בשנה השמונה עשר למלכות ירבע בן נבט, אביים מלך על יהודה.
וּבִשְׁנַת֙ שְׁמֹנֶ֣ה עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט מָלַ֥ךְ אֲבִיָּ֖ם עַל־יְהוּדָֽה׃מלכים א׳ · פרק טו׳
ממלכת יהודה תחת אביים ושלטון אדם מלך אסא
סקירה של תקופות המלכות ביהודה, החל מרחבעם ועד בעשא, כולל מלחמות ושינויים פוליטיים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ טו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ממלכת יהודה תחת אביים
הוא מלך בירושלים שלוש שנים, ושם אמו הייתה מעכה בת אבישלום.
שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מַעֲכָ֖ה בַּת־אֲבִישָׁלֽוֹם׃הוא עשה את כל החטאים של אביו שעשה לפני האל, ולבו לא היה שלם עם ה' אלוהיו, כמו לב אביו דוד.
וַיֵּ֕לֶךְ בְּכָל־חַטֹּ֥אות אָבִ֖יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה לְפָנָ֑יו וְלֹא־הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃בגלל דוד, ה' אלוהיו נתן לו אור בירושלים, כדי להקים את בנו אחריו ולהשאיר את ירושלים עומדת.
כִּ֚י לְמַ֣עַן דָּוִ֔ד נָתַן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהָ֥יו ל֛וֹ נִ֖יר בִּירוּשָׁלִָ֑ם לְהָקִ֤ים אֶת־בְּנוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וּֽלְהַעֲמִ֖יד אֶת־יְרוּשָׁלִָֽם׃סוף ימי רחבעם ותחילת ימי אסא
דוד עשה את מה שצודק בעיני ה׳ ולא סור מכל מה שציווה אותו כל ימי חייו, חוץ מדבר אורי יה הכתי.
אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה דָוִ֛ד אֶת־הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־סָ֞ר מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּ֗הוּ כֹּ֚ל יְמֵ֣י חַיָּ֔יו רַ֕ק בִּדְבַ֖ר אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי׃והייתה מלחמה בין רחבעם לבין ירבעם כל ימי חייו.
וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה בֵין־רְחַבְעָ֛ם וּבֵ֥ין יָרָבְעָ֖ם כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ויש עוד פרטים על דברי אביים ועל כל מה שעשה, הרי הם כתובים בספר דברי הימים של מלכי יהודה, והייתה מלחמה בין אביים לבין ירבעם.
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י אֲבִיָּם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּמִלְחָמָ֥ה הָיְתָ֛ה בֵּ֥ין אֲבִיָּ֖ם וּבֵ֥ין יָרָבְעָֽם׃אביים נדם עם אבותיו ונקבר בעיר דוד, ואסא בנו מלך במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב אֲבִיָּם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֖וֹ בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אָסָ֥א בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)מלכות אדם מלך יהודה
בשנה העשרים למלכות ירבעם מלך ישראל, מלך אדם מלך יהודה.
וּבִשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיָרָבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֥ךְ אָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃הוא מלך בירושלים ארבעים ואחת שנים, ושם אמו הייתה מעכה בת אבישלום.
וְאַרְבָּעִ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מַעֲכָ֖ה בַּת־אֲבִישָׁלֽוֹם׃אדם עשה את מה שצודק בעיני ה', בדיוק כמו אביו דוד.
וַיַּ֧עַשׂ אָסָ֛א הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּדָוִ֖ד אָבִֽיו׃הוא הוציא את המקומות הקדושים מהארץ והסיר את כל הפסלים שאבותיו עשו.
וַיַּעֲבֵ֥ר הַקְּדֵשִׁ֖ים מִן־הָאָ֑רֶץ וַיָּ֙סַר֙ אֶת־כָּל־הַגִּלֻּלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃ממלכת יהודה תחת שלטון אסה
גם את מעכה, אמו, אסה הדיח מתפקיד מלכה בגלל שהיא עשתה פסל של עבודה זרה, ואסה הרס את הפסל הזה ושרף אותו בנחל קדרון.
וְגַ֣ם ׀ אֶת־מַעֲכָ֣ה אִמּ֗וֹ וַיְסִרֶ֙הָ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה מִפְלֶ֖צֶת לָאֲשֵׁרָ֑ה וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃הבמות לא הוסרו מהמקום, אבל הלב של אסה נשאר נאמן להשם בכל ימיו.
וְהַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ רַ֣ק לְבַב־אָסָ֗א הָיָ֥ה שָׁלֵ֛ם עִם־יְהוָ֖ה כָּל־יָמָֽיו׃הוא הביא למקדש אביו ולמקדש בית השם כסף, זהב וכלים קדושים.
וַיָּבֵא֙ אֶת־קָדְשֵׁ֣י אָבִ֔יו וקדשו [וְקָדְשֵׁ֖י] בֵּ֣ית יְהוָ֑ה כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃במשך כל ימיהם התנהלה מלחמה בין אסה לבין בעשא, מלך ישראל.
וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֜ה בֵּ֣ין אָסָ֗א וּבֵ֛ין בַּעְשָׁ֥א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־יְמֵיהֶֽם׃הַבְּרִית שֶׁל אָסָא וְהַתְּקִיפָה שֶׁל בֶּן-הֲדַד
בַּעְשָׁא, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עָלָה עַל יְהוּדָה וּבָנָה אֶת הָרָמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא וְיָבוֹא אֶל אָסָא, מֶלֶךְ יְהוּדָה.
וַיַּ֨עַל בַּעְשָׁ֤א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ עַל־יְהוּדָ֔ה וַיִּ֖בֶן אֶת־הָרָמָ֑ה לְבִלְתִּ֗י תֵּ֚ת יֹצֵ֣א וָבָ֔א לְאָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃אָסָא לָקַח אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁנִּתְרוּ בְּאוֹצָרוֹת בֵּית הַשֵּׁם וּבְאוֹצָרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְנָתַן אוֹתָם לְעֲבָדָיו. הַמֶּלֶךְ אָסָא שָׁלַח אוֹתָם אֶל בֶּן-הֲדַד, בֶּן טַבְרִמּוֹן בֶּן חֶזְיוֹן, מֶלֶךְ אֲרָם הַיוֹשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק, וְאָמַר:
וַיִּקַּ֣ח אָ֠סָא אֶת־כָּל־הַכֶּ֨סֶף וְהַזָּהָ֜ב הַֽנּוֹתָרִ֣ים ׀ בְּאוֹצְר֣וֹת בֵּית־יְהוָ֗ה וְאֶת־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית מלך [הַמֶּ֔לֶךְ] וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־עֲבָדָ֑יו וַיִּשְׁלָחֵ֞ם הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א אֶל־בֶּן־הֲ֠דַד בֶּן־טַבְרִמֹּ֤ן בֶּן־חֶזְיוֹן֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הַיֹּשֵׁ֥ב בְּדַמֶּ֖שֶׂק לֵאמֹֽר׃הַבְּרִית שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ, בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד, כֶּסֶף וְזָהָב. תַּעֲמֹד בַּבְּרִית שֶׁלְּךָ, וּבַעְשָׁא, מֶלְֶךְ יִשְׂרָאֵל, יַעֲלֶה מֵעָלָי.
בְּרִית֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ בֵּ֥ין אָבִ֖י וּבֵ֣ין אָבִ֑יךָ הִנֵּה֩ שָׁלַ֨חְתִּֽי לְךָ֥ שֹׁ֙חַד֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֵ֣ךְ הָפֵ֗רָה אֶת־בְּרִֽיתְךָ֙ אֶת־בַּעְשָׁ֣א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֔ל וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלָֽי׃בֶּן-הֲדַד שָׁמַע אֶת הַמֶּלֶךְ אָסָא, וְשָׁלַח אֶת שָׂרֵי צְבָאוֹ שֶׁלּוֹ עַל עָרוֹת יִשְׂרָאֵל. הוּא הִכָּה אֶת עִיּוֹן, אֶת דָּן, אֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת כָּל הַכִּנָּרוֹת בְּכָל אֶרֶץ נַפְתָּלִי.
וַיִּשְׁמַ֨ע בֶּן־הֲדַ֜ד אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֤ים אֲשֶׁר־לוֹ֙ עַל־עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּךְ֙ אֶת־עִיּ֣וֹן וְאֶת־דָּ֔ן וְאֵ֖ת אָבֵ֣ל בֵּֽית־מַעֲכָ֑ה וְאֵת֙ כָּל־כִּנְר֔וֹת עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ נַפְתָּלִֽי׃סוף מלכות אסה
כשרעש בער בשמע, הוא הפסיק לבנות את רמה וישב בתירוצה.
וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ בַּעְשָׁ֔א וַיֶּחְדַּ֕ל מִבְּנ֖וֹת אֶת־הָֽרָמָ֑ה וַיֵּ֖שֶׁב בְּתִרְצָֽה׃והמלך אסה הודיע לכל יהודה שאין איש פנוי, והם לקחו את האבנים והעצים של רמה שבנה בער. המלך אסה בנה בהם את גבע בנימין ואת המצפה.
וְהַמֶּ֨לֶךְ אָסָ֜א הִשְׁמִ֤יעַ אֶת־כָּל־יְהוּדָה֙ אֵ֣ין נָקִ֔י וַיִּשְׂא֞וּ אֶת־אַבְנֵ֤י הָֽרָמָה֙ וְאֶת־עֵצֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בַּעְשָׁ֑א וַיִּ֤בֶן בָּם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֔א אֶת־גֶּ֥בַע בִּנְיָמִ֖ן וְאֶת־הַמִּצְפָּֽה׃כל שאר דברי אסה, כל גבורתו וכל מעשיו, והערים שבנה, הרי הם כתובים בספר דברי הימים של מלכי יהודה. רק לקראת זקנתו חלה לו הרגל.
וְיֶ֣תֶר כָּל־דִּבְרֵֽי־אָ֠סָא וְכָל־גְּב֨וּרָת֜וֹ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וְהֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה הֲלֹֽא־הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה רַ֚ק לְעֵ֣ת זִקְנָת֔וֹ חָלָ֖ה אֶת־רַגְלָֽיו׃אסה שכב עם אבותיו ונקבר עם אבותיו בעיר דוד אביו, ויהושפט בנו מלכה במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב אָסָא֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹשָׁפָ֥ט בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)סיומו של נדב בן ירבעם
נָדָב בֶּן יָרָבְעָם מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם בִּזְמַן שֶׁל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה.
וְנָדָ֣ב בֶּן־יָרָבְעָ֗ם מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנָתָֽיִם׃הוּא עָשָׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו וְעָשָׂה אֶת הַחֵטְא שֶׁבְּעִצְבוֹן יִשְׂרָאֵל.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֙לֶךְ֙ בְּדֶ֣רֶךְ אָבִ֔יו וּ֨בְחַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃בַּעְשָׁא בֶּן אֲחִיָּה מִבֵּית יִשָׂכָר קָשַׂר עָלָיו, וּבַעְשָׁא הִכָּה אוֹתוֹ בְּגִבְתּוֹן שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּים, וְנָדָב וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצָּרִים עַל גִּבְתּוֹן.
וַיִּקְשֹׁ֨ר עָלָ֜יו בַּעְשָׁ֤א בֶן־אֲחִיָּה֙ לְבֵ֣ית יִשָּׂשכָ֔ר וַיַּכֵּ֣הוּ בַעְשָׁ֔א בְּגִבְּת֖וֹן אֲשֶׁ֣ר לַפְּלִשְׁתִּ֑ים וְנָדָב֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל צָרִ֖ים עַֽל־גִּבְּתֽוֹן׃בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לְמֶלֶךְ אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, בַּעְשָׁא הִכָּה אוֹתוֹ וּמָלַךְ בִּמְקוֹמוֹ.
וַיְמִתֵ֣הוּ בַעְשָׁ֔א בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃סוף בית ירבעם ומלחמות ישראל
כשהיה מלך, הוא הכה את כל בית ירבעם ולא השאיר לו אף נפש חיה עד שהשמיד הכל, בדיוק כפי שדבר הַשֵּׁם דרך עבדו אחיָה השילוני.
וַיְהִ֣י כְמָלְכ֗וֹ הִכָּה֙ אֶת־כָּל־בֵּ֣ית יָרָבְעָ֔ם לֹֽא־הִשְׁאִ֧יר כָּל־נְשָׁמָ֛ה לְיָרָבְעָ֖ם עַד־הִשְׁמִד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד־עַבְדּ֖וֹ אֲחִיָּ֥ה הַשִּׁילֹנִֽי׃זה קרה בגלל החטאים של ירבעם, בגלל שחטא והכשיל את ישראל, ובגלל כעסו שהכעיס את הַשֵּׁם אלוהי ישראל.
עַל־חַטֹּ֤אות יָרָבְעָם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א וַאֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכַעְס֕וֹ אֲשֶׁ֣ר הִכְעִ֔יס אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וכל שאר דברי נדב וכל מה שעשה, האם הם לא כתובים בספר דברי הימים של מלכי ישראל?
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י נָדָ֖ב וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וכן הייתה מלחמה בין אדם לבין בעש, מלך ישראל, לאורך כל ימיהם.
וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֜ה בֵּ֣ין אָסָ֗א וּבֵ֛ין בַּעְשָׁ֥א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־יְמֵיהֶֽם׃ (פ)מלכות בעשא וירידת יהודה
בשנה השלישית למלכות יהודה, מלך בעשא בן אחינו על כל ישראל בתרצה, במשך עשרים וארבע שנים.
בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ בַּעְשָׁ֨א בֶן־אֲחִיָּ֤ה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּתִרְצָ֔ה עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבַּ֖ע שָׁנָֽה׃הוא עשה רע בעיני ה', והלך בדרך ירבעם ובחטא שלו שעבר על ישראל.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֙לֶךְ֙ בְּדֶ֣רֶךְ יָרָבְעָ֔ם וּ֨בְחַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ממלכת יהודה תחת אביים
וּבִשְׁנַת֙ שְׁמֹנֶ֣ה עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט מָלַ֥ךְ אֲבִיָּ֖ם עַל־יְהוּדָֽה׃
שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מַעֲכָ֖ה בַּת־אֲבִישָׁלֽוֹם׃
וַיֵּ֕לֶךְ בְּכָל־חַטֹּ֥אות אָבִ֖יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה לְפָנָ֑יו וְלֹא־הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃
כִּ֚י לְמַ֣עַן דָּוִ֔ד נָתַן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהָ֥יו ל֛וֹ נִ֖יר בִּירוּשָׁלִָ֑ם לְהָקִ֤ים אֶת־בְּנוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וּֽלְהַעֲמִ֖יד אֶת־יְרוּשָׁלִָֽם׃
סוף ימי רחבעם ותחילת ימי אסא
אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה דָוִ֛ד אֶת־הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־סָ֞ר מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּ֗הוּ כֹּ֚ל יְמֵ֣י חַיָּ֔יו רַ֕ק בִּדְבַ֖ר אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי׃
וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה בֵין־רְחַבְעָ֛ם וּבֵ֥ין יָרָבְעָ֖ם כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י אֲבִיָּם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּמִלְחָמָ֥ה הָיְתָ֛ה בֵּ֥ין אֲבִיָּ֖ם וּבֵ֥ין יָרָבְעָֽם׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב אֲבִיָּם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֖וֹ בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אָסָ֥א בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
מלכות אדם מלך יהודה
וּבִשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיָרָבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֥ךְ אָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
וְאַרְבָּעִ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מַעֲכָ֖ה בַּת־אֲבִישָׁלֽוֹם׃
וַיַּ֧עַשׂ אָסָ֛א הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּדָוִ֖ד אָבִֽיו׃
וַיַּעֲבֵ֥ר הַקְּדֵשִׁ֖ים מִן־הָאָ֑רֶץ וַיָּ֙סַר֙ אֶת־כָּל־הַגִּלֻּלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃
ממלכת יהודה תחת שלטון אסה
וְגַ֣ם ׀ אֶת־מַעֲכָ֣ה אִמּ֗וֹ וַיְסִרֶ֙הָ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה מִפְלֶ֖צֶת לָאֲשֵׁרָ֑ה וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃
וְהַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ רַ֣ק לְבַב־אָסָ֗א הָיָ֥ה שָׁלֵ֛ם עִם־יְהוָ֖ה כָּל־יָמָֽיו׃
וַיָּבֵא֙ אֶת־קָדְשֵׁ֣י אָבִ֔יו וקדשו [וְקָדְשֵׁ֖י] בֵּ֣ית יְהוָ֑ה כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃
וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֜ה בֵּ֣ין אָסָ֗א וּבֵ֛ין בַּעְשָׁ֥א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־יְמֵיהֶֽם׃
הַבְּרִית שֶׁל אָסָא וְהַתְּקִיפָה שֶׁל בֶּן-הֲדַד
וַיַּ֨עַל בַּעְשָׁ֤א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ עַל־יְהוּדָ֔ה וַיִּ֖בֶן אֶת־הָרָמָ֑ה לְבִלְתִּ֗י תֵּ֚ת יֹצֵ֣א וָבָ֔א לְאָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
וַיִּקַּ֣ח אָ֠סָא אֶת־כָּל־הַכֶּ֨סֶף וְהַזָּהָ֜ב הַֽנּוֹתָרִ֣ים ׀ בְּאוֹצְר֣וֹת בֵּית־יְהוָ֗ה וְאֶת־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית מלך [הַמֶּ֔לֶךְ] וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־עֲבָדָ֑יו וַיִּשְׁלָחֵ֞ם הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א אֶל־בֶּן־הֲ֠דַד בֶּן־טַבְרִמֹּ֤ן בֶּן־חֶזְיוֹן֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הַיֹּשֵׁ֥ב בְּדַמֶּ֖שֶׂק לֵאמֹֽר׃
בְּרִית֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ בֵּ֥ין אָבִ֖י וּבֵ֣ין אָבִ֑יךָ הִנֵּה֩ שָׁלַ֨חְתִּֽי לְךָ֥ שֹׁ֙חַד֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֵ֣ךְ הָפֵ֗רָה אֶת־בְּרִֽיתְךָ֙ אֶת־בַּעְשָׁ֣א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֔ל וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלָֽי׃
וַיִּשְׁמַ֨ע בֶּן־הֲדַ֜ד אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֤ים אֲשֶׁר־לוֹ֙ עַל־עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּךְ֙ אֶת־עִיּ֣וֹן וְאֶת־דָּ֔ן וְאֵ֖ת אָבֵ֣ל בֵּֽית־מַעֲכָ֑ה וְאֵת֙ כָּל־כִּנְר֔וֹת עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ נַפְתָּלִֽי׃
סוף מלכות אסה
וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ בַּעְשָׁ֔א וַיֶּחְדַּ֕ל מִבְּנ֖וֹת אֶת־הָֽרָמָ֑ה וַיֵּ֖שֶׁב בְּתִרְצָֽה׃
וְהַמֶּ֨לֶךְ אָסָ֜א הִשְׁמִ֤יעַ אֶת־כָּל־יְהוּדָה֙ אֵ֣ין נָקִ֔י וַיִּשְׂא֞וּ אֶת־אַבְנֵ֤י הָֽרָמָה֙ וְאֶת־עֵצֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בַּעְשָׁ֑א וַיִּ֤בֶן בָּם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֔א אֶת־גֶּ֥בַע בִּנְיָמִ֖ן וְאֶת־הַמִּצְפָּֽה׃
וְיֶ֣תֶר כָּל־דִּבְרֵֽי־אָ֠סָא וְכָל־גְּב֨וּרָת֜וֹ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וְהֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה הֲלֹֽא־הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה רַ֚ק לְעֵ֣ת זִקְנָת֔וֹ חָלָ֖ה אֶת־רַגְלָֽיו׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב אָסָא֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹשָׁפָ֥ט בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
סיומו של נדב בן ירבעם
וְנָדָ֣ב בֶּן־יָרָבְעָ֗ם מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנָתָֽיִם׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֙לֶךְ֙ בְּדֶ֣רֶךְ אָבִ֔יו וּ֨בְחַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּקְשֹׁ֨ר עָלָ֜יו בַּעְשָׁ֤א בֶן־אֲחִיָּה֙ לְבֵ֣ית יִשָּׂשכָ֔ר וַיַּכֵּ֣הוּ בַעְשָׁ֔א בְּגִבְּת֖וֹן אֲשֶׁ֣ר לַפְּלִשְׁתִּ֑ים וְנָדָב֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל צָרִ֖ים עַֽל־גִּבְּתֽוֹן׃
וַיְמִתֵ֣הוּ בַעְשָׁ֔א בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃
סוף בית ירבעם ומלחמות ישראל
וַיְהִ֣י כְמָלְכ֗וֹ הִכָּה֙ אֶת־כָּל־בֵּ֣ית יָרָבְעָ֔ם לֹֽא־הִשְׁאִ֧יר כָּל־נְשָׁמָ֛ה לְיָרָבְעָ֖ם עַד־הִשְׁמִד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד־עַבְדּ֖וֹ אֲחִיָּ֥ה הַשִּׁילֹנִֽי׃
עַל־חַטֹּ֤אות יָרָבְעָם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א וַאֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכַעְס֕וֹ אֲשֶׁ֣ר הִכְעִ֔יס אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י נָדָ֖ב וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֜ה בֵּ֣ין אָסָ֗א וּבֵ֛ין בַּעְשָׁ֥א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־יְמֵיהֶֽם׃ (פ)
מלכות בעשא וירידת יהודה
בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ בַּעְשָׁ֨א בֶן־אֲחִיָּ֤ה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּתִרְצָ֔ה עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבַּ֖ע שָׁנָֽה׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֙לֶךְ֙ בְּדֶ֣רֶךְ יָרָבְעָ֔ם וּ֨בְחַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את רצף המלוכות ביהודה ובממלכת ישראל, את המלחמות בין המלכים ואת המצב הרוחני של המנהיגים.
ממלכת יהודה תחת אביים
הפרק מתאר את עלייתו של אביים למלוכה ביהודה בשנה השמונה עשר לירבע בן נבט. אביים מלך שלוש שנים בירושלים, אך לא הלך בדרך צודקת אלא חטא כפי שעשה אביו. למרות זאת, ה' שמר על ירושלים ועל שושלת דוד למען דוד אביו.
סוף ימי רחבעם ותחילת ימי אסא
הפסוקים מתארים את סוף שלטונו של רחבעם, שבנה דרך צודקת בעיני ה׳ מלבד עניין אורי הכתי. מתוארת המלחמה המתמשכת בין רחבעם לירבעם, ומוזכר כי פרטים נוספים על דבריו ומעשיו של רחבעם כתובים בספר דברי הימים. בסוף התקופה רחבעם נפטר, ואסא בנו עלה למלוכה.
מלכות אדם מלך יהודה
הפסוקים מתארים את תחילת מלכותו של אדם ביהודה, שהייתה בתקופת ירבעם מלך ישראל. הוא מלך ארבעים ואחת שנים בירושלים. אדם פעל בצדק בעיני ה' כדוד אביו, וביצע רפורמה דתית על ידי הסרת הפסלים והמקומות הקדושים שהשאירו אבותיו.
ממלכת יהודה תחת שלטון אסה
הפסוקים מתארים את שושלת אסה, אשר הדיח את אמו מתפקידה בשל עבודת אלילים, ושימר את נאמנותו להשם למרות הימשכות הבמות. הוא העשיר את המקדש במתנות יקרות ערך, בעת שהתנהלה מלחמה מתמשכת מול מלך ישראל, בעשא.
הַבְּרִית שֶׁל אָסָא וְהַתְּקִיפָה שֶׁל בֶּן-הֲדַד
בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בּוֹנה אֶת הָרָמָה כְּדִי לַחְסֹם אֶת מַעֲבַר מֶלֶךְ יְהוּדָה אָסָא. אָסָא שׁוֹלֵחַ שֹׁחַד לִבְּרִית בֵּין בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם. בִּמְקוֹם לְכַבֵּד אֶת הַבְּרִית, בֶּן-הֲדַד מְנַצֵּחַ אֶת הַבְּרִית, שׁוֹלֵחַ צְבָאוֹ וּמְכַבֵּד אֶת עָרוֹת יִשְׁרָאֵל בְּנַפְתָּלִי.
סוף מלכות אסה
הפרק מתאר את הפסקת בניית רמה על ידי בער, את שימוש חומרי הבנייה של רמה על ידי המלך אסה לבניית גבע בנימין והמצפה, ואת סוף ימיו של אסה, שחלה ברגלו לפני מותו וירש את כסאו בנו יהושפט.
סיומו של נדב בן ירבעם
תקופת שלטונו הקצרה של נדב בן ירבעם בבני ישראל, שכללה שתי שנים בלבד. נדב פעל רע בעיני ה' וצעד בדרכי אביו החוטא. בתקופת שלטון אדם מבית יצאת קשר נגד נדב, אשר נהרג בקרב בגבתון, ולאחריו עלה בַּעְשָׁא בֶּן אֲחִיָּה לשלטון.
סוף בית ירבעם ומלחמות ישראל
הפסוקים מתארים את השמדת כל משפחת ירבעם כביצוע נבואת אחיָה השילוני, עקב חטאיו הכבדים של ירבעם והכעסתו את הַשֵּׁם. הטקסט מזכיר כי פרטי תקופת נדב ופעולותיו רשומים בספר דברי הימים, ומציין קיום מלחמות מתמשכות בין מלך ישראל לבין בעש.
מלכות בעשא וירידת יהודה
הפסוקים מתארים את תקופת מלכותו של בעשא בן אחינו על ממלכת ישראל, שנמשכה עשרים וארבע שנים. יחד עם זאת, מוצגת גם מלכותו של אדם מיהודה בשנה השלישית לתקופתו. בעשא פעל רע בעיני ה' וצעד בדרכו החטא של ירבעם, דבר שגרם לעם ישראל לחטוא.
הפרק מסתיים בתיאור מלכותו של בעשא מלך ישראל ותקופת המלחמות המתמשכות בין שתי הממלכות.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
פרשנות לתלמוד ירושלמי על פסוקי המלכים
״מָתִיב רִבִּי יוֹסֵי לְרַבָּנִן. וְהָכְתִיב וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל. אָמְרוּ לֵיהּ. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְבוֹדְקָן כְּשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִין אֶת הַסּוֹטוֹת. וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם.״
הטקסט מביא דיון של רבי יוסה בראשונים, המפרש פסוקים מספר מלכים ראשון בדרכים שונות. רבי יוסה מסביר שפסוקים העוסקים בחטא העגל מלמדים על רצון ה' לבדוק את העם, בדומה לבדיקת סוטות. הוא גם משתמש בפרטים היסטוריים, כמו הסרת מעכה ממעמד הגביר, כדי להוכיח טענות מסוימות. בנוסף, הוא דן בנחש הנחושת שעשה משה. לפי רעייתו, למרות שמשה הכין אותו, העם המשיך לעבוד עבודות זרות דרכו עד ימי חזקיהו. הגישה כאן היא פרשנית-לוגית, המנסה למצוא משמעות עמוקה וחקירה בתוך טקסטים שנראים כתיאור עובדתי בלבד, אך לא כולם מסכימים עם פרשנויות אלו כהכרעה הלכתית מוחלטת.
תלמוד ירושלמי עבודה זרה ג׳:ג׳:ה׳ ↗הקשר בין יקניאהו למעכה
״(טז) יקניאהו בזרים, שהלכו ועשו דברים של זרות וכן הוא אומר (מ"א טו יג) וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה.״
הספרי דברים מסביר מדוע יקניאהו נחשב למלך שקנה זרים, כשהוא מסתמך על המקרה של מעכה, אמו של אסיה. לפי פירוש זה, מעכה עשתה מעשה של עבודה זרה בכך שהפכה למפלצת לאשרה. הספרי משתמש בטקסט המקראי כדי להוכיח את הקשר בין המעשים של המלכים לבין הפיתוי של זרים. הגישה כאן היא להשתמש בדוגמה היסטורית ספציפית כדי להגדיר את המושג "קניית זרים" כפעולה של עבודה זרה.
ספרי דברים שי״ח:י״א ↗בעקבות המפרשים
מלוכת יהודה ומלוכת ישראל
״ויעבר הקדשים. תרגם יונתן: ופלי נפקת ברא:״
הפרק מתאר את תקופת שלטונם של המלכים ביהודה ובממלכת ישראל. ביהודה מלך אבים, ובנו אסה רץ בדרך טובה. הוא הסיר את כוונת עבודה זרה ושינה את המצב הרוחני של העם. במקביל, בממלכת ישראל מלך נדב, שבנו בעשיה מרד במלוכה. הפרק מפרט שמות, תקופות שלטון וקשרים משפחתיים בין השושלות השונות. הטקסט מביא את דברי המלכים כעובדות היסטוריות בלבד. בפרשנות על פסוק יב, מובא התרגום של יונתן בן עוזיאל המפרש את המושג הקדשים. החשיבות בפרק זה היא הבנת הרצף הכרונולוגי של המלוכה, תוך שמירה על הפרדה ברורה בין מלכי יהודה למלכי ישראל.
רש״י על מלכים א׳ 15:12:1 ↗מלכות יהודה ומלכות ישראל
״שנתים. השניה והשלישית לאסא:״
הפרק מתאר את תקופת שלטונם של המלכים ביהודה ובמזרח. ביהודה מלך אבייאם, ואחריו מלך אסה. בישראל מלך נדב בן יהושפט, ואחריו מצע בן יהושפט. הפרק מפרט את המעשים של כל אחד מהמלכים, את משך שלטונם ואת הקשרים הפוליטיים ביניהם, כולל המלחמות שפרצו בין הממלכות. הטקסט מציג את רשימת המלכים והאירועים כעובדות היסטוריות כפי שהן מופיעות בספר מלכים א׳. המפרש רש"י, בביאורו על פסוק כה, מציין כי השנים השנייה והשלישית של המלך אסה שייכות למלכות אדם אחר בשם אדם, אך זהו פירוש מוגבל למספר השנים בלבד ולא תיאור של אירוע נוסף.
רש״י על מלכים א׳ 15:25:1 ↗חלוף הדורות בממלכת יהודה וישראל
״ובשנת עשרים. כי אבים מלך בי״ח לירבעם, ומלך ג׳ שנים מקוטעות, והם שנת י״א לירבעם וי״ט וכ׳, ובשנה ההיא מלך אסא, ונחשבת השנה ההיא לאבים״
הפרק מתאר את תקופת שלטונם של המלכים בממלכות יהודה ויש של ישראל. הוא מפרט את שנות המלוכה של אבים, שנמשכו עשרים שנה, ואת שלטונם של ירבעם ואחריו. המקור מציין כי השנה השתניה נספרת גם עבור אבים וגם עבור אסא, מה שמעלה שאלות לגבי חישוב השנים המדויק בין המלכים. המצודת דוד מסביר כי השנה ה-עשרים של אבים היא למעשה השנה ה-יא לירבעם. לפי הפירוש, תקופת שלטונו של ירבעם כוללת שנים מקוטעות, והשנה הזו נחשבת בו-זמנית לשנה של אבים וגם לשנת המלכות של אסא.
מצודת דוד על מלכים א׳ 15:9:1 ↗התחלת מלכותו של נדב
״בשנת שתים לאסא. כי אסא מלך בשנת כ׳ לירבעם, וירבעם מת בשנת כ״ב, ומיד מלך נדב אם כן הוא בשנת שתים לאסא:״
הקטע מתוך ספר מלכים א׳ עוסק בתקופת המלכות של נדב, בנו של ירבעם. הפרשנות המצורפת כאן היא מתוך מצודת דוד. הוא מנסה לקבוע את השנה המדויקת שבה נדב החל למלוך, על ידי השוואה בין שנות שלטונם של אסא וירבעם. מצודת דוד מסביר כי אם ירבעם מת בשנה ה-עשרים ושתיים למלכותו, ואסא מלך כבר עשרים שנה, הרי שנדב החל למלוך בשנה השנייה למלכותו של אסא. הפשט של הטקסט מתמקד בלוח הזמנים ההיסטורי של המלכים.
מצודת דוד על מלכים א׳ 15:25:1 ↗