ימיו של דוד התקרבו למות, והוא ציווה את בנו שלמה ואמר:
וַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר׃מלכים א׳ · פרק ב׳
צוואת דוד, עלייתה של מלכות שלמה ושינויי המנהיגות
דוד מורה לשלמה לשמור על דרך ה', ואחרי מותו של דוד, שלמה מבסס את מלכותו על ידי החלפת שרים וסגירת מעגלי איום.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
צוואת דוד לשלמה
אני הולך בדרך כל העולם, אז תתחזק ותהיה גבר.
אָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וְחָזַקְתָּ֖ וְהָיִ֥יתָֽ לְאִֽישׁ׃ותשמור על מצוות ה' אלוהיך: ללכת בדרכיו, לשמור את חוקיו, מצוותיו, משפטיו ועדותיו, כפי שכתוב בתורת משה, כדי שתבין היטב את כל מה שתעשה ואת כל מה שתפנה שם.
וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לָלֶ֤כֶת בִּדְרָכָיו֙ לִשְׁמֹ֨ר חֻקֹּתָ֤יו מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְעֵדְוֺתָ֔יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֗יל אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּפְנֶ֖ה שָֽׁם׃כדי שה' יקיים את דברו שדיבר איתי, ואמר: אם בניך ישמרו את דרכם ללכת לפניי באמת בכל לבבם ובכל נפשם, אמר שלא יירדם איש מעל כסא ישראל.
לְמַעַן֩ יָקִ֨ים יְהוָ֜ה אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר עָלַי֮ לֵאמֹר֒ אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֜יךָ אֶת־דַּרְכָּ֗ם לָלֶ֤כֶת לְפָנַי֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לְבָבָ֖ם וּבְכָל־נַפְשָׁ֑ם לֵאמֹ֕ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃ה–ח
צוואת דוד למלך שלמה
וגם אתה יודע מה עשה לי יואב בן צרויה, מה שהוא עשה לשני שרי צבאות ישראל, אבנר בן נר ועמשאי בן יתר, כשהרג אותם ושם את דמי המלחמה בשלום, בתוך החגורה שעל מותניו ובנעליים שעל רגליו.
וְגַ֣ם אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁר־עָ֨שָׂה לִ֜י יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה לִשְׁנֵֽי־שָׂרֵ֣י צִבְא֣וֹת יִ֠שְׂרָאֵל לְאַבְנֵ֨ר בֶּן־נֵ֜ר וְלַעֲמָשָׂ֤א בֶן־יֶ֙תֶר֙ וַיַּ֣הַרְגֵ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דְּמֵֽי־מִלְחָמָ֖ה בְּשָׁלֹ֑ם וַיִּתֵּ֞ן דְּמֵ֣י מִלְחָמָ֗ה בַּחֲגֹֽרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בְּמָתְנָ֔יו וּֽבְנַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽיו׃תנהג לפי החוכמה שלך, ואל תיתן לשאול שלו לרדת בשלום.
וְעָשִׂ֖יתָ כְּחָכְמָתֶ֑ךָ וְלֹֽא־תוֹרֵ֧ד שֵׂיבָת֛וֹ בְּשָׁלֹ֖ם שְׁאֹֽל׃ (ס)ובני ברזילי הגלעדי תעשה להם חסד, ותיתן להם לאכול על שולחנך, כי הם באו אלי כשהברחתי מפני אבשלום אחי.
וְלִבְנֵ֨י בַרְזִלַּ֤י הַגִּלְעָדִי֙ תַּֽעֲשֶׂה־חֶ֔סֶד וְהָי֖וּ בְּאֹכְלֵ֣י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ כִּי־כֵן֙ קָרְב֣וּ אֵלַ֔י בְּבָרְחִ֕י מִפְּנֵ֖י אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיךָ׃והנה, שמע אותי, בן גרא בן הימיני מן הבחירים, הוא קילל אותי בקללה מרעננת ביום שיצאתי מהמחנה, והוא ירד לפגוש אותי בירדן, ונשבעתי לו ביהוה שאם אהרוג אותו בחרב, ייקח עונשו.
וְהִנֵּ֣ה עִ֠מְּךָ שִֽׁמְעִ֨י בֶן־גֵּרָ֥א בֶן־הַיְמִינִי֮ מִבַּחֻרִים֒ וְה֤וּא קִֽלְלַ֙נִי֙ קְלָלָ֣ה נִמְרֶ֔צֶת בְּי֖וֹם לֶכְתִּ֣י מַחֲנָ֑יִם וְהֽוּא־יָרַ֤ד לִקְרָאתִי֙ הַיַּרְדֵּ֔ן וָאֶשָּׁ֨בַֽע ל֤וֹ בַֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֲמִֽיתְךָ֖ בֶּחָֽרֶב׃ט–יב
סוף ימי דוד ותחילת מלכות שלמה
ועכשיו, אל תעניש אותו, כי אתה אדם חכם, ואתה יודע מה לעשות איתו, ותוריד את כסאו בדם שכול.
וְעַתָּה֙ אַל־תְּנַקֵּ֔הוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ חָכָ֖ם אָ֑תָּה וְיָֽדַעְתָּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂה־לּ֔וֹ וְהוֹרַדְתָּ֧ אֶת־שֵׂיבָת֛וֹ בְּדָ֖ם שְׁאֽוֹל׃ודוד נשכב עם אבותיו, ונקבר בעיר דוד.
וַיִּשְׁכַּ֥ב דָּוִ֖ד עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעִ֥יר דָּוִֽד׃ (פ)וימי דוד שמלך על ישראל היו ארבעים שנה. בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים.
וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֤ךְ דָּוִד֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֤וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֔ךְ שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנִֽים׃ושלמה ישב על כסא דוד אביו, וממלכתו התבססה מאוד.
וּשְׁלֹמֹ֕ה יָשַׁ֕ב עַל־כִּסֵּ֖א דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַתִּכֹּ֥ן מַלְכֻת֖וֹ מְאֹֽד׃יג–טז
בקשת אדוניהו מבת שבע
אדוניהו בן חגי בא אל בת שבע, אמא של שלמה, והיא אמרה לו: "שלום לך". הוא ענה: "שלום".
וַיָּבֹ֞א אֲדֹנִיָּ֣הוּ בֶן־חַגֵּ֗ית אֶל־בַּת־שֶׁ֙בַע֙ אֵם־שְׁלֹמֹ֔ה וַתֹּ֖אמֶר הֲשָׁל֣וֹם בֹּאֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃הוא אמר לה: "יש לי דבר לדבר איתך", והיא אמרה: "דבר".
וַיֹּ֕אמֶר דָּבָ֥ר לִ֖י אֵלָ֑יִךְ וַתֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃הוא אמר: "את יודעת שהמלוכה הייתה שייכת לי, וכל ישראל הסתכלו עליי כדי למנות אותי למלך. אבל המלוכה הפכה לאחי, כי היא הייתה של ה'."
וַיֹּ֗אמֶר אַ֤תְּ יָדַ֙עַתְּ֙ כִּי־לִי֙ הָיְתָ֣ה הַמְּלוּכָ֔ה וְעָלַ֞י שָׂ֧מוּ כָֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל פְּנֵיהֶ֖ם לִמְלֹ֑ךְ וַתִּסֹּ֤ב הַמְּלוּכָה֙ וַתְּהִ֣י לְאָחִ֔י כִּ֥י מֵיְהוָ֖ה הָ֥יְתָה לּֽוֹ׃עכשיו, אני מבקש בקשה אחת בלבד, אל תתעלמי ממני", והיא אמרה לו: "דבר".
וְעַתָּ֗ה שְׁאֵלָ֤ה אַחַת֙ אָֽנֹכִי֙ שֹׁאֵ֣ל מֵֽאִתָּ֔ךְ אַל־תָּשִׁ֖בִי אֶת־פָּנָ֑י וַתֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו דַּבֵּֽר׃יז–כ
בַּקָּשַׁת בַּת שֶׁבַע מֵהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
הִיא אָמְרָה, "בְּבַקָּשָׁה, תַּדְכֵּר לְשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא לֹא יַתְעוּר בְּפָנַי, וְשֶׁיִּתֵּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה".
וַיֹּ֗אמֶר אִמְרִי־נָא֙ לִשְׁלֹמֹ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֥י לֹֽא־יָשִׁ֖יב אֶת־פָּנָ֑יִךְ וְיִתֶּן־לִ֛י אֶת־אֲבִישַׁ֥ג הַשּׁוּנַמִּ֖ית לְאִשָּֽׁה׃וּבַת שֶׁבַע עָנְתָה, "טּוֹב, אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל הַמֶּלֶךְ".
וַתֹּ֥אמֶר בַּת־שֶׁ֖בַע ט֑וֹב אָנֹכִ֕י אֲדַבֵּ֥ר עָלֶ֖יךָ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃בַּת שֶׁבַע בָּאָה אֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְדַבֵּר אִתּוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ. הַמֶּלֶךְ קָם לִפְנֶיהָ, הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ, וְשָׁב לְשֶׁבְתּוֹ עַל הַכִּסֵּא. הוּא הִנִּיחַ כִּסֵּא לְאִמּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְהִיא הִשְׁתַּבְּצָה לְצַד יְמִינוֹ.
וַתָּבֹ֤א בַת־שֶׁ֙בַע֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה לְדַבֶּר־ל֖וֹ עַל־אֲדֹנִיָּ֑הוּ וַיָּקָם֩ הַמֶּ֨לֶךְ לִקְרָאתָ֜הּ וַיִּשְׁתַּ֣חוּ לָ֗הּ וַיֵּ֙שֶׁב֙ עַל־כִּסְא֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם כִּסֵּא֙ לְאֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּ֖שֶׁב לִֽימִינֽוֹ׃הִיא אָמְרָה, "אֲנִי בַּקָּשָׁה קְטַנָּה אַחַת, בְּבַקָּשָׁה אַל תַּתְעוּר בְּפָנַי". הַמֶּלֶךְ אָמַר לָהּ, "שְׁאֲלִי אֶת אִמִּי, כִּי לֹא אֶתְעוּר בְּפָנַיִךְ".
וַתֹּ֗אמֶר שְׁאֵלָ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אָֽנֹכִי֙ שֹׁאֶ֣לֶת מֵֽאִתָּ֔ךְ אַל־תָּ֖שֶׁב אֶת־פָּנָ֑י וַיֹּֽאמֶר־לָ֤הּ הַמֶּ֙לֶךְ֙ שַׁאֲלִ֣י אִמִּ֔י כִּ֥י לֹֽא־אָשִׁ֖יב אֶת־פָּנָֽיִךְ׃כא–כד
בקשת אדוניה ותשובת שלמה
היא אמרה: תנו את אבישג השונומית לאדוניה, אחיך, לנשייה.
וַתֹּ֕אמֶר יֻתַּ֖ן אֶת־אֲבִישַׁ֣ג הַשֻּׁנַמִּ֑ית לַאֲדֹנִיָּ֥הוּ אָחִ֖יךָ לְאִשָּֽׁה׃המלך שלמה ענה לאמו: למה את מבקשת את אבישג השונומית לאדוניה? תבקשי ממנו את המלוכה, כי הוא אחי הגדול ממני, וגם לו, ואל אביתר הכוהן, ואל יואב בן צרויה.
וַיַּעַן֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְאִמּ֗וֹ וְלָמָה֩ אַ֨תְּ שֹׁאֶ֜לֶת אֶת־אֲבִישַׁ֤ג הַשֻּׁנַמִּית֙ לַאֲדֹ֣נִיָּ֔הוּ וְשַֽׁאֲלִי־לוֹ֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא אָחִ֖י הַגָּד֣וֹל מִמֶּ֑נִּי וְלוֹ֙ וּלְאֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וּלְיוֹאָ֖ב בֶּן־צְרוּיָֽה׃ (פ)המלך שלמה נשבע בשם ה' ואמר: כך יעשה לי אלוהים ויעשה עוד, כי אדוניה דיבר את הדבר הזה בנפשו.
וַיִּשָּׁבַע֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה בַּֽיהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כִּ֣י בְנַפְשׁ֔וֹ דִּבֶּר֙ אֲדֹ֣נִיָּ֔הוּ אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ועכשיו, חי ה', שהכין אותי והשכיב אותי על כסא דוד אבי ועשה לי בית כפי שדיבר, כי היום ימות אדוניה.
וְעַתָּ֗ה חַי־יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר הֱכִינַ֗נִי ויושיביני [וַיּֽוֹשִׁיבַ֙נִי֙] עַל־כִּסֵּא֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔י וַאֲשֶׁ֧ר עָֽשָׂה־לִ֛י בַּ֖יִת כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר כִּ֣י הַיּ֔וֹם יוּמַ֖ת אֲדֹנִיָּֽהוּ׃כה–כח
סוף ימיו של אביאתר ומרד יואב
המלך שלמה שלח את בניהו בן יהוידע, והוא פגש בו ומת.
וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה בְּיַ֖ד בְּנָיָ֣הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֑ע וַיִּפְגַּע־בּ֖וֹ וַיָּמֹֽת׃ (ס)לאביאתר הכהן אמר המלך: "לך לשדותיך, כי אתה אדם מת, וביום הזה אני לא אדבר איתך, כי נשאת את ארון אדוני יהוה לפני דוד אבי, וכי צמת בכל מה שצם אבי."
וּלְאֶבְיָתָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אָמַ֣ר הַמֶּ֗לֶךְ עֲנָתֹת֙ לֵ֣ךְ עַל־שָׂדֶ֔יךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ מָ֖וֶת אָ֑תָּה וּבַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה לֹ֣א אֲמִיתֶ֗ךָ כִּֽי־נָשָׂ֜אתָ אֶת־אֲר֨וֹן אֲדֹנָ֤י יְהֹוִה֙ לִפְנֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔י וְכִ֣י הִתְעַנִּ֔יתָ בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְעַנָּ֖ה אָבִֽי׃שלמה גירש את אביאתר מתפקיד כהן לה', כדי לקיים את דברי ה' שנאמרו על בית עלי בשילה.
וַיְגָ֤רֶשׁ שְׁלֹמֹה֙ אֶת־אֶבְיָתָ֔ר מִהְי֥וֹת כֹּהֵ֖ן לַֽיהוָ֑ה לְמַלֵּא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר עַל־בֵּ֥ית עֵלִ֖י בְּשִׁלֹֽה׃ (פ)הבשורה הגיעה אל יואב, כי יואב לא נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום, והוא נמלט אל אוהל ה' ונצמד לקרנות המזבח.
וְהַשְּׁמֻעָה֙ בָּ֣אָה עַד־יוֹאָ֔ב כִּ֣י יוֹאָ֗ב נָטָה֙ אַחֲרֵ֣י אֲדֹנִיָּ֔ה וְאַחֲרֵ֥י אַבְשָׁל֖וֹם לֹ֣א נָטָ֑ה וַיָּ֤נָס יוֹאָב֙ אֶל־אֹ֣הֶל יְהוָ֔ה וַֽיַּחֲזֵ֖ק בְּקַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃כט–לב
סִכּוּי דַּם יוֹאָב בִּמְשִׁירַת שְׁלֹמֹה
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נִשְׁמַע לוֹ שֶׁיּוֹאָב בָּרַח לְאוֹהֶל הַשֵּׁם וְהוּא שָׁם לְיַד הַמִּזְבֵּחַ. שְׁלֹמֹה שָׁלַח אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְאָמַר לוֹ: לֵךְ תִּפְגֹּשׁ אוֹתוֹ.
וַיֻּגַּ֞ד לַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה כִּ֣י נָ֤ס יוֹאָב֙ אֶל־אֹ֣הֶל יְהוָ֔ה וְהִנֵּ֖ה אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁלַ֨ח שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־בְּנָיָ֧הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֛ע לֵאמֹ֖ר לֵ֥ךְ פְּגַע־בּֽוֹ׃בְּנָיָהוּ הִגִּיעַ לְאוֹהֶל הַשֵּׁם וְאָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר הַמֶּלֶךְ, צֵא מִכָּאן. יְוֹאָב עָנָה לוֹ: לֹא, כִּי כָּאן אָמוּת. בְּנָיָהוּ חָזַר אֶל הַמֶּלֶךְ וְסִפֵּר לוֹ כָּךְ דִּבֵּר יוֹאָב וְכָךְ עָנָה לוֹ.
וַיָּבֹ֨א בְנָיָ֜הוּ אֶל־אֹ֣הֶל יְהוָ֗ה וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ צֵ֔א וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֣י פֹ֣ה אָמ֑וּת וַיָּ֨שֶׁב בְּנָיָ֤הוּ אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ דָּבָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּֽה־דִבֶּ֥ר יוֹאָ֖ב וְכֹ֥ה עָנָֽנִי׃הַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁדִּבֶּרְתָּ, תִּפְגֹּשׁ אוֹתוֹ וְתַקְבֵּר אוֹתוֹ. וְהַסֵּר מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי אֶת דַּם הַחֲבָלָה שֶׁשָּׁפַךְ יוֹאָב.
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ הַמֶּ֗לֶךְ עֲשֵׂה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר וּפְגַע־בּ֖וֹ וּקְבַרְתּ֑וֹ וַהֲסִירֹ֣תָ ׀ דְּמֵ֣י חִנָּ֗ם אֲשֶׁר֙ שָׁפַ֣ךְ יוֹאָ֔ב מֵעָלַ֕י וּמֵעַ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽי׃הַשֵּׁם יַחְזִיר אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, כִּי הוּא הִפְגִּיעַ בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ וְהָרַג אוֹתָם בַּחֶרֶב. אָבִי דָּוִד לֹא יָדַע אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר, שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל, וְאֶת עֲמָשָׂא בֶּן יֶתֶר, שַׂר צְבָא יְהוּדָה.
וְהֵשִׁיב֩ יְהוָ֨ה אֶת־דָּמ֜וֹ עַל־רֹאשׁ֗וֹ אֲשֶׁ֣ר פָּגַ֣ע בִּשְׁנֵֽי־אֲ֠נָשִׁים צַדִּקִ֨ים וְטֹבִ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ וַיַּהַרְגֵ֣ם בַּחֶ֔רֶב וְאָבִ֥י דָוִ֖ד לֹ֣א יָדָ֑ע אֶת־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ שַׂר־צְבָ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־עֲמָשָׂ֥א בֶן־יֶ֖תֶר שַׂר־צְבָ֥א יְהוּדָֽה׃לג–לו
סוף יואב ושינויים בממשל
הדם שלהם יישאר על ראש יואב ועל ראש זרעו לנצח, וגם לדוד, לזרעו, לבית וכתר שלו יהיה שלום לעולם מן הַשֵּׁם.
וְשָׁ֤בוּ דְמֵיהֶם֙ בְּרֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וּבְרֹ֥אשׁ זַרְע֖וֹ לְעֹלָ֑ם וּלְדָוִ֡ד וּ֠לְזַרְעוֹ וּלְבֵית֨וֹ וּלְכִסְא֜וֹ יִהְיֶ֥ה שָׁל֛וֹם עַד־עוֹלָ֖ם מֵעִ֥ם יְהוָֽה׃בניהו בן יהוידע עלה, פגע בו והרג אותו, והוא נקבר בביתו במדבר.
וַיַּ֗עַל בְּנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וַיִּפְגַּע־בּ֖וֹ וַיְמִתֵ֑הוּ וַיִּקָּבֵ֥ר בְּבֵית֖וֹ בַּמִּדְבָּֽר׃המלך מינה את בניהו בן יהוידע למפקד הצבא במקומו, ואת צדוק הכהן מינה המלך במקום אביתר.
וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־בְּנָיָ֧הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֛ע תַּחְתָּ֖יו עַל־הַצָּבָ֑א וְאֶת־צָד֤וֹק הַכֹּהֵן֙ נָתַ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ תַּ֖חַת אֶבְיָתָֽר׃המלך שלח וקרא לשמעי ואמר לו: בנה לך בית בירושלים, תגור שם ולא תצא משם לעולם.
וַיִּשְׁלַ֤ח הַמֶּ֙לֶךְ֙ וַיִּקְרָ֣א לְשִׁמְעִ֔י וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ בְּֽנֵה־לְךָ֥ בַ֙יִת֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְיָשַׁבְתָּ֖ שָׁ֑ם וְלֹֽא־תֵצֵ֥א מִשָּׁ֖ם אָ֥נֶה וָאָֽנָה׃לז–מ
שִׁמְעִי וּבְרִיתוֹ עִם הַמֶּלֶךְ
אם תצא ותחצה את נחל קדרון, תדע בוודאות שתמות, ודםך יהיה על ראשך.
וְהָיָ֣ה ׀ בְּי֣וֹם צֵאתְךָ֗ וְעָֽבַרְתָּ֙ אֶת־נַ֣חַל קִדְר֔וֹן יָדֹ֥עַ תֵּדַ֖ע כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת דָּמְךָ֖ יִהְיֶ֥ה בְרֹאשֶֽׁךָ׃ושמעי אמר למלך: טוב לעשות כפי שדבר אדוני המלך, עבדך יעשה כך. ושמעי ישב בירושלים ימים רבים.
וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְעִ֤י לַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֣וֹב הַדָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֧שֶׁב שִׁמְעִ֛י בִּירוּשָׁלִַ֖ם יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (ס)אחרי שלוש שנים ברחו שני עבדים של שמעי אל אכיש בן מעכה, מלך גת, ודיווחו לשמעי: הנה עבדיך נמצאים בגת.
וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיִּבְרְח֤וּ שְׁנֵֽי־עֲבָדִים֙ לְשִׁמְעִ֔י אֶל־אָכִ֥ישׁ בֶּֽן־מַעֲכָ֖ה מֶ֣לֶךְ גַּ֑ת וַיַּגִּ֤ידוּ לְשִׁמְעִי֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה עֲבָדֶ֖יךָ בְּגַֽת׃אז קם שמעי, ארך את חמורו והלך לגת אל אכיש כדי לבקש את עבדיו, והוא הלך והביא את עבדיו מגת.
וַיָּ֣קָם שִׁמְעִ֗י וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ גַּ֙תָה֙ אֶל־אָכִ֔ישׁ לְבַקֵּ֖שׁ אֶת־עֲבָדָ֑יו וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְעִ֔י וַיָּבֵ֥א אֶת־עֲבָדָ֖יו מִגַּֽת׃מא–מד
התדרה של שלמה לשמעי
נאמר לשלמה ששמעי עזב את ירושלים ועבר לגת, ואז חזר.
וַיֻּגַּ֖ד לִשְׁלֹמֹ֑ה כִּי־הָלַ֨ךְ שִׁמְעִ֧י מִירוּשָׁלִַ֛ם גַּ֖ת וַיָּשֹֽׁב׃המלך שלח וקרא לשמעי ואמר לו: האם לא נשבעתי לך בהשם והצהרתי בפניך שביום שיצאת ומחר שתחזור, שתדע שאתה תמות? ואתה אמר לי: הדבר טוב, שמעתי.
וַיִּשְׁלַ֨ח הַמֶּ֜לֶךְ וַיִּקְרָ֣א לְשִׁמְעִ֗י וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲל֧וֹא הִשְׁבַּעְתִּ֣יךָ בַֽיהוָ֗ה וָאָעִ֤ד בְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר בְּי֣וֹם צֵאתְךָ֗ וְהָֽלַכְתָּ֙ אָ֣נֶה וָאָ֔נָה יָדֹ֥עַ תֵּדַ֖ע כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת וַתֹּ֧אמֶר אֵלַ֛י ט֥וֹב הַדָּבָ֖ר שָׁמָֽעְתִּי׃ולמה לא שמרת על השבועה של ה' ועל המצווה שציוויתי אותך?
וּמַדּ֕וּעַ לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֖ת שְׁבֻעַ֣ת יְהוָ֑ה וְאֶת־הַמִּצְוָ֖ה אֲשֶׁר־צִוִּ֥יתִי עָלֶֽיךָ׃המלך אמר לשמעי: אתה יודע את כל הרע שעשית לדוד אבי, והשם יחזיר את הרע שלך לראשך.
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־שִׁמְעִ֗י אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָדַע֙ לְבָ֣בְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ לְדָוִ֣ד אָבִ֑י וְהֵשִׁ֧יב יְהוָ֛ה אֶת־רָעָתְךָ֖ בְּרֹאשֶֽׁךָ׃מה–מו
התבססות מלכות שלמה
והמלך שלמה מבורך, וכיסא דוד יישאר יציב לפני ה' לנצח.
וְהַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בָּר֑וּךְ וְכִסֵּ֣א דָוִ֗ד יִהְיֶ֥ה נָכ֛וֹן לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃המלך ציווה על בניו של יהוידע, והוא יצא ופגש בו ומת, והממלכה התבססה בידי שלמה.
וַיְצַ֣ו הַמֶּ֗לֶךְ אֶת־בְּנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וַיֵּצֵ֕א וַיִּפְגַּע־בּ֖וֹ וַיָּמֹ֑ת וְהַמַּמְלָכָ֥ה נָכ֖וֹנָה בְּיַד־שְׁלֹמֹֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
צוואת דוד לשלמה
וַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר׃
אָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וְחָזַקְתָּ֖ וְהָיִ֥יתָֽ לְאִֽישׁ׃
וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לָלֶ֤כֶת בִּדְרָכָיו֙ לִשְׁמֹ֨ר חֻקֹּתָ֤יו מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְעֵדְוֺתָ֔יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֗יל אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּפְנֶ֖ה שָֽׁם׃
לְמַעַן֩ יָקִ֨ים יְהוָ֜ה אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר עָלַי֮ לֵאמֹר֒ אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֜יךָ אֶת־דַּרְכָּ֗ם לָלֶ֤כֶת לְפָנַי֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לְבָבָ֖ם וּבְכָל־נַפְשָׁ֑ם לֵאמֹ֕ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃
ה–ח
צוואת דוד למלך שלמה
וְגַ֣ם אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁר־עָ֨שָׂה לִ֜י יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה לִשְׁנֵֽי־שָׂרֵ֣י צִבְא֣וֹת יִ֠שְׂרָאֵל לְאַבְנֵ֨ר בֶּן־נֵ֜ר וְלַעֲמָשָׂ֤א בֶן־יֶ֙תֶר֙ וַיַּ֣הַרְגֵ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דְּמֵֽי־מִלְחָמָ֖ה בְּשָׁלֹ֑ם וַיִּתֵּ֞ן דְּמֵ֣י מִלְחָמָ֗ה בַּחֲגֹֽרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בְּמָתְנָ֔יו וּֽבְנַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽיו׃
וְעָשִׂ֖יתָ כְּחָכְמָתֶ֑ךָ וְלֹֽא־תוֹרֵ֧ד שֵׂיבָת֛וֹ בְּשָׁלֹ֖ם שְׁאֹֽל׃ (ס)
וְלִבְנֵ֨י בַרְזִלַּ֤י הַגִּלְעָדִי֙ תַּֽעֲשֶׂה־חֶ֔סֶד וְהָי֖וּ בְּאֹכְלֵ֣י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ כִּי־כֵן֙ קָרְב֣וּ אֵלַ֔י בְּבָרְחִ֕י מִפְּנֵ֖י אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיךָ׃
וְהִנֵּ֣ה עִ֠מְּךָ שִֽׁמְעִ֨י בֶן־גֵּרָ֥א בֶן־הַיְמִינִי֮ מִבַּחֻרִים֒ וְה֤וּא קִֽלְלַ֙נִי֙ קְלָלָ֣ה נִמְרֶ֔צֶת בְּי֖וֹם לֶכְתִּ֣י מַחֲנָ֑יִם וְהֽוּא־יָרַ֤ד לִקְרָאתִי֙ הַיַּרְדֵּ֔ן וָאֶשָּׁ֨בַֽע ל֤וֹ בַֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֲמִֽיתְךָ֖ בֶּחָֽרֶב׃
ט–יב
סוף ימי דוד ותחילת מלכות שלמה
וְעַתָּה֙ אַל־תְּנַקֵּ֔הוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ חָכָ֖ם אָ֑תָּה וְיָֽדַעְתָּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂה־לּ֔וֹ וְהוֹרַדְתָּ֧ אֶת־שֵׂיבָת֛וֹ בְּדָ֖ם שְׁאֽוֹל׃
וַיִּשְׁכַּ֥ב דָּוִ֖ד עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעִ֥יר דָּוִֽד׃ (פ)
וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֤ךְ דָּוִד֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֤וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֔ךְ שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנִֽים׃
וּשְׁלֹמֹ֕ה יָשַׁ֕ב עַל־כִּסֵּ֖א דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַתִּכֹּ֥ן מַלְכֻת֖וֹ מְאֹֽד׃
יג–טז
בקשת אדוניהו מבת שבע
וַיָּבֹ֞א אֲדֹנִיָּ֣הוּ בֶן־חַגֵּ֗ית אֶל־בַּת־שֶׁ֙בַע֙ אֵם־שְׁלֹמֹ֔ה וַתֹּ֖אמֶר הֲשָׁל֣וֹם בֹּאֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃
וַיֹּ֕אמֶר דָּבָ֥ר לִ֖י אֵלָ֑יִךְ וַתֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃
וַיֹּ֗אמֶר אַ֤תְּ יָדַ֙עַתְּ֙ כִּי־לִי֙ הָיְתָ֣ה הַמְּלוּכָ֔ה וְעָלַ֞י שָׂ֧מוּ כָֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל פְּנֵיהֶ֖ם לִמְלֹ֑ךְ וַתִּסֹּ֤ב הַמְּלוּכָה֙ וַתְּהִ֣י לְאָחִ֔י כִּ֥י מֵיְהוָ֖ה הָ֥יְתָה לּֽוֹ׃
וְעַתָּ֗ה שְׁאֵלָ֤ה אַחַת֙ אָֽנֹכִי֙ שֹׁאֵ֣ל מֵֽאִתָּ֔ךְ אַל־תָּשִׁ֖בִי אֶת־פָּנָ֑י וַתֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו דַּבֵּֽר׃
יז–כ
בַּקָּשַׁת בַּת שֶׁבַע מֵהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
וַיֹּ֗אמֶר אִמְרִי־נָא֙ לִשְׁלֹמֹ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֥י לֹֽא־יָשִׁ֖יב אֶת־פָּנָ֑יִךְ וְיִתֶּן־לִ֛י אֶת־אֲבִישַׁ֥ג הַשּׁוּנַמִּ֖ית לְאִשָּֽׁה׃
וַתֹּ֥אמֶר בַּת־שֶׁ֖בַע ט֑וֹב אָנֹכִ֕י אֲדַבֵּ֥ר עָלֶ֖יךָ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃
וַתָּבֹ֤א בַת־שֶׁ֙בַע֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה לְדַבֶּר־ל֖וֹ עַל־אֲדֹנִיָּ֑הוּ וַיָּקָם֩ הַמֶּ֨לֶךְ לִקְרָאתָ֜הּ וַיִּשְׁתַּ֣חוּ לָ֗הּ וַיֵּ֙שֶׁב֙ עַל־כִּסְא֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם כִּסֵּא֙ לְאֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּ֖שֶׁב לִֽימִינֽוֹ׃
וַתֹּ֗אמֶר שְׁאֵלָ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אָֽנֹכִי֙ שֹׁאֶ֣לֶת מֵֽאִתָּ֔ךְ אַל־תָּ֖שֶׁב אֶת־פָּנָ֑י וַיֹּֽאמֶר־לָ֤הּ הַמֶּ֙לֶךְ֙ שַׁאֲלִ֣י אִמִּ֔י כִּ֥י לֹֽא־אָשִׁ֖יב אֶת־פָּנָֽיִךְ׃
כא–כד
בקשת אדוניה ותשובת שלמה
וַתֹּ֕אמֶר יֻתַּ֖ן אֶת־אֲבִישַׁ֣ג הַשֻּׁנַמִּ֑ית לַאֲדֹנִיָּ֥הוּ אָחִ֖יךָ לְאִשָּֽׁה׃
וַיַּעַן֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְאִמּ֗וֹ וְלָמָה֩ אַ֨תְּ שֹׁאֶ֜לֶת אֶת־אֲבִישַׁ֤ג הַשֻּׁנַמִּית֙ לַאֲדֹ֣נִיָּ֔הוּ וְשַֽׁאֲלִי־לוֹ֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא אָחִ֖י הַגָּד֣וֹל מִמֶּ֑נִּי וְלוֹ֙ וּלְאֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וּלְיוֹאָ֖ב בֶּן־צְרוּיָֽה׃ (פ)
וַיִּשָּׁבַע֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה בַּֽיהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כִּ֣י בְנַפְשׁ֔וֹ דִּבֶּר֙ אֲדֹ֣נִיָּ֔הוּ אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃
וְעַתָּ֗ה חַי־יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר הֱכִינַ֗נִי ויושיביני [וַיּֽוֹשִׁיבַ֙נִי֙] עַל־כִּסֵּא֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔י וַאֲשֶׁ֧ר עָֽשָׂה־לִ֛י בַּ֖יִת כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר כִּ֣י הַיּ֔וֹם יוּמַ֖ת אֲדֹנִיָּֽהוּ׃
כה–כח
סוף ימיו של אביאתר ומרד יואב
וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה בְּיַ֖ד בְּנָיָ֣הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֑ע וַיִּפְגַּע־בּ֖וֹ וַיָּמֹֽת׃ (ס)
וּלְאֶבְיָתָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אָמַ֣ר הַמֶּ֗לֶךְ עֲנָתֹת֙ לֵ֣ךְ עַל־שָׂדֶ֔יךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ מָ֖וֶת אָ֑תָּה וּבַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה לֹ֣א אֲמִיתֶ֗ךָ כִּֽי־נָשָׂ֜אתָ אֶת־אֲר֨וֹן אֲדֹנָ֤י יְהֹוִה֙ לִפְנֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔י וְכִ֣י הִתְעַנִּ֔יתָ בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְעַנָּ֖ה אָבִֽי׃
וַיְגָ֤רֶשׁ שְׁלֹמֹה֙ אֶת־אֶבְיָתָ֔ר מִהְי֥וֹת כֹּהֵ֖ן לַֽיהוָ֑ה לְמַלֵּא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר עַל־בֵּ֥ית עֵלִ֖י בְּשִׁלֹֽה׃ (פ)
וְהַשְּׁמֻעָה֙ בָּ֣אָה עַד־יוֹאָ֔ב כִּ֣י יוֹאָ֗ב נָטָה֙ אַחֲרֵ֣י אֲדֹנִיָּ֔ה וְאַחֲרֵ֥י אַבְשָׁל֖וֹם לֹ֣א נָטָ֑ה וַיָּ֤נָס יוֹאָב֙ אֶל־אֹ֣הֶל יְהוָ֔ה וַֽיַּחֲזֵ֖ק בְּקַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃
כט–לב
סִכּוּי דַּם יוֹאָב בִּמְשִׁירַת שְׁלֹמֹה
וַיֻּגַּ֞ד לַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה כִּ֣י נָ֤ס יוֹאָב֙ אֶל־אֹ֣הֶל יְהוָ֔ה וְהִנֵּ֖ה אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁלַ֨ח שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־בְּנָיָ֧הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֛ע לֵאמֹ֖ר לֵ֥ךְ פְּגַע־בּֽוֹ׃
וַיָּבֹ֨א בְנָיָ֜הוּ אֶל־אֹ֣הֶל יְהוָ֗ה וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ צֵ֔א וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֣י פֹ֣ה אָמ֑וּת וַיָּ֨שֶׁב בְּנָיָ֤הוּ אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ דָּבָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּֽה־דִבֶּ֥ר יוֹאָ֖ב וְכֹ֥ה עָנָֽנִי׃
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ הַמֶּ֗לֶךְ עֲשֵׂה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר וּפְגַע־בּ֖וֹ וּקְבַרְתּ֑וֹ וַהֲסִירֹ֣תָ ׀ דְּמֵ֣י חִנָּ֗ם אֲשֶׁר֙ שָׁפַ֣ךְ יוֹאָ֔ב מֵעָלַ֕י וּמֵעַ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽי׃
וְהֵשִׁיב֩ יְהוָ֨ה אֶת־דָּמ֜וֹ עַל־רֹאשׁ֗וֹ אֲשֶׁ֣ר פָּגַ֣ע בִּשְׁנֵֽי־אֲ֠נָשִׁים צַדִּקִ֨ים וְטֹבִ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ וַיַּהַרְגֵ֣ם בַּחֶ֔רֶב וְאָבִ֥י דָוִ֖ד לֹ֣א יָדָ֑ע אֶת־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ שַׂר־צְבָ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־עֲמָשָׂ֥א בֶן־יֶ֖תֶר שַׂר־צְבָ֥א יְהוּדָֽה׃
לג–לו
סוף יואב ושינויים בממשל
וְשָׁ֤בוּ דְמֵיהֶם֙ בְּרֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וּבְרֹ֥אשׁ זַרְע֖וֹ לְעֹלָ֑ם וּלְדָוִ֡ד וּ֠לְזַרְעוֹ וּלְבֵית֨וֹ וּלְכִסְא֜וֹ יִהְיֶ֥ה שָׁל֛וֹם עַד־עוֹלָ֖ם מֵעִ֥ם יְהוָֽה׃
וַיַּ֗עַל בְּנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וַיִּפְגַּע־בּ֖וֹ וַיְמִתֵ֑הוּ וַיִּקָּבֵ֥ר בְּבֵית֖וֹ בַּמִּדְבָּֽר׃
וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־בְּנָיָ֧הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֛ע תַּחְתָּ֖יו עַל־הַצָּבָ֑א וְאֶת־צָד֤וֹק הַכֹּהֵן֙ נָתַ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ תַּ֖חַת אֶבְיָתָֽר׃
וַיִּשְׁלַ֤ח הַמֶּ֙לֶךְ֙ וַיִּקְרָ֣א לְשִׁמְעִ֔י וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ בְּֽנֵה־לְךָ֥ בַ֙יִת֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְיָשַׁבְתָּ֖ שָׁ֑ם וְלֹֽא־תֵצֵ֥א מִשָּׁ֖ם אָ֥נֶה וָאָֽנָה׃
לז–מ
שִׁמְעִי וּבְרִיתוֹ עִם הַמֶּלֶךְ
וְהָיָ֣ה ׀ בְּי֣וֹם צֵאתְךָ֗ וְעָֽבַרְתָּ֙ אֶת־נַ֣חַל קִדְר֔וֹן יָדֹ֥עַ תֵּדַ֖ע כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת דָּמְךָ֖ יִהְיֶ֥ה בְרֹאשֶֽׁךָ׃
וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְעִ֤י לַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֣וֹב הַדָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֧שֶׁב שִׁמְעִ֛י בִּירוּשָׁלִַ֖ם יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (ס)
וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיִּבְרְח֤וּ שְׁנֵֽי־עֲבָדִים֙ לְשִׁמְעִ֔י אֶל־אָכִ֥ישׁ בֶּֽן־מַעֲכָ֖ה מֶ֣לֶךְ גַּ֑ת וַיַּגִּ֤ידוּ לְשִׁמְעִי֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה עֲבָדֶ֖יךָ בְּגַֽת׃
וַיָּ֣קָם שִׁמְעִ֗י וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ גַּ֙תָה֙ אֶל־אָכִ֔ישׁ לְבַקֵּ֖שׁ אֶת־עֲבָדָ֑יו וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְעִ֔י וַיָּבֵ֥א אֶת־עֲבָדָ֖יו מִגַּֽת׃
מא–מד
התדרה של שלמה לשמעי
וַיֻּגַּ֖ד לִשְׁלֹמֹ֑ה כִּי־הָלַ֨ךְ שִׁמְעִ֧י מִירוּשָׁלִַ֛ם גַּ֖ת וַיָּשֹֽׁב׃
וַיִּשְׁלַ֨ח הַמֶּ֜לֶךְ וַיִּקְרָ֣א לְשִׁמְעִ֗י וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲל֧וֹא הִשְׁבַּעְתִּ֣יךָ בַֽיהוָ֗ה וָאָעִ֤ד בְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר בְּי֣וֹם צֵאתְךָ֗ וְהָֽלַכְתָּ֙ אָ֣נֶה וָאָ֔נָה יָדֹ֥עַ תֵּדַ֖ע כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת וַתֹּ֧אמֶר אֵלַ֛י ט֥וֹב הַדָּבָ֖ר שָׁמָֽעְתִּי׃
וּמַדּ֕וּעַ לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֖ת שְׁבֻעַ֣ת יְהוָ֑ה וְאֶת־הַמִּצְוָ֖ה אֲשֶׁר־צִוִּ֥יתִי עָלֶֽיךָ׃
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־שִׁמְעִ֗י אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָדַע֙ לְבָ֣בְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ לְדָוִ֣ד אָבִ֑י וְהֵשִׁ֧יב יְהוָ֛ה אֶת־רָעָתְךָ֖ בְּרֹאשֶֽׁךָ׃
מה–מו
התבססות מלכות שלמה
וְהַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בָּר֑וּךְ וְכִסֵּ֣א דָוִ֗ד יִהְיֶ֥ה נָכ֛וֹן לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃
וַיְצַ֣ו הַמֶּ֗לֶךְ אֶת־בְּנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וַיֵּצֵ֕א וַיִּפְגַּע־בּ֖וֹ וַיָּמֹ֑ת וְהַמַּמְלָכָ֥ה נָכ֖וֹנָה בְּיַד־שְׁלֹמֹֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את הימים האחרונים של דוד המלך, את הנחיותיו לשלמה ואת המעברים של הכוח בממלכה.
פסוקים א–ד
צוואת דוד לשלמה
דוד המלך מרגיש שקרוב מותו. הוא נותן הוראות לבנו שלמה, מצווה עליו להתחזק ולהיות גבר, ולשמור על המצוות והחוקים של ה' כפי שנכתב בתורת משה. הוא מדגיש שהקיום של המשפחה על כסא ישראל תלוי בנאמנות בניו למצוות ה' בלב שלם.
פסוקים ה–ח
צוואת דוד למלך שלמה
דוד מוסר את צוואתו לשלמה בנו. הוא מזכיר לו את מעשיו של יואב שרצח את אבנר ועמשאי ושמר את דמי המלחמה. דוד מצווה על שלמה לנהוג בחוכמה מול שאל בן גר א וכן להעניק חסד לבני ברזילי הגלעדיים, תוך אזכור השבועה שנתן לשאל בירדן.
פסוקים ט–יב
סוף ימי דוד ותחילת מלכות שלמה
הפסוקים מתארים את המלצתו האחרונה של דוד בנו, את מותו וקבורתו של דוד, את משך שנות מלכותו בערים השונות, ואת עליית שלמה לשלטון וביסוס ממלכתו.
פסוקים יג–טז
בקשת אדוניהו מבת שבע
אדוניהו בן חגי פוגש את בת שבע, אמו של שלמה. הוא מזכיר לה שהמלוכה הייתה אמורה להיות שלו, אך היא ניתנה לשלמה מרצון ה'. לאחר מכן, הוא מבקש ממנה בקשה אחת ומתחנן שלא תסרב לו.
פסוקים יז–כ
בַּקָּשַׁת בַּת שֶׁבַע מֵהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
בַּת שֶׁבַע מְבַקֶּשֶׁת מֵהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְקַבֵּל אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית כְּאִשָּׁה. לְאַחַר שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת עִמּוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ, הַמֶּלֶלֶךְ מַצִּיב אֶת אִמּוֹ בִּמְקוֹם כָּבוֹד וּמְאַשֵׁר לָהּ לְפָרֵשׂ אֶת בַּקָּשָׁתָהּ מֵעִם אִמּוֹ.
פסוקים כא–כד
בקשת אדוניה ותשובת שלמה
בת המלך מבקשת מאמה להעניק את אבישג השונומית לאדוניה. שלמה מסרב לבקשה ומציע לאדוניה לבקש את המלוכה במקום זאת. שלמה נשבע בשם ה' שדבר זה אדוניה חשב בלבבו, ומוסיף להדגיש את מלוכתו ואת מותו הקרב של אדוניה.
פסוקים כה–כח
סוף ימיו של אביאתר ומרד יואב
הפרק מתאר את פעולות שלמה בחיסול מתנגדיו: מותו של בניהו, גירוש אביאתר מהכהונה בשל עברו, ומרד יואב שמתחבא במזבח לאחר שלא תמך באדוניה ואבשלום.
פסוקים כט–לב
סִכּוּי דַּם יוֹאָב בִּמְשִׁירַת שְׁלֹמֹה
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַצְוֶה עַל בְּנָיָהוּ לְהוֹצִיא אֶת יוֹאָב מֵהַמִּזְבֵּחַ וּלְהַרְגּוֹ, כְּדֵי לְשַׁטֵּל אֶת דַּם הַחֲבָלָה שֶׁשָּׁפַךְ בַּעֲבוֹדַת הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ דָּוִד לֹא יָדַע עַל רְצִיחַת הַשָּׂרִים אַבְנֵר וְעֲמָשָׂא.
פסוקים לג–לו
סוף יואב ושינויים בממשל
הפסוקים מתארים את המשך הדין על יואב וזרעו, את מותו של יואב בידי בניהו בן יהוידע, ואת המינויים החדשים של בניהו למפקד הצבא ושל צדוק הכהן. כמו כן, המלך מורה לשמעי להתיישב בירושלים ולא לעזוב אותה.
פסוקים לז–מ
שִׁמְעִי וּבְרִיתוֹ עִם הַמֶּלֶךְ
הַטֶּקסט מְתָאֵר אֶת הַאַלְמָה שֶׁל שִׁמְעִי לַחֲצֵה אֶת נַחַל קִדְרוֹן וְאֶת הַבְּרִית שֶׁהוּא עָשָׂה עִם הַמֶּלֶךְ לְכַבֵּד אֶת הַמִּדְגָּר. לְאַחַר שָׁנִים, כְּשֶׁעֲבָדָיו בָּרְחוּ לְגַת, שִׁמְעִי הָלַךְ לְהַחֲזִיר אוֹתָם מִמֶּלֶךְ גַּת.
פסוקים מא–מד
התדרה של שלמה לשמעי
לאחר ששמעי חזר מגת לירושלים, שלמה קורא לו ומזכיר לו את השבועה שקיבל על עצמו שלא לעזוב את העיר. המלך מבקש לדעת מדוע הפר את הציווי, ומזהיר אותו שהרע שעשה לדוד אבי יחזור אליו.
פסוקים מה–מו
התבססות מלכות שלמה
פסוקים אלו מביאים את ברכת היציבות לכיסא דוד לפני ה'. הם מתארים את סוף ימיה של המלכה תחת שלמה, לאחר שהמלך ציווה על בני יהוידע, דבר שהוביל למותם ולביסוס שלטון שלמה על הממלכה כולה.
הפרק מסתיים בתיאור של שלמה כשהוא יושב על כסאו, חזק מאוד במלכותו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההוראה האחרונה של דוד
״וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה בנו אלא סמוך למיתה שנאמר (מ"א ב א) ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר״
בספרי דברים מוסבר כי דוד המלך לא הותיר את בנו שלמה עם תוכחות על מעשיו. במקום זאת, דוד נתן לו הוראה כללית לפני מותו. ההוראה הייתה שהשלמה ילך בדרכיו של כל אדם בעולם. הפרשנות כאן מתמקדת במועד וסגנון הדיבור של דוד. הספרי מציין שדוד לא בחר בנזיפה, אלא בצו המופיע בראשית המלכים, כאשר ימיו התקרבו לסוף. לפי גישה זו, דוד בחר להשתמש ברגע האחרון כדי להנחות את בנו לדרך הישר מבלי להזכיר את קשיי העבר.
ספרי דברים ב׳:ז׳ ↗וַיְהִי בְּיָמִים אַחֲרֹן לְחַיֵּה דָוִד, כִּי זָקֵן הָיָה מְאֹד, וְלֹא יָכַל לְחַמֵּם, וְלֹא כִסּוּהוּ בְּלֵבוּשִׁים.
״וְאַף דָּוִד כְּתִיב בּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן (מלכים א א, א). כֵּיוָן שֶׁנָּטָה לָמוּת, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת (מלכים א ב, א).״
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת
מדרש תנחומא, ויחי ב׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
התבססות מלכות שלמה
״ותכון מלכותו מאד. אף על העליונים:״
הקטע עוסק בראשית שלטונה של מלכות שלמה והדרך שבה היא התבססה. לאחר מות דוד המלך, שלמה ירש את הכסא והמלכות שלו הפכה ליציבה וחזקה מאוד. המלכות לא רק התקיימה, אלא היא התעצמה והתחזקה באופן ניכר. רש"י מפרש את המילים "ותכון מלכותו מאד" ומוסיף כי המלכות התבססה גם על ידי הכנעה של המלכים והשליטים שמעליו. לפי פירוש זה, הכוח של שלמה לא היה רק פנימי, אלא כל כך גדול שהשפעתו הגיעה גם למעלה, לשליטים במדינות השכנות.
רש״י על מלכים א׳ 2:12:1 ↗חובת המלך לשמור על צדק
״בביתו במדבר. שהיה ביתו הפקר כמדבר, לעניים:״
בפרק זה מופיעות הוראותיו של דוד המלך לשלמה בנוגע למעמדו ומשפטו. דוד מדגיש את החשיבות של הליכה בדרכי ה’השם ושמירת מצוותיו כדי להצליח בממלכה. הפרק מתאר גם את המעשים של שלמה כלפי בעלי ברית ואויבים, כולל החלטות פוליטיים ומשפטיות משמעותיות. רש’י מפרש את הביטוי על ביתו של אדו’ם, שנחשב כפקר כמו מדבר, ומסביר שהכוונה היא שביתו היה פתוח ונגיש לעניים. לפי פירושו, המבנה הזה התנהג כמו מדבר שבו אין בעלים, ולכן כל מי שהיה נזקק יכול היה למצוא שם מחסה וסיוע.
רש״י על מלכים א׳ 2:34:1 ↗התבססות מלכות שלמה
״ותכון מלכותו. לא כאביו, שהיה לפעמים נרדף בעת מלכותו, מאבשלום ושבע בן בכרי, כי מלכותו היה נכון מאד:״
הטקסט מציג את תחילת תקופת שלמה המלך, ומדגיש שהמלכות שלו הייתה יציבה וחזקה מאוד. בניגוד למתרחשים בתקופת אביו דוד המלך, שלא היה פטור מרדיפות או ממרד כשל אביו, שלמה הצליח לבסס את שלטונו בצורה נסודה. הפירוש המובא כאן הוא ממצודת דוד על ספר מלכים א׳. המפרש מסביר ששלמה לא חווה את חוסר היציבות שחווה אביו, כשהיה נרדף על ידי אבשלום ושבע בן בכרי. לפי גישה זו, המפתח להצלחת שלמה היה המלכות הנחושה והיציבה שהצליח להנהיג.
מצודת דוד על מלכים א׳ 2:12:1 ↗ההנהגה החדשה של אביתר
״תחת אביתר. לשמש מעתה תחתיו בכהונה גדולה:״
הפסוק מתאר כיצד אביתר החל לכהן בתפקיד הכהן הגדול תחת שלטונו של שלמה. המעבר הזה מסמן שינוי במבנה הנהגת הכהונה לאחר מות דוד. המצודת דוד מסביר שהתפקיד של אביתר ככהן גדול הושם תחת שלמה. לפי פירוש זה, אביתר ממשיך בתפקידו הגבוה בכהונה, אך כעת הוא פועל תחת סמכות המלך החדש.
מצודת דוד על מלכים א׳ 2:35:1 ↗