בני ישראל שוב עשו רע בעיני הַשֵּׁם, ואהוד מת.
וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וְאֵה֖וּד מֵֽת׃שופטים · פרק ד׳
המלחמה נגד סיסרא וניצחון דבורה ויעל
לאחר מות אהוד, ישראל עשו שוב רע בעיני הַשֵּׁם. יבין מלך כנען השתלט עליהם עם תשעים וכןרת ברזל, וסיסרא שר צבא יבין דיכא את ישראל במשך עשרים שנה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
דיכוי ישראל על ידי סיסרא
הַשֵּׁם מכר אותם לידי מלך כנען, ששלט בחצור, ובידו של שר הצבא סיסרא, שישב ביערות העמים.
וַיִּמְכְּרֵ֣ם יְהוָ֗ה בְּיַד֙ יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר מָלַ֖ךְ בְּחָצ֑וֹר וְשַׂר־צְבָאוֹ֙ סִֽיסְרָ֔א וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בַּחֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִֽם׃בני ישראל קראו אל הַשֵּׁם, כי היו לו תשעים מאות רכב ברזל, והוא עשית בשכיבות עז בבני ישראל במשך עשרים שנה.
וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָ֑ה כִּ֠י תְּשַׁ֨ע מֵא֤וֹת רֶֽכֶב־בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ וְ֠הוּא לָחַ֞ץ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל בְּחָזְקָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ (ס)על המילים
תשעים מאות רכב ברזל פירושו תשע אלף רכב ברזל.
דבורה, אישה נביאה, אשת לפיד, שפטה את ישראל באותה תקופה.
וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃הקריאה לברק למלחמה
דבורה יושבת תחת עץ תומר בין הרמה לבית אל, בהר אפרים, ואנשי ישראל עולים אליה כדי לקבל פסיקה.
וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט׃היא שלחה וקראה לברק בן אבינועם מקדש נפתלי, ואמרה לו: האם ה' אלוהי ישראל לא ציווה עליך ללכת להר תבור ולקחת איתך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון?
וַתִּשְׁלַ֗ח וַתִּקְרָא֙ לְבָרָ֣ק בֶּן־אֲבִינֹ֔עַם מִקֶּ֖דֶשׁ נַפְתָּלִ֑י וַתֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲלֹ֥א צִוָּ֣ה ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵ֤ךְ וּמָֽשַׁכְתָּ֙ בְּהַ֣ר תָּב֔וֹר וְלָקַחְתָּ֣ עִמְּךָ֗ עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ מִבְּנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י וּמִבְּנֵ֥י זְבֻלֽוּן׃היא המשיכה ואמרה: אני אמשוך אליך אל נחל קישון את סיסרא, שר צבא יבין, יחד עם הרכב שלו וכל האוצר שלו, ואתן אותו לידך.
וּמָשַׁכְתִּ֨י אֵלֶ֜יךָ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֗וֹן אֶת־סִֽיסְרָא֙ שַׂר־צְבָ֣א יָבִ֔ין וְאֶת־רִכְבּ֖וֹ וְאֶת־הֲמוֹנ֑וֹ וּנְתַתִּ֖יהוּ בְּיָדֶֽךָ׃ברק אמר לה: אם תלכי איתי אלך, אבל אם לא תלכי איתי אני לא הולך.
וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ בָּרָ֔ק אִם־תֵּלְכִ֥י עִמִּ֖י וְהָלָ֑כְתִּי וְאִם־לֹ֥א תֵלְכִ֛י עִמִּ֖י לֹ֥א אֵלֵֽךְ׃ההתארגנות למלחמה
היא אמרה: "לך, אני אלך איתך, אבל אתה לא תהיה המלוכה בדרך שאתה הולך, כי ה׳ ימסור את סיסרא ליד אישה". ואז קמה דבורה והלכה עם ברק קדש.
וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְהוָ֖ה אֶת־סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קָם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶך עִם־בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה׃ברק קרא לשבুলון ולנפתלי, ועל רגליו עלו עשרת אלפים איש, ודבורה הלכה איתו.
וַיַּזְעֵ֨ק בָּרָ֜ק אֶת־זְבוּלֻ֤ן וְאֶת־נַפְתָּלִי֙ קֶ֔דְשָׁה וַיַּ֣עַל בְּרַגְלָ֔יו עֲשֶׂ֥רֶת אַלְפֵ֖י אִ֑ישׁ וַתַּ֥עַל עִמּ֖וֹ דְּבוֹרָֽה׃חבר הקיני נפרד מקיין, בני חבב שחת משה, והעמיד את אוהלו עד אלו עזנים שקודש.
וְחֶ֤בֶר הַקֵּינִי֙ נִפְרָ֣ד מִקַּ֔יִן מִבְּנֵ֥י חֹבָ֖ב חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֑ה וַיֵּ֣ט אָהֳל֔וֹ עַד־אֵל֥וֹן בצענים [בְּצַעֲנַנִּ֖ים] אֲשֶׁ֥ר אֶת־קֶֽדֶשׁ׃על המילים
הטקסט המקורי כולל אי-ודאות לגבי השם אלו עזנים.
סיסרא קיבל דיווח שברק בן אבינועם עלה להר תבור.
וַיַּגִּ֖דוּ לְסִֽיסְרָ֑א כִּ֥י עָלָ֛ה בָּרָ֥ק בֶּן־אֲבִינֹ֖עַם הַר־תָּבֽוֹר׃ (ס)הניצחון על סיסרא
סיסרא גייס את כל כוח הרכב שלו, תשע מאות רכב ברזל, ואת כל העם שהיה איתו, מחרושת הגויים ועד נחל קישון.
וַיַּזְעֵ֨ק סִֽיסְרָ֜א אֶת־כָּל־רִכְבּ֗וֹ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ רֶ֣כֶב בַּרְזֶ֔ל וְאֶת־כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ מֵחֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִ֖ם אֶל־נַ֥חַל קִישֽׁוֹן׃דבורה אמרה לברק: "קום, כי זה היום שבו ה' נתן את סיסרא לידך. הלא ה' יצא לפניך". ברק ירד מהר תבור עם עשרת אלפים איש אחריו.
וַתֹּאמֶר֩ דְּבֹרָ֨ה אֶל־בָּרָ֜ק ק֗וּם כִּ֣י זֶ֤ה הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהוָ֤ה אֶת־סִֽיסְרָא֙ בְּיָדֶ֔ךָ הֲלֹ֥א יְהוָ֖ה יָצָ֣א לְפָנֶ֑יךָ וַיֵּ֤רֶד בָּרָק֙ מֵהַ֣ר תָּב֔וֹר וַעֲשֶׂ֧רֶת אֲלָפִ֛ים אִ֖ישׁ אַחֲרָֽיו׃ה' הכה את סיסרא, את כל הרכב ואת כל המחנה בחרב לפני ברק. סיסרא ירד מהמרכבה וברח ברגליו.
וַיָּ֣הָם יְ֠הוָה אֶת־סִֽיסְרָ֨א וְאֶת־כָּל־הָרֶ֧כֶב וְאֶת־כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה לְפִי־חֶ֖רֶב לִפְנֵ֣י בָרָ֑ק וַיֵּ֧רֶד סִֽיסְרָ֛א מֵעַ֥ל הַמֶּרְכָּבָ֖ה וַיָּ֥נָס בְּרַגְלָֽיו׃ברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרושת הגויים. כל מחנה סיסרא נפל בחרב, ולא נשאר אף אחד.
וּבָרָ֗ק רָדַ֞ף אַחֲרֵ֤י הָרֶ֙כֶב֙ וְאַחֲרֵ֣י הַֽמַּחֲנֶ֔ה עַ֖ד חֲרֹ֣שֶׁת הַגּוֹיִ֑ם וַיִּפֹּ֞ל כָּל־מַחֲנֵ֤ה סִֽיסְרָא֙ לְפִי־חֶ֔רֶב לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר עַד־אֶחָֽד׃סיסרא בבית יעל
סיסרא ברץ ברגליו אל האוהל של יעל, אשת חבר הקייני, כי היה שלום בין יבין מלך חצור לבין בית חבר הקייני.
וְסִֽיסְרָא֙ נָ֣ס בְּרַגְלָ֔יו אֶל־אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶּׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י כִּ֣י שָׁל֗וֹם בֵּ֚ין יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־חָצ֔וֹר וּבֵ֕ין בֵּ֖ית חֶ֥בֶר הַקֵּינִֽי׃יעל יצאה לפגוש את סיסרא ואמרה לו: אדוני, בוא, תתרחק מעצמי, אל תפחד. הוא הניח את ראשו אליה והיא כיסת אותו בשמיכה.
וַתֵּצֵ֣א יָעֵל֮ לִקְרַ֣את סִֽיסְרָא֒ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו סוּרָ֧ה אֲדֹנִ֛י סוּרָ֥ה אֵלַ֖י אַל־תִּירָ֑א וַיָּ֤סַר אֵלֶ֙יהָ֙ הָאֹ֔הֱלָה וַתְּכַסֵּ֖הוּ בַּשְּׂמִיכָֽה׃הוא אמר לה: בבקשה תתני לי מעט מים, כי אני צמא. היא פתחה את כד החלב, השקתה אותו וכיסתה אותו.
וַיֹּ֧אמֶר אֵלֶ֛יהָ הַשְׁקִינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם כִּ֣י צָמֵ֑אתִי וַתִּפְתַּ֞ח אֶת־נֹ֧אוד הֶחָלָ֛ב וַתַּשְׁקֵ֖הוּ וַתְּכַסֵּֽהוּ׃הוא אמר לה: עמדי ליד פתח האוהל. אם מישהו יבוא וישאל אותך אם יש כאן אדם, תגידי שאין.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ עֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְהָיָה֩ אִם־אִ֨ישׁ יָב֜וֹא וּשְׁאֵלֵ֗ךְ וְאָמַ֛ר הֲיֵֽשׁ־פֹּ֥ה אִ֖ישׁ וְאָמַ֥רְתְּ אָֽיִן׃מְות סִסְרָא וּנְצִיחַת יָבִין
יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר, קָטְעָה אֶת יָתֵד הָאֹהֶל וְשָׂמָה אֶת הַמַּקְבֶּת בְּיָדָהּ. הִיא הִגִּיעָה אֵלָיו בַּלַּת וְדָקְרָה אֶת הַיָּתֵד בְּרֹאשׁוֹ, וְהַיָּתֵד נִכְרַע לָאָרֶץ. הוּא הָיָה יָשֵׁן, וּמִפְּנֵי הַכְּאֵב הוּא הִתְעוֹרֵר וּמֵת.
וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת־חֶ֠בֶר אֶת־יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧שֶׂם אֶת־הַמַּקֶּ֣בֶת בְּיָדָ֗הּ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔אט וַתִּתְקַ֤ע אֶת־הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ וַתִּצְנַ֖ח בָּאָ֑רֶץ וְהֽוּא־נִרְדָּ֥ם וַיָּ֖עַף וַיָּמֹֽת׃בְּעֵת שֶׁבָּרָק רוֹדֵף אַחֲרֵי סִסְרָא, יָעֵל יוֹצֵאת לִקְרָתוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ: "בֹּא וְאַשְׁתֶּה אֶת הָאִישׁ שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׁ". הוּא בָּא אֵלֶיהָ, וְהִנֵּה סִסְרָא שָׁחוּל מֵת עַל הָאָרֶץ, וְהַיָּתֵד בְּרֹאשׁוֹ.
וְהִנֵּ֣ה בָרָק֮ רֹדֵ֣ף אֶת־סִֽיסְרָא֒ וַתֵּצֵ֤א יָעֵל֙ לִקְרָאת֔וֹ וַתֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֣ךְ וְאַרְאֶ֔ךָּ אֶת־הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וַיָּבֹ֣א אֵלֶ֔יהָ וְהִנֵּ֤ה סִֽיסְרָא֙ נֹפֵ֣ל מֵ֔ת וְהַיָּתֵ֖ד בְּרַקָּתֽוֹ׃בַּיּוֹם הַזֶּה הַשֵּׁם הַכְרִיעַ אֶת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיַּכְנַ֤ע אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֵ֖ת יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־כְּנָ֑עַן לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ קָדִימָה וְהִחְזִיקוּ בַּקֹּשִׁי בְּיָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן, עַד שֶׁהִכְרִיתוּ אֶת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן.
וַתֵּ֜לֶךְ יַ֤ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הָל֣וֹךְ וְקָשָׁ֔ה עַ֖ל יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־כְּנָ֑עַן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הִכְרִ֔יתוּ אֵ֖ת יָבִ֥ין מֶֽלֶךְ־כְּנָֽעַן׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
דיכוי ישראל על ידי סיסרא
וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וְאֵה֖וּד מֵֽת׃
וַיִּמְכְּרֵ֣ם יְהוָ֗ה בְּיַד֙ יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר מָלַ֖ךְ בְּחָצ֑וֹר וְשַׂר־צְבָאוֹ֙ סִֽיסְרָ֔א וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בַּחֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִֽם׃
וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָ֑ה כִּ֠י תְּשַׁ֨ע מֵא֤וֹת רֶֽכֶב־בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ וְ֠הוּא לָחַ֞ץ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל בְּחָזְקָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ (ס)
וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃
הקריאה לברק למלחמה
וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט׃
וַתִּשְׁלַ֗ח וַתִּקְרָא֙ לְבָרָ֣ק בֶּן־אֲבִינֹ֔עַם מִקֶּ֖דֶשׁ נַפְתָּלִ֑י וַתֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲלֹ֥א צִוָּ֣ה ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵ֤ךְ וּמָֽשַׁכְתָּ֙ בְּהַ֣ר תָּב֔וֹר וְלָקַחְתָּ֣ עִמְּךָ֗ עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ מִבְּנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י וּמִבְּנֵ֥י זְבֻלֽוּן׃
וּמָשַׁכְתִּ֨י אֵלֶ֜יךָ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֗וֹן אֶת־סִֽיסְרָא֙ שַׂר־צְבָ֣א יָבִ֔ין וְאֶת־רִכְבּ֖וֹ וְאֶת־הֲמוֹנ֑וֹ וּנְתַתִּ֖יהוּ בְּיָדֶֽךָ׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ בָּרָ֔ק אִם־תֵּלְכִ֥י עִמִּ֖י וְהָלָ֑כְתִּי וְאִם־לֹ֥א תֵלְכִ֛י עִמִּ֖י לֹ֥א אֵלֵֽךְ׃
ההתארגנות למלחמה
וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְהוָ֖ה אֶת־סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קָם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶך עִם־בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה׃
וַיַּזְעֵ֨ק בָּרָ֜ק אֶת־זְבוּלֻ֤ן וְאֶת־נַפְתָּלִי֙ קֶ֔דְשָׁה וַיַּ֣עַל בְּרַגְלָ֔יו עֲשֶׂ֥רֶת אַלְפֵ֖י אִ֑ישׁ וַתַּ֥עַל עִמּ֖וֹ דְּבוֹרָֽה׃
וְחֶ֤בֶר הַקֵּינִי֙ נִפְרָ֣ד מִקַּ֔יִן מִבְּנֵ֥י חֹבָ֖ב חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֑ה וַיֵּ֣ט אָהֳל֔וֹ עַד־אֵל֥וֹן בצענים [בְּצַעֲנַנִּ֖ים] אֲשֶׁ֥ר אֶת־קֶֽדֶשׁ׃
וַיַּגִּ֖דוּ לְסִֽיסְרָ֑א כִּ֥י עָלָ֛ה בָּרָ֥ק בֶּן־אֲבִינֹ֖עַם הַר־תָּבֽוֹר׃ (ס)
הניצחון על סיסרא
וַיַּזְעֵ֨ק סִֽיסְרָ֜א אֶת־כָּל־רִכְבּ֗וֹ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ רֶ֣כֶב בַּרְזֶ֔ל וְאֶת־כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ מֵחֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִ֖ם אֶל־נַ֥חַל קִישֽׁוֹן׃
וַתֹּאמֶר֩ דְּבֹרָ֨ה אֶל־בָּרָ֜ק ק֗וּם כִּ֣י זֶ֤ה הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהוָ֤ה אֶת־סִֽיסְרָא֙ בְּיָדֶ֔ךָ הֲלֹ֥א יְהוָ֖ה יָצָ֣א לְפָנֶ֑יךָ וַיֵּ֤רֶד בָּרָק֙ מֵהַ֣ר תָּב֔וֹר וַעֲשֶׂ֧רֶת אֲלָפִ֛ים אִ֖ישׁ אַחֲרָֽיו׃
וַיָּ֣הָם יְ֠הוָה אֶת־סִֽיסְרָ֨א וְאֶת־כָּל־הָרֶ֧כֶב וְאֶת־כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה לְפִי־חֶ֖רֶב לִפְנֵ֣י בָרָ֑ק וַיֵּ֧רֶד סִֽיסְרָ֛א מֵעַ֥ל הַמֶּרְכָּבָ֖ה וַיָּ֥נָס בְּרַגְלָֽיו׃
וּבָרָ֗ק רָדַ֞ף אַחֲרֵ֤י הָרֶ֙כֶב֙ וְאַחֲרֵ֣י הַֽמַּחֲנֶ֔ה עַ֖ד חֲרֹ֣שֶׁת הַגּוֹיִ֑ם וַיִּפֹּ֞ל כָּל־מַחֲנֵ֤ה סִֽיסְרָא֙ לְפִי־חֶ֔רֶב לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר עַד־אֶחָֽד׃
סיסרא בבית יעל
וְסִֽיסְרָא֙ נָ֣ס בְּרַגְלָ֔יו אֶל־אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶּׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י כִּ֣י שָׁל֗וֹם בֵּ֚ין יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־חָצ֔וֹר וּבֵ֕ין בֵּ֖ית חֶ֥בֶר הַקֵּינִֽי׃
וַתֵּצֵ֣א יָעֵל֮ לִקְרַ֣את סִֽיסְרָא֒ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו סוּרָ֧ה אֲדֹנִ֛י סוּרָ֥ה אֵלַ֖י אַל־תִּירָ֑א וַיָּ֤סַר אֵלֶ֙יהָ֙ הָאֹ֔הֱלָה וַתְּכַסֵּ֖הוּ בַּשְּׂמִיכָֽה׃
וַיֹּ֧אמֶר אֵלֶ֛יהָ הַשְׁקִינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם כִּ֣י צָמֵ֑אתִי וַתִּפְתַּ֞ח אֶת־נֹ֧אוד הֶחָלָ֛ב וַתַּשְׁקֵ֖הוּ וַתְּכַסֵּֽהוּ׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ עֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְהָיָה֩ אִם־אִ֨ישׁ יָב֜וֹא וּשְׁאֵלֵ֗ךְ וְאָמַ֛ר הֲיֵֽשׁ־פֹּ֥ה אִ֖ישׁ וְאָמַ֥רְתְּ אָֽיִן׃
מְות סִסְרָא וּנְצִיחַת יָבִין
וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת־חֶ֠בֶר אֶת־יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧שֶׂם אֶת־הַמַּקֶּ֣בֶת בְּיָדָ֗הּ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔אט וַתִּתְקַ֤ע אֶת־הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ וַתִּצְנַ֖ח בָּאָ֑רֶץ וְהֽוּא־נִרְדָּ֥ם וַיָּ֖עַף וַיָּמֹֽת׃
וְהִנֵּ֣ה בָרָק֮ רֹדֵ֣ף אֶת־סִֽיסְרָא֒ וַתֵּצֵ֤א יָעֵל֙ לִקְרָאת֔וֹ וַתֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֣ךְ וְאַרְאֶ֔ךָּ אֶת־הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וַיָּבֹ֣א אֵלֶ֔יהָ וְהִנֵּ֤ה סִֽיסְרָא֙ נֹפֵ֣ל מֵ֔ת וְהַיָּתֵ֖ד בְּרַקָּתֽוֹ׃
וַיַּכְנַ֤ע אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֵ֖ת יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־כְּנָ֑עַן לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַתֵּ֜לֶךְ יַ֤ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הָל֣וֹךְ וְקָשָׁ֔ה עַ֖ל יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־כְּנָ֑עַן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הִכְרִ֔יתוּ אֵ֖ת יָבִ֥ין מֶֽלֶךְ־כְּנָֽעַן׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתאר את הקרב בין כוחות יבין וסיסרא לבין בני ישראל, בהנהגת דבורה ועם עזרת יעל.
דיכוי ישראל על ידי סיסרא
לאחר מות אהוד, בני ישראל עושים רע שוב ומוכרים לידי מלך כנען ושר צבאו סיסרא. בשל כוחם של תשע אלף רכב ברזל, הם נדכאים במשך עשרים שנה. בתקופה זו דבורה הנביאה שופטת את ישראל.
הקריאה לברק למלחמה
דבורה הנביאה, היושבת תחת עץ תומר, קוראת לברק בן אבינועם להוביל צבא של עשרת אלפים איש מנפתלי וזבולון כדי להביס את סיסרא שר צבא יבין בנחל קישון. ברק מציב תנאי שדבורה תלווה אותו למערכה.
ההתארגנות למלחמה
דבורה מסכימה לצאת למלחמה עם ברק, בתנאי שהיא תלווה אותו, תוך חיזוי שהניצחון בסיסרא יהיה ביד אישה. ברק מגייס עשרת אלפים איש משבולון ונפתלי, בעוד חבר הקיני מעביר את אוהלו לאזור קודש. בשלב זה מגיעה הבשורה לסיסרא על עלייתו של ברק להר תבור.
הניצחון על סיסרא
סיסרא גייס כוחות גדולים של רכב ברזל ולוחמים מחרושת הגויים עד נחל קישון. דבורה עודדת את ברק לצאת למלחמה, והשם מביא את סיסרא למפגש עם ברק. בקרב זה הכה השם את כוחות סיסרא, וברק רדף אחרי המחנה עד להשמדת כולם בחרב.
סיסרא בבית יעל
סיסרא בורח אל אוהלה של יעל, אשת חבר הקייני, בשל הברית בין מלך חצור לבית חֶבֶר. יעל מקבלת אותו, מאכילה אותו בחלב ומסתירה אותו מפני מי שעשוי לבוא ולשאול עליו.
מְות סִסְרָא וּנְצִיחַת יָבִין
הַפֶּסֻקִּים מְתָאֲרִים אֶת סוֹפוֹ שֶׁל סִסְרָא בְּיַד יָעֵל, שֶׁדָּקְרָה אוֹתוֹ בְּיָתֵד הָאֹהֶל. כַּךְ גַּם הַכְרָעַת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַ מֵאַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה שֶׁבִּקְשָׁה הַשֵּׁם, וְהַהוֹלְכִים קָדִימָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַכְרָעַתוֹ הַמֻּשְׁלֶמֶת שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
הפרק מסתיים בהתדרדרות כוחו של יבין ובכיבוש הארץ על ידי ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הניסים בשבטי ישראל על הים והמנהיגות
״ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה ר' מאיר ור' יהודה ר' מאיר אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה [אומר] אני ארד וזה אומר אני״
במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מובא סיפור על השבטים שעמדו על שפת הים בזמן יציאת מצרים. השבטים התווכחו ביניהם מי מהם ירד ראשון למים, ומתוך המריבה הזו נפל שבט בנימין לתוך גלי הים. רבנים מפרשים שהמילה "רודם" בפרק תהלים אינה קשורה למחלה, אלא לירידה לים. בתמורה לנפילת שבט בנימין, שרת השכינה בחלקו. מצד שני, שרי יהודה רגמו את השבטים באבנים, אך רבנים מסבירים שהרגימה הזו הייתה כוח של מלכות. הפרשנות מלמדת שגם כפי שהיו נסים לשבטי יהודה ובנימין על הים, כך היו נסים לשבטי זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק. החז"ל משווים זאת למעמד שבו שבטים קידשו את שם ה" בים, ומי שקידש את השם על הים הוא זה שיזכה למלוכה על ישראל.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ד:כ׳ ↗השמות של חובב בן רעואל
״"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב [בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה]". חובב היה (שמו) [חותן משה], [או] רעואל היה (שמו). שנאמר (שמות ב, יח): "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"״
הקטע מציג דעות שונות לגבי שמו של חובב, חתנו של משה. המקור מביא מחלוקת בין חכמים: חלק טוענים ששמו היה חובב, וחלק טועים ששמו היה רעואל או קיני. הדיון מתמקד בניתוח שמות האבות והקשרים המשפחתיים המוזכרים בספר שמות ובספר שופטים. הפרשנות בטקסט מנסה למצוא משמעות לכל שם דרך פסוקים אחרים. למשל, השם קיני מוסבר כקשור לקנאות או לקנייה, והשם יתרו מוסבר כמי שיתר פרשה בתורה. הגישה כאן היא פרשנית-לשונית, המנסה לחבר בין שמות הדמויות לבין מעשיהן או תכונותיהן המוסריות כפי שהן משתקפות בכתוב.
ספרי במדבר ע״ח:א׳ ↗בעקבות המפרשים
ציווי החרם כפי פי משה
״הלא צוה. ביד משה (דברים כ יז): כי החרם תחרימם, כך שנויה במכילתא (בא יב):״
בפרשנותו על שופטים פרק ד', רש"י מסביר את המילה "צוה" המופיעה בטקסט המקראי. הוא מציין כי הציווי המקורי לגבי החרם נתן משה בפרשת אכיזת החרם בספר דברים. הרש"י מתבסס על המקור במכילתא, המציין שסדר החרם נקבע כבר בימי משה. הגישה כאן היא להוכיח שהחוקים שניתנו בתקופת השופטים אינם חידושים, אלא המשך של התורה שנמסרה במדבר.
רש״י על שופטים 4:6:1 ↗הקרב בסיני ופעולת דבורה
״בשמיכה. תרגם יונתן: בגונכא, ופירש רב האי (שבת נא א): גונכא - גלופקרין, קוט"א בלע"ז:״
הפרק מתאר את תקופת שלטון אהוד בן גרא, שהציל את ישראל מידי מלך כנעני, יבין בן בכרי. המלחמה התרחשה מול יבין המלך ששלט בעם כעשרים שנה, ובעזרת דבורה בת לבין, ששימשה כמנהיגה, הובסה צבא יבীন בפיקוד סיסרא. הסיפור מציג את המפגש הגורלי בין סיסרא ואיבג, וסופו של הלוחם ביד יעל, אשת חבר. הטקסט מציג את האירועים כפי שהם מופיעים במקרא, ללא הוספת רגשות או הסברים פשוטים לקשרים בין הדמויות. בפירוש רש"י על הפסוק שעוסק במיקום המלחמה, מובאת הסבר המזוהה עם תרגום יונתן, לפיו המקום המכונה "שמיכה" מתפרש כגונכא. רב האי מסביר בפרשנותו כי מדובר בכינוי למקום קטן או מצומצם.
רש״י על שופטים 4:18:1 ↗הצוואה האלוהית לשברה
״הלא צוה ה׳. באמת צוה ה׳, כי בנבואה נאמר לה, ועם שלא נזכר:״
בפרק זה אנו קוראים על המלחמה שניהלה יעל נגד סיסרא, שר צבא יאבין. לפי המקרא, לאחר שסיסרא נמלט אל אוהל יעל, היא הרגה אותו בעזרת יתד. המקרא מתאר את האירוע כעובדה היסטורית של ניצחון ישראל על כוח המלחמה של כנען. הפירוש של מצודת דוד על פסוק שש מסביר כי למרות שהפסוקים לא מציינים במפורש פקודה ישירה, הרי שהדבר נחשב כצוואה של הַשֵּׁם. לפי מפרש זה, הנבואה וההשראה האלוהית פעלו כאן גם ללא אזכור מפורש של פקודה קודמת.
מצודת דוד על שופטים 4:6:1 ↗ההתלבטות של יעל
״סורה. ראתה שהיה כמסתפק אם לילך לאהלה אם לנוס עוד להלן, ואמרה לו, סור ממקום מהלכך ובוא אלי ואל תירא:״
בפסוק זה, מתוך פרק ד' בספר שופטים, מופיע פירוש מצודת דוד על דברי יעל לסיסר. המצודת דוד מציין כי יעל התלבטה האם להישאר במקום שבו היא נמצאת או לברוח הלאה. הפרשן מסביר שהיא ביקשה מסיסר להתרחק ממסלול הדרכו המקורי ולהגיע אל אוהלה, תוך הבטחה שלא יפחד. הגישה כאן מתמקדת בבחינת המניע הפנימי של יעל בסיטואציה המורכבת שבה מצאה את עצמה.
מצודת דוד על שופטים 4:18:1 ↗