עברו הרבה ימים, ובשנה השלישית, דבר ה׳ הגיע אל אליה: "לך, תתייצב בפני אחאב, ואני אתן גשם על פני האדמה".
וַיְהִי֙ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים וּדְבַר־יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ית לֵאמֹ֑ר לֵ֚ךְ הֵרָאֵ֣ה אֶל־אַחְאָ֔ב וְאֶתְּנָ֥ה מָטָ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃מלכים א׳ · פרק יח׳
אליה מול נביאי הבעל
אליה נשלח אל אחאב, עובדיה מחביא את הנביאים, המבחן על הר הכרמל והחזרת הגשם
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
אליה, עובדיה והבטחת הגשם
אליה הלך כדי להופיע בפני אחאב, והרעב היה חזק בשומרון.
וַיֵּ֙לֶךְ֙ אֵֽלִיָּ֔הוּ לְהֵרָא֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב וְהָרָעָ֖ב חָזָ֥ק בְּשֹׁמְרֽוֹן׃אחאב קרא לעובדיה, שהיה על הבית, ועובדיה היה מאוד ירא את ה׳.
וַיִּקְרָ֣א אַחְאָ֔ב אֶל־עֹבַדְיָ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַבָּ֑יִת וְעֹבַדְיָ֗הוּ הָיָ֥ה יָרֵ֛א אֶת־יְהוָ֖ה מְאֹֽד׃כשאיזבל הרגה את נביאי ה׳, עובדיה לקח מאה נביאים, והחביא חמישים איש במערה, והאכיל אותם לחם ומים.
וַיְהִי֙ בְּהַכְרִ֣ית אִיזֶ֔בֶל אֵ֖ת נְבִיאֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּקַּ֨ח עֹבַדְיָ֜הוּ מֵאָ֣ה נְבִאִ֗ים וַֽיַּחְבִּיאֵ֞ם חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְכִלְכְּלָ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם׃הַבְּחִינָה בַּדֶּרֶךְ
אַחְאָב אָמַר לְעֹבַדְיָהוּ: לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כָּל מַעְיְנוֹת הַמַּיִם וְאֶל כָּל הַנַּחֲלִים. אוּלַי נִמְצָא עֵשֶׂב וְנַצִּיל אֶת הַסוּס וְאֶת הַחֲמוֹר, וְלֹא נְאַבֵּד אֶת כָּל הַבְּהֵמָה.
וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־עֹ֣בַדְיָ֔הוּ לֵ֤ךְ בָּאָ֙רֶץ֙ אֶל־כָּל־מַעְיְנֵ֣י הַמַּ֔יִם וְאֶ֖ל כָּל־הַנְּחָלִ֑ים אוּלַ֣י ׀ נִמְצָ֣א חָצִ֗יר וּנְחַיֶּה֙ ס֣וּס וָפֶ֔רֶד וְל֥וֹא נַכְרִ֖ית מֵהַבְּהֵמָֽה׃הֵם חָלְקוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָבְרוּ בָּהּ. אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אַחַת לְבַדּוֹ, וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אַחַת לְבַדּוֹ.
וַֽיְחַלְּק֥וּ לָהֶ֛ם אֶת־הָאָ֖רֶץ לַֽעֲבָר־בָּ֑הּ אַחְאָ֞ב הָלַ֨ךְ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ לְבַדּ֔וֹ וְעֹֽבַדְיָ֛הוּ הָלַ֥ךְ בְּדֶרֶךְ־אֶחָ֖ד לְבַדּֽוֹ׃כְּשֶׁעֹבַדְיָהוּ הָיָה בַּדֶּרֶךְ, הִנֵּה אֵלִיָּהוּ הִגִּיעַ לִפְנָיו. עֹבַדְיָהוּ זִהָּה אוֹתוֹ, נָפַל עַל פְּנָיו וְאָמַר: הַאֲתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ?
וַיְהִ֤י עֹבַדְיָ֙הוּ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִנֵּ֥ה אֵלִיָּ֖הוּ לִקְרָאת֑וֹ וַיַּכִּרֵ֙הוּ֙ וַיִּפֹּ֣ל עַל־פָּנָ֔יו וַיֹּ֕אמֶר הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה אֲדֹנִ֥י אֵלִיָּֽהוּ׃הוּא עָנָה לוֹ: אֲנִי. לֵךְ וְתַגִּיד לַאֲדֹנֶיךָ: הִנֵּה אֵלִיָּהוּ.
וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אָ֑נִי לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֥ה אֵלִיָּֽהוּ׃הַבְּרִית שֶׁל בֶּן הַמְּלָכִים עִם אֵלִיָּהוּ
הוּא שָׁאַל, "מָה עָשִׂיתִי בַּטָּעוּת, כִּי אַתָּה מְסִיר אֶת עַבְדְּךָ לְיַד אַחְאָב כְּדֵי לַהֲרֹג אוֹתִי?"
וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה חָטָ֑אתִי כִּֽי־אַתָּ֞ה נֹתֵ֧ן אֶֽת־עַבְדְּךָ֛ בְּיַד־אַחְאָ֖ב לַהֲמִיתֵֽנִי׃הוּא הִשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ: "חַי הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ, אִם יֵשׁ עַם אוֹ מַמְלָכָה שֶׁאָדוֹנִי לֹא שָׁלַח לְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ, וְאִם לֹא יֹאמְרוּ שֶׁאַתָּה לֹא כָּאן, וְאִם לֹא יַשְׁבִּיעוּ אֶת הָעָם וְאֶת הַמַּמְלָכָה כִּי לֹא יִמְצָאוּ אוֹתְךָ?"
חַ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אִם־יֶשׁ־גּ֤וֹי וּמַמְלָכָה֙ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־שָׁלַ֨ח אֲדֹנִ֥י שָׁם֙ לְבַקֶּשְׁךָ֔ וְאָמְר֖וּ אָ֑יִן וְהִשְׁבִּ֤יעַ אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ וְאֶת־הַגּ֔וֹי כִּ֖י לֹ֥א יִמְצָאֶֽכָּה׃וְעַתָּה אַתָּה אוֹמֵר: "לֵךְ, תַּגִּיד לַאֲדֹנֶיךָ: הִנֵּה אֵלִיָּהוּ כָּאן".
וְעַתָּ֖ה אַתָּ֣ה אֹמֵ֑ר לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֥ה אֵלִיָּֽהוּ׃הוּא הִמְשִׁיךְ וְאָמַר: "אֲנִי אֶלֵךְ אִתְּךָ, אֲבָל רוּחַ הַשֵּׁם יָרִים אוֹתְךָ לְמָקוֹם שֶׁאֲנִי לֹא אֶדְעָה, וְאֶבּוֹא לְהַגִּיד לְאַחְאָב וְאִם לֹא יִמְצָא אוֹתְךָ וְהָרַג אוֹתִי. עַבְדְּךָ יָרֵא אֶת הַשֵּׁם מֵעֲדֵי נוּעוּרוֹת".
וְהָיָ֞ה אֲנִ֣י ׀ אֵלֵ֣ךְ מֵאִתָּ֗ךְ וְר֨וּחַ יְהוָ֤ה ׀ יִֽשָּׂאֲךָ֙ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־אֵדָ֔ע וּבָ֨אתִי לְהַגִּ֧יד לְאַחְאָ֛ב וְלֹ֥א יִֽמְצָאֲךָ֖ וַהֲרָגָ֑נִי וְעַבְדְּךָ֛ יָרֵ֥א אֶת־יְהוָ֖ה מִנְּעֻרָֽי׃הַהֶחְבָּאָה שֶׁל הַנְּבִיאִים וּמִפְגָּשׁ הַמֶּלֶךְ עִם אֵלִיָּהוּ
האם לא אמרו לך, אדוני, מה עשיתי כשמתתי את נביאי ה׳? החבאתי מאלו של נביאי ה׳ מאה וחמישים איש במערה, והזנתי אותם בלחם ובמים.
הֲלֹֽא־הֻגַּ֤ד לַֽאדֹנִי֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֔יתִי בַּהֲרֹ֣ג אִיזֶ֔בֶל אֵ֖ת נְבִיאֵ֣י יְהוָ֑ה וָאַחְבִּא֩ מִנְּבִיאֵ֨י יְהוָ֜ה מֵ֣אָה אִ֗ישׁ חֲמִשִּׁ֨ים חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וָאֲכַלְכְּלֵ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם׃ועכשיו אתה אומר: לך תגיד לאדוניך, הנה אליהו נמצא, והוא ירצח אותי.
וְעַתָּה֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַֽאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֣ה אֵלִיָּ֑הוּ וַהֲרָגָֽנִי׃ (ס)ואליהו אמר: חי ה׳ צבאות שעמדתי לפניו, אני אפגוש בו היום.
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵֽלִיָּ֔הוּ חַ֚י יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָמַ֖דְתִּי לְפָנָ֑יו כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֵרָאֶ֥ה אֵלָֽיו׃עובדיה הלכה לפגוש את אחאב וסיפר לו את הדברים, ואחאב הלך לפגוש את אליהו.
וַיֵּ֧לֶךְ עֹבַדְיָ֛הוּ לִקְרַ֥את אַחְאָ֖ב וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ אַחְאָ֖ב לִקְרַ֥את אֵלִיָּֽהוּ׃העמדה של אליהו מול אחאב
כשאַחאב ראה את אליהו, הוא אמר לו: אתה זה שסר את ישראל?
וַיְהִ֛י כִּרְא֥וֹת אַחְאָ֖ב אֶת־אֵלִיָּ֑הוּ וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֵלָ֔יו הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֹכֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃אליהו ענה: לא סרתי את ישראל, אלא אתה ואנשי בית אביך, כי עזבתם את מצוות ה' והלכתם אחרי הבעלים.
וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א עָכַ֙רְתִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י אִם־אַתָּ֖ה וּבֵ֣ית אָבִ֑יךָ בַּֽעֲזָבְכֶם֙ אֶת־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֥י הַבְּעָלִֽים׃ועכשיו, שלח לי את כל ישראל להתרכז בהר הכרמל, יחד עם ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל וארבע מאות נביאות האשירה, שאוכלים מהשולחן של איזבל.
וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח קְבֹ֥ץ אֵלַ֛י אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וְאֶת־נְבִיאֵ֨י הַבַּ֜עַל אַרְבַּ֧ע מֵא֣וֹת וַחֲמִשִּׁ֗ים וּנְבִיאֵ֤י הָֽאֲשֵׁרָה֙ אַרְבַּ֣ע מֵא֔וֹת אֹכְלֵ֖י שֻׁלְחַ֥ן אִיזָֽבֶל׃ואחאב שלח הודעה לכל בני ישראל, והנביאים התאספו בהר הכרמל.
וַיִּשְׁלַ֥ח אַחְאָ֖ב בְּכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקְבֹּ֥ץ אֶת־הַנְּבִיאִ֖ים אֶל־הַ֥ר הַכַּרְמֶֽל׃האתגר של אליה למבחן האש
אליה התקרב אל כל העם ואמר: עד מתי אתם מתנדנדים בין שני הצדדים? אם ה' הוא האלוהים, לכו אחריו, ואם בעל הוא, לכו אחריו. אבל העם לא ענה לו שום דבר.
וַיִּגַּ֨שׁ אֵלִיָּ֜הוּ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ עַד־מָתַ֞י אַתֶּ֣ם פֹּסְחִים֮ עַל־שְׁתֵּ֣י הַסְּעִפִּים֒ אִם־יְהוָ֤ה הָֽאֱלֹהִים֙ לְכ֣וּ אַחֲרָ֔יו וְאִם־הַבַּ֖עַל לְכ֣וּ אַחֲרָ֑יו וְלֹֽא־עָנ֥וּ הָעָ֛ם אֹת֖וֹ דָּבָֽר׃אליה אמר לעם: נשארתי לבד כנביא של ה', בזמן שרעית בעל הם ארבע מאות וחמשים איש.
וַיֹּ֤אמֶר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֶל־הָעָ֔ם אֲנִ֞י נוֹתַ֧רְתִּי נָבִ֛יא לַיהוָ֖ה לְבַדִּ֑י וּנְבִיאֵ֣י הַבַּ֔עַל אַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַחֲמִשִּׁ֖ים אִֽישׁ׃והם יתנו לנו שני פרים. הם יבחרו לעצמם פר אחד, ינתחו אותו ויניחו על העצים, אבל לא יציתו אש. ואני אעשה עם הפר השני אותו דבר, ואני לא אצית אש. רק הם יקראו בשם אלוהיהם, ואני אקרא בשם ה'. האלוהים שיענה באש, הוא האלוהים.
וְיִתְּנוּ־לָ֜נוּ שְׁנַ֣יִם פָּרִ֗ים וְיִבְחֲר֣וּ לָהֶם֩ הַפָּ֨ר הָאֶחָ֜ד וִֽינַתְּחֻ֗הוּ וְיָשִׂ֙ימוּ֙ עַל־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֣א יָשִׂ֑ימוּ וַאֲנִ֞י אֶעֱשֶׂ֣ה ׀ אֶת־הַפָּ֣ר הָאֶחָ֗ד וְנָֽתַתִּי֙ עַל־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֥א אָשִֽׂים׃כל העם ענה ואמר: זה רעיון טוב.
וּקְרָאתֶ֞ם בְּשֵׁ֣ם אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶקְרָ֣א בְשֵׁם־יְהוָ֔ה וְהָיָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־יַעֲנֶ֥ה בָאֵ֖שׁ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֧עַן כָּל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ ט֥וֹב הַדָּבָֽר׃התחרות על המזבח
אליה אמר לנביאי הבעל: תכינו לעצמכם פר אחת ותעשו קודם כל את הצעד הראשון, כי אתם רבים, וקראו בשם האלוהים שלכם, אבל אל תשימו אש.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֜הוּ לִנְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל בַּחֲר֨וּ לָכֶ֜ם הַפָּ֤ר הָֽאֶחָד֙ וַעֲשׂ֣וּ רִאשֹׁנָ֔ה כִּ֥י אַתֶּ֖ם הָרַבִּ֑ים וְקִרְאוּ֙ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖שׁ לֹ֥א תָשִֽׂימוּ׃הם לקחו את הפר שהם נתנו להם ועשו את זה. הם קראו בשם הבעל מהבוקר עד הצהריים ואמרו: הבעל עונה לנו, אבל אין קול ואין תשובה. הם גם חתכו את עצמם על המזבח שהכינו.
וַ֠יִּקְחוּ אֶת־הַפָּ֨ר אֲשֶׁר־נָתַ֣ן לָהֶם֮ וַֽיַּעֲשׂוּ֒ וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁם־הַ֠בַּעַל מֵהַבֹּ֨קֶר וְעַד־הַצָּהֳרַ֤יִם לֵאמֹר֙ הַבַּ֣עַל עֲנֵ֔נוּ וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין עֹנֶ֑ה וַֽיְפַסְּח֔וּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃הגיע הזמן של הצהריים, ואליה התחיל ללעוג להם ואמר: תצעקו בקול גדול, כי הוא אלוהים, אולי הוא מדבר או שהוא עסוק או שהוא צריך למצוא דרך, אולי הוא ישן ואולי הוא יתעורר.
וַיְהִ֨י בַֽצָּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִֽי־שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִֽי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ׃הם צעקו בקול גדול וחתכו את עצמם עם סכינים וחניתות, עד שהדם נשפך עליהם.
וַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָֽרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפָךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃תיקון המזבח ובנייתו
אחרי שחלף הצהריים, הנביאים ניבאו עד זמן הקרבת המנחה, אבל לא נשמע קול, לא הייתה תשובה ולא היה רעש.
וַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצָּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב׃אליה אמר לכל העם: "תתקרבו אליי", וכל העם התקרב אליו, ואז הוא תיקן את מזבח הַשֵּׁם שהיה הרוס.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֤הוּ לְכָל־הָעָם֙ גְּשׁ֣וּ אֵלַ֔י וַיִּגְּשׁ֥וּ כָל־הָעָ֖ם אֵלָ֑יו וַיְרַפֵּ֛א אֶת־מִזְבַּ֥ח יְהוָ֖ה הֶהָרֽוּס׃אליה לקח שתים עשרה אבנים, לפי מספר שבטי בני יעקב, כפי שדבר אליו הַשֵּׁם ואמר ששמך יהיה ישראל.
וַיִּקַּ֣ח אֵלִיָּ֗הוּ שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֲבָנִ֔ים כְּמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי־יַעֲקֹ֑ב אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֥ה שְׁמֶֽךָ׃הוא בנה את האבנים למזבח בשם הַשֵּׁם, ועשה תעלה מסביב למזבח כמו תעלה של בית זרע.
וַיִּבְנֶ֧ה אֶת־הָאֲבָנִ֛ים מִזְבֵּ֖חַ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וַיַּ֣עַשׂ תְּעָלָ֗ה כְּבֵית֙ סָאתַ֣יִם זֶ֔רַע סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּֽחַ׃הַמִּזְבֵּחַ וְהַתְּעָלָה
הוּא סַרַּק אֶת הָעֵצִים, פֵּרַק אֶת הָעֲצֵי הַכֶּתֶם וְהִנִּחַ לְעַל הָעֵצִים.
וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָֽעֵצִ֑ים וַיְנַתַּח֙ אֶת־הַפָּ֔ר וַיָּ֖שֶׂם עַל־הָעֵצִֽים׃וְהוּא אָמַר: "מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַּדִּים מַיִם, וּשְׁפִיתוּ עַל הַעֲדָרַת הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים". וְהוּא אָמַר: "שׁנוּ" וְהֵם שָׁנוּ, וְהוּא אָמַר: "שׁלְשׁוּ" וְהֵם שׁלְשׁוּ.
וַיֹּ֗אמֶר מִלְא֨וּ אַרְבָּעָ֤ה כַדִּים֙ מַ֔יִם וְיִֽצְק֥וּ עַל־הָעֹלָ֖ה וְעַל־הָעֵצִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שְׁנוּ֙ וַיִּשְׁנ֔וּ וַיֹּ֥אמֶר שַׁלֵּ֖שׁוּ וַיְשַׁלֵּֽשׁוּ׃הַמַּיִם הִמְשיכוּ לָלֶכֶת סָבִיב הַמִּזְבֵּחַ וּמָלְאוּ גַּם אֶת הַתְּעָלָה.
וַיֵּלְכ֣וּ הַמַּ֔יִם סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּ֑חַ וְגַ֥ם אֶת־הַתְּעָלָ֖ה מִלֵּא־מָֽיִם׃וּבְעֹלַת הַמִּנְחָה, הִתְקָרֵב אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְאָמַר: "יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע שֶׁאַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדְּךָ, וּבְדִבְרְךָ עָשִׂיתִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".
וַיְהִ֣י ׀ בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ ובדבריך [וּבִדְבָרְךָ֣] עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃תשובת ה' והכרעת נביאי הבעל
ענה לי, ה', ענה לי, כדי שהעם הזה ידע שאתה ה' האלוהים, ושאתה הבאת את לבבותיהם חזרה.
עֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ עֲנֵ֔נִי וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־אַתָּ֥ה יְהוָ֖ה הָאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית׃ואש ה' נפלה ואכלה את העולה, את העצים, את האבנים ואת העפר, וגם את המים שהיו בתעלה יסקה.
וַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־יְהוָ֗ה וַתֹּ֤אכַל אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֶת־הָאֲבָנִ֖ים וְאֶת־הֶעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה׃כל העם כשראה זאת, נפלו על פניהם ואמרו: ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים.
וַיַּרְא֙ כָּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יְהוָ֖ה ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים׃אליה אמר להם לתפוס את נביאי הבעל ולא שום אחד מהם יברח, והם תפסו אותם. אליה ירד אותם אל נחל קישון ושחט אותם שם.
וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ לָהֶ֜ם תִּפְשׂ֣וּ ׀ אֶת־נְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל אִ֛ישׁ אַל־יִמָּלֵ֥ט מֵהֶ֖ם וַֽיִּתְפְּשׂ֑וּם וַיּוֹרִדֵ֤ם אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֔וֹן וַיִּשְׁחָטֵ֖ם שָֽׁם׃הבשורה על הגשם
אליה אמר לאחאב: תעלה תאכל ותשת, כי שומעים כבר את רעש הגשם.
וַיֹּ֤אמֶר אֵלִיָּ֙הוּ֙ לְאַחְאָ֔ב עֲלֵ֖ה אֱכֹ֣ל וּשְׁתֵ֑ה כִּי־ק֖וֹל הֲמ֥וֹן הַגָּֽשֶׁם׃אחאב עלה לאכול ולשתות, ואליה עלה לראש הכרמל, שם התכופף אל האדמה והניח את פניו בין ברכיו.
וַיַּעֲלֶ֥ה אַחְאָ֖ב לֶאֱכֹ֣ל וְלִשְׁתּ֑וֹת וְאֵ֨לִיָּ֜הוּ עָלָ֨ה אֶל־רֹ֤אשׁ הַכַּרְמֶל֙ וַיִּגְהַ֣ר אַ֔רְצָה וַיָּ֥שֶׂם פָּנָ֖יו בֵּ֥ין ברכו [בִּרְכָּֽיו׃]הוא אמר למשרתו: תעלה בבקשה ותביט לכיוון הים. הוא עלה והביט ואמר: אין שום סימן, ואז אמר לו: תחזור שוב שבע פעמים.
וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־נַעֲר֗וֹ עֲלֵֽה־נָא֙ הַבֵּ֣ט דֶּֽרֶךְ־יָ֔ם וַיַּ֙עַל֙ וַיַּבֵּ֔ט וַיֹּ֖אמֶר אֵ֣ין מְא֑וּמָה וַיֹּ֕אמֶר שֻׁ֖ב שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃בפעם השביעית הוא אמר: הנה ענן קטן בגודל ככף היד עולה מהים. ואז הוא אמר: תעלה ותגיד לאחאב להוריד את מרכבתו ולהרדתה, כדי שהגשם לא יעצור את הדרך.
וַֽיְהִי֙ בַּשְּׁבִעִ֔ית וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־עָ֛ב קְטַנָּ֥ה כְּכַף־אִ֖ישׁ עֹלָ֣ה מִיָּ֑ם וַיֹּ֗אמֶר עֲלֵ֨ה אֱמֹ֤ר אֶל־אַחְאָב֙ אֱסֹ֣ר וָרֵ֔ד וְלֹ֥א יַעַצָרְכָ֖ה הַגָּֽשֶׁם׃הַגֶּשֶׁם וְהָרֶץ אֶל אַחְאָב
הַשָּׁמַיִם הָיוּ מְכֻסִּים עֲנָנִים וְרוּחַ, וְהָיָה גֶּשֶׁם גָּדוֹל, וְאַחְאָב רָכַב וְהָלַךְ לְיִזְרְעֶאל.
וַיְהִ֣י ׀ עַד־כֹּ֣ה וְעַד־כֹּ֗ה וְהַשָּׁמַ֙יִם֙ הִֽתְקַדְּרוּ֙ עָבִ֣ים וְר֔וּחַ וַיְהִ֖י גֶּ֣שֶׁם גָּד֑וֹל וַיִּרְכַּ֥ב אַחְאָ֖ב וַיֵּ֥לֶךְ יִזְרְעֶֽאלָה׃יַד הַשֵּׁם הָיְתָה עַל אֵלִיָּהוּ, הוּא הָיָה מְכֻסֶּה אֶת גּוּפוֹ וְרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד שֶׁהִגִּיעַ לְיִזְרְעֶאל.
וְיַד־יְהוָ֗ה הָֽיְתָה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ וַיְשַׁנֵּ֖ס מָתְנָ֑יו וַיָּ֙רָץ֙ לִפְנֵ֣י אַחְאָ֔ב עַד־בֹּאֲכָ֖ה יִזְרְעֶֽאלָה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
אליה, עובדיה והבטחת הגשם
וַיְהִי֙ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים וּדְבַר־יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ית לֵאמֹ֑ר לֵ֚ךְ הֵרָאֵ֣ה אֶל־אַחְאָ֔ב וְאֶתְּנָ֥ה מָטָ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃
וַיֵּ֙לֶךְ֙ אֵֽלִיָּ֔הוּ לְהֵרָא֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב וְהָרָעָ֖ב חָזָ֥ק בְּשֹׁמְרֽוֹן׃
וַיִּקְרָ֣א אַחְאָ֔ב אֶל־עֹבַדְיָ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַבָּ֑יִת וְעֹבַדְיָ֗הוּ הָיָ֥ה יָרֵ֛א אֶת־יְהוָ֖ה מְאֹֽד׃
וַיְהִי֙ בְּהַכְרִ֣ית אִיזֶ֔בֶל אֵ֖ת נְבִיאֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּקַּ֨ח עֹבַדְיָ֜הוּ מֵאָ֣ה נְבִאִ֗ים וַֽיַּחְבִּיאֵ֞ם חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְכִלְכְּלָ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם׃
הַבְּחִינָה בַּדֶּרֶךְ
וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־עֹ֣בַדְיָ֔הוּ לֵ֤ךְ בָּאָ֙רֶץ֙ אֶל־כָּל־מַעְיְנֵ֣י הַמַּ֔יִם וְאֶ֖ל כָּל־הַנְּחָלִ֑ים אוּלַ֣י ׀ נִמְצָ֣א חָצִ֗יר וּנְחַיֶּה֙ ס֣וּס וָפֶ֔רֶד וְל֥וֹא נַכְרִ֖ית מֵהַבְּהֵמָֽה׃
וַֽיְחַלְּק֥וּ לָהֶ֛ם אֶת־הָאָ֖רֶץ לַֽעֲבָר־בָּ֑הּ אַחְאָ֞ב הָלַ֨ךְ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ לְבַדּ֔וֹ וְעֹֽבַדְיָ֛הוּ הָלַ֥ךְ בְּדֶרֶךְ־אֶחָ֖ד לְבַדּֽוֹ׃
וַיְהִ֤י עֹבַדְיָ֙הוּ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִנֵּ֥ה אֵלִיָּ֖הוּ לִקְרָאת֑וֹ וַיַּכִּרֵ֙הוּ֙ וַיִּפֹּ֣ל עַל־פָּנָ֔יו וַיֹּ֕אמֶר הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה אֲדֹנִ֥י אֵלִיָּֽהוּ׃
וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אָ֑נִי לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֥ה אֵלִיָּֽהוּ׃
הַבְּרִית שֶׁל בֶּן הַמְּלָכִים עִם אֵלִיָּהוּ
וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה חָטָ֑אתִי כִּֽי־אַתָּ֞ה נֹתֵ֧ן אֶֽת־עַבְדְּךָ֛ בְּיַד־אַחְאָ֖ב לַהֲמִיתֵֽנִי׃
חַ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אִם־יֶשׁ־גּ֤וֹי וּמַמְלָכָה֙ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־שָׁלַ֨ח אֲדֹנִ֥י שָׁם֙ לְבַקֶּשְׁךָ֔ וְאָמְר֖וּ אָ֑יִן וְהִשְׁבִּ֤יעַ אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ וְאֶת־הַגּ֔וֹי כִּ֖י לֹ֥א יִמְצָאֶֽכָּה׃
וְעַתָּ֖ה אַתָּ֣ה אֹמֵ֑ר לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֥ה אֵלִיָּֽהוּ׃
וְהָיָ֞ה אֲנִ֣י ׀ אֵלֵ֣ךְ מֵאִתָּ֗ךְ וְר֨וּחַ יְהוָ֤ה ׀ יִֽשָּׂאֲךָ֙ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־אֵדָ֔ע וּבָ֨אתִי לְהַגִּ֧יד לְאַחְאָ֛ב וְלֹ֥א יִֽמְצָאֲךָ֖ וַהֲרָגָ֑נִי וְעַבְדְּךָ֛ יָרֵ֥א אֶת־יְהוָ֖ה מִנְּעֻרָֽי׃
הַהֶחְבָּאָה שֶׁל הַנְּבִיאִים וּמִפְגָּשׁ הַמֶּלֶךְ עִם אֵלִיָּהוּ
הֲלֹֽא־הֻגַּ֤ד לַֽאדֹנִי֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֔יתִי בַּהֲרֹ֣ג אִיזֶ֔בֶל אֵ֖ת נְבִיאֵ֣י יְהוָ֑ה וָאַחְבִּא֩ מִנְּבִיאֵ֨י יְהוָ֜ה מֵ֣אָה אִ֗ישׁ חֲמִשִּׁ֨ים חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וָאֲכַלְכְּלֵ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם׃
וְעַתָּה֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַֽאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֣ה אֵלִיָּ֑הוּ וַהֲרָגָֽנִי׃ (ס)
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵֽלִיָּ֔הוּ חַ֚י יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָמַ֖דְתִּי לְפָנָ֑יו כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֵרָאֶ֥ה אֵלָֽיו׃
וַיֵּ֧לֶךְ עֹבַדְיָ֛הוּ לִקְרַ֥את אַחְאָ֖ב וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ אַחְאָ֖ב לִקְרַ֥את אֵלִיָּֽהוּ׃
העמדה של אליהו מול אחאב
וַיְהִ֛י כִּרְא֥וֹת אַחְאָ֖ב אֶת־אֵלִיָּ֑הוּ וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֵלָ֔יו הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֹכֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א עָכַ֙רְתִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י אִם־אַתָּ֖ה וּבֵ֣ית אָבִ֑יךָ בַּֽעֲזָבְכֶם֙ אֶת־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֥י הַבְּעָלִֽים׃
וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח קְבֹ֥ץ אֵלַ֛י אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וְאֶת־נְבִיאֵ֨י הַבַּ֜עַל אַרְבַּ֧ע מֵא֣וֹת וַחֲמִשִּׁ֗ים וּנְבִיאֵ֤י הָֽאֲשֵׁרָה֙ אַרְבַּ֣ע מֵא֔וֹת אֹכְלֵ֖י שֻׁלְחַ֥ן אִיזָֽבֶל׃
וַיִּשְׁלַ֥ח אַחְאָ֖ב בְּכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקְבֹּ֥ץ אֶת־הַנְּבִיאִ֖ים אֶל־הַ֥ר הַכַּרְמֶֽל׃
האתגר של אליה למבחן האש
וַיִּגַּ֨שׁ אֵלִיָּ֜הוּ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ עַד־מָתַ֞י אַתֶּ֣ם פֹּסְחִים֮ עַל־שְׁתֵּ֣י הַסְּעִפִּים֒ אִם־יְהוָ֤ה הָֽאֱלֹהִים֙ לְכ֣וּ אַחֲרָ֔יו וְאִם־הַבַּ֖עַל לְכ֣וּ אַחֲרָ֑יו וְלֹֽא־עָנ֥וּ הָעָ֛ם אֹת֖וֹ דָּבָֽר׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֶל־הָעָ֔ם אֲנִ֞י נוֹתַ֧רְתִּי נָבִ֛יא לַיהוָ֖ה לְבַדִּ֑י וּנְבִיאֵ֣י הַבַּ֔עַל אַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַחֲמִשִּׁ֖ים אִֽישׁ׃
וְיִתְּנוּ־לָ֜נוּ שְׁנַ֣יִם פָּרִ֗ים וְיִבְחֲר֣וּ לָהֶם֩ הַפָּ֨ר הָאֶחָ֜ד וִֽינַתְּחֻ֗הוּ וְיָשִׂ֙ימוּ֙ עַל־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֣א יָשִׂ֑ימוּ וַאֲנִ֞י אֶעֱשֶׂ֣ה ׀ אֶת־הַפָּ֣ר הָאֶחָ֗ד וְנָֽתַתִּי֙ עַל־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֥א אָשִֽׂים׃
וּקְרָאתֶ֞ם בְּשֵׁ֣ם אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶקְרָ֣א בְשֵׁם־יְהוָ֔ה וְהָיָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־יַעֲנֶ֥ה בָאֵ֖שׁ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֧עַן כָּל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ ט֥וֹב הַדָּבָֽר׃
התחרות על המזבח
וַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֜הוּ לִנְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל בַּחֲר֨וּ לָכֶ֜ם הַפָּ֤ר הָֽאֶחָד֙ וַעֲשׂ֣וּ רִאשֹׁנָ֔ה כִּ֥י אַתֶּ֖ם הָרַבִּ֑ים וְקִרְאוּ֙ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖שׁ לֹ֥א תָשִֽׂימוּ׃
וַ֠יִּקְחוּ אֶת־הַפָּ֨ר אֲשֶׁר־נָתַ֣ן לָהֶם֮ וַֽיַּעֲשׂוּ֒ וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁם־הַ֠בַּעַל מֵהַבֹּ֨קֶר וְעַד־הַצָּהֳרַ֤יִם לֵאמֹר֙ הַבַּ֣עַל עֲנֵ֔נוּ וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין עֹנֶ֑ה וַֽיְפַסְּח֔וּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃
וַיְהִ֨י בַֽצָּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִֽי־שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִֽי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ׃
וַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָֽרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפָךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃
תיקון המזבח ובנייתו
וַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצָּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב׃
וַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֤הוּ לְכָל־הָעָם֙ גְּשׁ֣וּ אֵלַ֔י וַיִּגְּשׁ֥וּ כָל־הָעָ֖ם אֵלָ֑יו וַיְרַפֵּ֛א אֶת־מִזְבַּ֥ח יְהוָ֖ה הֶהָרֽוּס׃
וַיִּקַּ֣ח אֵלִיָּ֗הוּ שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֲבָנִ֔ים כְּמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי־יַעֲקֹ֑ב אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֥ה שְׁמֶֽךָ׃
וַיִּבְנֶ֧ה אֶת־הָאֲבָנִ֛ים מִזְבֵּ֖חַ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וַיַּ֣עַשׂ תְּעָלָ֗ה כְּבֵית֙ סָאתַ֣יִם זֶ֔רַע סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּֽחַ׃
הַמִּזְבֵּחַ וְהַתְּעָלָה
וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָֽעֵצִ֑ים וַיְנַתַּח֙ אֶת־הַפָּ֔ר וַיָּ֖שֶׂם עַל־הָעֵצִֽים׃
וַיֹּ֗אמֶר מִלְא֨וּ אַרְבָּעָ֤ה כַדִּים֙ מַ֔יִם וְיִֽצְק֥וּ עַל־הָעֹלָ֖ה וְעַל־הָעֵצִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שְׁנוּ֙ וַיִּשְׁנ֔וּ וַיֹּ֥אמֶר שַׁלֵּ֖שׁוּ וַיְשַׁלֵּֽשׁוּ׃
וַיֵּלְכ֣וּ הַמַּ֔יִם סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּ֑חַ וְגַ֥ם אֶת־הַתְּעָלָ֖ה מִלֵּא־מָֽיִם׃
וַיְהִ֣י ׀ בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ ובדבריך [וּבִדְבָרְךָ֣] עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
תשובת ה' והכרעת נביאי הבעל
עֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ עֲנֵ֔נִי וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־אַתָּ֥ה יְהוָ֖ה הָאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית׃
וַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־יְהוָ֗ה וַתֹּ֤אכַל אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֶת־הָאֲבָנִ֖ים וְאֶת־הֶעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה׃
וַיַּרְא֙ כָּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יְהוָ֖ה ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים׃
וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ לָהֶ֜ם תִּפְשׂ֣וּ ׀ אֶת־נְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל אִ֛ישׁ אַל־יִמָּלֵ֥ט מֵהֶ֖ם וַֽיִּתְפְּשׂ֑וּם וַיּוֹרִדֵ֤ם אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֔וֹן וַיִּשְׁחָטֵ֖ם שָֽׁם׃
הבשורה על הגשם
וַיֹּ֤אמֶר אֵלִיָּ֙הוּ֙ לְאַחְאָ֔ב עֲלֵ֖ה אֱכֹ֣ל וּשְׁתֵ֑ה כִּי־ק֖וֹל הֲמ֥וֹן הַגָּֽשֶׁם׃
וַיַּעֲלֶ֥ה אַחְאָ֖ב לֶאֱכֹ֣ל וְלִשְׁתּ֑וֹת וְאֵ֨לִיָּ֜הוּ עָלָ֨ה אֶל־רֹ֤אשׁ הַכַּרְמֶל֙ וַיִּגְהַ֣ר אַ֔רְצָה וַיָּ֥שֶׂם פָּנָ֖יו בֵּ֥ין ברכו [בִּרְכָּֽיו׃]
וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־נַעֲר֗וֹ עֲלֵֽה־נָא֙ הַבֵּ֣ט דֶּֽרֶךְ־יָ֔ם וַיַּ֙עַל֙ וַיַּבֵּ֔ט וַיֹּ֖אמֶר אֵ֣ין מְא֑וּמָה וַיֹּ֕אמֶר שֻׁ֖ב שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃
וַֽיְהִי֙ בַּשְּׁבִעִ֔ית וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־עָ֛ב קְטַנָּ֥ה כְּכַף־אִ֖ישׁ עֹלָ֣ה מִיָּ֑ם וַיֹּ֗אמֶר עֲלֵ֨ה אֱמֹ֤ר אֶל־אַחְאָב֙ אֱסֹ֣ר וָרֵ֔ד וְלֹ֥א יַעַצָרְכָ֖ה הַגָּֽשֶׁם׃
הַגֶּשֶׁם וְהָרֶץ אֶל אַחְאָב
וַיְהִ֣י ׀ עַד־כֹּ֣ה וְעַד־כֹּ֗ה וְהַשָּׁמַ֙יִם֙ הִֽתְקַדְּרוּ֙ עָבִ֣ים וְר֔וּחַ וַיְהִ֖י גֶּ֣שֶׁם גָּד֑וֹל וַיִּרְכַּ֥ב אַחְאָ֖ב וַיֵּ֥לֶךְ יִזְרְעֶֽאלָה׃
וְיַד־יְהוָ֗ה הָֽיְתָה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ וַיְשַׁנֵּ֖ס מָתְנָ֑יו וַיָּ֙רָץ֙ לִפְנֵ֣י אַחְאָ֔ב עַד־בֹּאֲכָ֖ה יִזְרְעֶֽאלָה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתחיל בהבטחת הגשם לאחר תקופת בצורת ומסתיים בירידת הגשם הגדול.
אליה, עובדיה והבטחת הגשם
לאחר שלוש שנים של רעב, ה' מצווה על אליה להופיע בפני אחאב כדי להבטיח גשם. בעוד איזבל רודפת את נביאי ה', עובדיה המשרת בבית המלך מגן על מאה נביאים ומחביא חמישים מהם במערה, תוך שהוא דואג לצרכיהם.
הַבְּחִינָה בַּדֶּרֶךְ
אַחְאָב וְעֹבַדְיָהוּ יוֹצְאִים לְחַפֵּשׂ עֵשֶׂב לַבְּהֵמָה בָּאָרֶץ הַיָּבְשָׁה. עֹבַדְיָהוּ נִפְגָּשׁ בַּדֶּרֶךְ עִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. כְּשֶׁעֹבַדְיָהוּ מַזְהֶה אוֹתוֹ, אֵלִיָּהוּ מְצַוֶּה עָלָיו לְהַבִּיעַ לַמֶּלֶךְ אַחְאָב כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ.
הַבְּרִית שֶׁל בֶּן הַמְּלָכִים עִם אֵלִיָּהוּ
בֶּן הַמְּלָכִים מְבַקֵּשׁ לָדַעַת מַדּוּעַ אֵלִיָּהוּ מְסִיר אוֹתוֹ לְיַד אַחְאָב. הוּא מַשְׁבִּיעַ שֶׁלֹּא יֵשׁ מָקוֹם שֶׁבּוֹ לֹא יַגִּיעוּ אֵלָיו, וְאֵלִיָּהוּ מַסְכִּים לָלֶכֶת אִתּוֹ כִּי הוּא יָרֵא אֶת הַשֵּׁם.
הַהֶחְבָּאָה שֶׁל הַנְּבִיאִים וּמִפְגָּשׁ הַמֶּלֶךְ עִם אֵלִיָּהוּ
עוֹבַדְיָהוּ מְדוַוֵּחַ אֶת הַמַּצָּב לְאַחְאָב וְאֵלִיָּהוּ מַבְטִיחַ לְהִתְעַרֵד. עוֹבַדְיָהוּ מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ עַל הַהֶחְבָּאָה שֶׁל נְבִיאֵי הַשֵּׁם וְעַל הַפַּח מֵאֵלִיָּהוּ, וְאַחַב יוֹצֵא לִפְגֹּשׁ אֶת הַנָּבִיא.
העמדה של אליהו מול אחאב
אליהו הנביא מתעמת עם המלך אחאב ומאשים אותו ואת משפחתו בעזיבת מצוות ה'. אליהו דורש כינוס של כל ישראל ונביאי הבעל והאשירה בהר הכרמל למפגש גורלי, ואחאב מקיים את הדרישה ומרכז את הנביאים במקום המיועד.
האתגר של אליה למבחן האש
אליה עומד מול העם וקורא להם לבחור בין ה' לבין בעל. הוא מציע מבחן שבו שני פרים יונחו על עצים ללא אש, והאלוהים שיענה באש יהיה האלוהים האמיתי. העם מסכים להצעה.
התחרות על המזבח
אליה מציב לנביאי הבעל את האתגר: האלוהים שיענה באש הוא האלוהים האמיתי. נביאי הבעל קוראים לאלוהיהם לאורך שעות רבות ללא מענה, ומתענים בדם, בעוד אליה לועג להם וטוען שהאל שלהם אולי עסוק או ישן.
תיקון המזבח ובנייתו
לאחר שחלו עברי הצהריים ללא מענה מהנביאים הכוזים, אליה קורא לעם להתקרב אליו. הוא מתקן את מזבח הַשֵּׁם ההרוס ובונה מזבח חדש משתים עשרה אבנים, כמספר שבטי ישראל, כולל תעלה סביב המזבח.
הַמִּזְבֵּחַ וְהַתְּעָלָה
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מְסַדֵּר אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּעֵצִים וּכְתֶם, וּמְצַוֶּה לִשְׁפֹּת עָלָיו מַיִם בְּכַמּוּת גְּדוֹלָה. הַמַּיִם מְמַלְּאִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַתְּעָלָה. בְּעֹלַת הַמִּנְחָה, אֵלִיָּהוּ מִתְפַּלֵּל לַהַשֵּׁם כְּדֵי לְהוֹצִיא לִידַע אֶת אֲמִתְתּוֹ כְּאֱלֹהִים וּכְעַבְדּוֹ הַמְּבַצֵּעַ אֶת דְּבָרָיו.
תשובת ה' והכרעת נביאי הבעל
אליה מגיש תפילה לקבלת מענה מאלוהי ישראל. אש ה' יורדת ומשרפת את הקרבן ואת כל המים בתעלה. העם מתוודה כי ה' הוא האלוהים, ולאחר מכן אליה מצווה לתפוס את נביאי הבעל ולהורג אותם בנחל קישון.
הבשורה על הגשם
אליה מבשר לאחאב על בוא הגשם לאחר תקופת הבצורת. לאחר תפילה וחיפוש ממושך, מופיע ענן קטן מהים, ואליה מורה לאחאב להכין את דרכו לקראת המבול שעמד להגיע.
הַגֶּשֶׁם וְהָרֶץ אֶל אַחְאָב
הַשָּׁמַיִם מִתְכַּסִּים בְּעֲנָנִים וְרוּחַ וְיֵרֵד גֶּשֶׁם גָּדוֹל. אַחְאָב נוֹסֵעַ בְּמַרְכָּבָתוֹ לְיִזְרְעֶאל. אֵלִיָּהוּ, שֶׁיַּד הַשֵּׁם עָלָיו, מְכַסֶּה אֶת גּוּפוֹ וְרָץ בְּכֹחַ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עַד כַּעַד הַגִּיעוּת לְיִזְרְעֶאל.
לאחר התחרות על המזבח, אש ה' יורדת מן השמיים ומבשרת על סיום הבצורת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַנֶּדֶר וְהַהַתְנָאָה בְּמַעֲשֵׂי אֵלִיָּהוּ
״כְּתִיב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעַד אֶל אַחְאָב חַי יי [אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו] אִם [יִהְיֶה] הַשָׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי.״
בַּקְּטעַת הַמַּקֹור, הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי מְבַקֵּשׁ לְהָלֵךְ עִם הַמִּלִּים הַמְּדֻגָּרוֹת בַּמַּקֹור: "אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרוֹ" שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. הַמְּפרָשים בַּתַּלְמוּד מְנַסִּים לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּעֲמָד הַמִּדְתִּי שֶׁל הַטַּל וְהַמָּטָר בַּנֶּדֶר שֶׁקָּטָע אֵלִיָּהוּ. רַבָּנָן חַד אוֹמֵר שֶׁהַנֶּדֶר הָיָה מְסֻיָּם לַמָּטָר, וְאַחרִים מְסַבֵּכים אֶת הַדְּרָכִים בְּנִסְיוֹנוֹת וּבְמַעֲשִׂים שֶׁל נִסִּים. רַבִּי תַּנְחוּם אֶדְרֶעִיָיא מַסְבִּיר שֶׁכְּשֶׁהַנֶּדֶר הֻתָּר, הוּא הֻתָּר כָּלִּי. הוּא מַקְדִּים מַעֲשֶׂה שֶׁל אָדָם שֶׁגָּנַב נַרְתִּיק שֶׁל רוֹפֵא וְהִתְנַדֵּב לְהַחְזִיר אוֹתוֹ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת בְּנוֹ, כְּדֵי לְהַבִּין אֶת הַקֶּשֶׁר לַנֶּדֶר שֶׁל אֵלִיָּהוּ. הַמַּטְרָה הָעֶקְרוֹנִית בַּקֶּטעַת הַזֹּאת הִיא הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַתְּנָאָה וְהַחְזָרָה לְמַטְרָה הָאֱלֹהִיתתִּים.
תלמוד ירושלמי ברכות ה׳:ב׳:ג׳ ↗התניה למטר בטל
״וְטַל מְנָלַן דְּלָא מִיעֲצַר — דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל״
הטקסט מביא דעה מתוך מסכת תענית המנתחת את דיבורו של אליה הנביא לאחאב. לפי פירוש זה, אליה הנביא השתמש במילים ספציפיות כדי להדגיש שאין מטר בלי טל. הוא הצהיר בביטחון מלא כי לא יהיה טל או מטר בשנים הללו אלא רק לפי דבריו, וזאת כדי להראות שהתנאי למטר כולל גם את הטל. הפרשן מציע שאלמלא היה אליה רוצה לציין שהתנאי כולל גם טל, הוא לא היה מציין זאת במפורש. הגישה כאן היא ניתוח לשוני של המקרא כדי להבין את כוונת הנביא ואת גבולות ההתניה שהוא קבע בפני המלך.
תענית ג׳ א:י״ד ↗בעקבות המפרשים
התחמקות אליהו מהמלך
״כי לא ימצאכה. שאין העם יכול למצוא אותך:״
בפרק זה מספר מלכי א׳ על המפגש בין אליהו הנביא לבין אכאב המלך. לאחר תקופת היובש, הַשֵּׁם מורה לאליהו להופיע לפני המלך. בתוך העלילה, מופיע פירושו של רש״י על דברי המלך אכאב, שמציין כי המלך חיפש את אליהו אך לא הצליח למצוא אותו. רש״י מסביר שהמלך לא היה מסוגל למצוא את הנביא, וזאת משום שהעם עצמו לא יכול היה להצביע על מקום הימצאו. הגישה כאן היא פרשנית ומתמקדת ביכולת ההתחמקות של אליהו מהעיניים האנושיות.
רש״י על מלכים א׳ 18:10:1 ↗הניס במי התעלה
״ויצקו. אלישע (יצק) על ידיו, ונעשו אצבעותיו כמעיינות ונתמלאה התעלה, הוא שנאמר (מלכים ב ג יא): פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי״
הפירוש של רש"י על הפסוק מתמקד בדרך שבה התבצע הנס של אליהו הנביא. לפי רש"י, אליהו יצק מים על ידיו, ואז אצבעותיו הפכו למקורות מים שמראו את התעלה עד למלואה. רש"י מסתמך על מקור מהתלמוד, אליהו רבה, כדי להסביר את אופן פעולת הנס. הוא מראה כיצד הנס במי התעלה קשור ליכולת של אליהו להפוך את ידיו למקור מים, כפי שמוזכר גם בסיפור על אלישע הנביא.
רש״י על מלכים א׳ 18:34:2 ↗השפעת הרוח על אליה
״ורוח ה׳ ישאך. כאשר היה למוד בכך כפעם בפעם:״
בפסוק זה מופיע תיאור של משיכת הרוח של הַשֵּׁם אחרי אליה. המצודת דוד מסביר שדבר זה קרה באופן שבו אליה היה מיומן ורגיל לכך, כשהרוח הניעה אותו שוב ושוב. הפירוש מתמקד בכך שהתופעה הייתה מוכרת לאליה. אין כאן ניסיון להוסיף רגשות או סיבות חדשות, אלא הסבר על ההתרגלות של הנביא לפעולת הרוח.
מצודת דוד על מלכים א׳ 18:12:1 ↗המשכיות הפעולה בתוך הנס
״שלשו. שפכו פעם שלישית וכו׳:״
בפסוק זה מתואר רגע מכריע בתוך הנס של אליה הנביא, כאשר הוא מבצע פעולה של שפיכת מים על העצים והקרבנות. הפירוש המצוי ב"מצודת דַּוִּד" מדגיש את העובדה שהשפיכה לא קרתה רק פעם אחת, אלא שהיא חזרה על עצמה שלוש פעמים רצופות. הסבר זה מתמקד בדיוק של הפעולה הפיזית המתוארת בטקסט המקראי. המצודת דוד מראה כיצד הפרטים הקטנים של החזרתיות בסיפור הם קריטיים להבנת אינטנסיביות הנס והכנת הקרבן לאש של הַשֵּׁם.
מצודת דוד על מלכים א׳ 18:34:3 ↗