בימים ההם לא היה מלך בישראל, ובזמן הזה שבט דן חיפש לעצמו נחלה לגור בה, כי עד אותו יום לא קיבל חלק בתוך שבטי ישראל.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י מְבַקֶּשׁ־ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ לָשֶׁ֔בֶת כִּי֩ לֹֽא־נָ֨פְלָה לּ֜וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַה֛וּא בְּתוֹךְ־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּנַחֲלָֽה׃ (ס)שופטים · פרק יח׳
חיפוש הנחלה של שבט דן והקמת העיר דן
בני שבט דן מחפשים ארץ לישוב, פוגשים את כהן בית מיכה, לוקחים את הפסל ומשתילים עיר חדשה במקום לגיש.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חיפוש הנחלה של שבט דן
בני שבט דן שלחו חמישה אנשים גיבורים ממשפחותיהם, מצרעה ומאשתואל, כדי לסרוק את הארץ ולבדוק אותה. הם אמרו להם: "לכו ותחקרו את הארץ". הם הגיעו להר אפרים, עד הבית של מיכה, ועצרו שם ללינה.
וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵי־דָ֣ן ׀ מִֽמִּשְׁפַּחְתָּ֡ם חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֣ים מִקְצוֹתָם֩ אֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי־חַ֜יִל מִצָּרְעָ֣ה וּמֵֽאֶשְׁתָּאֹ֗ל לְרַגֵּ֤ל אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ וּלְחָקְרָ֔הּ וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם לְכ֖וּ חִקְר֣וּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֤אוּ הַר־אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ שָֽׁם׃הם היו בבית של מיכה, ושם הם זיהו את קול הנער הלווי. הם פנו אליו ואמרו: "מי הביא אותך לכאן? ומה אתה עושה כאן? ומה עניינך כאן?"
הֵ֚מָּה עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וְהֵ֣מָּה הִכִּ֔ירוּ אֶת־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽי־הֱבִיאֲךָ֣ הֲלֹ֔ם וּמָֽה־אַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה וּמַה־לְּךָ֥ פֹֽה׃הוא ענה להם: "ככה וככה מיכה עשה לי, הוא שכר אותי כדי שאהיה כהן שלו".
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם כָּזֹ֣ה וְכָזֶ֔ה עָ֥שָׂה לִ֖י מִיכָ֑ה וַיִּשְׂכְּרֵ֕נִי וָאֱהִי־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן׃ה–ח
החיפוש אחר ארץ יציבה
הם ביקשו ממנו לשאול את אלוהים כדי לדעת אם הדרך שאנחנו הולכים בה תצליח.
וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ שְׁאַל־נָ֣א בֵאלֹהִ֑ים וְנֵ֣דְעָ֔ה הֲתַצְלִ֣יחַ דַּרְכֵּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר אֲנַ֖חְנוּ הֹלְכִ֥ים עָלֶֽיהָ׃והכהן אמר להם: לכו לשלום, שהשם נמצא איתכם בדרך שתלכו בה.
וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן לְכ֣וּ לְשָׁל֑וֹם נֹ֣כַח יְהוָ֔ה דַּרְכְּכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר תֵּֽלְכוּ־בָֽהּ׃ (פ)חמשת האנשים הלכו והגיעו לָּיְשָׁה, ושם ראו את האנשים שגרים בעיר יושבים בבטחה, כמו בערים של צדונים, בשקט ובביטחון, אבל לא היה בארץ שום דבר, וכולם היו רחוקים מעצמם ולא היה להם קשר עם אף אדם.
וַיֵּלְכוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ לָ֑יְשָׁה וַיִּרְא֣וּ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּקִרְבָּ֣הּ יוֹשֶֽׁבֶת־לָ֠בֶטַח כְּמִשְׁפַּ֨ט צִדֹנִ֜ים שֹׁקֵ֣ט ׀ וּבֹטֵ֗חַ וְאֵין־מַכְלִ֨ים דָּבָ֤ר בָּאָ֙רֶץ֙ יוֹרֵ֣שׁ עֶ֔צֶר וּרְחֹקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִצִּ֣דֹנִ֔ים וְדָבָ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם עִם־אָדָֽם׃הם הגיעו לאחיהם צרעה ואשתואל, ואחיהם שאלו אותם: מה קרה לכם?
וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם צָרְעָ֖ה וְאֶשְׁתָּאֹ֑ל וַיֹּאמְר֥וּ לָהֶ֛ם אֲחֵיהֶ֖ם מָ֥ה אַתֶּֽם׃ט–יב
הַמַּסָּע אֶל הָאֲרָץ הַמְּחֻפֶּרֶת
הֵם $^{ה}אָמְרוּ: "קֻמּוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם, כִּי רָאִינוּ אֶת הָאֲרָץ וְהִנֵּה הִיא טוֹבָה מְאֹד. אַתֶּם $^{מ}הִסְתֵּכְלִים וְלֹא $^{מ}הִסְתֵּכְלִים, אַל $^{תּ}ִתְעַכְּבוּ לָלֶכֶת וּלְתָפֹס אֶת הָאֲרָץ."
וַיֹּאמְר֗וּ ק֚וּמָה וְנַעֲלֶ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֤י רָאִ֙ינוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּ֥ה טוֹבָ֖ה מְאֹ֑ד וְאַתֶּ֣ם מַחְשִׁ֔ים אַל־תֵּעָ֣צְל֔וּ לָלֶ֥כֶת לָבֹ֖א לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃הֵם $^{אָמְרוּ}: "כְּשֶׁתִּכְנְסוּ, תִּכְנְסוּ אֶל עַם שֶׁחַי $^{פְּרִי}שִׁי, וְהָאֲרָץ רְחַבַת $^{יָדַיִם}, כִּי הָאֱלֹהִים $^{נָתַן}$ אוֹתָהּ בְּיֶדְכֶם. זֶהוּ מָקוֹם שֶׁאֵין $^{שָׁם}$ חֶסְרֹן לְשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּאָרֶץ.
כְּבֹאֲכֶ֞ם תָּבֹ֣אוּ ׀ אֶל־עַ֣ם בֹּטֵ֗חַ וְהָאָ֙רֶץ֙ רַחֲבַ֣ת יָדַ֔יִם כִּֽי־נְתָנָ֥הּ אֱלֹהִ֖ים בְּיֶדְכֶ֑ם מָקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־שָׁ֣ם מַחְס֔וֹר כָּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃וּמִשָּׁם $^{יָצְאוּ}$ מִשֶּׁבֶט דָּן, מִמִּשְׁפַּחַת צָרְעָה וּמֵאֶשְׁתְּאֹל, שִׁשִּׁים מֵאֲלוֹף $^{אִישׁ}$ חֲגֻרֵי $^{כְּלֵי}$ מִלְחָמָה.
וַיִּסְע֤וּ מִשָּׁם֙ מִמִּשְׁפַּ֣חַת הַדָּנִ֔י מִצָּרְעָ֖ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֑ל שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ חָג֖וּר כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה׃הֵם $^{עָלוּ}$ וְחָנוּ בְּקִרְיַת יְעָרִים שֶׁבְּיְהוּדָה. בִּגְלַל זֶה קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנֵה דָּן, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁנִּמְצָא אַחֲרֵי קִרְיַת יְלָרִים.
וַֽיַּעֲל֗וּ וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּקִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים בִּֽיהוּדָ֑ה עַל־כֵּ֡ן קָרְאוּ֩ לַמָּק֨וֹם הַה֜וּא מַחֲנֵה־דָ֗ן עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הִנֵּ֕ה אַחֲרֵ֖י קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃יג–טז
המסע אל בית מיכה
הם עברו משם דרך הר אפרים והגיעו עד הבית של מיכה.
וַיַּעַבְר֥וּ מִשָּׁ֖ם הַר־אֶפְרָ֑יִם וַיָּבֹ֖אוּ עַד־בֵּ֥ית מִיכָֽה׃חמשת האנשים שהלכו לסדוק את הארץ בלאי שׁ ידעו על דן אמרו לאחיהם: "ידעתם שבבתים האלה יש אפוד, תרפימים, פסל, תפילין ומסכה? עכשיו תחשבו מה כדאי לעשות".
וַֽיַּעֲנ֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּל֮ אֶת־הָאָ֣רֶץ לַיִשׁ֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֗ם כִּ֠י יֵ֣שׁ בַּבָּתִּ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵפ֣וֹד וּתְרָפִ֔ים וּפֶ֖סֶל וּמַסֵּכָ֑ה וְעַתָּ֖ה דְּע֥וּ מַֽה־תַּעֲשֽׂוּ׃על המילים
הטקסט המקורי מציין "לרגלי" שפירושו סיור או מיחוש השטח.
הם פנו לשם והגיעו אל בית הנער הלוי, הבית של מיכה, ושאלו לו שלום.
וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֔מָּה וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־בֵּֽית־הַנַּ֥עַר הַלֵּוִ֖י בֵּ֣ית מִיכָ֑ה וַיִּשְׁאֲלוּ־ל֖וֹ לְשָׁלֽוֹם׃שש מאות אנשים חמושים בכלי מלחמה עמדו בפתח השער של בני דן.
וְשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ חֲגוּרִים֙ כְּלֵ֣י מִלְחַמְתָּ֔ם נִצָּבִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר אֲשֶׁ֖ר מִבְּנֵי־דָֽן׃יז–כ
ההצטרפות של כהן בית מיכה למחפשים
חמשת האנשים שהלכו לחקור את הארץ הגיעו לשם, לקחו את הפסל, את האពីד, את התרפימים ואת המסקכה. הכהן עמד בפתח השער, ושיש שש מאות אנשים חוגרים כלי מלחמה.
וַֽיַּעֲל֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָרֶץ֒ בָּ֣אוּ שָׁ֔מָּה לָקְח֗וּ אֶת־הַפֶּ֙סֶל֙ וְאֶת־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַמַּסֵּכָ֑ה וְהַכֹּהֵ֗ן נִצָּב֙ פֶּ֣תַח הַשַּׁ֔עַר וְשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת הָאִ֔ישׁ הֶחָג֖וּר כְּלֵ֥י הַמִּלְחָמָֽה׃האנשים האלו הגיעו לבית מיכה ולקחו את פסל האពីד, את התרפימים ואת המסקכה. הכהן שאל אותם: "מה אתם עושים?"
וְאֵ֗לֶּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת־פֶּ֣סֶל הָאֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַמַּסֵּכָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַכֹּהֵ֔ן מָ֥ה אַתֶּ֖ם עֹשִֽׂים׃הם אמרו לו: "שים יד על פיך ותלך איתנו, ותהיה לנו לאב ולכהן. טוב לך להיות כהן למשפחה אחת או לשבט אחד בישראל."
וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵ֜שׁ שִֽׂים־יָדְךָ֤ עַל־פִּ֙יךָ֙ וְלֵ֣ךְ עִמָּ֔נוּ וֶֽהְיֵה־לָ֖נוּ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵ֑ן הֲט֣וֹב ׀ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֗ן לְבֵית֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד א֚וֹ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֔ן לְשֵׁ֥בֶט וּלְמִשְׁפָּחָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃לכהן היה טוב בלב, אז הוא לקח את האពីד, את התרפימים ואת הפסל והגיע בתוך העם.
וַיִּיטַב֙ לֵ֣ב הַכֹּהֵ֔ן וַיִּקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַפָּ֑סֶל וַיָּבֹ֖א בְּקֶ֥רֶב הָעָֽם׃כא–כד
הַמּרד אַחֲרֵי הַשְּׁלִיחָה
הֵם הִפְנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ וְהָלְכוּ, וְהֵם הָשִׂיאוּ לִפְנֵיהֶם אֶת הַתֹּף, אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַכָּבוֹד.
וַיִּפְנ֖וּ וַיֵּלֵ֑כוּ וַיָּשִׂ֨ימוּ אֶת־הַטַּ֧ף וְאֶת־הַמִּקְנֶ֛ה וְאֶת־הַכְּבוּדָּ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃הֵם הִתרחקו מִבֵּית מִיכָה, וּבֵית הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיָה עִם בֵּית מִיכָה צָעַק וְהִתְאַפּקוּ אֶל בְּנֵי דָּן.
הֵ֥מָּה הִרְחִ֖יקוּ מִבֵּ֣ית מִיכָ֑ה וְהָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּבָּתִּים֙ אֲשֶׁר֙ עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה נִֽזְעֲק֔וּ וַיַּדְבִּ֖יקוּ אֶת־בְּנֵי־דָֽן׃בְּנֵי דָּן קָרְאוּ אֲלֵיהֶם, הֵם הִפְנוּ אֶת פְּנֵיהֶם וְאָמְרוּ לְמִיכָה: "מָה קָרָה לְךָ שֶׁצָּעַת?"
וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל־בְּנֵי־דָ֔ן וַיַּסֵּ֖בּוּ פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לְמִיכָ֔ה מַה־לְּךָ֖ כִּ֥י נִזְעָֽקְתָּ׃הוּא ענה: "אֶת אֱלֹהַי שֶׁעָשִׂיתִי הֵם לָקְחוּ, יחד עם הַכֹּהֵן. הָלַכְתֶם, וּמָה עָדַיְן לִי וּמָה אַתֶּם אוֹמְרִים לִי: 'מָה קָרָה לְךָ'؟"
וַיֹּ֡אמֶר אֶת־אֱלֹהַי֩ אֲשֶׁר־עָשִׂ֨יתִי לְקַחְתֶּ֧ם וְֽאֶת־הַכֹּהֵ֛ן וַתֵּלְכ֖וּ וּמַה־לִּ֣י ע֑וֹד וּמַה־זֶּ֛ה תֹּאמְר֥וּ אֵלַ֖י מַה־לָּֽךְ׃כה–כח
כיבוש העיר לגיש על ידי בני דן
בני דן אמרו לו: אל תקשיב לקולך איתנו, כדי שאנשים קשוחים לא יתקפו אתכם ותאבדו אתכם ואת בני ביתכם.
וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ בְּנֵי־דָ֔ן אַל־תַּשְׁמַ֥ע קוֹלְךָ֖ עִמָּ֑נוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֣וּ בָכֶ֗ם אֲנָשִׁים֙ מָ֣רֵי נֶ֔פֶשׁ וְאָסַפְתָּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ וְנֶ֥פֶשׁ בֵּיתֶֽךָ׃בני דן הלכו בדרכם, ומיכה ראה שהם חזקים ממנו, אז הוא פנה וחזר לביתו.
וַיֵּלְכ֥וּ בְנֵי־דָ֖ן לְדַרְכָּ֑ם וַיַּ֣רְא מִיכָ֗ה כִּי־חֲזָקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִמֶּ֔נּוּ וַיִּ֖פֶן וַיָּ֥שָׁב אֶל־בֵּיתֽוֹ׃הם לקחו את מה שמיכה הכין ואת הכוהן שהיה לו, הגיעו ללגיש על עם רגוע ובטוח, תקפו אותם בחרבות ושרפו את העיר באש.
וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה וְֽאֶת־הַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָיָה־לוֹ֒ וַיָּבֹ֣אוּ עַל־לַ֗יִשׁ עַל־עַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ׃לא היה אף מילוט כי צדון רחוק מהם, ולא היה להם קשר עם אף אדם, והיא נמצאת בעמק בית רחוב. הם בנו את העיר והתיישבו בה.
וְאֵ֨ין מַצִּ֜יל כִּ֧י רְֽחוֹקָה־הִ֣יא מִצִּיד֗וֹן וְדָבָ֤ר אֵין־לָהֶם֙ עִם־אָדָ֔ם וְהִ֕יא בָּעֵ֖מֶק אֲשֶׁ֣ר לְבֵית־רְח֑וֹב וַיִּבְנ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ׃כט–לא
הקמת העיר דן והפסל
קראו לעיר בשם דן, על שם אביהם דן, שנולד לישראל, אבל קודם לכן היה לשילה שם העיר.
וַיִּקְרְא֤וּ שֵׁם־הָעִיר֙ דָּ֔ן בְּשֵׁם֙ דָּ֣ן אֲבִיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר יוּלַּ֖ד לְיִשְׂרָאֵ֑ל וְאוּלָ֛ם לַ֥יִשׁ שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃בני דן הקימו לעצמם את הפסל. יהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט דן עד יום גלות הארץ.
וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי־דָ֖ן אֶת־הַפָּ֑סֶל וִ֠יהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ׃הם הניחו לעצמם את הפסל של מיכה, שהוא זה שעשה, כל ימות בית האלוהים בשילה.
וַיָּשִׂ֣ימוּ לָהֶ֔ם אֶת־פֶּ֥סֶל מִיכָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כָּל־יְמֵ֛י הֱי֥וֹת בֵּית־הָאֱלֹהִ֖ים בְּשִׁלֹֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חיפוש הנחלה של שבט דן
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י מְבַקֶּשׁ־ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ לָשֶׁ֔בֶת כִּי֩ לֹֽא־נָ֨פְלָה לּ֜וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַה֛וּא בְּתוֹךְ־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּנַחֲלָֽה׃ (ס)
וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵי־דָ֣ן ׀ מִֽמִּשְׁפַּחְתָּ֡ם חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֣ים מִקְצוֹתָם֩ אֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי־חַ֜יִל מִצָּרְעָ֣ה וּמֵֽאֶשְׁתָּאֹ֗ל לְרַגֵּ֤ל אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ וּלְחָקְרָ֔הּ וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם לְכ֖וּ חִקְר֣וּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֤אוּ הַר־אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ שָֽׁם׃
הֵ֚מָּה עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וְהֵ֣מָּה הִכִּ֔ירוּ אֶת־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽי־הֱבִיאֲךָ֣ הֲלֹ֔ם וּמָֽה־אַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה וּמַה־לְּךָ֥ פֹֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם כָּזֹ֣ה וְכָזֶ֔ה עָ֥שָׂה לִ֖י מִיכָ֑ה וַיִּשְׂכְּרֵ֕נִי וָאֱהִי־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן׃
ה–ח
החיפוש אחר ארץ יציבה
וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ שְׁאַל־נָ֣א בֵאלֹהִ֑ים וְנֵ֣דְעָ֔ה הֲתַצְלִ֣יחַ דַּרְכֵּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר אֲנַ֖חְנוּ הֹלְכִ֥ים עָלֶֽיהָ׃
וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן לְכ֣וּ לְשָׁל֑וֹם נֹ֣כַח יְהוָ֔ה דַּרְכְּכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר תֵּֽלְכוּ־בָֽהּ׃ (פ)
וַיֵּלְכוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ לָ֑יְשָׁה וַיִּרְא֣וּ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּקִרְבָּ֣הּ יוֹשֶֽׁבֶת־לָ֠בֶטַח כְּמִשְׁפַּ֨ט צִדֹנִ֜ים שֹׁקֵ֣ט ׀ וּבֹטֵ֗חַ וְאֵין־מַכְלִ֨ים דָּבָ֤ר בָּאָ֙רֶץ֙ יוֹרֵ֣שׁ עֶ֔צֶר וּרְחֹקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִצִּ֣דֹנִ֔ים וְדָבָ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם עִם־אָדָֽם׃
וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם צָרְעָ֖ה וְאֶשְׁתָּאֹ֑ל וַיֹּאמְר֥וּ לָהֶ֛ם אֲחֵיהֶ֖ם מָ֥ה אַתֶּֽם׃
ט–יב
הַמַּסָּע אֶל הָאֲרָץ הַמְּחֻפֶּרֶת
וַיֹּאמְר֗וּ ק֚וּמָה וְנַעֲלֶ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֤י רָאִ֙ינוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּ֥ה טוֹבָ֖ה מְאֹ֑ד וְאַתֶּ֣ם מַחְשִׁ֔ים אַל־תֵּעָ֣צְל֔וּ לָלֶ֥כֶת לָבֹ֖א לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃
כְּבֹאֲכֶ֞ם תָּבֹ֣אוּ ׀ אֶל־עַ֣ם בֹּטֵ֗חַ וְהָאָ֙רֶץ֙ רַחֲבַ֣ת יָדַ֔יִם כִּֽי־נְתָנָ֥הּ אֱלֹהִ֖ים בְּיֶדְכֶ֑ם מָקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־שָׁ֣ם מַחְס֔וֹר כָּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃
וַיִּסְע֤וּ מִשָּׁם֙ מִמִּשְׁפַּ֣חַת הַדָּנִ֔י מִצָּרְעָ֖ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֑ל שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ חָג֖וּר כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה׃
וַֽיַּעֲל֗וּ וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּקִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים בִּֽיהוּדָ֑ה עַל־כֵּ֡ן קָרְאוּ֩ לַמָּק֨וֹם הַה֜וּא מַחֲנֵה־דָ֗ן עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הִנֵּ֕ה אַחֲרֵ֖י קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃
יג–טז
המסע אל בית מיכה
וַיַּעַבְר֥וּ מִשָּׁ֖ם הַר־אֶפְרָ֑יִם וַיָּבֹ֖אוּ עַד־בֵּ֥ית מִיכָֽה׃
וַֽיַּעֲנ֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּל֮ אֶת־הָאָ֣רֶץ לַיִשׁ֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֗ם כִּ֠י יֵ֣שׁ בַּבָּתִּ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵפ֣וֹד וּתְרָפִ֔ים וּפֶ֖סֶל וּמַסֵּכָ֑ה וְעַתָּ֖ה דְּע֥וּ מַֽה־תַּעֲשֽׂוּ׃
וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֔מָּה וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־בֵּֽית־הַנַּ֥עַר הַלֵּוִ֖י בֵּ֣ית מִיכָ֑ה וַיִּשְׁאֲלוּ־ל֖וֹ לְשָׁלֽוֹם׃
וְשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ חֲגוּרִים֙ כְּלֵ֣י מִלְחַמְתָּ֔ם נִצָּבִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר אֲשֶׁ֖ר מִבְּנֵי־דָֽן׃
יז–כ
ההצטרפות של כהן בית מיכה למחפשים
וַֽיַּעֲל֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָרֶץ֒ בָּ֣אוּ שָׁ֔מָּה לָקְח֗וּ אֶת־הַפֶּ֙סֶל֙ וְאֶת־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַמַּסֵּכָ֑ה וְהַכֹּהֵ֗ן נִצָּב֙ פֶּ֣תַח הַשַּׁ֔עַר וְשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת הָאִ֔ישׁ הֶחָג֖וּר כְּלֵ֥י הַמִּלְחָמָֽה׃
וְאֵ֗לֶּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת־פֶּ֣סֶל הָאֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַמַּסֵּכָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַכֹּהֵ֔ן מָ֥ה אַתֶּ֖ם עֹשִֽׂים׃
וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵ֜שׁ שִֽׂים־יָדְךָ֤ עַל־פִּ֙יךָ֙ וְלֵ֣ךְ עִמָּ֔נוּ וֶֽהְיֵה־לָ֖נוּ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵ֑ן הֲט֣וֹב ׀ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֗ן לְבֵית֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד א֚וֹ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֔ן לְשֵׁ֥בֶט וּלְמִשְׁפָּחָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּיטַב֙ לֵ֣ב הַכֹּהֵ֔ן וַיִּקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַפָּ֑סֶל וַיָּבֹ֖א בְּקֶ֥רֶב הָעָֽם׃
כא–כד
הַמּרד אַחֲרֵי הַשְּׁלִיחָה
וַיִּפְנ֖וּ וַיֵּלֵ֑כוּ וַיָּשִׂ֨ימוּ אֶת־הַטַּ֧ף וְאֶת־הַמִּקְנֶ֛ה וְאֶת־הַכְּבוּדָּ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃
הֵ֥מָּה הִרְחִ֖יקוּ מִבֵּ֣ית מִיכָ֑ה וְהָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּבָּתִּים֙ אֲשֶׁר֙ עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה נִֽזְעֲק֔וּ וַיַּדְבִּ֖יקוּ אֶת־בְּנֵי־דָֽן׃
וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל־בְּנֵי־דָ֔ן וַיַּסֵּ֖בּוּ פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לְמִיכָ֔ה מַה־לְּךָ֖ כִּ֥י נִזְעָֽקְתָּ׃
וַיֹּ֡אמֶר אֶת־אֱלֹהַי֩ אֲשֶׁר־עָשִׂ֨יתִי לְקַחְתֶּ֧ם וְֽאֶת־הַכֹּהֵ֛ן וַתֵּלְכ֖וּ וּמַה־לִּ֣י ע֑וֹד וּמַה־זֶּ֛ה תֹּאמְר֥וּ אֵלַ֖י מַה־לָּֽךְ׃
כה–כח
כיבוש העיר לגיש על ידי בני דן
וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ בְּנֵי־דָ֔ן אַל־תַּשְׁמַ֥ע קוֹלְךָ֖ עִמָּ֑נוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֣וּ בָכֶ֗ם אֲנָשִׁים֙ מָ֣רֵי נֶ֔פֶשׁ וְאָסַפְתָּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ וְנֶ֥פֶשׁ בֵּיתֶֽךָ׃
וַיֵּלְכ֥וּ בְנֵי־דָ֖ן לְדַרְכָּ֑ם וַיַּ֣רְא מִיכָ֗ה כִּי־חֲזָקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִמֶּ֔נּוּ וַיִּ֖פֶן וַיָּ֥שָׁב אֶל־בֵּיתֽוֹ׃
וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה וְֽאֶת־הַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָיָה־לוֹ֒ וַיָּבֹ֣אוּ עַל־לַ֗יִשׁ עַל־עַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ׃
וְאֵ֨ין מַצִּ֜יל כִּ֧י רְֽחוֹקָה־הִ֣יא מִצִּיד֗וֹן וְדָבָ֤ר אֵין־לָהֶם֙ עִם־אָדָ֔ם וְהִ֕יא בָּעֵ֖מֶק אֲשֶׁ֣ר לְבֵית־רְח֑וֹב וַיִּבְנ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ׃
כט–לא
הקמת העיר דן והפסל
וַיִּקְרְא֤וּ שֵׁם־הָעִיר֙ דָּ֔ן בְּשֵׁם֙ דָּ֣ן אֲבִיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר יוּלַּ֖ד לְיִשְׂרָאֵ֑ל וְאוּלָ֛ם לַ֥יִשׁ שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃
וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי־דָ֖ן אֶת־הַפָּ֑סֶל וִ֠יהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
וַיָּשִׂ֣ימוּ לָהֶ֔ם אֶת־פֶּ֥סֶל מִיכָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כָּל־יְמֵ֛י הֱי֥וֹת בֵּית־הָאֱלֹהִ֖ים בְּשִׁלֹֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתאר את המסע של בני שבט דן למציאת נחלה, את המפגש עם כהן בית מיכה ואת כיבוש העיר לגיש.
פסוקים א–ד
חיפוש הנחלה של שבט דן
בזמן שאין מלך בישראל, שבט דן מחפש ארץ למשכן. חמישה אנשים נשלחו לחקור את הארץ ונעצרים בבית מיכה, שם הם פוגשים את הנער הלווי המכהן בבית זה בשירות מיכה.
פסוקים ה–ח
החיפוש אחר ארץ יציבה
חמישה אנשים יוצאים למסע בבקשת הדרכה אלוהית. הם מגיעים ליישה, עיר שבה האנשים חיים בביטחון אך בבידוד ובעוני מוחלט ללא כל ציוד. בסיום המסע הם פוגשים את קרובי משפחתם בצרעה ואת שאלונים אותם על מצבם.
פסוקים ט–יב
הַמַּסָּע אֶל הָאֲרָץ הַמְּחֻפֶּרֶת
בְּעֶקְבַת הַמִּצְעָד בְּחִפּוּשׁ הַמָּקוֹם הַמִּתְעַלֶּה, בְּנֵי דָּן רוֹאִים אֶת הָאֲרָץ הַטּוֹבָה וּמְעוֹרְרִים אֶת הַשְּׁבִט לַכִּבּוּשׁ. שִׁשִּׁים מֵאֲלוֹף אִישׁ יוֹצְאִים בְּמַסְעָה וְחֹנִים בְּקִרְיַת יְעָרִים, מָקוֹם שֶׁהָפַךְ לַמַּחֲנֶה שֶׁל דָּן.
פסוקים יג–טז
המסע אל בית מיכה
חמישה אנשים המסתיירים בארץ דן מוצאים בבית מיכה כלי קדש ופסלים. הם פונים אל בית הלוי בבקשת עצה, בזמן שחמאה של שש מאות לוחמים עומדת בפתח השער.
פסוקים יז–כ
ההצטרפות של כהן בית מיכה למחפשים
חמישה אנשים שנשלחו לחקור את הארץ מגיעים לבית מיכה. הם לוקחים משם את הפסלים והכלים הקדושים ומציעים לכהן לעזוב את משפחתו ולהפוך לכהן של שבט שלם. הכהן מסכים להצעה ולוקח את הפסלים איתו אל קבוצת האנשים.
פסוקים כא–כד
הַמּרד אַחֲרֵי הַשְּׁלִיחָה
בְּנֵי דָּן יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ עִם הַמִּקְנֶה וְהַכֹּהֵן מִבֵּית מִיכָה. הָאֲנָשִׁים בַּבָּתִּים צוֹעֲקִים אַחֲרֵיהֶם וּמַשְׁתִּיקִים אֶת בְּנֵי דָּן. כְּשֶׁבְּנֵי דָּן שׁוֹאֲלִים אֶת מִיכָה מָה קָרָה, הוּא מִתְלַונֵן שֶׁלָּקְחוּ לוֹ אֶת אֱלֹהָיו וְאֶת הַכֹּהֵן וְאֵין לוֹ כָּבַד כָּבוֹד.
פסוקים כה–כח
כיבוש העיר לגיש על ידי בני דן
בני דן מזהירים את מיכה לא להפריע להם, ומתקדמים לכבוש את לגיש. הם לוקחים את הכוהן ואת כלי מיכה, תוקפים את העיר ששהתה בביטחון שקט ושרפים אותה. לאחר מכן הם בונים את העיר ומתיישבים בה, כיוון שהעיר מבודדת ורחוקה מעזרה.
פסוקים כט–לא
הקמת העיר דן והפסל
בני דן קראו לעיר דן על שם אביהם, למרות ששמה המקורי היה לשילה. הם הקימו בעיר את הפסל של מיכה, ויהונתן בן גרשום ובניו שימשו ככהנים לשבט דן עד יום הגלות.
השבט משתלט על האזור ומקים שם את עיר דן עם הפסל שנלקח מבית מיכה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הצדקה האלוהית בתוך המציאות הקשה
״אָמַר רַבִּי יוּדָן: כְּתִיב: וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵית אֵל וַה' עִמָּם (שופטים א, כב). הוֹלְכִין לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאַתְּ אוֹמֵר וַה' עִמָּם. וְכִי״
הַתּוֹדָעָה בַּמַּקְחִים שֶׁל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּדְרָשׁ עוֹסֵק בַּקּוֹשִׁי שֶׁל הַתְּיאָרִים הַנִּצְבָּעִים בַּמִּקְרָא. רַבִּי יוּדָן מַצִּיג אֶת הַפּוֹרְדֶשׁ הַמַּזְהִיר: כַּאֲשֶׁר הַתּוֹרָה מְתָאֶרֶת אֶת הַמַּצָּב בְּעַם לַיִשׁ כִּי הוּא "שֹׁקֵט וּבֹטֵה", הַדָּבָר קוֹרֶה כִּי הֵם עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה. הַמַּטָּרָה הִיא לְהַסְבִּיר כִּי הַשֵּׁם מְכַסֶּה עַל הַטּוֹב בְּעַצְמוֹ, אַף כִּי הַמַּצָּב הוּא רָע. הַמִּדְרָשׁ מְקַבֵּל אֶת הַתְּרִישָׁה הַזֹּאת כְּסוֹרָה שֶׁל צְדָקָה אֱלֹהִית וּבֹשֶׁת אֱנוֹשִׁית. הוּא מְשַׁוֶּה אֶת זֹאת לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל בַּמִּדְבָּר, שֶׁבּוֹ הַמָּן יָרַד לַמַּקְרִיבִים לַעֲבֹדָה זָרָה. הַמַּטָּרָה הִיא לְהַדְגִּים כִּי הַשֵּׁם לֹא מַמְנִיעַ אֶת הַטּוֹב מִמְּקוֹרוֹ, אַף כִּי הַמַּצָּב הַמּוּסְרִי הוּא קָטָסטרוֹפָה.
מדרש תנחומא, כי תשא י״ד:ד׳ ↗הצדקה המופלאה שבזמן של עבודה זרה
״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וְגוֹ' (דניאל ט, ז). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עֲבוֹדָה״
במדרש תנחומא מובא רעיון מפתיע על פסוקי שופטים. רבּי יהודה בר רבי אליעזר טוען כי עבודה זרה עברה עם ישראל, ומשתמש בפסוקים המדברים על מצוקה ועל ים שנסדק כדי להראות שהעבודה הזרה הייתה קיימת גם אז. הוא מסביר שגם כשאדם עושה מעשה שאינו נכון, הַשֵּׁם יכול להיות איתו. רבּי יהודה בר סימון מעמיק בכך ומראה כיצד בני שבט דן לקחו לעצמם את הכסף ואת הכֹּהֵן ממיכה, והצליחו בדרכם בלאי ש עבדו עבודה זרה על עם שחיה בבטחה. רבּי יוֹדָן מציין כי even ביום חטא העגל, הַשֵּׁם נתן להם מן, וזהו פלא של צדקה אלוהית. המדרש מציג תמונה מורכבת שבה הטוב והצדקה של הַשֵּׁם נמשכים גם ברגעים של כשל רוחני.
מדרש תנחומא, ראה ט״ז:א׳ ↗בעקבות המפרשים
החיפוש אחר נחלת השבט
״מה אתם. כלומר מה אתם משיבים דבר, מה מצאתם במקום שנפל לנו גורלנו, מה העם, החזק הוא הרפה:״
בפרק זה אנו קוראים על בני דן המחפשים לארע כי לא נפל להם חלק בתוך שאר השבטים. הם שולחים אנשים לחקור את הארץ כדי למצוא מקום מגורים חדש. במהלך המסע הם פוגשים אדם מבית יתרו, שהיה תושב הר מאוד, והם שואלים אותו מה המצב במקום הזה. המטרה שלהם היא למצוא עיר או מקום שבו יוכלו להתיישב ולהקים שבט חזק. רש"י מפרש את השאלה "מה אתם" כבקשה לדעת מה המצב במקום שנפל בחלקם. לפי פירושו, השאלה נועדה לבדוק אם המקום ראוי למגורים ואם האנשים בו חזקים או חלשים. הפירוש מדגיש את החיפוש המעשי אחר נחלה יציבה ומוגנת עבור השבט.
רש״י על שופטים 18:8:1 ↗התפנית של בני דן
״ויסבו פניהם. בני דן אל הקוראים אליהם:״
בפסוק זה מתוארת הפנייה של בני דן לאנשים שהם פוגשים בדרכם. המקרה קורה בזמן שהם מחפשים להקים לעצמם בית לכבוד ה'. לפי רש"י, בני דן פנו אל האנשים שפגשו בהם בדרכם. הפרשנות של רש"י מתמקדים בדיוק המעשה המצוין בטקסט המקראי. הוא מסביר שהפנייה של בני דן הייתה ישירה אל האנשים שהיו שם באותו רגע.
רש״י על שופטים 18:23:1 ↗החיפוש אחר נחלה בבית דן
״מה אתם. רצה לומר, מה אתם משיבים, ומעניינו תבין חסרונו:״
הפרק מתאר את תהליך כיבוש הנחלה על ידי שבט דן. בני שבט דן שלחו אנשים לחפש להם מקום מגורים. במהלך המסע הם עצרו בעיר לאי, שם פגשו אדם משבט מנשה שהיה מתגורר שם בבודד. האיש הראה להם את הארץ ונתן להם הדרכה. המצודת דוד מסביר על המילים "מה אתם" המופיעות בטקסט. לפי פירושו, הכוונה היא ל bertanya מה אתם משיבים, כלומר, מה תענו לי כשתשאלו אותי על המטרה שלכם. הפירוש מתמקד בהבנת החסר במשפט המקורי.
מצודת דוד על שופטים 18:8:2 ↗התיישבות שבט דן וקשיי הדרך
״ויקראו. המתין עד בואם לדבר עמהם:״
בפרק זה אנו רואים את שבט דן המחפש נחלה לעצמו. בני השבט שלחו אנשים לחקור את הארץ ולמצוא מקום למגורים. הם מצאים עיר קטנה בשבט העי}$, ומוצאים בה אנשים שקטים. לאחר מכן הם תוקפים את העיר, שורפים אותה ומתיישבים במקום. הם גם שודדים את הפסל שהובא עמם ומשנים את פני השטח. הטקסט מתאר את המפגש בין חבורת דן לאדם מבית בית לחם. האיש הזה מחזיק בפסל קטן ומספר להם על המפגש עם הלוי שהיה בבית אל. המצודת דוד מסביר על הפסוקים הללו כי בני השבט המתינו עד שהגיעו לדבר עם האיש. הפרק מציג תהליך של כיבוש והתיישבות המלווה בבלבול דתי ושינוי פוסלים.
מצודת דוד על שופטים 18:23:1 ↗