אנשי אפרים אמרו לו: למה עשית לנו כך ולא קראת לנו כשלכת להילחם במדיון? והם רבו איתו בכוח.
וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ אֶפְרַ֗יִם מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְבִלְתִּי֙ קְרֹ֣אות לָ֔נוּ כִּ֥י הָלַ֖כְתָּ לְהִלָּחֵ֣ם בְּמִדְיָ֑ן וַיְרִיב֥וּן אִתּ֖וֹ בְּחָזְקָֽה׃שופטים · פרק ח׳
העימות עם אפרים, המרדף אחרי מדיאן וסוף ימי גדעון
גדעון מתמודד עם תלונות בני אפרים, מביס את מלכי מדיאן, ומשאיר אחריו תקופה של שלום ועם זאת חזרה לעבודה זרה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
העימות עם אפרים והגעה לירדן
הוא אמר להם: מה עשיתי עכשיו? הרי פירות אפרים טובים יותר מפירות אביעזר.
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מֶה־עָשִׂ֥יתִי עַתָּ֖ה כָּכֶ֑ם הֲל֗וֹא ט֛וֹב עֹלְל֥וֹת אֶפְרַ֖יִם מִבְצִ֥יר אֲבִיעֶֽזֶר׃אלוהים נתן בידיכם את שרי מדין, את עורב ואת זאב, ומה יכולתי לעשות יותר מכך? אז הרוח שלהם נרגעת מדבריו.
בְּיֶדְכֶם֩ נָתַ֨ן אֱלֹהִ֜ים אֶת־שָׂרֵ֤י מִדְיָן֙ אֶת־עֹרֵ֣ב וְאֶת־זְאֵ֔ב וּמַה־יָּכֹ֖לְתִּי עֲשׂ֣וֹת כָּכֶ֑ם אָ֗ז רָפְתָ֤ה רוּחָם֙ מֵֽעָלָ֔יו בְּדַבְּר֖וֹ הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃גדעון הגיע אל הירדן, הוא ועוד שלוש מאות אנשים שהיו איתו, כשהם עייפים ונרדפים.
וַיָּבֹ֥א גִדְע֖וֹן הַיַּרְדֵּ֑נָה עֹבֵ֣ר ה֗וּא וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ עֲיֵפִ֖ים וְרֹדְפִֽים׃הבקשה לחם מאנשי סכות ופנואל
הוא אמר לאנשי סכות, בבקשה תנו לחם לאנשים שהולכים איתי, כי הם עייפים, ואני רודף אחרי זבח וצַלְמוּנע, מלכי מדין.
וַיֹּ֙אמֶר֙ לְאַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת תְּנוּ־נָא֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם לָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלָ֑י כִּי־עֲיֵפִ֣ים הֵ֔ם וְאָנֹכִ֗י רֹדֵ֛ף אַחֲרֵ֛י זֶ֥בַח וְצַלְמֻנָּ֖ע מַלְכֵ֥י מִדְיָֽן׃שרי סכות אמרו, האם זבח וצַלְמוּנע עכשיו אצלך, כדי שניתן לחיל שלך לחם?
וַיֹּ֙אמֶר֙ שָׂרֵ֣י סֻכּ֔וֹת הֲ֠כַף זֶ֧בַח וְצַלְמֻנָּ֛ע עַתָּ֖ה בְּיָדֶ֑ךָ כִּֽי־נִתֵּ֥ן לִֽצְבָאֲךָ֖ לָֽחֶם׃גדעון אמר, אז אם ה' ייתן לי את זבח וצַלְמוּנע בידיי, אני אדרס את בשרכם, את קוצי המדבר ואת קוצי השדה.
וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֔וֹן לָכֵ֗ן בְּתֵ֧ת יְהוָ֛ה אֶת־זֶ֥בַח וְאֶת־צַלְמֻנָּ֖ע בְּיָדִ֑י וְדַשְׁתִּי֙ אֶת־בְּשַׂרְכֶ֔ם אֶת־קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת־הַֽבַּרְקֳנִֽים׃הוא עלה משם לפנואל ודיבר איתם ככה, ואנשי פנואל ענו לו בדיוק כמו שענו אנשי סכות.
וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ פְּנוּאֵ֔ל וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם כָּזֹ֑את וַיַּעֲנ֤וּ אוֹתוֹ֙ אַנְשֵׁ֣י פְנוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר עָנ֖וּ אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת׃גדעון תוקף את מחנה מדיאן
הוא גם אמר לאנשי פנואל: כשאחזור בשלום, אני אפרק את המגדל הזה.
וַיֹּ֛אמֶר גַּם־לְאַנְשֵׁ֥י פְנוּאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתֹּ֖ץ אֶת־הַמִּגְדָּ֥ל הַזֶּֽה׃ (פ)וזבך וצלמנע היו בקרקור, והמחנות שלהם היו איתם, כמו חמש עשרה אלף, כל מה שנשאר מכל מחנה בני קדם, והנופלים היו מאה ועשרים אלף איש שולף חרב.
וְזֶ֨בַח וְצַלְמֻנָּ֜ע בַּקַּרְקֹ֗ר וּמַחֲנֵיהֶ֤ם עִמָּם֙ כַּחֲמֵ֤שֶׁת עָשָׂר֙ אֶ֔לֶף כֹּ֚ל הַנּ֣וֹתָרִ֔ים מִכֹּ֖ל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־קֶ֑דֶם וְהַנֹּ֣פְלִ֔ים מֵאָ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חָֽרֶב׃גדעון עלה בדרך של השכנים המגורים באוהלים לפני נובך והכה את המחנה, והמחנה היה בביטחון.
וַיַּ֣עַל גִּדְע֗וֹן דֶּ֚רֶךְ הַשְּׁכוּנֵ֣י בָֽאֳהָלִ֔ים מִקֶּ֥דֶם לְנֹ֖בַח וְיָגְבֳּהָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהַֽמַּחֲנֶ֖ה הָ֥יָה בֶֽטַח׃וזבך וצלמנע ברחו, וגדעון רדף אחריהם, והוא לכד את שני מלכי מדיאן, את זבך ואת צלמנע, וכל המחנה נבהל.
וַיָּנ֗וּסוּ זֶ֚בַח וְצַלְמֻנָּ֔ע וַיִּרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּלְכֹּ֞ד אֶת־שְׁנֵ֣י ׀ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֗ן אֶת־זֶ֙בַח֙ וְאֶת־צַלְמֻנָּ֔ע וְכָל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הֶחֱרִֽיד׃גדעון בודק את אנשי סכות
גדעון בן יואש חזר מהמלחמה מלמעלה הכרס.
וַיָּ֛שָׁב גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ מִן־הַמִּלְחָמָ֑ה מִֽלְמַעֲלֵ֖ה הֶחָֽרֶס׃נער מאנשי סכות נלכד, גדעון שאל אותו, ואז כתב אל שרי סכות וזקני העיר, שבעים ושבעה איש.
וַיִּלְכָּד־נַ֛עַר מֵאַנְשֵׁ֥י סֻכּ֖וֹת וַיִּשְׁאָלֵ֑הוּ וַיִּכְתֹּ֨ב אֵלָ֜יו אֶת־שָׂרֵ֤י סֻכּוֹת֙ וְאֶת־זְקֵנֶ֔יהָ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה אִֽישׁ׃הוא הגיע לאנשי סכות ואמר: הנה זבך וצַלְמוּנַע, שבבתם אותי בטענה: האם כבר זבך וצַלְמוּנַע בידך, כי אתה עומד לתת לחם לאנשיכם העייפים?
וַיָּבֹא֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֑ע אֲשֶׁר֩ חֵרַפְתֶּ֨ם אוֹתִ֜י לֵאמֹ֗ר הֲ֠כַף זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֤ע עַתָּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ כִּ֥י נִתֵּ֛ן לַאֲנָשֶׁ֥יךָ הַיְּעֵפִ֖ים לָֽחֶם׃הוא לקח את זקני העיר, את שומרי המדבר ואת החיילים, והשתמש בהם כדי לזהות את אנשי סכות.
וַיִּקַּח֙ אֶת־זִקְנֵ֣י הָעִ֔יר וְאֶת־קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת־הַֽבַּרְקֳנִ֑ים וַיֹּ֣דַע בָּהֶ֔ם אֵ֖ת אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת׃סוף פנואל והתמודדות עם זבך וצלמנע
הוא הרס את מגדל פנואל והרג את אנשי העיר.
וְאֶת־מִגְדַּ֥ל פְּנוּאֵ֖ל נָתָ֑ץ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִֽיר׃הוא שאל את זבך ואת צלמנע: איפה האנשים שהרגתם בתבור? הם ענו לו: בדיוק כמוך, אחד מהם הוא כמו בני המלך.
וַיֹּ֗אמֶר אֶל־זֶ֙בַח֙ וְאֶל־צַלְמֻנָּ֔ע אֵיפֹה֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֲרַגְתֶּ֖ם בְּתָב֑וֹר וַֽיֹּאמרוּ֙ כָּמ֣וֹךָ כְמוֹהֶ֔ם אֶחָ֕ד כְּתֹ֖אַר בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃הוא אמר: אלו אחיי, בני אמי, חי ליְהוָה, החייתם ולא הרגתי אתכם.
וַיֹּאמַ֕ר אַחַ֥י בְּנֵֽי־אִמִּ֖י הֵ֑ם חַי־יְהוָ֗ה ל֚וּ הַחֲיִתֶ֣ם אוֹתָ֔ם לֹ֥א הָרַ֖גְתִּי אֶתְכֶֽם׃הוא אמר ליתר, בכורו: קום והרג אותם. אבל הנער לא שלף את חרבו כי הוא פחד, כי הוא עדיין נער.
וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיֶ֣תֶר בְּכוֹר֔וֹ ק֖וּם הֲרֹ֣ג אוֹתָ֑ם וְלֹא־שָׁלַ֨ף הַנַּ֤עַר חַרְבּוֹ֙ כִּ֣י יָרֵ֔א כִּ֥י עוֹדֶ֖נּוּ נָֽעַר׃סוף המלחמה והסירוב למלוכה
זֶבַח וְצַלְמוּנַע אָמְרוּ: "קוּם וּפְגַע בָּנוּ, כִּי אָדָם גְּבוּרְתּוֹ כָּאן". גִּדְעוֹן קָם וְהֶרַג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמוּנַע, וְלָקַח אֶת הַשַּׂהֲרוֹנִים שֶׁהָיוּ בְּצוֹואֲרֵי הַגְּמַלִּים שֶׁלָּהֶם.
וַיֹּ֜אמֶר זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֗ע ק֤וּם אַתָּה֙ וּפְגַע־בָּ֔נוּ כִּ֥י כָאִ֖ישׁ גְּבוּרָת֑וֹ וַיָּ֣קָם גִּדְע֗וֹן וַֽיַּהֲרֹג֙ אֶת־זֶ֣בַח וְאֶת־צַלְמֻנָּ֔ע וַיִּקַּח֙ אֶת־הַשַּׂ֣הֲרֹנִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם׃אִחְדֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ לְגִדְעוֹן: "אַתָּה גַּם בְּנֶךְ וְגַם בֶּן בִּנְךָ תִּמְשֹׁל בָּנוּ, כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן".
וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן מְשָׁל־בָּ֙נוּ֙ גַּם־אַתָּ֔ה גַּם־בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן־בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן׃גִדְעוֹן ענה לָהֶם: "לֹא אֶמְשֹׁל בָּכֶם וְלֹא בְּני יִמְשֹׁל בָּכֶם. הַשֵּׁם יִמְשֹׁל בָּכֶם".
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא־אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם׃גִדְעוֹן אָמַר לָהֶם: "אֶבְקַשׁ מִכֶּם בְּקָשָׁה אַחַת, וּתְנוּ לִי אִישׁ אֶת הַנֶּזֶם שֶׁלּוֹ מִן הַשָּׁלֶל, כִּי הַנֶּזָמִים הֵם מִזָּהָב וְהֵם יִשְׁמְעֵאלִים".
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם גִּדְע֗וֹן אֶשְׁאֲלָ֤ה מִכֶּם֙ שְׁאֵלָ֔ה וּתְנוּ־לִ֕י אִ֖ישׁ נֶ֣זֶם שְׁלָל֑וֹ כִּֽי־נִזְמֵ֤י זָהָב֙ לָהֶ֔ם כִּ֥י יִשְׁמְעֵאלִ֖ים הֵֽם׃הַבִּקֶּשֶׁת, הָאֵפוֹד וְהַשֶּׁקֶט
הֵם אָמְרוּ: "בְּכֵनָה, נַתֵּן". הֵם פָּרְסוּ אֶת הַגְּבִיעָה וְשָׂמוּ בָּהּ כָּל אִישׁ אֶת הַתַּכְשׁוּט שֶׁלּוֹ, הַנֶּזֶם שֶׁלּוֹ.
וַיֹּאמְר֖וּ נָת֣וֹן נִתֵּ֑ן וַֽיִּפְרְשׂוּ֙ אֶת־הַשִּׂמְלָ֔ה וַיַּשְׁלִ֣יכוּ שָׁ֔מָּה אִ֖ישׁ נֶ֥זֶם שְׁלָלֽוֹ׃מִשְׁקַל הַנֶּזָם הַזָּהָב שֶׁגִּדְעוֹן בִּקֵּשׁ הָיָה אֶלֶף וְשֶׁבַע מֵאוֹת שְׁקָלִים, וְזֶה לְבַד מֵהַשָּׂרָחוֹת, הַטִּפּוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן, וּלְבַד מֵהַחֲרָסִים שֶׁעַל צַוָּאר הַגְּמַלִּים שֶׁלָּהֶם.
וַיְהִ֗י מִשְׁקַ֞ל נִזְמֵ֤י הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶ֥לֶף וּשְׁבַע־מֵא֖וֹת זָהָ֑ב לְ֠בַד מִן־הַשַּׂהֲרֹנִ֨ים וְהַנְּטִפ֜וֹת וּבִגְדֵ֣י הָאַרְגָּמָ֗ן שֶׁעַל֙ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֔ן וּלְבַד֙ מִן־הָ֣עֲנָק֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם׃גִּדְעוֹן עָשָׂה מִזֶּה אֵפוֹד, וְשָׂם אוֹתוֹ בְּעִיר מְדִינָתוֹ, עָפְרָה. כָּל יִשְׂרָאֵל הִמְשִׁיכוּ לְהַעֲמוֹד אַחֲרָיו בְּשֶׁבֶת חֵטְא, וְהָאֵפוֹד הָיָה לְמִקֵּשׁ לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ.
וַיַּעַשׂ֩ אוֹת֨וֹ גִדְע֜וֹן לְאֵפ֗וֹד וַיַּצֵּ֨ג אוֹת֤וֹ בְעִירוֹ֙ בְּעָפְרָ֔ה וַיִּזְנ֧וּ כָֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אַחֲרָ֖יו שָׁ֑ם וַיְהִ֛י לְגִדְע֥וֹן וּלְבֵית֖וֹ לְמוֹקֵֽשׁ׃מִדְיָן הוּכְלָה עַל יְדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם לֹא הֵרְמוּ אֶת רֹאשָׁם. הָאָרֶץ הָיְתָה בַּשֶׁקֶט אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִּדְעוֹן.
וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָסְפ֖וּ לָשֵׂ֣את רֹאשָׁ֑ם וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן׃ (פ)סוף ימיו של גדעון
יְרֻבַּעַל בֶּן-יוֹאָשׁ הָלַךְ וְשָׁכַן בְּבֵיתוֹ.
וַיֵּ֛לֶךְ יְרֻבַּ֥עַל בֶּן־יוֹאָ֖שׁ וַיֵּ֥שֶׁב בְּבֵיתֽוֹ׃לְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים שֶׁיָּצְאוּ מֵרֶכְסוֹ, כִּי הָיוּ לוֹ נָשים רַבּוֹת.
וּלְגִדְע֗וֹן הָיוּ֙ שִׁבְעִ֣ים בָּנִ֔ים יֹצְאֵ֖י יְרֵכ֑וֹ כִּֽי־נָשִׁ֥ים רַבּ֖וֹת הָ֥יוּ לֽוֹ׃גַּם הַפִּילֶגֶשׁ שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיְתָה בִּשְׁכֶם, יָלְדָה לוֹ בֵּן וְקָרָא לוֹ אֲבִימֶלֶךְ.
וּפִֽילַגְשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁכֶ֔ם יָֽלְדָה־לּ֥וֹ גַם־הִ֖יא בֵּ֑ן וַיָּ֥שֶׂם אֶת־שְׁמ֖וֹ אֲבִימֶֽלֶךְ׃גִדְעוֹן בֶּן-יוֹאָשׁ מֵת בְּזִקְנָה טוֹבָה, וְנִקְבֵּר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו, הָעֶזְרִי, בְּעָפְרָה.
וַיָּ֛מָת גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֑ה וַיִּקָּבֵ֗ר בְּקֶ֙בֶר֙ יוֹאָ֣שׁ אָבִ֔יו בְּעָפְרָ֖ה אֲבִ֥י הָֽעֶזְרִֽי׃ (פ)חזרת ישראל לעבודת אלילים
כשהגיע זמן מותו של גדעון, בני ישראל חזרו לעשות מעשים רעים אחרי האלילים, והם קשרו ברית עם אלוהים אחר.
וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ מֵ֣ת גִּדְע֔וֹן וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּזְנ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבְּעָלִ֑ים וַיָּשִׂ֧ימוּ לָהֶ֛ם בַּ֥עַל בְּרִ֖ית לֵאלֹהִֽים׃בני ישראל לא זכרו את הʓַשȑם אלוהיהם, שהציל אותם מידי כל אויביהם מכל הכיוונים.
וְלֹ֤א זָֽכְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הַמַּצִּ֥יל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד כָּל־אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִֽיב׃הם גם לא עשו חסד עם משפחת ירבעל גדעון, כפי שהתנהגו איתם בצורה הטובה בכל מה שעשה עבור ישראל.
וְלֹֽא־עָשׂ֣וּ חֶ֔סֶד עִם־בֵּ֥ית יְרֻבַּ֖עַל גִּדְע֑וֹן כְּכָל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
העימות עם אפרים והגעה לירדן
וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ אֶפְרַ֗יִם מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְבִלְתִּי֙ קְרֹ֣אות לָ֔נוּ כִּ֥י הָלַ֖כְתָּ לְהִלָּחֵ֣ם בְּמִדְיָ֑ן וַיְרִיב֥וּן אִתּ֖וֹ בְּחָזְקָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מֶה־עָשִׂ֥יתִי עַתָּ֖ה כָּכֶ֑ם הֲל֗וֹא ט֛וֹב עֹלְל֥וֹת אֶפְרַ֖יִם מִבְצִ֥יר אֲבִיעֶֽזֶר׃
בְּיֶדְכֶם֩ נָתַ֨ן אֱלֹהִ֜ים אֶת־שָׂרֵ֤י מִדְיָן֙ אֶת־עֹרֵ֣ב וְאֶת־זְאֵ֔ב וּמַה־יָּכֹ֖לְתִּי עֲשׂ֣וֹת כָּכֶ֑ם אָ֗ז רָפְתָ֤ה רוּחָם֙ מֵֽעָלָ֔יו בְּדַבְּר֖וֹ הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
וַיָּבֹ֥א גִדְע֖וֹן הַיַּרְדֵּ֑נָה עֹבֵ֣ר ה֗וּא וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ עֲיֵפִ֖ים וְרֹדְפִֽים׃
הבקשה לחם מאנשי סכות ופנואל
וַיֹּ֙אמֶר֙ לְאַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת תְּנוּ־נָא֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם לָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלָ֑י כִּי־עֲיֵפִ֣ים הֵ֔ם וְאָנֹכִ֗י רֹדֵ֛ף אַחֲרֵ֛י זֶ֥בַח וְצַלְמֻנָּ֖ע מַלְכֵ֥י מִדְיָֽן׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ שָׂרֵ֣י סֻכּ֔וֹת הֲ֠כַף זֶ֧בַח וְצַלְמֻנָּ֛ע עַתָּ֖ה בְּיָדֶ֑ךָ כִּֽי־נִתֵּ֥ן לִֽצְבָאֲךָ֖ לָֽחֶם׃
וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֔וֹן לָכֵ֗ן בְּתֵ֧ת יְהוָ֛ה אֶת־זֶ֥בַח וְאֶת־צַלְמֻנָּ֖ע בְּיָדִ֑י וְדַשְׁתִּי֙ אֶת־בְּשַׂרְכֶ֔ם אֶת־קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת־הַֽבַּרְקֳנִֽים׃
וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ פְּנוּאֵ֔ל וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם כָּזֹ֑את וַיַּעֲנ֤וּ אוֹתוֹ֙ אַנְשֵׁ֣י פְנוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר עָנ֖וּ אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת׃
גדעון תוקף את מחנה מדיאן
וַיֹּ֛אמֶר גַּם־לְאַנְשֵׁ֥י פְנוּאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתֹּ֖ץ אֶת־הַמִּגְדָּ֥ל הַזֶּֽה׃ (פ)
וְזֶ֨בַח וְצַלְמֻנָּ֜ע בַּקַּרְקֹ֗ר וּמַחֲנֵיהֶ֤ם עִמָּם֙ כַּחֲמֵ֤שֶׁת עָשָׂר֙ אֶ֔לֶף כֹּ֚ל הַנּ֣וֹתָרִ֔ים מִכֹּ֖ל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־קֶ֑דֶם וְהַנֹּ֣פְלִ֔ים מֵאָ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חָֽרֶב׃
וַיַּ֣עַל גִּדְע֗וֹן דֶּ֚רֶךְ הַשְּׁכוּנֵ֣י בָֽאֳהָלִ֔ים מִקֶּ֥דֶם לְנֹ֖בַח וְיָגְבֳּהָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהַֽמַּחֲנֶ֖ה הָ֥יָה בֶֽטַח׃
וַיָּנ֗וּסוּ זֶ֚בַח וְצַלְמֻנָּ֔ע וַיִּרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּלְכֹּ֞ד אֶת־שְׁנֵ֣י ׀ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֗ן אֶת־זֶ֙בַח֙ וְאֶת־צַלְמֻנָּ֔ע וְכָל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הֶחֱרִֽיד׃
גדעון בודק את אנשי סכות
וַיָּ֛שָׁב גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ מִן־הַמִּלְחָמָ֑ה מִֽלְמַעֲלֵ֖ה הֶחָֽרֶס׃
וַיִּלְכָּד־נַ֛עַר מֵאַנְשֵׁ֥י סֻכּ֖וֹת וַיִּשְׁאָלֵ֑הוּ וַיִּכְתֹּ֨ב אֵלָ֜יו אֶת־שָׂרֵ֤י סֻכּוֹת֙ וְאֶת־זְקֵנֶ֔יהָ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה אִֽישׁ׃
וַיָּבֹא֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֑ע אֲשֶׁר֩ חֵרַפְתֶּ֨ם אוֹתִ֜י לֵאמֹ֗ר הֲ֠כַף זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֤ע עַתָּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ כִּ֥י נִתֵּ֛ן לַאֲנָשֶׁ֥יךָ הַיְּעֵפִ֖ים לָֽחֶם׃
וַיִּקַּח֙ אֶת־זִקְנֵ֣י הָעִ֔יר וְאֶת־קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת־הַֽבַּרְקֳנִ֑ים וַיֹּ֣דַע בָּהֶ֔ם אֵ֖ת אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת׃
סוף פנואל והתמודדות עם זבך וצלמנע
וְאֶת־מִגְדַּ֥ל פְּנוּאֵ֖ל נָתָ֑ץ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִֽיר׃
וַיֹּ֗אמֶר אֶל־זֶ֙בַח֙ וְאֶל־צַלְמֻנָּ֔ע אֵיפֹה֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֲרַגְתֶּ֖ם בְּתָב֑וֹר וַֽיֹּאמרוּ֙ כָּמ֣וֹךָ כְמוֹהֶ֔ם אֶחָ֕ד כְּתֹ֖אַר בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיֹּאמַ֕ר אַחַ֥י בְּנֵֽי־אִמִּ֖י הֵ֑ם חַי־יְהוָ֗ה ל֚וּ הַחֲיִתֶ֣ם אוֹתָ֔ם לֹ֥א הָרַ֖גְתִּי אֶתְכֶֽם׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיֶ֣תֶר בְּכוֹר֔וֹ ק֖וּם הֲרֹ֣ג אוֹתָ֑ם וְלֹא־שָׁלַ֨ף הַנַּ֤עַר חַרְבּוֹ֙ כִּ֣י יָרֵ֔א כִּ֥י עוֹדֶ֖נּוּ נָֽעַר׃
סוף המלחמה והסירוב למלוכה
וַיֹּ֜אמֶר זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֗ע ק֤וּם אַתָּה֙ וּפְגַע־בָּ֔נוּ כִּ֥י כָאִ֖ישׁ גְּבוּרָת֑וֹ וַיָּ֣קָם גִּדְע֗וֹן וַֽיַּהֲרֹג֙ אֶת־זֶ֣בַח וְאֶת־צַלְמֻנָּ֔ע וַיִּקַּח֙ אֶת־הַשַּׂ֣הֲרֹנִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם׃
וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן מְשָׁל־בָּ֙נוּ֙ גַּם־אַתָּ֔ה גַּם־בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן־בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן׃
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא־אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם׃
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם גִּדְע֗וֹן אֶשְׁאֲלָ֤ה מִכֶּם֙ שְׁאֵלָ֔ה וּתְנוּ־לִ֕י אִ֖ישׁ נֶ֣זֶם שְׁלָל֑וֹ כִּֽי־נִזְמֵ֤י זָהָב֙ לָהֶ֔ם כִּ֥י יִשְׁמְעֵאלִ֖ים הֵֽם׃
הַבִּקֶּשֶׁת, הָאֵפוֹד וְהַשֶּׁקֶט
וַיֹּאמְר֖וּ נָת֣וֹן נִתֵּ֑ן וַֽיִּפְרְשׂוּ֙ אֶת־הַשִּׂמְלָ֔ה וַיַּשְׁלִ֣יכוּ שָׁ֔מָּה אִ֖ישׁ נֶ֥זֶם שְׁלָלֽוֹ׃
וַיְהִ֗י מִשְׁקַ֞ל נִזְמֵ֤י הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶ֥לֶף וּשְׁבַע־מֵא֖וֹת זָהָ֑ב לְ֠בַד מִן־הַשַּׂהֲרֹנִ֨ים וְהַנְּטִפ֜וֹת וּבִגְדֵ֣י הָאַרְגָּמָ֗ן שֶׁעַל֙ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֔ן וּלְבַד֙ מִן־הָ֣עֲנָק֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם׃
וַיַּעַשׂ֩ אוֹת֨וֹ גִדְע֜וֹן לְאֵפ֗וֹד וַיַּצֵּ֨ג אוֹת֤וֹ בְעִירוֹ֙ בְּעָפְרָ֔ה וַיִּזְנ֧וּ כָֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אַחֲרָ֖יו שָׁ֑ם וַיְהִ֛י לְגִדְע֥וֹן וּלְבֵית֖וֹ לְמוֹקֵֽשׁ׃
וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָסְפ֖וּ לָשֵׂ֣את רֹאשָׁ֑ם וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן׃ (פ)
סוף ימיו של גדעון
וַיֵּ֛לֶךְ יְרֻבַּ֥עַל בֶּן־יוֹאָ֖שׁ וַיֵּ֥שֶׁב בְּבֵיתֽוֹ׃
וּלְגִדְע֗וֹן הָיוּ֙ שִׁבְעִ֣ים בָּנִ֔ים יֹצְאֵ֖י יְרֵכ֑וֹ כִּֽי־נָשִׁ֥ים רַבּ֖וֹת הָ֥יוּ לֽוֹ׃
וּפִֽילַגְשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁכֶ֔ם יָֽלְדָה־לּ֥וֹ גַם־הִ֖יא בֵּ֑ן וַיָּ֥שֶׂם אֶת־שְׁמ֖וֹ אֲבִימֶֽלֶךְ׃
וַיָּ֛מָת גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֑ה וַיִּקָּבֵ֗ר בְּקֶ֙בֶר֙ יוֹאָ֣שׁ אָבִ֔יו בְּעָפְרָ֖ה אֲבִ֥י הָֽעֶזְרִֽי׃ (פ)
חזרת ישראל לעבודת אלילים
וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ מֵ֣ת גִּדְע֔וֹן וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּזְנ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבְּעָלִ֑ים וַיָּשִׂ֧ימוּ לָהֶ֛ם בַּ֥עַל בְּרִ֖ית לֵאלֹהִֽים׃
וְלֹ֤א זָֽכְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הַמַּצִּ֥יל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד כָּל־אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִֽיב׃
וְלֹֽא־עָשׂ֣וּ חֶ֔סֶד עִם־בֵּ֥ית יְרֻבַּ֖עַל גִּדְע֑וֹן כְּכָל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המשך המלחמה נגד מדיאן, את המתיחות הפנימית בתוך ישראל ואת סיום תקופת השלטון של גדעון.
העימות עם אפרים והגעה לירדן
אנשי אפרים מבקרים את גדעון על כך שלא קרא להם למלחמה במדיון. גדעון משיב להם בביטול, ומציין שהשגת שרי מדין היא הישג גדול. לאחר הוויכוח, גדעון ושלוש מאות לוחמיו מגיעים אל הירדן כשהם עייפים ורדופים.
הבקשה לחם מאנשי סכות ופנואל
גדעון מבקש לחם מאנשי סכות עבור חייליו העייפים בזמן המרדף אחרי מלכי מדין. אנשי סכות מתנהגים בערמומיות ומתנים את מתן הלחם במסירת המלכים. גדעון משיב כי אם ישיג אותם, ידרס את בשרם. לאחר מכן הוא פונה לאנשי פנואל, אשר מגיבים באותו אופן.
גדעון תוקף את מחנה מדיאן
גדעון מבהיר לאנשי פנואל שבחזרתו יפרק את המגדל שלהם. הוא תוקף את מחנה מדיאן בקרקור, שבו נמצאו זבך וצלמנע עם חמש עשרה אלף לוחמים. גדעון מכה במחנה כשהוא בביטחון, גורם למלכי מדיאן לברוח ולבסוף לוכד את שניהם, מה שגורם לבהלה בכל המחנה.
גדעון בודק את אנשי סכות
גדעון בן יואשׁ חוזר מהמלחמה ותופס נער מסוכות. הוא כותב לשרי העיר ומגיע אליהם כדי להטיח בהם את העיבוי על כך שלא סייעו לו בלחם לאנשיו. באמצעות זקני העיר וחיילים אחרים, הוא מצליח לזהות את כל תושבי סכות.
סוף פנואל והתמודדות עם זבך וצלמנע
גדעון הורס את מגדל פחנואל והורג את תושביו. לאחר מכן הוא חוקר את זבך וצלמנע לגבי האנשים מתבור, ומגלה כי חלקם קרובי משפחתו. גדעון מצווה על בנו יתר להרוג את השבויים, אך יתר נמנע מכך בשל פחד.
סוף המלחמה והסירוב למלוכה
זבח וצלמנע קוראים לגדעון למאבק, אך הוא הורג אותם ולוקח את שאהרוני הגמלים. בני ישראל מציעים לגדעון למלוך עליהם ואף על בנו, אך הוא מסרב ומצהיר שהשם ימלוך בהם. בסוף הוא מבקש מהם תרומת נזמי זהב מן השלל.
הַבִּקֶּשֶׁת, הָאֵפוֹד וְהַשֶּׁקֶט
הַמִּצְרִים מַתְּדִים אֶת הַנֶּזֶם הַזָּהָב לְגִדְעוֹן. גִּדְעוֹן עוֹשֶׂה מִזֶּה אֵפוֹד שֶׁמּוֹסֵד לְמִקֵּשׁ בְּעָפְרָה. מִדְיָן מְדוּכָאתָה וְהָאָרֶץ שׁוֹקֶטֶת אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִּדְעוֹן.
סוף ימיו של גדעון
הפסוקים מתארים את סוף חייו של גדעון. ירבעאל בן יואש התיישב בביתו. לגדעון היו שבעים בנים מנשותיו הרבות, וגם פילגשת משכם ילדה לו בן בשם אבימלך. בסוף ימיו, גדעון מת בזקנה טובה ונקבר בעפרה, באותו קבר שבו נקבר אביו יואשׁ.
חזרת ישראל לעבודת אלילים
לאחר מותו של גדעון, בני ישראל חזרו לעבודת הבעלים וקשרו ברית עם אלוהים אחרים. הם שכחו את הʓַשȑם שהציל אותם מכל אויביהם, ולא הגיבו בחסד ובהכרת הטוב למשפחתו של גדעון, למרות כל הטוב שעשה עבור העם.
הפרק מסתיים במות גדעון ובחזרת בני ישראל לעבודת אלילים לאחר מותו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מספרם של לוחמי אפרים ומנשה
״והם רבבות אפרים, לפי שלא מפורש לנו עשרם של כנעניים מה היה תלמוד לומר (שופטים א ז) ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם״
בפרשתנו נדון בפירוט המספרים של שבטי ישראל בסיפור המלחמה. הפסוק מציין שהיו "רבבות אפרים", אך לא מפורט בדיוק כמה היו עשרת מלכי כנען שהובסו בתקופה קודמת. לפי פירוש הספרי, ניתן להשוות בין המלכים שנכנעו לבין כמות הלוחמים של אפרים כדי להבין את גודל הניצחון. בנוסף, נאמר על שבט מנשה שהיו "אלפי מנשה". המפרש משתמש בנתונים אחרים מספר לוחמים שנפלו וספר מלכים שהובסו כדי לחשב הערכה של כמות האויבים שנהרגו. החישוב מסתמך על שילוב נתונים מתקופת יהושע ועל מספר הלוחמים שבקרקר, כדי להגיע למספר כולל של מאה שלושים וחמשת אלפים נפילים, מה שמתיישב עם התיאור של רבבות אפרים ואלפי מנשה.
ספרי דברים שנ״ג:י״ג ↗הקרבת לוט והגנת המלאכים
״רָאָה אוֹתָם אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָעִיר וְרָץ וְהִגִּיד לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר, וְנִקְבְּצוּ כֻּלָּם אֶל פֶּתַח הַבַּיִת לַעֲשׂוֹת כְּמִנְהָגָם מִשְׁכַּב זָכוּר כַּנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ״
הפרשנות מבוססת על פרקי דרבי אליעזר, המפרש את סיפור לוט בדרך של השוואה בין אירועים שונים. המחבר יוצר קשר בין המעשים של לוט למעשיו של משה, ומדגיש את הקרבת הנפש של לוט כשנתן את בנותיו כדי להגן על המלאכים. הפרשן מנתח גם את הדרכים שבהן המלאכים פעלו מול אנשי העיר ואת גורלה של אשת לוט. הוא מסביר את הדינמיקה בין ההגנה של לוט לבין פעולת המלאכים שהוציאו את המשפחה מהעיר. המפרש אינו מציג עובדות היסטוריות אלא מציע משמעות רוחנית למעשי הדמויות המקראיות.
פרקי דרבי אליעזר כ״ה:י״א ↗בעקבות המפרשים
השוכנים באוהלים
״דרך השכוני באהלים. דרך ארץ קדר וערב השוכנים במדבר באהליהם, שרועים מקנה תמיד ואין דרים בבתים:״
רש"י מפרש את המשפט "דרך השכוני באהלים" ומסביר שזו הייתה הדרך המקובלת בקרב האנשים שחיו במדבר. הם ישבו באוהלים ונהלו חיים המבוססים על מרעה קבוע, ולא בבתים קבועים. ההסבר של רש"I מתמקד באורח החיים הנוודי של תושבי המדבר. הוא מדגיש שהחיו הם לא בבניינים אלא באוהלים, ושהתעסוקה העיקרית שלהם הייתה רעיית צאן.
רש״י על שופטים 8:11:1 ↗התלבטות גדעון לגבי כתר הזהב
״השהרנים והנטפות. (תרגום:) ענקיא וכלילא:״
בפרק זה אנו קוראים על סוף המלחמה של גדעון נגד מדין. גדעון מבקש מהעם לתת לו חלק מהמכפלת שנשאה האויב. הוא יוצר לעצמו כתר זהב, אך הוא לא לובש אותו ככתר מלכות. המקרא מציין שהכתר נקרא גם "אבן המשתקף" או כלי המנצנץ. רש"י מפרש את המילים "השהרנים והנטפות" כתיאור של כלי זהב שחלקו בולט וכשנפלה עליו טיפת מים או אור, הוא נראה כמעט כמו אבן יקרה וזוהרת. הפירוש מתמקד בצורה הפיזית של הזהב ובתכונות האור שלו, ולא מציע פרשנות רעיונית אחרת.
רש״י על שופטים 8:26:1 ↗הניסיון של גדעון בניהול המלחמה
״אתץ וגו׳. לפי שבטחו להשגב במגדל עוז אשר היה להם, לזה אמר שינתוץ אותו:״
בפרק שמיני בספר שופטים, אנו רואים את המשך המאבק של גדעון נגד מדין. גדעון מבקש עזרה משני המקצועות שבידו, אך הם בוחרים לחזור לביתם. במקביל, מתפתחת מתיחות מול אנשי סכת, שמתעקשת שלא ייתנו לגדעון לעבור דרכה. המעשה מראה את הקשיים של גסגון במנהיגות ובהתמודדות עם קבוצות שונות במהלך המלחמה. המצודת דוד מסביר את הפעולה של גדעון נגד אנשי סכת. לפי הפירוש, גדעון בחר לשבור את מגדל עוז של אותם אנשים. הסיבה לכך היא שהם הביעו ביטחון עצמי רב מדי במגדל שלהם, וגדעון רצה לשבור את תחושת הביטחון הזו כדי להחליש את כוחם.
מצודת דוד על שופטים 8:9:1 ↗הבקשה של גדעון והתשובה שניתנה לו
״אשר שאל. ונתנו על פי שאלתו:״
בפסוק זה מתואר רגע שבו גדעון מבקש מהעם דבר מסוים. המצודת דוד מסביר שהעובדה שלא בנה גדעון לעצמו מלך, נובעת מכך שהוא שאל את העם אם יממש את רצונו להנהיג אותם כבן מלך. לפי פירוש זה, העם נענה לבקשתו והעניקו לו את מעמדו על פי מה שביקש. הפירוש מתמקד בשיטת הפעולה של גדעון. הוא לא פעל בכוח או בדווקא, אלא בשיטת שאלת העם וקבלת הסכמתם. המצודת דוד מציג זאת כהסבר למעשה המופיע בטקסט המקראי, ומדגיש שהענקת השלטון קרתה כתוצאה מהשאלה המפורשת שגדעון הציג בפניהם.
מצודת דוד על שופטים 8:26:1 ↗