רחבעם הלך לשכם, כי כל ישראל התאספו לשכם כדי למנות אותו למלך.
וַיֵּ֥לֶךְ רְחַבְעָ֖ם שְׁכֶ֑ם כִּ֥י שְׁכֶ֛ם בָּ֥א כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִ֥יךְ אֹתֽוֹ׃מלכים א׳ · פרק יב׳
רחבעם נבחר למלך והממלכה מתפצלת
רחבעם עולה לשלטון, אך לאחר התייעצות שגויה עם צעירים, ישראל פורשת מממלכת יהודה וירבעם מקים עבודת זרה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ יב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
רחבעם נבחר למלך
כשירבעם בן נבט שמע זאת, והוא עדיין היה במצרים, המקום שבו ברח מפני המלך שלמה. ירבעם נשאר במצרים.
וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ ׀ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֗ט וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ בְמִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֔ח מִפְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יָרָבְעָ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃הם שלחו ואמרו לו לבוא. ירבעם וכל קהל ישראל באו ודיברו אל רחבעם ואמרו:
וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ וַיִּקְרְאוּ־ל֔וֹ ויבאו [וַיָּבֹ֥א] יָרָבְעָ֖ם וְכָל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶל־רְחַבְעָ֖ם לֵאמֹֽר׃אביך הכביד עלינו עם העול, ואתה עכשיו הקל מעבודתו הקשה של אביך ומעולו הכבד שהטיל עלינו, ואנחנו נעבוד אותך.
אָבִ֖יךָ הִקְשָׁ֣ה אֶת־עֻלֵּ֑נוּ וְאַתָּ֡ה עַתָּ֣ה הָקֵל֩ מֵעֲבֹדַ֨ת אָבִ֜יךָ הַקָּשָׁ֗ה וּמֵעֻלּ֧וֹ הַכָּבֵ֛ד אֲשֶׁר־נָתַ֥ן עָלֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃ה–ח
התייעצות רחבאם עם הזקנים והצעירים
הוא אמר להם: לכו שוב לשלושה ימים וחזרו אליי, והעם הלך.
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לְכ֥וּ עֹ֛ד שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וְשׁ֣וּבוּ אֵלָ֑י וַיֵּלְכ֖וּ הָעָֽם׃המלך רחבam התייעץ עם הזקנים שעמדו לפני שׁלמה אביו בזמן שהיה בחיים, ושאל אותם: איך אתם מתכוונים להחזיר את העם הזה?
וַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים אֶת־פְּנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּֽהְיֹת֥וֹ חַ֖י לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃הם אמרו לו: אם היום תהיה משרת של העם הזה, תשרת אותם ותענה להם ותדבר איתם דברים טובים, הם יהיו עבדים שלך בכל הימים.
וידבר [וַיְדַבְּר֨וּ] אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר אִם־הַ֠יּוֹם תִּֽהְיֶה־עֶ֜בֶד לָעָ֤ם הַזֶּה֙ וַֽעֲבַדְתָּ֔ם וַעֲנִיתָ֕ם וְדִבַּרְתָּ֥ אֲלֵיהֶ֖ם דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים וְהָי֥וּ לְךָ֛ עֲבָדִ֖ים כָּל־הַיָּמִֽים׃הוא זנח את העצה של הזקנים שהציעו לו, והתייעץ עם הצעירים שגדלו איתו ועמדו לפניו.
וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃ט–יב
תשובת ירבעם ותחילת מפגש העם
הוא אמר להם: "מה אתם מתכננים? בואו נשיב את העם הזה לדברים שאמרו לי, כדי להקל על העול שאביכם הטיל עלינו".
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃הילדים שגדלו איתו אמרו לו: "תגיד לעם הזה שאמרו לך שאביך הכביד עלינו, ואתה תקל עלינו. תדבר איתם כך: אני קטן וקשה יותר ממה שאבי נתן לנו".
וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֮ לֵאמֹר֒ כֹּֽה־תֹאמַ֣ר לָעָ֣ם הַזֶּ֡ה אֲשֶׁר֩ דִּבְּר֨וּ אֵלֶ֜יךָ לֵאמֹ֗ר אָבִ֙יךָ֙ הִכְבִּ֣יד אֶת־עֻלֵּ֔נוּ וְאַתָּ֖ה הָקֵ֣ל מֵעָלֵ֑ינוּ כֹּ֚ה תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קָֽטָנִּ֥י עָבָ֖ה מִמָּתְנֵ֥י אָבִֽי׃ועכשיו, אביכם הטיל עליכם עול כבד, ואני אוסיף על העול שלכם. אביכם עונש אתכם בשוטים, ואני אעניש אתכם בעקרבים".
וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אוֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ורבעים וכל העם באו אל רחבעם ביום השלישי, כפי שהמלך אמר: "שובו אליי ביום השלישי".
ויבו [וַיָּב֨וֹא] יָרָבְעָ֧ם וְכָל־הָעָ֛ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר שׁ֥וּבוּ אֵלַ֖י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִֽׁי׃יג–טז
סרדות רחבוам ופיצול הממלכה
המלך ענה לעם בצורה קשה, והוא זר של את עצת הזקנים שייעצו לו.
וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃הוא דיבר אליהם כמו ילדים ואמר: אבא שלי הכביד את עולכם, ואני אוסיף על העול שלכם. אבא שלי ענש אתכם בשוטים, ואני אענש אתכם בעקרבים.
וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃המלך לא שמע לעם, כי הייתה לכך סיבה מהשם כדי להגשים את דברו שהשם אמר ביד אחינו של ירבעם בן נבט, אחיה השילוני.
וְלֹֽא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהוָ֔ה לְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣ה הַשִּׁילֹנִ֔י אֶל־יָרָבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃כל ישראל ראו שהמלך לא שמע להם, והעם החזיר את המלך ואמר: מה לנו בחלק לדוד ואין לנו נחלה לבן ישי? בתוך אוהלי ישראל, תראה עכשיו את ביתך, דוד. ואז ישראל חזרה לאוהליה.
וַיַּ֣רְא כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹֽא־שָׁמַ֣ע הַמֶּלֶךְ֮ אֲלֵיהֶם֒ וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ דָּבָ֣ר ׀ לֵאמֹ֡ר מַה־לָּנוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹֽא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑ד וַיֵּ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃יז–כ
התפצלות הממלכה
ובני ישראל שגרים בערים של יהודה, ורחבआम מלך עליהם.
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃ (פ)המלך רחבआम שלח את אדורם, שאחראי על עבודת הכפייה, אבל כל ישראל הרימו עליו אבנים והרגו אותו. המלך רחבעם רכב במהירות על מרכבתו כדי לברוח לירושלים.
וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־אֲדֹרָם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמַּ֔ס וַיִּרְגְּמ֨וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֥ל בּ֛וֹ אֶ֖בֶן וַיָּמֹ֑ת וְהַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם הִתְאַמֵּץ֙ לַעֲל֣וֹת בַּמֶּרְכָּבָ֔ה לָנ֖וּס יְרוּשָׁלִָֽם׃ישראל מרדו בבית דוד עד היום הזה.
וַיִּפְשְׁע֤וּ יִשְׂרָאֵל֙ בְּבֵ֣ית דָּוִ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)כשכל ישראל שמעו שירבעם חזר, הם שלחו וקראו לו להתאסף, ומלכו עליו את כל ישראל. אחרי תקופת בית דוד, רק שבט יהודה נשאר תחת שלטונו.
וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֤עַ כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־שָׁ֣ב יָרָבְעָ֔ם וַֽיִּשְׁלְח֗וּ וַיִּקְרְא֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א הָיָה֙ אַחֲרֵ֣י בֵית־דָּוִ֔ד זוּלָתִ֥י שֵֽׁבֶט־יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃כא–כד
הפקת המלחמה ביהודה
רחבעם הגיע לירושלים, וקיבץ את כל שבט יהודה ושבט בנימין. היו שם מאה ושמונים אלף גברים מוכנים למלחמה כדי להילחם בבית ישראל ולהחזיר את המלוכה לרחבעם בן שלמה.
ויבאו [וַיָּבֹ֣א] רְחַבְעָם֮ יְרוּשָׁלִַם֒ וַיַּקְהֵל֩ אֶת־כָּל־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שֵׁ֣בֶט בִּנְיָמִ֗ן מֵאָ֨ה וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְהָשִׁיב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לִרְחַבְעָ֖ם בֶּן־שְׁלֹמֹֽה׃ (פ)ואז הגיעה דברי אלוהים לשמעיה, איש האלוהים, ולומר:
וַיְהִי֙ דְּבַ֣ר הָֽאֱלֹהִ֔ים אֶל־שְׁמַעְיָ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃תגיד לרחבעם בן שלמה, מלך יהודה, ולכל בית יהודה ובנימין ושאר העם, ולומר:
אֱמֹ֗ר אֶל־רְחַבְעָ֤ם בֶּן־שְׁלֹמֹה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְאֶל־כָּל־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ין וְיֶ֥תֶר הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃כך אמר ה' : אל תעלו ואל תילחמו עם אחיכם בני ישראל. שובו, כל אחד לביתו, כי הדבר הזה הוא ממני. והם שמעו את דברי ה' וחזרו ללכת לפי דברי ה'.
כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֡ה לֹֽא־תַעֲלוּ֩ וְלֹא־תִלָּ֨חֲמ֜וּן עִם־אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיָּשֻׁ֥בוּ לָלֶ֖כֶת כִּדְבַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)כה–כח
תכנית ירבעם למנוע את חזרת העם
ירבעם בנה את שכם על הר אפרים ושמר שם, ואז יצא משם ובנה את פנואל.
וַיִּ֨בֶן יָרָבְעָ֧ם אֶת־שְׁכֶ֛ם בְּהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣שֶׁב בָּ֑הּ וַיֵּצֵ֣א מִשָּׁ֔ם וַיִּ֖בֶן אֶת־פְּנוּאֵֽל׃ירבעם אמר בלב עצמו: עכשיו הממלכה תחזור לבית דוד.
וַיֹּ֥אמֶר יָרָבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד׃אם העם הזה יעלה להקריב קורבנות בבית ה' בירושלים, והלב של העם הזה יחזור למנהיגיו, לרחבעם מלך יהודה, אז אני אמות והם יחזרו לרחבעם מלך יהודה.
אִֽם־יַעֲלֶ֣ה ׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית־יְהוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְ֠שָׁב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַהֲרָגֻ֕נִי וְשָׁ֖בוּ אֶל־רְחַבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃המלך החליט לעשות את זה, והוא הכין שני עגלי זהב ואמר להם: זה יותר טוב לכם מאשר לעלות לירושלים; הנה אלו האלים שלכם, שהעלו אתכם מארץ מצרים.
וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃כט–לב
הקמת עבודת המזבח של ירבעם
הוּא הִצִּיב אֶחָד מֵהָעֲבָדִים בְּבֵית אֵל, וְאֶת הָאֶחָד הַשֵּׁנִי נָתַן בְּדָן.
וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לְחַטָּאת, וְהָעָם הָלְכוּ לְפָנֵי הָעֲבָד הָאֶחָד בְּדָן.
וַיְהִ֛י הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לְחַטָּ֑את וַיֵּלְכ֥וּ הָעָ֛ם לִפְנֵ֥י הָאֶחָ֖ד עַד־דָּֽן׃הוּא בָּנָה בָּמוֹת, וְהַכֹּהֲנִים מִן הָעָם, שֶׁלֹּא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי, שִׁירְתוּ בָּהֶם.
וַיַּ֖עַשׂ אֶת־בֵּ֣ית בָּמ֑וֹת וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָי֖וּ מִבְּנֵ֥י לֵוִֽי׃יָרָבְעָם עָשָׂה חַג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ, כְּמוֹ הַחַג שֶׁבִּיהוּדָה. בְּבֵית אֵל הוּא עָלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּדֵי לִזְבּוֹחַ אֶת הָעֵגְלִים שֶׁהֶעֱלָה, וְהוּא הִמְלִיט בְּבֵית אֵל אֶת הַכֹּהֲנִים שֶׁל הַבָּמוֹת שֶׁבָּנָה.
וַיַּ֣עַשׂ יָרָבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַּחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם ׀ לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג ׀ אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֙עַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה וְהֶעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת־כֹּהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃לג–לג
חג בבית אל
הוא עלה על המזבח שהוא בנה בבית אל, ביום חמישה עשר של החודש השמיני, החודש שבחר, וחגג עבור בני ישראל, ועלה על המזבח כדי להקריב קורבנות.
וַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א מלבד [מִלִּבּ֑וֹ] וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
רחבעם נבחר למלך
וַיֵּ֥לֶךְ רְחַבְעָ֖ם שְׁכֶ֑ם כִּ֥י שְׁכֶ֛ם בָּ֥א כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִ֥יךְ אֹתֽוֹ׃
וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ ׀ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֗ט וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ בְמִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֔ח מִפְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יָרָבְעָ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃
וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ וַיִּקְרְאוּ־ל֔וֹ ויבאו [וַיָּבֹ֥א] יָרָבְעָ֖ם וְכָל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶל־רְחַבְעָ֖ם לֵאמֹֽר׃
אָבִ֖יךָ הִקְשָׁ֣ה אֶת־עֻלֵּ֑נוּ וְאַתָּ֡ה עַתָּ֣ה הָקֵל֩ מֵעֲבֹדַ֨ת אָבִ֜יךָ הַקָּשָׁ֗ה וּמֵעֻלּ֧וֹ הַכָּבֵ֛ד אֲשֶׁר־נָתַ֥ן עָלֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃
ה–ח
התייעצות רחבאם עם הזקנים והצעירים
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לְכ֥וּ עֹ֛ד שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וְשׁ֣וּבוּ אֵלָ֑י וַיֵּלְכ֖וּ הָעָֽם׃
וַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים אֶת־פְּנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּֽהְיֹת֥וֹ חַ֖י לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃
וידבר [וַיְדַבְּר֨וּ] אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר אִם־הַ֠יּוֹם תִּֽהְיֶה־עֶ֜בֶד לָעָ֤ם הַזֶּה֙ וַֽעֲבַדְתָּ֔ם וַעֲנִיתָ֕ם וְדִבַּרְתָּ֥ אֲלֵיהֶ֖ם דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים וְהָי֥וּ לְךָ֛ עֲבָדִ֖ים כָּל־הַיָּמִֽים׃
וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃
ט–יב
תשובת ירבעם ותחילת מפגש העם
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃
וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֮ לֵאמֹר֒ כֹּֽה־תֹאמַ֣ר לָעָ֣ם הַזֶּ֡ה אֲשֶׁר֩ דִּבְּר֨וּ אֵלֶ֜יךָ לֵאמֹ֗ר אָבִ֙יךָ֙ הִכְבִּ֣יד אֶת־עֻלֵּ֔נוּ וְאַתָּ֖ה הָקֵ֣ל מֵעָלֵ֑ינוּ כֹּ֚ה תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קָֽטָנִּ֥י עָבָ֖ה מִמָּתְנֵ֥י אָבִֽי׃
וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אוֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃
ויבו [וַיָּב֨וֹא] יָרָבְעָ֧ם וְכָל־הָעָ֛ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר שׁ֥וּבוּ אֵלַ֖י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִֽׁי׃
יג–טז
סרדות רחבוам ופיצול הממלכה
וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃
וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃
וְלֹֽא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהוָ֔ה לְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣ה הַשִּׁילֹנִ֔י אֶל־יָרָבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃
וַיַּ֣רְא כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹֽא־שָׁמַ֣ע הַמֶּלֶךְ֮ אֲלֵיהֶם֒ וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ דָּבָ֣ר ׀ לֵאמֹ֡ר מַה־לָּנוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹֽא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑ד וַיֵּ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃
יז–כ
התפצלות הממלכה
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃ (פ)
וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־אֲדֹרָם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמַּ֔ס וַיִּרְגְּמ֨וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֥ל בּ֛וֹ אֶ֖בֶן וַיָּמֹ֑ת וְהַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם הִתְאַמֵּץ֙ לַעֲל֣וֹת בַּמֶּרְכָּבָ֔ה לָנ֖וּס יְרוּשָׁלִָֽם׃
וַיִּפְשְׁע֤וּ יִשְׂרָאֵל֙ בְּבֵ֣ית דָּוִ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)
וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֤עַ כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־שָׁ֣ב יָרָבְעָ֔ם וַֽיִּשְׁלְח֗וּ וַיִּקְרְא֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א הָיָה֙ אַחֲרֵ֣י בֵית־דָּוִ֔ד זוּלָתִ֥י שֵֽׁבֶט־יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃
כא–כד
הפקת המלחמה ביהודה
ויבאו [וַיָּבֹ֣א] רְחַבְעָם֮ יְרוּשָׁלִַם֒ וַיַּקְהֵל֩ אֶת־כָּל־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שֵׁ֣בֶט בִּנְיָמִ֗ן מֵאָ֨ה וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְהָשִׁיב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לִרְחַבְעָ֖ם בֶּן־שְׁלֹמֹֽה׃ (פ)
וַיְהִי֙ דְּבַ֣ר הָֽאֱלֹהִ֔ים אֶל־שְׁמַעְיָ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃
אֱמֹ֗ר אֶל־רְחַבְעָ֤ם בֶּן־שְׁלֹמֹה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְאֶל־כָּל־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ין וְיֶ֥תֶר הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃
כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֡ה לֹֽא־תַעֲלוּ֩ וְלֹא־תִלָּ֨חֲמ֜וּן עִם־אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיָּשֻׁ֥בוּ לָלֶ֖כֶת כִּדְבַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)
כה–כח
תכנית ירבעם למנוע את חזרת העם
וַיִּ֨בֶן יָרָבְעָ֧ם אֶת־שְׁכֶ֛ם בְּהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣שֶׁב בָּ֑הּ וַיֵּצֵ֣א מִשָּׁ֔ם וַיִּ֖בֶן אֶת־פְּנוּאֵֽל׃
וַיֹּ֥אמֶר יָרָבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד׃
אִֽם־יַעֲלֶ֣ה ׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית־יְהוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְ֠שָׁב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַהֲרָגֻ֕נִי וְשָׁ֖בוּ אֶל־רְחַבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃
וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
כט–לב
הקמת עבודת המזבח של ירבעם
וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃
וַיְהִ֛י הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לְחַטָּ֑את וַיֵּלְכ֥וּ הָעָ֛ם לִפְנֵ֥י הָאֶחָ֖ד עַד־דָּֽן׃
וַיַּ֖עַשׂ אֶת־בֵּ֣ית בָּמ֑וֹת וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָי֖וּ מִבְּנֵ֥י לֵוִֽי׃
וַיַּ֣עַשׂ יָרָבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַּחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם ׀ לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג ׀ אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֙עַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה וְהֶעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת־כֹּהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃
לג–לג
חג בבית אל
וַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א מלבד [מִלִּבּ֑וֹ] וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת המעבר של המלוכה ואת פיצול הממלכה לאחר שרחבעם סירב להקל על ע beban העם.
פסוקים א–ד
רחבעם נבחר למלך
רחבעם הלך לשכם כדי שכל ישראל ימליכו אותו. ירבעם, שברח ממצרים לפני כן, הוזמן לשם. ירבעם וכל העם פנו אליו בבקשה להקל את העבודת הכבדה שהטיל עליהם אביו, שלמה, ולהקל את העול שהם נושאים.
פסוקים ה–ח
התייעצות רחבאם עם הזקנים והצעירים
המלך רחבאם מבקש מהעם לחזור לאחר שלושה ימים. הוא מתייעץ עם זקני שׁלמה לגבי הנהגת העם; הם מציעים להקל עליהם כדי לשמור על נאמנותם. רחבאם מסרב לעצת הזקנים ופונה להתייעץ עם צעירים שגדלו איתו.
פסוקים ט–יב
תשובת ירבעם ותחילת מפגש העם
ירבעם מציע לענות לעם בהתאם לבקשתם להקל על המסים, אך הילדים שגדלו איתו מציעים להחמיר את העונש. בסופו של דבר, ירבעם וכל העם מגיעים אל רחבעם ביום השלישי כפי שנקבע מראש.
פסוקים יג–טז
סרדות רחבוам ופיצול הממלכה
רחבואם מסרב להקל על המעמסה על העם ובוחר להשתמש בכוח קיצוני יותר מאביו. פעולה זו מובילה את שבטי ישראל להתררוד נגדו ולהודיע כי אין להם חלק בבית דוד, מה שמוביל לפיצול הממלכה כפי שנבוא אחינו אחיה השילוני חזה.
פסוקים יז–כ
התפצלות הממלכה
רחבआम מלך על יהודה ועל בני ישראל שגרים בעריה. לאחר שהרגו את אדורם, רחבעם נמלט לירושלים. בעקבות זאת, ישראל מרדו בבית דוד וקראו לירבעם למלוך, כך שרק שבט יהודה נשאר תחת שלטונו של בית דוד.
פסוקים כא–כד
הפקת המלחמה ביהודה
רחבעם בן שלמה אוסף כוח צבאי גדול של מאה ושמונים אלף לוחמים ביהודה ובבנימין כדי להילחם בבית ישראל ולהשיב לעצמו את המלוכה. אולם, אלוהים פונה לשמעיה איש האלוהים וצוטה לא לעלות למלחמה אלא לחזור לבתים, ובני יהודה מקבלים את הפקודה ומפסיקים את המאבק.
פסוקים כה–כח
תכנית ירבעם למנוע את חזרת העם
ירבעם בנה ערים באפרים וחשש שחזרת עבודת הקרבנות בירושלים תוביל את העם לחזור לרחבעם מלך יהודה. כדי למנוע זאת, הוא יצר שני עגלי זהב והצהיר שהם אלו שהעלו את ישראל ממצרים.
פסוקים כט–לב
הקמת עבודת המזבח של ירבעם
ירבעם מכה מפלגת ישראל ומקים מערכת דת עצמאית. הוא ממנה עבדים, בונה בתי מדרשה ובמוֹת, וממנה כהנים שאינם לויים. הוא קובע חג חדש ומשתמש במזבח בבית אל כדי להקריב עגל, ובכך יוצר מרכז פולחני נפרד מירושלים.
פסוקים לג–לג
חג בבית אל
ירבעם עולה למזבח שבנה בבית אל ביום חמישה עשר לחודש השמיני, החודש שבחר. הוא מקים שם חג עבור בני ישראל ועולה על המזבח כדי להקריב קורבנות.
הפרק מסתיים בתיאור הקמת המזבחות החדשים וקיום החגים בבית אל על ידי ירבעם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שְׁכֶם: מָקוֹם שֶׁל פְּרִידָה וְחֻטְא
״״וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם כִּי שְׁכֶם בָּא כׇל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מָקוֹם מְזוּמָּן לְפוּרְעָנוּת. בִּשְׁכֶם עִינּוּ אֶת דִּינָה, בִּשְׁכֶם מָכְרוּ אֶחָיו אֶת״
בְּמַקֵּום הַזֶּה, שְׁכֶם, הָיְתָה הַחֲלָטָה הַקְּרִיטִית שֶׁל הַמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד. הַמַּקֵּום הָיָה מְשֻׁלָּח לְהַחְלִיט אֶת הַעֲלִיּוּת שֶׁל רְחַבְעָם כְּמֶלֶךְ, כְּשֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל הִתְכַּוְנוּ לְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ בַּעֲבוּדַת הַמַּלְכוּת בַּעֲקֵלָה. הַמִּקְרָא מְצַיֵּן שֶׁרְחַבְעָם הָלַךְ לִשְׁכֶם כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל הִגִּיעוּ לְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ. הַמַּקְרָן בְּסַנְהֶדְרִין מְצִיעַ תּוֹרָה אַחַת לְמַדְרִישִׁי רַבִּי יוֹסֵי, הַטּוֹעֵן שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁל פְּרִידָה אוֹ חֵטְא, הַמַּקּוֹם הַזֶּה מְתֻקָּן בַּסוֹף לְהַחְלָטָה קָשָׁה. הוּא מְקַשֵּׁר אֶת שְׁכֶם לְאֵירוֹת הַחֵטְא הַשְּׁכֵנוֹת: מְכִירַת יוֹסֵף, מְצִיאַת דִּינָה, וְהַחְלָטַת הַמַּלְכוּת הַמִּתְפַּרֶדֶת.
סנהדרין ק״ב א:ו׳ ↗קריאת פרשות בראש חודש אדר
״רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים (שמות ל). חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת. בַּשְּׁנִיָּה, זָכוֹר (דברים כה). בַּשְּׁלִישִׁית,״
המשנה במסכת מגילה דנה בכללים לקביעת הפרשות שקוראים בראש חודש אדר. אם ראש חודש אדר חל בשבת, קוראים בפרשת שקלים מתוך ספר שמות. אם הוא חל בתוך השבת, קודמים לפרשה שחל בה לפני כן ומפסיקים בשבת אחרת. אם הוא חל בשבת, יש פרשות נוספות שנקבעו ליום זה כגון זכור ופרה אדומה. המשנה מציינת גם פרשות נוספות שנקבעו לראש חודש זה, כמו פרשת החודש ופרשת כסדרן. בנוסף, המשנה מציינת שקיימים ימים שבהם מפסיקים לקרוא פרשות בראש חודשים, כמו בחנוכה, בפורים, בתעניות, במעמדות וביום הכיפורים.
משנה מגילה ג׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
התנאי של רחבעם
״עקרבים. אשגלנטי"ר בלע"ז, שעוקצין כעקרב:״
בפרק זה מופיעים דברי המלך רחבעם לעם ישראל, שבו הוא מציע תנאי לשרת אותו בקלות רבה יותר מאשר שירתו את אביו שלמה. הוא מבטיח להקל על העומס והעבודה הכבדה שהטיל המלך הקודם על העם, ומאים להגביר את העונש רק אם העם יחמיר את עבודתו. רש"י מפרש את המילה "עקרבים" המופיעה בתיאור המנהיגים החדשים, ומסביר שמדובר במילה שמשמעותה עוקצים כמו עקרב. הפירוש מתמקד במשמעות המילה עצמה כחלק מההקשר של הכאב והעקיצה שחשו בני ישראל.
רש״י על מלכים א׳ 12:11:1 ↗מעמד המלך והעם
״אם יעלה העם הזה וגו'. אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ויהיה הוא יושב ואני עומד, ובמוצאי שביעית בזמן הקהל, יקרא את פרשת״
בקטע זה מובא פירוש רש"י על המקרה שבו רחבעם בחר לשבת בעזרה. רש"י מסביר כי הישיבה בעזרה הייתה זכות המיועדת למלכי בית דוד בלבד. הוא מדגים זאת דרך חווייתו האישית, שבה הוא עצמו היה עומד בעוד המלך יושב. הפרשן מראה כי במוצאי שנת שביעית, בזמן הקהל הגדול, המלך היה קורא את פרשת המלך בתפקידו כראש המדינה. לעומת זאת, רש"י היה נחשב לאחד מכל שאר העם. הפירוש מדגיש את ההבדל המובחן בין מעמד המנהיג לבין שאר הציבור בטקס זה.
רש״י על מלכים א׳ 12:27:1 ↗ההחלטה הקשה של רחבעם
״ויעזוב. כי לא ישרו בעיניו:״
הפרק מתאר את תקופת המעבר של המלוכה מירובבם לבנימין. לאחר מות שלמה, רחבעם מגיע לשכם כדי להכתיר את עצמו למלך. עם זאת, העם מבקש ממנו להקל על העול הכבד שהטיל עליהם של אביו. רחבעם מתייעץ תחילה עם הזקנים ששירתו את שלמה, אך הם מציעים לו להקשיב לעם ולדבר אליהם במילים טובות. במקום לשמוע לזקנים, הוא פונה לחבריו הגדולים איתו, ובוחר בדרך של הקצנה. הוא מחליט להחמיר עם העם אפילו יותר ממה שעשה שלמה. המצודת דוד מסביר שהשינוי הזה קרה כי רחבעם לא שמר על יחס טוב בעיני העם, ובסופו של דבר זה הוביל לפירוד הממלכה. המפרש מתמקד בכך שהחוסר ביושר והטוב בעיני השליט הוא שהוביל להחלטה הרעה.
מצודת דוד על מלכים א׳ 12:8:1 ↗הקמת עיר המבצר
״ויבן. להיות עיר מבצר, להשגב בה:״
בפרק זה מופיע התיאור של בניית עיר מבצר. המטרה של הבנייה הייתה להפוך את העיר למקום גבוה ומוגן, שקשה מאוד להגיע אליו או לכבוש אותו. מצודת דוד מסביר על הפועל "ויבן" שהכוונה היא לבנות עיר שנועדה להשגב ולעמוד איתנה. לפי פירוש זה, המבנה נועד ליצור הגנה משופרת באמצעות גובה וביצור.
מצודת דוד על מלכים א׳ 12:25:1 ↗