בני ישראל עשו רע בעיני ה׳, ולכן ה׳ מסר אותם ליד מדין למשך שבע שנים.
וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃שופטים · פרק ו׳
גִּדְעוֹן, הַמַּלְאַךְ וְהַמִּבְחָן
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נֶחְנְקוּ תַּחַת שְׁלִיטַת מְדִין, גִּדְעוֹן מַשְׁמִיד אֶת מִזְבַּח הַבְּעַל וּמְבַקֵּשׁ סִימָן בַּצֶּמֶר.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
דיכוי ישראל על ידי מדין
יד מדין התחזקה על ישראל. בגלל מדין, בני ישראל השמידו את הנחלים בהרים, את המערות ואת המצודות.
וַתָּ֥עָז יַד־מִדְיָ֖ן עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶת־הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת־הַמְּצָדֽוֹת׃בכל פעם שישראל זרעו, מדין, עמלק, בני קדם ועוד עלו עליהם.
וְהָיָ֖ה אִם־זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו׃הם המחנו עליהם והרסו את היבולים של הארץ, עד שהגיעו לעזה. הם לא השאירו לישראל שום דבר למחיה: לא כבשים, לא שור ולא חמור.
וַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת־יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד־בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר׃ה–ח
השמדת הארץ וקריאת בני ישראל
כי הם וכל הצאן והבהים שלהם, והאוהלים שלהם, עולים בכמות גדולה מאוד כמו ארבה, וגם אין יכולים לספור את הבעלים ואת הגמלים שלהם, והם באו לארץ כדי להשמיד אותה.
כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַעֲל֜וּ וְאָהֳלֵיהֶ֗ם יבאו [וּבָ֤אוּ] כְדֵֽי־אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ׃וישראל סבל מאוד בגלל מדין, ובני ישראל זעקו אל יהוה.
וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃ (פ)וכשהיה בני ישראל זועקים אל יהוה בגלל המצב עם מדין.
וַיְהִ֕י כִּֽי־זָעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן׃השם שלח איש נביא אל בני ישראל ואמר להם: כך אומר יהוה אלוהי ישראל: אני שהעליתי אתכם ממצרים והוצאתי אתכם מבית עבדים.
וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֥ר יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ט–יב
הצלת ישראל והופעת מלאך ה'
הוצאת אתכם מיד מצרים ומכל אויביכם, וגירשתי אותם מפניכם ונתתי לכם את הארץ שלהם.
וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּל־לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת־אַרְצָֽם׃ואמרתי לכם: אני ה' אלוהיכם, אל תפחדו מאלוהי האמוריים שאתם יושבים בארצם, כי לא שמעתם בקולי.
וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי׃ (פ)מלאך ה' בא ושיב תחת האלון שבעפרה, של יואש אבי עזרי, כשגדעון בנו דופק חיטים בגת כדי להסתיר אותם ממידן.
וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן׃מלאך ה' נראה לו ואמר לו: ה' עמך, גיבור גיבורים!
וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְּאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל׃יג–טז
גִּדְעוֹן וּמִשְׁנֵה הַשֵּׁם
גִּדְעוֹן ענה לוֹ: "אָדֹנִי, אֲבָל הַשֵּׁם אִתָּנוּ. אֵיךְ כָּל זֶה קָרָה לָנוּ? אֵיפֹה הַנִּסִּים הַמַּדְהִימִים שֶׁאָבִינוּ סִפְרוּ לָנוּ, שֶׁהַשֵּׁם הוֹצִיא אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם? וְעַתָּה הַשֵּׁם עֲזָב אוֹתָנוּ וְנָתַן אוֹתָנוּ בְּיַד מִדְיָן."
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּל־זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽל־נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ־לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף־מִדְיָֽן׃הַשֵּׁם פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: "לֵךְ בְּכֹחֲךָ הַזֶּה וְהַצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִדְיָן. הֲלוֹא שָׁלַחְתִּי אוֹתְךָ!"
וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ׃הוּא ענה לוֹ: "אָדֹנִי, אֵיךְ אֲנִי אֲשֶׁבle אֶת יִשְׂרָאֵל? הִנֵּה שִׁבְט מְנַשֶּׁה הוּא הַחַלָּשׁ וַאֲנִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי."
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי׃הַשֵּׁם אָמַר לוֹ: "אֲנִי אֶהְיֶה עִמְּךָ, וְתַכְתֵּשׁ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד."
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃יז–כ
בקשת סימן ממלאך ה'
הוא אמר לו: בבקשה, אם מצאת חן בעיניך, תיתן לי סימן שאתה מדבר איתי.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי׃אל תלך ממקום זה עד שאבוא אליך ואביא את המנחה שלי ואנישים אותה לפניך. הוא אמר: אני אחכה עד שתחזור.
אַל־נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד־בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת־מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ׃גדעון בא, הכין גדיים וסף קמח, שים את הבשר בסל והמרק בכלי קטן, ויצא אליו אל תחת הסלע והתקרב.
וְגִדְע֣וֹן בָּ֗א וַיַּ֤עַשׂ גְּדִֽי־עִזִּים֙ וְאֵיפַת־קֶ֣מַח מַצּ֔וֹת הַבָּשָׂר֙ שָׂ֣ם בַּסַּ֔ל וְהַמָּרַ֖ק שָׂ֣ם בַּפָּר֑וּר וַיּוֹצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶל־תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה וַיַּגַּֽשׁ׃ (ס)מלאך ה' אמר לו: קח את הבשר ואת המצות והנח על הסלע, ושפוך את המרק. והוא עשה בדיוק כך.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים קַ֣ח אֶת־הַבָּשָׂ֤ר וְאֶת־הַמַּצּוֹת֙ וְהַנַּח֙ אֶל־הַסֶּ֣לַע הַלָּ֔ז וְאֶת־הַמָּרַ֖ק שְׁפ֑וֹךְ וַיַּ֖עַשׂ כֵּֽן׃כא–כד
ההופעה של מלאך הַשֵּׁם לגידעון
מלאך הַשֵּׁם שלח את קצה המקל שבידו, ונגע בבשר ובמצות. אז עלתה אש מהסלע ואכלה את הבשר ואת המצות, ואז מלאך הַשֵּׁם נעלם מעיניו.
וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת־קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן־הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת־הַבָּשָׂר֙ וְאֶת־הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵעֵינָֽיו׃כשגידעון ראה שזה מלאך הַשֵּׁם, הוא אמר: "אוי, אדוני הַשֵּׁם, בגלל זה ראיתי את מלאך הַשֵּׁם פנים אל פנים".
וַיַּ֣רְא גִּדְע֔וֹן כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה ה֑וּא (ס) וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֗וֹן אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃הַשֵּׁם אמר לו: "שלום לך, אל תפחד, לא תמות".
וַיֹּ֨אמֶר ל֧וֹ יְהוָ֛ה שָׁל֥וֹם לְךָ֖ אַל־תִּירָ֑א לֹ֖א תָּמֽוּת׃גידעון בנה שם מזבח לה' וקרא לו שָׁלוֹם, וזה השם של המקום עד היום, עופרת, אב אבי העזרי.
וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם גִּדְע֤וֹן מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָא־ל֥וֹ יְהוָ֖ה שָׁל֑וֹם עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עוֹדֶ֕נּוּ בְּעָפְרָ֖ת אֲבִ֥י הָעֶזְרִֽי׃ (פ)כה–כח
הרס מזבח הבעל על ידי גדעון
באותו לילה אמר לו הַשֵּׁם: קח את הפר של אביך ואת הפר השני, בן שבע שנים, והרס את מזבח הבעל של אביך ואת העץ של האשורה שעל המזבח.
וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה קַ֤ח אֶת־פַּר־הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָרַסְתָּ֗ אֶת־מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת־הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת׃ובנה מזבח לַשֵּׁם אלוהיך על ראש המעוז הזה, בערכה, וקח את הפר השני והעלה עולה על העצים של האשורה שתכרת.
וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּֽעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת׃גדעון לקח עשרה אנשים מעבדיו ועשה כפי שדבר אליו הַשֵּׁם, אבל בגלל שהוא פחד מבית אביו ומאנשי העיר לעשות זאת ביום, הוא עשה זאת בלילה.
וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵֽעֲבָדָ֔יו וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו יְהוָ֑ה וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת־בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה׃כשאנשי העיר קמו בבוקר, הם ראו שהמזבח של הבעל נהרס, האשורה נכרתה, והפר השני הועלה על המזבח שנבנה.
וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה וְאֵת֙ הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י הֹֽעֲלָ֔ה עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי׃כט–לב
גדעון מפר את מזבח הבעל
כל אחד שאל את חברו: מי עשה את הדבר הזה? הם חיפשו ובדקו, ואז אמרו שגדעון בן יואש עשה את הדבר הזה.
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מִ֥י עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּדְרְשׁוּ֙ וַיְבַקְשׁ֔וּ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְעוֹן֙ בֶּן־יוֹאָ֔שׁ עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃אנשי העיר אמרו ליוואש: תוציא את בנך למות, כי הוא הרס את מזבח הבעל וגם את העוץ שהייתה עליו.
וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת־בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃יוואש אמר לכל אלו שעמדו נגדו: אם אתם מגינים על הבעל, תילחמו בשבילו. מי שנלחם בשבילו ימות עד הבוקר. אבל אם הוא אלוהים, שילחם הוא בעצמו, כי הוא הרס את המזבחו.
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר־עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם ׀ תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם־אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד־הַבֹּ֑קֶר אִם־אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ׃באותו היום קראו לו ירבעל, שאומר: הבעל ילחם בעצמו, כי הוא הרס את המזבחו.
וַיִּקְרָא־ל֥וֹ בַיּוֹם־הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ׃ (פ)לג–לו
התאספות המדיינים וקריאת גדעון
כל המדיינים, העמלקים ובני קדם התאספו יחד, עברו והקימו מחנה בעמק יזרעאל.
וְכָל־מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃רוח ה' שררה בגדעון, והוא תקע בשופר, ואביעזר קרא אחריו.
וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת־גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו׃הוא שלח שליחים בכל מנשה, וגם הוא קרא אחריו. הוא שלח שליחים לאשר, לזבולון ולנפתלי, והם עלו לקראתם.
וּמַלְאָכִים֙ שָׁלַ֣ח בְּכָל־מְנַשֶּׁ֔ה וַיִזָּעֵ֥ק גַּם־ה֖וּא אַחֲרָ֑יו וּמַלְאָכִ֣ים שָׁלַ֗ח בְּאָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם׃גדעון אמר לאלוהים: אם תציל את ישראל בידי כפי שדיברת.
וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים אִם־יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃לז–מ
מבחן הצמר של גדעון
הנה, אני אציג את גזת הצמר במכבסה, ואם הטל יהיה רק על הצמר ולא על כל הארץ, אדע שאת спа את ישראל בידיי, בדיוק כפי שדיברת.
הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת־גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִהְיֶ֨ה עַֽל־הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָדַעְתִּ֗י כִּֽי־תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃וזה קרה בדיוק כך. הוא קם מוקדם בבוקר, כרת את הצמר, והטל היה על הצמר וכל הספג מלא מים.
וַיְהִי־כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת־הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן־הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם׃אבל גדעון אמר לאלוהים: אל תכעס עליי, אני אדבר רק פעם אחת נוספת. בבקשה, רק פעם אחת תבדוק את הצמר; שיהיה חום רק על הצמר ולא על כל הארץ, ועל כל הארץ יהיה טל.
וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל־יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּא־רַק־הַפַּ֙עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי־נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה־טָּֽל׃ואלוהים עשה בדיוק כך באותו לילה. היה חום רק על הצמר, ועל כל הארץ היה טל.
וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיְהִי־חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
דיכוי ישראל על ידי מדין
וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃
וַתָּ֥עָז יַד־מִדְיָ֖ן עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶת־הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת־הַמְּצָדֽוֹת׃
וְהָיָ֖ה אִם־זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו׃
וַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת־יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד־בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר׃
ה–ח
השמדת הארץ וקריאת בני ישראל
כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַעֲל֜וּ וְאָהֳלֵיהֶ֗ם יבאו [וּבָ֤אוּ] כְדֵֽי־אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ׃
וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃ (פ)
וַיְהִ֕י כִּֽי־זָעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן׃
וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֥ר יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃
ט–יב
הצלת ישראל והופעת מלאך ה'
וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּל־לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת־אַרְצָֽם׃
וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי׃ (פ)
וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן׃
וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְּאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל׃
יג–טז
גִּדְעוֹן וּמִשְׁנֵה הַשֵּׁם
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּל־זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽל־נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ־לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף־מִדְיָֽן׃
וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃
יז–כ
בקשת סימן ממלאך ה'
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי׃
אַל־נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד־בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת־מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ׃
וְגִדְע֣וֹן בָּ֗א וַיַּ֤עַשׂ גְּדִֽי־עִזִּים֙ וְאֵיפַת־קֶ֣מַח מַצּ֔וֹת הַבָּשָׂר֙ שָׂ֣ם בַּסַּ֔ל וְהַמָּרַ֖ק שָׂ֣ם בַּפָּר֑וּר וַיּוֹצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶל־תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה וַיַּגַּֽשׁ׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים קַ֣ח אֶת־הַבָּשָׂ֤ר וְאֶת־הַמַּצּוֹת֙ וְהַנַּח֙ אֶל־הַסֶּ֣לַע הַלָּ֔ז וְאֶת־הַמָּרַ֖ק שְׁפ֑וֹךְ וַיַּ֖עַשׂ כֵּֽן׃
כא–כד
ההופעה של מלאך הַשֵּׁם לגידעון
וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת־קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן־הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת־הַבָּשָׂר֙ וְאֶת־הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵעֵינָֽיו׃
וַיַּ֣רְא גִּדְע֔וֹן כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה ה֑וּא (ס) וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֗וֹן אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃
וַיֹּ֨אמֶר ל֧וֹ יְהוָ֛ה שָׁל֥וֹם לְךָ֖ אַל־תִּירָ֑א לֹ֖א תָּמֽוּת׃
וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם גִּדְע֤וֹן מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָא־ל֥וֹ יְהוָ֖ה שָׁל֑וֹם עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עוֹדֶ֕נּוּ בְּעָפְרָ֖ת אֲבִ֥י הָעֶזְרִֽי׃ (פ)
כה–כח
הרס מזבח הבעל על ידי גדעון
וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה קַ֤ח אֶת־פַּר־הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָרַסְתָּ֗ אֶת־מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת־הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת׃
וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּֽעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת׃
וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵֽעֲבָדָ֔יו וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו יְהוָ֑ה וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת־בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה׃
וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה וְאֵת֙ הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י הֹֽעֲלָ֔ה עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי׃
כט–לב
גדעון מפר את מזבח הבעל
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מִ֥י עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּדְרְשׁוּ֙ וַיְבַקְשׁ֔וּ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְעוֹן֙ בֶּן־יוֹאָ֔שׁ עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת־בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר־עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם ׀ תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם־אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד־הַבֹּ֑קֶר אִם־אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ׃
וַיִּקְרָא־ל֥וֹ בַיּוֹם־הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ׃ (פ)
לג–לו
התאספות המדיינים וקריאת גדעון
וְכָל־מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃
וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת־גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו׃
וּמַלְאָכִים֙ שָׁלַ֣ח בְּכָל־מְנַשֶּׁ֔ה וַיִזָּעֵ֥ק גַּם־ה֖וּא אַחֲרָ֑יו וּמַלְאָכִ֣ים שָׁלַ֗ח בְּאָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם׃
וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים אִם־יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
לז–מ
מבחן הצמר של גדעון
הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת־גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִהְיֶ֨ה עַֽל־הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָדַעְתִּ֗י כִּֽי־תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
וַיְהִי־כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת־הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן־הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם׃
וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל־יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּא־רַק־הַפַּ֙עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי־נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה־טָּֽל׃
וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיְהִי־חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַתְּאַרְעוּת שֶׁל בְּנֵי יְהוּדָה וְשֶׁבֶט אֶפְרַיִם בִּזְמַן הַדִּכּוּי וְהַהִתְעוֹרְרוּת לַמִּלְחָמָה נֶגֶד מְדִין.
פסוקים א–ד
דיכוי ישראל על ידי מדין
בני ישראל עושים רע בעיני ה׳, ובתגובה ה׳ מסר אותם לשליטת מדין למשך שבע שנים. המדינים, יחד עם עמלק ובני קדם, תוקפים את ישראל בכל עונת זריעה. הם משמידים את היבולים ומחריבים את מקורות המים, כך שלא נשאר לישראל דבר למחיה.
פסוקים ה–ח
השמדת הארץ וקריאת בני ישראל
המדיינים פושטים על ארץ ישראל בכמות עצומה ומשחיתים את הכל. עקב המצוקה, בני ישראל זועקים אל יהוה, והשם משיב להם באמצעות נביא המזכיר את יציאתם ממצרים.
פסוקים ט–יב
הצלת ישראל והופעת מלאך ה'
השם מזכיר את הצלת ישראל ממצרים ומאויביהם, ומציין כי בני ישראל לא שמעו לקולו. לאחר מכן, מלאך ה' מופיע תחת האלון בעפרה, שם גדעון בן יואש דופק חיטים בנסתר ממידן, ומברך אותו בשם ה' כי ה' עמו.
פסוקים יג–טז
גִּדְעוֹן וּמִשְׁנֵה הַשֵּׁם
גִּדְעוֹן מְבַקֵּשׁ הֶסְפֵּר לָמָּה יִשְׂרָאֵל נָבוּ בְּיַד מִדְיָן בְּעֵת שֶׁהַשֵּׁם הוֹצִיא אוֹתָם מִמִּצְרַיִם. הַשֵּׁם מְצַוֶּה עָלָיו לָצֵאת לְהַצִּיל אֶת עַמּוֹ. גִּדְעוֹן מְטָרְטֵר בְּחֻלְשָׁתוֹ, אַךְ הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְהִלָּחֵץ עִמּוֹ וּלְהַכְתֵּשׁ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד.
פסוקים יז–כ
בקשת סימן ממלאך ה'
גדעון מבקש ממלאך ה' סימן לכך שהוא מדבר איתו. הוא מכין מנחה הכוללת בשר, מצות ומרק, ומגיש אותה. המלאך מורה לו להניח את המזון על הסלע ולשפוך את המרק, וגדעון מבצע זאת.
פסוקים כא–כד
ההופעה של מלאך הַשֵּׁם לגידעון
מלאך הַשֵּׁם מכה בבשר ובמצות במקל, ואש עולה מהסלע ואוכלת אותם. גידעון מבין שפגש במלאך וחושש, אך הַשֵּׁם מרגיע אותו וקובע ששלומו יהיה. גידעון בנה שם מזבח וקרא לו שָׁלוֹם.
פסוקים כה–כח
הרס מזבח הבעל על ידי גדעון
הַשֵּׁם מצווה על גדעון להרוס את מזבח הבעל ואת האשורה של אביו ולהקים מזבח חדש לַשֵּׁם. גדעון מבצע את המשימה בלילה בגלל פחד מאנשי העיר ובית אביו. בבוקר אנשי העיר מגלים את המזבח ההרוס ואת הקרבן שהועלה.
פסוקים כט–לב
גדעון מפר את מזבח הבעל
אחרי שגדעון הרס את מזבח הבעל ואת העוץ, אנשי העיר רצו להעניש אותו מן המוות. יואש אביו התייצב מולם וקרא לאלוהים להגן על המזבח אם הוא אכן אלוהים. בעקבות המעשה, גדעון זכה לשם חדש, ירבעל.
פסוקים לג–לו
התאספות המדיינים וקריאת גדעון
המדיינים ובני קדם מתאספים בעמק יזרעאל. רוח ה' שוררת בגדעון, הוא קורא לאביעזר ולשבטי ישראל למלחמה, ומבקש מאלוהים לאשר את הבטחתו להציל את ישראל.
פסוקים לז–מ
מבחן הצמר של גדעון
גדעון מציע לאלוהים שני מבחנים כדי לוודא את כוונתו להציל את ישראל. תחילה הוא מבקש שהטל יהיה רק על הצמר, וזה קורה. לאחר מכן הוא מבקש הפוך, שהצמר יהיה יבש וכל הארץ תהיה רטובה בטל, וגם זאת מתקיים.
הַמִּבְחָן הַשֵּׁנִי מַמְשִׁיךְ לְהַקְטִין אֶת הַלַּחַד בַּצֶּמֶר וּלְהַגְבִּיר אֶת הַטַּל בַּסְּבִיבָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
פֵּרוּשׁ הַסַּעַר וְהַמִּלִּים בְּסִגְנוֹן הַמִּקְדָּשׁ
״מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל כַּלָּה שֶׁעֵינֶיהָ כְּעוּרוֹת כָּל גּוּפָהּ צָרִיךְ בְּדִיקָה, וְשֶׁעֵינֶיהָ יָפוֹת, אֵין כָּל גּוּפָהּ צָרִיךְ בְּדִיקָה, וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת כְּשֶׁמְצַמֵּת שַׂעֲרָהּ לַאֲחוֹרֶיהָ״
הַטֵּקְסְט מִמָּקוֹר שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה מְבִיא מַעֲנֶה לְדִבְּרוֹת הַמְּלֵכָה שֶׁסַּעֲרָהּ מְצֻמְצָם. רַבִּי לֵוִי מְסַבֵּר שֶׁכְּמוֹ שֶׁכְּשֶׁהַכַּלָּה מְצַמֶּצֶת אֶת שַׂעֲרָהּ, כָּךְ הַסַּנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה הָיְתָה כְּתַכְשִׁיט לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. הַפּרָשָׁה מְסַבֵּל שׁוֹנוֹת בְּדִבְרֵי חֲכָמִים. רַבִּי לֵוִי מְפֵרֵשׁ אֶת הַמִּלָּה "מִבַּעַד" כְּמַבְעֵד, וְרַבִּי אַבָּהוּ מְבִיא דּוּמָה לְצִפּוֹרִין. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין מְקַשֵּׁר אֶת שַׂעַר הַכַּלָּה לְגַלְשׁוֹן הַיָּם. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי מַבְחִין בְּמִשְׁקָל הַמִּלִּים בַּתּוֹרָה, וּמַסְבִּיר לָמָּה הַמַּעֲשִׂים בְּעֵינֵי הַשֵּׁם מֻצָּגִים בְּסִגְנוֹן שׁוֹנֶה בְּסֵאָה הַשִּׁירָה וּבְסֵאָה הַמַּעֲשִׁים.
שיר השירים רבה ד׳:א׳:ג׳ ↗השם אלוהי הצבאות כבעל השליטה בבריאה
״רבי סימון בשם רבי אליעזר פתח: (הושע יב, ו): וה' אלהי הצבאות ה' זכרו, שהוא עושה צביונו בבריותיו. דבר אחר: אלהי הצבאות, שהוא עושה צביונו״
במדרש שמות רבה, רבי סימון, בשם רבי אליעזר, מסביר את הביטוי "השם אלוהי הצבאות". הוא מפרש זאת בשתי דרכים שונות. בדרך הראשונה, הביטוי מתייחס לכך שהשם מעצב את צורת המלאכים שלו לפי רצונו. לפעמים המלאכים יושבים, כפי שקרה למלאך ה' תחת האלה, ולפעמים הם עומדים, כמו השרפים. לעיתים הם נראים כנשים, כגברים, כרוחות או כאש. בדרך השנייה, הביטוי מתייחס לכך שהשם שולט בכל תהליכי העולם. הוא עושה את רצונו בטבע, כמו הוצאת לחם מהארץ או הבאת מים מהשמים. הוא גם יכול להעלות מים מהארץ או להוריד מלחם מהשמים כפי שביקש. המדרש מראה שהשם הוא המנהיג המוחלט של כל הכוחות בעולם, בין אם הם רוחניים ובין אם הם טבעיים.
שמות רבה כ״ה:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
מנוח ומשפחת אביעזר
״אבי העזרי. מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה:״
הקטע עוסק בפרטי משפחתו של מנוח, אבי גדעון. לפי רש"י, מנוח הוא בנו של אביעזר, שהיה מצאצאי מנשה. המקור מציין את שושלת אבי העזרי מתוך בני אביעזר בן גלעד בן מנשה. הפירוש מתמקד בזיהוי השושלת של דמויות המקרא. רש"י מספק כאן מידע גנאלוגי המזהה את קשרי המשפחה בתוך שבט מנשה, כדי להבהיר את הרקע המשפחתי של גדעון לפני תחילת סיפור קריאתו.
רש״י על שופטים 6:11:1 ↗גבורת גדעון והגנה על המשפחה
״האתם תריבון לבעל. בשביל הבעל:״
הפרק מתאר את תקופת השליטה של המדיין על ישראל, שהובילה לעוני ולרעב בגלל השוד של המדיינים. הַשֵּׁם קורא לגדעון, מבית מנשה, להציל את בני ישראל. בתהליך זה, גדעון מבצע פעולות נועזות נגד עבודה זרה ומשפחתו, מה שמוביל לעימות עם אביו ועם תושבי העיר. בסוף הפרק, גדעון מקבל סימנים מהַשֵּׁם כדי לוודא שזו אכן הבשורה האמיתית. רש"י מפרש את דברי גדעון על הבעל, ומסביר שהכוונה היא לבעל הפסל שבתור המשפחה. לפי גישה זו, המאבק של גדעון אינו רק פוליטי נגד המדיינים, אלא גם דתי פנימי בתוך ביתו. הפירוש מדגיש את האחריות של גדעון לטהר את עבודת ה' בתוך הבית עצמו.
רש״י על שופטים 6:31:1 ↗הסיבה לעונש של ישראל
״ולא שמעתם בקולי. כאומר, בעבור זה באה הרעה עליכם:״
בפרק זה מספר ספר שופטים על תקופת דיכוי של בני ישראל על ידי המדיאנים. לפי המצודת דוד על פסוק עשי", על המצב הזה שבו בני ישראל לא שמעו לקול ה', בא הרע עליהם. המפרש מסביר שהחוסר בהקשבה למצוות הוא הסיבה הישירה לכך שהם נתנו למדיאן לשעבד אותם. הפרק מתאר את תהליך ההצלה שמתחיל בכיאה של שופט, גדעון. הַשֵּׁם פוגש אותו וקורא לו גיבור, ומנחה אותו להציל את ישראל. הסיפור עוקב אחר המפגשים של גדעון עם ה' ועם אנשי המדיין, ומתמקד בסימנים ובמבחנים שגדעון מבקש כדי לוֹ ודא את השליחות שלו.
מצודת דוד על שופטים 6:10:1 ↗הסבר על המילה "וימת" בשופטים פרק ו'
״וימת. רצה לומר, נמית אותו:״
בפסוק זה מופיע הפועל "וימת". לפי פירוש מצודת דוד על ספר שופטים, הכוונה היא לא רק שהאדם מת, אלא שהוא רצה למותו או שהמוות אליו הגיע באופן מכוון. הפירוש מציע משמעות של כוונה בתוך המילה, אך חשוב לציין שזהו פרשנות של המצודת דועד ולא דין מפורש בטקסט המקראי עצמו.
מצודת דוד על שופטים 6:30:1 ↗