שמשון הלך לעזה, וראה שם אישה זונה, ואז הלך אליה.
וַיֵּ֥לֶךְ שִׁמְשׁ֖וֹן עַזָּ֑תָה וַיַּרְא־שָׁם֙ אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ׃שופטים · פרק טז׳
שמשון בעזה, דלילה ומותו
סיפורו של שמשון: מהחתונה בעזה, דרך בגידתו של דלילה ועד להריסת מקדש דגון.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים טז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שמשון בעזה ובנחל שרק
העזים אמרו: "שמשון הגיע לכאן". הם קמו וארבו לו כל הלילה בשער העיר, ותכננו כל הלילה, עד אור הבוקר, להרוג אותו.
לַֽעַזָּתִ֣ים ׀ לֵאמֹ֗ר בָּ֤א שִׁמְשׁוֹן֙ הֵ֔נָּה וַיָּסֹ֛בּוּ וַיֶּאֶרְבוּ־ל֥וֹ כָל־הַלַּ֖יְלָה בְּשַׁ֣עַר הָעִ֑יר וַיִּתְחָרְשׁ֤וּ כָל־הַלַּ֙יְלָה֙ לֵאמֹ֔ר עַד־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וַהֲרְגְנֻֽהוּ׃שמשון נשכב עד אמצע הלילה. באמצע הלילה הוא קם, תפס את דלתות שער העיר ואת שתי המשקופים, עקר אותם יחד עם בריח השער, הניח אותם על כתפיו והלך לכיוון ראש ההר שמעל חברון.
וַיִּשְׁכַּ֣ב שִׁמְשׁוֹן֮ עַד־חֲצִ֣י הַלַּיְלָה֒ וַיָּ֣קָם ׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַיֶּאֱחֹ֞ז בְּדַלְת֤וֹת שַֽׁעַר־הָעִיר֙ וּבִשְׁתֵּ֣י הַמְּזוּז֔וֹת וַיִּסָּעֵם֙ עִֽם־הַבְּרִ֔יחַ וַיָּ֖שֶׂם עַל־כְּתֵפָ֑יו וַֽיַּעֲלֵם֙ אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י חֶבְרֽוֹן׃ (פ)אחר כך קרה ששמשון אהב אישה מנחל שרק, ושמה דלילה.
וַֽיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיֶּאֱהַ֥ב אִשָּׁ֖ה בְּנַ֣חַל שֹׂרֵ֑ק וּשְׁמָ֖הּ דְּלִילָֽה׃הקשר שמשון
שרי פלשתים עלו אליה ואמרו לה: תפתי אותו ותראי באיזה כוח הוא גדול ובאיך נוכל להכניע אותו. אם נאסור אותו כדי להעניש אותו, אנחנו נתנו לך אלף ומאה כסף.
וַיַּעֲל֨וּ אֵלֶ֜יהָ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֨אמְרוּ לָ֜הּ פַּתִּ֣י אוֹת֗וֹ וּרְאִי֙ בַּמֶּה֙ כֹּח֣וֹ גָד֔וֹל וּבַמֶּה֙ נ֣וּכַל ל֔וֹ וַאֲסַרְנֻ֖הוּ לְעַנֹּת֑וֹ וַאֲנַ֙חְנוּ֙ נִתַּן־לָ֔ךְ אִ֕ישׁ אֶ֥לֶף וּמֵאָ֖ה כָּֽסֶף׃היא אמרה לשמשון: תספר לי בבקשה באיזה כוח אתה גדול ובמה אפשר לקשור אותך כדי להעניש אותך.
וַתֹּ֤אמֶר דְּלִילָה֙ אֶל־שִׁמְשׁ֔וֹן הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּחֲךָ֣ גָד֑וֹל וּבַמֶּ֥ה תֵאָסֵ֖ר לְעַנּוֹתֶֽךָ׃שמשון אמר לה: אם יקשרו אותי בשבעה חבלים טריים שלא נקרעו, אני אהיה חלש כמו כל אדם אחר.
וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אִם־יַאַסְרֻ֗נִי בְּשִׁבְעָ֛ה יְתָרִ֥ים לַחִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־חֹרָ֑בוּ וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּאַחַ֥ד הָאָדָֽם׃שרי פלשתים עלו אליה עם שבעה חבלים טריים שלא נקרעו, והיא קשרה אותו בהם.
וַיַּעֲלוּ־לָ֞הּ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים שִׁבְעָ֛ה יְתָרִ֥ים לַחִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־חֹרָ֑בוּ וַתַּאַסְרֵ֖הוּ בָּהֶֽם׃שמשון וניסיונות דלילה
התופס ישב איתה בחדר, והיא אמרה לו: "שמשון, הפלשתים באים עליך". אז הוא קרע את הגיטרות שלו, בדיוק כמו שניתן לקרוע את היתדות מהאוהל, וברגע ששמע אש, וזה לא שמיKnow את הכוח שלו.
וְהָאֹרֵ֗ב יֹשֵׁ֥ב לָהּ֙ בַּחֶ֔דֶר וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיְנַתֵּק֙ אֶת־הַיְתָרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֨ר יִנָּתֵ֤ק פְּתִֽיל־הַנְּעֹ֙רֶת֙ בַּהֲרִיח֣וֹ אֵ֔שׁ וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע כֹּחֽוֹ׃דלילה אמרה לשמשון: "הנה, הרי עשית בי רע ודיברת איתי בשקרים. עכשיו, בבקשה, תגיד לי במה יקשרו אותי".
וַתֹּ֤אמֶר דְּלִילָה֙ אֶל־שִׁמְשׁ֔וֹן הִנֵּה֙ הֵתַ֣לְתָּ בִּ֔י וַתְּדַבֵּ֥ר אֵלַ֖י כְּזָבִ֑ים עַתָּה֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י בַּמֶּ֖ה תֵּאָסֵֽר׃הוא אמר לה: "אם יקשרו אותי בחבלים חדשים שמעולם לא נעשה בהם מלאכה, אהיה חלש כמו כל אדם אחר".
וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אִם־אָס֤וֹר יַאַסְר֙וּנִי֙ בַּעֲבֹתִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נַעֲשָׂ֥ה בָהֶ֖ם מְלָאכָ֑ה וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּאַחַ֥ד הָאָדָֽם׃דלילה לקחה חבלים חדשים וקשתרה אותו בהם, ואמרה לו: "שמשון, הפלשתים באים עליך", בזמן שהתופס ישב איתם בחדר. הוא קרע את החבלים מעל הזרועות שלו בקלות, כמו שקורעים חוט.
וַתִּקַּ֣ח דְּלִילָה֩ עֲבֹתִ֨ים חֲדָשִׁ֜ים וַתַּאַסְרֵ֣הוּ בָהֶ֗ם וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ פְּלִשְׁתִּ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ שִׁמְשׁ֔וֹן וְהָאֹרֵ֖ב יֹשֵׁ֣ב בֶּחָ֑דֶר וַֽיְנַתְּקֵ֛ם מֵעַ֥ל זְרֹעֹתָ֖יו כַּחֽוּט׃הניסיון השלישי של דלילה
דלילה אמרה לשמשון: עדיין אתה משחק בי ומדברת אלי בשקרים. תגיד לי במה תוכלי לקשור אותי.
וַתֹּ֨אמֶר דְּלִילָ֜ה אֶל־שִׁמְשׁ֗וֹן עַד־הֵ֜נָּה הֵתַ֤לְתָּ בִּי֙ וַתְּדַבֵּ֤ר אֵלַי֙ כְּזָבִ֔ים הַגִּ֣ידָה לִּ֔י בַּמֶּ֖ה תֵּאָסֵ֑ר וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אִם־תַּאַרְגִ֗י אֶת־שֶׁ֛בַע מַחְלְפ֥וֹת רֹאשִׁ֖י עִם־הַמַּסָּֽכֶת׃היא קשרה אותו ליתד ואמרה לו: פלשתים עולים עליך, שמשון! הוא התעורר משנתו ולקח איתו את יתד הבית ואת הכיסוי.
וַתִּתְקַע֙ בַּיָּתֵ֔ד וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּיקַץ֙ מִשְּׁנָת֔וֹ וַיִּסַּ֛ע אֶת־הַיְתַ֥ד הָאֶ֖רֶג וְאֶת־הַמַּסָּֽכֶת׃היא אמרה לו: איך את אומרת שאת אוהבת אותי כשליבך לא איתי? כבר שלוש פעמים שיחקת בי ולא סיפרת לי מאיפה מגיע הכוח הגדול שלך.
וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֵ֚יךְ תֹּאמַ֣ר אֲהַבְתִּ֔יךְ וְלִבְּךָ֖ אֵ֣ין אִתִּ֑י זֶ֣ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הֵתַ֣לְתָּ בִּ֔י וְלֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּחֲךָ֥ גָדֽוֹל׃הדברים האלו הפריעו לו כל היום, היא לחצה עליו כל כך עד שהוא כבר רצה למות.
וַ֠יְהִי כִּֽי־הֵצִ֨יקָה לּ֧וֹ בִדְבָרֶ֛יהָ כָּל־הַיָּמִ֖ים וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ לָמֽוּת׃סוֹף כֹּחוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן
הוּא סִפֵּר לָהּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב שֶׁלּוֹ וְאָמַר לָהּ: "אַל תַּעֲלִי עָלַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי נֵזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מֵעֶת שֶׁכְּבָר הָיִיתִי בִּבְטֵן אִמִּי. אִם יְגַלְּחוּ אֶת שְׂעָרִי, כֹּחִי יֵעָלֵם מִמֶּנִּי, אֶהְיֶה חַלָּשׁ וְאֶהְיֶה כְּכָל הָאָדָם שֶׁלָּךְ."
וַיַּגֶּד־לָ֣הּ אֶת־כָּל־לִבּ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מוֹרָה֙ לֹֽא־עָלָ֣ה עַל־רֹאשִׁ֔י כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים אֲנִ֖י מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֑י אִם־גֻּלַּ֙חְתִּי֙ וְסָ֣ר מִמֶּ֣נִּי כֹחִ֔י וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּכָל־הָאָדָֽם׃דְלִילָה רָאֲתָה שֶׁהוּא סִפֵּר לָהּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב שֶׁלּוֹ, וְהִיא שָׁלְחָה וּקְרָאָה לַשָּׂרִים הַפְּלִשְׁתִּים וְאָמְרָה: "בּוֹאוּ עַכְשָׁו, כִּי הוּא סִפֵּר לִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב שֶׁלּוֹ". הַשָּׂרִים הַפְּלִשְׁתִּים עָלוּ אֵלֶיהָ וְהֵבִיאוּ אִתָּם כֶּסֶף.
וַתֵּ֣רֶא דְלִילָ֗ה כִּֽי־הִגִּ֣יד לָהּ֮ אֶת־כָּל־לִבּוֹ֒ וַתִּשְׁלַ֡ח וַתִּקְרָא֩ לְסַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֤ים לֵאמֹר֙ עֲל֣וּ הַפַּ֔עַם כִּֽי־הִגִּ֥יד לה [לִ֖י] אֶת־כָּל־לִבּ֑וֹ וְעָל֤וּ אֵלֶ֙יהָ֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיַּעֲל֥וּ הַכֶּ֖סֶף בְּיָדָֽם׃הִיא הִשְׁתָּהָה אוֹתוֹ עַל בִּרְכֶיהָ, וְאָמְרָה לָאִישׁ לְגַלֵּחַ לוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים מֵהַשְּׂעָר שֶׁלּוֹ, וְהִיא הֵחִלָה לְהַלְאוֹת אוֹתוֹ, וְכָךְ כֹּחוֹ נֶעֱלַם מֵעָלָיו.
וַתְּיַשְּׁנֵ֙הוּ֙ עַל־בִּרְכֶּ֔יהָ וַתִּקְרָ֣א לָאִ֔ישׁ וַתְּגַלַּ֕ח אֶת־שֶׁ֖בַע מַחְלְפ֣וֹת רֹאשׁ֑וֹ וַתָּ֙חֶל֙ לְעַנּוֹת֔וֹ וַיָּ֥סַר כֹּח֖וֹ מֵעָלָֽיו׃הַפְּלִשְׁתִּים אָמְרוּ: "שִׁמְשׁוֹן, עָלֶיךָ הַפְּלִשְׁתִּים". הוּא קָץ מִשְּׁנָתוֹ וְאָמַר: "אֵצֵא כְּמוֹ שֶׁיֵּצְאוּ כְּבָר פַּעַם אַחַת וְאֶתעוֹרֵר". וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁהַשֵּׁם סָר מֵעָלָיו.
וַתֹּ֕אמֶר פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּקַ֣ץ מִשְּׁנָת֗וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵצֵ֞א כְּפַ֤עַם בְּפַ֙עַם֙ וְאִנָּעֵ֔ר וְהוּא֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י יְהוָ֖ה סָ֥ר מֵעָלָֽיו׃שִׁמְשׁוֹן בַּשֶּׁבִי
הַפְּלִשְׁתִּים תָּפְסוּ אוֹתוֹ, דָּקְרוּ לוֹ אֶת הָעֵינַיִם, הֵרִידוּ אוֹתוֹ לְעַזָּה, כִּבְלוּ אוֹתוֹ בַּנְּחֹשֶׁת וְהוּא טָחַן בְּבֵית הַכְּלָאִים.
וַיֹּאחֲז֣וּהוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַֽיְנַקְּר֖וּ אֶת־עֵינָ֑יו וַיּוֹרִ֨ידוּ אוֹת֜וֹ עַזָּ֗תָה וַיַּאַסְר֙וּהוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְהִ֥י טוֹחֵ֖ן בְּבֵ֥ית האסירים [הָאֲסוּרִֽים׃]וְשַׂעַר רֹאשׁוֹ הִתְחִיל לְצַמֵּחַ כְּמוֹ כְּשֶׁמַּגְלִיחִים.
וַיָּ֧חֶל שְׂעַר־רֹאשׁ֛וֹ לְצַמֵּ֖חַ כַּאֲשֶׁ֥ר גֻּלָּֽח׃ (פ)וּשְׂרֵי הַפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהַקְרִיב זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה, וְאָמְרוּ: "אֱלֹהֵינוּ נָתַן בְּיָדֵנוּ אֶת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ".
וְסַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים נֶֽאֱסְפוּ֙ לִזְבֹּ֧חַ זֶֽבַח־גָּד֛וֹל לְדָג֥וֹן אֱלֹהֵיהֶ֖ם וּלְשִׂמְחָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ נָתַ֤ן אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ בְּיָדֵ֔נוּ אֵ֖ת שִׁמְשׁ֥וֹן אוֹיְבֵֽינוּ׃הָעָם רָאָה אוֹתוֹ וְשִׁבַּח אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אָמְרוּ: "אֱלֹהֵינוּ נָתַן בְּיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֶת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וְאֶת מַרְבֶּה הַהֲרוּגִים שֶׁלָּנוּ".
וַיִּרְא֤וּ אֹתוֹ֙ הָעָ֔ם וַֽיְהַלְל֖וּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּ֣י אָמְר֗וּ נָתַ֨ן אֱלֹהֵ֤ינוּ בְיָדֵ֙נוּ֙ אֶת־א֣וֹיְבֵ֔נוּ וְאֵת֙ מַחֲרִ֣יב אַרְצֵ֔נוּ וַאֲשֶׁ֥ר הִרְבָּ֖ה אֶת־חֲלָלֵֽינוּ׃שמשון בבית פלשתים
כשנוח להם, הם אמרו: "תקראו לשמשון כדי שיצחיק אותנו". אז קראו לשמשון מבית האסירים, והוא צחק לפניהם, והם הציבו אותו בין העמודים.
וַֽיְהִי֙ כי טוב [כְּט֣וֹב] לִבָּ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ קִרְא֥וּ לְשִׁמְשׁ֖וֹן וִישַֽׂחֶק־לָ֑נוּ וַיִּקְרְא֨וּ לְשִׁמְשׁ֜וֹן מִבֵּ֣ית האסירים [הָאֲסוּרִ֗ים] וַיְצַחֵק֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּעֲמִ֥ידוּ אוֹת֖וֹ בֵּ֥ין הָעַמּוּדִֽים׃ושמשון אמר לנער שהחזיק לו את היד: "תניח אותי ותחזיק אותי בין העמודים שעליהם הבית עומד, כדי שאוכל להישען עליהם".
וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְשׁ֜וֹן אֶל־הַנַּ֨עַר הַמַּחֲזִ֣יק בְּיָדוֹ֮ הַנִּ֣יחָה אוֹתִי֒ והימשני [וַהֲמִשֵׁ֙נִי֙] אֶת־הָֽעַמֻּדִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הַבַּ֖יִת נָכ֣וֹן עֲלֵיהֶ֑ם וְאֶשָּׁעֵ֖ן עֲלֵיהֶֽם׃והבית היה מלא באנשים ובנשים, וכל שרי פלשת היו שם, ועל הגג היו שלושת אלפים איש ואישה שצפו בשמשון מצחק.
וְהַבַּ֗יִת מָלֵ֤א הָֽאֲנָשִׁים֙ וְהַנָּשִׁ֔ים וְשָׁ֕מָּה כֹּ֖ל סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וְעַל־הַגָּ֗ג כִּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֔ה הָרֹאִ֖ים בִּשְׂח֥וֹק שִׁמְשֽׁוֹן׃ושמשון קרא אל הַשֵּׁם ואמר: "אדוני יהוה, אנא זכור אותי וחזק אותי רק הפעם הזאת, אלוהים, כדי שאקח נקמה אחת משתי עיניי מפלושתים".
וַיִּקְרָ֥א שִׁמְשׁ֛וֹן אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֡ה זָכְרֵ֣נִי נָא֩ וְחַזְּקֵ֨נִי נָ֜א אַ֣ךְ הַפַּ֤עַם הַזֶּה֙ הָאֱלֹהִ֔ים וְאִנָּקְמָ֧ה נְקַם־אַחַ֛ת מִשְּׁתֵ֥י עֵינַ֖י מִפְּלִשְׁתִּֽים׃מות שמשון
שמשון תפס את שני העמודים המרכזיים שעליהם עמד הבית, ונשען עליהם, אחד בימנו ואחד בשמאלו.
וַיִּלְפֹּ֨ת שִׁמְשׁ֜וֹן אֶת־שְׁנֵ֣י ׀ עַמּוּדֵ֣י הַתָּ֗וֶךְ אֲשֶׁ֤ר הַבַּ֙יִת֙ נָכ֣וֹן עֲלֵיהֶ֔ם וַיִּסָּמֵ֖ךְ עֲלֵיהֶ֑ם אֶחָ֥ד בִּימִינ֖וֹ וְאֶחָ֥ד בִּשְׂמֹאלֽוֹ׃שמשון אמר: "שתמות נפשי יחד עם הפלשתים". הוא נטה בכל כוחו, והבית קרס על השרים ועל כל האנשים שהיו בו. מספר המתים שהוא הרג במותו היה גדול יותר מזה שהרג בחייו.
וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֗וֹן תָּמ֣וֹת נַפְשִׁי֮ עִם־פְּלִשְׁתִּים֒ וַיֵּ֣ט בְּכֹ֔חַ וַיִּפֹּ֤ל הַבַּ֙יִת֙ עַל־הַסְּרָנִ֔ים וְעַל־כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וַיִּהְי֤וּ הַמֵּתִים֙ אֲשֶׁ֣ר הֵמִ֣ית בְּמוֹת֔וֹ רַבִּ֕ים מֵאֲשֶׁ֥ר הֵמִ֖ית בְּחַיָּֽיו׃אחיו וכל בני משפחתו ירדו, לקחו אותו והעלו אותו. הם קברו אותו בין שורעה לאשתאול, בקבר מנוח אביו. הוא שפט את ישראל במשך עשרים שנה.
וַיֵּרְד֨וּ אֶחָ֜יו וְכָל־בֵּ֣ית אָבִיהוּ֮ וַיִּשְׂא֣וּ אֹתוֹ֒ וַֽיַּעֲל֣וּ ׀ וַיִּקְבְּר֣וּ אוֹת֗וֹ בֵּ֤ין צָרְעָה֙ וּבֵ֣ין אֶשְׁתָּאֹ֔ל בְּקֶ֖בֶר מָנ֣וֹחַ אָבִ֑יו וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שמשון בעזה ובנחל שרק
וַיֵּ֥לֶךְ שִׁמְשׁ֖וֹן עַזָּ֑תָה וַיַּרְא־שָׁם֙ אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ׃
לַֽעַזָּתִ֣ים ׀ לֵאמֹ֗ר בָּ֤א שִׁמְשׁוֹן֙ הֵ֔נָּה וַיָּסֹ֛בּוּ וַיֶּאֶרְבוּ־ל֥וֹ כָל־הַלַּ֖יְלָה בְּשַׁ֣עַר הָעִ֑יר וַיִּתְחָרְשׁ֤וּ כָל־הַלַּ֙יְלָה֙ לֵאמֹ֔ר עַד־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וַהֲרְגְנֻֽהוּ׃
וַיִּשְׁכַּ֣ב שִׁמְשׁוֹן֮ עַד־חֲצִ֣י הַלַּיְלָה֒ וַיָּ֣קָם ׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַיֶּאֱחֹ֞ז בְּדַלְת֤וֹת שַֽׁעַר־הָעִיר֙ וּבִשְׁתֵּ֣י הַמְּזוּז֔וֹת וַיִּסָּעֵם֙ עִֽם־הַבְּרִ֔יחַ וַיָּ֖שֶׂם עַל־כְּתֵפָ֑יו וַֽיַּעֲלֵם֙ אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י חֶבְרֽוֹן׃ (פ)
וַֽיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיֶּאֱהַ֥ב אִשָּׁ֖ה בְּנַ֣חַל שֹׂרֵ֑ק וּשְׁמָ֖הּ דְּלִילָֽה׃
הקשר שמשון
וַיַּעֲל֨וּ אֵלֶ֜יהָ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֨אמְרוּ לָ֜הּ פַּתִּ֣י אוֹת֗וֹ וּרְאִי֙ בַּמֶּה֙ כֹּח֣וֹ גָד֔וֹל וּבַמֶּה֙ נ֣וּכַל ל֔וֹ וַאֲסַרְנֻ֖הוּ לְעַנֹּת֑וֹ וַאֲנַ֙חְנוּ֙ נִתַּן־לָ֔ךְ אִ֕ישׁ אֶ֥לֶף וּמֵאָ֖ה כָּֽסֶף׃
וַתֹּ֤אמֶר דְּלִילָה֙ אֶל־שִׁמְשׁ֔וֹן הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּחֲךָ֣ גָד֑וֹל וּבַמֶּ֥ה תֵאָסֵ֖ר לְעַנּוֹתֶֽךָ׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אִם־יַאַסְרֻ֗נִי בְּשִׁבְעָ֛ה יְתָרִ֥ים לַחִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־חֹרָ֑בוּ וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּאַחַ֥ד הָאָדָֽם׃
וַיַּעֲלוּ־לָ֞הּ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים שִׁבְעָ֛ה יְתָרִ֥ים לַחִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־חֹרָ֑בוּ וַתַּאַסְרֵ֖הוּ בָּהֶֽם׃
שמשון וניסיונות דלילה
וְהָאֹרֵ֗ב יֹשֵׁ֥ב לָהּ֙ בַּחֶ֔דֶר וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיְנַתֵּק֙ אֶת־הַיְתָרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֨ר יִנָּתֵ֤ק פְּתִֽיל־הַנְּעֹ֙רֶת֙ בַּהֲרִיח֣וֹ אֵ֔שׁ וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע כֹּחֽוֹ׃
וַתֹּ֤אמֶר דְּלִילָה֙ אֶל־שִׁמְשׁ֔וֹן הִנֵּה֙ הֵתַ֣לְתָּ בִּ֔י וַתְּדַבֵּ֥ר אֵלַ֖י כְּזָבִ֑ים עַתָּה֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י בַּמֶּ֖ה תֵּאָסֵֽר׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אִם־אָס֤וֹר יַאַסְר֙וּנִי֙ בַּעֲבֹתִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נַעֲשָׂ֥ה בָהֶ֖ם מְלָאכָ֑ה וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּאַחַ֥ד הָאָדָֽם׃
וַתִּקַּ֣ח דְּלִילָה֩ עֲבֹתִ֨ים חֲדָשִׁ֜ים וַתַּאַסְרֵ֣הוּ בָהֶ֗ם וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ פְּלִשְׁתִּ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ שִׁמְשׁ֔וֹן וְהָאֹרֵ֖ב יֹשֵׁ֣ב בֶּחָ֑דֶר וַֽיְנַתְּקֵ֛ם מֵעַ֥ל זְרֹעֹתָ֖יו כַּחֽוּט׃
הניסיון השלישי של דלילה
וַתֹּ֨אמֶר דְּלִילָ֜ה אֶל־שִׁמְשׁ֗וֹן עַד־הֵ֜נָּה הֵתַ֤לְתָּ בִּי֙ וַתְּדַבֵּ֤ר אֵלַי֙ כְּזָבִ֔ים הַגִּ֣ידָה לִּ֔י בַּמֶּ֖ה תֵּאָסֵ֑ר וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אִם־תַּאַרְגִ֗י אֶת־שֶׁ֛בַע מַחְלְפ֥וֹת רֹאשִׁ֖י עִם־הַמַּסָּֽכֶת׃
וַתִּתְקַע֙ בַּיָּתֵ֔ד וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּיקַץ֙ מִשְּׁנָת֔וֹ וַיִּסַּ֛ע אֶת־הַיְתַ֥ד הָאֶ֖רֶג וְאֶת־הַמַּסָּֽכֶת׃
וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֵ֚יךְ תֹּאמַ֣ר אֲהַבְתִּ֔יךְ וְלִבְּךָ֖ אֵ֣ין אִתִּ֑י זֶ֣ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הֵתַ֣לְתָּ בִּ֔י וְלֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּחֲךָ֥ גָדֽוֹל׃
וַ֠יְהִי כִּֽי־הֵצִ֨יקָה לּ֧וֹ בִדְבָרֶ֛יהָ כָּל־הַיָּמִ֖ים וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ לָמֽוּת׃
סוֹף כֹּחוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן
וַיַּגֶּד־לָ֣הּ אֶת־כָּל־לִבּ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מוֹרָה֙ לֹֽא־עָלָ֣ה עַל־רֹאשִׁ֔י כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים אֲנִ֖י מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֑י אִם־גֻּלַּ֙חְתִּי֙ וְסָ֣ר מִמֶּ֣נִּי כֹחִ֔י וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּכָל־הָאָדָֽם׃
וַתֵּ֣רֶא דְלִילָ֗ה כִּֽי־הִגִּ֣יד לָהּ֮ אֶת־כָּל־לִבּוֹ֒ וַתִּשְׁלַ֡ח וַתִּקְרָא֩ לְסַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֤ים לֵאמֹר֙ עֲל֣וּ הַפַּ֔עַם כִּֽי־הִגִּ֥יד לה [לִ֖י] אֶת־כָּל־לִבּ֑וֹ וְעָל֤וּ אֵלֶ֙יהָ֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיַּעֲל֥וּ הַכֶּ֖סֶף בְּיָדָֽם׃
וַתְּיַשְּׁנֵ֙הוּ֙ עַל־בִּרְכֶּ֔יהָ וַתִּקְרָ֣א לָאִ֔ישׁ וַתְּגַלַּ֕ח אֶת־שֶׁ֖בַע מַחְלְפ֣וֹת רֹאשׁ֑וֹ וַתָּ֙חֶל֙ לְעַנּוֹת֔וֹ וַיָּ֥סַר כֹּח֖וֹ מֵעָלָֽיו׃
וַתֹּ֕אמֶר פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּקַ֣ץ מִשְּׁנָת֗וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵצֵ֞א כְּפַ֤עַם בְּפַ֙עַם֙ וְאִנָּעֵ֔ר וְהוּא֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י יְהוָ֖ה סָ֥ר מֵעָלָֽיו׃
שִׁמְשׁוֹן בַּשֶּׁבִי
וַיֹּאחֲז֣וּהוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַֽיְנַקְּר֖וּ אֶת־עֵינָ֑יו וַיּוֹרִ֨ידוּ אוֹת֜וֹ עַזָּ֗תָה וַיַּאַסְר֙וּהוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְהִ֥י טוֹחֵ֖ן בְּבֵ֥ית האסירים [הָאֲסוּרִֽים׃]
וַיָּ֧חֶל שְׂעַר־רֹאשׁ֛וֹ לְצַמֵּ֖חַ כַּאֲשֶׁ֥ר גֻּלָּֽח׃ (פ)
וְסַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים נֶֽאֱסְפוּ֙ לִזְבֹּ֧חַ זֶֽבַח־גָּד֛וֹל לְדָג֥וֹן אֱלֹהֵיהֶ֖ם וּלְשִׂמְחָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ נָתַ֤ן אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ בְּיָדֵ֔נוּ אֵ֖ת שִׁמְשׁ֥וֹן אוֹיְבֵֽינוּ׃
וַיִּרְא֤וּ אֹתוֹ֙ הָעָ֔ם וַֽיְהַלְל֖וּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּ֣י אָמְר֗וּ נָתַ֨ן אֱלֹהֵ֤ינוּ בְיָדֵ֙נוּ֙ אֶת־א֣וֹיְבֵ֔נוּ וְאֵת֙ מַחֲרִ֣יב אַרְצֵ֔נוּ וַאֲשֶׁ֥ר הִרְבָּ֖ה אֶת־חֲלָלֵֽינוּ׃
שמשון בבית פלשתים
וַֽיְהִי֙ כי טוב [כְּט֣וֹב] לִבָּ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ קִרְא֥וּ לְשִׁמְשׁ֖וֹן וִישַֽׂחֶק־לָ֑נוּ וַיִּקְרְא֨וּ לְשִׁמְשׁ֜וֹן מִבֵּ֣ית האסירים [הָאֲסוּרִ֗ים] וַיְצַחֵק֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּעֲמִ֥ידוּ אוֹת֖וֹ בֵּ֥ין הָעַמּוּדִֽים׃
וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְשׁ֜וֹן אֶל־הַנַּ֨עַר הַמַּחֲזִ֣יק בְּיָדוֹ֮ הַנִּ֣יחָה אוֹתִי֒ והימשני [וַהֲמִשֵׁ֙נִי֙] אֶת־הָֽעַמֻּדִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הַבַּ֖יִת נָכ֣וֹן עֲלֵיהֶ֑ם וְאֶשָּׁעֵ֖ן עֲלֵיהֶֽם׃
וְהַבַּ֗יִת מָלֵ֤א הָֽאֲנָשִׁים֙ וְהַנָּשִׁ֔ים וְשָׁ֕מָּה כֹּ֖ל סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וְעַל־הַגָּ֗ג כִּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֔ה הָרֹאִ֖ים בִּשְׂח֥וֹק שִׁמְשֽׁוֹן׃
וַיִּקְרָ֥א שִׁמְשׁ֛וֹן אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֡ה זָכְרֵ֣נִי נָא֩ וְחַזְּקֵ֨נִי נָ֜א אַ֣ךְ הַפַּ֤עַם הַזֶּה֙ הָאֱלֹהִ֔ים וְאִנָּקְמָ֧ה נְקַם־אַחַ֛ת מִשְּׁתֵ֥י עֵינַ֖י מִפְּלִשְׁתִּֽים׃
מות שמשון
וַיִּלְפֹּ֨ת שִׁמְשׁ֜וֹן אֶת־שְׁנֵ֣י ׀ עַמּוּדֵ֣י הַתָּ֗וֶךְ אֲשֶׁ֤ר הַבַּ֙יִת֙ נָכ֣וֹן עֲלֵיהֶ֔ם וַיִּסָּמֵ֖ךְ עֲלֵיהֶ֑ם אֶחָ֥ד בִּימִינ֖וֹ וְאֶחָ֥ד בִּשְׂמֹאלֽוֹ׃
וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֗וֹן תָּמ֣וֹת נַפְשִׁי֮ עִם־פְּלִשְׁתִּים֒ וַיֵּ֣ט בְּכֹ֔חַ וַיִּפֹּ֤ל הַבַּ֙יִת֙ עַל־הַסְּרָנִ֔ים וְעַל־כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וַיִּהְי֤וּ הַמֵּתִים֙ אֲשֶׁ֣ר הֵמִ֣ית בְּמוֹת֔וֹ רַבִּ֕ים מֵאֲשֶׁ֥ר הֵמִ֖ית בְּחַיָּֽיו׃
וַיֵּרְד֨וּ אֶחָ֜יו וְכָל־בֵּ֣ית אָבִיהוּ֮ וַיִּשְׂא֣וּ אֹתוֹ֒ וַֽיַּעֲל֣וּ ׀ וַיִּקְבְּר֣וּ אוֹת֗וֹ בֵּ֤ין צָרְעָה֙ וּבֵ֣ין אֶשְׁתָּאֹ֔ל בְּקֶ֖בֶר מָנ֣וֹחַ אָבִ֑יו וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את התקופה האחרונה של שמשון, את קשר המורכב עם דלילה ואת סופו בבית פלשתים.
שמשון בעזה ובנחל שרק
שמשון מגיע לעזה ופוגש שם אישה זונה. אנשי עזה ארבו לו בשער העיר במטרה להרוגו, אך שמשון עקר את שערי העיר ולקח אותם על כתפיו לכיוון חברון. לאחר מכן הוא פוגש ואוהב את דלילה מנחל שרק.
הקשר שמשון
שרי פלשתים מציעים לדלילה סכום כסף גבוה כדי ללכוד את שמשון. היא מבקשת ממנו לגלות את סוד כוחו ואת הדרך לאסרו. שמשון מספק לה תנאי לקשיר אותו בחבלים טריים, והיא מבצעת זאת בעזרת שרי פלשתים.
שמשון וניסיונות דלילה
הקטע מתאר את התמודדות שמשון עם דלילה. הוא מזהיר אותה מפני הפלשתים וקרום את הגיטרות שלו, אך הוא משתף אותה בתנאים שבהם יוכל להיקלט בחבלים. כשהיא קושרת אותו בחבלים חדשים, הוא מצליח לקרוע אותם בקלות.
הניסיון השלישי של דלילה
דלילה מנסה לגלות את סוד כוחו של שמשון באמצעות שקרים ורגשות. לאחר ששמשון פתר את כבליו פעמיים, היא משתמשת בלחץ נפשי מתמיד כדי לגלות את מקור כוחו, דבר הגורם לו סבל רב.
סוֹף כֹּחוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן
שִׁמְשׁוֹן מְגַלֶּה לְדְלִילָה אֶת סוֹד הַנְּזִירוּת שֶׁלּוֹ. דְלִילָה מַלְאָה בְּמִרְמָה, שׁוֹלַחַת אֶת הַשָּׂרִים הַפְּלִשְׁתִּים וּמְגַלֶּהֶת אֶת סוֹדוֹ. כְּשֶׁהיא מְגַלֶּחֶת אֶת שְׂעָרוֹ וּמַלְהִיטָה אוֹתוֹ, כֹּחוֹ נֶעֱלַם. שִׁמְשׁוֹן מִתְעוֹרֵר וּמַרְכִּיז אֶת עַצְמוֹ לַיָּצֵא, בְּלֹא לָדַעַת שֶׁהַשֵּׁם עָזָב אוֹתוֹ.
שִׁמְשׁוֹן בַּשֶּׁבִי
הַפְּלִשְׁתִּים תָּפְסוּ אֶת שִׁמְשׁוֹן, דָּקְרוּ אֶת עֵינָיו וְכִבְלוּ אוֹתוֹ בְּעַזָּה. בְּעוֹד שְׂעָרוֹ מִתְחַדֵּשׁ, שָׂרֵי הַפְּלִשְׁתִּים וְהָעָם חָגְגוּ וְהִקְרִיבוּ זֶבַח לֵאלֹהֵיהֶם, כִּי הֶאֱמִינוּ שֶׁהָאֱלֹהִים הִתְנוּ לוֹ בְּיָדָם אֶת אוֹיְבָם שֶׁהָרַס אֶת אֶרְצָם.
שמשון בבית פלשתים
הפלשתים מזמינים את שמשון האסיר לשמח אותם בבית מלא באנשים ושרי פלשת. שמשון מבקש מהנער להציב אותו בין העמודים התומכים בבית. הוא מתפלל להַשֵּׁם שיעניק לו כוח לנקום בפלשתים על עיניו.
מות שמשון
שמשון מפרק את עמודי הבית בבית פלשתים, גורם לקריסת המבנה ולמות השרים ורבים מהאנשים בתוכו. לאחר מותו, בני משפחתו קברו אותו בין שורעה לאשתאול. שמשון שפט את ישראל עשרים שנה.
הפרק מסתיים במות שמשון ובחורבן המבנה של פלשתים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התחלת הקלקול בעזה
״תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה לפיכך לקה בעזה תחילת קלקולו בעזה דכתיב (שופטים טז, א) וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו' לפיכך״
בסוגייתנו מובא דברי רבי באשר למעשה שעם שמשון בראש הפרק. לפי הפירוש הזה, הטעות הראשונית של שמשון התרחשה בעיר עזה, שם הוא הלך וראה אישה זונה. בגלל המעשה הזה בעזה, הוא נלקח גם בעזה על ידי הפלשתים. התלמוד מסביר את הקשר בין פתיחת העלילה לבין סופה. לפי גישה זו, השבר הראשון שגרם לנזק נבע מהשהות בעזה, וזה מה שהוביל בסופו של דבר לכך שיעזבו אותו שם כשהוא שבוי. הגישה מתמקדת בחיבור שבין מקום המעשה לבין תוצאותיו.
סוטה ט׳ ב:י״ג ↗הגאווה כמקור למפגש עם גורל
״וְכֵן סִיסְרָא בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ. וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל (שופטים ד, יג). לְפִיכָךְ מִשָּׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ״
בַּמִּדְרָשׁ הַמּוּצָג, הַמְבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּהֲלָכִים שֶׁל הַדּוּרִים, נִמְצָא קֶשֶׁר בֵּין הַגָּאוֹן הַמּוּגְזָם לְבֵין הַקְּלָלָה שֶׁבָּאָה לְאַחֲרֵי. הַמַּדְרִישׁ מְקַשֵּׁר אֶת שִׂמְשׁוֹן וְאֶת סִיסְרָא, וְאוֹמֵר שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַגָּאוֹן שֶׁל סִיסְרָא הֵפִיץ אֶת כֹּחָם, כָּךְ גַּם הַגָּאוֹת שֶׁל שִׂמְשׁוֹן הַוְּעוֹרְרוּ אֶת הַמּוֹפְתִּים הַמְּחַדְּשִׁים. רַבִּי יְהוּדָה מַצִיעַ תּוֹרָה אַחֶרֶת, וְטוֹעֵן שֶׁהַקְּלָלָה שֶׁל שִׂמְשׁוֹן הִתְחִילָה בְּעַזָּה, כְּשֶׁהוּא בָּחַר בְּאִשָּׁה זוֹנָה. הַקְּשֶׁר שֶׁנּוֹסַח בַּמִּדְרָשׁ הוּא לְמַטְרָה הַבְּחָנָה שֶׁל הַמּוֹטִיבִים הַנּוֹסְחִים בַּתּוֹרָה. הַמַּדְרִישׁ מְנַתֵּחַ אֶת הַמַּעֲשִׂים בְּמַבָּט הַמְּחַפֵּשׂ לַמְּשִׁימָה בְּחַיֵּי הַדּוּרִים, וּמְצַיֵּר תְּמוּנָה שֶׁבָּהּ הַבְּחִירָה הַמּוּדָעַת מְקַבֶּלֶת הַשְּׁלֵמוּת בְּמַעֲשֵׂיהֶה שֶׁל הָאָדָם.
מדרש תנחומא, בשלח י״ב:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
סוף סיפורו של שמשון
״ולא נודע כחו. לא הוצרך להתחזק בנתקו אותם:״
פרק זה מסכם את חייו של שמשון, החל מביקורו בגת ועד מותו. הוא נפגש עם אישה מגת, ובהמשך הולך לשם שוב. שם הוא פוגש את דלילה, שמתכננת להוציא ממנו את סוד כוחו. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים, הוא מגלה לה את האמת על קשריו לה'. כוחו נשלל ממנו כאשר שיערו נגזר, והוא נלכד על ידי פלשתים, שסירקו את עיניו והתענו בכיבושו. הטקסט מתאר את נפילתו של שמשון ואת המאבק של דלילה להשיג את סוד כוחו. רש"י, בפירושו על הפסוקים הללו, מציין כי לא היה צורך ששמשון יתחזק בנתקו מהקשרים שלו, כי כוחו נעלם באופן טבעי ברגע שהסוד נחשף. הגישה של רש"י מתמקדת בהבנת הפעולה המהירה של גזירת ה' על שמשון.
רש״י על שופטים 16:9:1 ↗הבית שעל כתפיהם
״בין העמודים. אשר הבית נכון עליהם:״
בפרק זה מספר ספר שופטים על סופו של שמשון. לאחר שנתפס ונעצר, הוא מבקש פעם אחת אחרונה מהאל להשיב לו את כוחו כדי לנקום בפלשתים. שמשון מפרק את המבנה וגורם לקריסת המקדש, דבר שהביא למותם של אדוני פלשת ושל שמשון יחד עם בניו ובנותיו. בפירושו על פסוק זה, רש"י מציין כי הבית נכון עליהם. הכוונה היא שהמבנה המרכזי של המקדש היה כה כבד ומרכזי, עד שקריסתו לא רק הרסה את המבנה אלא גם כבשה את המקום עצמו. רש"י מפרש את המצב שבו הבית הפך למעמסה שסוחבת את כולם למטה.
רש״י על שופטים 16:25:1 ↗מצוּדַת דָּוִד עַל שׁוֹפְטִים שִׁשְׁעֶה עֶשְׂרֵה
״ותאסרהו בהם. לבחון אם אמת הדבר:״
הַפֶּסַק הַזֶּה מְסַבֵּל אֶת הַקְּשִׁי בְּעִנְיַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שִׁמְשׁוֹן. הַמִּצּוּדַת דָּוִד מַסְבִּיר שֶׁהַכּוֹחוֹת שֶׁל שִׁמְשׁוֹן הָיוּ בַּבְּדִיקָה שֶׁל הַנָּשִׁים. הַכַּוָּנָה הָיְתָה לִבְחֹן אִם הַדָּבָר אֲמִתָּה. הַמַּסּוֹרֶת שֶׁל מִצּוּדַת דָּוִד הִיא הֶסְבֵּר הַמּוֹעֶדֶת כְּכָל מְפָרֵשׁ הַמְּחַפֵּשׂ לְהַבְהִיר אֶת הַטֶּקְסְט. הוּא מַתְחִיל מֵהַמַּשְׁמָע הַפְּשׁוּט שֶׁל הַמִּלִּים לְצַד הַבְּדִיקָה הַנֶּלֶדֶת.
מצודת דוד על שופטים 16:8:1 ↗שמחת הפילגש והקרב אל הַשֵּׁם
״ולשמחה. גם בעבור השמחה נאספו לשמוח ברבת עם:״
הפסוק מתאר כיצד בני פלשתים התאספו בשמחה גדולה כדי להקריב זר ולקבל כבוד. המטרה של האסיפה הייתה לחגוג את ניצחון אלוהיהם על שמשון. המצודת דוד מסביר שהשמחה נערכה עבור כל העם הרב, כפי שמופיע בטקסט. הפרשן מדגיש שהאסיפה לא הייתה פרטית בלבד, אלא כל הקהל השתתף באירוע. הוא מסביר שהשמחה הייתה רחבה וכללית עבור כלל העם שנאסף למטרת החגיגה.
מצודת דוד על שופטים 16:23:2 ↗