וַֽיְהִי־אִ֥ישׁ מֵֽהַר־אֶפְרָ֖יִם וּשְׁמ֥וֹ מִיכָֽיְהוּ׃
וַֽיְהִי־אִ֥ישׁ מֵֽהַר־אֶפְרָ֖יִם וּשְׁמ֥וֹ מִיכָֽיְהוּ׃שופטים · פרק יז׳
הַכֶּסֶף שֶׁל מִיכָיָה וְהַכֹּהֵן שֶׁלּוֹ
מִיכָה מִנֶּפְתַּלִּי מַחְזִיר אֶת הַכֶּסֶף לַאמאתו, בּוֹנֶה בַּיִת לְאֵל וּמַשְׁכִּיר כֹּהֵן מִמִּשְׁפֶּחַת לֵוִי.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים יז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַכֶּסֶף שֶׁל מִיכָיָה
וַיֹּאמֶר לְאִמֹּה אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ, וְאַתְּ אָלִית וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי: הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי, אֲנִי לָקַחְתִּיו. וַתֹּאמֶר אִמּוֹ: בָּרוּךְ בְּנִי לַיהוָה.
וַיֹּ֣אמֶר לְאִמּ֡וֹ אֶלֶף֩ וּמֵאָ֨ה הַכֶּ֜סֶף אֲשֶׁ֣ר לֻֽקַּֽח־לָ֗ךְ ואתי [וְאַ֤תְּ] אָלִית֙ וְגַם֙ אָמַ֣רְתְּ בְּאָזְנַ֔י הִנֵּֽה־הַכֶּ֥סֶף אִתִּ֖י אֲנִ֣י לְקַחְתִּ֑יו וַתֹּ֣אמֶר אִמּ֔וֹ בָּר֥וּךְ בְּנִ֖י לַיהוָֽה׃וַיָּשֶׁב אֶת־אֶלֶף־וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת־הַכֶּסֶף לַיהוָה מִיָּדִי לְבִנִּי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ.
וַיָּ֛שֶׁב אֶת־אֶֽלֶף־וּמֵאָ֥ה הַכֶּ֖סֶף לְאִמּ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר אִמּ֡וֹ הַקְדֵּ֣שׁ הִקְדַּ֣שְׁתִּי אֶת־הַכֶּסֶף֩ לַיהוָ֨ה מִיָּדִ֜י לִבְנִ֗י לַֽעֲשׂוֹת֙ פֶּ֣סֶל וּמַסֵּכָ֔ה וְעַתָּ֖ה אֲשִׁיבֶ֥נּוּ לָֽךְ׃וַיָּ֥שֶׁב אֶת־הַכֶּ֖סֶף לְאִמּ֑וֹ וַתִּקַּ֣ח אִמּוֹ֩ מָאתַ֨יִם כֶּ֜סֶף וַתִּתְּנֵ֣הוּ לַצּוֹרֵ֗ף וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ פֶּ֣סֶל וּמַסֵּכָ֔ה וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽיְהוּ׃
וַיָּ֥שֶׁב אֶת־הַכֶּ֖סֶף לְאִמּ֑וֹ וַתִּקַּ֣ח אִמּוֹ֩ מָאתַ֨יִם כֶּ֜סֶף וַתִּתְּנֵ֣הוּ לַצּוֹרֵ֗ף וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ פֶּ֣סֶל וּמַסֵּכָ֔ה וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽיְהוּ׃בית הכוהנים הפרטי של מיכה
לאותו אדם מיכה היה בית של אלוהים. הוא הכין אפיד ותרופים, ומינה את אחד מבניו להיות כהן שלו.
וְהָאִ֣ישׁ מִיכָ֔ה ל֖וֹ בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֤עַשׂ אֵפוֹד֙ וּתְרָפִ֔ים וַיְמַלֵּ֗א אֶת־יַ֤ד אַחַד֙ מִבָּנָ֔יו וַיְהִי־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן׃בימים ההם לא היה מלך בישראל. כל אדם שעשה מה שנראה לו ישר בעיניו, עשה זאת.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃ (פ)נער מבית לחם יהודה, משבט יהודה, שהיה לוי וגר שם, הגיע למקום.
וַיְהִי־נַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽר־שָֽׁם׃האדם יצא מהעיר בית לחם יהודה כדי לגור איפה שימצא. הוא הגיע להר אפרים, אל בית מיכה, במסלול דרכו.
וַיֵּ֨לֶךְ הָאִ֜ישׁ מֵהָעִ֗יר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֣ר יִמְצָ֑א וַיָּבֹ֧א הַר־אֶפְרַ֛יִם עַד־בֵּ֥ית מִיכָ֖ה לַעֲשׂ֥וֹת דַּרְכּֽוֹ׃השכרת כהן למיכה
מיכה שאל אותו: מאיפה אתה בא? הוא ענה לו: אני לוי מבית לֶחֶם ביהודה, ואני הולך לגר איפה שרק אמצא.
וַיֹּאמֶר־ל֥וֹ מִיכָ֖ה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לֵוִ֣י אָנֹ֗כִי מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וְאָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֥ר אֶמְצָֽא׃מיכה אמר לו: תישאר אצלי, ותהיה לי לאב ולאכהן. אני אתן לך עשרת כסף ליום, ואעשה לך בגדים ואוכל.
וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵה־לִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּן־לְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי׃הלוי הסכים לגור עם האיש, והנער הפך לו להיות כמו אחד מבניו.
וַיּ֥וֹאֶל הַלֵּוִ֖י לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיְהִ֤י הַנַּ֙עַר֙ ל֔וֹ כְּאַחַ֖ד מִבָּנָֽיו׃מיכה נתן ללוי את השכר שהבטיח, והנער הפך לכהן בביתו של מיכה.
וַיְמַלֵּ֤א מִיכָה֙ אֶת־יַ֣ד הַלֵּוִ֔י וַיְהִי־ל֥וֹ הַנַּ֖עַר לְכֹהֵ֑ן וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽה׃מיכה והלווי
מיכה אמר: עכשיו אני יודע שהשם יעשה לי טוב, כי היה לי לוי להיות ככה ככהן.
וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔ה עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־יֵיטִ֥יב יְהוָ֖ה לִ֑י כִּ֧י הָיָה־לִ֛י הַלֵּוִ֖י לְכֹהֵֽן׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַכֶּסֶף שֶׁל מִיכָיָה
וַֽיְהִי־אִ֥ישׁ מֵֽהַר־אֶפְרָ֖יִם וּשְׁמ֥וֹ מִיכָֽיְהוּ׃
וַיֹּ֣אמֶר לְאִמּ֡וֹ אֶלֶף֩ וּמֵאָ֨ה הַכֶּ֜סֶף אֲשֶׁ֣ר לֻֽקַּֽח־לָ֗ךְ ואתי [וְאַ֤תְּ] אָלִית֙ וְגַם֙ אָמַ֣רְתְּ בְּאָזְנַ֔י הִנֵּֽה־הַכֶּ֥סֶף אִתִּ֖י אֲנִ֣י לְקַחְתִּ֑יו וַתֹּ֣אמֶר אִמּ֔וֹ בָּר֥וּךְ בְּנִ֖י לַיהוָֽה׃
וַיָּ֛שֶׁב אֶת־אֶֽלֶף־וּמֵאָ֥ה הַכֶּ֖סֶף לְאִמּ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר אִמּ֡וֹ הַקְדֵּ֣שׁ הִקְדַּ֣שְׁתִּי אֶת־הַכֶּסֶף֩ לַיהוָ֨ה מִיָּדִ֜י לִבְנִ֗י לַֽעֲשׂוֹת֙ פֶּ֣סֶל וּמַסֵּכָ֔ה וְעַתָּ֖ה אֲשִׁיבֶ֥נּוּ לָֽךְ׃
וַיָּ֥שֶׁב אֶת־הַכֶּ֖סֶף לְאִמּ֑וֹ וַתִּקַּ֣ח אִמּוֹ֩ מָאתַ֨יִם כֶּ֜סֶף וַתִּתְּנֵ֣הוּ לַצּוֹרֵ֗ף וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ פֶּ֣סֶל וּמַסֵּכָ֔ה וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽיְהוּ׃
בית הכוהנים הפרטי של מיכה
וְהָאִ֣ישׁ מִיכָ֔ה ל֖וֹ בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֤עַשׂ אֵפוֹד֙ וּתְרָפִ֔ים וַיְמַלֵּ֗א אֶת־יַ֤ד אַחַד֙ מִבָּנָ֔יו וַיְהִי־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן׃
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃ (פ)
וַיְהִי־נַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽר־שָֽׁם׃
וַיֵּ֨לֶךְ הָאִ֜ישׁ מֵהָעִ֗יר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֣ר יִמְצָ֑א וַיָּבֹ֧א הַר־אֶפְרַ֛יִם עַד־בֵּ֥ית מִיכָ֖ה לַעֲשׂ֥וֹת דַּרְכּֽוֹ׃
השכרת כהן למיכה
וַיֹּאמֶר־ל֥וֹ מִיכָ֖ה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לֵוִ֣י אָנֹ֗כִי מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וְאָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֥ר אֶמְצָֽא׃
וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵה־לִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּן־לְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי׃
וַיּ֥וֹאֶל הַלֵּוִ֖י לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיְהִ֤י הַנַּ֙עַר֙ ל֔וֹ כְּאַחַ֖ד מִבָּנָֽיו׃
וַיְמַלֵּ֤א מִיכָה֙ אֶת־יַ֣ד הַלֵּוִ֔י וַיְהִי־ל֥וֹ הַנַּ֖עַר לְכֹהֵ֑ן וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽה׃
מיכה והלווי
וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔ה עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־יֵיטִ֥יב יְהוָ֖ה לִ֑י כִּ֧י הָיָה־לִ֛י הַלֵּוִ֖י לְכֹהֵֽן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַסּוֹרֵר מְתַקֵּן אֶת הַטֶּקסט לְשָׁפָה עַכְשָׁוִית בְּלִי לְשַׁנּוֹת אֶת הָעִבָּרִים הַהִיכְלִיִּים.
הַכֶּסֶף שֶׁל מִיכָיָה
מִיכָיָה מַחְזִיר לְאִמּוֹ אֶת הַכֶּסֶף שֶׁנִּלקַח מִמֶּנה. אִמּוֹ, שֶׁקִּדְּשָׁה אֶת הַכֶּסֶף לַהַשֵּׁם, נוֹטֶטֶת מֵעֶט מֵהַכֶּסֶף לַצּוֹרֵף כְּדֵי לְהַכין פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלֶּה נִשְׁאָרוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל מִיכָיָה.
בית הכוהנים הפרטי של מיכה
מיכה הקים בית אלוהים משלו, הכין כלי כהונה ומינה את בנו ככהן. בתקופה שבה לא היה מלך בישראל, כל אדם עשה כרצונו. באותה עת נער לוי שגר בבית לחם יהודה עבר דרך הר אפרים ליד ביתו של מיכה.
השכרת כהן למיכה
מיכה מהשבט לוי מחפש מקום למגורים. הוא פוגש אדם המציין שהוא לוי מבית לֶחֶם. מיכה מציע לו מגורים, אוכל ובגדים בתמורה לכך שישמש לו כאב וככהן בביתו. הלוי מסכים, והנער הופך לכהן בבית מיכה.
מיכה והלווי
מיכה מביע ביטחון שבורא עולם יטיב עמו, לאחר שקיבל ללווי שלו תפקיד כהונה בביתו.
הַדְּרָכָה זוֹ מְסַכֶּמֶת עִם הַמָּקוֹר הַמּוּתָר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמִּקְרֶה הַמִּתְחַדֵּשׁ בַּהַיִּימִים הַנּוֹשְׂאִים
״אָמַר רַב לְעוֹלָם אֵין מַמְזֵר חַי יוֹתֵר עַל שְׁלשִׁים יוֹם, אָמַר רַבִּי חוּנָאי אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא דֶּבֶר גָּדוֹל לָעוֹלָם וּמְכַלֶּה הַמַּמְזֵרִים״
בְּפֶרֶק זַיִיר מִסֵּפֶר שׁוֹפְטִים, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַמִּקְרֶה שֶׁל מִיכָיָה מֵהַר אֶפְרַיִם. הָאִישׁ הַזֶּה לָקַח כֶּסֶף מִאיִמּוֹ, שֶׁהִיא בַּת דִּבְרִי מִּמַּטֵּה דָן, וְהַכֶּסֶף הָיָה כֶּסֶף כָּתוּב. אַחֲרֵי שֶׁהִיא בִּקְרָאָה אֶת הַקְּלָלָה עַל הַגַּנֵּב, הִיא הֶחְזִירָה אֶת הַכֶּסֶף וְשָׂם בַּלֵּבָב שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁלָּה. אַחַר כָּךְ, הָאִישׁ הֶחֱזִיר אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ. הוּא בָּנה בַּיִת וְעָשָׂה לוֹ תֵֵּבֵל וְכַסֵּת שֶׁל כֶּסֶף. הוּא הֶחֱזִיר אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וְהִקְדִּישַׁ לָהּ אֶת הַכֶּסֶף הַכָּתוּב. מִיכָיָה הֶחֱזִיר אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וְהִקְדִּישַׁ לָהּ אֶת הַכֶּסֶף הַכָּתוּב. הַמַּעֲשֶׂה מְתָפֵס אֶת הַתְּהוּמָה הַמּוּסָרִית שֶׁבַּתְּקֵפָה הַדּוֹרִית. הַטֶּקְסְט מְתָפֵס אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הַמַּמְזֵרִים וְהַחַטָּאִים מִתְחַבְּרִים לַמִּסְפָּר וְלַמַּמְלָכוּת. הַסּוֹפֵר מַצִּיג אֶת הַהִתְחַלְלוּת שֶׁל הַבַּיִת שֶׁל מִיכָיָה כְּחֵלֶק מֵהַכְּלָל הַמְּבֻלְבֵּל שֶׁל עֵת שֹׁפְטִים.
ויקרא רבה ל״ב:ו׳ ↗המשמעות של "יַעֲרֹךְ לַהְ"
״וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה וְגוֹ'. שֶׁלֹּא יַטְעֶךָ יִצְרְךָ שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. מִי הָיָה מַקְרִיב לוֹ קָרְבָּנוֹת עַד שֶׁלֹּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל. אָמַר דָּוִד, כִּי מִי בַשַּׁחַק״
בַּמִּדְרָשׁ הַמּוּבָא מִמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסוּק "כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה'" בִּכְשָׁלִים שֶׁל הַיֵּצֶר. הַמַּדְרִישׁ מְסַבֵּל שָׁלָשָׁה פֵּרוּשִׁים לַמִּלָּה "יַעֲרֹךְ": פַּרְנָסָה, אוֹרָה, וּכְסוּת, וְגַם מִלְחָמָה. הַמַּדְרִישׁ מְסַבֵּר שֶׁהַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּא אֶת הַקֶּשֶׁר הַנִּצְחִי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הָעוֹלָם, הַמְפַרְנֵס אֶת הַיְתוֹמִים וְהַמְאִיר אֶת הַחֲשֵׁכָה. הַמַּדְרִישׁ מַעֲמִיד טענה חֲלָשָׁה שֶׁעָשׂוּיָה לְהוֹצִיא מִן הַכָּבוֹד אֶת הַקָּרְבָּנוֹת בִּזְמַן שֶׁלֹּא הָיוּ כְּלוּם, וְעוֹטֵף אוֹתָהּ בְּמַעֲשֵׂה מֹשֶׁה הָעוֹלֶה לַמָּרוֹם. הַמַּדְרִישׁ מְסַבֵּל כְּבָר אֶת הַסָּפֵק שֶׁל הַיֵּצֶר שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת הָאָדָם בְּכָבוֹד הַשֵּׁם, וּמַצִּיג אֶת מֹשֶׁה כְּעֵדוּת לְעֶלְיוֹנִיּוּת הַקֹּדֶשׁ שֶׁלֹּא תָּלוּי בְּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּעַצְמָהּ.
מדרש תנחומא, אמור ט״ו:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הכסף האבוד והעבודה הזרה בבית אפרים
״וישב את אלף ומאה הכסף לאמו. אמר להחזירו לה, ובמקום שהוא שם הרי הוא ברשותך:״
פרק שבע-עשרה בספר שופטים מתאר תקופה של חוסר מוסר וערעור רוחני בישראל. הסיפור מתחיל בבית אדם מיחידת אפרים, שגנב מאמו אלף ומאה כסף. האם, בטענה של דאגה לכסף, מחזירה לו את הכסף. המעשה הזה מוביל ליצירת כסף מסוכה ופסלים בתוך הבית. המעשה הזה מראה איך משפחה אחת יוצרת לעצמה מערכת דת עצמאית ומוטעית, רחוקה מהתורה. רש"י מפרש על פסוק ג', ומסביר שהאם ביקשה מהבן להחזיר את הכסף שגנב. הוא מציין שהכסף נשאר ברשות הבן למרות שהאם רצתה להחזירו לה. הפירוש מדגיש את הניסיון של האם לתקן את המעשה, אך הכסף נשאר אצל הבן. הפרשן מתמקד בפרטי המעשה המשפחתי ואינו מפרש את המניעים הרוחניים של בני הבית.
רש״י על שופטים 17:3:1 ↗התדרדרות המוסר והדת בבית מיכה
״וערך בגדים. אפרליימנ"ט בלע"ז:״
פרק שבע עשר בספר שופטים מתאר סיפור על אדם משבט אפרים שגנב כסף מאמו. לאחר שחטאה, האם בנתה פסל וקבעה לו כהן אישי. המעשה מראה כיצד המוסר והדת התערערו בתקופה שבה כל אחד עשה מה שנראה בעיניו. רש"י מפרש על הפסוק לגבי הבגדים שהאדם הכין לפסל, ומסביר כי הכוונה היא שבנה לו בגדים מיוחדים. הפרק מציג מצב של חוסר סדר דתי, שבו אנשים יוצרים לעצמם עבודה זרה וכהנים פרטיים, ללא קשר למסורת המקובלת.
רש״י על שופטים 17:10:3 ↗הפסלים והאלילים בבית מיכה
״הקדש הקדשתי. בהיותו עוד גנוב, הקדשתיו באם ימצא הגנב:״
בפרק שבע עשר מספר השופטים אנו קוראים על אדם מנ שבט אפרים, שהיה לו בית וגם פסלים וגם אלילים. הוא לקח כסף מאימו, ואמו בנת לו את הכסף הזה. לאחר מכן, האדם הכין לעצמו פסל ובית כהונה קטנה. הוא בנה גם תפילין וגם כדלים עבור הפסלים הללו. הטקסט מציג מקרה של בלבול דתי ומשפחתי בתוך שבט אפרים. המפרש מצודת דוד מסביר על הפסוק השלישי כי הכוונה בביטוי "הקדש הקדשתי" היא שהאם הקדישה את הכסף למטרה מסוימת, וזאת בתנאי שהגנב ימצא את הכסף שגנב הבן. הגישה כאן מתמקדים בניתוח הפעולה החוקית של הקדשת חפץ שנגנב.
מצודת דוד על שופטים 17:3:1 ↗התמונה המוסרית של תקופת השופטים
״לאב. רצה לומר, למורה ולמלמד:״
בפרק זה מספרים על אירועים הממחישים את חוסר הסדר והערכים בבית ישראל בתקופה זו. אדם משבט אפרים איבד כסף, ואמו מצאה אותו. לאחר מכן הוא החזיר לה את הכסף, והיא קנתה פסלים וקדרה. הדבר הוביל ליצירת כוכבים ופסלים ששימשו לעבודה זרה בביתו. המצודת דוד מסביר על הפסוק העוסק באדם משבט אפרים, ומפרט את האירוע המקרי שקדם לבניית המקדש הפרטי. הפירוש מתמקד בפרטים הטכניים של המעשה, תוך הצגת המציאות הפיזית כפי שהיא מופיעה בטקסט המקראי.
מצודת דוד על שופטים 17:10:1 ↗