גדעון וכל העם שהיה איתו קמו מוקדם בבוקר וחנו ליד מעיין חרוד. מחנה מדין היה בצפון, בגבעת המורֶה שבבקע.
וַיַּשְׁכֵּ֨ם יְרֻבַּ֜עַל ה֣וּא גִדְע֗וֹן וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל־עֵ֣ין חֲרֹ֑ד וּמַחֲנֵ֤ה מִדְיָן֙ הָיָה־ל֣וֹ מִצָּפ֔וֹן מִגִּבְעַ֥ת הַמּוֹרֶ֖ה בָּעֵֽמֶק׃שופטים · פרק ז׳
צמצום צבא גדעון והניצחון על מדין
הַשֵּׁם מַצְמִים אֶת צְבַע גִּדְעוֹן מִשְּׁתַ אלְפַּיִם לְשְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וְאַחֲרֵי בְּחִירַת הַמַּשְׁמְרִים וְחֶזְיוֹן מַחֲנֵה מִדְיָן, הַצָּבָא תּוֹקֵף בְּשׂוֹפְרוֹת וּבְכַדִּים, וּמֵבִיס אֶת מִדְיָן. כְּתוּבָה הַמְּתָאֶרֶת אֶת תְּהוּלַת הַמַּלְכִים עֹזֶב וְזָאב.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
צמצום צבא גדעון
והשם אמר לגדעון: העם שיש איתך גדול מדי, כדי שישראל לא יתגאות ויגידו: היד שלי הושיעה לי.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן רַ֗ב הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֶת־מִדְיָ֖ן בְּיָדָ֑ם פֶּן־יִתְפָּאֵ֨ר עָלַ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יָדִ֖י הוֹשִׁ֥יעָה לִּֽי׃עכשיו, קרא בבקשה לאנשים ואמור: כל מי שפחד וחרד, שיחזור מהר גלעד. עשרים ושניים אלף איש עזבו את המחנה, ועשרת אלפים נשארו.
וְעַתָּ֗ה קְרָ֨א נָ֜א בְּאָזְנֵ֤י הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי־יָרֵ֣א וְחָרֵ֔ד יָשֹׁ֥ב וְיִצְפֹּ֖ר מֵהַ֣ר הַגִּלְעָ֑ד וַיָּ֣שָׁב מִן־הָעָ֗ם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים נִשְׁאָֽרוּ׃ (ס)והשם אמר לגדעון: העם עדיין גדול מדי. הורד אותם למים, ואני אבדוק אותך שם. כל מה שאגיד לך - זה ילך איתך, וכל מה שאגיד לך - זה לא ילך איתך.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן עוֹד֮ הָעָ֣ם רָב֒ הוֹרֵ֤ד אוֹתָם֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וְאֶצְרְפֶ֥נּוּ לְךָ֖ שָׁ֑ם וְהָיָ֡ה אֲשֶׁר֩ אֹמַ֨ר אֵלֶ֜יךָ זֶ֣ה ׀ יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֗ךְ ה֚וּא יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֔ךְ וְכֹ֨ל אֲשֶׁר־אֹמַ֜ר אֵלֶ֗יךָ זֶ֚ה לֹא־יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ ה֖וּא לֹ֥א יֵלֵֽךְ׃בחירת שלושת מאת האישים
הוא הוריד את העם אל המים, והשם אמר לגדעון: כל מי שלוק בפי שלו מהמים, כמו הכלב לוק, תשאיר אותו לבדו, וכל מי שמתכופף על ברכיו כדי לשתות, תבטל אותו.
וַיּ֥וֹרֶד אֶת־הָעָ֖ם אֶל־הַמָּ֑יִם (ס) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן־הַמַּ֜יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב תַּצִּ֤יג אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִכְרַ֥ע עַל־בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת׃מספר האנשים שלק בפי היד שלהם היה שלוש מאות איש, וכל שאר העם כרע על ברכיו כדי לשתות מים.
וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר הַֽמֲלַקְקִ֤ים בְּיָדָם֙ אֶל־פִּיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וְכֹל֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם כָּרְע֥וּ עַל־בִּרְכֵיהֶ֖ם לִשְׁתּ֥וֹת מָֽיִם׃ (ס)והשם אמר לגדעון: בעזרת שלוש מאות האנשים שלק בפי היד, אציל אתכם ואת מדיון אתן בידך, וכל העם ילך איש למקומו.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמֲלַקְקִים֙ אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י אֶת־מִדְיָ֖ן בְּיָדֶ֑ךָ וְכָל־הָעָ֔ם יֵלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ׃העם לקח איתו את האוכל ואת השופרות, וכל בני ישראל שלח איש למסירות אהלו. שלוש מאות האיש נשארו, ומחנה מדין היה במקום מתחת לעמק.
וַיִּקְח֣וּ אֶת־צֵדָה֩ הָעָ֨ם בְּיָדָ֜ם וְאֵ֣ת שׁוֹפְרֹֽתֵיהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלַּח֙ אִ֣ישׁ לְאֹֽהָלָ֔יו וּבִשְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ הֶֽחֱזִ֑יק וּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן הָ֥יָה ל֖וֹ מִתַּ֥חַת בָּעֵֽמֶק׃ (פ)הוראת הַשֵׁם לגדעון וגילוי אויביו
ובאות הלילה ההוא, הַשֵׁם אמר לו: קום, רד למחנה, כי נתתי אותו בידך.
וַֽיְהִי֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה ק֖וּם רֵ֣ד בַּֽמַּחֲנֶ֑ה כִּ֥י נְתַתִּ֖יו בְּיָדֶֽךָ׃ואם אתה פוחד לרדת, רד אתה ונערך למחנה.
וְאִם־יָרֵ֥א אַתָּ֖ה לָרֶ֑דֶת רֵ֥ד אַתָּ֛ה וּפֻרָ֥ה נַעַרְךָ֖ אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ושמע מה ידברו, ואז יתחזקו ידיך, ואז תרד למחנה. והוא ונערו ירדו לקצה החמשה במחנה.
וְשָֽׁמַעְתָּ֙ מַה־יְדַבֵּ֔רוּ וְאַחַר֙ תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדֶ֔יךָ וְיָרַדְתָּ֖ בַּֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֵּ֤רֶד הוּא֙ וּפֻרָ֣ה נַעֲר֔וֹ אֶל־קְצֵ֥ה הַחֲמֻשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ומדין, ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק כמו הרבה מאוד, ולגמליהם אין מספר, כמו החול שעל שפת הים.
וּמִדְיָ֨ן וַעֲמָלֵ֤ק וְכָל־בְּנֵי־קֶ֙דֶם֙ נֹפְלִ֣ים בָּעֵ֔מֶק כָּאַרְבֶּ֖ה לָרֹ֑ב וְלִגְמַלֵּיהֶם֙ אֵ֣ין מִסְפָּ֔ר כַּח֛וֹל שֶׁעַל־שְׂפַ֥ת הַיָּ֖ם לָרֹֽב׃הַחֲזוֹן בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וְהַהֲכָנָה לַמִּלְחָמָה
גִּדְעוֹן הִגִּיעַ, וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ עַל חֲלוֹם. הוּא אָמַר: "תִּשְׁמַע, חָלַמְתִּי חֲלוֹם. לֶחֶם שְׂעָרִים שֶׁמְּשׁוֹבֵב מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן". גִּדְעוֹן הִגִּיעַ עַד הָאָהל, הִכָּה אֶת הָאִישׁ, הוּא נָפַל וגִּדְעוֹן הָפַךְ אֶת הַלֶּחֶם לְמַעְלָה, וְהָאָהל נָפַל.
וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה־אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה צלול [צְלִ֜יל] לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד־הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל׃חֲבֵרוֹ עָנָה וְאָמַר: "זֶה לֹא דָּבָר אַחַר, אֶלָּא שֶׁחֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ, אִישׁ יִשְׂרָאֵל, נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה".
וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם־חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת־מִדְיָ֖ן וְאֶת־כָּל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (פ)כְּשֶׁגִּדְעוֹן שָׁמַע אֶת פֵּרוּשׁ הַחֲלוֹם וְאֶת הַדְּרָכִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ, הוּא הִשתַּחֲוָה וְחָזַר לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. הוּא אָמַר: "קוּמוּ, כִּי נָתַן הַשֵּׁם בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן".
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ גִּדְע֜וֹן אֶת־מִסְפַּ֧ר הַחֲל֛וֹם וְאֶת־שִׁבְר֖וֹ וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיָּ֙שָׁב֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר ק֔וּמוּ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיֶדְכֶ֖ם אֶת־מַחֲנֵ֥ה מִדְיָֽן׃גִּדְעוֹן חָצַץ אֶת תְּלָשִׁים מֵאוֹת הָאֲנָשִׁים לִשְׁלוֹשָׁה קְבוָצוֹת, וְנָתַן לְכָל אֶחָד מֵהֶם שׁוֹפָר, כְּדִים רֵיקִים וְלָטִישׁ בְּתוֹךְ הַכְּדִים.
וַיַּ֛חַץ אֶת־שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים וַיִּתֵּ֨ן שׁוֹפָר֤וֹת בְּיַד־כֻּלָּם֙ וְכַדִּ֣ים רֵקִ֔ים וְלַפִּדִ֖ים בְּת֥וֹךְ הַכַּדִּֽים׃ההוראות לסימן ומתקעת השופרות
הוא אמר להם: "תראו ממני ותעשו בדיוק אותו דבר. אני בא לקצה המחנה, ומה שאני אעשה, כך גם אתם תעשו."
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מִמֶּ֥נִּי תִרְא֖וּ וְכֵ֣ן תַּעֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֥י בָא֙ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהָיָ֥ה כַאֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה כֵּ֥ן תַּעֲשֽׂוּן׃אני ואנשים שעמדו איתי נתקע בשופר, וגם אתם תתקעו בשופרות מסביב לכל המחנה, ואז תצעקו: "לַשֵּׁם וּלְגִדְעוֹן!"
וְתָקַעְתִּי֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר אָנֹכִ֖י וְכָל־אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וּתְקַעְתֶּ֨ם בַּשּׁוֹפָר֜וֹת גַּם־אַתֶּ֗ם סְבִיבוֹת֙ כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַאֲמַרְתֶּ֖ם לַיהוָ֥ה וּלְגִדְעֽוֹן׃ (פ)גדעון הגיע עם מאה איש שעמדו איתו לקצה המחנה, בראש משמרת הלילה הצפונית. השומרים קמו מעמדם, הם תקעו בשופרות ושברו את הכדim שהיו בידיהם.
וַיָּבֹ֣א גִ֠דְעוֹן וּמֵאָה־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־אִתּ֜וֹ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה רֹ֚אשׁ הָאַשְׁמֹ֣רֶת הַתִּֽיכוֹנָ֔ה אַ֛ךְ הָקֵ֥ם הֵקִ֖ימוּ אֶת־הַשֹּֽׁמְרִ֑ים וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁ֣וֹפָר֔וֹת וְנָפ֥וֹץ הַכַּדִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּיָדָֽם׃שלושת המנהיגים תקעו בשופרות ושברו את הכדim. הם החזיקו בלהבות ביד שמאל ובשופרות ביד ימין כדי לתקוע, וצעקו: "חֶרֶב לַשֵּׁם וּלְגִדְעוֹן!"
וַֽ֠יִּתְקְעוּ שְׁלֹ֨שֶׁת הָרָאשִׁ֥ים בַּשּֽׁוֹפָרוֹת֮ וַיִּשְׁבְּר֣וּ הַכַּדִּים֒ וַיַּחֲזִ֤יקוּ בְיַד־שְׂמאוֹלָם֙ בַּלַּפִּדִ֔ים וּבְיַ֨ד־יְמִינָ֔ם הַשּׁוֹפָר֖וֹת לִתְק֑וֹעַ וַֽיִּקְרְא֔וּ חֶ֥רֶב לַֽיהוָ֖ה וּלְגִדְעֽוֹן׃ניצחון ישראל על מדין
כל אדם עמד לידו מסביב למחנה, וכל המחנה רץ וצעק ובכ.
וַיַּֽעַמְדוּ֙ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֔יו סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיָּ֧רָץ כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה וַיָּרִ֖יעוּ ויניסו [וַיָּנֽוּסוּ׃]שלוש מאות שופרות תקעו, והשם הכה בחרב כל אדם בחברו ובכל המחנה. המחנה נס בבריחה עד בית שטה, עד שפת אבל מוחלה על טבט.
וַֽיִּתְקְעוּ֮ שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת הַשּׁוֹפָרוֹת֒ וַיָּ֣שֶׂם יְהוָ֗ה אֵ֣ת חֶ֥רֶב אִ֛ישׁ בְּרֵעֵ֖הוּ וּבְכָל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיָּ֨נָס הַֽמַּחֲנֶ֜ה עַד־בֵּ֤ית הַשִּׁטָּה֙ צְֽרֵרָ֔תָה עַ֛ד שְׂפַת־אָבֵ֥ל מְחוֹלָ֖ה עַל־טַבָּֽת׃אנשי ישראל מנפתלי ומאשר ומכל מנשה צעקו, ורדפו אחרי מדין.
וַיִּצָּעֵ֧ק אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֛ל מִנַּפְתָּלִ֥י וּמִן־אָשֵׁ֖ר וּמִן־כָּל־מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרֵ֥י מִדְיָֽן׃גדעון שלח שליחים לכל הר אפרים ואמר: רדו למפגש עם מדין וחסמו להם את המים עד בית ברים ואת הירדן. כל אנשי אפרים צעקו, וחסמו את המים עד בית ברים ואת הירדן.
וּמַלְאָכִ֡ים שָׁלַ֣ח גִּדְעוֹן֩ בְּכָל־הַ֨ר אֶפְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר רְד֞וּ לִקְרַ֤את מִדְיָן֙ וְלִכְד֤וּ לָהֶם֙ אֶת־הַמַּ֔יִם עַ֛ד בֵּ֥ית בָּרָ֖ה וְאֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיִּצָּעֵ֞ק כָּל־אִ֤ישׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וַיִּלְכְּד֣וּ אֶת־הַמַּ֔יִם עַ֛ד בֵּ֥ית בָּרָ֖ה וְאֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃מותו של עורב וזאב
שני שרים מדין תפסו את עורב וזאב, והרגו את עורב בצור עורב, ואת זאב הרגו בייקב זאב. הם רדפו אחרי מדין, והביאו את ראש עורב וזאב לגדעון מעבר לירדן.
וַֽיִּלְכְּד֡וּ שְׁנֵֽי־שָׂרֵ֨י מִדְיָ֜ן אֶת־עֹרֵ֣ב וְאֶת־זְאֵ֗ב וַיַּהַרְג֨וּ אֶת־עוֹרֵ֤ב בְּצוּר־עוֹרֵב֙ וְאֶת־זְאֵב֙ הָרְג֣וּ בְיֶֽקֶב־זְאֵ֔ב וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אֶל־מִדְיָ֑ן וְרֹאשׁ־עֹרֵ֣ב וּזְאֵ֔ב הֵבִ֙יאוּ֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
צמצום צבא גדעון
וַיַּשְׁכֵּ֨ם יְרֻבַּ֜עַל ה֣וּא גִדְע֗וֹן וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל־עֵ֣ין חֲרֹ֑ד וּמַחֲנֵ֤ה מִדְיָן֙ הָיָה־ל֣וֹ מִצָּפ֔וֹן מִגִּבְעַ֥ת הַמּוֹרֶ֖ה בָּעֵֽמֶק׃
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן רַ֗ב הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֶת־מִדְיָ֖ן בְּיָדָ֑ם פֶּן־יִתְפָּאֵ֨ר עָלַ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יָדִ֖י הוֹשִׁ֥יעָה לִּֽי׃
וְעַתָּ֗ה קְרָ֨א נָ֜א בְּאָזְנֵ֤י הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי־יָרֵ֣א וְחָרֵ֔ד יָשֹׁ֥ב וְיִצְפֹּ֖ר מֵהַ֣ר הַגִּלְעָ֑ד וַיָּ֣שָׁב מִן־הָעָ֗ם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים נִשְׁאָֽרוּ׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן עוֹד֮ הָעָ֣ם רָב֒ הוֹרֵ֤ד אוֹתָם֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וְאֶצְרְפֶ֥נּוּ לְךָ֖ שָׁ֑ם וְהָיָ֡ה אֲשֶׁר֩ אֹמַ֨ר אֵלֶ֜יךָ זֶ֣ה ׀ יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֗ךְ ה֚וּא יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֔ךְ וְכֹ֨ל אֲשֶׁר־אֹמַ֜ר אֵלֶ֗יךָ זֶ֚ה לֹא־יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ ה֖וּא לֹ֥א יֵלֵֽךְ׃
בחירת שלושת מאת האישים
וַיּ֥וֹרֶד אֶת־הָעָ֖ם אֶל־הַמָּ֑יִם (ס) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן־הַמַּ֜יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב תַּצִּ֤יג אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִכְרַ֥ע עַל־בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת׃
וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר הַֽמֲלַקְקִ֤ים בְּיָדָם֙ אֶל־פִּיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וְכֹל֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם כָּרְע֥וּ עַל־בִּרְכֵיהֶ֖ם לִשְׁתּ֥וֹת מָֽיִם׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמֲלַקְקִים֙ אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י אֶת־מִדְיָ֖ן בְּיָדֶ֑ךָ וְכָל־הָעָ֔ם יֵלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ׃
וַיִּקְח֣וּ אֶת־צֵדָה֩ הָעָ֨ם בְּיָדָ֜ם וְאֵ֣ת שׁוֹפְרֹֽתֵיהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלַּח֙ אִ֣ישׁ לְאֹֽהָלָ֔יו וּבִשְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ הֶֽחֱזִ֑יק וּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן הָ֥יָה ל֖וֹ מִתַּ֥חַת בָּעֵֽמֶק׃ (פ)
הוראת הַשֵׁם לגדעון וגילוי אויביו
וַֽיְהִי֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה ק֖וּם רֵ֣ד בַּֽמַּחֲנֶ֑ה כִּ֥י נְתַתִּ֖יו בְּיָדֶֽךָ׃
וְאִם־יָרֵ֥א אַתָּ֖ה לָרֶ֑דֶת רֵ֥ד אַתָּ֛ה וּפֻרָ֥ה נַעַרְךָ֖ אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃
וְשָֽׁמַעְתָּ֙ מַה־יְדַבֵּ֔רוּ וְאַחַר֙ תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדֶ֔יךָ וְיָרַדְתָּ֖ בַּֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֵּ֤רֶד הוּא֙ וּפֻרָ֣ה נַעֲר֔וֹ אֶל־קְצֵ֥ה הַחֲמֻשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
וּמִדְיָ֨ן וַעֲמָלֵ֤ק וְכָל־בְּנֵי־קֶ֙דֶם֙ נֹפְלִ֣ים בָּעֵ֔מֶק כָּאַרְבֶּ֖ה לָרֹ֑ב וְלִגְמַלֵּיהֶם֙ אֵ֣ין מִסְפָּ֔ר כַּח֛וֹל שֶׁעַל־שְׂפַ֥ת הַיָּ֖ם לָרֹֽב׃
הַחֲזוֹן בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וְהַהֲכָנָה לַמִּלְחָמָה
וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה־אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה צלול [צְלִ֜יל] לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד־הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל׃
וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם־חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת־מִדְיָ֖ן וְאֶת־כָּל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (פ)
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ גִּדְע֜וֹן אֶת־מִסְפַּ֧ר הַחֲל֛וֹם וְאֶת־שִׁבְר֖וֹ וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיָּ֙שָׁב֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר ק֔וּמוּ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיֶדְכֶ֖ם אֶת־מַחֲנֵ֥ה מִדְיָֽן׃
וַיַּ֛חַץ אֶת־שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים וַיִּתֵּ֨ן שׁוֹפָר֤וֹת בְּיַד־כֻּלָּם֙ וְכַדִּ֣ים רֵקִ֔ים וְלַפִּדִ֖ים בְּת֥וֹךְ הַכַּדִּֽים׃
ההוראות לסימן ומתקעת השופרות
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מִמֶּ֥נִּי תִרְא֖וּ וְכֵ֣ן תַּעֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֥י בָא֙ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהָיָ֥ה כַאֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה כֵּ֥ן תַּעֲשֽׂוּן׃
וְתָקַעְתִּי֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר אָנֹכִ֖י וְכָל־אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וּתְקַעְתֶּ֨ם בַּשּׁוֹפָר֜וֹת גַּם־אַתֶּ֗ם סְבִיבוֹת֙ כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַאֲמַרְתֶּ֖ם לַיהוָ֥ה וּלְגִדְעֽוֹן׃ (פ)
וַיָּבֹ֣א גִ֠דְעוֹן וּמֵאָה־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־אִתּ֜וֹ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה רֹ֚אשׁ הָאַשְׁמֹ֣רֶת הַתִּֽיכוֹנָ֔ה אַ֛ךְ הָקֵ֥ם הֵקִ֖ימוּ אֶת־הַשֹּֽׁמְרִ֑ים וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁ֣וֹפָר֔וֹת וְנָפ֥וֹץ הַכַּדִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּיָדָֽם׃
וַֽ֠יִּתְקְעוּ שְׁלֹ֨שֶׁת הָרָאשִׁ֥ים בַּשּֽׁוֹפָרוֹת֮ וַיִּשְׁבְּר֣וּ הַכַּדִּים֒ וַיַּחֲזִ֤יקוּ בְיַד־שְׂמאוֹלָם֙ בַּלַּפִּדִ֔ים וּבְיַ֨ד־יְמִינָ֔ם הַשּׁוֹפָר֖וֹת לִתְק֑וֹעַ וַֽיִּקְרְא֔וּ חֶ֥רֶב לַֽיהוָ֖ה וּלְגִדְעֽוֹן׃
ניצחון ישראל על מדין
וַיַּֽעַמְדוּ֙ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֔יו סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיָּ֧רָץ כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה וַיָּרִ֖יעוּ ויניסו [וַיָּנֽוּסוּ׃]
וַֽיִּתְקְעוּ֮ שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת הַשּׁוֹפָרוֹת֒ וַיָּ֣שֶׂם יְהוָ֗ה אֵ֣ת חֶ֥רֶב אִ֛ישׁ בְּרֵעֵ֖הוּ וּבְכָל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיָּ֨נָס הַֽמַּחֲנֶ֜ה עַד־בֵּ֤ית הַשִּׁטָּה֙ צְֽרֵרָ֔תָה עַ֛ד שְׂפַת־אָבֵ֥ל מְחוֹלָ֖ה עַל־טַבָּֽת׃
וַיִּצָּעֵ֧ק אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֛ל מִנַּפְתָּלִ֥י וּמִן־אָשֵׁ֖ר וּמִן־כָּל־מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרֵ֥י מִדְיָֽן׃
וּמַלְאָכִ֡ים שָׁלַ֣ח גִּדְעוֹן֩ בְּכָל־הַ֨ר אֶפְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר רְד֞וּ לִקְרַ֤את מִדְיָן֙ וְלִכְד֤וּ לָהֶם֙ אֶת־הַמַּ֔יִם עַ֛ד בֵּ֥ית בָּרָ֖ה וְאֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיִּצָּעֵ֞ק כָּל־אִ֤ישׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וַיִּלְכְּד֣וּ אֶת־הַמַּ֔יִם עַ֛ד בֵּ֥ית בָּרָ֖ה וְאֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃
מותו של עורב וזאב
וַֽיִּלְכְּד֡וּ שְׁנֵֽי־שָׂרֵ֨י מִדְיָ֜ן אֶת־עֹרֵ֣ב וְאֶת־זְאֵ֗ב וַיַּהַרְג֨וּ אֶת־עוֹרֵ֤ב בְּצוּר־עוֹרֵב֙ וְאֶת־זְאֵב֙ הָרְג֣וּ בְיֶֽקֶב־זְאֵ֔ב וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אֶל־מִדְיָ֑ן וְרֹאשׁ־עֹרֵ֣ב וּזְאֵ֔ב הֵבִ֙יאוּ֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַסְּפֶר מְתָאֵר אֶת תְּהוּלַת הַמַּחֲלָמָה שֶׁל גִּדְעוֹן כְּשֶׁהַצָּבָא מִתְקַצֵּר וְהַנִּצָּחוֹן מִתְקַרֵּב.
צמצום צבא גדעון
גדעון ולוחציו מחנים ליד מעיין חרוד מול מחנה מדין. ה' מצווה את גדעון להקטין את הצבא כדי למנוע תהילה עצמית של ישראל. לאחר קריאה לחוזרים, עשרים ושניים אלף איש עוזבים, וגדעון מקבל הנחיה נוספת לבחון את הנותרים במים.
בחירת שלושת מאת האישים
השם מורה לגדעון לבדוק את העם במים. רק שלוש מאות איים שנושאים את המים בידיהם נבחרו. השם מבטיח לגדעון לנצח את מדיים בעזרת הקבוצה הקטנה הזו, בעוד שאר העם חוזר לאהליו והמדינים נמצאים בעמק.
הוראת הַשֵׁם לגדעון וגילוי אויביו
בלילה, הַשֵׁם מורה לגדעון לרדת למחנה האויב, ומציע לו לרדת עם עבד רק כדי לשמוע את דברי האויבים במידה ויהיה פוחד. גדעון ועבדו יורדים וגלה כי מדין, עמלק וכל בני קדם נמצאים בעמק בכמות עצומה, עם גמלים רבים ללא מספר, בדומה לחול שעל שפת הים.
הַחֲזוֹן בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וְהַהֲכָנָה לַמִּלְחָמָה
גִּדְעוֹן רוֹאֶה אִישׁ מְסַפֵּר עַל חֲלוֹם שֶׁל לֶחֶם שֶׁמִּתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן. חֲבֵרוֹ מְפַרֵשׁ שֶׁזֶּה מַשְׁמָעוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתֵּן אֶת מִדְיָן לְיַד גִּדְעוֹן. גִּדְעוֹן מִתְחַבֵּר לַחֲבֵרָיו, מַזְמִין אוֹתָם לַמִּלְחָמָה, וּמְחַלֵּק לְשְׁלוֹשָׁה קְבוָצוֹת תְּלָשִׁים מֵאוֹת אֲנָשִׁים כְּלִי מִלְחָמָה: שׁוֹפָרוֹת, כְּדִים וְלָטִישִׁים.
ההוראות לסימן ומתקעת השופרות
גדעון נותן הוראות לחייליו כיצד יאותתו את האויב. הוא מתכנן להגיע לקצה המחנה ולהתקע בשופר. גדעון וחייליו מבצעים את הפעולה בלילה, שוברים כדים ותוקעים בשופרות תוך קריאה למלחמה בשם ה' וגדעון.
ניצחון ישראל על מדין
החלק המתאר את רגע ההכרעה בקרב: תקיעת השופרות וריסת המחנה של מדין. לאחר מכן, אנשי ישראל רודפים את האויב, וגדעון שולח שליחים לאפרים כדי לחסום את המים ולסייע בכיבוש המדינים.
מותו של עורב וזאב
שני שרי מדין נלכדו על ידי גדעון ואנשיו. הם הרגו את עורב ואת זקנו של זאב במקומות שונים, ורדפו אחרי שאר צבא מדין. בסוף התהליך הביאו את ראשי שני השרים לגדעון מעבר לירדן.
הַתְּהוּלָה מִסְתֶּלֶת בְּלֶקֶט הָרְגוּשִׁים שֶׁל שְׁלֹחֵי הַמּלְכִים שֶׁנֶּאֶחֲפוּ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השם עושה רצונו בבריות ובטבע
״רבי סימון בשם רבי אליעזר פתח: (הושע יב, ו): וה' אלהי הצבאות ה' זכרו, שהוא עושה צביונו בבריותיו. דבר אחר: אלהי הצבאות, שהוא עושה צביונו״
במדרש שמות רבה, רבי סימון בשם רבי אליעזר מסביר את המשמעות של הביטוי "השם אלהי הצבאות". הוא מסביר שהמילה "צבאות" מתארת את האופן שבו השם פועל בעולם דרך יצוריו השונים. לפעמים הוא פועל דרך מלאכים שיושבים, ולפעמים דרך מלאכים שעומדים, ולעיתים המלאכים נראים כנשים, כגברים, כרוחות או כאש. המדרש מראה שהשם משתמש בדרכים רבות ומגוונות כדי לבטא את רצונו. בנוסף, המדרש מסביר ש"אלהי הצבאות" מתייחס לשליטה של השם על הטבע. כשהשם רוצה, הוא יכול להוציא אוכל מהאדמה, להוריד מים מהשמיים, או אפילו להעלות מים מתוך האדמה. הגישה כאן היא שהכוח האלוהי משתמש בבריות ובחוקי הטבע כדי לממש את תוכניותיו, תוך שימוש במגוון אינסופי של אמצעים פיזיים ורוחניים.
שמות רבה כ״ה:ב׳ ↗הַתְּמוּתָה שֶׁל עֲמָלֵק וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁל יִתְרוֹ
״דבר אחר: וישמע יתרו, הה"ד (משלי יט): לץ תכה ופתי יערים. וכן הוא אומר ( שם כא): בענוש לץ יחכם פתי. עמלק ויתרו היו בעצה״
בְּפֶרֶק זְעוּת הַמִּלּוּחַ שֶׁל שְׁמוֹת רַבָּה, מֻסְבָּר הַקֶּשֶׁר בֵּין עֲמָלֵק לְיִתְרוֹ. הַמַּקְשָׁר מְסַבֵּל שֶׁעֲמָלֵק וְיִתְרוֹ הָיוּ בְּעֵצָה אֶחָת עִם פַּרְעֹה. כְּשֶׁרָאָה יִתְרוֹ שֶׁהַשֵּׁם מָחָה אֶת זִכְרָם שֶׁל עֲמָלֵק וְהַשְּׁמִידוֹת, הוּא הֵבִין שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּבָחַר לָלֶכֶת אַחַר אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל. הַמַּקְשָׁר מַשְׁוֶה אֶת יִתְרוֹ לַצַּיֵּד שֶׁנֶּעֱצַר מִלִּצְלוֹחַ לַצֶּפֶר הַשֵּׁנִיעָה בִּגְלַל הַפַּח שֶׁהִשְׁאַר לָהּ. כְּכָךְ, בְּעֵת שֶׁרָאָה יִתְרוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, הִשְׁתַּנָּה דַּעָתוֹ שֶׁל בִּלְעָם, שֶׁלְּפִי הַמַּקְשָׁר הָיָה מְפַחֵד מֵעֲמָלֵק אַךְ מִן הַכֹּחַ הַחָדָשׁ שֶׁל יִתְרוֹ הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל לְטוֹבָה. הַמַּקְשָׁר מְבִיא מִמָּקוֹם הַתְּשׁוּבָה כְּכָל מַעֲשֵׂה מֹשֶׁה שֶׁשָּׁמַע לְיִתְרוֹ.
שמות רבה כ״ז:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
מבחן המים: בחירת הלוחמים
״המלקקים בידם. אין זה דרך כריעה כלוקק בלשונו:״
בפרק זה מסופק תיאור של המבחן שעבר הצבא של גדעון לפני הקרב מול מדין. הַשֵּׁם הורה להקטין את מספר האנשים כדי לוודא שהניצחון ייוחס לכוח אלוהי ולא לעוצמה אנושית. הבדיקה התבססה על אופן שתיית המים מהנהר: מי שרעב ולא כרע, ומי שרק לקק את המים בידו כמו כלב. רש"י מפרש כי התיאור של הלקק ביד אינו מתייחס לדרך של חיה שרעבה מאוד, אלא לצורה ספציפית של שתייה. הפרשן מתמקד בדיוק הפיזי של הפעולה כפי שהיא מופיעה בטקסט המקראי.
רש״י על שופטים 7:6:1 ↗ההפחתה של גבורת בני ישראל
״ונפוץ הכדים. ולשבור הכדים אשר בידם:״
בפרק זה בספר שופטים אנו רואים כיצד הַשֵּׁם מצמצם את מספר הלוחמים של גדעון. התהליך מתחיל בבדיקת החשש, כאשר אלו שמפחדים נשלחים הביתה. לאחר מכן, הניסיון השני במי ששותה מן המים מסנן את הקבוצה עוד יותר. המטרה של הַשֵּׁם הייתה להבטיח שהניצחון לא ייוחס לכוח אנושי אלא ליד הניתנת מעלה. הטקסט מתאר את רגע התקיפה, שבו הלוחמים נושאי השופרות, הכדים והחנוכיות תוקפים את מחנה המדיינים. רש"י מפרש על הפסוק שפעולת שבירת הכדים הייתה חלק מההתקפה עצמה. הפרשן מסביר שהשבירה הייתה אמצעי פעולה ישיר בידי הלוכמים כדי ליצור את ההפתעה המבצעית.
רש״י על שופטים 7:19:2 ↗הבחירה במלקקים
״המלקקים. בחר במלקקים ומאס בכורעים, לפי שהכורעים הורגלו לכרוע להעבודה זרה ולא כן המלקקים:״
בפרק זה מופיע הסבר של מצודת דוד על הבחירה בלוחמי גדעון. המפרש מציין כי הַשֵּׁם בחר דווקא באלו שמידקו את המים בלשונם, וסירב לאלו שכרעו כדי לשתות. הסיבה לכך, לפי מצודת דעוד, היא שאנשים שכרעו על ברכיהם היו רגילים לכרוע בפני עבודה זרה. לעומת זאת, המלקקים לא נחשבו לכאלו שמתרגלים כריעה בפני אלים אחרים.
מצודת דוד על שופטים 7:7:1 ↗הבחנה בין משמרים בקרב הלוחמים
״ראש וגו׳. בתחלת משמר האמצעי:״
הפרק מתאר את המעמד שבו גדעון ולוחמיו עומדים למלחמה מול המדיאנים. הַשֵּׁם מצמצם את מספר הלוחמים לאחר מבחן המים, כך שרק שלוש מאות איש נשארים. בפרק זה מתואר הרגע שבו המשמרים מתחלפים בתוך המחנה. המצודת דוד מסביר את המעבר בין המשמר הראשון למשמר האמצעי. הוא מציין כי בבתחילת המשמר האמצעי מתרחשת פעולה מסוימת של החלפת כוחות. הפירוש מתמקד בתיאור המעשה עצמו בתוך התהליך הצבאי.
מצודת דוד על שופטים 7:19:1 ↗