אַחְאָב סִפֵּר לְאִיזֶבֶל אֶת כָּל מָה שֶׁעָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֶת כָּל הַנְּבִיאִים שֶׁהוּא הָרַג בַּחֶרֶב.
וַיַּגֵּ֤ד אַחְאָב֙ לְאִיזֶ֔בֶל אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אֵלִיָּ֑הוּ וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָרַ֛ג אֶת־כָּל־הַנְּבִיאִ֖ים בֶּחָֽרֶב׃מלכים א׳ · פרק יט׳
אליהו בדרכו להורב בְּמַעֲרַת הַחֹשֶׁךְ
אליהו בורח מאיזבל, מקבל כוח מהמלאך, ושומע את קול הַשֵּׁם במערה ומתקבלת פקודת המשימה החדשה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ יט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
אֵלִיָּהוּ בַּמִּדְבָּר
אִיזֶבֶל שָׁלְחָה שׁוֹלַח אַל אֶל אֵלִיָּהוּ וְאָמְרָה: כָּךְ יַעֲשׂוּ אֱלֹהִים וְכָךְ יוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת, כִּי כְּמוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה מָחָר אֶת נַפְשְׁךָ אֲנִי אֶתֵּן כְּנֶפֶשׁ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם.
וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃הוּא רָאָה אֶת כָּל זֶה, קָם וְהָלַךְ בְּכֹחַ הַנֶּפֶשׁ, וְהִגִּיעַ לְבֵיר שֶׁבַע שֶׁל יְהוּדָה וְהִשְׁאִיר שָׁם אֶת הַנַּעַר שֶׁלּוֹ.
וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם׃הוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר יוֹם כָּל מֵעֶבֶר וְהִגִּיעַ וְיָשַׁב תַּחַת אֶלֶת אַחַת, וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמוּת וְאָמַר: רַב לִי עַתָּה הַשֵּׁם, קַח אֶת נַפְשִׁי, כִּי אֲנִי לֹא טוֹב מֵאֲבוֹתַי.
וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אחת [אֶחָ֑ד] וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְהוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי׃הַמַּלְאָךְ מְחַזֵּק אֶת אֵלִיָּהוּ
הוּא נָח וְנָרַד תַּחַת מַשָּׂא אֶחָד, וְהִנֵּה מַלְאָךְ נגַע בּוֹ וְאָמַר לוֹ: קוּם, אֱכֹל.
וַיִּשְׁכַּב֙ וַיִּישַׁ֔ן תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ד וְהִנֵּֽה־זֶ֤ה מַלְאָךְ֙ נֹגֵ֣עַ בּ֔וֹ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ק֥וּם אֱכֽוֹל׃הוּא הִבִּיט וְהִנֵּה לְפָנָיו עוגת לחם מַעֲשֵׂה מַסְעָדָה וְכּוֹס מַיִם, הוּא אָכַל וְשָׁתָה וְשָׁב וְנָח.
וַיַּבֵּ֕ט וְהִנֵּ֧ה מְרַאֲשֹׁתָ֛יו עֻגַ֥ת רְצָפִ֖ים וְצַפַּ֣חַת מָ֑יִם וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖שָׁב וַיִּשְׁכָּֽב׃מַלְאַךְ הַשֵּׁם חָזַר פַּעַם שֵׁנִיעִית, נגַע בּוֹ וְאָמַר: קוּם, אֱכֹל, כִּי רַב עָלֶיךָ הַדֶּרֶךְ.
וַיָּשָׁב֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ וַיִּגַּע־בּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר ק֣וּם אֱכֹ֑ל כִּ֛י רַ֥ב מִמְּךָ֖ הַדָּֽרֶךְ׃הוּא קָם, אָכַל וְשָׁתָה, וְהָלַךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַזֹּאת אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב.
וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב׃הַשְּׁמוּעָה בַּמְּעָרָה
הוּא הִגִּיעַ לְשָׁם אֶל הַמְּעָרָה וְלָכַן שָׁם, וְהִנֵּה דְּבַר הַשֵּׁם הָלְכוּ אֵלָיו וְאָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן, אֵלִיָּהוּ?
וַיָּבֹא־שָׁ֥ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ׃וְהוּא עָנָה: קִנֵּיתִי בְּתַעֲצוּבוֹת לַשֵּׁם אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָזְבוּ אֶת הַבְּרִית שֶׁכָּרַת עִמָּךְ, הֶרְסוּ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ וְהָרְגוּ אֶת הַנְּבִיאִים שֶׁלְּךָ בַּחֶרֶב, וְנִשְׁאַרְתִּי אֲנִי לְבַד, וְעַכְשָׁו מְחַפְּשִׁים אֶת נַפְשִׁי כְּדֵי לָקַחַת אוֹתָהּ.
וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃וְהוּא אָמַר: צֵא וְעֲמֹד בָּהָר לִפְנֵי הַשֵּׁם. וְהִנֵּה הַשֵּׁם עָבַר, וּרוּחַ גְּדוֹלָה וְחֲזָקָה שֶׁמְּפַצֶּרֶת הָרִים וּמְשַׁבֶּר סְלָעִים עָבְרָה לִפְנֵי הַשֵּׁם, אֲבָל לֹא בַּרוּחַ הַזֹּאת הָיָה הַשֵּׁם, וְאַחֲרֵי הָרוּחַ הָיָה רַעַשׁ, אֲבָל לֹא בָּרַעַשׁ הָיָה הַשֵּׁם.
וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהוָֽה׃וְאַחֲרֵי הָרַעַשׁ בָּא אֵשׁ, אֲבָל לֹא בָּאֵשׁ הָיָה הַשֵּׁם, וְאַחֲרֵי הָאֵשׁ הָיָה קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.
וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְהוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה׃אליה במערה והפקודות החדשות
כשאליה שמע, הוא כסה את פניו בצעיפו, יצא ועמד בכניסה למערה, והנה נשמע קול אליו ואמר: מה קרה לך כאן, אליה?
וַיְהִ֣י ׀ כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ׃והוא ענה: קנאתי קנאת עבור ה' אלוהי צבאות, כי בני ישראל עזבו את בריתך, הרסו את מזבחותיך והרגו את נביאך בחרב, ואני נשאר לבדי, וגם מחפשים לקחת את חיי.
וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃ (ס)והשם אמר לו: לך שוב בדרכך אל מדבר דמשק, ובוא ומשחת את חזאל למלך ארם.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו לֵ֛ךְ שׁ֥וּב לְדַרְכְּךָ֖ מִדְבַּ֣רָה דַמָּ֑שֶׂק וּבָ֗אתָ וּמָשַׁחְתָּ֧ אֶת־חֲזָאֵ֛ל לְמֶ֖לֶךְ עַל־אֲרָֽם׃ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך ישראל, ואת אלישע בן שפאת מאבל מחולה תמשח לנביא במקומו.
וְאֵת֙ יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י תִּמְשַׁ֥ח לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ מֵאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ׃המשך שליחות אליהו
מי שברח מחרב חזאל ימות ייהוא, ומי שברח מחרב יהוא ימות אלישע.
וְהָיָ֗ה הַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב חֲזָאֵ֖ל יָמִ֣ית יֵה֑וּא וְהַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב יֵה֖וּא יָמִ֥ית אֱלִישָֽׁע׃השארתי בישראל שבעת אלפים, כל אלו שלא כרעו לפני בעל וכל פה שלא נשק לו.
וְהִשְׁאַרְתִּ֥י בְיִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֑ים כָּל־הַבִּרְכַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־כָֽרְעוּ֙ לַבַּ֔עַל וְכָ֨ל־הַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־נָשַׁ֖ק לֽוֹ׃הוא הלך משם ומצא את אלישע בן שפת שחורש שנים עשר זמנים לפניו, והוא היה בשניים עשר. אליהו עבר אליו והשליך עליו את גלימתו.
וַיֵּ֣לֶךְ מִ֠שָּׁם וַיִּמְצָ֞א אֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ וְה֣וּא חֹרֵ֔שׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר צְמָדִים֙ לְפָנָ֔יו וְה֖וּא בִּשְׁנֵ֣ים הֶעָשָׂ֑ר וַיַּעֲבֹ֤ר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֵלָ֔יו וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אַדַּרְתּ֖וֹ אֵלָֽיו׃על המילים
הביטוי "בשיניים עשר" מופיע במקור כשימוש בלוח זמנים או כסגנון לשוני המציין עבודה רציפה.
הוא עזב את הפרות ורץ אחרי אליהו ואמר: אנא תן לי לשתות לאבי ולאמי ואלך אחריך. הוא אמר לו: לך שוב, כי מה עשיתי לך?
וַיַּעֲזֹ֣ב אֶת־הַבָּקָ֗ר וַיָּ֙רָץ֙ אַחֲרֵ֣י אֵֽלִיָּ֔הוּ וַיֹּ֗אמֶר אֶשְּׁקָה־נָּא֙ לְאָבִ֣י וּלְאִמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ שׁ֔וּב כִּ֥י מֶה־עָשִׂ֖יתִי לָֽךְ׃עֲבוֹדַת אֱלִישָׁע לְאַחַר הַבְּרִית
הוּא חָזַר מֵאַחֲרֵי הַבְּרִית, לָקַח אֶת הַבָּקָר שֶׁלּוֹ, שׁחט אוֹתָהּ וּבִכְלֵי הַבָּקָר בָּשְׁל אֶת הַבָּשָׂר, נָתַן לָעָם וְהוּא אָכַל. אָז הוּא קָם וְהָלַךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וְשָׁרַת אוֹתּוֹ.
וַיָּ֨שָׁב מֵאַחֲרָ֜יו וַיִּקַּ֣ח אֶת־צֶ֧מֶד הַבָּקָ֣ר וַיִּזְבָּחֵ֗הוּ וּבִכְלִ֤י הַבָּקָר֙ בִּשְּׁלָ֣ם הַבָּשָׂ֔ר וַיִּתֵּ֥ן לָעָ֖ם וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אַחֲרֵ֥י אֵלִיָּ֖הוּ וַיְשָׁרְתֵֽהוּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
אֵלִיָּהוּ בַּמִּדְבָּר
וַיַּגֵּ֤ד אַחְאָב֙ לְאִיזֶ֔בֶל אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אֵלִיָּ֑הוּ וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָרַ֛ג אֶת־כָּל־הַנְּבִיאִ֖ים בֶּחָֽרֶב׃
וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃
וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם׃
וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אחת [אֶחָ֑ד] וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְהוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי׃
הַמַּלְאָךְ מְחַזֵּק אֶת אֵלִיָּהוּ
וַיִּשְׁכַּב֙ וַיִּישַׁ֔ן תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ד וְהִנֵּֽה־זֶ֤ה מַלְאָךְ֙ נֹגֵ֣עַ בּ֔וֹ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ק֥וּם אֱכֽוֹל׃
וַיַּבֵּ֕ט וְהִנֵּ֧ה מְרַאֲשֹׁתָ֛יו עֻגַ֥ת רְצָפִ֖ים וְצַפַּ֣חַת מָ֑יִם וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖שָׁב וַיִּשְׁכָּֽב׃
וַיָּשָׁב֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ וַיִּגַּע־בּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר ק֣וּם אֱכֹ֑ל כִּ֛י רַ֥ב מִמְּךָ֖ הַדָּֽרֶךְ׃
וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב׃
הַשְּׁמוּעָה בַּמְּעָרָה
וַיָּבֹא־שָׁ֥ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ׃
וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃
וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהוָֽה׃
וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְהוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה׃
אליה במערה והפקודות החדשות
וַיְהִ֣י ׀ כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ׃
וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃ (ס)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו לֵ֛ךְ שׁ֥וּב לְדַרְכְּךָ֖ מִדְבַּ֣רָה דַמָּ֑שֶׂק וּבָ֗אתָ וּמָשַׁחְתָּ֧ אֶת־חֲזָאֵ֛ל לְמֶ֖לֶךְ עַל־אֲרָֽם׃
וְאֵת֙ יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י תִּמְשַׁ֥ח לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ מֵאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ׃
המשך שליחות אליהו
וְהָיָ֗ה הַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב חֲזָאֵ֖ל יָמִ֣ית יֵה֑וּא וְהַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב יֵה֖וּא יָמִ֥ית אֱלִישָֽׁע׃
וְהִשְׁאַרְתִּ֥י בְיִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֑ים כָּל־הַבִּרְכַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־כָֽרְעוּ֙ לַבַּ֔עַל וְכָ֨ל־הַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־נָשַׁ֖ק לֽוֹ׃
וַיֵּ֣לֶךְ מִ֠שָּׁם וַיִּמְצָ֞א אֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ וְה֣וּא חֹרֵ֔שׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר צְמָדִים֙ לְפָנָ֔יו וְה֖וּא בִּשְׁנֵ֣ים הֶעָשָׂ֑ר וַיַּעֲבֹ֤ר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֵלָ֔יו וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אַדַּרְתּ֖וֹ אֵלָֽיו׃
וַיַּעֲזֹ֣ב אֶת־הַבָּקָ֗ר וַיָּ֙רָץ֙ אַחֲרֵ֣י אֵֽלִיָּ֔הוּ וַיֹּ֗אמֶר אֶשְּׁקָה־נָּא֙ לְאָבִ֣י וּלְאִמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ שׁ֔וּב כִּ֥י מֶה־עָשִׂ֖יתִי לָֽךְ׃
עֲבוֹדַת אֱלִישָׁע לְאַחַר הַבְּרִית
וַיָּ֨שָׁב מֵאַחֲרָ֜יו וַיִּקַּ֣ח אֶת־צֶ֧מֶד הַבָּקָ֣ר וַיִּזְבָּחֵ֗הוּ וּבִכְלִ֤י הַבָּקָר֙ בִּשְּׁלָ֣ם הַבָּשָׂ֔ר וַיִּתֵּ֥ן לָעָ֖ם וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אַחֲרֵ֥י אֵלִיָּ֖הוּ וַיְשָׁרְתֵֽהוּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתחיל בבריחה של אליהו מהמלך אחאב ובמפגש שלו עם המלאך והקול האלוהי.
אֵלִיָּהוּ בַּמִּדְבָּר
אַחְאָב מַגִּיעַ לְאִיזֶבֶל עַל הַפְּעֻלּוֹת שֶׁעָשָׂה אֵלִיָּהוּ. אִיזֶבֶל מְאַחֶרֶת אֶת אֵלִיָּהוּ לָמוּת. אֵלִיָּהוּ בּוֹרֵחַ לְבֵיר שֶׁבַע, וְאַחֲרֵי הַלֵּכָה בַּמִּדְבָּר הוּא יוֹשֵׁב תַּחַת אֶלֶת וּמְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לָמוּת.
הַמַּלְאָךְ מְחַזֵּק אֶת אֵלִיָּהוּ
הַמַּלְשָׁן אֵלִיָּהוּ נָח תַּחַת מַשָּׂא, וְהַמַּלְאָךְ מְסַיֵּעַ לוֹ בְּמַתָּנוֹת אוֹכֶל וּמַיִם. בִּזְכּוּת הָאֲכִילָה הַזֹּאת, הוּא מַסְגִּיל לְמַסָּע אָרֹךְ שֶׁל אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַגִּבְעוֹת חֹרֵב.
הַשְּׁמוּעָה בַּמְּעָרָה
אֵלִיָּהוּ מִתְחַבֵּא בַּמְּעָרָה וּמְבַצֵּעַ תְּלוּנָה לַשֵּׁם עַל הַמַּעֲשִׂים בְּיִשְׂרָאֵל. הַשֵּׁם נִגְלֶה לוֹ לְיַד רוּחַ, רַעַשׁ וְאֵשׁ, אֲבָל הַשְּׁמוּעָה הָאֲמִתִּית הָיְתָה בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.
אליה במערה והפקודות החדשות
אליה מדווח להשם על מצב הנביאים בישראל ועל בדידותו. בתגובה, השם מורה לו לחזור למדבר דמשק ולבצע שלוש משימות: למנות את חזאל למלך ארם, את יהוא למלך ישראל, ואת אלישע לנביא במקומו.
המשך שליחות אליהו
הפסוקים מתארים את גזר הדין על המלכים שימותו, את הבטחת ה' לשמור שבעת אלפים נאמנים בישראל, ואת פגישת אליהו עם אלישע, שבחר לרדוף אחרי הנביא ולעזוב את עבודתו.
עֲבוֹדַת אֱלִישָׁע לְאַחַר הַבְּרִית
הַמִּקְרָה מְתָאֵר אֶת הַבֶּן שֶׁל הַבַּעַל, שֶׁלָּקַח אֶת הַבָּקָר שֶׁלּוֹ, שׁחט אוֹתָהּ, בָּשֵׁל הָאוֹכֶל וְחָלַק אוֹתוֹ עִם הָעָם. לְאַחַר מִכֵּן, הוּא קָם וְהָלַךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְהִמְשִׁיךְ לְשָׁרֵת אוֹתּוֹ.
הפרק מסתיים במינוי אלישע ליורשו של אליהו ובצעד הראשון של אלישע בעבודתו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חלוקת הכבוד למלכות
״וְלָמָּה בָּא הוּא וַעֲבָדָיו? לוֹמַר לְךָ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי (שמות י, כח), אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד״
בַּמִּדְרָשׁ הַזֶּה, מִמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, מֻסְבר הַפֶּרֶט שֶׁבְּעָלִיַּת הַמַּעֲמָד וְהַכָּבוֹד בְּמִשְׁאָלִים שׁוֹנִים. הַמַּדְרִישׁ מַקְשִׁיחַ לָמָּה בָּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עִם עֲבָדָיו. הוּא מְצַיֵּן שֶׁאֵלִיָּהוּ חָלַק אֶת הַכָּבוֹד לַמַּלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְמֹשֶׁה, לְיוֹסֵף, לְיַעֲקֹב, וְלַאֲחֵרִים. הַמַּדְרִישׁ מְבִיא דֻּגְמָאוֹת מִקַּרְתֵּי הַמִּקְרָא: מֹשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לְפַרְעֹה, יוֹסֵף עָנָה בְּשֵׁם אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, וְיַעֲקֹב הִתְחַזֵּק בְּמַלְכוּת מִצְרַיִם. הַתּוֹדָעָה הַמִּדְרָשִׁית מְבִירֵאת שֶׁגַּם אֵלִיָּהוּ, בְּזְמַן הַמִּפְגָּשׁ עִם הַמֶּלֶךְ אַחְאַב, הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִשְׁאָל שֶׁמַּקְצִין אֶת הַכָּבוֹד לַמַּלְכוּת כְּחֵלֶק מֵהַמַּעֲמָד הַנְּבִיאוּתִי.
מדרש תנחומא, בא ז׳:ג׳ ↗האור המשתק והמערה
״וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵי נִשְׁתַּיֵּיר בִּמְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית, לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמוֹד מִפְּנֵי הָאוֹרָה,״
בקטע זה מהתלמוד, רב יוחנן מביא רעיון על עוצמת האור האלוהי. הוא טוען שאילו המערה שבה עמדו משה ואליהו הייתה קטנה מאוד, בגודל של חור מחט בלבד, הם בכל זאת לא היו יכולים לעמוד בה בגלל עוצמת האור. הרעיון מבוסס על הפסוק שאומר שהאדם לא יכול לראות את ה׳ וגם חי. ההסבר הזה מופיע בדברי רב יחיא בר אבא על דברי רב יוחנן. הוא משתמש במשל על גודל המערה כדי להמחיש כמה האור הזה הוא חזק ובלתי נתפס, באופן שאינו מאפשר קיום פיזי בקרבתו.
מגילה י״ט ב:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
אליה בדרך אל הורת הר
״רצפים. פחמים, וכן (ישעיהו ו ו): ובידו רצפה:״
בפרק זה מספר מלכים א׳ על המסע של אליה הנביא אל הר חורב. לאחר המפגש עם אלישע, אליה בורח אל המדבר מפחד. הוא נח תחת עץ רטט, מבקש מית ואוכל, ואז ישן. בשינה הוא חווה חזון של מלאך שמספק לו אוכל ושתייה פעמיים. המסע נמשך ארבעים יום וארבעים לילה עד הגעתו להר אלוהים. הטקסט מתמקד באירועים הפיזיים ובפעולות של אליה ואת המלאך. במקור מופיע התיאור של המלאך הנושא אוכל ורצפה, כאשר רש״י מפרש שהמלאך אחז גם ברצפה. ההסבר הזה מבוסס על פסוק בישעיהו, אך חשוב לזכת כי מדובר בפרשנות על המקרא ולא בטקסט המקורי עצמו.
רש״י על מלכים א׳ 19:6:1 ↗התמנות הנביא החדש
״תמשח לנביא תחתיך. אי איפשי בנביאותך, מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בני:״
בפרק זה מספר מלכים א׳ על התהליך שבו הַשֵּׁם קובע את דור הנביאים הבא. לאחר המעמד עם אליה, הַשֵּׁם מורה לו למשח נביא חדש במקומו. המעמד הזה מראה שיש המשכיות לנבואה גם בתקופות קשות. רש"י מפרש את הפסוק על משחי הנביא החדש ומסביר שהמשימה של אליה הייתה להדריך ולהטיב לבני הדור, אך כעת הוא נדרש להפוך למלמד של דברים קשים יותר. לפי פירושו, תפקידו של הנביא החדש יהיה להנהיג ולהתווכח עם בני הדור בדרך של תוכחה.
רש״י על מלכים א׳ 19:16:1 ↗הבדידות של אליהו תחת המצודת דוד
״וישכב וכו׳. רוצה לומר: אף כשבא לשכב ולישן בהתפשטות רגליו, לא מצא שנים (רתמים) יחד, לחסות בצילם כל אורך הגוף:״
הקטע מביא את דברי המצודת דוד על המקרה שבו אליהו נשכב לישון. המפרש מסביר שכשאהליy בא לשכב בפרישות ובהתפשטות רגליו, הוא לא מצא שני רתמים שיכולים לכסות את כל אורך גופו בצלם. ההסבר מתמקד בקושי הפיזי של אליהו למצוא מחסה מספיק גדול. המצודת דוד מפרש את המציאות הפיזית של השינה ביראה, ומדגיש את חוסר הנוחות של הנביא בחיפוש אחר הגנה.
מצודת דוד על מלכים א׳ 19:5:1 ↗המשך המשימה של אליהו
״תחתיך. אחר שתעלה בסערה השמים:״
בפרק זה אנו קוראים על המשך המשימה של אליהו הנביא, לאחר שהשם הורה לו למצוא מחסה ולקבל הוראות חדשות. המעבר בין האירועים מראה כיצד אליהו מקבל את המשימות הבאות שלו בתהליך של גילוי הדרגת}$. מצודת דוד מסביר על הפסוקים הללו כי אליהו עלה אל השמים בתוך סערה. לפי הפירוש, הסערה היא הכלי שבאמצעותו אליהו עובר למקום הבא או נחשף להנהגת השם החדשה. הפירוש מתמקד בתיאור הפיזי של המעמד כחלק מהתהליך הנבואי.
מצודת דוד על מלכים א׳ 19:16:2 ↗