והנה איש אלוהים בא מידות אל בבית אל, בזמן שירובעם עמד על המזבח כדי להקריב.
וְהִנֵּ֣ה ׀ אִ֣ישׁ אֱלֹהִ֗ים בָּ֧א מִיהוּדָ֛ה בִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָרָבְעָ֛ם עֹמֵ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃מלכים א׳ · פרק יג׳
הנבואה על המזבח בבית אל ומות איש האלוהים
נביא מאדם מיהודה מנבא על המזבח בבית אל, נתקף בשקר על ידי נביא זקן, ובסוף נהרג בדרך חזרתו
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הנבואה על המזבח בבית אל
הוא קרא על המזבח בשם ה' ואמר: מזבח, מזבח! כך אמר ה': הנה בן יולד לבית דוד, שמו יאשיהו, והוא יקריב עליך את כוהני הבמות שמקריבים עליך, ועצמות אדם יישרפו עליך.
וַיִּקְרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיֹּ֙אמֶר֙ מִזְבֵּ֣חַ מִזְבֵּ֔חַ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנֵּֽה־בֵ֞ן נוֹלָ֤ד לְבֵית־דָּוִד֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ שְׁמ֔וֹ וְזָבַ֣ח עָלֶ֗יךָ אֶת־כֹּהֲנֵ֤י הַבָּמוֹת֙ הַמַּקְטִרִ֣ים עָלֶ֔יךָ וְעַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם יִשְׂרְפ֥וּ עָלֶֽיךָ׃ובאות היום הזה הוא נתן אות לעידוך: זה האות שאמר ה': הנה המזבח ייבקע והשומן שעל גביו יישפך.
וְנָתַן֩ בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא מוֹפֵת֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֣ה הַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֑ה הִנֵּ֤ה הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ נִקְרָ֔ע וְנִשְׁפַּ֖ךְ הַדֶּ֥שֶׁן אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃כשהמלך שמע את דברי איש האלוהים שקרא על המזבח בבית אל, הוא שלח את ידו מעל המזבח ואמר: תפוס אותך! אבל ידו שהושטה על המזבח התייבשה, והוא לא הצליח להחזיר אותה.
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־דְּבַ֣ר אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל וַיִּשְׁלַ֨ח יָרָבְעָ֧ם אֶת־יָד֛וֹ מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּ֖חַ לֵאמֹ֣ר ׀ תִּפְשֻׂ֑הוּ וַתִּיבַ֤שׁ יָדוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֣ח עָלָ֔יו וְלֹ֥א יָכֹ֖ל לַהֲשִׁיבָ֥הּ אֵלָֽיו׃ה–ח
התפילה על המזבח וסירוב איש האלוהים
והמזבח נסדק, והשומן נשפך מהמזבח בדיוק כפי שביאש איש האלוהים כדבר ה׳.
וְהַמִּזְבֵּ֣חַ נִקְרָ֔ע וַיִּשָּׁפֵ֥ךְ הַדֶּ֖שֶׁן מִן־הַמִּזְבֵּ֑חַ כַּמּוֹפֵ֗ת אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה׃המלך ענה ואמר לאיש האלוהים: "אנא, פנה אל ה׳ אלוהיך והתפלל למעני כדי שיחזור כוחי אליי". איש האלוהים התפלל אל ה׳, ויד המלך חזרה אליו כפי שהייתה קודם.
וַיַּ֨עַן הַמֶּ֜לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים חַל־נָ֞א אֶת־פְּנֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲדִ֔י וְתָשֹׁ֥ב יָדִ֖י אֵלָ֑י וַיְחַ֤ל אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתָּ֤שָׁב יַד־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו וַתְּהִ֖י כְּבָרִֽאשֹׁנָֽה׃המלך אמר לאיש האלוהים: "בוא איתי הביתה, תאכל אצלי ואתן לך מתנה".
וַיְדַבֵּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים בֹּאָה־אִתִּ֥י הַבַּ֖יְתָה וּֽסְעָ֑דָה וְאֶתְּנָ֥ה לְךָ֖ מַתָּֽת׃אבל איש האלוהים אמר למלך: "אם תיתן לי חצי מהבית שלך, לא אבוא איתך, ולא אוכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה".
וַיֹּ֤אמֶר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אִם־תִּתֶּן־לִי֙ אֶת־חֲצִ֣י בֵיתֶ֔ךָ לֹ֥א אָבֹ֖א עִמָּ֑ךְ וְלֹֽא־אֹ֤כַל לֶ֙חֶם֙ וְלֹ֣א אֶשְׁתֶּה־מַּ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ט–יב
חזרתו של איש האלוהים וסיפור המעשה
כי כך ציווה אותי דברי ה׳ לומר: אל תאכל לחם ואל תשת מים, ואל תחזור בדרך שהלכת בה.
כִּֽי־כֵ֣ן ׀ צִוָּ֣ה אֹתִ֗י בִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־תֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְלֹ֣א תִשְׁתֶּה־מָּ֑יִם וְלֹ֣א תָשׁ֔וּב בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתָּ׃והוא הלך בדרך אחרת, ולא חזר בדרך שבה בא אל בית אל.
וַיֵּ֖לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ אַחֵ֑ר וְלֹֽא־שָׁ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֛ר בָּ֥א בָ֖הּ אֶל־בֵּֽית־אֵֽל׃ (פ)ונביא אחד זקן גר בבית אל, ובנו בא וסיפר לו את כל המעשה שעשה איש האלוהים היום בבית אל, את הדברים שאמר למלך, והם סיפרו לאביהם.
וְנָבִ֤יא אֶחָד֙ זָקֵ֔ן יֹשֵׁ֖ב בְּבֵֽית־אֵ֑ל וַיָּב֣וֹא בְנ֡וֹ וַיְסַפֶּר־ל֣וֹ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֶׂ֣ה אֲשֶׁר־עָשָׂה֩ אִישׁ־הָאֱלֹהִ֨ים ׀ הַיּ֜וֹם בְּבֵֽית־אֵ֗ל אֶת־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיְסַפְּר֖וּם לַאֲבִיהֶֽם׃ואביהם שאל אותם: איזו דרך זו הלך בה? ובניו ראו את הדרך שבה הלך איש האלוהים שבא מידות.
וַיְדַבֵּ֤ר אֲלֵהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם אֵֽי־זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ הָלָ֑ךְ וַיִּרְא֣וּ בָנָ֗יו אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־בָּ֖א מִיהוּדָֽה׃יג–טז
פגישת איש האלוהים עם המלך
הוא אמר לבניו: "הכינו לי את הפרד". הם הכינו לו את הפרד, והוא רכב עליו.
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּנָ֔יו חִבְשׁוּ־לִ֖י הַחֲמ֑וֹר וַיַּחְבְּשׁוּ־ל֣וֹ הַחֲמ֔וֹר וַיִּרְכַּ֖ב עָלָֽיו׃הוא הלך אחרי איש האלוהים ומצא אותו יושב תחת עץ. הוא שאל אותו: "האם אתה איש האלוהים שבא מיהודה?" והוא ענה: "אני".
וַיֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וַיִּ֨מְצָאֵ֔הוּ יֹשֵׁ֖ב תַּ֣חַת הָאֵלָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו הַאַתָּ֧ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ מִֽיהוּדָ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃הוא אמר לו: "בוא איתי הביתה ואכל לחם".
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו לֵ֥ךְ אִתִּ֖י הַבָּ֑יְתָה וֶאֱכֹ֖ל לָֽחֶם׃הוא ענה לו: "אני לא יכול לחזור איתך או לבוא איתך, ולא אוכל לחם ולא אשתה מים איתך במקום הזה".
וַיֹּ֗אמֶר לֹ֥א אוּכַ֛ל לָשׁ֥וּב אִתָּ֖ךְ וְלָב֣וֹא אִתָּ֑ךְ וְלֹֽא־אֹ֣כַל לֶ֗חֶם וְלֹֽא־אֶשְׁתֶּ֤ה אִתְּךָ֙ מַ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃יז–כ
השקר של הנביא הישן
כי הגיע אליי דבר מהשם: אתה לא תאכל שם לחם ולא תשתה מים, ולא תחזור בדרך שבה הלכת.
כִּֽי־דָבָ֤ר אֵלַי֙ בִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה לֹֽא־תֹאכַ֣ל לֶ֔חֶם וְלֹֽא־תִשְׁתֶּ֥ה שָׁ֖ם מָ֑יִם לֹא־תָשׁ֣וּב לָלֶ֔כֶת בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְתָּ בָּֽהּ׃הוא ענה לו: גם אני נביא כמוך, ומלאך דיבר אליי בדבר השם ואמר לי להחזיר אותך אל ביתך, כדי שתאכל לחם ותשתה מים. הוא שיקר לו.
וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם־אֲנִ֣י נָבִיא֮ כָּמוֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר הֲשִׁבֵ֤הוּ אִתְּךָ֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְיֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְיֵ֣שְׁתְּ מָ֑יִם כִּחֵ֖שׁ לֽוֹ׃הוא חזר איתו ואכל אצלו בבית ושתה מים.
וַיָּ֣שָׁב אִתּ֗וֹ וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵית֖וֹ וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם׃בזמן שהם ישבו סביב השולחן, הגיע דבר השם אל הנביא שהחזיר אותו.
וַיְהִ֕י הֵ֥ם יֹשְׁבִ֖ים אֶל־הַשֻּׁלְחָ֑ן (פ) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃כא–כד
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַנָּבִיא
הָאִישׁ הָאֱלֹהִי שֶׁבָּא מִיְהוּדָה קָרָא לוֹ וְאָמַר: כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם, כִּי מָרִיתָ אֶת פִּי הַשֵּׁם וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה שֶׁצִוִּיתְךָ הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ.
וַיִּקְרָ֞א אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר־בָּ֤א מִֽיהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה יַ֗עַן כִּ֤י מָרִ֙יתָ֙ פִּ֣י יְהוָ֔ה וְלֹ֤א שָׁמַ֙רְתָּ֙ אֶת־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃הוּא חָזְרָה וְאָכְלָה לֶחֶם וְשָׁתְתָה מַיִם בַּמָּקוֹם שֶׁאָמְרוּ לָהּ: אַל תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל תִּשְׁתֶּה מַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תָבוֹא גּוֹרָלְךָ אֶל קֶבֶר אֲבוֹתֶיךָ.
וַתָּ֗שָׁב וַתֹּ֤אכַל לֶ֙חֶם֙ וַתֵּ֣שְׁתְּ מַ֔יִם בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תֹּ֥אכַל לֶ֖חֶם וְאַל־תֵּ֣שְׁתְּ מָ֑יִם לֹֽא־תָב֥וֹא נִבְלָתְךָ֖ אֶל־קֶ֥בֶר אֲבֹתֶֽיךָ׃על המילים
The original Hebrew 'נִבְלָתְךָ' is a rare form referring to one's fate or passing/remains.
אַחֲרֵי שֶׁאָכַל לֶחֶם וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁתָה מַיִם, הַחֲמוֹר שֶׁהֶחְזִיר אֶת הַנָּבִיא קָשַׁר אֶת עַצְמוֹ לְצַד הַנָּבִיא.
וַיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י אָכְל֥וֹ לֶ֖חֶם וְאַחֲרֵ֣י שְׁתוֹת֑וֹ וַיַּחֲבָשׁ־ל֣וֹ הַחֲמ֔וֹר לַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃הוּא הָלַךְ וְאַרְיֵה מָצָא אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ וַהֲרַג אוֹתוֹ. הַגּוֹרָל שֶׁלּוֹ הוּשְׁכָּב בַּדֶּרֶךְ, הַחֲמוֹר עָמַד לְצַד הַגּוֹרָל וְהָאַרְיֵה עָמַד לְצַד הַגּוֹרָל.
וַיֵּ֕לֶךְ וַיִּמְצָאֵ֧הוּ אַרְיֵ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ וַיְמִיתֵ֑הוּ וַתְּהִ֤י נִבְלָתוֹ֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וְהַחֲמוֹר֙ עֹמֵ֣ד אֶצְלָ֔הּ וְהָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמֵ֖ד אֵ֥צֶל הַנְּבֵלָֽה׃כה–כח
מות איש האלוהים
והנה אנשים שעברים בדרך רואים את הגופה שהושלכה על הדרך ואת האריה שעומד ליד הגופה. הם מגיעים לעיר שבה גר הנביא הזקן ומספרים על כך.
וְהִנֵּ֧ה אֲנָשִׁ֣ים עֹבְרִ֗ים וַיִּרְא֤וּ אֶת־הַנְּבֵלָה֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־הָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמֵ֖ד אֵ֣צֶל הַנְּבֵלָ֑ה וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיְדַבְּר֣וּ בָעִ֔יר אֲשֶׁ֛ר הַנָּבִ֥יא הַזָּקֵ֖ן יֹשֵׁ֥ב בָּֽהּ׃הנביא שהחזיר אותו מהדרך שומע על כך ואומר: זה האיש של אלוהים שמרד בדבר ה'. ה' נתן אותו לאריה, והאריה טרף אותו והרג אותו, בדיוק כדבר ה' שאמר לו.
וַיִּשְׁמַ֣ע הַנָּבִיא֮ אֲשֶׁ֣ר הֱשִׁיב֣וֹ מִן־הַדֶּרֶךְ֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֣ים ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר מָרָ֖ה אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֨הוּ יְהוָ֜ה לָאַרְיֵ֗ה וַֽיִּשְׁבְּרֵ֙הוּ֙ וַיְמִתֵ֔הוּ כִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּר־לֽוֹ׃הוא אומר לבניו: חבשו לי את הפרד, והם חבשו לו.
וַיְדַבֵּ֤ר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר חִבְשׁוּ־לִ֖י אֶֽת־הַחֲמ֑וֹר וַֽיַּחֲבֹֽשׁוּ׃הוא הולך ומוצא את הגופה שלו מושלכת בדרך, ואת הפרד ואת האריה עומדים ליד הגופה. האריה לא אכל את הגופה ולא הרס את הפרד.
וַיֵּ֗לֶךְ וַיִּמְצָ֤א אֶת־נִבְלָתוֹ֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וַֽחֲמוֹר֙ וְהָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמְדִ֖ים אֵ֣צֶל הַנְּבֵלָ֑ה לֹֽא־אָכַ֤ל הָֽאַרְיֵה֙ אֶת־הַנְּבֵלָ֔ה וְלֹ֥א שָׁבַ֖ר אֶֽת־הַחֲמֽוֹר׃כט–לב
קִבּוּר אִישׁ הָאֱלֹהִים וְצַוָּתוֹ הַלִּפְנִים
הַנָּבִיא הֶעֱלָה אֶת נִבְלַת אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל הַחֲמוֹר וְהֶחְזִיר אוֹתוֹ. הוּא הִגִּיעַ אֶל עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן כְּדֵי לְהִסְפֵּד וּלְקַבֵּר אוֹתוֹ.
וַיִּשָּׂ֨א הַנָּבִ֜יא אֶת־נִבְלַ֧ת אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים וַיַּנִּחֵ֥הוּ אֶֽל־הַחֲמ֖וֹר וַיְשִׁיבֵ֑הוּ וַיָּבֹ֗א אֶל־עִיר֙ הַנָּבִ֣יא הַזָּקֵ֔ן לִסְפֹּ֖ד וּלְקָבְרֽוֹ׃הוּא הִנִּחַת אֶת נִבְלַתוֹ בַּקֶּבֶר שֶׁלּוֹ, וְכָל אֲנָשִׁים הִסְפִּדוּ עָלָיו וְאָמְרוּ: "הוֹי אָחִי!"
וַיַּנַּ֥ח אֶת־נִבְלָת֖וֹ בְּקִבְר֑וֹ וַיִּסְפְּד֥וּ עָלָ֖יו ה֥וֹי אָחִֽי׃אַחֲרֵי הַקִּבּוּר, הוּא אָמַר לִבְנָיו: "כְּשֶׁאָמוּת, קִבְרוּ אוֹתִי בַּקֶּבֶר שֶׁבוֹ קָבוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְאֶת הָעַצְמוֹת שֶׁלִּי הַנִּחוּ לְצַד הָעַצְמוֹת שֶׁלּוֹ".
וַיְהִי֮ אַחֲרֵ֣י קָבְר֣וֹ אֹתוֹ֒ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר בְּמוֹתִי֙ וּקְבַרְתֶּ֣ם אֹתִ֔י בַּקֶּ֕בֶר אֲשֶׁ֛ר אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים קָב֣וּר בּ֑וֹ אֵ֚צֶל עַצְמֹתָ֔יו הַנִּ֖יחוּ אֶת־עַצְמֹתָֽי׃כִּי כָּךְ יִהְיֶה הַדָּבָר שֶׁהִכְרִיז דְּבַר הַשֵּׁם עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבְּבֵית אֵל וְעַל כָּל בֵּיתֵי הַבָּמָה שֶׁבְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן.
כִּי֩ הָיֹ֨ה יִהְיֶ֜ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר קָרָא֙ בִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְעַל֙ כָּל־בָּתֵּ֣י הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּעָרֵ֥י שֹׁמְרֽוֹן׃ (פ)לג–לד
התעקשותו של ירבעם על עבודת הכוכבים
אחרי המעשה הזה ירבעם לא חזר מדרכו הרעה. הוא המשיך לקבוע מקדושים מהעם, כי כהני הבמות מילאו את ידם ונהיו כהני הבמות.
אַחַר֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לֹֽא־שָׁ֥ב יָרָבְעָ֖ם מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה וַ֠יָּשָׁב וַיַּ֜עַשׂ מִקְצ֤וֹת הָעָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת הֶֽחָפֵץ֙ יְמַלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ וִיהִ֖י כֹּהֲנֵ֥י בָמֽוֹת׃וזה מה שקרה בגלל החטא הזה, שבית ירבעם נכחד ונגרע מן האדמה.
וַיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לְחַטַּ֖את בֵּ֣ית יָרָבְעָ֑ם וּלְהַכְחִיד֙ וּלְהַשְׁמִ֔יד מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הנבואה על המזבח בבית אל
וְהִנֵּ֣ה ׀ אִ֣ישׁ אֱלֹהִ֗ים בָּ֧א מִיהוּדָ֛ה בִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָרָבְעָ֛ם עֹמֵ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃
וַיִּקְרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיֹּ֙אמֶר֙ מִזְבֵּ֣חַ מִזְבֵּ֔חַ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנֵּֽה־בֵ֞ן נוֹלָ֤ד לְבֵית־דָּוִד֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ שְׁמ֔וֹ וְזָבַ֣ח עָלֶ֗יךָ אֶת־כֹּהֲנֵ֤י הַבָּמוֹת֙ הַמַּקְטִרִ֣ים עָלֶ֔יךָ וְעַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם יִשְׂרְפ֥וּ עָלֶֽיךָ׃
וְנָתַן֩ בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא מוֹפֵת֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֣ה הַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֑ה הִנֵּ֤ה הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ נִקְרָ֔ע וְנִשְׁפַּ֖ךְ הַדֶּ֥שֶׁן אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־דְּבַ֣ר אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל וַיִּשְׁלַ֨ח יָרָבְעָ֧ם אֶת־יָד֛וֹ מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּ֖חַ לֵאמֹ֣ר ׀ תִּפְשֻׂ֑הוּ וַתִּיבַ֤שׁ יָדוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֣ח עָלָ֔יו וְלֹ֥א יָכֹ֖ל לַהֲשִׁיבָ֥הּ אֵלָֽיו׃
ה–ח
התפילה על המזבח וסירוב איש האלוהים
וְהַמִּזְבֵּ֣חַ נִקְרָ֔ע וַיִּשָּׁפֵ֥ךְ הַדֶּ֖שֶׁן מִן־הַמִּזְבֵּ֑חַ כַּמּוֹפֵ֗ת אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה׃
וַיַּ֨עַן הַמֶּ֜לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים חַל־נָ֞א אֶת־פְּנֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲדִ֔י וְתָשֹׁ֥ב יָדִ֖י אֵלָ֑י וַיְחַ֤ל אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתָּ֤שָׁב יַד־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו וַתְּהִ֖י כְּבָרִֽאשֹׁנָֽה׃
וַיְדַבֵּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים בֹּאָה־אִתִּ֥י הַבַּ֖יְתָה וּֽסְעָ֑דָה וְאֶתְּנָ֥ה לְךָ֖ מַתָּֽת׃
וַיֹּ֤אמֶר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אִם־תִּתֶּן־לִי֙ אֶת־חֲצִ֣י בֵיתֶ֔ךָ לֹ֥א אָבֹ֖א עִמָּ֑ךְ וְלֹֽא־אֹ֤כַל לֶ֙חֶם֙ וְלֹ֣א אֶשְׁתֶּה־מַּ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃
ט–יב
חזרתו של איש האלוהים וסיפור המעשה
כִּֽי־כֵ֣ן ׀ צִוָּ֣ה אֹתִ֗י בִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־תֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְלֹ֣א תִשְׁתֶּה־מָּ֑יִם וְלֹ֣א תָשׁ֔וּב בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתָּ׃
וַיֵּ֖לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ אַחֵ֑ר וְלֹֽא־שָׁ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֛ר בָּ֥א בָ֖הּ אֶל־בֵּֽית־אֵֽל׃ (פ)
וְנָבִ֤יא אֶחָד֙ זָקֵ֔ן יֹשֵׁ֖ב בְּבֵֽית־אֵ֑ל וַיָּב֣וֹא בְנ֡וֹ וַיְסַפֶּר־ל֣וֹ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֶׂ֣ה אֲשֶׁר־עָשָׂה֩ אִישׁ־הָאֱלֹהִ֨ים ׀ הַיּ֜וֹם בְּבֵֽית־אֵ֗ל אֶת־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיְסַפְּר֖וּם לַאֲבִיהֶֽם׃
וַיְדַבֵּ֤ר אֲלֵהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם אֵֽי־זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ הָלָ֑ךְ וַיִּרְא֣וּ בָנָ֗יו אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־בָּ֖א מִיהוּדָֽה׃
יג–טז
פגישת איש האלוהים עם המלך
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּנָ֔יו חִבְשׁוּ־לִ֖י הַחֲמ֑וֹר וַיַּחְבְּשׁוּ־ל֣וֹ הַחֲמ֔וֹר וַיִּרְכַּ֖ב עָלָֽיו׃
וַיֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וַיִּ֨מְצָאֵ֔הוּ יֹשֵׁ֖ב תַּ֣חַת הָאֵלָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו הַאַתָּ֧ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ מִֽיהוּדָ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו לֵ֥ךְ אִתִּ֖י הַבָּ֑יְתָה וֶאֱכֹ֖ל לָֽחֶם׃
וַיֹּ֗אמֶר לֹ֥א אוּכַ֛ל לָשׁ֥וּב אִתָּ֖ךְ וְלָב֣וֹא אִתָּ֑ךְ וְלֹֽא־אֹ֣כַל לֶ֗חֶם וְלֹֽא־אֶשְׁתֶּ֤ה אִתְּךָ֙ מַ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃
יז–כ
השקר של הנביא הישן
כִּֽי־דָבָ֤ר אֵלַי֙ בִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה לֹֽא־תֹאכַ֣ל לֶ֔חֶם וְלֹֽא־תִשְׁתֶּ֥ה שָׁ֖ם מָ֑יִם לֹא־תָשׁ֣וּב לָלֶ֔כֶת בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְתָּ בָּֽהּ׃
וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם־אֲנִ֣י נָבִיא֮ כָּמוֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר הֲשִׁבֵ֤הוּ אִתְּךָ֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְיֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְיֵ֣שְׁתְּ מָ֑יִם כִּחֵ֖שׁ לֽוֹ׃
וַיָּ֣שָׁב אִתּ֗וֹ וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵית֖וֹ וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם׃
וַיְהִ֕י הֵ֥ם יֹשְׁבִ֖ים אֶל־הַשֻּׁלְחָ֑ן (פ) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃
כא–כד
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַנָּבִיא
וַיִּקְרָ֞א אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר־בָּ֤א מִֽיהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה יַ֗עַן כִּ֤י מָרִ֙יתָ֙ פִּ֣י יְהוָ֔ה וְלֹ֤א שָׁמַ֙רְתָּ֙ אֶת־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
וַתָּ֗שָׁב וַתֹּ֤אכַל לֶ֙חֶם֙ וַתֵּ֣שְׁתְּ מַ֔יִם בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תֹּ֥אכַל לֶ֖חֶם וְאַל־תֵּ֣שְׁתְּ מָ֑יִם לֹֽא־תָב֥וֹא נִבְלָתְךָ֖ אֶל־קֶ֥בֶר אֲבֹתֶֽיךָ׃
וַיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י אָכְל֥וֹ לֶ֖חֶם וְאַחֲרֵ֣י שְׁתוֹת֑וֹ וַיַּחֲבָשׁ־ל֣וֹ הַחֲמ֔וֹר לַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃
וַיֵּ֕לֶךְ וַיִּמְצָאֵ֧הוּ אַרְיֵ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ וַיְמִיתֵ֑הוּ וַתְּהִ֤י נִבְלָתוֹ֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וְהַחֲמוֹר֙ עֹמֵ֣ד אֶצְלָ֔הּ וְהָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמֵ֖ד אֵ֥צֶל הַנְּבֵלָֽה׃
כה–כח
מות איש האלוהים
וְהִנֵּ֧ה אֲנָשִׁ֣ים עֹבְרִ֗ים וַיִּרְא֤וּ אֶת־הַנְּבֵלָה֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־הָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמֵ֖ד אֵ֣צֶל הַנְּבֵלָ֑ה וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיְדַבְּר֣וּ בָעִ֔יר אֲשֶׁ֛ר הַנָּבִ֥יא הַזָּקֵ֖ן יֹשֵׁ֥ב בָּֽהּ׃
וַיִּשְׁמַ֣ע הַנָּבִיא֮ אֲשֶׁ֣ר הֱשִׁיב֣וֹ מִן־הַדֶּרֶךְ֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֣ים ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר מָרָ֖ה אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֨הוּ יְהוָ֜ה לָאַרְיֵ֗ה וַֽיִּשְׁבְּרֵ֙הוּ֙ וַיְמִתֵ֔הוּ כִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּר־לֽוֹ׃
וַיְדַבֵּ֤ר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר חִבְשׁוּ־לִ֖י אֶֽת־הַחֲמ֑וֹר וַֽיַּחֲבֹֽשׁוּ׃
וַיֵּ֗לֶךְ וַיִּמְצָ֤א אֶת־נִבְלָתוֹ֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וַֽחֲמוֹר֙ וְהָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמְדִ֖ים אֵ֣צֶל הַנְּבֵלָ֑ה לֹֽא־אָכַ֤ל הָֽאַרְיֵה֙ אֶת־הַנְּבֵלָ֔ה וְלֹ֥א שָׁבַ֖ר אֶֽת־הַחֲמֽוֹר׃
כט–לב
קִבּוּר אִישׁ הָאֱלֹהִים וְצַוָּתוֹ הַלִּפְנִים
וַיִּשָּׂ֨א הַנָּבִ֜יא אֶת־נִבְלַ֧ת אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים וַיַּנִּחֵ֥הוּ אֶֽל־הַחֲמ֖וֹר וַיְשִׁיבֵ֑הוּ וַיָּבֹ֗א אֶל־עִיר֙ הַנָּבִ֣יא הַזָּקֵ֔ן לִסְפֹּ֖ד וּלְקָבְרֽוֹ׃
וַיַּנַּ֥ח אֶת־נִבְלָת֖וֹ בְּקִבְר֑וֹ וַיִּסְפְּד֥וּ עָלָ֖יו ה֥וֹי אָחִֽי׃
וַיְהִי֮ אַחֲרֵ֣י קָבְר֣וֹ אֹתוֹ֒ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר בְּמוֹתִי֙ וּקְבַרְתֶּ֣ם אֹתִ֔י בַּקֶּ֕בֶר אֲשֶׁ֛ר אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים קָב֣וּר בּ֑וֹ אֵ֚צֶל עַצְמֹתָ֔יו הַנִּ֖יחוּ אֶת־עַצְמֹתָֽי׃
כִּי֩ הָיֹ֨ה יִהְיֶ֜ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר קָרָא֙ בִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְעַל֙ כָּל־בָּתֵּ֣י הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּעָרֵ֥י שֹׁמְרֽוֹן׃ (פ)
לג–לד
התעקשותו של ירבעם על עבודת הכוכבים
אַחַר֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לֹֽא־שָׁ֥ב יָרָבְעָ֖ם מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה וַ֠יָּשָׁב וַיַּ֜עַשׂ מִקְצ֤וֹת הָעָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת הֶֽחָפֵץ֙ יְמַלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ וִיהִ֖י כֹּהֲנֵ֥י בָמֽוֹת׃
וַיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לְחַטַּ֖את בֵּ֣ית יָרָבְעָ֑ם וּלְהַכְחִיד֙ וּלְהַשְׁמִ֔יד מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתאר מפגש בין איש אלוהים לנביא זקן בבית אל, המשלים בנבואה על חורבן המזבח ומוות טרגי של הנביא.
פסוקים א–ד
הנבואה על המזבח בבית אל
איש אלוהים מיהודה מגיע לבית אל וחוזה מפגיעת המזבח ומותו של כוהן עתידי בשם יאשיהו. כסימן לנבואה, המזבח נבקע והשומן נשפך. כאשר ירבעם מנסה לעצור את איש האלוֹהִים, ידו מתייבשת ואינו יכול להחזירה.
פסוקים ה–ח
התפילה על המזבח וסירוב איש האלוהים
לאחר שדבר ה׳ דרך איש האלוהים, המזבח נסדק והשומן נשפך. המלך מבקש מהנביא להתפלל למענו כדי שיחזור לו כוחו. למרות הזמנת המלך לאכול בביתו ולקבל מתנה, איש האלוהים מסרב לאכול או לשתות באותו מקום.
פסוקים ט–יב
חזרתו של איש האלוהים וסיפור המעשה
איש האלוהים מחליט לא לחזור בדרכו המקורית כפי שציווה ה'. נביא זקן בבית אל שומע על המפגש עם המלך מפי בנו, אשר ראה את הדרך שבה עבר איש האלוהים שבא מידות.
פסוקים יג–טז
פגישת איש האלוהים עם המלך
איש האלוהים נוסע על פרד אחרי שעלה לממלכת ישראל. הוא פוגש אדם יושב תחת עץ ושואל אותו אם הוא איש האלוהים מיהודה. האיש מודה בזה, אך מסרב להזמנת האדם לאכול ולשתות בביתו, ומתעקש שלא לאכול ולא לשתות במקום זה.
פסוקים יז–כ
השקר של הנביא הישן
נביא מזהיר איש לא לאכול או לשתות באותו מקום, אך האיש משקר לו וטוען שקיבל הוראה אחרת ממלאך. הנביא מסכים לחזור איתו לביתו, ובזמן האכילה מופיעה שוב הוראת השם אל הנביא שהחזיה את האיש.
פסוקים כא–כד
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַנָּבִיא
הָאִישׁ הָאֱלֹהִי מְקַבֵּל הֲלָכָה מִן הַנָּבִיא שֶׁשָּׁב מִיְהוּדָה. הַנָּבִיא מַזְהִיר אוֹתוֹ לֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אַךְ הָאִישׁ מֵפר הַצִּוּוּי. לְבַסוֹף, הָאָרְיֵה הֲרַג אֶת הָאִישׁ, וְהַחֲמוֹר עָמַד לְצַד גּוֹרָלוֹ הַמֻּשְׁכָּב בַּדֶּרֶךְ.
פסוקים כה–כח
מות איש האלוהים
אנשים שחולפים בדרך רואים גופה ואריה לידה, ומדווחים על כך לנביא הזקן. הנביא מזהה את האיש כמי שמרד בדבר ה', ומתקיים כפי שנבואה. כשהנביא חוזר, הוא מוצא את הגופה ואת האריה עומדים לידה ללא פגע בגופה או בפרד.
פסוקים כט–לב
קִבּוּר אִישׁ הָאֱלֹהִים וְצַוָּתוֹ הַלִּפְנִים
הַנָּבִיא הֶעֱלָה אֶת גּוּפַת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן לְקִבּוּר. בְּעֵת הַסְפֵד הַקֶּבֶר, הַזָּקֵן צִוָּה אֶת בָּנוֹ בְּעֵת מָתוֹ לְקַבֵּר אוֹתוֹ בְּקֶבֶר הָאִישׁ וּלְהַנִּחַת אֶת עַצְמוֹתָיו לְצַד עַצְמוֹת הָאִישׁ, כְּפִי שֶׁהִתְקַדֵּם הַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמִּזְבֵּחַ.
פסוקים לג–לד
התעקשותו של ירבעם על עבודת הכוכבים
לאחר הנבואה, ירבעם אינו משנה את דרכו הרעה וממשיך בשינוי עבודת ה' על ידי מינוי כהנים בבמות. המעשה הזה הוביל לחטא המבשר על הכחדה והשמדת בית ירבעם מן האדמה.
הנבואה התקיימה כפי שנאמר, וירבעם המלך המשיך בדרכו הרעה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הנבחרות של הנביא והמלכויות
״[ו] ר' יודן פתח כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט (משלי י:כ). כסף נבחר לשון צדיק, זה יעידו הנביא. לב רשעים כמעט, זה ירבעם,״
בפסיקתא דרב כהנא מוסבר הקשר בין דברי משלי לבין המפגש בין איש האלוהים לירבעם. המפרש מציין כי הביטוי "כֶּסֶף נִבְחָר" משמש לתיאור צדיק, וזה מתבטא בלשונו של הנביא שהבטיחה את הגורל. לפי אבא בר כהנא, הכפל "מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ" מרמז על שני המזבחות שבבית אל ובדן, ועל הנבואה שתתקיים בבית דוד. הפרשנות מציגה גם את המאבק על הכבוד בין הנביא למלך. כאשר ירבעם שלח את ידו לתפוס את איש האלוהים, ידו יבשה כפי שנבוא את המזבח. רבנו חונא מדגיש כי כבוד הצדיק נשמר גם כשהמלך מנסה לפגוע בו. המפרש מסביר גם את כפל המילים "אֱלֹהֶיךָ" ו"אֱלֹהַּ" כביטוי לכעס המלך, אך בסופו של דבר התפילה הועילה והמצב חזר להיות כשהיה בהתחלה.
פסיקתא דרב כהנא ב׳:ו׳ ↗התנבואה וסימן המזבח
״חָפֵץ, אַף הַיָּדַיִם אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם. אֵימָתַי? כְּשֶׁבָּא עִדּוֹ הַנָּבִיא אֵצֶל יָרָבְעָם, דִּכְתִיב: וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר ה' אֶל בֵּית אֵל וְיָרָבְעָם״
בַּמִּדְרָשׁ הַמְּסוֹרֵק, מְסֻרֶת פֵּרוּשׁ עַל הַמִּפְגָּשׁ בֵּין אִישׁ הָאֱלֹהִים לְבֵין יָרָבְעָם הַמֶּלֶךְ. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר לָמָּה הַנָּבִיא קָרָא "מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ" בִּשְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה כְּבָר מַצְעִיק אֶת הַמִּזְבְּחִים שֶׁבְּבֵית אֵל וּשְׁבֵית דָּן. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל גַּם אֶת הַבְּשׂוֹרָה עַל יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁהַנָּבִיא אָמַר "עֲצָמוֹת אָדָם", הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ עֲצָמוֹת שֶׁל יָרָבְעָם, כִּי הַכָּבוֹד שֶׁל הַמַּלְכוּת נִשְׁמַר. הַמִּדְרָשׁ מַצִּיג אֶת הַמַּעֲשֶׂה כְּאוֹת מוחָשׁ לְמַעֲשֵׂי הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר הַמִּזְבֵּחַ נִקְרַע וְהַדֶּשֶׁן נִשְׁפַּךְ כַּמּוֹפֵת שֶׁנֶּתַן הַנָּבִיא.
מדרש תנחומא, תולדות י״ב:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הנביא מבית יהודה והמזבח בשממה
״אלהיך. ולא אלהי, עדיין עומד במרדו:״
בפרק זה אנו קוראים על איש אלוהים שהגיע מידוה וקרא נגד המזבח בבית ירבעם. הוא ניבא שצאצאים ייוולדו למלך ידושה ויעלו על המזבח, וביקש מהמלך שלא יחזור בדרך המקורית. המלך ניסה לפגוע בו, אך הנביא הראה לו שדבר הַשֵּׁם אכן יתקיים. הפרק מתאר גם את המפגש של הנביא עם זקן מבית ביתאל. הזקן ניסה לשכנע את הנביא לא לחזור, אך הנביה טען שהקדוש ברוך הוא אסר עליו לאכול או לשתות במקום הזה. בסופו של דבר, הזקן שיקר לנביא, והנביא חזר למשימתו אך נגזר עליו מיתה על ידי אריה שפגש בדרך. רש"י מציין כי המלך התפלל למען הנביא, אך הוא עדיין נשאר בסירובו להכיר באלוהי ישראל.
רש״י על מלכים א׳ 13:6:1 ↗זיהוי איש האלהים
״לנביא אשר השיבו. שם זה לרכוב עליו איש האלהים:״
רש"י מפרש את הפסוק השחור בסיפור, המתאר את התוצאה של הנבואה. הוא מציין כי הכינוי "רכוב עליו" מתייחס לאדם שהאלוהים שלח, וזיהוי זה עוזר להבין מי היה הנביא שהגיע מיואל. הפירוש מתמקד בזהות הדוברת ובתפקידו של איש האלוהים כמי שנושא את המסר של הַשֵּׁם.
רש״י על מלכים א׳ 13:23:1 ↗המלאך המזהיר את האיש
״צוה אותי. המלאך הדובר בי צוני בדבר ה׳ וכו׳:״
בפירושו על פסוק זה, מסביר מצודת דוד כי המלאך שדיבר אל האיש מהיהודא נשלח כנביא מיוחד כדי להוכיח את המזבח. המלאך לא רק הביא את המסר, אלא גם הופיע באופן עצמון כדי להזהיר את הנביא מפני הסכנה. הפרשנות מתמקדת בתפקיד המלאך כדובר בשם ה׳, המבטיח לאיש שהדברים שהנביא אומר הם אמת מוחלטת מצד שמיים. המצודת דוד מבהיר כי הדיבור הזה נועד להדגיש את החובה המוחלטת לציית לפקודה.
מצודת דוד על מלכים א׳ 13:9:1 ↗מצודת דוד על המילים שנאמרו
״אשר דבר לו. אשר דבר עליו:״
הַמִּצּוּדת דָּוִד הַסּוֹבֵר שֶׁהַמִּלִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּמַּעֲשֶׂה הַכֹּל הָיוּ כְּמַעֲשֶׂה שֶׁדִּבֵּר עַל אֲשֶׁר הָיָה. הַכְּתִיב בַּמִּקְרָא "אֲשֶׁר דִּבֵּר לוֹ" מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ שֶׁהַדָּבָר הַמְּדֻבָּר הוּא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו. הַמּפרֵשׁ מַסְבִּים שֶׁהַתַּעֲלוּמָה בַּלָּשׁוֹן הַמִּקְרָאִי הִיא בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּעֶשָׂה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו.
מצודת דוד על מלכים א׳ 13:26:1 ↗