דבר ה׳ בא על יהוא בן חנני בבעשע.
וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֔נִי עַל־בַּעְשָׁ֖א לֵאמֹֽר׃מלכים א׳ · פרק טז׳
מלכות ישראל: מבית בעשא ועד עמרי
נבואת השמדת בית בעשא, עליית זמרי ועמרי, ומלכות אחאב ובניית יריחו
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ טז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
נבואת השמדת בית יהוא
בגלל שהגבהתי אותך מהעפר ונתתי לך לשלוט על עמי ישראל, הלכת בדרך ירבעם וחטאת את עמי ישראל והכעסת אותי בחטאיהם.
יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הֲרִימֹתִ֙יךָ֙ מִן־הֶ֣עָפָ֔ר וָאֶתֶּנְךָ֣ נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַתֵּ֣לֶךְ ׀ בְּדֶ֣רֶךְ יָרָבְעָ֗ם וַֽתַּחֲטִא֙ אֶת־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַכְעִיסֵ֖נִי בְּחַטֹּאתָֽם׃הנה, אני עושה אחרי בעשע ואחרי ביתו, ונתן את ביתך כמו את בית ירבעם בן נבט.
הִנְנִ֥י מַבְעִ֛יר אַחֲרֵ֥י בַעְשָׁ֖א וְאַחֲרֵ֣י בֵית֑וֹ וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־בֵּ֣יתְךָ֔ כְּבֵ֖ית יָרָבְעָ֥ם בֶּן־נְבָֽט׃מי שמת בתוך העיר יאכל על ידי הכלבים, ומי שמת בשדה יאכל על ידי עוף השמיים.
הַמֵּ֤ת לְבַעְשָׁא֙ בָּעִ֔יר יֹֽאכְל֖וּ הַכְּלָבִ֑ים וְהַמֵּ֥ת לוֹ֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֥וֹף הַשָּׁמָֽיִם׃סוף מלכות בעשא ותחילת מלכות בנו
וְהַדְּבָרִים הַיְתֵּר, הַמַּעֲשִׂים וְהַגְּבוּרָה שֶׁל בַּעְשָׁא, הַלְאָה כְּתוּבִים בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל?
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֥י בַעְשָׁ֛א וַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וּגְבֽוּרָת֑וֹ הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃בַּעְשָׁא נָח עִם אֲבוֹתָיו וְנִקְבֵּר בְּתִרְצָה, וּבְנוֹ מָלַךְ בְּמַחֲלָתוֹ.
וַיִּשְׁכַּ֤ב בַּעְשָׁא֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּתִרְצָ֑ה וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵלָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃גַּם דְּבַר הַשֵּׁם הָיָה עַל בַּעְשָׁא וְעַל בֵּיתוֹ עַל יְדֵי הַנָּבִיא יֵהוּא בֶן חֲנָנִי, בְּכָל הָרָעָה שֶׁעָשָׂה לְפָנֵי הַשֵּׁם וְהִכְעִיס אוֹתוֹ בְּמַעֲשֵׂי יָדוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוֹת כְּבֵית יָרָבְעָם וְעַל הַכַּפָּה שֶׁהִנִּיחַ לוֹ.
וְגַ֡ם בְּיַד־יֵה֨וּא בֶן־חֲנָ֜נִי הַנָּבִ֗יא דְּבַר־יְהוָ֡ה הָיָה֩ אֶל־בַּעְשָׁ֨א וְאֶל־בֵּית֜וֹ וְעַ֥ל כָּל־הָרָעָ֣ה ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה ׀ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה לְהַכְעִיסוֹ֙ בְּמַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֔יו לִהְי֖וֹת כְּבֵ֣ית יָרָבְעָ֑ם וְעַ֥ל אֲשֶׁר־הִכָּ֖ה אֹתֽוֹ׃ (פ)בַּשָּׁנָה הָעֶשְׂרִים וְהַשֵּׁשׁ לְמֶלֶךְ יְהוּדָה אָסָא, מָלַךְ בֶּן בַּעְשָׁא בְּתִרְצָה שְׁנָתַיִם עַל יִשְׂרָאֵל.
בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֵׁשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ אֵלָ֨ה בֶן־בַּעְשָׁ֧א עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּתִרְצָ֖ה שְׁנָתָֽיִם׃עליית זמרי לשלטון והשמדת בית בעשא
העבדו, זמרי, שהיה שר מחצית כוח הרכב, קישר עליו. הוא היה בתירצה, שותה יין בבית ארצא, שעל הבית בתירצה.
וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ עַבְדּ֣וֹ זִמְרִ֔י שַׂ֖ר מַחֲצִ֣ית הָרָ֑כֶב וְה֤וּא בְתִרְצָה֙ שֹׁתֶ֣ה שִׁכּ֔וֹר בֵּ֣ית אַרְצָ֔א אֲשֶׁ֥ר עַל־הַבַּ֖יִת בְּתִרְצָֽה׃זמרי בא, הכה אותו והרג אותו. זה היה בשנת עשרים ושבע לאסא, מלך יהודה, והוא מלך במקומו.
וַיָּבֹ֤א זִמְרִי֙ וַיַּכֵּ֣הוּ וַיְמִיתֵ֔הוּ בִּשְׁנַת֙ עֶשְׂרִ֣ים וָשֶׁ֔בַע לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃בתקופת מלכותו, כשנשב על הכס, הוא הכה את כל בית בעשא. הוא לא השאיר לו אף אחד, לא שומרים, לא גואלים ולא חברים.
וַיְהִ֨י בְמָלְכ֜וֹ כְּשִׁבְתּ֣וֹ עַל־כִּסְא֗וֹ הִכָּה֙ אֶת־כָּל־בֵּ֣ית בַּעְשָׁ֔א לֹֽא־הִשְׁאִ֥יר ל֖וֹ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֑יר וְגֹאֲלָ֖יו וְרֵעֵֽהוּ׃זמרי השמיד את כל בית בעשא, בדיוק כפי שהשם אמר לבעשא דרך יהוא הנביא.
וַיַּשְׁמֵ֣ד זִמְרִ֔י אֵ֖ת כָּל־בֵּ֣ית בַּעְשָׁ֑א כִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֶל־בַּעְשָׁ֔א בְּיַ֖ד יֵה֥וּא הַנָּבִֽיא׃סוף ימי בית אחאב ותחילת תקופת זמרי ועמרי
כל החטאים של בעשע והחטאים של הבן שלה, שהחטאו ואף גרמו לישראל לחטוא כדי להכעיס את יהוה אלוהי ישראל בטעויותיהם.
אֶ֚ל כָּל־חַטֹּ֣אות בַּעְשָׁ֔א וְחַטֹּ֖אות אֵלָ֣ה בְנ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטְא֗וּ וַאֲשֶׁ֤ר הֶחֱטִ֙יאוּ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַכְעִ֗יס אֶת־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּהַבְלֵיהֶֽם׃מעבר לדברים האלו, כל מה שעשו כתוב בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אֵלָ֖ה וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)בשנה ה-עֶשְׁרִים וְהָשְׁבַע למלכות אסא מלך יהודה, מלך זמרי שבעה ימים בתרצה, בזמן שהעם חנה בגבתון של הפלשתים.
בִּשְׁנַת֩ עֶשְׂרִ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְאָסָא֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה מָלַ֥ךְ זִמְרִ֛י שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בְּתִרְצָ֑ה וְהָעָ֣ם חֹנִ֔ים עַֽל־גִּבְּת֖וֹן אֲשֶׁ֥ר לַפְּלִשְׁתִּֽים׃כשהעם שחנה שם שמע שזמרי קשר מזימה וגם הרג את המלך, כל ישראל מינו את עמרי, שר הצבא, למלך ישראל באותו היום במחנה.
וַיִּשְׁמַ֤ע הָעָם֙ הַחֹנִ֣ים לֵאמֹ֔ר קָשַׁ֣ר זִמְרִ֔י וְגַ֖ם הִכָּ֣ה אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּמְלִ֣כוּ כָֽל־יִ֠שְׂרָאֵל אֶת־עָמְרִ֨י שַׂר־צָבָ֧א עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא בַּֽמַּחֲנֶֽה׃סיומו של זמרי ועליית עמרי
עמרי עלה עם כל ישראל ממקום מגבתוון וצרו על תרצה.
וַיַּעֲלֶ֥ה עָמְרִ֛י וְכָל־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֖וֹ מִֽגִּבְּת֑וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַל־תִּרְצָֽה׃כשזמרי ראה שהעיר נלקחה, הוא נכנס לארמון בית המלך ושרף את בית המלך באש, ואז מת.
וַיְהִ֞י כִּרְא֤וֹת זִמְרִי֙ כִּֽי־נִלְכְּדָ֣ה הָעִ֔יר וַיָּבֹ֖א אֶל־אַרְמ֣וֹן בֵּית־הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׂרֹ֨ף עָלָ֧יו אֶת־בֵּֽית־מֶ֛לֶךְ בָּאֵ֖שׁ וַיָּמֹֽת׃זה היה בגלל החטאים שלו, כי עשה רע בעיני יהוה, הלך בדרך ירבעם ועשה חטא שהחטיא את ישראל.
עַל־חטאתו [חַטֹּאתָיו֙] אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לָלֶ֙כֶת֙ בְּדֶ֣רֶךְ יָרָבְעָ֔ם וּבְחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לְהַחֲטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃יש עוד דברים על דברי זמרי ועל מה שהוא עשה, וכל זה כתוב בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י זִמְרִ֔י וְקִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הֲלֹֽא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)פיצול ממלכת ישראל ועליית עמרי
אז התפצלה יתרום ישראל לשניים. חלק מהעם היה אחרי תיבני בן גינת, שהמליך אותו, והחלק השני היה אחרי עמרי.
אָ֧ז יֵחָלֵ֛ק הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל לַחֵ֑צִי חֲצִ֨י הָעָ֜ם הָ֠יָה אַחֲרֵ֨י תִבְנִ֤י בֶן־גִּינַת֙ לְהַמְלִיכ֔וֹ וְהַחֲצִ֖י אַחֲרֵ֥י עָמְרִֽי׃העם שהיה אחרי עמרי התחזק מול העם שהיה אחרי תיבני בן גינת. תיבני מת, ועמרי הפך למלך.
וַיֶּחֱזַ֤ק הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אַחֲרֵ֣י עָמְרִ֔י אֶת־הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אַחֲרֵ֖י תִּבְנִ֣י בֶן־גִּינַ֑ת וַיָּ֣מָת תִּבְנִ֔י וַיִּמְלֹ֖ךְ עָמְרִֽי׃ (פ)בשנה שלושים ואחת למלכות אסא, מלך יהודה, עמרי מלך על ישראל שתים עשרה שנים. בתרצה מלך שש שנים.
בִּשְׁנַת֩ שְׁלֹשִׁ֨ים וְאַחַ֜ת שָׁנָ֗ה לְאָסָא֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה מָלַ֤ךְ עָמְרִי֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּתִרְצָ֖ה מָלַ֥ךְ שֵׁשׁ־שָׁנִֽים׃הוא קנה את הר שמרון משמר בכסף בככרים. הוא בנה את ההר וקרא בשם העיר שבנה על שם שמר, אדון ההר, שמרון.
וַיִּ֜קֶן אֶת־הָהָ֥ר שֹׁמְר֛וֹן מֵ֥אֶת שֶׁ֖מֶר בְּכִכְּרַ֣יִם כָּ֑סֶף וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הָהָ֔ר וַיִּקְרָ֗א אֶת־שֵׁ֤ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה עַ֣ל שֶׁם־שֶׁ֔מֶר אֲדֹנֵ֖י הָהָ֥ר שֹׁמְרֽוֹן׃סוף מלכות עמרי
עמרי עשה רע בעיני ה׳, והוא עשה רע יותר מכולם לפניו.
וַיַּעֲשֶׂ֥ה עָמְרִ֛י הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיָּ֕רַע מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְפָנָֽיו׃הוא הלך בכל הדרכים שירבע בן נבת הלך, ובחטאዎቹ שבהם חטא לישראל, כדי להכעיס את ה׳ אלוהי ישראל בעבודות הזרות שלהם.
וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֙רֶךְ֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט ובחטאתיו [וּבְחַטָּאת֔וֹ] אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַכְעִ֗יס אֶת־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּהַבְלֵיהֶֽם׃יש עוד דברים על מה שעשה עמרי ועל הכוח שלו שכתובים בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י עָמְרִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וּגְבוּרָת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹֽא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃עמרי שכב עם אבותיו ונקבר בשומרון, ובמקומו מלך בנו אחאב.
וַיִּשְׁכַּ֤ב עָמְרִי֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ אַחְאָ֥ב בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)מלוכת אחאב
אחאב בן עמרי מלך על ישראל בשנה השלושים ושמונה למלך יהודה אसा. אחאב בן עמרי מלך על ישראל בשומרון עשרים ושתיים שנה.
וְאַחְאָ֣ב בֶּן־עָמְרִ֗י מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַ֠יִּמְלֹךְ אַחְאָ֨ב בֶּן־עָמְרִ֤י עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה׃אחאב בן עמרי עשה רע בעיני ה', יותר מכל מי שהיה לפניו.
וַיַּ֨עַשׂ אַחְאָ֧ב בֶּן־עָמְרִ֛י הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְפָנָֽיו׃הוא הלך בדרכי החטאים של ירבעם בן נבט, ולקח לאשת לו איזבל, בת אתתבעל מלך צדון, והלך ועבד את הבעל וירע לו.
וַיְהִי֙ הֲנָקֵ֣ל לֶכְתּ֔וֹ בְּחַטֹּ֖אות יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט וַיִּקַּ֨ח אִשָּׁ֜ה אֶת־אִיזֶ֗בֶל בַּת־אֶתְבַּ֙עַל֙ מֶ֣לֶךְ צִידֹנִ֔ים וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַֽיַּעֲבֹ֣ד אֶת־הַבַּ֔עַל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לֽוֹ׃אחאב בנה מזבח לבעל, את בית הבעל, בשומרון.
וַיָּ֥קֶם מִזְבֵּ֖חַ לַבָּ֑עַל בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן׃עֲבוֹדָה זֶרֶת וּבְנִיאַת יְרִיחוֹ
אַחְאָב עָשָׂה אֶת הָאֲשֵׁרָה, וְהוּא הִמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת כְּדֵי לְהַכְעִיס אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל הַמְּלָכִים שֶׁהָיוּ לְפָנָיו.
וַיַּ֥עַשׂ אַחְאָ֖ב אֶת־הָאֲשֵׁרָ֑ה וַיּ֨וֹסֶף אַחְאָ֜ב לַעֲשׂ֗וֹת לְהַכְעִיס֙ אֶת־יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֨ל מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃בִּימָיו בָּנָה חִיאֵל אֶת עִיר יְרִיחוֹ. הוּא הִנִּיחַ אֶת הַיְּסוֹדִים שֶׁל בֵּית הָאֱלִי בְּאַבִירָם, וְאֶת הַשְּׁעָרִים שֶׁלּוֹ בְּצְעִירוֹ, כְּפִי שֶׁדִּבֵּר הַשֵּׁם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן.
בְּיָמָ֞יו בָּנָ֥ה חִיאֵ֛ל בֵּ֥ית הָאֱלִ֖י אֶת־יְרִיחֹ֑ה בַּאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ יִסְּדָ֗הּ ובשגיב [וּבִשְׂג֤וּב] צְעִירוֹ֙ הִצִּ֣יב דְּלָתֶ֔יהָ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נֽוּן׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
נבואת השמדת בית יהוא
וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֔נִי עַל־בַּעְשָׁ֖א לֵאמֹֽר׃
יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הֲרִימֹתִ֙יךָ֙ מִן־הֶ֣עָפָ֔ר וָאֶתֶּנְךָ֣ נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַתֵּ֣לֶךְ ׀ בְּדֶ֣רֶךְ יָרָבְעָ֗ם וַֽתַּחֲטִא֙ אֶת־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַכְעִיסֵ֖נִי בְּחַטֹּאתָֽם׃
הִנְנִ֥י מַבְעִ֛יר אַחֲרֵ֥י בַעְשָׁ֖א וְאַחֲרֵ֣י בֵית֑וֹ וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־בֵּ֣יתְךָ֔ כְּבֵ֖ית יָרָבְעָ֥ם בֶּן־נְבָֽט׃
הַמֵּ֤ת לְבַעְשָׁא֙ בָּעִ֔יר יֹֽאכְל֖וּ הַכְּלָבִ֑ים וְהַמֵּ֥ת לוֹ֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֥וֹף הַשָּׁמָֽיִם׃
סוף מלכות בעשא ותחילת מלכות בנו
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֥י בַעְשָׁ֛א וַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וּגְבֽוּרָת֑וֹ הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב בַּעְשָׁא֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּתִרְצָ֑ה וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵלָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
וְגַ֡ם בְּיַד־יֵה֨וּא בֶן־חֲנָ֜נִי הַנָּבִ֗יא דְּבַר־יְהוָ֡ה הָיָה֩ אֶל־בַּעְשָׁ֨א וְאֶל־בֵּית֜וֹ וְעַ֥ל כָּל־הָרָעָ֣ה ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה ׀ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה לְהַכְעִיסוֹ֙ בְּמַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֔יו לִהְי֖וֹת כְּבֵ֣ית יָרָבְעָ֑ם וְעַ֥ל אֲשֶׁר־הִכָּ֖ה אֹתֽוֹ׃ (פ)
בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֵׁשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ אֵלָ֨ה בֶן־בַּעְשָׁ֧א עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּתִרְצָ֖ה שְׁנָתָֽיִם׃
עליית זמרי לשלטון והשמדת בית בעשא
וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ עַבְדּ֣וֹ זִמְרִ֔י שַׂ֖ר מַחֲצִ֣ית הָרָ֑כֶב וְה֤וּא בְתִרְצָה֙ שֹׁתֶ֣ה שִׁכּ֔וֹר בֵּ֣ית אַרְצָ֔א אֲשֶׁ֥ר עַל־הַבַּ֖יִת בְּתִרְצָֽה׃
וַיָּבֹ֤א זִמְרִי֙ וַיַּכֵּ֣הוּ וַיְמִיתֵ֔הוּ בִּשְׁנַת֙ עֶשְׂרִ֣ים וָשֶׁ֔בַע לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃
וַיְהִ֨י בְמָלְכ֜וֹ כְּשִׁבְתּ֣וֹ עַל־כִּסְא֗וֹ הִכָּה֙ אֶת־כָּל־בֵּ֣ית בַּעְשָׁ֔א לֹֽא־הִשְׁאִ֥יר ל֖וֹ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֑יר וְגֹאֲלָ֖יו וְרֵעֵֽהוּ׃
וַיַּשְׁמֵ֣ד זִמְרִ֔י אֵ֖ת כָּל־בֵּ֣ית בַּעְשָׁ֑א כִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֶל־בַּעְשָׁ֔א בְּיַ֖ד יֵה֥וּא הַנָּבִֽיא׃
סוף ימי בית אחאב ותחילת תקופת זמרי ועמרי
אֶ֚ל כָּל־חַטֹּ֣אות בַּעְשָׁ֔א וְחַטֹּ֖אות אֵלָ֣ה בְנ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטְא֗וּ וַאֲשֶׁ֤ר הֶחֱטִ֙יאוּ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַכְעִ֗יס אֶת־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּהַבְלֵיהֶֽם׃
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אֵלָ֖ה וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
בִּשְׁנַת֩ עֶשְׂרִ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְאָסָא֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה מָלַ֥ךְ זִמְרִ֛י שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בְּתִרְצָ֑ה וְהָעָ֣ם חֹנִ֔ים עַֽל־גִּבְּת֖וֹן אֲשֶׁ֥ר לַפְּלִשְׁתִּֽים׃
וַיִּשְׁמַ֤ע הָעָם֙ הַחֹנִ֣ים לֵאמֹ֔ר קָשַׁ֣ר זִמְרִ֔י וְגַ֖ם הִכָּ֣ה אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּמְלִ֣כוּ כָֽל־יִ֠שְׂרָאֵל אֶת־עָמְרִ֨י שַׂר־צָבָ֧א עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
סיומו של זמרי ועליית עמרי
וַיַּעֲלֶ֥ה עָמְרִ֛י וְכָל־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֖וֹ מִֽגִּבְּת֑וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַל־תִּרְצָֽה׃
וַיְהִ֞י כִּרְא֤וֹת זִמְרִי֙ כִּֽי־נִלְכְּדָ֣ה הָעִ֔יר וַיָּבֹ֖א אֶל־אַרְמ֣וֹן בֵּית־הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׂרֹ֨ף עָלָ֧יו אֶת־בֵּֽית־מֶ֛לֶךְ בָּאֵ֖שׁ וַיָּמֹֽת׃
עַל־חטאתו [חַטֹּאתָיו֙] אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לָלֶ֙כֶת֙ בְּדֶ֣רֶךְ יָרָבְעָ֔ם וּבְחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לְהַחֲטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י זִמְרִ֔י וְקִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הֲלֹֽא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
פיצול ממלכת ישראל ועליית עמרי
אָ֧ז יֵחָלֵ֛ק הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל לַחֵ֑צִי חֲצִ֨י הָעָ֜ם הָ֠יָה אַחֲרֵ֨י תִבְנִ֤י בֶן־גִּינַת֙ לְהַמְלִיכ֔וֹ וְהַחֲצִ֖י אַחֲרֵ֥י עָמְרִֽי׃
וַיֶּחֱזַ֤ק הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אַחֲרֵ֣י עָמְרִ֔י אֶת־הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אַחֲרֵ֖י תִּבְנִ֣י בֶן־גִּינַ֑ת וַיָּ֣מָת תִּבְנִ֔י וַיִּמְלֹ֖ךְ עָמְרִֽי׃ (פ)
בִּשְׁנַת֩ שְׁלֹשִׁ֨ים וְאַחַ֜ת שָׁנָ֗ה לְאָסָא֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה מָלַ֤ךְ עָמְרִי֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּתִרְצָ֖ה מָלַ֥ךְ שֵׁשׁ־שָׁנִֽים׃
וַיִּ֜קֶן אֶת־הָהָ֥ר שֹׁמְר֛וֹן מֵ֥אֶת שֶׁ֖מֶר בְּכִכְּרַ֣יִם כָּ֑סֶף וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הָהָ֔ר וַיִּקְרָ֗א אֶת־שֵׁ֤ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה עַ֣ל שֶׁם־שֶׁ֔מֶר אֲדֹנֵ֖י הָהָ֥ר שֹׁמְרֽוֹן׃
סוף מלכות עמרי
וַיַּעֲשֶׂ֥ה עָמְרִ֛י הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיָּ֕רַע מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְפָנָֽיו׃
וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֙רֶךְ֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט ובחטאתיו [וּבְחַטָּאת֔וֹ] אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַכְעִ֗יס אֶת־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּהַבְלֵיהֶֽם׃
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י עָמְרִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וּגְבוּרָת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹֽא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב עָמְרִי֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ אַחְאָ֥ב בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
מלוכת אחאב
וְאַחְאָ֣ב בֶּן־עָמְרִ֗י מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַ֠יִּמְלֹךְ אַחְאָ֨ב בֶּן־עָמְרִ֤י עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה׃
וַיַּ֨עַשׂ אַחְאָ֧ב בֶּן־עָמְרִ֛י הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְפָנָֽיו׃
וַיְהִי֙ הֲנָקֵ֣ל לֶכְתּ֔וֹ בְּחַטֹּ֖אות יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט וַיִּקַּ֨ח אִשָּׁ֜ה אֶת־אִיזֶ֗בֶל בַּת־אֶתְבַּ֙עַל֙ מֶ֣לֶךְ צִידֹנִ֔ים וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַֽיַּעֲבֹ֣ד אֶת־הַבַּ֔עַל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לֽוֹ׃
וַיָּ֥קֶם מִזְבֵּ֖חַ לַבָּ֑עַל בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן׃
עֲבוֹדָה זֶרֶת וּבְנִיאַת יְרִיחוֹ
וַיַּ֥עַשׂ אַחְאָ֖ב אֶת־הָאֲשֵׁרָ֑ה וַיּ֨וֹסֶף אַחְאָ֜ב לַעֲשׂ֗וֹת לְהַכְעִיס֙ אֶת־יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֨ל מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃
בְּיָמָ֞יו בָּנָ֥ה חִיאֵ֛ל בֵּ֥ית הָאֱלִ֖י אֶת־יְרִיחֹ֑ה בַּאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ יִסְּדָ֗הּ ובשגיב [וּבִשְׂג֤וּב] צְעִירוֹ֙ הִצִּ֣יב דְּלָתֶ֔יהָ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נֽוּן׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את תקופת המהפוכים והשינויים בשושלות המלוכה בבני ישראל, החל מנבואת השמדת בית בעשא ועד לעבודת הבעלים של אחאב.
נבואת השמדת בית יהוא
הנבואה מול יהוא בן חנני, המודיעה על סוף שלטונו בגלל דמיון לחטא ירבעם. ה' מצהיר כי יפרק את ביתו בדיוק כבית ירבעם, וקובע גורל נורא לכל מי שימות בביתו או בשדה.
סוף מלכות בעשא ותחילת מלכות בנו
סוף ימי בַּעְשָׁא ודברי מעשיו הרשעים שנכתבו בספר דברי הימים. הנביא יהוא בן חנני מנבא על עונש ביתו בשל חטאיו לפני ה'. בנו של בעשא מלך על ישראל בשנתיים, בתחילת שנת עשרים ושש למלכות יהודה אסא.
עליית זמרי לשלטון והשמדת בית בעשא
זמרי, שר הרכב, הכה את המלך בירצה ולקח את המלוכה. במהלך מלכותו הוא השמיד את כל משפחת בעשא, כפי שנחזה על ידי הנביא יהוא.
סוף ימי בית אחאב ותחילת תקופת זמרי ועמרי
הטקסט מסכם את חטאיה של בעשע ובנה שהכעיסו את יהוה. לאחר מכן מתואר עלייתו של זמרי לשלטון למשך שבעה ימים בלבד בזמן מחנה העם בגבתון, ומינויו של עמרי למלך לאחר מותו של המלך הקודם.
סיומו של זמרי ועליית עמרי
הפסוקים מתארים את המצור על תרצה על ידי עמרי וכל ישראל. זמרי, לאחר שראה את נפילת העיר, שרף את ארמון המלך ומת. מוסבר כי מותו נבע מחטאיו שעשה בעיני יהוה וכי דבריו ומעשיו מתועדים בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
פיצול ממלכת ישראל ועליית עמרי
העם בישראל התפצל לשתי קבוצות תחת מנהיגים שונים. לאחר מותו של תיבני בן גינת, התחזקה קבוצתו של עמרי עד שהוא מלך על ישראל שתים עשרה שנים. במהלך תקופתו, עמרי בנה את העיר שמרון על הר שנקרא שמר.
סוף מלכות עמרי
הפסוקים מתארים את תקופת שלטונו של עמרי, שהיה רשע בעיני ה׳ ופעל בדרכי ירבע בן נבת להכעיס את אלוהי ישראל. הפרק מציין את מעשיו ואת כוחו כפי שמתועדים בספר דברי הימים, ומסיים במוות של עמרי ובעליית בנו אחאב לשלטון.
מלוכת אחאב
אחאב בן עמרי מלך על ישראל בשומרון עשרים ושתיים שנה. הוא עשה רע בעיני ה' יותר מכל קודמיו, כיוון שקיבל לאשת לו את איזבל בת מלך צדון. אחאב עבד את הבעל, בנה לו בית בשומרון והקים לו מזבח.
עֲבוֹדָה זֶרֶת וּבְנִיאַת יְרִיחוֹ
הַמֶּלֶךְ אַחְאָב עָשָׂה דְּבָרִים שֶׁהַכְעִיסוּ אֶת הַשֵּׁם יוֹתֵר מִמֶּלְכֵי יִשְׂרָאֵל קֹדְמִים עַל יְדֵי הַקְרֵבַת הָאֲשֵׁרָה. בְּעֵת הַזֹּאת, חִיאֵל בָּנָה אֶת עִיר יְרִיחוֹ וְהִנִּיחַ אֶת יְסוֹדֶיהָ, כְּפִי הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ קֹדֶם לָכֵן בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן.
הפרק מסיים את תיאור תקופת עמרי עם עליית אחאב לשלטון ובניית יריחו על ידי אחאב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
עמרי וקניית שומרון
״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה עׇמְרִי לַמַּלְכוּת? מִפְּנֵי שֶׁהוֹסִיף כְּרַךְ אֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת״
בפרשתנו מובא דברי רב יוחנן המסבירים מדוע זכה עמרי למלוכה. לפי הפירוש הזה, הזכות נבעה מכך שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל. הוא קנה את הר שומרון משמר בככרים בכסף רב. לאחר מכן הוא בנה על ההר את העיר וקרא לה שומרון על שם שמר, אדון ההר. הדברים מבוססים על דברי חז"ל בסנהדרין. לפי גישה זו, הפעולה הפיזית של הרחבת גבולות הארץ היא המקור לזכאותו המלכותית. הטקסט מציג זאת כעובדה היסטורית המקשרת בין קניית הקרקע לבין הקמת העיר.
סנהדרין ק״ב ב:ח׳ ↗מכירת השם והתמכרות לעבודה זרה
״וכן אתה מוצא שעשו ישראל כל מה שאמר להם בימי השופטים, שנאמר ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות (שופטים י ו), וכן ירבעם, שנאמר ויועץ המלך״
בפרשת התנחומא בובר מוסבר כיצד המלכים הרעים, כירבעם ואחאב, לא רק עברו עבירה, אלא מכרו את עצמם לעבודה זרה. המפרש מסביר שאחאב החטיא את ישראל מכל הרשעים שקדמו לו, והוא אף השכיח את שמו של הַשֵּׁם מתוך עבודתו לעצים ולפסלים. המדרש מדגיש את עוצמת הרע שנעשה בגיא בן נום, שם הוקרבו ילדים למולך בדרך אכזרית וקשה. הפרשן מביא כהוכחה לכך שהמטרה הייתה למחוק את זכר הַשֵּׁם ולהחליפו במוסגים אחרים. הוא משתמש בפסוקים מירמיהו וממנשה כדי להראות כיצד הפך הסטייה מהדרך לתהליך של השכחה מוחלטת. המדרש מתמקד בתיאור המעשים הנוראים בגיא בן נום, כגון הקרבת קורבנות שונים ושימוש בתופים כדי להשתיק את בכי התינוק, ומסכם בתקווה לעתיד לבוא שבו הלב האבן יוסר מלב בני ישראל.
תנחומא בובר, הוספה לואתחנן ב׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הידמות וההשתלטות בימי מלכי ישראל
״שר מחצית הרכב. הוא ואחר היו שרים על הרכב:״
פרק זה במסכת מלכים מפרט את רצף המלכים שעלו לכס המלוכה בממלכת ישראל, החל מעמרי ועד אחאב. הפרק מתמקד בשינויים המדיניים ובשינויים הדתיים, כשהוא מתאר כיצד מלכים שונים תפסו את השלטון וכיצד נבנו ערים ומרכזים חדשים. הטקסט מציג רשימה של שושלות שונות ומתאר את עלייתם של מנהיגים שונים בתקופה זו. הפרק מביא תיאור של תקופות של חוסר יציבות פוליטית לצד הקמת כוח מדיני חזק תחת עמרי. המפרשים, כמו רש"י, מציינים פרטים קטנים בתיאור המלכים, למשל לגבי השירה שהייתה על הרכב של זרובאל. הגישה בפרק היא היסטורית-תיאורית, המעבירה את העובדות כפי שנרשמו בכתובים, ללא ניסיון להוסיף הסברים מוסריים מעבר למה שכתוב בטקסט המקורי.
רש״י על מלכים א׳ 16:9:1 ↗מַלְכוּת זַבַּח וְהַבִּנְיָן שֶׁל שְׁמָרוֹן
״בתרצה מלך שש שנים. עד שלא בנה את שמרון:״
הַפֶּסַק מְתָאֵר אֶת תְּקופַת מַלְכוּתוֹ שֶׁל זַבַּח, שֶׁמָּלַךְ שֵׁשׁ שָׁנִים. הַטֶּקסט מְצִיעַ שֶׁהוּא לֹא הִסְפִיק לְבַנּוֹת אֶת עִיר הַבִּנְיָן שְׁמָרוֹן תַּחַת שִׁלְטוֹ. רַשִׁי מְסַבֵּר בְּפֵרוּשׁוֹ שֶׁהַמִּלְכוּת הִתְקַיְּמָה שֵׁשׁ שָׁנִים, וּבְמֶצֶב זֶה זַבַּח לֹא זָכָה לְהַשְׁלִים אֶת בִּנְיַן הָעִיר שְׁמָרוֹן.
רש״י על מלכים א׳ 16:23:3 ↗שליטה על כוח הרכב
״שר מחצית הרכב. שני שרים היו לאלה על אנשי הרכב, והיה זמרי לשר על החצי:״
בפרק זה מתוארת תקופה של חוסר יציבות בממלכת ישראל, כאשר מלכים שונים עולים על כס המלוכה ומתחלפים. הטקסט מפרט את שושלות המלכים, כולל אדם, בעא, זאכרי וזרעד, ואת המלחמות והמפגשים ביניהם. הפרק מתמקד בפרטים היסטוריים של המלכים והתקופות שבהם שלטו. הפירוש של מצודת דוד על פסוק תשע מתייחס למבנה הפיקוד של כוח הרכב. לפי מפרש זה, היו שני שרים שאחראים על אנשי הרכב, וזמרי שר על חצי מהם. מפרש זה מציע הסבר טכני על חלוקת הכוחות הצבאיים בתקופה ההיא.
מצודת דוד על מלכים א׳ 16:9:1 ↗עלונו של זרב עד:
״ויקן. בשנה השביעית למלכותו:״
הפרק מספר על תקופה של חוסר יציבות פוליטית ושינויים מהירים במלכות ישראל. שושלות שונות תופסות את השלטון באמצעות כוח וכיבוש, כאשר כל מלך חדש בונה את ממלכתו על חורבות קודמו. הטקסט מתאר רצף של מלכים, החל מבאעשה ועד אחאב, ומדגיש את התקופה שבה הבית ועד נחלצת נבנה מחדש. המצודת דוד על פסוק כד מתייחס למלך זרב ומציין כי המלכות שלו החלה בשנה השביעית לתקופתו. הפירוש מתמקד בקידוד הזמנים המדויקים של עליית המלכים והקמת המבנים.
מצודת דוד על מלכים א׳ 16:24:1 ↗