְרֵ֧י הַנְּבִיאִ֛ים פֶּֽה־אֶחָ֥ד ט֖וֹב אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ יְהִֽי־נָ֣א דבריך [דְבָרְךָ֗] כִּדְבַ֛ר אַחַ֥ד מֵהֶ֖ם וְדִבַּ֥רְתָּ טּֽוֹב׃ומיכיה ענה: חי הַשֵּׁם, רק את מה שהַשֵּׁם יגיד לי אדבר.
וַיֹּ֖אמֶר מִיכָ֑יְהוּ חַי־יְהוָ֕ה כִּ֠י אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֧ר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃הוא בא אל המלך, והמלך שאל אותו: מיכיה, אתה בא לרמות גלעד למלחמה או שזנחת את זה? הוא ענה לו: לך והצלח, כי הַשֵּׁם ייתן את זה ביד המלך.
וַיָּבוֹא֮ אֶל־הַמֶּלֶךְ֒ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֵלָ֗יו מִיכָ֙יְהוּ֙ הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־נֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃המלך אמר לו: עד מתי אני נשבע לך שלא תדבר אלי אלא רק אמת בשם הַשֵּׁם?
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַד־כַּמֶּ֥ה פְעָמִ֖ים אֲנִ֣י מַשְׁבִּעֶ֑ךָ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תְדַבֵּ֥ר אֵלַ֛י רַק־אֱמֶ֖ת בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃הנבואה על פיזור ישראל והקטרת אחאב
הוא אמר: ראיתי את כל ישראל מתפזרים בין ההרים, כמו צאן שאין לה רועה. והשם אמר: לא יחזרו אלה לבתיהם בשלום.
וַיֹּ֗אמֶר רָאִ֤יתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ נְפֹצִ֣ים אֶל־הֶהָרִ֔ים כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לֹֽא־אֲדֹנִ֣ים לָאֵ֔לֶּה יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ־לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃מלך ישראל אמר ליהושפט: לא אמרתי לך שלא ינבא לי טוב, אלא רע?
וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוֹשָׁפָ֑ט הֲלוֹא֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ לֽוֹא־יִתְנַבֵּ֥א עָלַ֛י ט֖וֹב כִּ֥י אִם־רָֽע׃הוא אמר: אז תקשיב לדבר השם. ראיתי את השם יושב על כסאו, וכל צבא השמיים עומד לימינו ולשמאלו.
וַיֹּ֕אמֶר לָכֵ֖ן שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהוָ֑ה רָאִ֤יתִי אֶת־יְהוָה֙ יֹשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ וְכָל־צְבָ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ עֹמֵ֣ד עָלָ֔יו מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃והשם אמר: מי יוליך את אחאב ויגרום לו ליפול ברמות גלעד? וכל אחד ענה בדרך אחרת.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה מִ֤י יְפַתֶּה֙ אֶת־אַחְאָ֔ב וְיַ֕עַל וְיִפֹּ֖ל בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר זֶה֙ בְּכֹ֔ה וְזֶ֥ה אֹמֵ֖ר בְּכֹֽה׃הרוח השקרית והתקפת צדקיהו
הרוח יצאה ועמדה לפני ה'. היא אמרה: "אני אוליט אותו". ה' שאל אותה: "במה?"
וַיֵּצֵ֣א הָר֗וּחַ וַֽיַּעֲמֹד֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֣י אֲפַתֶּ֑נּוּ וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו בַּמָּֽה׃היא ענתה: "אצא ואהיה רוח שקר בפי כל הנביאים שלו". ה' אמר לה: "את יכולה להוליט וכך יקרה. צאי ועשי כך".
וַיֹּ֗אמֶר אֵצֵא֙ וְהָיִ֙יתִי֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־נְבִיאָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר תְּפַתֶּה֙ וְגַם־תּוּכָ֔ל צֵ֖א וַעֲשֵׂה־כֵֽן׃ועכשיו, הנה ה' נתן רוח שקר בפי כל הנביאים האלה שלך, וה' קבע נגדם רע.
וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֨ה נָתַ֤ן יְהוָה֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־נְבִיאֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה וַֽיהוָ֔ה דִּבֶּ֥ר עָלֶ֖יךָ רָעָֽה׃צדקיהו בן כנען ניגש והכה את מיכיה על הלחי ואמר: "מי זה שהרוח של ה' עזבה אותי כדי לדבר אליך?"
וַיִּגַּשׁ֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בֶֽן־כְּנַעֲנָ֔ה וַיַּכֶּ֥ה אֶת־מִיכָ֖יְהוּ עַל־הַלֶּ֑חִי וַיֹּ֕אמֶר אֵי־זֶ֨ה עָבַ֧ר רֽוּחַ־יְהוָ֛ה מֵאִתִּ֖י לְדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃חזרת הנביא מיכיה למאסר
מיכיה אמר: אתה תראה ביום הזה, כשתיכנס חדר אחר חדר כדי להתחבא.
וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ הִנְּךָ֥ רֹאֶ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֛א חֶ֥דֶר בְּחֶ֖דֶר לְהֵחָבֵֽה׃מלך ישראל אמר: קחו את מיכיה והחזירו אותו לאמון שר העיר ולא יהוא בן המלך.
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל קַ֚ח אֶת־מִיכָ֔יְהוּ וַהֲשִׁיבֵ֖הוּ אֶל־אָמֹ֣ן שַׂר־הָעִ֑יר וְאֶל־יוֹאָ֖שׁ בֶּן־הַמֶּֽלֶךְ׃ואמרתם כך: המלך אמר, שימו את זה בבית הכלא, ותנו לו לאכול לחם ושתות מים בלחץ, עד שיחזור בשלום.
וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שִׂ֥ימוּ אֶת־זֶ֖ה בֵּ֣ית הַכֶּ֑לֶא וְהַאֲכִילֻ֨הוּ לֶ֤חֶם לַ֙חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד בֹּאִ֥י בְשָׁלֽוֹם׃ומיכיה אמר: אם תחזור בשלום, יהוה לא דיבר דרכי. ואמר: תשמעו כל העמים.
וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ אִם־שׁ֤וֹב תָּשׁוּב֙ בְּשָׁל֔וֹם לֹֽא־דִבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בִּ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֖וּ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃הַמִּלְחָמָה בְּרָמוֹת גִּלְעָד
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלוּ לְרָמוֹת גִּלְעָד.
וַיַּ֧עַל מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְיהוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אָמַר לְיְהוֹשָׁפָט: "תִּתְחַפֵּשׂ וּבֹא לַמִּלְחָמָה, אֲבָל אַתָּה לְבֹשׁ בְּגָדֶיךָ". מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הִתְחַפֵּשׂ וּבָא לַמִּלְחָמָה.
וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יְהוֹשָׁפָ֗ט הִתְחַפֵּשׂ֙ וָבֹ֣א בַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתָּ֖ה לְבַ֣שׁ בְּגָדֶ֑יךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּב֖וֹא בַּמִּלְחָמָֽה׃מֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שלוֹשִׁים וׁשְׁנֵי שָׂרֵי הָרֶכֶב שֶׁלּוֹ לוֹמַר: "אַל תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל, אֶלָּא רַק אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ".
וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֡ם צִוָּ֣ה אֶת־שָׂרֵי֩ הָרֶ֨כֶב אֲשֶׁר־ל֜וֹ שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֚א תִּלָּ֣חֲמ֔וּ אֶת־קָטֹ֖ן וְאֶת־גָּד֑וֹל כִּ֛י אִֽם־אֶת־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַדּֽוֹ׃כְּשֶׁשָּׂרֵי הָרֶכֶב רָאוּ אֶת יְהוֹשָׁפָט, הֵם אָמְרוּ: "הַרְאֵה, זֶה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל". הֵם פָּרְצוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם, וְיְהוֹשָׁפָט צָעַק.
וַיְהִ֡י כִּרְאוֹת֩ שָׂרֵ֨י הָרֶ֜כֶב אֶת־יְהוֹשָׁפָ֗ט וְהֵ֤מָּה אָֽמְרוּ֙ אַ֣ךְ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ה֔וּא וַיָּסֻ֥רוּ עָלָ֖יו לְהִלָּחֵ֑ם וַיִּזְעַ֖ק יְהוֹשָׁפָֽט׃מְותַת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה
כְּשֶׁשַּׂרֵי הָרֶכֶב רָאוּ שֶׁאֵין זֶה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הֵם חָזְרוּ מֵאַחֲרָיו.
וַיְהִ֗י כִּרְאוֹת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב כִּֽי־לֹא־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וַיָּשׁ֖וּבוּ מֵאַחֲרָֽיו׃אִישׁ אֶחָד שָׁלַךְ בַּקֶּשֶׁת כִּלְתּוֹ וּפָצַע אֶת מֶלֶכֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַשִּׁרְיָן וּבֵין הַדְּבָקִים. הוּא אָמַר לְרַכָּבוֹ: "הַפוֹךְ אֶת יָדְךָ וְהוֹצֵא אוֹתִי מֵהַמַּחֲנֶה, כִּי נִפְצַעְתִּי!"
וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּכֶּה֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפֹ֥ךְ יָדְךָ֛ וְהוֹצִיאֵ֥נִי מִן־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הָחֳלֵֽיתִי׃הַמִּלְחָמָה הִמְשִׁיכָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהַמֶּלֶךְ עָמַד בָּרֶכֶב לְעֵינֵי אֲרָם. הוּא מֵת בָּעֶרֶב, וְדַם הַפְּצִיעָה נִשְׁפַּךְ עַל הָרֶכֶב.
וַתַּעֲלֶ֤ה הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהַמֶּ֗לֶךְ הָיָ֧ה מָעֳמָ֛ד בַּמֶּרְכָּבָ֖ה נֹ֣כַח אֲרָ֑ם וַיָּ֣מָת בָּעֶ֔רֶב וַיִּ֥צֶק דַּֽם־הַמַּכָּ֖ה אֶל־חֵ֥יק הָרָֽכֶב׃כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה, נִשְׁמַע הַקֶּצַע בַּמַּחֲנֶה, כָּל אֶחָד לְעֵבֶר עִירּוֹ וְלְעֵבֶר אַרְצוֹ.
וַיַּעֲבֹ֤ר הָרִנָּה֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כְּבֹ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אֶל־עִיר֖וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצֽוֹ׃סוף ימי אחאב
המלך מת, והם הלכו לשומרון וקברו את המלך בשומרון.
וַיָּ֣מָת הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּב֖וֹא שֹׁמְר֑וֹן וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּשֹׁמְרֽוֹן׃הכיסא שלו נשטף בבריכת שומרון, והכלבים ליקו את דמו, והזונות רחצו, בדיוק כפי שהשם אמר.
וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת־הָרֶ֜כֶב עַ֣ל ׀ בְּרֵכַ֣ת שֹׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃כל מה שאחאב עשה, והדברים הנוספים על דבריו, וגם בית השן שבנה וכל הערים שבנה, הכל כתוב בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י אַחְאָ֜ב וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וּבֵ֤ית הַשֵּׁן֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה וְכָל־הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃אחאב נפל למנוחות עם אבותיו, ובמקומו מלך בנו אחזיהו.
וַיִּשְׁכַּ֥ב אַחְאָ֖ב עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)מלכות יהושפט בן אסא
יהושפט בן אסא מלך על יהודה בשנה הרביעית למלות אחאב מלך ישראל.
וִיהֽוֹשָׁפָט֙ בֶּן־אָסָ֔א מָלַ֖ךְ עַל־יְהוּדָ֑ה בִּשְׁנַ֣ת אַרְבַּ֔ע לְאַחְאָ֖ב מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃יהושפט מלך עשרים וחמש שנים בירושלים, כשהיה בן שלושים וחמש. אמו הייתה עזובה בת שילחי.
יְהוֹשָׁפָ֗ט בֶּן־שְׁלֹשִׁ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ בְּמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ עֲזוּבָ֖ה בַּת־שִׁלְחִֽי׃הוא הלך בכל הדרך של אביו אסא ולא סטה ממנה כדי לעשות את מה שצודק בעיני ה'.
וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ אָסָ֥א אָבִ֖יו לֹא־סָ֣ר מִמֶּ֑נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃אבל העם לא הפסיק עדיין להקריב ולשרוף קטורות בבמות.
אַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹֽא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃סיום דברי יהושפט
יהושפט סיכם את ההסכם עם מלך ישראל.
וַיַּשְׁלֵ֥ם יְהוֹשָׁפָ֖ט עִם־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃גם שאר דברי יהושפט וגבורתו, מה שעשה ומה שנלחם, כתובים בספר דברי הימים של מלכי יהודה.
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹשָׁפָ֛ט וּגְבוּרָת֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה וַאֲשֶׁ֣ר נִלְחָ֑ם הֲלֹֽא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃גם שאר קדושת ימי אביו אדם, שנפטר מהארץ, כתובה שם.
וְיֶ֙תֶר֙ הַקָּדֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאַ֔ר בִּימֵ֖י אָסָ֣א אָבִ֑יו בִּעֵ֖ר מִן־הָאָֽרֶץ׃לא היה מלך באדום.
וּמֶ֥לֶךְ אֵ֛ין בֶּאֱד֖וֹם נִצָּ֥ב מֶֽלֶךְ׃סוף ימי יהושפט ועליית אחזיהו לשלטון
יהושפט הכין עשר אוניות תרשיש כדי ללכת לאופיר בשביל זהב, אבל הוא לא הלך כי האוניות נשברו בעציון גבר.
יְהוֹשָׁפָ֡ט עשר [עָשָׂה֩] אֳנִיּ֨וֹת תַּרְשִׁ֜ישׁ לָלֶ֧כֶת אוֹפִ֛ירָה לַזָּהָ֖ב וְלֹ֣א הָלָ֑ךְ כִּֽי־נשברה [נִשְׁבְּר֥וּ] אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר׃אז אמר אחזיהו בן אחאב ליהושפט: העבדים שלי יצאו למסע באוניות יחד עם העבדים שלך. אבל יהושפט לא הסכים.
אָ֠ז אָמַ֞ר אֲחַזְיָ֤הוּ בֶן־אַחְאָב֙ אֶל־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט יֵלְכ֧וּ עֲבָדַ֛י עִם־עֲבָדֶ֖יךָ בָּאֳנִיּ֑וֹת וְלֹ֥א אָבָ֖ה יְהוֹשָׁפָֽט׃לאחר מכן יהושפט שכב עם אבותיו ונקבר עם אבותיו בעיר דוד אביו, ובנו יהורם מלך במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהֽוֹשָׁפָט֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (ס)אחזיהו בן אחאב מלם על ישראל בשומרון בשנה השבע עשרה ליהושפט מלך יהודה, והוא מלך על ישראל שנתיים.
אֲחַזְיָ֣הוּ בֶן־אַחְאָ֗ב מָלַ֤ךְ עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּשְׁנַת֙ שְׁבַ֣ע עֶשְׂרֵ֔ה לִיהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנָתָֽיִם׃עֲבִירַת הַמֶּלֶךְ בַּעֲבֹדָה אַחֶרֶת
הוּא עָשָׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם. הוּא הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁל אָבִיו וְגַם בַּדֶּרֶךְ שֶׁל אִמּוֹ, וְעָלָה עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נֶבֶט, שֶׁחָטָא אֶת יִשְׂרָאֵל.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֤רֶךְ אָבִיו֙ וּבְדֶ֣רֶךְ אִמּ֔וֹ וּבְדֶ֙רֶךְ֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃הוּא עָבַד אֶת הַבַּעַל וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ. בְּכָל מָה שֶׁעָשָׂה אָבִיו, הוּא כּעַס אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
וַֽיַּעֲבֹד֙ אֶת־הַבַּ֔עַל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיַּכְעֵ֗ס אֶת־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התוכנית לתקוף את רמות גלעד
וַיֵּשְׁב֖וּ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֑ים אֵ֚ין מִלְחָמָ֔ה בֵּ֥ין אֲרָ֖ם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
וַיְהִ֖י בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֑ית וַיֵּ֛רֶד יְהוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־עֲבָדָ֔יו הַיְדַעְתֶּ֕ם כִּֽי־לָ֖נוּ רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֔ים מִקַּ֣חַת אֹתָ֔הּ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הֲתֵלֵ֥ךְ אִתִּ֛י לַמִּלְחָמָ֖ה רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹשָׁפָט֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ׃
הַבְּדִיקָה עַל הַמִּלְחָמָה בְּרָמוֹת גִּלְעָד
וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשָׁפָ֖ט אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל דְּרָשׁ־נָ֥א כַיּ֖וֹם אֶת־דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃
וַיִּקְבֹּ֨ץ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֥ל אֶֽת־הַנְּבִיאִים֮ כְּאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת אִישׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם הַאֵלֵ֞ךְ עַל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ עֲלֵ֔ה וְיִתֵּ֥ן אֲדֹנָ֖י בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הַאֵ֨ין פֹּ֥ה נָבִ֛יא לַיהוָ֖ה ע֑וֹד וְנִדְרְשָׁ֖ה מֵאוֹתֽוֹ׃
וַיֹּ֣אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ־אֶחָ֡ד לִדְרֹשׁ֩ אֶת־יְהוָ֨ה מֵאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יו כִּ֠י לֹֽא־יִתְנַבֵּ֨א עָלַ֥י טוֹב֙ כִּ֣י אִם־רָ֔ע מִיכָ֖יְהוּ בֶּן־יִמְלָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃
הנבואות לפני מלכי ישראל ויהודה
וַיִּקְרָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־סָרִ֖יס אֶחָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר מַהֲרָ֖ה מִיכָ֥יְהוּ בֶן־יִמְלָֽה׃
וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וִֽיהוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֡ה יֹשְׁבִים֩ אִ֨ישׁ עַל־כִּסְא֜וֹ מְלֻבָּשִׁ֤ים בְּגָדִים֙ בְּגֹ֔רֶן פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר שֹׁמְר֑וֹן וְכָ֨ל־הַנְּבִיאִ֔ים מִֽתְנַבְּאִ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃
וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ צִדְקִיָּ֥ה בֶֽן־כְּנַעֲנָ֖ה קַרְנֵ֣י בַרְזֶ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּאֵ֛לֶּה תְּנַגַּ֥ח אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֹּתָֽם׃
וְכָל־הַנְּבִאִ֔ים נִבְּאִ֥ים כֵּ֖ן לֵאמֹ֑ר עֲלֵ֞ה רָמֹ֤ת גִּלְעָד֙ וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
מיכיה עומד מול המלך
וְהַמַּלְאָ֞ךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ ׀ לִקְרֹ֣א מִיכָ֗יְהוּ דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּה־נָ֞א דִּבְרֵ֧י הַנְּבִיאִ֛ים פֶּֽה־אֶחָ֥ד ט֖וֹב אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ יְהִֽי־נָ֣א דבריך [דְבָרְךָ֗] כִּדְבַ֛ר אַחַ֥ד מֵהֶ֖ם וְדִבַּ֥רְתָּ טּֽוֹב׃
וַיֹּ֖אמֶר מִיכָ֑יְהוּ חַי־יְהוָ֕ה כִּ֠י אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֧ר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃
וַיָּבוֹא֮ אֶל־הַמֶּלֶךְ֒ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֵלָ֗יו מִיכָ֙יְהוּ֙ הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־נֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַד־כַּמֶּ֥ה פְעָמִ֖ים אֲנִ֣י מַשְׁבִּעֶ֑ךָ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תְדַבֵּ֥ר אֵלַ֛י רַק־אֱמֶ֖ת בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃
הנבואה על פיזור ישראל והקטרת אחאב
וַיֹּ֗אמֶר רָאִ֤יתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ נְפֹצִ֣ים אֶל־הֶהָרִ֔ים כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לֹֽא־אֲדֹנִ֣ים לָאֵ֔לֶּה יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ־לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃
וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוֹשָׁפָ֑ט הֲלוֹא֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ לֽוֹא־יִתְנַבֵּ֥א עָלַ֛י ט֖וֹב כִּ֥י אִם־רָֽע׃
וַיֹּ֕אמֶר לָכֵ֖ן שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהוָ֑ה רָאִ֤יתִי אֶת־יְהוָה֙ יֹשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ וְכָל־צְבָ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ עֹמֵ֣ד עָלָ֔יו מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה מִ֤י יְפַתֶּה֙ אֶת־אַחְאָ֔ב וְיַ֕עַל וְיִפֹּ֖ל בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר זֶה֙ בְּכֹ֔ה וְזֶ֥ה אֹמֵ֖ר בְּכֹֽה׃
הרוח השקרית והתקפת צדקיהו
וַיֵּצֵ֣א הָר֗וּחַ וַֽיַּעֲמֹד֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֣י אֲפַתֶּ֑נּוּ וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו בַּמָּֽה׃
וַיֹּ֗אמֶר אֵצֵא֙ וְהָיִ֙יתִי֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־נְבִיאָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר תְּפַתֶּה֙ וְגַם־תּוּכָ֔ל צֵ֖א וַעֲשֵׂה־כֵֽן׃
וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֨ה נָתַ֤ן יְהוָה֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־נְבִיאֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה וַֽיהוָ֔ה דִּבֶּ֥ר עָלֶ֖יךָ רָעָֽה׃
וַיִּגַּשׁ֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בֶֽן־כְּנַעֲנָ֔ה וַיַּכֶּ֥ה אֶת־מִיכָ֖יְהוּ עַל־הַלֶּ֑חִי וַיֹּ֕אמֶר אֵי־זֶ֨ה עָבַ֧ר רֽוּחַ־יְהוָ֛ה מֵאִתִּ֖י לְדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃
חזרת הנביא מיכיה למאסר
וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ הִנְּךָ֥ רֹאֶ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֛א חֶ֥דֶר בְּחֶ֖דֶר לְהֵחָבֵֽה׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל קַ֚ח אֶת־מִיכָ֔יְהוּ וַהֲשִׁיבֵ֖הוּ אֶל־אָמֹ֣ן שַׂר־הָעִ֑יר וְאֶל־יוֹאָ֖שׁ בֶּן־הַמֶּֽלֶךְ׃
וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שִׂ֥ימוּ אֶת־זֶ֖ה בֵּ֣ית הַכֶּ֑לֶא וְהַאֲכִילֻ֨הוּ לֶ֤חֶם לַ֙חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד בֹּאִ֥י בְשָׁלֽוֹם׃
וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ אִם־שׁ֤וֹב תָּשׁוּב֙ בְּשָׁל֔וֹם לֹֽא־דִבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בִּ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֖וּ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃
הַמִּלְחָמָה בְּרָמוֹת גִּלְעָד
וַיַּ֧עַל מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְיהוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃
וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יְהוֹשָׁפָ֗ט הִתְחַפֵּשׂ֙ וָבֹ֣א בַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתָּ֖ה לְבַ֣שׁ בְּגָדֶ֑יךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּב֖וֹא בַּמִּלְחָמָֽה׃
וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֡ם צִוָּ֣ה אֶת־שָׂרֵי֩ הָרֶ֨כֶב אֲשֶׁר־ל֜וֹ שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֚א תִּלָּ֣חֲמ֔וּ אֶת־קָטֹ֖ן וְאֶת־גָּד֑וֹל כִּ֛י אִֽם־אֶת־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַדּֽוֹ׃
וַיְהִ֡י כִּרְאוֹת֩ שָׂרֵ֨י הָרֶ֜כֶב אֶת־יְהוֹשָׁפָ֗ט וְהֵ֤מָּה אָֽמְרוּ֙ אַ֣ךְ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ה֔וּא וַיָּסֻ֥רוּ עָלָ֖יו לְהִלָּחֵ֑ם וַיִּזְעַ֖ק יְהוֹשָׁפָֽט׃
מְותַת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה
וַיְהִ֗י כִּרְאוֹת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב כִּֽי־לֹא־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וַיָּשׁ֖וּבוּ מֵאַחֲרָֽיו׃
וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּכֶּה֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפֹ֥ךְ יָדְךָ֛ וְהוֹצִיאֵ֥נִי מִן־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הָחֳלֵֽיתִי׃
וַתַּעֲלֶ֤ה הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהַמֶּ֗לֶךְ הָיָ֧ה מָעֳמָ֛ד בַּמֶּרְכָּבָ֖ה נֹ֣כַח אֲרָ֑ם וַיָּ֣מָת בָּעֶ֔רֶב וַיִּ֥צֶק דַּֽם־הַמַּכָּ֖ה אֶל־חֵ֥יק הָרָֽכֶב׃
וַיַּעֲבֹ֤ר הָרִנָּה֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כְּבֹ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אֶל־עִיר֖וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצֽוֹ׃
סוף ימי אחאב
וַיָּ֣מָת הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּב֖וֹא שֹׁמְר֑וֹן וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּשֹׁמְרֽוֹן׃
וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת־הָרֶ֜כֶב עַ֣ל ׀ בְּרֵכַ֣ת שֹׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃
וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י אַחְאָ֜ב וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וּבֵ֤ית הַשֵּׁן֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה וְכָל־הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׁכַּ֥ב אַחְאָ֖ב עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
מלכות יהושפט בן אסא
וִיהֽוֹשָׁפָט֙ בֶּן־אָסָ֔א מָלַ֖ךְ עַל־יְהוּדָ֑ה בִּשְׁנַ֣ת אַרְבַּ֔ע לְאַחְאָ֖ב מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
יְהוֹשָׁפָ֗ט בֶּן־שְׁלֹשִׁ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ בְּמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ עֲזוּבָ֖ה בַּת־שִׁלְחִֽי׃
וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ אָסָ֥א אָבִ֖יו לֹא־סָ֣ר מִמֶּ֑נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
אַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹֽא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃
סיום דברי יהושפט
וַיַּשְׁלֵ֥ם יְהוֹשָׁפָ֖ט עִם־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹשָׁפָ֛ט וּגְבוּרָת֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה וַאֲשֶׁ֣ר נִלְחָ֑ם הֲלֹֽא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וְיֶ֙תֶר֙ הַקָּדֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאַ֔ר בִּימֵ֖י אָסָ֣א אָבִ֑יו בִּעֵ֖ר מִן־הָאָֽרֶץ׃
וּמֶ֥לֶךְ אֵ֛ין בֶּאֱד֖וֹם נִצָּ֥ב מֶֽלֶךְ׃
סוף ימי יהושפט ועליית אחזיהו לשלטון
יְהוֹשָׁפָ֡ט עשר [עָשָׂה֩] אֳנִיּ֨וֹת תַּרְשִׁ֜ישׁ לָלֶ֧כֶת אוֹפִ֛ירָה לַזָּהָ֖ב וְלֹ֣א הָלָ֑ךְ כִּֽי־נשברה [נִשְׁבְּר֥וּ] אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר׃
אָ֠ז אָמַ֞ר אֲחַזְיָ֤הוּ בֶן־אַחְאָב֙ אֶל־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט יֵלְכ֧וּ עֲבָדַ֛י עִם־עֲבָדֶ֖יךָ בָּאֳנִיּ֑וֹת וְלֹ֥א אָבָ֖ה יְהוֹשָׁפָֽט׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהֽוֹשָׁפָט֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (ס)
אֲחַזְיָ֣הוּ בֶן־אַחְאָ֗ב מָלַ֤ךְ עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּשְׁנַת֙ שְׁבַ֣ע עֶשְׂרֵ֔ה לִיהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנָתָֽיִם׃
עֲבִירַת הַמֶּלֶךְ בַּעֲבֹדָה אַחֶרֶת
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֤רֶךְ אָבִיו֙ וּבְדֶ֣רֶךְ אִמּ֔וֹ וּבְדֶ֙רֶךְ֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַֽיַּעֲבֹד֙ אֶת־הַבַּ֔עַל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיַּכְעֵ֗ס אֶת־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המפגש בין מלכי ישראל ויהודה, את הנבואה המפחידה של מיכיה בן ילעמת ואת תוצאות המלחמה.
התוכנית לתקוף את רמות גלעד
לאחר שלוש שנים של שלום בין ארם לישראל, מלך ישראל יוזם תוכנית להשתלט על רמות גלעד מידי מלך ארם. הוא מזמין את יהושפט מלך יהודה להצטרף למלחמה. יהושפט מסכים להשתתף בקרב ומצהיר כי עמו וסוסיו יהיו שווים לעמו וסוסי מלך ישראל.
הַבְּדִיקָה עַל הַמִּלְחָמָה בְּרָמוֹת גִּלְעָד
יְהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מְבַקְשִׁים הַנְהָגָה מֵהַשֵּׁם לִפְני הַמִּלְחָמָה. הַנְּבִיאִים הַקְּרָבִים מְאַשֵּׁרִים אֶת הַיְּצֵאתָ, אַךְ יְהוֹשָׁפָט מְטַעֵר אֶת הַמַּהֲלָךְ. מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מִזְכִּיר אֶת מִיכָיָה הַנָּבִיא שֶׁהוּא שׂוֹנֵא כִּי מְנַבֵּא רַק דְּבָרִים רָעִים, וְיְהוֹשָׁפָט מְבַקֵּשׁ מֵהוּ לְהַחְמִיץ אֶת הַדָּבָר.
הנבואות לפני מלכי ישראל ויהודה
מלך ישראל קורא למיכיה בן ימלה בזמן שיושבים מלך ישראל ומלך יהודה בשער שומרון. הנביאים, ובראשם צדקיה בן כנען, מנבאים על ניצחון מול ארם באמצעות קרנות ברזל ועל הצלחה במלחמה ברמות גלעד.
מיכיה עומד מול המלך
השליח מנסה לשכנע את מיכיה לנבא דברי שלום למלך, אך מיכיה מתעקש לדבר רק את דברי הַשֵּׁם. במפגש עם המלך, מיכיה מורה לו לצאת למלחמה בביטחון בניצחון שהַשֵּׁם יתן, בעוד המלך דורש ממנו לדבר רק אמת.
הנבואה על פיזור ישראל והקטרת אחאב
הנביא מראה חזון של פיזור ישראל כצאן ללא רועה, וניתנת הכרזה שלא יחזרו בתיהם בשלום. הנביא מתאר את כס השם ואת צבא השמים, ומציג את השם השואל מי יפיל את אחאב ברמות גלעד, כאשר התשובות שונות.
הרוח השקרית והתקפת צדקיהו
הפסוקים מתארים חזון של רוח שיוצאת לפני ה' ומבקשת להוליט שקר בפי הנביאים, דבר שהשם מאשר. לאחר מכן, צדקיהה בן כנען תוקף פיזית את הנביא מיכיה ומתלונן שהרוח עזבה אותו.
חזרת הנביא מיכיה למאסר
מיכיה הנביא חוזה כי יצטרך להתחבא בחדרים. מלך ישראל מורה להחזירו למאסר תחת פיקוח שר העיר ויהוא בן המלך, בתוספת תנאי של מזון ומים בלחץ, עד שיחזור בשל פניו. מיכיה משיב כי אם יחזור בשלום, ה' לא דיבר דרכו, וקורא לעמים לשמוע.
הַמִּלְחָמָה בְּרָמוֹת גִּלְעָד
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה עָלוּ לַמִּלְחָמָה בְּרָמוֹת גִּלְעָד. מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הִתְחַפֵּשׂ כְּדֵי לְהִתְחַבֵּא, אֲבָל מֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרָיו לְהִלָּחֵם רַק בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁשָּׂרֵי הָרֶכֶב זָהוּ אֶת יְהוֹשָׁפָט, הֵם הִתְפָּרְצוּ עָלָיו לַמִּלְחָמָה וְהוּא צָעַק.
מְותַת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת סוֹפוֹ שֶׁל הַמִּלְחָמָה. שַׂרֵי הָרֶכֶב מַבְחִים שֶׁהַמֶּלֶךְ אֵינוֹ וְחוֹזְרִים אֲחַרָיו. אִישׁ שׁוֹלֵחַ חֵץ שֶׁפּוֹגֵעַ בַּמֶּלֶךְ בְּמָקוֹם מְסֻכָּן. הַמֶּלֶךְ מֵת בָּעֶרֶב בְּזַמַן הַמִּלְחָמָה, וְהַבְשׂוֹרָה מִתְפַּרְסֶמֶת בַּמַּחֲנֶה כְּשֶׁעוֹלָה הַשֶּׁמֶשׁ.
סוף ימי אחאב
הפרק מתאר את מותו של המלך אחאב וקבורתו בשומרון. דמיו מגיע למימוש הנבואה כשהכלבים ליקו אותו. הפרק מציין כי דבריו ועבודותיו של אחאב מתועדים בספר דברי הימים, ומסיים בכך שאחזיהו בנו עלה לשלטון לאחר מותו.
מלכות יהושפט בן אסא
תיאור תקופת מלכותו של יהושפט ביהודה, הממשיך בדרכו הישרה של אביו אסא, אך מציין כי העם לא הפסיק לעבוד בבמות.
סיום דברי יהושפט
הפסוקים מסכמים את תקופתו של יהושפט ואת ההסכם עם מלך ישראל. הם מציינים כי פרטי מעשיו, גבורתו וקדושת ימי אביו אדם רשומים בספר דברי המלכים של יהודה, ומוסיפים כי באותה עת לא היה מלך באדום.
סוף ימי יהושפט ועליית אחזיהו לשלטון
הפסוקים מתארים את כישלון משלחת הזהב של יהושפט בשל שבר האוניות, ואת סירובו להשתתף במסע עם אחזיהו בן אחאב. הם מסיימים את ימיהם של יהושפט ואחזיהו ומציינים את עליית יורשיהם לשלטון.
עֲבִירַת הַמֶּלֶךְ בַּעֲבֹדָה אַחֶרֶת
הַמֶּלֶךְ עָשָׂה רָע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם כְּמוֹ אֲבוֹתָיו וְאִמּוֹ. הוּא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נֶבֶט שֶׁחָטָא אֶת יִשְׂרָאֵל, עָבַד אֶת הַבַּעַל וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, וְכָּךְ הִכְעִס אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹתָהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁל אָבִיו.
הפרק מסתיים בתיאור ימי שלטונם של יהושפט ואחזיהו ובציין את תחילת עבודת ה' של אחזיהו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כּוֹחָהּ שֶׁל זְכוּת הַאָבוֹת
״יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת. מִנְּבוּכַדְנֶצַר. לִקְצַת יַרְחִין תְּרֵי עָשָׂר.״
הַתַּלְמוּד הַיְרוּשְׁלְמִי בְּסוּתָה מְסַפֵּר עַל זְכוּת הַתּוֹלָה, כִּי מַה שֶּׁאָבוֹת עָשׂוּ מְשַׁפַּע עַל בְּנֵיהֶם. הַמִּקְרָא מְצַיֵּן מְקַצִּים שׁוֹנִים שֶׁל זְכוּת תּוֹלָה בְּתַקְשְׁבִים שׁוֹנִים, כְּמוֹ נְבוּכַדְנֶצַר, אַמְנוֹן וְאַחְאָב. בְּכָל מִקְרֶה הַזְּכוּת הִתְקַיְּמָה לְזָמָן מְסֻמָּם, כְּמוֹ שָׁנָה אַחַת, שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. רַבִּי יוֹסֵי מְסַבֵּר אֶת הַסִּבָּה לְזְכוּת הַזּוֹ. הוּא אוֹמֵר שֶׁבְּכָל הַזְּמַנִּים הַשֶּׁנֶּאֶמְרוּ, הָאֲנָשִׁים הָיוּ עֲסוּקִים בַּמִּצְווֹת אוֹ בַּתּוֹרָה. כְּשֶׁהָרַב עַד הַזְּכוּת הַזּוֹ, הִיא בּוֹרֵאת שָׁלוֹם, כְּמוֹ בַּמִּקְרֶה שֶׁל אַחְאָב שֶׁבִּשְׁלֹם הַזְּכוּת שָׁבוּ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים לְלֹא מִלְחָמָה.
תלמוד ירושלמי סוטה ג׳:ד׳:ג׳ ↗שוויון מעמד המלכים
״מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. לֹא זֶה גָדוֹל מִזֶּה וְלֹא זֶה גָדוֹל מִזֶּה. וּמַה טַעַם. וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה וגו׳ בְּגוֹרֶן. כִּבְגוּרֶן. אָמַר רִבִּי״
הַטֶּקסט מֵהַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי מְסַבֵּל דִּבְרִים עַל הַמַּעֲמָד הַשָּׁוֶה שֶׁל מֶלֶק יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה. הַמְּקוֹר מְצַיֵּן כִּי הַשְּׁנֵיהֶם שָׁוִים וְאֵין אֶחָד גָּדוֹל מֵהַשֵּׁנִי. הַסְּבָרָה הַמּוּצֶגֶת בַּמָּקוֹר מִתְבַסֶּסֶת עַל הַכְּתוּב בְּסֵפֶר בְּגוּרֶן שֶׁהַמְּלָכִים שְׁנֵיהֶם מְדֻבָּר עֲלֵיהֶם בְּאוֹתוֹ הַקּוֹןְטֶקְס. רַבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן מְסַבֵּל הַסְּבָרָה אַחֶרֶת לַמַּעֲמָד הַשָּׁוֶה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁזֶּה קָרָה כִּי בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. הַמְּקוֹר מְצִיין שֶׁמֵּהָעֵת הַזֹּאת וְעַד הָעָתִיד הַמְּלָכִים הָיוּ נוֹטְלִים אֶת הַכִּסֵּא בְּאֹפֶן כָּזֶה.
תלמוד ירושלמי הוריות ג׳:ב׳:כ״א ↗בעקבות המפרשים
החיפוש אחר דברי אמת
״עלה והצלח. לא אמר לו בשם ה':״
בפרק זה מופיעים שני מסלולים שונים של נבואה. מצד אחד, מיכיה בן יכלת מביא דברים שאינם נעימים, אך הם משקפים את המציאות כפי שהיא. מצד שני, נביאים אחרים מנסים להגיש מסר חיובי שאינו תואם את המציאות המתרחשת. הפרק מדגיש את המתח שבין הנבואה המקובלת לבין האמת המרה. רש"י מפרש על הפסוק שמיכיה לא דיבר בשם ה' באופן ישיר, אלא כשהוא נשאל. לפי גישה זו, הנבואה הגיעה דרך התמודדות עם השאלה וההתנגדות של המלך והנביאים האחרים. מפרשים מסוימים רואים בכך משמעות שונה, אך רש"י מתמקד בדרך שבה המסר הובא אל המלך.
רש״י על מלכים א׳ 22:15:1 ↗מקום מות נבות
״וילוקו הכלבים את דמו. ואומר אני, ששם נהרג נבות, שהרי אמר הנביא במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות וגו':״
בפסוק זה מתואר סוף המעשה, כאשר הכלבים לוקים את דמו של אחאב. רש"י מפרש את המקום שבו זה קרה ומציין שזהו בדיוק המקום שבו נהרג נבות. הוא מסתמך על דברי הנביא שמציין את המיקום המדויק של אירוע הלקט של הדם. הפרשנות של רש"י מנסה לחבר בין שתי נקודות בטקסט כדי להראות את ההתאמה המדויקת בין מות המלך לבין מותו של נבות באותו מקום.
רש״י על מלכים א׳ 22:38:1 ↗הסכמה אחת של הנביאים
״פה אחד. בהסכמה אחת מנבאים טוב על המלך, לזה הנבא כמוהם לטובה:״
בפסוק זה מופיעה טענה על אופן הנבואה בסיפור המלכים. מפי מצודת דוד על מלכים א׳ כה כדאי להבין כי כאשר קבוצה של נביאים מסכימה יחד על דברי טוב למלך, הנבואה הטובה נחשבת כנבואה תקפה ומוצקה בדיוק כמו נבואה אחרת שנאמרה באותו אופן. הפרשן מציין כי ההסכמה של כל הנביאים יחד מעניקה לנבואה את אותה עוצמה ומשמעות של נבואה בודדת, וזאת כאשר כולם מתאחדים בדבר חיובי למלך. ההסבר מתמקד בכוחה של אחדות הדעה בין הנביאים בבואם לנבא על המלך.
מצודת דוד על מלכים א׳ 22:13:1 ↗חישוב שנות המלכות של יהושפט
״בשנת ארבע. רוצה לומר: כבר עבר ד׳ לאחאב, וכמו שנאמר (מלככים ב כ כט): ובשנת י״א ליורם וכו׳ מלך אחזיה, ועל כרחך רצינו לומר: כבר״
המצודת דוד מפרש את תחילת הפסוק העוסק בשנת המלכות של יהושפט. הוא מסביר שהציון "בשנת ארבע לאחאב" משמעותו שחלפו כבר ארבע שנים מתחילת מלכותו של אחאב. לפי המצודת דוד, החישוב מתבסס על השוואה לפסוקים אחרים בספר מלכים, המציינים שנות מלכהם של יורם ואחזיה. הפרשן מראה כי באמצעות השוואת תאריכים בין מלכי יהודה למלכי ישראל, ניתן להבין בדיוק מתי עלה יהושפט לשלטון. הוא מסביר כי לאחר מות אסא, יהושפט מלך שבע עשרה שנה, וזה המועד שבו חלפו ארבע שנים מתחילת תקופתו של אחאב.
מצודת דוד על מלכים א׳ 22:41:1 ↗