המלך שלמה אהב נשים זרות רבות, וגם את בת פרעה, ועמנוניות, מואביות, אדומיות, צדוניות וחיתיות.
וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה אָהַ֞ב נָשִׁ֧ים נָכְרִיּ֛וֹת רַבּ֖וֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹ֑ה מוֹאֲבִיּ֤וֹת עַמֳּנִיּוֹת֙ אֲדֹ֣מִיֹּ֔ת צֵדְנִיֹּ֖ת חִתִּיֹּֽת׃מלכים א׳ · פרק יא׳
אהבת שלמה לנשים זרות, חֲרַת הַשֵּׁם וחלוקת הממלכה
שלמה אהב נשים זרות, הַשֵּׁם הכעיס עליו וקבע כי הממלכה תתחלק. ירבעם קיבל עשרה שבטים, בעוד שלמה ישאר בשביל בנו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים א׳ יא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
אהבת שלמה לנשים זרות והסחת דעתו
מבין העמים שאלו, ה' אמר לבני ישראל שלא יתערבו בהם ושהם לא יתערבו בהם, כי הם יפתאו את לבבכם אחרי אלוהיהם. שלמה נאחז בהן כדי לאהוב אותן.
מִן־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־יְהוָה֩ אֶל־בְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־תָבֹ֣אוּ בָהֶ֗ם וְהֵם֙ לֹא־יָבֹ֣אוּ בָכֶ֔ם אָכֵן֙ יַטּ֣וּ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ם בָּהֶ֛ם דָּבַ֥ק שְׁלֹמֹ֖ה לְאַהֲבָֽה׃היו לו שבע מאות מלכות ושלוש מאות פילגשים, והנשים שלו הפכו את לבו.
וַיְהִי־ל֣וֹ נָשִׁ֗ים שָׂרוֹת֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וּפִֽלַגְשִׁ֖ים שְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וַיַּטּ֥וּ נָשָׁ֖יו אֶת־לִבּֽוֹ׃כשהגיע שלמה לגיל זקנה, הנשים שלו הפכו את לבו אחרי אלוהים אחרים, ולבו לא היה שלם עם ה' אלוהיו, כמו לב אביו דוד.
וַיְהִ֗י לְעֵת֙ זִקְנַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה נָשָׁיו֙ הִטּ֣וּ אֶת־לְבָב֔וֹ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥יד אָבִֽיו׃סדי המלכות של שלמה
שלמה הלך בעקבות עשתרת, אלוהי צדון, ובעקבות מִלְכּוֹם, הבוז של בני עמון.
וַיֵּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה אַחֲרֵ֣י עַשְׁתֹּ֔רֶת אֱלֹהֵ֖י צִדֹנִ֑ים וְאַחֲרֵ֣י מִלְכֹּ֔ם שִׁקֻּ֖ץ עַמֹּנִֽים׃שלמה עשה רע בעיני ה', ולא שמר על הדרך של ה' כמו דוד אביו.
וַיַּ֧עַשׂ שְׁלֹמֹ֛ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֥א מִלֵּ֛א אַחֲרֵ֥י יְהוָ֖ה כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃ (ס)אז בנה שלמה בתי עליונה כדי להקריב קורבנות עבור מואב בהר שמעל ירושלים, ועבור מִלְכּוֹם לבני עמון.
אָז֩ יִבְנֶ֨ה שְׁלֹמֹ֜ה בָּמָ֗ה לִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב בָּהָ֕ר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וּלְמֹ֕לֶךְ שִׁקֻּ֖ץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃כך הוא עשה גם עבור כל הנשים הזרות שלו, שהקריבו ועלו בקטורות לאלוהיהן.
וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לְכָל־נָשָׁ֖יו הַנָּכְרִיּ֑וֹת מַקְטִיר֥וֹת וּֽמְזַבְּח֖וֹת לֵאלֹהֵיהֶֽן׃חֲרַת הַשֵּׁם עַל שְׁלֹמֹה
הַשֵּׁם כָּעַס עַל שְׁלֹמֹה, כִּי הַלֵּב שֶׁלּוֹ הִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּרְאָה לוֹ פַּעֲמַיִם.
וַיִּתְאַנַּ֥ף יְהוָ֖ה בִּשְׁלֹמֹ֑ה כִּֽי־נָטָ֣ה לְבָב֗וֹ מֵעִ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַנִּרְאָ֥ה אֵלָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃הוּא צִוָּה עָלָיו לְהִיכָּנֵס בְּהַבְטָחָה לְאַלְתֹּשׁ אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהוּא לֹא שָׁמַר אֶת מָה שֶׁהַשֵּׁם צִוָּה.
וְצִוָּ֤ה אֵלָיו֙ עַל־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לְבִ֨לְתִּי־לֶ֔כֶת אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹ֣א שָׁמַ֔ר אֵ֥ת אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהוָֽה׃ (פ)הַשֵּׁם אָמַר לְשְׁלֹמֹה: בִּגְלַל שֶׁזֶּה קָרָה עִמְּךָ וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֻקּוֹת שֶׁצִוִּיתִי עָלֶיךָ, אֲנִי אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִמְּךָ וְאֶתֵּן אוֹתָהּ לְעַבְדְּךָ.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לִשְׁלֹמֹ֗ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָה־זֹּ֣את עִמָּ֔ךְ וְלֹ֤א שָׁמַ֙רְתָּ֙ בְּרִיתִ֣י וְחֻקֹּתַ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי עָלֶ֑יךָ קָרֹ֨עַ אֶקְרַ֤ע אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יהָ לְעַבְדֶּֽךָ׃אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂה זאת, בִּלְעֲבוּר דָּוִד אָבִיךָ, אֶקְרַע אוֹתָהּ מִיַּד בִּנְךָ.
אַךְ־בְּיָמֶ֙יךָ֙ לֹ֣א אֶעֱשֶׂ֔נָּה לְמַ֖עַן דָּוִ֣ד אָבִ֑יךָ מִיַּ֥ד בִּנְךָ֖ אֶקְרָעֶֽנָּה׃הבטחה לממלכה וקשיי שלמה
רק את כל הממלכה לא אחלק. אני אתקע שבט אחד לבנך, למען דוד עבדי ולמען ירושלים שבחרתי.
רַ֤ק אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה֙ לֹ֣א אֶקְרָ֔ע שֵׁ֥בֶט אֶחָ֖ד אֶתֵּ֣ן לִבְנֶ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי׃והשם הקיים נגדם שלום, אך הוא העורר נגד שלמה את הדד האדומ מזרע המלך באדום.
וַיָּ֨קֶם יְהוָ֤ה שָׂטָן֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה אֵ֖ת הֲדַ֣ד הָאֲדֹמִ֑י מִזֶּ֧רַע הַמֶּ֛לֶךְ ה֖וּא בֶּאֱדֽוֹם׃ובימים שדוד היה באדום, יואב שר הצבא עלה לקבור את המתים, והוא הכרית את כל הזכרים באדום.
וַיְהִ֗י בִּֽהְי֤וֹת דָּוִד֙ אֶת־אֱד֔וֹם בַּעֲל֗וֹת יוֹאָב֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א לְקַבֵּ֖ר אֶת־הַחֲלָלִ֑ים וַיַּ֥ךְ כָּל־זָכָ֖ר בֶּאֱדֽוֹם׃כי יואב וכל ישראל ישבו שם ששת חודשים, עד שהכרית את כל הזכרים באדום.
כִּ֣י שֵׁ֧שֶׁת חֳדָשִׁ֛ים יָֽשַׁב־שָׁ֥ם יוֹאָ֖ב וְכָל־יִשְׂרָאֵ֑ל עַד־הִכְרִ֥ית כָּל־זָכָ֖ר בֶּאֱדֽוֹם׃מסעת הדד למצרים
הדד, הוא ואנשים אדומים שעבדו את אביו, ברחו איתו כדי להגיע למצרים. הדד היה נער קטן.
וַיִּבְרַ֣ח אֲדַ֡ד הוּא֩ וַאֲנָשִׁ֨ים אֲדֹמִיִּ֜ים מֵעַבְדֵ֥י אָבִ֛יו אִתּ֖וֹ לָב֣וֹא מִצְרָ֑יִם וַהֲדַ֖ד נַ֥עַר קָטָֽן׃הם קמו ממדין והגיעו לפארן, ולקחו איתם אנשים מפארן. הם הגיעו למצרים אל פרעה מלך מצרים, והוא נתן לו בית, לחם וארץ.
וַיָּקֻ֙מוּ֙ מִמִּדְיָ֔ן וַיָּבֹ֖אוּ פָּארָ֑ן וַיִּקְחוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים עִמָּ֜ם מִפָּארָ֗ן וַיָּבֹ֤אוּ מִצְרַ֙יִם֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־ל֣וֹ בַ֗יִת וְלֶ֙חֶם֙ אָ֣מַר ל֔וֹ וְאֶ֖רֶץ נָ֥תַן לֽוֹ׃הדד מצא חן מאוד בעיני פרעה. הוא נתן לו אישה, את אחות אשת פרעה, תַחְפְּנֵס הגבירה.
וַיִּמְצָא֙ הֲדַ֥ד חֵ֛ן בְּעֵינֵ֥י פַרְעֹ֖ה מְאֹ֑ד וַיִּתֶּן־ל֤וֹ אִשָּׁה֙ אֶת־אֲח֣וֹת אִשְׁתּ֔וֹ אֲח֖וֹת תַּחְפְּנֵ֥יס הַגְּבִירָֽה׃תַחְפְּנֵס הגיברה ילדה עבורו את בנו של גְנֻבַת. תַחְפְּנֵס גידלה אותו בתוך בית פרעה, וכך גְנֻבַת הפך להיות חלק מבני בית פרעה.
וַתֵּ֨לֶד ל֜וֹ אֲח֣וֹת תַּחְפְּנֵ֗יס אֵ֚ת גְּנֻבַ֣ת בְּנ֔וֹ וַתִּגְמְלֵ֣הוּ תַחְפְּנֵ֔ס בְּת֖וֹךְ בֵּ֣ית פַּרְעֹ֑ה וַיְהִ֤י גְנֻבַת֙ בֵּ֣ית פַּרְעֹ֔ה בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃על המילים
הטקסט מציין את השם גְנֻבַת בהקשר לילד ולבית פרעה כפי שמופיע במקור.
הַדַּד וְהַקֶּצֶה שֶׁל רְזוֹן
הדד שמע במצרים שדוד שכב עם אבותיו וגם שיואָב שר הצבא מת. הדד אמר לפרעה: "שלח אותי כדי שאלך לארצי".
וַהֲדַ֞ד שָׁמַ֣ע בְּמִצְרַ֗יִם כִּֽי־שָׁכַ֤ב דָּוִד֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וְכִי־מֵ֖ת יוֹאָ֣ב שַֽׂר־הַצָּבָ֑א וַיֹּ֤אמֶר הֲדַד֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה שַׁלְּחֵ֖נִי וְאֵלֵ֥ךְ אֶל־אַרְצִֽי׃פרעה אמר לו: "מה חסר לך אצלי? הנה אתה רוצה ללכת לארצך". אבל הוא ענה: "לא, אתה חייב לשחרר אותי".
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ פַרְעֹ֗ה כִּ֠י מָה־אַתָּ֤ה חָסֵר֙ עִמִּ֔י וְהִנְּךָ֥ מְבַקֵּ֖שׁ לָלֶ֣כֶת אֶל־אַרְצֶ֑ךָ וַיֹּ֣אמֶר ׀ לֹ֔א כִּ֥י שַׁלֵּ֖חַ תְּשַׁלְּחֵֽנִי׃אלוהים העיר נגדו את רזון בן אלידע, שברח מהמלך צובא, הדדזר.
וַיָּ֨קֶם אֱלֹהִ֥ים לוֹ֙ שָׂטָ֔ן אֶת־רְז֖וֹן בֶּן־אֶלְיָדָ֑ע אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֗ח מֵאֵ֛ת הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶֽלֶךְ־צוֹבָ֖ה אֲדֹנָֽיו׃הוא גייס אנשים והפך למפקד כוח. הוא הרג את אנשי דוד, הלם לדמשק, התיישב שם ושלט בדמשק.
וַיִּקְבֹּ֤ץ עָלָיו֙ אֲנָשִׁ֔ים וַיְהִ֣י שַׂר־גְּד֔וּד בַּהֲרֹ֥ג דָּוִ֖ד אֹתָ֑ם וַיֵּלְכ֤וּ דַמֶּ֙שֶׂק֙ וַיֵּ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וַֽיִּמְלְכ֖וּ בְּדַמָּֽשֶׂק׃הַקִּיצָה שֶׁל יָרָבְעָם וְהַעֲלִיָּה שֶׁל הַדָּבָר
הַשָּׂטָן הָיָה לְיִשְׂרָאֵל לְכָל יְמֵי שְׁלֹמֹה, וְהוּא עָשָׂה רָעָה לְהָדָד, שֶׁמֶּלֶךְ עַל אֲרָם.
וַיְהִ֨י שָׂטָ֤ן לְיִשְׂרָאֵל֙ כָּל־יְמֵ֣י שְׁלֹמֹ֔ה וְאֶת־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר הֲדָ֑ד וַיָּ֙קָץ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּמְלֹ֖ךְ עַל־אֲרָֽם׃ (פ)וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט הָאֶפְרָתִי, מֵהַצְּרֵדָה, שֶׁשֵּׁם אִמּוֹ צְרוּעָה, אִשָּׁה אַלְמָנָה, הָיָה עֶבֶד לְשְׁלֹמֹה, וְהוּא הֵעִיר אֶת הַמֶּלֶךְ.
וְיָרָבְעָם֩ בֶּן־נְבָ֨ט אֶפְרָתִ֜י מִן־הַצְּרֵדָ֗ה וְשֵׁ֤ם אִמּוֹ֙ צְרוּעָה֙ אִשָּׁ֣ה אַלְמָנָ֔ה עֶ֖בֶד לִשְׁלֹמֹ֑ה וַיָּ֥רֶם יָ֖ד בַּמֶּֽלֶךְ׃וְזֶה הַדָּבָר שֶׁעָשָׂה בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: הוּא בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא וְסָגַר אֶת הַפֶּרֶץ שֶׁל עִיר דָּוִד אָבִיו.
וְזֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־הֵרִ֥ים יָ֖ד בַּמֶּ֑לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ בָּנָ֣ה אֶת־הַמִּלּ֔וֹא סָגַ֕ר אֶת־פֶּ֕רֶץ עִ֖יר דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃וְהָאִישׁ הַזֶּה, יָרָבְעָם, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְשְׁלֹמֹה רָאָה אֶת הַנַּעַר כִּי הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה, וְהִפְקִיד אוֹתוֹ לְכָל הַסֶּבֶל בְּבֵית יוֹסֵף.
וְהָאִ֥ישׁ יָרָבְעָ֖ם גִּבּ֣וֹר חָ֑יִל וַיַּ֨רְא שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־הַנַּ֗עַר כִּֽי־עֹשֵׂ֤ה מְלָאכָה֙ ה֔וּא וַיַּפְקֵ֣ד אֹת֔וֹ לְכָל־סֵ֖בֶל בֵּ֥ית יוֹסֵֽף׃ (ס)חלוקת הממלכה על ידי אחיה הנביא
באותו הזמן ירבעם יצא מירושלים, ואחיה הנביא משילון פגש אותו בדרך, כשהוא לבוש בגדים חדשים, ושניהם היו לבד בשדה.
וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא וְיָֽרָבְעָ֖ם יָצָ֣א מִירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּמְצָ֣א אֹת֡וֹ אֲחִיָּה֩ הַשִּׁילֹנִ֨י הַנָּבִ֜יא בַּדֶּ֗רֶךְ וְה֤וּא מִתְכַּסֶּה֙ בְּשַׂלְמָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וּשְׁנֵיהֶ֥ם לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה׃ואחיה תפס את הבגד החדש שהיה עליו וקרע אותו לשניים עשר חלקים.
וַיִּתְפֹּ֣שׂ אֲחִיָּ֔ה בַּשַּׂלְמָ֥ה הַחֲדָשָׁ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וַיִּ֨קְרָעֶ֔הָ שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר קְרָעִֽים׃ואמר לירבעם: קח לך עשרה חלקים, כי כך אמר יהוה אלוהי ישראל, הנה אני קורע את הממלכה מיד שלמה ונותן לך עשרה שבטים.
וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיָֽרָבְעָ֔ם קַח־לְךָ֖ עֲשָׂרָ֣ה קְרָעִ֑ים כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י קֹרֵ֤עַ אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מִיַּ֣ד שְׁלֹמֹ֔ה וְנָתַתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת עֲשָׂרָ֥ה הַשְּׁבָטִֽים׃והשבט האחד יהיה לו, למען עבדי דוד ולמען ירושלים, העיר שבחרתי מכל שבטי ישראל.
וְהַשֵּׁ֥בֶט הָאֶחָ֖ד יִֽהְיֶה־לּ֑וֹ לְמַ֣עַן ׀ עַבְדִּ֣י דָוִ֗ד וּלְמַ֙עַן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי בָ֔הּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃חלוקת הממלכה
הסיבה היא שהם עזבו אותי ועבדו את עשתרת, אלוהי צדון, כמו אלוהי מואב, ואת כמש, אלוהי בני עמון, והם לא הלכו בדרכיי לעשות את הישר בעיניי, את חוקיי ומשפטי, כמו דוד אביהם.
יַ֣עַן ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֮ לְעַשְׁתֹּרֶת֮ אֱלֹהֵ֣י צִֽדֹנִין֒ לִכְמוֹשׁ֙ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם אֱלֹהֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֑וֹן וְלֹֽא־הָלְכ֣וּ בִדְרָכַ֗י לַעֲשׂ֨וֹת הַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינַ֛י וְחֻקֹּתַ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃אני לא אקח ממנו את כל הממלכה, כי אשת המלך תהיה לו כל ימי חיי, בגלל דוד עבדי אשר בחרתי בו, אשר שמר את מצוותיי ואת חוקיי.
וְלֹֽא־אֶקַּ֥ח אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָ֖ה מִיָּד֑וֹ כִּ֣י ׀ נָשִׂ֣יא אֲשִׁתֶ֗נּוּ כֹּ֚ל יְמֵ֣י חַיָּ֔יו לְמַ֨עַן דָּוִ֤ד עַבְדִּי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ר מִצְוֺתַ֥י וְחֻקֹּתָֽי׃אבל אקח את המלוכה מידו של בנו ואתן לך אותה, את עשרת השבטים.
וְלָקַחְתִּ֥י הַמְּלוּכָ֖ה מִיַּ֣ד בְּנ֑וֹ וּנְתַתִּ֣יהָ לְּךָ֔ אֵ֖ת עֲשֶׂ֥רֶת הַשְּׁבָטִֽים׃לבנו אתן שבט אחד, כדי שתהיה מנורה לדוד עבדי כל הימים לפניי בירושלים, העיר שבחרתי לעצמי כדי לשים בה את שמי.
וְלִבְנ֖וֹ אֶתֵּ֣ן שֵֽׁבֶט־אֶחָ֑ד לְמַ֣עַן הֱיֽוֹת־נִ֣יר לְדָֽוִיד־עַ֠בְדִּי כָּֽל־הַיָּמִ֤ים ׀ לְפָנַי֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי לִ֔י לָשׂ֥וּם שְׁמִ֖י שָֽׁם׃הַבְּטַחַת הַמַּמְלָכָה וּמְנוּסְתוֹ שֶׁל יָרָבְעָם
אֶתְּךָ אֶקַּח, וְתִמְלֹךְ כְּלָה אֲשֶׁר תִּרְצֶה נַפְשְׁךָ, וְהָיִיתָ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.
וְאֹתְךָ֣ אֶקַּ֔ח וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְהָיִ֥יתָ מֶּ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃וְהָיָה, אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, וְהָלַכְתָּ בְדַרְכַי, וְעָשִׂיתָ אֶת הַיָּשָׁר בְעֵינַי, לִשְׁמֹר אֶת חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה דָוִד עַבְדִּי, אֲזֶה אֶהְיֶה עִמְּךָ, וְאֶבְנֶה לְךָ בַּיִת אֲמִיר, כְּמוֹ שֶׁבְּנֵית לְדָוִד, וְאֶת יִשְׂרָאֵל אֶתֵּן לָךְ.
וְהָיָ֗ה אִם־תִּשְׁמַע֮ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּךָ֒ וְהָלַכְתָּ֣ בִדְרָכַ֗י וְעָשִׂ֨יתָ הַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינַי֙ לִשְׁמ֤וֹר חֻקּוֹתַי֙ וּמִצְוֺתַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י וְהָיִ֣יתִי עִמָּ֗ךְ וּבָנִ֨יתִי לְךָ֤ בַֽיִת־נֶאֱמָן֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּנִ֣יתִי לְדָוִ֔ד וְנָתַתִּ֥י לְךָ֖ אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃וַאֲנִי עָנִיתִי לְזֶרַע דָוִד בְּעִילּוּ הַזֶּה, אֲבָל לֹא לְכָל הַיָּמִים.
וַֽאעַנֶּ֛ה אֶת־זֶ֥רַע דָּוִ֖ד לְמַ֣עַן זֹ֑את אַ֖ךְ לֹ֥א כָל־הַיָּמִֽים׃ (ס)שְׁלֹמֹה חִפֵּשׂ לְהַכְרִיעַ אֶת יָרָבְעָם, אֲבָל יָרָבְעָם קָם וְהִבְרִיחַ, וְהוּא רָץ מִצְרַיִם אֶל שִׁשַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וְהוּא נִשְׁאַר בְּמִצְרַיִם עַד מְתוֹת שְׁלֹמֹה.
וַיְבַקֵּ֥שׁ שְׁלֹמֹ֖ה לְהָמִ֣ית אֶת־יָרָבְעָ֑ם וַיָּ֣קָם יָרָבְעָ֗ם וַיִּבְרַ֤ח מִצְרַ֙יִם֙ אֶל־שִׁישַׁ֣ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וַיְהִ֥י בְמִצְרַ֖יִם עַד־מ֥וֹת שְׁלֹמֹֽה׃סוף ימי שלמה
היו עוד דברים שעשה שלמה וגם החוכמה שלו, הרי הם כתובים בספר דברי שלמה.
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וְכָל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וְחָכְמָת֑וֹ הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתֻבִ֔ים עַל־סֵ֖פֶר דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃הימים שבהם מלך שלמה בירושלים על כל ישראל היו ארבעים שנה.
וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁר֩ מָלַ֨ךְ שְׁלֹמֹ֤ה בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָֽה׃שלמה נדם עם אבותיו ונקבר בעיר דוד אביו, ובמקומו מלך בנו רחבעם.
וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁלֹמֹה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּ֨קָּבֵ֔ר בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ רְחַבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
אהבת שלמה לנשים זרות והסחת דעתו
וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה אָהַ֞ב נָשִׁ֧ים נָכְרִיּ֛וֹת רַבּ֖וֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹ֑ה מוֹאֲבִיּ֤וֹת עַמֳּנִיּוֹת֙ אֲדֹ֣מִיֹּ֔ת צֵדְנִיֹּ֖ת חִתִּיֹּֽת׃
מִן־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־יְהוָה֩ אֶל־בְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־תָבֹ֣אוּ בָהֶ֗ם וְהֵם֙ לֹא־יָבֹ֣אוּ בָכֶ֔ם אָכֵן֙ יַטּ֣וּ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ם בָּהֶ֛ם דָּבַ֥ק שְׁלֹמֹ֖ה לְאַהֲבָֽה׃
וַיְהִי־ל֣וֹ נָשִׁ֗ים שָׂרוֹת֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וּפִֽלַגְשִׁ֖ים שְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וַיַּטּ֥וּ נָשָׁ֖יו אֶת־לִבּֽוֹ׃
וַיְהִ֗י לְעֵת֙ זִקְנַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה נָשָׁיו֙ הִטּ֣וּ אֶת־לְבָב֔וֹ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥יד אָבִֽיו׃
סדי המלכות של שלמה
וַיֵּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה אַחֲרֵ֣י עַשְׁתֹּ֔רֶת אֱלֹהֵ֖י צִדֹנִ֑ים וְאַחֲרֵ֣י מִלְכֹּ֔ם שִׁקֻּ֖ץ עַמֹּנִֽים׃
וַיַּ֧עַשׂ שְׁלֹמֹ֛ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֥א מִלֵּ֛א אַחֲרֵ֥י יְהוָ֖ה כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃ (ס)
אָז֩ יִבְנֶ֨ה שְׁלֹמֹ֜ה בָּמָ֗ה לִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב בָּהָ֕ר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וּלְמֹ֕לֶךְ שִׁקֻּ֖ץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לְכָל־נָשָׁ֖יו הַנָּכְרִיּ֑וֹת מַקְטִיר֥וֹת וּֽמְזַבְּח֖וֹת לֵאלֹהֵיהֶֽן׃
חֲרַת הַשֵּׁם עַל שְׁלֹמֹה
וַיִּתְאַנַּ֥ף יְהוָ֖ה בִּשְׁלֹמֹ֑ה כִּֽי־נָטָ֣ה לְבָב֗וֹ מֵעִ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַנִּרְאָ֥ה אֵלָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃
וְצִוָּ֤ה אֵלָיו֙ עַל־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לְבִ֨לְתִּי־לֶ֔כֶת אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹ֣א שָׁמַ֔ר אֵ֥ת אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהוָֽה׃ (פ)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לִשְׁלֹמֹ֗ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָה־זֹּ֣את עִמָּ֔ךְ וְלֹ֤א שָׁמַ֙רְתָּ֙ בְּרִיתִ֣י וְחֻקֹּתַ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי עָלֶ֑יךָ קָרֹ֨עַ אֶקְרַ֤ע אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יהָ לְעַבְדֶּֽךָ׃
אַךְ־בְּיָמֶ֙יךָ֙ לֹ֣א אֶעֱשֶׂ֔נָּה לְמַ֖עַן דָּוִ֣ד אָבִ֑יךָ מִיַּ֥ד בִּנְךָ֖ אֶקְרָעֶֽנָּה׃
הבטחה לממלכה וקשיי שלמה
רַ֤ק אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה֙ לֹ֣א אֶקְרָ֔ע שֵׁ֥בֶט אֶחָ֖ד אֶתֵּ֣ן לִבְנֶ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי׃
וַיָּ֨קֶם יְהוָ֤ה שָׂטָן֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה אֵ֖ת הֲדַ֣ד הָאֲדֹמִ֑י מִזֶּ֧רַע הַמֶּ֛לֶךְ ה֖וּא בֶּאֱדֽוֹם׃
וַיְהִ֗י בִּֽהְי֤וֹת דָּוִד֙ אֶת־אֱד֔וֹם בַּעֲל֗וֹת יוֹאָב֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א לְקַבֵּ֖ר אֶת־הַחֲלָלִ֑ים וַיַּ֥ךְ כָּל־זָכָ֖ר בֶּאֱדֽוֹם׃
כִּ֣י שֵׁ֧שֶׁת חֳדָשִׁ֛ים יָֽשַׁב־שָׁ֥ם יוֹאָ֖ב וְכָל־יִשְׂרָאֵ֑ל עַד־הִכְרִ֥ית כָּל־זָכָ֖ר בֶּאֱדֽוֹם׃
מסעת הדד למצרים
וַיִּבְרַ֣ח אֲדַ֡ד הוּא֩ וַאֲנָשִׁ֨ים אֲדֹמִיִּ֜ים מֵעַבְדֵ֥י אָבִ֛יו אִתּ֖וֹ לָב֣וֹא מִצְרָ֑יִם וַהֲדַ֖ד נַ֥עַר קָטָֽן׃
וַיָּקֻ֙מוּ֙ מִמִּדְיָ֔ן וַיָּבֹ֖אוּ פָּארָ֑ן וַיִּקְחוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים עִמָּ֜ם מִפָּארָ֗ן וַיָּבֹ֤אוּ מִצְרַ֙יִם֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־ל֣וֹ בַ֗יִת וְלֶ֙חֶם֙ אָ֣מַר ל֔וֹ וְאֶ֖רֶץ נָ֥תַן לֽוֹ׃
וַיִּמְצָא֙ הֲדַ֥ד חֵ֛ן בְּעֵינֵ֥י פַרְעֹ֖ה מְאֹ֑ד וַיִּתֶּן־ל֤וֹ אִשָּׁה֙ אֶת־אֲח֣וֹת אִשְׁתּ֔וֹ אֲח֖וֹת תַּחְפְּנֵ֥יס הַגְּבִירָֽה׃
וַתֵּ֨לֶד ל֜וֹ אֲח֣וֹת תַּחְפְּנֵ֗יס אֵ֚ת גְּנֻבַ֣ת בְּנ֔וֹ וַתִּגְמְלֵ֣הוּ תַחְפְּנֵ֔ס בְּת֖וֹךְ בֵּ֣ית פַּרְעֹ֑ה וַיְהִ֤י גְנֻבַת֙ בֵּ֣ית פַּרְעֹ֔ה בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃
הַדַּד וְהַקֶּצֶה שֶׁל רְזוֹן
וַהֲדַ֞ד שָׁמַ֣ע בְּמִצְרַ֗יִם כִּֽי־שָׁכַ֤ב דָּוִד֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וְכִי־מֵ֖ת יוֹאָ֣ב שַֽׂר־הַצָּבָ֑א וַיֹּ֤אמֶר הֲדַד֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה שַׁלְּחֵ֖נִי וְאֵלֵ֥ךְ אֶל־אַרְצִֽי׃
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ פַרְעֹ֗ה כִּ֠י מָה־אַתָּ֤ה חָסֵר֙ עִמִּ֔י וְהִנְּךָ֥ מְבַקֵּ֖שׁ לָלֶ֣כֶת אֶל־אַרְצֶ֑ךָ וַיֹּ֣אמֶר ׀ לֹ֔א כִּ֥י שַׁלֵּ֖חַ תְּשַׁלְּחֵֽנִי׃
וַיָּ֨קֶם אֱלֹהִ֥ים לוֹ֙ שָׂטָ֔ן אֶת־רְז֖וֹן בֶּן־אֶלְיָדָ֑ע אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֗ח מֵאֵ֛ת הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶֽלֶךְ־צוֹבָ֖ה אֲדֹנָֽיו׃
וַיִּקְבֹּ֤ץ עָלָיו֙ אֲנָשִׁ֔ים וַיְהִ֣י שַׂר־גְּד֔וּד בַּהֲרֹ֥ג דָּוִ֖ד אֹתָ֑ם וַיֵּלְכ֤וּ דַמֶּ֙שֶׂק֙ וַיֵּ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וַֽיִּמְלְכ֖וּ בְּדַמָּֽשֶׂק׃
הַקִּיצָה שֶׁל יָרָבְעָם וְהַעֲלִיָּה שֶׁל הַדָּבָר
וַיְהִ֨י שָׂטָ֤ן לְיִשְׂרָאֵל֙ כָּל־יְמֵ֣י שְׁלֹמֹ֔ה וְאֶת־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר הֲדָ֑ד וַיָּ֙קָץ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּמְלֹ֖ךְ עַל־אֲרָֽם׃ (פ)
וְיָרָבְעָם֩ בֶּן־נְבָ֨ט אֶפְרָתִ֜י מִן־הַצְּרֵדָ֗ה וְשֵׁ֤ם אִמּוֹ֙ צְרוּעָה֙ אִשָּׁ֣ה אַלְמָנָ֔ה עֶ֖בֶד לִשְׁלֹמֹ֑ה וַיָּ֥רֶם יָ֖ד בַּמֶּֽלֶךְ׃
וְזֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־הֵרִ֥ים יָ֖ד בַּמֶּ֑לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ בָּנָ֣ה אֶת־הַמִּלּ֔וֹא סָגַ֕ר אֶת־פֶּ֕רֶץ עִ֖יר דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃
וְהָאִ֥ישׁ יָרָבְעָ֖ם גִּבּ֣וֹר חָ֑יִל וַיַּ֨רְא שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־הַנַּ֗עַר כִּֽי־עֹשֵׂ֤ה מְלָאכָה֙ ה֔וּא וַיַּפְקֵ֣ד אֹת֔וֹ לְכָל־סֵ֖בֶל בֵּ֥ית יוֹסֵֽף׃ (ס)
חלוקת הממלכה על ידי אחיה הנביא
וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא וְיָֽרָבְעָ֖ם יָצָ֣א מִירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּמְצָ֣א אֹת֡וֹ אֲחִיָּה֩ הַשִּׁילֹנִ֨י הַנָּבִ֜יא בַּדֶּ֗רֶךְ וְה֤וּא מִתְכַּסֶּה֙ בְּשַׂלְמָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וּשְׁנֵיהֶ֥ם לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה׃
וַיִּתְפֹּ֣שׂ אֲחִיָּ֔ה בַּשַּׂלְמָ֥ה הַחֲדָשָׁ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וַיִּ֨קְרָעֶ֔הָ שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר קְרָעִֽים׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיָֽרָבְעָ֔ם קַח־לְךָ֖ עֲשָׂרָ֣ה קְרָעִ֑ים כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י קֹרֵ֤עַ אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מִיַּ֣ד שְׁלֹמֹ֔ה וְנָתַתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת עֲשָׂרָ֥ה הַשְּׁבָטִֽים׃
וְהַשֵּׁ֥בֶט הָאֶחָ֖ד יִֽהְיֶה־לּ֑וֹ לְמַ֣עַן ׀ עַבְדִּ֣י דָוִ֗ד וּלְמַ֙עַן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי בָ֔הּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
חלוקת הממלכה
יַ֣עַן ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֮ לְעַשְׁתֹּרֶת֮ אֱלֹהֵ֣י צִֽדֹנִין֒ לִכְמוֹשׁ֙ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם אֱלֹהֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֑וֹן וְלֹֽא־הָלְכ֣וּ בִדְרָכַ֗י לַעֲשׂ֨וֹת הַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינַ֛י וְחֻקֹּתַ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃
וְלֹֽא־אֶקַּ֥ח אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָ֖ה מִיָּד֑וֹ כִּ֣י ׀ נָשִׂ֣יא אֲשִׁתֶ֗נּוּ כֹּ֚ל יְמֵ֣י חַיָּ֔יו לְמַ֨עַן דָּוִ֤ד עַבְדִּי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ר מִצְוֺתַ֥י וְחֻקֹּתָֽי׃
וְלָקַחְתִּ֥י הַמְּלוּכָ֖ה מִיַּ֣ד בְּנ֑וֹ וּנְתַתִּ֣יהָ לְּךָ֔ אֵ֖ת עֲשֶׂ֥רֶת הַשְּׁבָטִֽים׃
וְלִבְנ֖וֹ אֶתֵּ֣ן שֵֽׁבֶט־אֶחָ֑ד לְמַ֣עַן הֱיֽוֹת־נִ֣יר לְדָֽוִיד־עַ֠בְדִּי כָּֽל־הַיָּמִ֤ים ׀ לְפָנַי֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי לִ֔י לָשׂ֥וּם שְׁמִ֖י שָֽׁם׃
הַבְּטַחַת הַמַּמְלָכָה וּמְנוּסְתוֹ שֶׁל יָרָבְעָם
וְאֹתְךָ֣ אֶקַּ֔ח וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְהָיִ֥יתָ מֶּ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וְהָיָ֗ה אִם־תִּשְׁמַע֮ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּךָ֒ וְהָלַכְתָּ֣ בִדְרָכַ֗י וְעָשִׂ֨יתָ הַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינַי֙ לִשְׁמ֤וֹר חֻקּוֹתַי֙ וּמִצְוֺתַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י וְהָיִ֣יתִי עִמָּ֗ךְ וּבָנִ֨יתִי לְךָ֤ בַֽיִת־נֶאֱמָן֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּנִ֣יתִי לְדָוִ֔ד וְנָתַתִּ֥י לְךָ֖ אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַֽאעַנֶּ֛ה אֶת־זֶ֥רַע דָּוִ֖ד לְמַ֣עַן זֹ֑את אַ֖ךְ לֹ֥א כָל־הַיָּמִֽים׃ (ס)
וַיְבַקֵּ֥שׁ שְׁלֹמֹ֖ה לְהָמִ֣ית אֶת־יָרָבְעָ֑ם וַיָּ֣קָם יָרָבְעָ֗ם וַיִּבְרַ֤ח מִצְרַ֙יִם֙ אֶל־שִׁישַׁ֣ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וַיְהִ֥י בְמִצְרַ֖יִם עַד־מ֥וֹת שְׁלֹמֹֽה׃
סוף ימי שלמה
וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וְכָל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וְחָכְמָת֑וֹ הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתֻבִ֔ים עַל־סֵ֖פֶר דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃
וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁר֩ מָלַ֨ךְ שְׁלֹמֹ֤ה בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָֽה׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁלֹמֹה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּ֨קָּבֵ֔ר בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ רְחַבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת סוף שלטון שלמה, את התדרדרותו מבחינה דתית ואת הנבואה על פיצול ממלכת ישראל.
אהבת שלמה לנשים זרות והסחת דעתו
הפרק מתאר את אהבת שלמה למגוון נשים זרות מן העמים שאסר ה' על בני ישראל להתערב בהם. נשים אלו גרמו לו להתרחק מהאמונה ומעבודת ה', עד שלבו לא היה שלם עם ה' כשהגיע לימי זקנתו.
סדי המלכות של שלמה
שלמה המלך פעל לפי רצון נשותיו הזרות ופיתה את אלוהי צדון ועמון. הוא בנה בתי עליונה בירושלים להקרבת קורבנות לאלוהי מואב ועמון. בגלל מעשים אלו, הוא לא נשאר נאמן לה' כפי שנשמר דוד אביו.
חֲרַת הַשֵּׁם עַל שְׁלֹמֹה
הַפסוקים מְתָאֲרִים אֶת כַּעַס הַשֵּׁם עַל שְׁלֹמֹה בִּגְלַל שֶׁהִתְרַחֵק מֵהַבְּרִית וְעָסַק בְּאֱלֹהִים אֲחֵרִים. בִּגְלַל זֹאת, הַשֵּׁם מַכְרִיז שֶׁהַמַּמְלָכָה תִּתְפָּרֵק מִמֶּנּוּ וְתִתֵּן לְעַבְדּוֹ, אֲבָל הוּא מְדַלְגְּעַל לְמַעַן דָּוִד אָבִיו וְלֹא יַעֲשֶׂה זאת בִּימֵי שְׁלֹמֹה, אֶלָּא בְּיַד בְּנוֹ.
הבטחה לממלכה וקשיי שלמה
השם מבטיח שלא יחלק את כל הממלכה אלא ישאיר שבט אחד לבן שלמה למען דוד וירושלים. יחד עם זאת, השם מעורר נגד שלמה את הדד האדומ. בזמן מלחמתו של דוד באדום, יואב שר הצבא נשאר שם ששת חודשים וחיסל את כל הזכרים באדום.
מסעת הדד למצרים
הדד, נער קטן ואנשים אדומים, בורחים ממדין אל מצרים. הם מגיעים אל פרעה, שמקבל אותם ומעניק להדד בית, מזון, אדמה ואישה מקרב משפחת המלך. בתוך כך, נולד בן למשפחת המלך וגדל בתוך ארמונו.
הַדַּד וְהַקֶּצֶה שֶׁל רְזוֹן
הַדַּד מְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר לְאַרְצוֹ מִמִּצְרַיִם בְּעֵת מָתוֹת דָּוִד וְיוֹאָב. אֱלֹהִים מֶרְשִׁית אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע, שֶׁבָּרַח מֵהַדַּדְזֶר, לְהַקִּים כּוֹחַ צְבָאִי, לְהַכְרִיעַ אֶת אֲנָשֵׁי דָּוִד וּלְכַבּוֹשׁ אֶת דָּמֶשֶׂק.
הַקִּיצָה שֶׁל יָרָבְעָם וְהַעֲלִיָּה שֶׁל הַדָּבָר
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַהֲתְקִיפָה שֶׁל הַשָּׂטָן נֶגֶד יִשְׂרָעֵל בִּתְקוֹדַת שְׁלֹמֹה, וְאֶת הַקִּיצָה שֶׁל יָרָבְעָם הָאֶפְרָתִי עַל הַמֶּלֶךְ. הַטֶּקסט מְצַיין אֶת פְּעֻלּוֹת שְׁלֹמֹה בְּבִנְיַת הַמִּלּוֹא וְסִיגַת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד, וְאֶת הַעֲלִיָּה שֶׁל יָרָבְעָם כְּעוֹשֶׂה מְלָאכָה וּכְגִבּוֹר חַיִל שֶׁהוּפְקַד לַעֲבוֹדָה בְּבֵית יוֹסֵף.
חלוקת הממלכה על ידי אחיה הנביא
בזמן יציאתו של ירבעם מירושלים, פגש אותו אחיה הנביא בשדה. אחיה קרע את בגדו החדש לשנים עשר חלקים ובישר לירבעם שהממלכה תפוצל מיד שלמה, ותעבור לידיו עשרה שבטים, בעוד ששבט אחד יישאר למשפחת דוד בערים ירושלים.
חלוקת הממלכה
הנבואה מסבירה מדוע הממלכה תתחלק. בגלל עבודת האלילים של המלך, הַשֵּׁם לא יקח ממנו את כל השטח, אך ייתן לו את עשרת השבטים. לבנו יינתן שבט אחד, כדי לשמור על הבטחה לדוד בירושלים.
הַבְּטַחַת הַמַּמְלָכָה וּמְנוּסְתוֹ שֶׁל יָרָבְעָם
הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְיֶלֶד דָוִד לִמְלוֹךְ כְּכָל רְצוֹנוֹ, בְּעַיִן כְּשֶׁיִּשְׁמֹעַ לַמִּצְוֹת, אַךְ מְצִיעַ שֶׁהַמַּמְלָכָה לֹא תִּשְׁאָה לְכָל הַיָּמִים. בְּעֵת הַכְּרָעַת יָרָבְעָם עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה, יוֹצֵא יָרָבְעָם מִצְרַיִם אֶל שִׁשַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְנִשְׁאָר שָׁם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה.
סוף ימי שלמה
הפסוקים מסכמים את תקופת מלכותו של שלמה. הם מציינים כי דבריו וחוכמתו נכתבו בספר, ומציינים כי מלך על ישראל במשך ארבעים שנה. בסיום פרק מתוארת מותו של שלמה, קבורתו בעיר דוד והעלייה של בנו רחבעם לשלטון.
הפרק מסתיים בתיאור סוף ימיו של שלמה מלכנו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הסיבה למרידת שלמה
״אָמַר רִבִּי אָחָא. אָמַר שְׁלֹמֹה. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁסִּחֲקָה עֲלֵיהֶן מִידַּת הַדִּין חִילַּלְתִּים. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים. וְכָתוּב וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן״
בְּמַקֹור הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, מְסֻרֶה דִּירוּס עַל הַסִּבָּה שֶׁלֹּה הַמֶּלֶק שְׁלֹמֹה חָטָא. רַבִּים מֵהַתַּנָּאִים וְהָאַמֹּרְאִים מְנַסֶּהִים לְהַסְבִּיר אֶת הַכְּתֹוב בְּמִבְּטַח שׁוֹנֶה. רַבִּי אָחָא מְצַיֵּן שֶׁהַמִּדָּה הַנֶּעֱלָה שֶׁל הַדִּין הִחְמִירָה עָלָיו בִּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים, וּבְעִקָּר בְּעִנְיַן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי וְחַנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְדַגְשִׁים אֶת הַמַּטָּרָה הַתּוֹרָתִית שֶׁל הָאַיִשׁוּת, בְּעוֹד שֶׁרַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁהַנָּשִׁים הָיוּ הָעִנְיָן שֶׁהֶחְטִיא. רַבִּי יוֹסֵי הִיא הַיְחִידָה שֶׁמְפַלֶּגֶת וּמְקַשֵּׁרֶת אֶת הַדָּבָר לַמִּשְׁמַעַת הַשְּׁכִינָה. הַתְּכֵנָה שֶׁל הַמַּקֹור הִיא לְהַעֲמִיק בַּנִּיתוּן הַמּוּסְרִי שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה, כְּבָר מִן הַתַּרְגּוּם הַמְּדֻגָּשׁ לַמַּעֲשֶׂה הַמֶּלֶכִי. הַמְּחַפְשִׁים בַּמִּקְרָא מְבַקְשִׁים לְהָבִין אֶת הַמּוֹדָעִים הַנִּכְלָסִים בַּלָּשׁוֹן הַתַּלְמוּדִית, שֶׁמְּנַסָּה לְפַרְק אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַהֲלָכִית שֶׁל הַקְּרִיבָה הַזּוֹ.
תלמוד ירושלמי סנהדרין ב׳:ו׳:ד׳ ↗החשיבות של מי שהיה שייך לקבוצה
״כיוצא בו אתה אומר (ש"ב כב א) וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו' שאול בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם״
בפירוש הספרי על פרשת שבוע, מוסבר כלל חשוב לגבי הדרגה של אנשים שהוזכרו כחלק מקבוצה מסוימת. המדרש משווה בין מקרים שבהם אדם נחשב כחלק מכלל, כמו שאול או עשהאל, לבין מקרים שבהם אדם הוזכר בנפרד מתוך הקבוצה. הספרי מלמד שברגע שאדם נפרד מהכלל ומוזכר בנפרד, הדבר מעיד על כך שהוא היה בעל משקל מיוחד או חשיבות יתרה. לדוגמה, כשהכתוב מציין את בת פרעה בנפרד, זה מלמד שהיא הייתה אהובה עליו יותר מכל שאר הנשים, ודווקא בשל כך החטא שלה השפיע עליו בעוצמה רבה יותר.
ספרי דברים נ״ב:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
הסדק בממלכה וסיבת העונש
״אשר היתה זאת עמך. אשר ידעת שאתה עובר על מצותי:״
בפרק זה מספר ספר מלכים א׳ על תקופת סופו של שלמה המלך. המלך אהב נשים זרות רבות, ונוכחותן הובילה לכך שהן הפריעו לו מן ה' ושמר את הלב אחרי אלוהיהן. בגלל חטאו הזה, ה' הודיע לשלמה שהממלכה תפורד ממנו, אך לא בימיו אלא בימי בנו. ה' קבע שחלק הממלכה יינתן למשרתו של ירבעם. רש"י, בפירושו על פסוק אחד בפרק, מסביר שהסיבה המדויקת להכרזה הזו הייתה הידיעה של שלמה שהוא עובר על המצוות. לפי רש"י, העונש נקבע כי המלך ידע ומודע למעשיו, ולא פעל כדי לתקן את דרכו.
רש״י על מלכים א׳ 11:11:1 ↗הסוף של שלמה המלך
״ניר. ממשלה, ו'ניר' לשון 'עול':״
הפרק מתאר את תקופת סופו של שלמה המלך ואת השינוי בלבבו. לאחר שרכש נשים רבות מ bangsa זרות, הן גררו אותו לעבוד עבודה זרה וסור מדרכי הַשֵּׁם. בגלל כך, הַשֵּׁם הכריז עליו את גזירת הקרע של הממלכה. נבואה זו קבעה שחלק מהממלכה יילקח מידיו לבנו של רחבam, אך הוא יקבל שש ערים כסגולה עבור דוד אביו. הטקסט מציג את המעשים של שלמה ואת התוצאות המדיניות והרוחניות המיידיות. בסוף הפרק מופיע פירוש רש"י על המילה 'ניר' בכתובים, המפרש אותה כעול. לפי רש"י, המילה מתייחסת לעול המלוכה או למטען הממשל. חשוב לציין שזהו פרשנות רבנית על המילה, ולא חלק מהסיפור המקורי בפרק.
רש״י על מלכים א׳ 11:36:1 ↗עונש המלוכה בשל הנשים
״ויאמר ה׳. על ידי נביא אמר לו:״
פרק זה מספר על תקופת סופו של שלמה המלך, כאשר הוא פנה לנשים זרות ואהב אותן. נשים אלו גררו אותו לעבודת אלוהים אחרת, ושלמה עשה רע בעיני הַשֵּׁם. בגלל כך, הַשֵּׁם הודיע לו שבתקופה הבאה הממלכה תופרד ממנו, והחלק שיישאר למלוכה יהיה רק עבור דוד אביו, בשל הבטחה שקשורה לממלכת דוד. המצודת דוד מסביר שהדברים נאמרו על ידי נביא, ששימש כערוץ להעברת דברי הַשֵּׁם למלך. לפי הפירוש, הנביא הוא זה שדיבר אל שלמה כדי להודיע לו על גזירת הפרידה של הממלכה.
מצודת דוד על מלכים א׳ 11:11:1 ↗ולא הלכו בדרכי. לא לימד אותן ללכת בדרכי וכו׳, כאשר עשה דוד אביו:
״ולא הלכו בדרכי. לא לימד אותן ללכת בדרכי וכו׳, כאשר עשה דוד אביו:״
ולא הלכו בדרכי. לא לימד אותן ללכת בדרכי וכו׳, כאשר עשה דוד אביו:
מצודת דוד על מלכים א׳ 11:33:2 ↗