בתקופה הזו אביה בן ירבעם חלה.
בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא חָלָ֖ה אֲבִיָּ֥ה בֶן־יָרָבְעָֽם׃מלכים א׳ · פרק יד׳
נְבוּאַת אַחִיָּה נֶגֶד ירבעם וּמְלָכוּת רְחַבְעָם
הַנְּבוּאָה הַקָּרָה לְבֵית ירבעם וְהַחֻרְבָּן שֶׁל מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל, וְאַחֲרֵי כֵּן מַלְכוּת יְהוּדָה תַּחַת רְחַבְעָם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ יד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
המסע המוסווה לשילה
ירבעם אמר לאשתו: קומי ועשי שינוי כלשהו, כדי שלא ידעו שאת אשת ירבעם. לכי לשילה, כי שם נמצא אחיה הנביא, זה שדיבר אל המלך על העם הזה.
וַיֹּ֨אמֶר יָרָבְעָ֜ם לְאִשְׁתּ֗וֹ ק֤וּמִי נָא֙ וְהִשְׁתַּנִּ֔ית וְלֹ֣א יֵֽדְע֔וּ כִּי־אתי [אַ֖תְּ] אֵ֣שֶׁת יָרָבְעָ֑ם וְהָלַ֣כְתְּ שִׁלֹ֗ה הִנֵּה־שָׁם֙ אֲחִיָּ֣ה הַנָּבִ֔יא הֽוּא־דִבֶּ֥ר עָלַ֛י לְמֶ֖לֶךְ עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃קחי בידך עשר לחמים, מאכלים קטנים וקובץ דבש, ובואי אליו. הוא יגיד לך מה יהיה לנער.
וְלָקַ֣חַתְּ בְּ֠יָדֵךְ עֲשָׂרָ֨ה לֶ֧חֶם וְנִקֻּדִ֛ים וּבַקְבֻּ֥ק דְּבַ֖שׁ וּבָ֣את אֵלָ֑יו ה֚וּא יַגִּ֣יד לָ֔ךְ מַה־יִּֽהְיֶ֖ה לַנָּֽעַר׃אשת ירבעם עשתה כך, קמה והלכה לשילה ובאה אל בית אחיה. אחייה לא יכול היה לראות אותה כי עיניו היו נפוחות מסיב.
וַתַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אֵ֣שֶׁת יָרָבְעָ֔ם וַתָּ֙קָם֙ וַתֵּ֣לֶךְ שִׁלֹ֔ה וַתָּבֹ֖א בֵּ֣ית אֲחִיָּ֑ה וַאֲחִיָּ֙הוּ֙ לֹֽא־יָכֹ֣ל לִרְא֔וֹת כִּ֛י קָ֥מוּ עֵינָ֖יו מִשֵּׂיבֽוֹ׃ (ס)ה–ח
הנבואה נגד ירבעם
והשם אמר לאחיים: הנה אשת ירבעם באה לשאול ממך דבר עבור בנה, כי הוא חולה, ותדבר אליה ככה.
וַיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אֲחִיָּ֗הוּ הִנֵּ֣ה אֵ֣שֶׁת יָרָבְעָ֡ם בָּאָ֣ה לִדְרֹשׁ֩ דָּבָ֨ר מֵעִמְּךָ֤ אֶל־בְּנָהּ֙ כִּֽי־חֹלֶ֣ה ה֔וּא כָּזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תְּדַבֵּ֣ר אֵלֶ֑יהָ וִיהִ֣י כְבֹאָ֔הּ וְהִ֖יא מִתְנַכֵּרָֽה׃כשאחיים שמע את קול צעדיה נכנסת בפתח, הוא אמר: בואי אשת ירבעם, למה את מתחפשת? אני הרי נשלח אלייך.
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲחִיָּ֜הוּ אֶת־ק֤וֹל רַגְלֶ֙יהָ֙ בָּאָ֣ה בַפֶּ֔תַח וַיֹּ֕אמֶר בֹּ֖אִי אֵ֣שֶׁת יָרָבְעָ֑ם לָ֣מָּה זֶּ֗ה אַ֚תְּ מִתְנַכֵּרָ֔ה וְאָ֣נֹכִ֔י שָׁל֥וּחַ אֵלַ֖יִךְ קָשָֽׁה׃לכי ואמרי לירבעם כך אמר השם אלוהי ישראל: בגלל שהרוממתי אותך מתוך העם ונתתי אותך למנהיג על עמי ישראל.
לְכִ֞י אִמְרִ֣י לְיָרָבְעָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֛עַן אֲשֶׁ֥ר הֲרִימֹתִ֖יךָ מִתּ֣וֹךְ הָעָ֑ם וָאֶתֶּנְךָ֣ נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃קרעתי את הממלכה מבית דוד ונתתי אותה לך, ולא היית כמו עבדי דוד, ששמר את מצוותיי והלך אחרי בלב שלם כדי לעשות רק את הישר בעיני.
וָאֶקְרַ֤ע אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מִבֵּ֣ית דָּוִ֔ד וָאֶתְּנֶ֖הָ לָ֑ךְ וְלֹֽא־הָיִ֜יתָ כְּעַבְדִּ֣י דָוִ֗ד אֲשֶׁר֩ שָׁמַ֨ר מִצְוֺתַ֜י וַאֲשֶׁר־הָלַ֤ךְ אַחֲרַי֙ בְּכָל־לְבָב֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת רַ֖ק הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽי׃ט–יב
נְבוּאַת הַמַּשְׁתִּין עַל הַקִּיר
הִיא עָשְׂתָה יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁהָיָה לְפָנֶיךָ. הָלַכְתְּ וְעָשִׂיתָ לְעַצְמְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת כְּדֵי לְהַכְעִיס אוֹתִי, וְאוֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַבְּךָ.
וַתָּ֣רַע לַעֲשׂ֔וֹת מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֑יךָ וַתֵּ֡לֶךְ וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֤ים וּמַסֵּכוֹת֙ לְהַכְעִיסֵ֔נִי וְאֹתִ֥י הִשְׁלַ֖כְתָּ אַחֲרֵ֥י גַוֶּֽךָ׃ (ס)לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם. אֲנִי אֶכְרֹת אֶת יָרָבְעָם, וְאֶהְיֶה כְּמַשְׁתִּין עַל הַקִּיר, מְנֻתָּק וּמֵוּזָב בְּיִשְׂרָאֵל. אֲנִי אֶבְעַר אֶת בֵּית יָרָבְעָם כְּמוֹ שֶׁהַגָּלָל בּוֹעֵר עַד שֶׁהוּא נִגְמַר.
לָכֵ֗ן הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא רָעָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יָרָבְעָ֔ם וְהִכְרַתִּ֤י לְיָֽרָבְעָם֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר עָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבִֽעַרְתִּי֙ אַחֲרֵ֣י בֵית־יָרָבְעָ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יְבַעֵ֥ר הַגָּלָ֖ל עַד־תֻּמּֽוֹ׃אֶת הַמֵּת בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְאֶת הַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹפֵי הַשָּׁמַיִם, כִּי הַשֵּׁם דִּבֵּר.
הַמֵּ֨ת לְיָֽרָבְעָ֤ם בָּעִיר֙ יֹאכְל֣וּ הַכְּלָבִ֔ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃וְאַתְּ קוּמִי וְלְכִי לְבֵיתֵךְ. כְּשֶׁתִּכְנְסִי לָעִיר, הַיֶּלֶד יָמוּת.
וְאַ֥תְּ ק֖וּמִי לְכִ֣י לְבֵיתֵ֑ךְ בְּבֹאָ֥ה רַגְלַ֛יִךְ הָעִ֖ירָה וּמֵ֥ת הַיָּֽלֶד׃יג–טז
גזרת חורבן בית ירבעם
כל ישראל התאבלו עליו וקברו אותו, כי הוא לבדו ילך ליריבעם לקבר, כי נמצא בו דבר טוב לה' אלוהי ישראל בבית ירבעם.
וְסָֽפְדוּ־ל֤וֹ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ וְקָבְר֣וּ אֹת֔וֹ כִּֽי־זֶ֣ה לְבַדּ֔וֹ יָבֹ֥א לְיָרָבְעָ֖ם אֶל־קָ֑בֶר יַ֣עַן נִמְצָא־ב֞וֹ דָּבָ֣ר ט֗וֹב אֶל־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֥ית יָרָבְעָֽם׃וה' יקים לו מלך על ישראל, שיכרית את בית ירבעם הזה היום ומעתה.
וְהֵקִים֩ יְהוָ֨ה ל֥וֹ מֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יַכְרִ֛ית אֶת־בֵּ֥ית יָרָבְעָ֖ם זֶ֣ה הַיּ֑וֹם וּמֶ֖ה גַּם־עָֽתָּה׃וה' יכה את ישראל, כמו שקנה הבקעת מים נשלף ישראל מהארץ הטובה הזאת שנתן לאבותיהם, וגורש מעבר לנהר, בגלל שהם עשו את האשרות שלהם והכעיסו את ה'.
וְהִכָּ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁ֨ר יָנ֣וּד הַקָּנֶה֮ בַּמַּיִם֒ וְנָתַ֣שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֨ה הַטּוֹבָ֤ה הַזֹּאת֙ אֲשֶׁ֤ר נָתַן֙ לַאֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְזֵרָ֖ם מֵעֵ֣בֶר לַנָּהָ֑ר יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ אֶת־אֲשֵׁ֣רֵיהֶ֔ם מַכְעִיסִ֖ים אֶת־יְהוָֽה׃והוא ייתן את ישראל בגלל חטאות ירבעם, אשר חטא והחטיא את ישראל.
וְיִתֵּ֖ן אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּגְלַ֞ל חַטֹּ֤אות יָֽרָבְעָם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א וַאֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃יז–כ
סוף ימי ירבעם
אשת ירבעם קמה והלכה ובאה לתרצתו, כשהיא כבר עומדת בפתח הבית, וגם הילד מת.
וַתָּ֙קָם֙ אֵ֣שֶׁת יָרָבְעָ֔ם וַתֵּ֖לֶךְ וַתָּבֹ֣א תִרְצָ֑תָה הִ֛יא בָּאָ֥ה בְסַף־הַבַּ֖יִת וְהַנַּ֥עַר מֵֽת׃את הילד קברו, וכל ישראל התאבלו עליו, כפי שדבר ה' ביד עבדו אחיע בן נתאן.
וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ וַיִּסְפְּדוּ־ל֖וֹ כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד־עַבְדּ֖וֹ אֲחִיָּ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃שאר דברי ירבעם, המלחמות שלו והדברים שקרו בזמן שמלך, כתובים בספר דברי הימים של מלכי ישראל.
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י יָֽרָבְעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִלְחַ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר מָלָ֑ךְ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ירבעם מלך עשרים ושתיים שנים, הוא נרדם עם אבותיו, ובנו נדב מלך במקומו.
וְהַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ יָרָבְעָ֔ם עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָ֑ה וַיִּשְׁכַּב֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּמְלֹ֛ךְ נָדָ֥ב בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)כא–כד
ממלכת יהודה תחת רחבעם
רחבעם בן שלמה מלך ביהודה. הוא מלך ארבעים ואחת שנים, ובמשך שבע עשרה שנים מלך בירושלים, העיר שהשם בחר להניח בה את שמו מכל שבטי ישראל. שם אמו הייתה נעמה העמונית.
וּרְחַבְעָם֙ בֶּן־שְׁלֹמֹ֔ה מָלַ֖ךְ בִּֽיהוּדָ֑ה בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים וְאַחַ֣ת שָׁנָה֩ רְחַבְעָ֨ם בְּמָלְכ֜וֹ וּֽשֲׁבַ֨ע עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֣ה ׀ מָלַ֣ךְ בִּירוּשָׁלִַ֗ם הָ֠עִיר אֲשֶׁר־בָּחַ֨ר יְהוָ֜ה לָשׂ֨וּם אֶת־שְׁמ֥וֹ שָׁם֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נַעֲמָ֖ה הָעַמֹּנִֽית׃יהודה עשתה רע בעיני ה'. הוא עורר קנאה בגלל כל מה שעשו אבותיו בחטאתם.
וַיַּ֧עַשׂ יְהוּדָ֛ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְקַנְא֣וּ אֹת֗וֹ מִכֹּל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֲבֹתָ֔ם בְּחַטֹּאתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר חָטָֽאוּ׃הם בנו גם לעצמם בתי עליונה, אבנים עומדות ועצים קדושים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן.
וַיִּבְנ֨וּ גַם־הֵ֧מָּה לָהֶ֛ם בָּמ֥וֹת וּמַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כָּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃גם בקדש היה [עבודה זרה]. הם עשו את כל העבדות המגעיל של העמים שהשם הותיר לפני בני ישראל.
וְגַם־קָדֵ֖שׁ הָיָ֣ה בָאָ֑רֶץ עָשׂ֗וּ כְּכֹל֙ הַתּוֹעֲבֹ֣ת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)כה–כח
פשיטת ששישאם על ירוּשלַיִם
בשנה החמישית למלכות רחבעם, ששישאק מלך מצרים עלה על ירושלים.
וַיְהִ֛י בַּשָּׁנָ֥ה הַחֲמִישִׁ֖ית לַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֑ם עָלָ֛ה שושק [שִׁישַׁ֥ק] מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃הוא לקח את אוצרות בית יהוה ואת אוצרות בית המלך, ולקח הכל, כולל את כל מגני הזהב ששלמה הכין.
וַיִּקַּ֞ח אֶת־אֹצְר֣וֹת בֵּית־יְהוָ֗ה וְאֶת־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֶת־הַכֹּ֖ל לָקָ֑ח וַיִּקַּח֙ אֶת־כָּל־מָגִנֵּ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה שְׁלֹמֹֽה׃המלך רחבעם הכין במקום המגנים ההם מגני נחושת, והפקיד אותם בידי שרי השומרים שעמדו על פתח בית המלך.
וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֤לֶךְ רְחַבְעָם֙ תַּחְתָּ֔ם מָגִנֵּ֖י נְחֹ֑שֶׁת וְהִפְקִ֗יד עַל־יַד֙ שָׂרֵ֣י הָרָצִ֔ים הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים פֶּ֖תַח בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃בכל פעם שהמלך נכנס לבית יהוה, השומרים היו לוקחים אותם ומחזירים אותם למקום השומרים.
וַיְהִ֛י מִדֵּי־בֹ֥א הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה יִשָּׂאוּם֙ הָֽרָצִ֔ים וֶהֱשִׁיב֖וּם אֶל־תָּ֥א הָרָצִֽים׃כט–לא
סוף ימי רחבעם
כל שאר הדברים של רחבעם וכל מה שעשה, כתובים בספר דברי הימים של מלכי יהודה.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י רְחַבְעָ֖ם וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃הייתה מלחמה בין רחבעם לבין ירבעם בכל הימים.
וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה בֵין־רְחַבְעָ֛ם וּבֵ֥ין יָרָבְעָ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃רחבעם נשכב עם אבותיו ונקבר עם אבותיו בעיר דוד. שמה של אמו הייתה נעמה העמונית, ובנו אביים מלך במקומו.
וַיִּשְׁכַּ֨ב רְחַבְעָ֜ם עִם־אֲבֹתָ֗יו וַיִּקָּבֵ֤ר עִם־אֲבֹתָיו֙ בְּעִ֣יר דָּוִ֔ד וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נַעֲמָ֖ה הָעַמֹּנִ֑ית וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲבִיָּ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
המסע המוסווה לשילה
בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא חָלָ֖ה אֲבִיָּ֥ה בֶן־יָרָבְעָֽם׃
וַיֹּ֨אמֶר יָרָבְעָ֜ם לְאִשְׁתּ֗וֹ ק֤וּמִי נָא֙ וְהִשְׁתַּנִּ֔ית וְלֹ֣א יֵֽדְע֔וּ כִּי־אתי [אַ֖תְּ] אֵ֣שֶׁת יָרָבְעָ֑ם וְהָלַ֣כְתְּ שִׁלֹ֗ה הִנֵּה־שָׁם֙ אֲחִיָּ֣ה הַנָּבִ֔יא הֽוּא־דִבֶּ֥ר עָלַ֛י לְמֶ֖לֶךְ עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃
וְלָקַ֣חַתְּ בְּ֠יָדֵךְ עֲשָׂרָ֨ה לֶ֧חֶם וְנִקֻּדִ֛ים וּבַקְבֻּ֥ק דְּבַ֖שׁ וּבָ֣את אֵלָ֑יו ה֚וּא יַגִּ֣יד לָ֔ךְ מַה־יִּֽהְיֶ֖ה לַנָּֽעַר׃
וַתַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אֵ֣שֶׁת יָרָבְעָ֔ם וַתָּ֙קָם֙ וַתֵּ֣לֶךְ שִׁלֹ֔ה וַתָּבֹ֖א בֵּ֣ית אֲחִיָּ֑ה וַאֲחִיָּ֙הוּ֙ לֹֽא־יָכֹ֣ל לִרְא֔וֹת כִּ֛י קָ֥מוּ עֵינָ֖יו מִשֵּׂיבֽוֹ׃ (ס)
ה–ח
הנבואה נגד ירבעם
וַיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אֲחִיָּ֗הוּ הִנֵּ֣ה אֵ֣שֶׁת יָרָבְעָ֡ם בָּאָ֣ה לִדְרֹשׁ֩ דָּבָ֨ר מֵעִמְּךָ֤ אֶל־בְּנָהּ֙ כִּֽי־חֹלֶ֣ה ה֔וּא כָּזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תְּדַבֵּ֣ר אֵלֶ֑יהָ וִיהִ֣י כְבֹאָ֔הּ וְהִ֖יא מִתְנַכֵּרָֽה׃
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲחִיָּ֜הוּ אֶת־ק֤וֹל רַגְלֶ֙יהָ֙ בָּאָ֣ה בַפֶּ֔תַח וַיֹּ֕אמֶר בֹּ֖אִי אֵ֣שֶׁת יָרָבְעָ֑ם לָ֣מָּה זֶּ֗ה אַ֚תְּ מִתְנַכֵּרָ֔ה וְאָ֣נֹכִ֔י שָׁל֥וּחַ אֵלַ֖יִךְ קָשָֽׁה׃
לְכִ֞י אִמְרִ֣י לְיָרָבְעָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֛עַן אֲשֶׁ֥ר הֲרִימֹתִ֖יךָ מִתּ֣וֹךְ הָעָ֑ם וָאֶתֶּנְךָ֣ נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וָאֶקְרַ֤ע אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מִבֵּ֣ית דָּוִ֔ד וָאֶתְּנֶ֖הָ לָ֑ךְ וְלֹֽא־הָיִ֜יתָ כְּעַבְדִּ֣י דָוִ֗ד אֲשֶׁר֩ שָׁמַ֨ר מִצְוֺתַ֜י וַאֲשֶׁר־הָלַ֤ךְ אַחֲרַי֙ בְּכָל־לְבָב֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת רַ֖ק הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽי׃
ט–יב
נְבוּאַת הַמַּשְׁתִּין עַל הַקִּיר
וַתָּ֣רַע לַעֲשׂ֔וֹת מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֑יךָ וַתֵּ֡לֶךְ וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֤ים וּמַסֵּכוֹת֙ לְהַכְעִיסֵ֔נִי וְאֹתִ֥י הִשְׁלַ֖כְתָּ אַחֲרֵ֥י גַוֶּֽךָ׃ (ס)
לָכֵ֗ן הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא רָעָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יָרָבְעָ֔ם וְהִכְרַתִּ֤י לְיָֽרָבְעָם֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר עָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבִֽעַרְתִּי֙ אַחֲרֵ֣י בֵית־יָרָבְעָ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יְבַעֵ֥ר הַגָּלָ֖ל עַד־תֻּמּֽוֹ׃
הַמֵּ֨ת לְיָֽרָבְעָ֤ם בָּעִיר֙ יֹאכְל֣וּ הַכְּלָבִ֔ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃
וְאַ֥תְּ ק֖וּמִי לְכִ֣י לְבֵיתֵ֑ךְ בְּבֹאָ֥ה רַגְלַ֛יִךְ הָעִ֖ירָה וּמֵ֥ת הַיָּֽלֶד׃
יג–טז
גזרת חורבן בית ירבעם
וְסָֽפְדוּ־ל֤וֹ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ וְקָבְר֣וּ אֹת֔וֹ כִּֽי־זֶ֣ה לְבַדּ֔וֹ יָבֹ֥א לְיָרָבְעָ֖ם אֶל־קָ֑בֶר יַ֣עַן נִמְצָא־ב֞וֹ דָּבָ֣ר ט֗וֹב אֶל־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֥ית יָרָבְעָֽם׃
וְהֵקִים֩ יְהוָ֨ה ל֥וֹ מֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יַכְרִ֛ית אֶת־בֵּ֥ית יָרָבְעָ֖ם זֶ֣ה הַיּ֑וֹם וּמֶ֖ה גַּם־עָֽתָּה׃
וְהִכָּ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁ֨ר יָנ֣וּד הַקָּנֶה֮ בַּמַּיִם֒ וְנָתַ֣שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֨ה הַטּוֹבָ֤ה הַזֹּאת֙ אֲשֶׁ֤ר נָתַן֙ לַאֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְזֵרָ֖ם מֵעֵ֣בֶר לַנָּהָ֑ר יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ אֶת־אֲשֵׁ֣רֵיהֶ֔ם מַכְעִיסִ֖ים אֶת־יְהוָֽה׃
וְיִתֵּ֖ן אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּגְלַ֞ל חַטֹּ֤אות יָֽרָבְעָם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א וַאֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
יז–כ
סוף ימי ירבעם
וַתָּ֙קָם֙ אֵ֣שֶׁת יָרָבְעָ֔ם וַתֵּ֖לֶךְ וַתָּבֹ֣א תִרְצָ֑תָה הִ֛יא בָּאָ֥ה בְסַף־הַבַּ֖יִת וְהַנַּ֥עַר מֵֽת׃
וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ וַיִּסְפְּדוּ־ל֖וֹ כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד־עַבְדּ֖וֹ אֲחִיָּ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י יָֽרָבְעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִלְחַ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר מָלָ֑ךְ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְהַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ יָרָבְעָ֔ם עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָ֑ה וַיִּשְׁכַּב֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּמְלֹ֛ךְ נָדָ֥ב בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
כא–כד
ממלכת יהודה תחת רחבעם
וּרְחַבְעָם֙ בֶּן־שְׁלֹמֹ֔ה מָלַ֖ךְ בִּֽיהוּדָ֑ה בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים וְאַחַ֣ת שָׁנָה֩ רְחַבְעָ֨ם בְּמָלְכ֜וֹ וּֽשֲׁבַ֨ע עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֣ה ׀ מָלַ֣ךְ בִּירוּשָׁלִַ֗ם הָ֠עִיר אֲשֶׁר־בָּחַ֨ר יְהוָ֜ה לָשׂ֨וּם אֶת־שְׁמ֥וֹ שָׁם֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נַעֲמָ֖ה הָעַמֹּנִֽית׃
וַיַּ֧עַשׂ יְהוּדָ֛ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְקַנְא֣וּ אֹת֗וֹ מִכֹּל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֲבֹתָ֔ם בְּחַטֹּאתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר חָטָֽאוּ׃
וַיִּבְנ֨וּ גַם־הֵ֧מָּה לָהֶ֛ם בָּמ֥וֹת וּמַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כָּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃
וְגַם־קָדֵ֖שׁ הָיָ֣ה בָאָ֑רֶץ עָשׂ֗וּ כְּכֹל֙ הַתּוֹעֲבֹ֣ת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
כה–כח
פשיטת ששישאם על ירוּשלַיִם
וַיְהִ֛י בַּשָּׁנָ֥ה הַחֲמִישִׁ֖ית לַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֑ם עָלָ֛ה שושק [שִׁישַׁ֥ק] מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃
וַיִּקַּ֞ח אֶת־אֹצְר֣וֹת בֵּית־יְהוָ֗ה וְאֶת־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֶת־הַכֹּ֖ל לָקָ֑ח וַיִּקַּח֙ אֶת־כָּל־מָגִנֵּ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה שְׁלֹמֹֽה׃
וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֤לֶךְ רְחַבְעָם֙ תַּחְתָּ֔ם מָגִנֵּ֖י נְחֹ֑שֶׁת וְהִפְקִ֗יד עַל־יַד֙ שָׂרֵ֣י הָרָצִ֔ים הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים פֶּ֖תַח בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיְהִ֛י מִדֵּי־בֹ֥א הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה יִשָּׂאוּם֙ הָֽרָצִ֔ים וֶהֱשִׁיב֖וּם אֶל־תָּ֥א הָרָצִֽים׃
כט–לא
סוף ימי רחבעם
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י רְחַבְעָ֖ם וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה בֵין־רְחַבְעָ֛ם וּבֵ֥ין יָרָבְעָ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃
וַיִּשְׁכַּ֨ב רְחַבְעָ֜ם עִם־אֲבֹתָ֗יו וַיִּקָּבֵ֤ר עִם־אֲבֹתָיו֙ בְּעִ֣יר דָּוִ֔ד וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נַעֲמָ֖ה הָעַמֹּנִ֑ית וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲבִיָּ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מַתְחִיל בְּסוֹד שֶׁל ירבעם וְַהַנְּבוּאָה הַקָּרָה לְבֵיתוֹ, וְַמַּמְלָכָה שֶׁל יְהוּדָה תַּחַת שְׁלִיטוֹת רְחַבְעָם.
פסוקים א–ד
המסע המוסווה לשילה
בתקופה שבה אביה בן ירבעם חלה, ירבעם שלח את אשתו לשילה למפגש סודי עם אחיה הנביא. הוא ביקש ממנה להתחפש כדי שלא יזהו אותה, ונתן לה מתנות אוכל להביא לנביא, בתקווה שיגלה לה מה יקרה לילדם. היא הגיעה לביתו של אחיה, אך הוא לא יכול היה לראות אותה בשל בעיה בעיניו.
פסוקים ה–ח
הנבואה נגד ירבעם
אלוהים מודיע לנביא אחיים שאישת ירבעם תבוא לשאול על מצב בנה החולה. הנביא מזהה אותה ומודיע לה שהממלכה ניתנה לירבעם כעונש על מעשיו, אך הוא לא יהיה נאמן למצוות כדוד המלך.
פסוקים ט–יב
נְבוּאַת הַמַּשְׁתִּין עַל הַקִּיר
הַנָּבִיא מַבְקִיעַ בְּקִרוּעַ יָרָבְעָם וּבְמַשְׁמַעַת הַחֶטְא שֶׁלּוֹ. הוּא מַבְטִיחַ לְבַעֵר אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל יָרָבְלְעָם וּלְהַכְרִיעַ אֶת שׁוֹלְשֹׁתוֹ בְּאֵיתָנוּת וּבְעַזְבּוּת. הַנָּבִיא מְנַבֵּא גַּם עַל מְשׁוֹת הַמֵּתִים וְעַל מוּת הַיֶּלֶד שֶׁיַּקְרֶה לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל יָרָבְעָם.
פסוקים יג–טז
גזרת חורבן בית ירבעם
לאחר מותו של המלך, כל ישראל התאבלו עליו בגלל הטוב שמצאו בו. אך ה' הודיע שבית ירבעם יוכרע ויקוים מלך חדש, שיתן את ישראל בגלל חטאיו של ירבעם והעבודה הזרה שהביאה לשעבוד מעבר לנהר.
פסוקים יז–כ
סוף ימי ירבעם
סוף מלכות ירבעם. תיאור מותו של בנה של אשת ירבעם, תיאור סוף ימי ירבעם, המלחמות שלו והעברת המלוכה לבנו נדב.
פסוקים כא–כד
ממלכת יהודה תחת רחבעם
רחבעם בן שלמה מלך ביהודה ארבעים ואחת שנים מירושלים. בתקופתו הממלכה פנתה לעבודה זרה, בנו בתי עליונה וקבעו עבודה זרה גם בקדש, כפי שעשו העמים שהותירו לפני בני ישראל.
פסוקים כה–כח
פשיטת ששישאם על ירוּשלַיִם
כיבוש ירושלים על ידי ששישאק ושינוי אוצרות המקדש. מלך מצרים ששישאק פשט על ירושלים בשנה החמישית למלכות רחבעם, לקח את אוצרות בית יהוה ובית המלך, כולל מגני הזהב של שלמה. רחבעם החליף את המגנים בנחושת והפקיד אותם אצל השומרים.
פסוקים כט–לא
סוף ימי רחבעם
פסוקים אלו מסכמים את תקופת שלטונו של רחבעם. הם מציינים כי דבריו ומעשיו מתועדים בספר דברי הימים. מתוארת מלחמה מתמדת בין רחבעם לבין ירבעם. בסוף הפרק מתואר מותו של רחבעם, קבורתו בירושלים, שמו של אמו נעמה העמונית, ועלייתו של בנו אביים לשלטון.
הַפֶּסֶק מְסַיֵּם בְּתִיאור שְׁלִיטוֹתוֹ שֶׁל רְחַבְעָם וּמְלָאכָתוֹ הָרָעָה בְּיְהוּדָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מבחן המעשים הקטנים
״נַעֲנָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאָמַר: ״וְסָפְדוּ לוֹ כׇל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אוֹתוֹ״, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אֲבִיָּה בֶּן יָרׇבְעָם שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא דָּבָר אֶחָד טוֹב,״
במדרש מועד קטן, רבי יוסֵי הגלילי מביא דוגמה מעבר למציאות ההיסטורית. הוא מתייחס למלך אבייה בן ירבעם, שעל אף שמעשיו היו רעים, נאמר עליו שנמצא בו דברים טובים. המדרש משתמש בשיטת "קל וחומו" כדי להראות שמי שביצע מעשה טוב אחד, אפילו קטן, ראוי להערכה. הדרשן משווה את המקרה לבניו של רבי ישמעאל, כדי להמחיש את החשיבות של מעשים טובים גם כשהם נראים בודדים. המפרש מציג זאת כניתוח לוגי של המקרה, אך חשוב לזכר שזו פרשנות חז"ל ולא תיאור של העובדות היסטוריות בלבד.
מועד קטן כ״ח ב:י״ד ↗ההשתתפות בלוויית המלך
״תָּא שְׁמַע: ״וְסָפְדוּ לוֹ כׇל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ״. דְּלָא לִישְׁתַּנֵּי מִמִּנְהֲגָא.״
הקטע מתוך מסכת סנהדרין דן בפרט המופיע בכתובים לגבי סיום חייו של המלך. המקור מציין כי כל עם ישראל התאבלו עליו וקברו אותו. הפרשנות בבאלי זה אינה מנסה לשנות את המנהג המקורי, אלא מדגישה שההתנהלות הזו הייתה תקינה ודומה למנהגים המקובלים. הגישה כאן היא שמטרת הדיון היא להבהיר שהאופן שבו התאבלו וקברו את המלך תואם את הדרך המקובלת בקרב בני ישראל.
סנהדרין מ״ו ב:י״ג ↗בעקבות המפרשים
הנבואה על קץ ממלכת ירבעם
״שלוח אליך. מאת הקב"ה בשליחות קשה:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את דברי הנביא אחיה למלכת אביה, ששלח אליו נביא בשליחות קשה מן השמיים. לפי רש"י, הדיווח אינו רק על שליחת שליח, אלא על כך שהדברים נאמרו בשליחות מיוחדת של ה’שם. הפרשן מתמקד בטבע המסר המובהק שסובל מנימה של דחיפות ומשמעות אלוהית. הוא מדגיש שהנביא לא הגיע מיוזמתו האישית, אלא כנציג של ה’שם במשימה שהיא קשה ומשמעותית.
רש״י על מלכים א׳ 14:6:1 ↗המצב ביהודה ובגר בית
״ויעש יהודה הרע. ולא נתנו זה על לבם:״
בפרק זה מתוארים האירועים שהתרחשו בתקופת מלכיהם של ירבעם בישראל ואחיהו ביהודה. בגר בית ישראל פוגע בבעלותו ומרים את הכתר, בעוד אחיהו מולך ביהודה. בגר מבצע מעשים רעים ומתמודד עם נבואה על חורבן ביתו. במקביל, אחיהו מולך ביהודה ועושה דברים שאינם טובים בעיני הַשֵּׁם. רש"י מפרש על הפסוק שיהודה עשתה רע, ומסביר שהדבר לא עשה על לבם. כלומר, המעשים הרעים לא נעשו מתוך כוונה מודעת או תכנון מראש, אלא כתוצאה מנסיבות אחרות. לפי פירוש זה, יש להבחין בין פעולה רעה לבין כוונה פנימית למרד בדת.
רש״י על מלכים א׳ 14:22:1 ↗המשכיות הדין והאזהרה
״מכל אשר היו לפניך. רמז בזה לשלמה ולרחבעם:״
הפרק מתאר את תקופת שלטונו של ירבעם בן נבות ואת הנבואה שהגיעה אליו דרך אחיה. הנביא אחיעייה מזהיר את המלך על מעשיו הרעים ועל כך שירבעם הרע את הלב של ה’שם. הנבואה כוללת איום על פירוק הממלכה ועל מותו של ירבעם. מצודת דוד מסביר בפרשנותו על הפסוק התשיעי, כי הכוונה היא שירבעם פעל כפי שפעלו מלכים שקדמו לו. המפרש רואה בכך רמז על הדמיון בין מעשיו של רחבעם למעשיו של שלמה, שניהם גרמו להתרחבות השבר בבית ישראל.
מצודת דוד על מלכים א׳ 14:9:1 ↗הדמיון בין ממלכות ישראל ליהודה
״גם המה. כמו שבנו בני עשרת השבטים:״
בפסוק זה, מצודת דוד מסביר כי מה שקרה בממלכת יהודה, שבו מלכה עבד עבודה רעה, קרה גם בממלכת ישראל. הוא מדמה את המצב של ישראל למצב של עשרת השבטים שספגו עונש דומה. הפרשן מציין כי התנהגות המלכים בשתי הממלכות הייתה דומה מבחינת הפתיעה לעבודה זרה. הוא לא טוען שכל המלכים היו זהים, אלא שהדפוס של חטא והשלכותיו חזר על עצמו בשני הצדדים של הממלכה המפוצלת.
מצודת דוד על מלכים א׳ 14:23:1 ↗