אחרי הדברים האלו, היה כרם לנבות היזרעאלי, שנמצא ביזרעאל, ליד ארמון אחאב מלך שמרon.
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹן׃מלכים א׳ · פרק כא׳
הניסיון לקנות את כרם נבות והמשפט על אחאב
אחאב מנסה להשתלט על כרם נבות, איזבל בונה תוכנית רצח, ובסוף מגיע הדין על בית אחאב.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ כא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הניסיון של אחאב לקנות את כרם נבות
אחאב אמר לנבות: תן לי את הכרם שלך שיהיה לי גינה ירוקה, כי הוא קרוב לביתי, ואתן לך במקום שלו כרם טוב יותר ממנו, אם זה נראה לך טוב, אתן לך כסף במחיר הזה.
וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל־נָב֣וֹת ׀ לֵאמֹר֩ ׀ תְּנָה־לִּ֨י אֶֽת־כַּרְמְךָ֜ וִֽיהִי־לִ֣י לְגַן־יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָה־לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה׃נבות ענה לאחאב: רחמיי עליי מהשם, את נחלת אבותיי לא אתן לך.
וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ׃אחאב חזר לביתו כועס ומתוסכל על מה שנבות היזרעאלי אמר לו. הוא אמר: אני לא אתן לך את נחלת אבותי. ואז הוא נשכב על המיטה, הפנה את פניו ולא אכל לחם.
וַיָּבֹא֩ אַחְאָ֨ב אֶל־בֵּית֜וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֗ף עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר אֵלָ֗יו נָבוֹת֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת־נַחֲלַ֣ת אֲבוֹתָ֑י וַיִּשְׁכַּב֙ עַל־מִטָּת֔וֹ וַיַּסֵּ֥ב אֶת־פָּנָ֖יו וְלֹֽא־אָ֥כַל לָֽחֶם׃ה–ח
התכנית של איזבל נגד נבות
איזבל אשתו באה אליו ושאלה אותו: מה זה? הרוח שלך נסוגה ואתה לא אוכל לחם.
וַתָּבֹ֥א אֵלָ֖יו אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֑וֹ וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מַה־זֶּה֙ רוּחֲךָ֣ סָרָ֔ה וְאֵינְךָ֖ אֹכֵ֥ל לָֽחֶם׃הוא ענה לה שהוא דיבר עם נבות היזרעאלי ואמר לו: תן לי את כרם הגפן שלך בכסף, או אם אתה רוצה, אני אתן לך כרם אחר במקומו. והוא ענה: אני לא אתן לך את הכרם שלי.
וַיְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֗יהָ כִּֽי־אֲ֠דַבֵּר אֶל־נָב֨וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֜י וָאֹ֣מַר ל֗וֹ תְּנָה־לִּ֤י אֶֽת־כַּרְמְךָ֙ בְּכֶ֔סֶף א֚וֹ אִם־חָפֵ֣ץ אַתָּ֔ה אֶתְּנָה־לְךָ֥ כֶ֖רֶם תַּחְתָּ֑יו וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת־כַּרְמִֽי׃אשתו, איזבל, אמרה לו: אתה עכשיו תמלך על ישראל. קום, תאכל ותשמח, ואני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי.
וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכָל־לֶ֙חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶת־כֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי׃היא כתבה מכתבים בשמו של אחאב וחתמה אותם בחותמו, ושלחה את המכתבים אל הזקנים ואל בני העיר שגרים בנבות.
וַתִּכְתֹּ֤ב סְפָרִים֙ בְּשֵׁ֣ם אַחְאָ֔ב וַתַּחְתֹּ֖ם בְּחֹתָמ֑וֹ וַתִּשְׁלַ֣ח הספרים [סְפָרִ֗ים] אֶל־הַזְקֵנִ֤ים וְאֶל־הַֽחֹרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעִיר֔וֹ הַיֹּשְׁבִ֖ים אֶת־נָבֽוֹת׃ט–יב
הַמִּסְמָכִים שֶׁל אִיזֶבֶל נֶגֶד נָבוֹת
הִיא כָּתְבָה בַּמִּסְמָכִים שֶׁיִּקְרְאוּ לִצּוֹם וְשֶׁיַּעַמְדוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם.
וַתִּכְתֹּ֥ב בַּסְּפָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר קִֽרְאוּ־צ֔וֹם וְהוֹשִׁ֥יבוּ אֶת־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃וְשֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, בְּנֵי בְּלִיעַל, לְפָנָיו, כְּדֵי לְהַעִיד עָלָיו בְּמִלִּים: "בֵּרַכְתָּ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמֶּלֶךְ". וְאַחֲרֵי כּךְ יוֹצִאוּ אוֹתוֹ וְיַשְׁלִיכוּ עָלָיו אֲבָנִים עַד שֶׁיָּמוּת.
וְ֠הוֹשִׁיבוּ שְׁנַ֨יִם אֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֮ נֶגְדּוֹ֒ וִיעִדֻ֣הוּ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥כְתָּ אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וְהוֹצִיאֻ֥הוּ וְסִקְלֻ֖הוּ וְיָמֹֽת׃הַזְּקֵנִים וְהַמְּשַׁנִּים שֶׁגָּרִים בָּעִיר שֶׁלּוֹ עָשׂוּ כְּמוֹ שֶׁשָּׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתַּב בַּמִּסְמָכִים שֶׁשָּׁלְחָה לָהֶם.
וַיַּעֲשׂוּ֩ אַנְשֵׁ֨י עִיר֜וֹ הַזְּקֵנִ֣ים וְהַחֹרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּעִיר֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁלְחָ֥ה אֲלֵיהֶ֖ם אִיזָ֑בֶל כַּאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בַּסְּפָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלְחָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃הֵם קָרְאוּ לִצּוֹם וְהֶעֱמְדוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם.
קָרְא֖וּ צ֑וֹם וְהֹשִׁ֥יבוּ אֶת־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃יג–טז
מות נבות והשתלטות אחאב על הכרם
שני אנשים, בני בליעל, באו וישבו לפניו. אנשי בליעל העידו נגד נבות מול כל העם ואמרו: "שהאל והמלך יברכו את נבות". אז הוציאו אותו מחוץ לעיר, הריסו אותו באבנים ומת.
וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הָאֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֮ וַיֵּשְׁב֣וּ נֶגְדּוֹ֒ וַיְעִדֻהוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַבְּלִיַּ֜עַל אֶת־נָב֗וֹת נֶ֤גֶד הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥ךְ נָב֛וֹת אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וַיֹּצִאֻ֙הוּ֙ מִח֣וּץ לָעִ֔יר וַיִּסְקְלֻ֥הוּ בָאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹֽת׃הם שלחו לאיזבל ואמרו: "נבות הוצא להורג ומת.
וַֽיִּשְׁלְח֖וּ אֶל־אִיזֶ֣בֶל לֵאמֹ֑ר סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹֽת׃כשאיזבל שמעה שנבות הוצא להורג ומת, אמרה לאחאב: "קום, קח בבעלותך את כרם נבות היזרעאלי, שאף אחד לא רצה לתת לך אותו בכסף, כי עכשיו נבות חי לא, הוא מת".
וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ אִיזֶ֔בֶל כִּֽי־סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹ֑ת וַתֹּ֨אמֶר אִיזֶ֜בֶל אֶל־אַחְאָ֗ב ק֣וּם רֵ֞שׁ אֶת־כֶּ֣רֶם ׀ נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֗י אֲשֶׁ֤ר מֵאֵן֙ לָתֶת־לְךָ֣ בְכֶ֔סֶף כִּ֣י אֵ֥ין נָב֛וֹת חַ֖י כִּי־מֵֽת׃כשאהאב שמע שנבות מת, הוא קם וירד לכרם נבות היזרעאלי כדי לקחת אותו לעצמו.
וַיְהִ֛י כִּשְׁמֹ֥עַ אַחְאָ֖ב כִּ֣י מֵ֣ת נָב֑וֹת וַיָּ֣קָם אַחְאָ֗ב לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י לְרִשְׁתּֽוֹ׃ (ס)יז–כ
המשפט על אחאב
דבר הַשֵּׁם אל אליה התשבי:
וַיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃קם ורד לפגוש את אחאב מלך ישראל שבשמרון. הנה הוא בכרם נבות, למקום שירד לשם כדי לתפוס את מה שרצה.
ק֣וּם רֵ֗ד לִקְרַ֛את אַחְאָ֥ב מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן הִנֵּה֙ בְּכֶ֣רֶם נָב֔וֹת אֲשֶׁר־יָ֥רַד שָׁ֖ם לְרִשְׁתּֽוֹ׃ותדבר אליו ותגיד: כך אמר הַשֵּׁם: רצחת וגם ירשת. ותגיד לו: כך אמר הַשֵּׁם: במקום שבו הכלבים אכלו את דם נבות, גם אתה הכלבים יאכלו את דמך.
וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַם־יָרָ֑שְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר לָקְק֤וּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דַּ֣ם נָב֔וֹת יָלֹ֧קּוּ הַכְּלָבִ֛ים אֶת־דָּמְךָ֖ גַּם־אָֽתָּה׃ואחאב אמר לאליה: מצאת אותי אויבי? הוא ענה לו: מצאתי, כי התחברת לעשות רע בעיני הַשֵּׁם.
וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ הַֽמְצָאתַ֖נִי אֹיְבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר מָצָ֔אתִי יַ֚עַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃כא–כד
הַשְׁמָדַת בֵּית אַחְאָב
הנה, אני מביא לך רע, ואחרי שתלך אני אשמיד אותך. אני אכרית לאחב את היכולת להוליד ילדים, ותהיה מבודד ועזוב בישראל.
הִנְנִ֨י מבי [מֵבִ֤יא] אֵלֶ֙יךָ֙ רָעָ֔ה וּבִעַרְתִּ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ואת ביתך אתן כמו בית ירבעם בן נבות וכמו בית בעשא בן אחינועם, בגלל הכעס שגרמת וכי חטאת לישראל.
וְנָתַתִּ֣י אֶת־בֵּיתְךָ֗ כְּבֵית֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֣א בֶן־אֲחִיָּ֑ה אֶל־הַכַּ֙עַס֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְעַ֔סְתָּ וַֽתַּחֲטִ֖א אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃וגם על איזבל דיבר ה׳ ואמר שהכלבים יאכלו את איזבל בגינה של יזרעאל.
וְגַ֨ם־לְאִיזֶ֔בֶל דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הַכְּלָבִ֛ים יֹאכְל֥וּ אֶת־אִיזֶ֖בֶל בְּחֵ֥ל יִזְרְעֶֽאל׃כל מי שמת בעיר לאחב יאכלו הכלבים, וכל מי שמת בשדה יאכלו עוף השמיים.
הַמֵּ֤ת לְאַחְאָב֙ בָּעִ֔יר יֹאכְל֖וּ הַכְּלָבִ֑ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֥וֹף הַשָּׁמָֽיִם׃כה–כח
חזרתו של אחאב ודבר ה׳ אל אליה
אבל לא היה אף אחד כמו אחאב שהתמסר לעשות רע בעיני ה׳, כי איתזבל אשתו גרמה לו לעשות זאת.
רַ֚ק לֹֽא־הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁר־הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ׃והוא שנא מאוד ללכת אחרי האלילים, בדיוק כמו כל מה שעשו האמורים, שה׳ הוציא אותם מן בני ישראל.
וַיַּתְעֵ֣ב מְאֹ֔ד לָלֶ֖כֶת אַחֲרֵ֣י הַגִּלֻּלִ֑ים כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)כשאתאב שמע את הדברים האלו, הוא קרע את בגדיו, לבש שק על גופו, צם ושכב בשק, והלך לאט.
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אַחְאָ֜ב אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֔יו וַיָּֽשֶׂם־שַׂ֥ק עַל־בְּשָׂר֖וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּ֖ךְ אַֽט׃ (ס)ואז דבר ה׳ אל אליה התשבי.
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃כט–כט
התחרטות אחאב והתחזית
ראית שאהב נשבר בפניי. בגלל שהוא נשבר בפניי, לא אבי את הרע בימיו, אלא בימי בנו אבי את הרע על ביתו.
הֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽי־נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי־נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא־אבי [אָבִ֤יא] הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל־בֵּיתֽוֹ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הניסיון של אחאב לקנות את כרם נבות
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹן׃
וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל־נָב֣וֹת ׀ לֵאמֹר֩ ׀ תְּנָה־לִּ֨י אֶֽת־כַּרְמְךָ֜ וִֽיהִי־לִ֣י לְגַן־יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָה־לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה׃
וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ׃
וַיָּבֹא֩ אַחְאָ֨ב אֶל־בֵּית֜וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֗ף עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר אֵלָ֗יו נָבוֹת֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת־נַחֲלַ֣ת אֲבוֹתָ֑י וַיִּשְׁכַּב֙ עַל־מִטָּת֔וֹ וַיַּסֵּ֥ב אֶת־פָּנָ֖יו וְלֹֽא־אָ֥כַל לָֽחֶם׃
ה–ח
התכנית של איזבל נגד נבות
וַתָּבֹ֥א אֵלָ֖יו אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֑וֹ וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מַה־זֶּה֙ רוּחֲךָ֣ סָרָ֔ה וְאֵינְךָ֖ אֹכֵ֥ל לָֽחֶם׃
וַיְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֗יהָ כִּֽי־אֲ֠דַבֵּר אֶל־נָב֨וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֜י וָאֹ֣מַר ל֗וֹ תְּנָה־לִּ֤י אֶֽת־כַּרְמְךָ֙ בְּכֶ֔סֶף א֚וֹ אִם־חָפֵ֣ץ אַתָּ֔ה אֶתְּנָה־לְךָ֥ כֶ֖רֶם תַּחְתָּ֑יו וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת־כַּרְמִֽי׃
וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכָל־לֶ֙חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶת־כֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי׃
וַתִּכְתֹּ֤ב סְפָרִים֙ בְּשֵׁ֣ם אַחְאָ֔ב וַתַּחְתֹּ֖ם בְּחֹתָמ֑וֹ וַתִּשְׁלַ֣ח הספרים [סְפָרִ֗ים] אֶל־הַזְקֵנִ֤ים וְאֶל־הַֽחֹרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעִיר֔וֹ הַיֹּשְׁבִ֖ים אֶת־נָבֽוֹת׃
ט–יב
הַמִּסְמָכִים שֶׁל אִיזֶבֶל נֶגֶד נָבוֹת
וַתִּכְתֹּ֥ב בַּסְּפָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר קִֽרְאוּ־צ֔וֹם וְהוֹשִׁ֥יבוּ אֶת־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃
וְ֠הוֹשִׁיבוּ שְׁנַ֨יִם אֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֮ נֶגְדּוֹ֒ וִיעִדֻ֣הוּ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥כְתָּ אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וְהוֹצִיאֻ֥הוּ וְסִקְלֻ֖הוּ וְיָמֹֽת׃
וַיַּעֲשׂוּ֩ אַנְשֵׁ֨י עִיר֜וֹ הַזְּקֵנִ֣ים וְהַחֹרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּעִיר֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁלְחָ֥ה אֲלֵיהֶ֖ם אִיזָ֑בֶל כַּאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בַּסְּפָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלְחָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃
קָרְא֖וּ צ֑וֹם וְהֹשִׁ֥יבוּ אֶת־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃
יג–טז
מות נבות והשתלטות אחאב על הכרם
וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הָאֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֮ וַיֵּשְׁב֣וּ נֶגְדּוֹ֒ וַיְעִדֻהוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַבְּלִיַּ֜עַל אֶת־נָב֗וֹת נֶ֤גֶד הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥ךְ נָב֛וֹת אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וַיֹּצִאֻ֙הוּ֙ מִח֣וּץ לָעִ֔יר וַיִּסְקְלֻ֥הוּ בָאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹֽת׃
וַֽיִּשְׁלְח֖וּ אֶל־אִיזֶ֣בֶל לֵאמֹ֑ר סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹֽת׃
וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ אִיזֶ֔בֶל כִּֽי־סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹ֑ת וַתֹּ֨אמֶר אִיזֶ֜בֶל אֶל־אַחְאָ֗ב ק֣וּם רֵ֞שׁ אֶת־כֶּ֣רֶם ׀ נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֗י אֲשֶׁ֤ר מֵאֵן֙ לָתֶת־לְךָ֣ בְכֶ֔סֶף כִּ֣י אֵ֥ין נָב֛וֹת חַ֖י כִּי־מֵֽת׃
וַיְהִ֛י כִּשְׁמֹ֥עַ אַחְאָ֖ב כִּ֣י מֵ֣ת נָב֑וֹת וַיָּ֣קָם אַחְאָ֗ב לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י לְרִשְׁתּֽוֹ׃ (ס)
יז–כ
המשפט על אחאב
וַיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃
ק֣וּם רֵ֗ד לִקְרַ֛את אַחְאָ֥ב מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן הִנֵּה֙ בְּכֶ֣רֶם נָב֔וֹת אֲשֶׁר־יָ֥רַד שָׁ֖ם לְרִשְׁתּֽוֹ׃
וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַם־יָרָ֑שְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר לָקְק֤וּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דַּ֣ם נָב֔וֹת יָלֹ֧קּוּ הַכְּלָבִ֛ים אֶת־דָּמְךָ֖ גַּם־אָֽתָּה׃
וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ הַֽמְצָאתַ֖נִי אֹיְבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר מָצָ֔אתִי יַ֚עַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
כא–כד
הַשְׁמָדַת בֵּית אַחְאָב
הִנְנִ֨י מבי [מֵבִ֤יא] אֵלֶ֙יךָ֙ רָעָ֔ה וּבִעַרְתִּ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וְנָתַתִּ֣י אֶת־בֵּיתְךָ֗ כְּבֵית֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֣א בֶן־אֲחִיָּ֑ה אֶל־הַכַּ֙עַס֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְעַ֔סְתָּ וַֽתַּחֲטִ֖א אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
וְגַ֨ם־לְאִיזֶ֔בֶל דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הַכְּלָבִ֛ים יֹאכְל֥וּ אֶת־אִיזֶ֖בֶל בְּחֵ֥ל יִזְרְעֶֽאל׃
הַמֵּ֤ת לְאַחְאָב֙ בָּעִ֔יר יֹאכְל֖וּ הַכְּלָבִ֑ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֥וֹף הַשָּׁמָֽיִם׃
כה–כח
חזרתו של אחאב ודבר ה׳ אל אליה
רַ֚ק לֹֽא־הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁר־הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ׃
וַיַּתְעֵ֣ב מְאֹ֔ד לָלֶ֖כֶת אַחֲרֵ֣י הַגִּלֻּלִ֑ים כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אַחְאָ֜ב אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֔יו וַיָּֽשֶׂם־שַׂ֥ק עַל־בְּשָׂר֖וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּ֖ךְ אַֽט׃ (ס)
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃
כט–כט
התחרטות אחאב והתחזית
הֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽי־נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי־נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא־אבי [אָבִ֤יא] הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל־בֵּיתֽוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתאר את השתוקקותו של אחאבי המלך לקרקע נוספת ואת השיטות שעשתה איזבל כדי להשיג אותה.
פסוקים א–ד
הניסיון של אחאב לקנות את כרם נבות
אחאב מלך שמרon מנסה לקנות את כרם הגפנים של נבות היזרעאלי כדי להפוך אותו לגינה קרובה לביתו. נבות מסרב למכור את נחלת אבותיו. אחאב חוזר לביתו בכעס ובתשישות, מסרב לאכול ומפנה את פניו מרוב תסכול.
פסוקים ה–ח
התכנית של איזבל נגד נבות
אחאב אינו יכול לאכול בשל אובדן כרמו של נבות. איזבל אשתו מתווכת לו פתרון למלוכה על ישראל ומבטיחה לו את הכרם. היא כותבת מכתבים בשם אחאב ומורה לזקני העיר לפעול.
פסוקים ט–יב
הַמִּסְמָכִים שֶׁל אִיזֶבֶל נֶגֶד נָבוֹת
אִיזֶבֶל שָׁלְחָה מִסְמָכִים לִזְקֵנֵי הָעִיר וּלמְשַׁנֶּיהָ, בָּהֶם הִצְלִיבָה עַל נָבוֹת. הִיא צִוְּתָה לִצּוֹם, לְהַעֲמִיד אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, וּלְהַעֲמִיד שְׁנֵי עֵדִים רְשָׁעִים שֶׁיַּעִידוּ עָלָיו וְאַחֲרֵי כּךְ יוֹצִאוּ אוֹתוֹ וְיַשְׁלִיכוּ עָלָיו אֲבָנִים עַד מוּתוֹ. הַזְּקֵנִים וְהַמְּשַׁנִּים בַּעֲשׂוֹתָם כָּכָה, פָּעֲלוּ כְּמוֹ שֶׁנִּכְתַּב לָהֶם.
פסוקים יג–טז
מות נבות והשתלטות אחאב על הכרם
בני בליעל מעידים נגד נבות וגורמים להריגתו בהיסח הדעת. לאחר מותו, איזבל מעודדת את אחאב לקחת בבעלותו את כרם נבות. אחאב קם וירד לכרם כדי להשתלט עליו.
פסוקים יז–כ
המשפט על אחאב
הַשֵּׁם שולח את אליה למצוא את אחאב בכרם נבות. אליה מודיע למלך שדינו למות בדומה לנבות, לאחר שרצח וירש את אדמתו. אחאב מזהה את אליה כאויב, אך אליה מאשם אותו בביצוע רע בעיני הַשֵּׁם.
פסוקים כא–כד
הַשְׁמָדַת בֵּית אַחְאָב
הַשֵּׁם מַכְרִיז עַל הַשְׁמָדַת שׁוֹלְטוֹתוֹ שֶׁל אַחְאָב. הַנָּבִיא מַבטִּיל אֶת הַמַּלְכוּת וּמַכְרִיז עַל מָוֶת הַמִּשְׁפָּחָה. הַמִּשְׁפָּחָה תִּהְיֶה מְשֻׁמֶּשֶׁת וּמְחֻסְּרַת יֶלֶד, כְּמוֹ בֵּית ירבעם ובעשא. גַּם עַל אִיזֶבֶל מִתְחַיֶּבֶת מָוֶת בְּיַד הַכְּלָבִים וְעוֹף הַשָּׁמַיִם.
פסוקים כה–כח
חזרתו של אחאב ודבר ה׳ אל אליה
הפסוקים מתארים את רעו של אחאב, שהתמסר לעבודת אלילים בעקבות אשתו איתזבל, בדרגת חמורה מכל האמורים. לאחר ששמע את דברי הנבואה, אחאב מראה סימני חרטה דרך צום וצער גלוי. בסיום הפסוקים, ה׳ פונה אל אליה התשבי כדי להמשיך את העניין.
פסוקים כט–כט
התחרטות אחאב והתחזית
השם פונה אל אחאב ומציין כי התענוון והשפיל עצמו בפני הנביא. בעקבות צניעותו הזאת, הרע לא יבוא בימי אחאב, אלא יחול על ביתו בימי בנו.
הפרק מסתיים בנבואת הדין על משפחת אחאב ובחזרתו המלכותית של המלך לירושלים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הוכחת עדים וקביעת עדות שקר
״אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: אָמַר לִי נָתָן בַּר מָר זוּטְרָא, אָמְרִינַן לְהוּ: סָהֲדֵי שַׁקָּרֵי אַאוֹגְרַיְיהוּ זִילִי, דִּכְתִיב: ״וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר״
בקטע זה מובא דברי רב אשי המביא מקור למעמד שבו עדים מנסים להוכיח אדם בטענה שגויה. המקור מתוך מסכת סנהדרין מציג מצב שבו עדים שקריים מוצבים לפני אדם כדי להעיד נגדו על דברים שלא קרו. הטקסט מתבסס על הפסוק המציין כי שני אנשים, בני בליעל, הושבו מול אדם מסוים כדי להעיד נגדו בטענה שהוא בירך את אלוהים ואת המלך. רב אשי משתמש בזה כדי להראות כיצד עדים שקרנים מנסים להוציא דברים משינוי באמצעות עדות שקרית מתוכננת.
סנהדרין כ״ט א:כ״ג ↗תהליך בדיקת עדים בבית הדין
״כֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן וּמוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ, וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה״
המשנה במסכת סנהדרין מסבירה את הדרך שבה בודקים עדים בבית הדין כדי לוודא שהם אומרים את האמת. בתהליך זה, מאימים את העדים ומוציאים את הקהל החוצה, כך שנשאר רק העד המרכזי והדיין. הדיין שואל את העד על פרטי הטענה, והעדים נבדקים אחד אחד. המטרה היא לראות אם עדותם תואמת ומדויקת. המשנה מפרטת את התוצאות השונות של הבדיקה. אם שני עדים מאשרים ורק אחד ספק, או אם שניים מחייבים ורק אחד מזכה, הדין תלוי בדיוק התוצאה. אם יש חוסר התאמה או אי-ודאות אצל אחד העדים, הדיינים צריכים להוסיף בדיקה נוספת כדי להגיע להכרעה ברורה.
משנה סנהדרין ג׳:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
הזקנים בבית אשמאי
״אל הזקנים. זקני אשמאי, סבי דבהתא:״
בפסוק זה מתואר המפגש בין אחאב לבין זקני העיר. לפי רש"י, מדובר בזקנים שהיו קרובים לאשמאי, שהיה אחד מראשי בני העיר. רש"י מפרש כי זקנים אלו היו בני משפחתו או מקורביו של אשמאי, מה שמסביר את הקשר בינם לבין העני נבות. הטקסט מציג את המפגש כעובדה היסטורית בתוך התהליך המשפטי והפוליטי בבית אשמאי. ההסבר של רש"י מתמקד בזהות הזקנים וביחסים החברתיים שהיו קיימים בעיר באותו זמן, אך הוא אינו משנה את תוכן הפסוק המקורי.
רש״י על מלכים א׳ 21:8:1 ↗התחזית על אכיב
״בחל יזרעאל. בבקעת יזרעאל, בחל, תרגומו של גיא:״
הקטע עוסק בנבואה של אליה הנשיא כלפי אחאב המלך. אליה מצהיר כי בתוך זמן קצר אכיב ימות. המפרש רש"י מסביר כי המילה "בחל" מתייחסת לאזור גיאולוגי ספציפי בבקעת יזרעאל. ההסבר של רש"I מתמקד בפירוש המילה המקראית כדי להבהיר את המיקום הגיאוגרפי של האירוע. רש"י משתמש בפרשנות לשונית ומקראית כדי להגדיר את שדה הקרב או המקום שבו תתממש הנבואה.
רש״י על מלכים א׳ 21:23:1 ↗הבקשה של אחיאב והתשובה של אליהו
״ויטב לבך. רוצה לומר: היה שמח:״
הפרק מתאר את הסיפור של אחיאב המבקש לקנות את כרם הגפן של נבות. אחיאב רצה את הכרם כדי להפוך אותו לגינה, אך נבות סירב למכור לו את נחלתו. בגלל כך, אחיאב חזר לביתו עצוב ומרחץ. המקרה הוביל למיתה של נבות על ידי שמועות שקריות ומוות של אחיאב. הפרק מציג את העימות בין רצון המלך לבין החוק של נחלת האבות. המפרש מצודת דוד מסביר על הפסוק שבו נאמר "ויטב לבך", ומתכנן שזה אומר שהמלך היה יכול לשמוח אם היה מוצא פתרון אחר, אך הסיפור מראה שהתוצאה הייתה קטלנית.
מצודת דוד על מלכים א׳ 21:7:2 ↗וְאָמַרְתִּי אֶלְכָה אַחֲרֶיךָ לְבִלְתִּי יִשְׁאָר שְׁאֵרִית מָה
״ובערתי. אפנה אחריך, לבל ישאר שארית מה:״
וַיַּעַן אֶל־הוּא וַיֹּאמֶר אַךְ כִּי אֲשֶׁר עָשִׂיתָ רָע בְּעֵינֵי יְהוָה כִּיכְכָה אֲשֶׁר נָגַעְתָּ בַּגַּת׃
מצודת דוד על מלכים א׳ 21:21:1 ↗