בני ישראל שוב עשו רע בעיני ה', ולכן ה' נתן אותם בידי הפלשתים במשך ארבעים שנה.
וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֖ים אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃ (פ)שופטים · פרק יג׳
הבשורה למנוח ואשתו
מלאך הַשֵּׁם מודיע לאשת מנוח על לידת נזיר שיהיה מושיע לישראל מבין הפלשתים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבשורה למנוח ואשתו
היה איש משבט דן, מצטרעה, ששמו מנוח. אשתו הייתה עקרה ולא יכלה ללדת.
וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֧ד מִצָּרְעָ֛ה מִמִּשְׁפַּ֥חַת הַדָּנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ מָנ֑וֹחַ וְאִשְׁתּ֥וֹ עֲקָרָ֖ה וְלֹ֥א יָלָֽדָה׃מלאך ה' הופיע לאישה ואמר לה: הנה, את עקרה ולא ילדת, אבל את תהייset בער, תהר וילדי בן.
וַיֵּרָ֥א מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה אֶל־הָאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ הִנֵּה־נָ֤א אַתְּ־עֲקָרָה֙ וְלֹ֣א יָלַ֔דְתְּ וְהָרִ֖ית וְיָלַ֥דְתְּ בֵּֽן׃עכשיו, את צריכה להיזהר ולא לשתות יין או משקה חריף, ואסור לך לאכול שום דבר טמא.
וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל־תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל־תֹּאכְלִ֖י כָּל־טָמֵֽא׃הבשורה על לידת הנזיר
כי הנה את הרה ותלדי בן, וסכין לא יעלה על ראשו, כי נזיר אלוהים יהיה הנער מהבטן, והוא יתחיל להציל את ישראל מיד הפלשתים.
כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹא־יַעֲלֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן־הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃האישה באה ואמרה לחברתה: איש אלוהים בא אליי, וצורתו הייתה כמו מראה של מלאך אלוהים, מפחיד מאוד, ולא שאלתי אותו מי הוא וגם את שמו הוא לא אמר לי.
וַתָּבֹ֣א הָאִשָּׁ֗ה וַתֹּ֣אמֶר לְאִישָׁהּ֮ לֵאמֹר֒ אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וּמַרְאֵ֕הוּ כְּמַרְאֵ֛ה מַלְאַ֥ךְ הָאֱלֹהִ֖ים נוֹרָ֣א מְאֹ֑ד וְלֹ֤א שְׁאִלְתִּ֙יהוּ֙ אֵֽי־מִזֶּ֣ה ה֔וּא וְאֶת־שְׁמ֖וֹ לֹֽא־הִגִּ֥יד לִֽי׃הוא אמר לי: הנה את הרה ותלדי בן, ועכשיו אל תשתיי יין או בירה, ואל תאכלי שום דבר טמא, כי נזיר אלוהים יהיה הנער מהבטן עד יום מותו.
וַיֹּ֣אמֶר לִ֔י הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְעַתָּ֞ה אַל־תִּשְׁתִּ֣י ׀ יַ֣יִן וְשֵׁכָ֗ר וְאַל־תֹּֽאכְלִי֙ כָּל־טֻמְאָ֔ה כִּֽי־נְזִ֤יר אֱלֹהִים֙ יִהְיֶ֣ה הַנַּ֔עַר מִן־הַבֶּ֖טֶן עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃ (פ)מנוח התפלל להשם ואמר: אדוני, איש אלוהים אשר שלחת, בוא נא שוב אלינו וילמד אותנו מה לעשות עם הילד שייולד.
וַיֶּעְתַּ֥ר מָנ֛וֹחַ אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר בִּ֣י אֲדוֹנָ֔י אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֗חְתָּ יָבוֹא־נָ֥א עוֹד֙ אֵלֵ֔ינוּ וְיוֹרֵ֕נוּ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד׃מַפְתֵּחַ לַהַבְטָחָה
הַשֵּׁם שָׁמַע אֶת קוֹל מָנוֹחַ, וּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בָּא שׁוּב אֶל הָאִשָּׁה כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ בְּעָלָהּ לֹא הָיָה עִמָּהּ.
וַיִּשְׁמַ֥ע הָאֱלֹהִ֖ים בְּק֣וֹל מָנ֑וֹחַ וַיָּבֹ֣א מַלְאַךְ֩ הָאֱלֹהִ֨ים ע֜וֹד אֶל־הָאִשָּׁ֗ה וְהִיא֙ יוֹשֶׁ֣בֶת בַּשָּׂדֶ֔ה וּמָנ֥וֹחַ אִישָׁ֖הּ אֵ֥ין עִמָּֽהּ׃הָאִשָּׁה מִחוּרֶת הָלְכָה רָצָה וְסִפְרָה לְבַעְלָהּ, וְאָמְרָה לוֹ: "הִנֵּה נִרְאָה לִי הָאִישׁ שֶׁבָּא אֵלַי הַיּוֹם!"
וַתְּמַהֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֣ד לְאִישָׁ֑הּ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א בַיּ֖וֹם אֵלָֽי׃מָנוֹחַ קָם וְהָלַךְ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ. הוּא הִגִּיעַ אֶל הָאִישׁ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "הַאַתָּה הָאִישׁ שֶׁדִּבַּרְתְּ אֶל אִשְׁתִּי?" הוּא עָנָה: "אֲנִי".
וַיָּ֛קָם וַיֵּ֥לֶךְ מָנ֖וֹחַ אַחֲרֵ֣י אִשְׁתּ֑וֹ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הַאַתָּ֥ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֶל־הָאִשָּׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃מָנוֹחַ אָמַר: "עַכְשָׁו יָבוֹאוּ דְבָרֶיךָ. אֵיךְ יִהְיֶה גּוֹצָל הַנַּעַר וּמָה הוּא יַעֲשֶׂה?"
וַיֹּ֣אמֶר מָנ֔וֹחַ עַתָּ֖ה יָבֹ֣א דְבָרֶ֑יךָ מַה־יִּֽהְיֶ֥ה מִשְׁפַּט־הַנַּ֖עַר וּמַעֲשֵֽׂהוּ׃הַצְוָּת הַמַּלְאָךְ וּמְפִתְּיוֹן מָנוֹחַ
מַלְאַךְ הַשֵּׁם אָמַר לְמָנוֹחַ: כְּלָה אֶת כָּל מָה שֶּׁאָמַרְתִּי לָאִשָּׁה, שְׁמֹר עַל עַצְמֵךְ.
וַיֹּ֛אמֶר מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־מָנ֑וֹחַ מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר׃מִכָּל מָה שֶׁיֵּצֵא מִכְּרֶם הַיַּיִן אַל תֹּאכְלִי, וְיַיִן וּשְׁכָר אַל תִּשְׁתֵּי, וְאַף טֻמְאָה אַל תֹּאכְלִי. כָּל מָה שֶׁצִּוִּיתִי אוֹתָךְ, שְׁמֹר בְּקִימָה.
מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר׃מָנוֹחַ אָמַר לְמַלְאַךְ הַשֵּׁם: בְּבַקָּשָׁה, תַּעֲצֹר אוֹתָךְ, וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים.
וַיֹּ֥אמֶר מָנ֖וֹחַ אֶל־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה נַעְצְרָה־נָּ֣א אוֹתָ֔ךְ וְנַעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים׃מַלְאַךְ הַשֵּׁם עָנָה לְמָנוֹחַ: אִם תַּעֲצֹר אוֹתִי, לֹא אֹכַל מֵאֹכָלְךָ, וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַהַשֵּׁם, אֹז תַעֲלֶהּ. מָנוֹחַ לֹא יָדַע שֶׁמַּלְאַךְ הַשֵּׁם הוּא.
וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל־מָנ֗וֹחַ אִם־תַּעְצְרֵ֙נִי֙ לֹא־אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ וְאִם־תַּעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַיהוָ֖ה תַּעֲלֶ֑נָּה כִּ֚י לֹא־יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃הקרבת המנחה וגילוי המלאך
מנוח שאל את מלאך הַשֵּׁם: מה שמך, כדי שנדע מה יקרה בדבריך ונכבד אותך?
וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה מִ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־יָבֹ֥א דבריך [דְבָרְךָ֖] וְכִבַּדְנֽוּךָ׃מלאך הַשֵּׁם ענה לו: למה אתה שואל על שמי, כשהשם שלי הוא פלאי?
וַיֹּ֤אמֶר לּוֹ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וְהוּא־פֶ֛לִאי׃ (ס)מנוח לקח את גדי העזים ואת המנחה ועלה על הצוק להקריב לה' , וגם מנוח ואשתו ראו זאת.
וַיִּקַּ֨ח מָנ֜וֹחַ אֶת־גְּדִ֤י הָעִזִּים֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וַיַּ֥עַל עַל־הַצּ֖וּר לַֽיהוָ֑ה וּמַפְלִ֣א לַעֲשׂ֔וֹת וּמָנ֥וֹחַ וְאִשְׁתּ֖וֹ רֹאִֽים׃כשלהבת האש עלתה מהמזבח לשמים, מלאך הַשֵּׁם עלה בלהבת המזבח, ומנוח ואשתו ראו זאת ונפלו על פניהם אל האדמה.
וַיְהִי֩ בַעֲל֨וֹת הַלַּ֜הַב מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וַיַּ֥עַל מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה בְּלַ֣הַב הַמִּזְבֵּ֑חַ וּמָנ֤וֹחַ וְאִשְׁתּוֹ֙ רֹאִ֔ים וַיִּפְּל֥וּ עַל־פְּנֵיהֶ֖ם אָֽרְצָה׃ההתגלות המלכילית ותולדת שמשון
מלאך הַשֵּׁם לא הופיע שוב בפני מנוח ואשתו.
וְלֹא־יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לְהֵרָאֹ֖ה אֶל־מָנ֣וֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּ֑וֹ אָ֚ז יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃אז מנוח אמר לאשתו: נמות מות, כי ראינו את אלוהים.
וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־אִשְׁתּ֖וֹ מ֣וֹת נָמ֑וּת כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים רָאִֽינוּ׃אשתו אמרה לו: לו רק רצה הַשֵּׁם להרוג אותנו, הוא לא היה לוקח מאיתנו קרבן עולה או מנחה, ולא היה מראה לנו את כל הדברים האלה, ועכשיו הוא לא אמר לנו דבר כזה.
וַתֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אִשְׁתּ֗וֹ לוּ֩ חָפֵ֨ץ יְהוָ֤ה לַהֲמִיתֵ֙נוּ֙ לֹֽא־לָקַ֤ח מִיָּדֵ֙נוּ֙ עֹלָ֣ה וּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֶרְאָ֖נוּ אֶת־כָּל־אֵ֑לֶּה וְכָעֵ֕ת לֹ֥א הִשְׁמִיעָ֖נוּ כָּזֹֽאת׃האישה ילדה בן וקראה לו שמשון. הנער גדל והַשֵּׁם בירך אותו.
וַתֵּ֤לֶד הָֽאִשָּׁה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּגְדַּ֣ל הַנַּ֔עַר וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃פעולת הרוח במחנה דן
ורוח ה׳ החלה לפעול במחנה דן, בין צרעה לאשתאול.
וַתָּ֙חֶל֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה לְפַעֲמ֖וֹ בְּמַחֲנֵה־דָ֑ן בֵּ֥ין צָרְעָ֖ה וּבֵ֥ין אֶשְׁתָּאֹֽל׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבשורה למנוח ואשתו
וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֖ים אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃ (פ)
וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֧ד מִצָּרְעָ֛ה מִמִּשְׁפַּ֥חַת הַדָּנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ מָנ֑וֹחַ וְאִשְׁתּ֥וֹ עֲקָרָ֖ה וְלֹ֥א יָלָֽדָה׃
וַיֵּרָ֥א מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה אֶל־הָאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ הִנֵּה־נָ֤א אַתְּ־עֲקָרָה֙ וְלֹ֣א יָלַ֔דְתְּ וְהָרִ֖ית וְיָלַ֥דְתְּ בֵּֽן׃
וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל־תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל־תֹּאכְלִ֖י כָּל־טָמֵֽא׃
הבשורה על לידת הנזיר
כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹא־יַעֲלֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן־הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃
וַתָּבֹ֣א הָאִשָּׁ֗ה וַתֹּ֣אמֶר לְאִישָׁהּ֮ לֵאמֹר֒ אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וּמַרְאֵ֕הוּ כְּמַרְאֵ֛ה מַלְאַ֥ךְ הָאֱלֹהִ֖ים נוֹרָ֣א מְאֹ֑ד וְלֹ֤א שְׁאִלְתִּ֙יהוּ֙ אֵֽי־מִזֶּ֣ה ה֔וּא וְאֶת־שְׁמ֖וֹ לֹֽא־הִגִּ֥יד לִֽי׃
וַיֹּ֣אמֶר לִ֔י הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְעַתָּ֞ה אַל־תִּשְׁתִּ֣י ׀ יַ֣יִן וְשֵׁכָ֗ר וְאַל־תֹּֽאכְלִי֙ כָּל־טֻמְאָ֔ה כִּֽי־נְזִ֤יר אֱלֹהִים֙ יִהְיֶ֣ה הַנַּ֔עַר מִן־הַבֶּ֖טֶן עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃ (פ)
וַיֶּעְתַּ֥ר מָנ֛וֹחַ אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר בִּ֣י אֲדוֹנָ֔י אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֗חְתָּ יָבוֹא־נָ֥א עוֹד֙ אֵלֵ֔ינוּ וְיוֹרֵ֕נוּ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד׃
מַפְתֵּחַ לַהַבְטָחָה
וַיִּשְׁמַ֥ע הָאֱלֹהִ֖ים בְּק֣וֹל מָנ֑וֹחַ וַיָּבֹ֣א מַלְאַךְ֩ הָאֱלֹהִ֨ים ע֜וֹד אֶל־הָאִשָּׁ֗ה וְהִיא֙ יוֹשֶׁ֣בֶת בַּשָּׂדֶ֔ה וּמָנ֥וֹחַ אִישָׁ֖הּ אֵ֥ין עִמָּֽהּ׃
וַתְּמַהֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֣ד לְאִישָׁ֑הּ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א בַיּ֖וֹם אֵלָֽי׃
וַיָּ֛קָם וַיֵּ֥לֶךְ מָנ֖וֹחַ אַחֲרֵ֣י אִשְׁתּ֑וֹ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הַאַתָּ֥ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֶל־הָאִשָּׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃
וַיֹּ֣אמֶר מָנ֔וֹחַ עַתָּ֖ה יָבֹ֣א דְבָרֶ֑יךָ מַה־יִּֽהְיֶ֥ה מִשְׁפַּט־הַנַּ֖עַר וּמַעֲשֵֽׂהוּ׃
הַצְוָּת הַמַּלְאָךְ וּמְפִתְּיוֹן מָנוֹחַ
וַיֹּ֛אמֶר מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־מָנ֑וֹחַ מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר׃
מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר׃
וַיֹּ֥אמֶר מָנ֖וֹחַ אֶל־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה נַעְצְרָה־נָּ֣א אוֹתָ֔ךְ וְנַעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים׃
וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל־מָנ֗וֹחַ אִם־תַּעְצְרֵ֙נִי֙ לֹא־אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ וְאִם־תַּעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַיהוָ֖ה תַּעֲלֶ֑נָּה כִּ֚י לֹא־יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃
הקרבת המנחה וגילוי המלאך
וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה מִ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־יָבֹ֥א דבריך [דְבָרְךָ֖] וְכִבַּדְנֽוּךָ׃
וַיֹּ֤אמֶר לּוֹ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וְהוּא־פֶ֛לִאי׃ (ס)
וַיִּקַּ֨ח מָנ֜וֹחַ אֶת־גְּדִ֤י הָעִזִּים֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וַיַּ֥עַל עַל־הַצּ֖וּר לַֽיהוָ֑ה וּמַפְלִ֣א לַעֲשׂ֔וֹת וּמָנ֥וֹחַ וְאִשְׁתּ֖וֹ רֹאִֽים׃
וַיְהִי֩ בַעֲל֨וֹת הַלַּ֜הַב מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וַיַּ֥עַל מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה בְּלַ֣הַב הַמִּזְבֵּ֑חַ וּמָנ֤וֹחַ וְאִשְׁתּוֹ֙ רֹאִ֔ים וַיִּפְּל֥וּ עַל־פְּנֵיהֶ֖ם אָֽרְצָה׃
ההתגלות המלכילית ותולדת שמשון
וְלֹא־יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לְהֵרָאֹ֖ה אֶל־מָנ֣וֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּ֑וֹ אָ֚ז יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃
וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־אִשְׁתּ֖וֹ מ֣וֹת נָמ֑וּת כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים רָאִֽינוּ׃
וַתֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אִשְׁתּ֗וֹ לוּ֩ חָפֵ֨ץ יְהוָ֤ה לַהֲמִיתֵ֙נוּ֙ לֹֽא־לָקַ֤ח מִיָּדֵ֙נוּ֙ עֹלָ֣ה וּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֶרְאָ֖נוּ אֶת־כָּל־אֵ֑לֶּה וְכָעֵ֕ת לֹ֥א הִשְׁמִיעָ֖נוּ כָּזֹֽאת׃
וַתֵּ֤לֶד הָֽאִשָּׁה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּגְדַּ֣ל הַנַּ֔עַר וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃
פעולת הרוח במחנה דן
וַתָּ֙חֶל֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה לְפַעֲמ֖וֹ בְּמַחֲנֵה־דָ֑ן בֵּ֥ין צָרְעָ֖ה וּבֵ֥ין אֶשְׁתָּאֹֽל׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
סיפור לידתו של שמשון, החל מההכרזה של המלאך ועד להתגלותו בפני הוריו.
הבשורה למנוח ואשתו
בני ישראל עושים רע בעיני ה' ומשועבדים לפלשתים ארבעים שנה. מלאך ה' מופיע לאשת מנוח משבט דן, שהייתה עקרה, ומבשר לה שתוליד בן. המלאך מצווה עליה לשמור על טהרה ולא לאכול או לשתות דברים טמאים כדי להכין את הלידה.
הבשורה על לידת הנזיר
מלאך ה' מופיע לאשת מנוח ומבשר לה על הריונה ועל לידת בן שיהיה נזיר אלוהים ויציל את ישראל מהפלשתים. האישה מספרת לחברתה על המפגש המפחיד עם איש אלוהים ועל ההוראות להימנע מטומאה, ומנוח מתפלל שהמלאך יחזור כדי ללמד אותם כיצד לגדל את הילד.
מַפְתֵּחַ לַהַבְטָחָה
הַשֵּׁם שׁוּב שׁוֹלֵחַ אֶת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים אֶל אִשְׁתְּ מָנוֹחַ בַּשָּׂדֶה. הָאִשָּׁה מְמַהֶרֶת לְסַפֵּר לְבַעְלָהּ עַל הַגְּלִיָּה. מָנוֹחַ מִתְעוֹרֵר, הוּא פּוֹגֵשׁ אֶת הָאִישׁ וּמְחַכֶּה לִשְׁמֹעַ אֶת הַהַרְכָּאוֹת עַל הַיֶּלֶד הַבָּא וְעַל אֹפֶן חַיָּתוֹ.
הַצְוָּת הַמַּלְאָךְ וּמְפִתְּיוֹן מָנוֹחַ
מַלְאַךְ הַשֵּׁם מַדְרִיךְ אֶת אִשַּׁת מָנוֹחַ לִשְׁמֹר עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּמַאֲכָל וּבִשְׁתִיָּה. מָנוֹחַ מַצִּיעַ לַמַּלְאָךְ לַעֲשׂוֹת זֶבַח, וְהַמַּלְאָךְ מַצִּיעַ לַעֲלֹת אֶת הָעֹלָה, בְּעוֹד מָנוֹחַ לֹא מַכִּיר אֶת מַהוּיוֹת הַמַּלְאָךְ.
הקרבת המנחה וגילוי המלאך
מנוח שואל את מלאך הַשֵּׁם על שמו, והמלאך משיב כי שמו הוא פלאי. מנוח מקריב גדי עזים ומנחה על הצוק בראיית אשתו. בזמן שהלהבה עולה מהמזבח, מלאך הַשֵּׁם עולה בלהבה, ומנוח ואשתו נופלים על פניהם מרוב יראה.
ההתגלות המלכילית ותולדת שמשון
לאחר שהופיע המלאך, מנוח ואשתו מבינים כי ראו את אלוהים וחוששים למות. האישה משיבה כי אילו היה רצון אלוהי להמיתם, לא היו מופיעים סימנים וקרבנות מיוחדים. בסופו של דבר, האישה יולדת את שמשון, שהגדל בברכת הַשֵּׁם.
פעולת הרוח במחנה דן
הפסוק מתאר כיצד רוחו של ה' החלה לפעול במחנה שבשבט דן, באזור שבין צרעה לאשתאול.
שמשון גדל ורוח הַשֵּׁם פועלת בו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַשָּׁלוֹל וְהַשָּׁלוֹם בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים
״אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת כְּלוּלוֹת בּוֹ, (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. חִזְקִיָּה אָמַר״
בְּפֶרֶק הַזֶּה בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים, מַסְתִּיר הַכְּתֹוב הַקֹּשֶׁר הַמְּיֻחָד שֶׁל הַמַּצָּוֹת לַשָּׁלוֹם. הַמַּעֲשֶׂה מְתָאֵר אֶת הַמַּלְאָךְ שֶׁבָּא לְאִשָּׁה מִמְּנוּחַ, וְהוּא מְדַבֵּר אֶל בַּעְלָהּ בְּדַיּוּת מְיֻחֶדֶת. הוּא מְצַוֶּה אוֹתָהּ לִשְׁמֹר אֶת מַה שֶּׁאָמַר, וְהַמַּטָּרָה שֶׁל הַסִּימָנִים הַרַּבִּים הַנִּמְצָאִים בַּדִּבּוּר הוּא כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. בִּבְרִית הַתּוֹרָה, הַמַּצָּוֹת הַמְּתֻקָּנוֹת בְּלָשׁוֹן "כִּי" אוֹ "אִם", הַמְּבַטְּאוֹת תְּנָאי אוֹ עֲיֵרוּת, מְשַׁתְּפוֹת בְּבִנְיַן הַשָּׁלוֹם. הַמַּצָּוָה מַצִּיעָה מַעֲשֶׂה שֶׁנִּקְרָה לָנוּ, וְאִם לֹא אֶת הַמַּצָּוָה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת. כָּךְ גַּם הַמַּלְאָךְ, שֶׁהִגִּיעַ בְּמַעֲשֶׂה נִפְלָא, הִשְׁתִּיג הַכֹּל בְּדִיּוּק כְּדֵי שֶׁלָּא תִּהְיֶה מַחְלֹקֶת אֶחָד.
ויקרא רבה ט׳:ט׳ ↗הקשר שבין לימוד התורה לנוכחות השכינה
״[ח] ר' יודן בשם ר' יצחק כל זמן שישראל מעצרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הק' עוצר שכינתו עמהם. ומה טעמא, נעצרה נא אותך ונעשה לפניך״
בפסיקתא דרב כהנא מובאים כמה גישות המקשרות בין מעשיהם של ישראל לבין הקשר של הקדוש ברוך הוא איתם. רב יוד, בשם רב יצחק, מסביר שכל זמן שישראל מתרכזים בלימוד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ה' עוצר את שכינתו איתם. הוא משתמש כהוכחה מהספר שופטים, שם מופיע הביטוי "נעצרה נא אותך". רב חגי, גם הוא בשם רב יצחק, אומר שכל זמן שישראל מחכים בבתי הכנסיות והמדרשות, ה' מקווה את שכינתו איתם, ומביא לכך דוגמה מתהילים על תקווה לאלוהים. כדי להמחיש זאת, מובא סיפור על אלכסנדר המלך. כשהמלך שמח, המטרונה רומזת לאנשי החצר למלא את צרכיהם בזמן שהוא עסוק בשמתו. כשהם לא הבינו, היא הוסיפה יום אחד. כך גם התורה רומזת לישראל לבקש מים מהתורה במהלך חגי ישראל, ומשתמשת בשיטת הדרמה הזו כדי לעורר את תשומת לבם ללימוד ולחיבור עם ה'.
פסיקתא דרב כהנא כ״ח:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
הבשורה על לידת שמשון והקפדת הנזיר
״ואל תאכלי כל טמאה. דברים האסורים לנזיר:״
בפרק זה מספר ספר שופטים על המפגש של מלאך הַשֵּׁם עם אשת מנוח מדונבת. המלאך מבשר על לידת בן, שיהיה נזיר אלוהים מהבטן. הוא מורה לאם להימנע מכל דבר טמא, וכולל זאת איסור לאכול דברים אסורים לנזיר. זהו חלק מההכנה המיוחדת לילד שישנה תפקיד חשוב בישראל. רש"י מפרש את דברי המלאך לגבי האיסור על האוכל. הוא מסביר שהאיסור על "כל טמאה" כולל גם את המאכלים שנאסרו על נזיר לפי ההלכה. לפי גישת רש"י, המלאך מדגיש את חשיבות הטהרה המוחלטת של האם כדי להבטיח את קדושת הילד.
רש״י על שופטים 13:7:1 ↗ההכרזה על שנות הלידה של שמשון
״והוא פלאי. מכוסה, תמיד הוא משתנה ואין ידוע למה משתנה היום (ספרי נשא מב):״
בפרק זה מספרים על תחילת סיפורו של שמשון. בני ישראל עשו שוב את הרע בעיני הַשֵּׁם, והוא מסר אותם בידי הפלשתים למשך חמישים שנה. מלאך הַשֵּׁם הופיע לאישה מבית דן, שהייתה עקרת ילדים, והבטיח לה שתיוליד בן שישאה את ישראל מהפלשתים. על האישה היו צריכים לשמור על כללי קדושה מיוחדים כדי שהתינוק יהיה נזיר אלוהים מהבטן. הפרשן רש"י, בפירושו לשופטים, מתייחס לשם של המלאך שקרא לו שמשון. הוא מסביר כי השם הזה קשור למשהו מפליא ומשתנה, שכן המילה מכוסה או משתנה מתארת דבר שאין ידוע מדוע הוא משתנה ממצב למצב. הגישה של רש"י כאן היא מפרשת, המנסה לחבר בין השמות המקראיים למשמעויות עמוקות יותר המצביעות על טבעם המיוחד של האירועים.
רש״י על שופטים 13:18:1 ↗וַיְהִי כִּי שָׁב אֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּהִי וַתַּרְ בְּקֶרֶב כְּתָרִים וְלֹא הִנֵּא פָּרָה כִּי אֵין עֹד הֵרָיון לָהּ.
״איש האלהים. חשבה שנביא היה:״
וַיִּשְׁלַח אֶל־הָאִשָּׁה מַלְאָךְ יְהוָה וַיֹּאמֶר הִנֵּה הִנָּה רָה וְהִנֵּה הִנָּה הָרָה וְהִנֵּה תֵלְדִי בֵן וְשָׁמַרְתָּ אֶת־הַדָּבָר וְאֶת־הַצּוּוֹת אֵלָיו וְכִי־יִגְדַּל הַיֶּלֶד גַּזְזָה לֹא־יָבֹא רֹאשׁוֹ עָלָיו כִּי־נָזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה מִבֶּטֶן הַמֶּשְׁכָּבָה׃
מצודת דוד על שופטים 13:6:1 ↗הבטחת שמשון והנס בקרבן
״ומפלא לעשות. המלאך עשה פלאים להוציא האש מן הצור:״
בפרק זה מספר ספר שופטים על שמשון, שאת תחילת חייו הוקצו לקדושה. מלאך הַשֵּׁם הופיע לאמו של שמשון ואמר לה שהיא תוליד בן, אך עליה להקפיד על כל חוקי הקדושה כדי שהילד יי fervent למשימה. המלאך גם הזהיר מפני אכילת דברים טמאים. בזמן הקרבן, שמשון עשה מעשה מופלא. לפי מפרש מצודת דוד, המלאך עשה פלאים כדי להוציא אש מתוך הסלע בזמן שהקרבן נשרף. הפרק מתאר את קיום ההבטחה ואת תחילת תפקידו של שמשון כדמות יוצאת דופן.
מצודת דוד על שופטים 13:19:2 ↗