מלאך ה׳ עלה מגילגאל אל הבוכים ואמר: העליתי אתכם ממצרים והבאתי אתכם אל הארץ שהבטחתי לאבותיכם, ואמרתי שלא אפר את הברית איתכם לעולם.
וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ־יְהוָ֛ה מִן־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל־הַבֹּכִ֑ים (פ) וַיֹּאמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָאֹמַ֕ר לֹֽא־אָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃שופטים · פרק ב׳
הַזַּכְרַת הַבְּרִית, סוף דור יהושע וּמַעֲגַל הַבְּגִידָה
מַלְאָךְ הַשֵּׁם עֹלֶה מִגַּלְגָּל, דּוֹר חָדָשׁ מִתְעוֹרֵר לְעָבְדַת אֵלִים אַחֲרֵי מָתוֹת יְהוֹשֻׁעַ, וְהַעֲמִיתִים נִשְׁאָרִים לְמַבְחָן.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַזַּכְרַת הַבְּרִית וְהַאַמְּרוּת הַמַּלְאָךְ
אבל אתם לא כרתם ברית עם יושבי הארץ הזאת, ולא הרסתם את המזבחות שלהם, ולא שמעתם לי. מה עשיתם?
וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י מַה־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם׃גם אמרתי שלא אגרש אותם מול פניכם, והם יהיו לכם כקוצים, ואלוהיהם יהיו לכם למקשה.
וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ׃וכאשר מלאך ה׳ אמר את הדברים האלו לכל בני ישראל, העם הרים את קולם ובכה.
וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃סוף ימי יהושע
קראו למקום הזה בוכים, ושחטו שם לה' (פ).
וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֖ם לַֽיהוָֽה׃ (פ)יהושע שלח את העם, ובני ישראל הלכו איש לנחלתו כדי להשתלט על הארץ.
וַיְשַׁלַּ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּלְכ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃העם עבדו את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים שחיו אחרי יהושע, אלו שראו את כל המעשים הגדולים שעשה ה' לישראל.
וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת־יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל ׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשׁ֔וּעַ אֲשֶׁ֣ר רָא֗וּ אֵ֣ת כָּל־מַעֲשֵׂ֤ה יְהוָה֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃יהושע בן נון, עבד ה', מת בגיל מאה ועשר שנים.
וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃דור חדש ועזיבת ה'
קברו אותו בגבול נחלת שלו, בתימנת חרש, בהר אפרים, מצפון להר געש.
וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־חֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ׃כל הדור ההוא מת, ועלו אבותיו. אחריו קמה דור אחר שלא הכיר את ה' ואת המעשים שעשה עבור ישראל.
וְגַם֙ כָּל־הַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶל־אֲבוֹתָ֑יו וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָֽדְעוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַם֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)בני ישראל עשו רע בעיני ה', ועבדו את הבערים.
וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבְּעָלִֽים׃הם עזבו את ה' אלוהי אבותיהם, שהוציא אותם ממצרים, והלכו אחרי אלוהים אחרים של העמים סביבם, וסגדו להם. זה גרם לה' לכעוס.
וַיַּעַזְב֞וּ אֶת־יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־יְהוָֽה׃בגידת ישראל ועונשם
הם עזבו את ה׳ ועבדו את הבעל ואת העשתרות.
וַיַּעַזְב֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּעַבְד֥וּ לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֽוֹת׃כעס בבני ישראל ה׳, והוא מסר אותם לידי משמידים. הם נשחקו על ידי האויבים מסביב, והם לא יכלו עוד לעמוד מולם.
וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹֽא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם׃בכל מקום שאליו יצאו, יד ה׳ הייתה בהם לרעה, בדיוק כפי שדבר ה׳ וכפי שנשבע ה׳ להם, והדבר כואב להם מאוד.
בְּכֹ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ יַד־יְהוָה֙ הָיְתָה־בָּ֣ם לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר לָהֶ֖ם מְאֹֽד׃ה׳ הקים שופטים שהצילו אותם מידי המשמידים.
וַיָּ֥קֶם יְהוָ֖ה שֹֽׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם׃הַמַּעֲגָל שֶׁל הַבְּגִידָה וְהַהוֹשָׁעָה
הֵם גַּם לֹא שָׁמְעוּ לַשֹּׁפְטִים שֶׁלָּהֶם, כִּי הֵם הִשְׁתַּעֲבְדוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּפְּלוּ לִפְנֵיהֶם. הֵם הִתרְחֲקוּ מְהֵר מֵהַדֶּרֶךְ שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם, כִּי לֹא שָׁמְעוּ לַמִּצְוֹת שֶׁל הַשֵּׁם וְלֹא עָשׂוּ כָּךְ.
וְגַ֤ם אֶל־שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֣י זָנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֜רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הָלְכ֧וּ אֲבוֹתָ֛ם לִשְׁמֹ֥עַ מִצְוֺת־יְהוָ֖ה לֹא־עָ֥שׂוּ כֵֽן׃כְּשֶׁהַשֵּׁם הֶעֱמִיד לָהֶם שֹׁפְטִים, הַשֵּׁם הָיָה עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעַ אוֹתָם מִיַּד אוֹיְבֵיהֶם בְּכָל יְמֵי הַשֹּׁפֵט. הַשֵּׁם רָחַם עַל הַסֵּכֶל שֶׁהָיוּ בְּיָדָם מִפְּנֵי הַלַּחֲצִים וְהַדִּקְדּוּקִים שֶׁל אוֹתָם אֲנָשִׁים.
וְכִֽי־הֵקִ֨ים יְהוָ֥ה ׀ לָהֶם֮ שֹֽׁפְטִים֒ וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ עִם־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט כִּֽי־יִנָּחֵ֤ם יְהוָה֙ מִנַּֽאֲקָתָ֔ם מִפְּנֵ֥י לֹחֲצֵיהֶ֖ם וְדֹחֲקֵיהֶֽם׃אַחֲרֵי מָת הַשֹּׁפֵט, הֵם חָזְרוּ וְהִשְׁחִיתוּ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם. הֵם הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים כְּדֵי לְעָבְדָם וְלְהִשְׁתַּפֵּל לִפְנֵיהֶם, וְלֹא עָזְבוּ אֶת הַמּעָשים הָרָעִים שֶׁלָּהֶם וְלֹא הִתְרַחֲקוּ מֵהַדֶּרֶךְ הַקְּשָׁה.
וְהָיָ֣ה ׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה׃הַשֵּׁם כָּעַס עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר: "זֶה בִּגְלַל שֶׁעָבְרוּ הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֶת הַבְּרִית שֶׁכָּלְאָלְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיהֶם, וְהֵם לֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי."
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶת־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽי׃מטרת השארת העמים בארץ
גם אני לא אמשיך לתת לאף אחד מהעמים האלה שטח, מהעמים שהושארו אחרי מות יהושע.
גַּם־אֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן־הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר־עָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת׃זה יהיה כדי לבחון את ישראל. אני רוצה לראות אם הם ישמרו את דרך ה' וילכו בה, בדיוק כפי שאבותיהם שמרו, או שלא.
לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ יְהוָ֜ה לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִם־לֹֽא׃ה' השאיר את העמים האלה במקום כדי שלא יגרשו אותם במהירות, והוא לא נתן אותם לידי יהושע.
וַיַּנַּ֤ח יְהוָה֙ אֶת־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַד־יְהוֹשֻֽׁעַ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַזַּכְרַת הַבְּרִית וְהַאַמְּרוּת הַמַּלְאָךְ
וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ־יְהוָ֛ה מִן־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל־הַבֹּכִ֑ים (פ) וַיֹּאמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָאֹמַ֕ר לֹֽא־אָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃
וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י מַה־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם׃
וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ׃
וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃
סוף ימי יהושע
וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֖ם לַֽיהוָֽה׃ (פ)
וַיְשַׁלַּ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּלְכ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת־יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל ׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשׁ֔וּעַ אֲשֶׁ֣ר רָא֗וּ אֵ֣ת כָּל־מַעֲשֵׂ֤ה יְהוָה֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃
וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃
דור חדש ועזיבת ה'
וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־חֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ׃
וְגַם֙ כָּל־הַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶל־אֲבוֹתָ֑יו וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָֽדְעוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַם֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבְּעָלִֽים׃
וַיַּעַזְב֞וּ אֶת־יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־יְהוָֽה׃
בגידת ישראל ועונשם
וַיַּעַזְב֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּעַבְד֥וּ לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֽוֹת׃
וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹֽא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם׃
בְּכֹ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ יַד־יְהוָה֙ הָיְתָה־בָּ֣ם לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר לָהֶ֖ם מְאֹֽד׃
וַיָּ֥קֶם יְהוָ֖ה שֹֽׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם׃
הַמַּעֲגָל שֶׁל הַבְּגִידָה וְהַהוֹשָׁעָה
וְגַ֤ם אֶל־שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֣י זָנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֜רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הָלְכ֧וּ אֲבוֹתָ֛ם לִשְׁמֹ֥עַ מִצְוֺת־יְהוָ֖ה לֹא־עָ֥שׂוּ כֵֽן׃
וְכִֽי־הֵקִ֨ים יְהוָ֥ה ׀ לָהֶם֮ שֹֽׁפְטִים֒ וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ עִם־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט כִּֽי־יִנָּחֵ֤ם יְהוָה֙ מִנַּֽאֲקָתָ֔ם מִפְּנֵ֥י לֹחֲצֵיהֶ֖ם וְדֹחֲקֵיהֶֽם׃
וְהָיָ֣ה ׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה׃
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶת־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽי׃
מטרת השארת העמים בארץ
גַּם־אֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן־הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר־עָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת׃
לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ יְהוָ֜ה לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִם־לֹֽא׃
וַיַּנַּ֤ח יְהוָה֙ אֶת־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַד־יְהוֹשֻֽׁעַ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַקְרָאָה מְתַקֶּטֶת אֶת הַתְּהוֹת שֶׁחָוְתָה יִשְׂרָאֵל בְּעֵת הַתְּחִלָּה שֶׁל דּוֹר חָדָשׁ בְּאַרְץ יִשְׂרָאֵל.
הַזַּכְרַת הַבְּרִית וְהַאַמְּרוּת הַמַּלְאָךְ
מַלְאַךְ הַשֵּׁם עָלָה מִגִּלְגָּל אֶל הַבּוֹכִים וְהִזְכִּיר אֶת הַבְּרִית שֶׁל הַשֵּׁם עִם יִשְׂרָאֵל. הוּא הִתְוַחֵל עַל חֶרֶם הַבְּרִית וְעַל הַחֲלָטָתוֹ לְהַשְׁאִיר אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כְּסוֹתָר וּכְקוֹצִים, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּכוּ עַל דְּבָרִים אֵלֶּה.
סוף ימי יהושע
הפסוקים מתארים את סוף תקופת יהושע. בני ישראל קיבלו את נחלותיהם בארץ לאחר מותו של יהושע. העם עבד את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים שראו את מעשי ה' הגדולים, עד למותו של יהושע בן נון בגיל מאה ועשר שנים.
דור חדש ועזיבת ה'
לאחר מות השופט ודור אבותיו, קמה דור חדש שלא הכיר את ה'. בני ישראל עזבו את ה' אלוהי אבותיהם, שעבד את הבערים וסגדו לאלוהי העמים סביבם, ובכך גרמו לה' לכעוס עליהם.
בגידת ישראל ועונשם
בני ישראל עזבו את ה׳ ועבדו עבודה זרה. בגלל זה ה׳ כעס עליהם ומסר אותם לידי אויבים ששחקו אותם, עד שהם לא יכלו להתגונן. בכל מקום שבו היו, ה׳ הפגין נגדם את רצונו כפי שהבטיח, עד שה׳ הקים שופטים כדי להציל אותם.
הַמַּעֲגָל שֶׁל הַבְּגִידָה וְהַהוֹשָׁעָה
הָעַמִּים שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּעֲבְדוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וְנֶעֱנִים בְּכַפְּתֵּי אוֹיְבֵיהֶם. הַשֵּׁם הֶעֱמִיד לָהֶם שֹׁפְטִים שֶׁהוֹשִׁיעוּ אוֹתָם, אַךְ כַּאֲשֶׁר מָתוּ הַשֹּׁפְטִים, הָעַמִּים שָׁבְבוּ לַעֲבֹדָה זָרָה וְהַשֵּׁם כָּעַס עַל הַחֲרִיגָה מֵהַבְּרִית.
מטרת השארת העמים בארץ
הפסוקים מתארים את החלטת ה' להשאיר חלק מהעמים בארץ ישראל. המטרה היא לבחון את נאמנות בני ישראל לשמירת מצוות ה', בדומה לאבותיהם. העמים הללו לא נותרו בידי יהושע כדי שלא יתגוררו מהר מהארץ.
הַעֲמִיתִים הָיוּ כְּקוֹנְדּוֹרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ כְּדֵי לְבַחֵן אֶת הַדּוֹר הַבָּא.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַנְּבִיאִים כְּמַלְאָכִים שֶׁל הַשֵּׁם
״וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי פָּתַח (תהלים קג, כ): בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ וגו', בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר אִם בָּעֶלְיוֹנִים הַכָּתוּב״
הַקְּרִיאָה לַנְּבִיאִים "מַלְאָכִים" מְסַבֶּת בְּתַרְגּוּם הַמִּקְרָא לְמַשְׁמָעוּת שֶׁל שִׁלּוּחַ. רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי מַסְבִּיר כְּמוֹ בִּתְהִלִּים שֶׁהַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים מְבָרְכִים אֶת הַשֵּׁם כִּי הֵם מְבַצִּים אֶת תַּפְקִידָם בְּעוֹז, וְלֹא כָּל הַתַּחְתּוֹנִים. הַמְּקוֹר מְסַבֵּל מִסְסוּת שׁוֹנוֹת עַל הַמִּשְׁאָה שֶׁנְּבִיאִים נִקְרָאִים מַלְאָכִים. רַבִּי סִימוֹן מְבִיאֵד מִמִּקְרַת שׁוֹפְטִים עַל פִּנְחָס, וְרַבָּנָן טוֹעֲנִים שֶׁזֶּה מִכְּבָר בִּגְלַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו. רַבִּי יוֹחָנָן מְצַיֵּן מִבֵּית אָב שֶׁכָּךְ גַּם בְּחַגַּי, וְרַבִּי יִצְחָק מְקַשֵּׁר לְמִצְוֹת הַשְּׁבִיעִית.
ויקרא רבה א׳:א׳ ↗שליחות מצווה כעצמאות מוחלטת
״וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְגוֹ'. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַהוּ לִפְרֹשׁ לַיָּם הַגָּדוֹל קֹדֶם לְשַׁבָּת שְׁלֹשָׁה יָמִים. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין מַפְלִיגִין אֶת הַסְּפִינָה״
במדרש תנחומא מוסבר ההבדל בין שליח רגיל לבין שליח מצווה. רבותינו מלמדים ששליח רגיל, כמו בעל ספינה, צריך לצאת לדרך זמן רב לפני השבת כדי להבטיח הגעה. לעומת זאת, שליח מצווה יכול לצאת בכל עת, אפילו בערב שבת, כיוון שחשיבות המצווה דוחה את מגבלות הזמן. המדרש מביא כדוגמה את פנחס וכלב, שנשלחו על ידי יהושע בן נון. הם פעלו בערמומיות כדי להצליח במשימתם מבלי לעורר חשד, עד כדי כך שהתחזו לקדרי עמוס. המדרש מדגיש כי כוחה של השליחות והמסירות נפש למען המטרה, מאפשרים לאדם לפעול מחוץ למסגרת הרגילה.
מדרש תנחומא, שלח א׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
השינוי בסיפור של יהושע
״וישלח יהושע וגו'. זה המעשה היה מוקדם, אלא לפי שבא לומר (פסוק יא): ויעשו הרע, התחיל לומר כן: יהושע. כשמת וקבלו לפניו לעבוד ה', שלחם״
הפרק מתאר את המעבר בין תקופת יהושע לדור שלא הכיר את ה'. בתחילת הדברים מופיע יהושע ששלח אנשים לחלק את האדמות לנחלות. הכתוב מציין שהעם עבד את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים שבאו אחריו. זהו תיאור של תקופה של נאמנות ותקינות דתית. רש"י על שופטים מציע גישה מעניינת לגבי סדר האירועים. הוא מסביר שהסיפור על יהושע נכתב לפני התיאור של חטא בני ישראל. לפי רש"י, הכוונה היא להראות שהעוול התחיל דווקא לאחר מותו של יהושע, וזה מסביר מדוע הסיפור על השליחות של יהושע מופיע לפני הדיווח על עבודת הכרת הרע.
רש״י על שופטים 2:6:1 ↗התעוררות השופטים והעמדת האויב
״מנאקתם. מפני נאקתם, העולה לפניו מפני אויביהם:״
בספר שופטים, פרק ב', מתוארת תקופה שבה השם מעורר שופטים כדי להציל את העם מאויביהם. בכל פעם שהשופט היה קיים, העם היה נצלח, אך לאחר מותו חזר העם לעשות רע בעיני ה'. הפרשן רש"י מסביר את המילה "מנאקתם" בפרק זה, וטוען שהשופטים התעוררו בגלל הכאב והזעקה של העם שעמדו מול האויבים. לפי גישת רש"י, השופט פועל כמענה ישיר לסבל שהעם חווה מול יריביהם.
רש״י על שופטים 2:18:3 ↗ההבדל בין כיבוש לבין מגורים
״וישלח וגו׳. עם שכבר נאמר בסוף יהושע (כד כח), חזר וכתבו כאן, לומר, עם היות שיהושע שלחם איש לנחלתו תחת גפנו ותחת תאנתו:״
בספר שופטים, בפרק ב', מופיע פירוש מצודת דוד על פסוק ו'. המצודת דוד מתייחס לכך שנכתב שיהושע שלח כל אחד להילחם עבור נחלתו, תחת גפנו ותחת תאנתו. הכוונה היא שגם לאחר המלחמות, כל אחד נשאר בנחלה שלו, במקום הקבוע שבו הוא גר וחקלאי. הפרשן מסביר שהפסוק הזה חוזר על רעיון שכבר הוזכר בסוף ספר יהושע. המטרה היא להדגיש שעל אף שהלוחמים יצאו למלחמה, היעד הסופי שלהם היה השבת כל אחד לאדמתו האישית ולחיי השגרה שלו. המצודת דוד משתמש בטקסט הזה כדי להבהיר את הקשר שבין הכיבוש לבין ההתיישבות הקבועה בנחלות.
מצודת דוד על שופטים 2:6:1 ↗השינוי במעשה הדורות
״לא עשו כן. כאשר עשו אבותם:״
בספר שופטים, פרק ב', מתוארת תקופה שבה בני ישראל לא שמרו על הברית כפי שעשו אבותיהם. המלאך של הַשֵּׁם עלה מגלגל והודיע שהסיבה לכך שהם לא גירשו את הכנענים היא בגלע הניסיונות שהם עברו, שכן הם לא עשו כמעשה אבותיהם. מצודת דוד על הפסוק מסביר את ההבדל בהתנהגות: בני ישראל לא פעלו בנאמנות כפי שפעלו אבותיהם בעבר. הפירוש מדגיש את חוסר העקביות בין המורשת של האבות לבין המעשים של הדור החדש, שהתערבבות עם עמי הכנענים ולא שמרו על ההפרדה הנדרשת.
מצודת דוד על שופטים 2:17:4 ↗