אחרי אבימלך קם תולע בן פועה בן דודו, איש משבט יששכר, כדי להציל את ישראל. הוא גר בשאמיר שבהרי אפרים.
וַיָּקָם֩ אַחֲרֵ֨י אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל תּוֹלָ֧ע בֶּן־פּוּאָ֛ה בֶּן־דּוֹד֖וֹ אִ֣ישׁ יִשָּׂשכָ֑ר וְהֽוּא־יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃שופטים · פרק י׳
תולע ויאיר, עבודת האלילים והמלחמה עם בני עמון
לאחר תקופות של שופטים, ישראל פונה לעבודת אלילים וסופגת דיכוי מעמון, עד לתשובה ולעוררות המלחמה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
השופטים תולע ויאיר
הוא שפט את ישראל עשרים ושלוש שנים, ואז מת ונקבר בשאמיר.
וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מָת וַיִּקָּבֵ֥ר בְּשָׁמִֽיר׃ (פ)אחריו קם יאיר הגלעדי ושפט את ישראל עשרים ושתיים שנים.
וַיָּ֣קָם אַחֲרָ֔יו יָאִ֖יר הַגִּלְעָדִ֑י וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה׃היו לו שלושים בנים שרכבו על שלושים פרשים, ולכל אחד מהפרשים היו שלושים פרשים. קראו למקום הזה חבות יאיר, עד היום הזה בארץ הגלעד.
וַֽיְהִי־ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים רֹֽכְבִים֙ עַל־שְׁלֹשִׁ֣ים עֲיָרִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֥ים עֲיָרִ֖ים לָהֶ֑ם לָהֶ֞ם יִקְרְא֣וּ ׀ חַוֺּ֣ת יָאִ֗יר עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ הַגִּלְעָֽד׃עבודת האלילים ודיכוי ישראל
יָאִיר מֵת ונקבר בְּקָמוֹן.
וַיָּ֣מָת יָאִ֔יר וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקָמֽוֹן׃ (פ)בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שוב עשו רע בעיני הַשֵׁם. הם עבדו את הַבְּעָלִים, אֶת הָעַשְׁתָּרוֹת, אֶת אֱלֹהֵי אֲרָם, אֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן, אֶת אֱלֹהֵי מוֹאָב, אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי עַמּוֹן ואֶת אֱלֹהֵי הַפְּלִשְׁתִּים. הם עזבו את הַשֵׁם ולא עבדו אותו.
וַיֹּסִ֣פוּ ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת־הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶת־אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת־אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת ׀ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵי־עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ׃הַשֵׁם כעס על יִשְׂרָאֵל ומסר אותם ליד הַפְּלִשְׁתִּים וליד בְּנֵי עַמּוֹן.
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְכְּרֵם֙ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃הם הרעילו והשמידו את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל באותה שנה. זה נמשך שמונה עשרה שנה על כל בני יִשְׂרָאֵל שמעבר לַיַּרְדֵּן, באֶרֶץ הָאֱמֹרִי שבגִּלְעָד.
וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת־כָּל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד׃עמי עמון וקריאת בני ישראל
בני עמון עברו את הירדן כדי להילחם גם ביהודה, בבנימין ובבית אפרים, וזה יצר קושי גדול מאוד לישראל.
וַיַּעַבְר֤וּ בְנֵֽי־עַמּוֹן֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לְהִלָּחֵ֛ם גַּם־בִּיהוּדָ֥ה וּבְבִנְיָמִ֖ין וּבְבֵ֣ית אֶפְרָ֑יִם וַתֵּ֥צֶר לְיִשְׂרָאֵ֖ל מְאֹֽד׃בני ישראל צעקו אל יהוה ואמרו: חטאנו לך, כי עזבנו את אלוהינו ועבדנו את הבעלים.
וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וְכִ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֔ינוּ וַֽנַּעֲבֹ֖ד אֶת־הַבְּעָלִֽים׃ (פ)ואמר יהוה לבני ישראל: הלא [הצלתכם] ממצרים, מהאמורי, מבני עמון ומפלשתים?
וַ֥יֹּאמֶר יְהוָ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ וּמִן־הָ֣אֱמֹרִ֔י וּמִן־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וּמִן־פְּלִשְׁתִּֽים׃וכן צדונים, עמלק ומעון הילחמו בכם, וצעקתם אליי והצלתי אתכם מידיהם.
וְצִידוֹנִ֤ים וַֽעֲמָלֵק֙ וּמָע֔וֹן לָחֲצ֖וּ אֶתְכֶ֑ם וַתִּצְעֲק֣וּ אֵלַ֔י וָאוֹשִׁ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם מִיָּדָֽם׃תשובת ישראל והתמודדות ה'
עזבתם אותי ועבדתם אלוהים אחרים, לכן לא אוסיף להציל אתכם.
וְאַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אוֹתִ֔י וַתַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים לָכֵ֥ן לֹֽא־אוֹסִ֖יף לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃לכו וצעקו לאלוהים שבחרתם בם, הם יצילו אתכם בזמן הצרה שלכם.
לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם הֵ֛מָּה יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם׃ובני ישראל אמרו להשם: חטאנו, עשה מה שנראה לך טוב בעיניך, אנא הציל אותנו היום.
וַיֹּאמְר֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־יְהוָה֙ חָטָ֔אנוּ עֲשֵׂה־אַתָּ֣ה לָ֔נוּ כְּכָל־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ אַ֛ךְ הַצִּילֵ֥נוּ נָ֖א הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃והם הסרו את אלוהי הזרים מתוכם ועבדו את ה', והשם לא יכול היה לסבול עוד את הסבל של ישראל.
וַיָּסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ מִקִּרְבָּ֔ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ בַּעֲמַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)התאספות ישראל מול בני עמון
בני עמון צעקו וחנו בגלעד, ובני ישראל התאספו וחנו במצפה.
וַיִּצָּֽעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְעָ֑ד וַיֵּאָֽסְפוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּצְפָּֽה׃שרי גלעד אמרו לאדם לחברו: איזה אדם יתחיל להילחם בבני עמון? הוא יהיה ראש לכל יושבי גלעד.
וַיֹּאמְר֨וּ הָעָ֜ם שָׂרֵ֤י גִלְעָד֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מִ֣י הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר יָחֵ֔ל לְהִלָּחֵ֖ם בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן יִֽהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
השופטים תולע ויאיר
וַיָּקָם֩ אַחֲרֵ֨י אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל תּוֹלָ֧ע בֶּן־פּוּאָ֛ה בֶּן־דּוֹד֖וֹ אִ֣ישׁ יִשָּׂשכָ֑ר וְהֽוּא־יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃
וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מָת וַיִּקָּבֵ֥ר בְּשָׁמִֽיר׃ (פ)
וַיָּ֣קָם אַחֲרָ֔יו יָאִ֖יר הַגִּלְעָדִ֑י וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה׃
וַֽיְהִי־ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים רֹֽכְבִים֙ עַל־שְׁלֹשִׁ֣ים עֲיָרִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֥ים עֲיָרִ֖ים לָהֶ֑ם לָהֶ֞ם יִקְרְא֣וּ ׀ חַוֺּ֣ת יָאִ֗יר עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ הַגִּלְעָֽד׃
עבודת האלילים ודיכוי ישראל
וַיָּ֣מָת יָאִ֔יר וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקָמֽוֹן׃ (פ)
וַיֹּסִ֣פוּ ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת־הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶת־אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת־אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת ׀ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵי־עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ׃
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְכְּרֵם֙ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת־כָּל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד׃
עמי עמון וקריאת בני ישראל
וַיַּעַבְר֤וּ בְנֵֽי־עַמּוֹן֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לְהִלָּחֵ֛ם גַּם־בִּיהוּדָ֥ה וּבְבִנְיָמִ֖ין וּבְבֵ֣ית אֶפְרָ֑יִם וַתֵּ֥צֶר לְיִשְׂרָאֵ֖ל מְאֹֽד׃
וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וְכִ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֔ינוּ וַֽנַּעֲבֹ֖ד אֶת־הַבְּעָלִֽים׃ (פ)
וַ֥יֹּאמֶר יְהוָ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ וּמִן־הָ֣אֱמֹרִ֔י וּמִן־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וּמִן־פְּלִשְׁתִּֽים׃
וְצִידוֹנִ֤ים וַֽעֲמָלֵק֙ וּמָע֔וֹן לָחֲצ֖וּ אֶתְכֶ֑ם וַתִּצְעֲק֣וּ אֵלַ֔י וָאוֹשִׁ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם מִיָּדָֽם׃
תשובת ישראל והתמודדות ה'
וְאַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אוֹתִ֔י וַתַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים לָכֵ֥ן לֹֽא־אוֹסִ֖יף לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃
לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם הֵ֛מָּה יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם׃
וַיֹּאמְר֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־יְהוָה֙ חָטָ֔אנוּ עֲשֵׂה־אַתָּ֣ה לָ֔נוּ כְּכָל־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ אַ֛ךְ הַצִּילֵ֥נוּ נָ֖א הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וַיָּסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ מִקִּרְבָּ֔ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ בַּעֲמַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
התאספות ישראל מול בני עמון
וַיִּצָּֽעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְעָ֑ד וַיֵּאָֽסְפוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּצְפָּֽה׃
וַיֹּאמְר֨וּ הָעָ֜ם שָׂרֵ֤י גִלְעָד֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מִ֣י הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר יָחֵ֔ל לְהִלָּחֵ֖ם בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן יִֽהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת השופטים תולע ויאיר, את הירידה של ישראל לעבודת אלוהים ואת התגובה האלוהית והלאומית למלחמה מול עמון.
השופטים תולע ויאיר
לאחר תקופת אבימלך, תולע בן פועה מבית יששכר שפט את ישראל עשרים ושלוש שנים ונקבר בשאמיר. אחריו שפט יאיר הגלעדי עשרים ושתיים שנים. ליאיר היו שלושים בנים שרכבו על שלושים פרשים, והמקום נקרא חבות יאיר.
עבודת האלילים ודיכוי ישראל
לאחר מות יָאִיר, בני ישראל חזרו לעבוד אלילים רבים, כולל אלוהי עמים שכנים. כתוצאה מכך, הַשֵׁם כעס עליהם ומסר אותם לשליטת הפלשתים ובני עמון. השליטה הזו גרמה להרעלה ולהשמדה של בני ישראל מעבר לירדן במשך שמונה עשרה שנה.
עמי עמון וקריאת בני ישראל
בני עמון פלשו לאדמות יהודה, בנימין ובית אפרים, וגרמו למצוקה קשה לישראל. בתגובה, בני ישראל התחרטו על עבודת הבעלים וצעקו אל יהוה. ה' הזכיר להם כי הציל אותם מעמי מצרים, אמורי, עמון, פלשתים, צדונים, עמלק ומעון.
תשובת ישראל והתמודדות ה'
לאחר שעזבו בני ישראל את ה' ועבדו אלוהים אחרים, ה' מסרב להצילם ושולח אותם לצעוק לאלוהי שבחרו. בני ישראל מתוודים על חטאם ומבקשים הצלה. הם מסירים את האלוהים הזרים ומחליטים לעבוד את ה', אך ה' חווה צער עמוק מתוך סבלם של ישראל.
התאספות ישראל מול בני עמון
בני עמון צעקו וחנו באזור גלעד. בתגובה, בני ישראל התאספו וחנו במצפה. שרי גלעד פנו זה אל זה וחיפשו מנהיג שייצא להילחם בבני עמוון, וקבעו שמי שינהיג את המלחמה יהיה לראש כל יושבי גלעד.
הפרק מסתיים בהתארגנות צבאית של ישראל מול בני עמון ומציאת מנהיג לעם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההתנכרות של עם ישראל למרחק מהקדוש ברוך הוא
״אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִמַּה שֶּׁנָּתַתָּ לִי בִּזַּת שְׁכֵנוֹתַי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה״
במדרש שיר השירים רבה, רבי עזריה מביא דברים שנאמרו על ידי כנסת ישראל לפני ה'. הכנסת מתארת מצב שבו ישראל מתרחקים מהבורא בגלל השכנות הלא טובה שקיבלו ממנו. הדבר מוסבר דרך דוגמאות מקראיות כמו מצרים וסיחון, שבהם השכנות הגיעה כתוצאה מעבר או מעמד מסוים, וגרמה להתרחקות. רבי אבון מדגים זאת בסיפור על מלך שגר בעיר עם שכנים רעים, עד שצרח לבקש עזרה. המדרש מפרש את המושג "אחריך נרצה" בכמה רבדים: כמרחק שנוצר בגלל שכנות רעה, כעצמם שמתרחקים בגלל הצרות, וכחור שחוק בקדרה שחולל נזק בלתי הפיך. המדרש מציג את הקשר בין התנהגות ישראל למרחק שנוצר מהשם.
שיר השירים רבה א׳:ד׳:ד׳ ↗מְנַשֶּׁה וְהַקְּטִיעוּת שֶׁל הַעַם
״וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ גִדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) "וּמְנַשֶּׁה". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שופטים י,טו) "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה".״
בַּסּוֹף שֶׁל יְמֵי שְׁפֶטִים, שׁוּב מִתְחַזֵּק הַדִּכְלוּךְ בְּיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעֲלִים הַמּוֹדְעִים בְּקַעַע הַמִּדְבָּר. הַמּוֹדְעִים הֵם הַמַּהֲלָכִים בְּנִסָּיוֹן לְהַחֲזִיר אֶת הָעָם לַהַשֵּׁם, וּמַבְטִיחִים לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל הָעַם הַמְּיוּסָּר. בַּמְּקוֹר הַמִּקְנֶה שֶׁל מִכְלִיתָא דְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מִתְנַתַּח אֶת הַמִּלִּים שֶׁל הָעָם בְּשׁוּרֵי שֹׁפְטִים עַל הַקְּשָׁר לְמִלַּת הַמִּדְבָּר. הַמְּסֹרֶת מְפַרְשָׁה אֶת הַמִּלִּים "אַלְפִּי הַדַּל בְּמְנַשֶּׁה" כְּמַצָּב שֶׁבּוֹ הַקְּטִיעָה שֶׁל מְנַשֶּׁה הִיא הַדִּלּוּת הַמֶּמְשִׁי. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מִתְבַּסֵּס עַל הַקְּשֵׁר לַמִּלָּה "וּמְנַשֶּׁה" בְּסוֹף דְּבָרִים, וּמַקְשִׁיר אוֹתָה לַחֻלְשָׁה הַמְּשׁוֹרֶתת בְּמַעֲשֵׂה מְנַשֶּׁה.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק ב׳:כ״ד ↗בעקבות המפרשים
השופטים בתקופת עיר, עיר ואמון
״עירים. (תרגום:) עולין, סוסים בחורים:״
בפרק זה בספר שופטים מתוארים שופטים שהנהיגו את ישראל בתקופות שונות. הדגש הוא על תקופת עיר, שבאו עליה מרד וסבל רב מתוכם. לפי רש"י על הפסוק הרביעי, המילה "עירים" מתפרשת כסוסים ופרשים שבאו על העם. הסיפור ממשיך בתיאור משעבודם של בני ישראל על ידי הכנענים והמואבים. כשהעם קרא להשם, הוא התעורר ושלח שופטים כדי להציל אותם. הפרק מציג את המעגל של חטא, עונש ושיבה אל הלב.
רש״י על שופטים 10:4:1 ↗שבע התשובות של עם ישראל
״הלא ממצרים. שבע תשועות יש כאן, כנגד שבע עבודות זרות שהיו עובדים:״
בפרשנותו על פסוק זה, מסביר רש"י כי בטקסט מופיעות שבע פעמים בקשות לתשובה או מצוות להתנתק מעבודה זרה. שבע פעמים אלו משמשות כנגד שבע העבודות הזרות שהעם עסק בהן בתקופה זו. שיטת רש"י מתמקדת בקשר הישיר בין חטאי עם ישראל לבין התגובות האלו של הלב והמסר האלוקי. הוא מזהה כאן מבנה של חזרה ושיקום, שבו כל פנייה מחזירה את העם למסלול הנכון.
רש״י על שופטים 10:11:1 ↗השופט אהרון והרכבים
״רכבים וגו׳. והוא דבר חשיבות:״
בפרק זה בספר שופטים מתוארים תקופות של שופטים בישראל לאחר תקופת גדעון. הפרק מתחיל בסיפורם של שופטים ששימשו את העם, ביניהם אהרון בן צימרי. המפרש מצודת דוד מדגיש את החשיבות של הרכבים שהוזכרו בטקסט, כשהוא מציין שמדובר בדבר בעל ערך וחשיבות רבה. הפרק ממשיך לתאר את תקופת הדיכוי על ידי בני עמון, שהובילה את בני ישראל לחזור אל הַשֵּׁם ולבקש את עזרתו. התהליך כולל קריאה לתשובה ושינוי בדרך, כאשר עם ישראל מתחיל להתרחק מעבודה זרה ולפנות אל אלו שעבדו את הַשֵּׁם. הפרשנות כאן מתמקדת בפרטים הטכניים של הכוח והחשיבות של הכלים שהוזכרו.
מצודת דוד על שופטים 10:4:1 ↗התמודדות עם קריאת השם
״המה יושיעו. אמר בדרך לעג והתול:״
בפרק זה מספר ספר שופטים על תקופה שבה שוב עשו בני ישראל רע בעיני הַשֵּׁם. בעקבות כך, הַשֵּׁם מכריע עליהם את כוחם של בני מואב ובני עמון, ורעב גדול מצפה את הארץ. בני ישראל פונים אל הַשֵּׁם בצעקה ומבקשים גאולה. המצודת דוד על הפסוק בפרק עשירי מסביר כי התשובה של בני ישראל בסיטואציה זו עוררה תגובה מצד הַשֵּׁם. לפי המפרש, התשובה של הַשֵּׁם, שקרא להם להפסיק לעבוד את האלוהים האחרים, נתפסה כסוג של לעג ותוכחה חריפה כלפי העם, שנשאר נאמן לאלוהיו למרות מעשיהם הרעים.
מצודת דוד על שופטים 10:14:1 ↗