אחרי מות יהושע, בני ישראל שאלו את הַשם: מי יעלה ראשון להילחם בכנענים?
וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת יְהוֹשֻׁ֔עַ וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּיהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֧נוּ אֶל־הַֽכְּנַעֲנִ֛י בַּתְּחִלָּ֖ה לְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ׃שופטים · פרק א׳
המאבק על כיבוש הארץ והתפשטות השבטים
לאחר מות יהושוע, שבטי ישראל יוצאים למלחמה כדי להשתלט על שטחי הכנענים. חלק מהשבטים מצליחים לכבוש ערים ושטחים, בעוד שבטים אחרים נותרים תחת השפעת הכנענים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שופטים א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תחילת המלחמות בארץ
הַשם אמר: יהודה יעלה. הנה, נתתי את הארץ בידו.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֖ה יְהוּדָ֣ה יַעֲלֶ֑ה הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ בְּיָדֽוֹ׃יהודה אמר לשמעון אחיו: בוא איתי בחלק שלי, ונלחם בכנענים. גם אני אבוא איתך בחלק שלך. ושמעון הלך איתו.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְשִׁמְע֨וֹן אָחִ֜יו עֲלֵ֧ה אִתִּ֣י בְגוֹרָלִ֗י וְנִֽלָּחֲמָה֙ בַּֽכְּנַעֲנִ֔י וְהָלַכְתִּ֧י גַם־אֲנִ֛י אִתְּךָ֖ בְּגוֹרָלֶ֑ךָ וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן׃יהודה עלה, והַשם מסר את הכנענים ואת הפרזיים לידיהם. הם הכו עשרת אלפים איש בבזק.
וַיַּ֣עַל יְהוּדָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־הַכְּנַעֲנִ֥י וְהַפְּרִזִּ֖י בְּיָדָ֑ם וַיַּכּ֣וּם בְּבֶ֔זֶק עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃הַמִּלְחָמוֹת בְּבְּזֶק וּבִירוּשָׁלַיִם
מצאו את אדוני בזיק בבזיק ונלחמו בו, והכניעו את הכנענים ואת הפרזיים.
וַֽ֠יִּמְצְאוּ אֶת־אֲדֹנִ֥י בֶ֙זֶק֙ בְּבֶ֔זֶק וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בּ֑וֹ וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י וְאֶת־הַפְּרִזִּֽי׃אדוני בזיק ברח, ורדפו אחריו, תפסו אותו וחתכו לו את גידים בידיים וברגליים.
וַיָּ֙נָס֙ אֲדֹ֣נִי בֶ֔זֶק וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרָ֑יו וַיֹּאחֲז֣וּ אֹת֔וֹ וַֽיְקַצְּצ֔וּ אֶת־בְּהֹנ֥וֹת יָדָ֖יו וְרַגְלָֽיו׃אדוני בזיק אמר: שבעים מלכים, עם גידים חתוכים בידיים וברגליים, אספו אוכל מתחת לשולחני, כפי שעשיתי גם אני, כך שילם לי אלוהים. הם הביאו אותו לירושלים והוא מת שם.
וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹֽנִי־בֶ֗זֶק שִׁבְעִ֣ים ׀ מְלָכִ֡ים בְּֽהֹנוֹת֩ יְדֵיהֶ֨ם וְרַגְלֵיהֶ֜ם מְקֻצָּצִ֗ים הָי֤וּ מְלַקְּטִים֙ תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי כֵּ֥ן שִׁלַּם־לִ֖י אֱלֹהִ֑ים וַיְבִיאֻ֥הוּ יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֥מָת שָֽׁם׃ (פ)בני יהודה נלחמו בירושלים, כבשו אותה, הגידו בה בחרב ושרפו את העיר.
וַיִּלָּחֲמ֤וּ בְנֵֽי־יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּלְכְּד֣וּ אוֹתָ֔הּ וַיַּכּ֖וּהָ לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃כיבוש חברון ודביר
אחר כך ירדו בני יהודה כדי להילחם בכנענים שגרים בהרים, בנגב ובשטח מישורי.
וְאַחַ֗ר יָֽרְדוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּֽכְּנַעֲנִ֑י יוֹשֵׁ֣ב הָהָ֔ר וְהַנֶּ֖גֶב וְהַשְּׁפֵלָֽה׃יהודה הלכה נגד הכנענים שגרים בחברון, ששמה הישן הוא קרית ארבע, והם הביסו את ששי, את אחימן ואת תלמי.
וַיֵּ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה אֶל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּחֶבְר֔וֹן וְשֵׁם־חֶבְר֥וֹן לְפָנִ֖ים קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֑ע וַיַּכּ֛וּ אֶת־שֵׁשַׁ֥י וְאֶת־אֲחִימַ֖ן וְאֶת־תַּלְמָֽי׃משם הם הלכו נגד יושבי דביר, ששמה הישן הוא קרית ספר.
וַיֵּ֣לֶךְ מִשָּׁ֔ם אֶל־יוֹשְׁבֵ֖י דְּבִ֑יר וְשֵׁם־דְּבִ֥יר לְפָנִ֖ים קִרְיַת־סֵֽפֶר׃כל מי שינצח את קרית ספר ואת המבצר שלה, יקבל בת זוג כמתנה, את עכסה בתו.
וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר־יַכֶּ֥ה אֶת־קִרְיַת־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה׃הניצחון של עתניאל וקציעת המים
עתניאל בן קנז, אח שלו של כלב הקטן ממנו, לכד אותה. הוא נתן לו את עכסה, בתו, לאישה.
וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃כשהיא נכנסה, היא גרמה לו לבקש מהשדה של אביה שדה. היא הניחה יד על הדוודאי ואמרה לו: "כלב, מה קרה לך?"
וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁא֤וֹל מֵֽאֵת־אָבִ֙יהָ֙ הַשָּׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה־לָּֽךְ׃היא אמרה לו: "תן לי ברכה, כי נתתי לך את ארץ הנגב, ותן לי גם מעייות מים". אז כלב נתן לה את מעיין המים העליון ואת מעיין המים התחתון.
וַתֹּ֨אמֶר ל֜וֹ הָֽבָה־לִּ֣י בְרָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם וַיִּתֶּן־לָ֣הּ כָּלֵ֗ב אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּ֔ית וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּֽית׃ (פ)בני קייני, חתנו של משה, עלו מעיר התמרים יחד עם בני יהודה ממדבר יהודה שבנגב עֲרָד, והם הלכו והתיישבו עם העם.
וּבְנֵ֣י קֵינִי֩ חֹתֵ֨ן מֹשֶׁ֜ה עָל֨וּ מֵעִ֤יר הַתְּמָרִים֙ אֶת־בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִדְבַּ֣ר יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּנֶ֣גֶב עֲרָ֑ד וַיֵּ֖לֶךְ וַיֵּ֥שֶׁב אֶת־הָעָֽם׃כיבוש שטחי יהודה ושמעון
יהודה הלכה עם שמעון אחיו, והם הכניעו את הכנענים שגרו בצפת. הם השמידו את העיר וקראו לה חרמה.
וַיֵּ֤לֶךְ יְהוּדָה֙ אֶת־שִׁמְע֣וֹן אָחִ֔יו וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב צְפַ֑ת וַיַּחֲרִ֣ימוּ אוֹתָ֔הּ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שֵׁם־הָעִ֖יר חָרְמָֽה׃יהודה כבש את עזה וגבולה, את אשקלון וגבולה, ואת עקרון וגבולה.
וַיִּלְכֹּ֤ד יְהוּדָה֙ אֶת־עַזָּ֣ה וְאֶת־גְּבוּלָ֔הּ וְאֶֽת־אַשְׁקְל֖וֹן וְאֶת־גְּבוּלָ֑הּ וְאֶת־עֶקְר֖וֹן וְאֶת־גְּבוּלָֽהּ׃השם היה עם יהודה, והם כבשו את ההרים, אבל לא יכלו להוציא את יושבי העמקים כי היו להם רכבי ברזל.
וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶתּ־יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖רֶשׁ אֶת־הָהָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א לְהוֹרִישׁ֙ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָעֵ֔מֶק כִּי־רֶ֥כֶב בַּרְזֶ֖ל לָהֶֽם׃נתנו לכאלב את חברון, בדיוק כפי שדיבר משה. משם הוא כבש שלושה בני הענק.
וַיִּתְּנ֤וּ לְכָלֵב֙ אֶת־חֶבְר֔וֹן כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיּ֣וֹרֶשׁ מִשָּׁ֔ם אֶת־שְׁלֹשָׁ֖ה בְּנֵ֥י הָעֲנָֽק׃כיבוש בית אל וחלקו של בנימין
בני בנימין לא כבשו את היבוסים שגרים בירושלים, והיבוסים המשיכו לגור בתוך ירושלים עם בני בנימין עד היום הזה.
וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ יֹשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלִַ֔ם לֹ֥א הוֹרִ֖ישׁוּ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וַיֵּ֨שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)גם בית יוסף עלו לבית אל, והשם היה איתם.
וַיַּעֲל֧וּ בֵית־יוֹסֵ֛ף גַּם־הֵ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וַֽיהוָ֖ה עִמָּֽם׃בית יוסף תקפו את בית אל, ושם העיר לפני כן היה לוז.
וַיָּתִ֥ירוּ בֵית־יוֹסֵ֖ף בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְשֵׁם־הָעִ֥יר לְפָנִ֖ים לֽוּז׃השומרים ראו אדם אחד שיוצא מהעיר ואמרו לו: "תראה לנו בבקשה את פתח העיר, ואנחנו נעשה איתך חסד".
וַיִּרְאוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים אִ֖ישׁ יוֹצֵ֣א מִן־הָעִ֑יר וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ הַרְאֵ֤נוּ נָא֙ אֶת־מְב֣וֹא הָעִ֔יר וְעָשִׂ֥ינוּ עִמְּךָ֖ חָֽסֶד׃חלק מהכיבושים והכנענים בארץ
הוא ראה את הכניסה לעיר ותקף אותה בחרבות, אבל את האיש ואת כל משפחתו הם שחררו.
וַיַּרְאֵם֙ אֶת־מְב֣וֹא הָעִ֔יר וַיַּכּ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָאִ֥ישׁ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ שִׁלֵּֽחוּ׃האיש הזה הלך לארץ החתים, הקים שם עיר וקרא לה לוס, ושמה לוס עד היום הזה.
וַיֵּ֣לֶךְ הָאִ֔ישׁ אֶ֖רֶץ הַחִתִּ֑ים וַיִּ֣בֶן עִ֗יר וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ ל֔וּז ה֣וּא שְׁמָ֔הּ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)מנשה לא השתלט על בית שן ועל בנותיה, וגם על תענך ועל בנותיה, ועל יושבי דור ועל בנותיה, ועל יושבי יבְלעם ועל בנותיה, ועל יושבי מגדו ועל בנותיה; הכנענים נשארו לגור בארץ הזאת.
וְלֹא־הוֹרִ֣ישׁ מְנַשֶּׁ֗ה אֶת־בֵּית־שְׁאָ֣ן וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ֮ וְאֶת־תַּעְנַ֣ךְ וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ֒ וְאֶת־ישב [יֹשְׁבֵ֨י] ד֜וֹר וְאֶת־בְּנוֹתֶ֗יהָ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֤י יִבְלְעָם֙ וְאֶת־בְּנֹתֶ֔יהָ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־בְּנוֹתֶ֑יהָ וַיּ֙וֹאֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃כאשר ישראל התחזק, הוא כפה על הכנענים עבודה, אך הוא לא נתן להם להשתלט על הארץ.
וַֽיְהִי֙ כִּֽי־חָזַ֣ק יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖ישׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃ (ס)שבטים שלא כבשו את הארץ
שבט אפרים לא כבש את הכנעני שגר בתוך גזר, ולכן הכנעני גר בתוך גזר.
וְאֶפְרַ֙יִם֙ לֹ֣א הוֹרִ֔ישׁ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּגָ֑זֶר וַיֵּ֧שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ בְּגָֽזֶר׃ (פ)שבט זבולון לא כבש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלל, והכנענים גר בתוכם ועבדו כעבדים.
זְבוּלֻ֗ן לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יוֹשְׁבֵ֣י קִטְר֔וֹן וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֖י נַהֲלֹ֑ל וַיֵּ֤שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִי֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַיִּֽהְי֖וּ לָמַֽס׃ (ס)שבט אשר לא כבש את יושבי עכו ואת יושבי צידון, ואת אחלב ואת אכזיב ואת חלבה ואת אפיק ואת רחוב.
אָשֵׁ֗ר לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י עַכּ֔וֹ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֖י צִיד֑וֹן וְאֶת־אַחְלָ֤ב וְאֶת־אַכְזִיב֙ וְאֶת־חֶלְבָּ֔ה וְאֶת־אֲפִ֖יק וְאֶת־רְחֹֽב׃ושבט אשר גר בתוך הכנענים שגר בארץ, כי הם לא כבשו אותם.
וַיֵּ֙שֶׁב֙ הָאָ֣שֵׁרִ֔י בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּ֖י לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃ (ס)כישלון כיבוש השטחים
נפתלי לא כבש את תושבי בית שמש ואת תושבי בית ענת, והם נשארו לגור בתוך קהת הכנענים שגרו בארץ. תושבי בית שמש ובית ענת עבדו אותם במס.
נַפְתָּלִ֗י לֹֽא־הוֹרִ֞ישׁ אֶת־יֹשְׁבֵ֤י בֵֽית־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וְאֶת־יֹשְׁבֵ֣י בֵית־עֲנָ֔ת וַיֵּ֕שֶׁב בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיֹשְׁבֵ֤י בֵֽית־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּבֵ֣ית עֲנָ֔ת הָי֥וּ לָהֶ֖ם לָמַֽס׃ (ס)האמוריים לחצו על בני דן בהרים, כי הם לא נתנו להם לרדת לעמק.
וַיִּלְחֲצ֧וּ הָאֱמֹרִ֛י אֶת־בְּנֵי־דָ֖ן הָהָ֑רָה כִּי־לֹ֥א נְתָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶק׃האמוריים בחרו לגור בהר חרס, באיילוֹן ובשעלבים, ושלטנו בבית יוסף עד שבית יוסף נאלץ לשלם להם מס.
וַיּ֤וֹאֶל הָֽאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּהַר־חֶ֔רֶס בְּאַיָּל֖וֹן וּבְשַֽׁעַלְבִ֑ים וַתִּכְבַּד֙ יַ֣ד בֵּית־יוֹסֵ֔ף וַיִּהְי֖וּ לָמַֽס׃גבול האמוריים היה מעל עקראבים, מהסלע ומעלה.
וּגְבוּל֙ הָאֱמֹרִ֔י מִֽמַּעֲלֵ֖ה עַקְרַבִּ֑ים מֵהַסֶּ֖לַע וָמָֽעְלָה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תחילת המלחמות בארץ
וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת יְהוֹשֻׁ֔עַ וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּיהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֧נוּ אֶל־הַֽכְּנַעֲנִ֛י בַּתְּחִלָּ֖ה לְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ׃
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֖ה יְהוּדָ֣ה יַעֲלֶ֑ה הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ בְּיָדֽוֹ׃
וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְשִׁמְע֨וֹן אָחִ֜יו עֲלֵ֧ה אִתִּ֣י בְגוֹרָלִ֗י וְנִֽלָּחֲמָה֙ בַּֽכְּנַעֲנִ֔י וְהָלַכְתִּ֧י גַם־אֲנִ֛י אִתְּךָ֖ בְּגוֹרָלֶ֑ךָ וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן׃
וַיַּ֣עַל יְהוּדָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־הַכְּנַעֲנִ֥י וְהַפְּרִזִּ֖י בְּיָדָ֑ם וַיַּכּ֣וּם בְּבֶ֔זֶק עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃
הַמִּלְחָמוֹת בְּבְּזֶק וּבִירוּשָׁלַיִם
וַֽ֠יִּמְצְאוּ אֶת־אֲדֹנִ֥י בֶ֙זֶק֙ בְּבֶ֔זֶק וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בּ֑וֹ וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י וְאֶת־הַפְּרִזִּֽי׃
וַיָּ֙נָס֙ אֲדֹ֣נִי בֶ֔זֶק וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרָ֑יו וַיֹּאחֲז֣וּ אֹת֔וֹ וַֽיְקַצְּצ֔וּ אֶת־בְּהֹנ֥וֹת יָדָ֖יו וְרַגְלָֽיו׃
וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹֽנִי־בֶ֗זֶק שִׁבְעִ֣ים ׀ מְלָכִ֡ים בְּֽהֹנוֹת֩ יְדֵיהֶ֨ם וְרַגְלֵיהֶ֜ם מְקֻצָּצִ֗ים הָי֤וּ מְלַקְּטִים֙ תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי כֵּ֥ן שִׁלַּם־לִ֖י אֱלֹהִ֑ים וַיְבִיאֻ֥הוּ יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֥מָת שָֽׁם׃ (פ)
וַיִּלָּחֲמ֤וּ בְנֵֽי־יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּלְכְּד֣וּ אוֹתָ֔הּ וַיַּכּ֖וּהָ לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃
כיבוש חברון ודביר
וְאַחַ֗ר יָֽרְדוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּֽכְּנַעֲנִ֑י יוֹשֵׁ֣ב הָהָ֔ר וְהַנֶּ֖גֶב וְהַשְּׁפֵלָֽה׃
וַיֵּ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה אֶל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּחֶבְר֔וֹן וְשֵׁם־חֶבְר֥וֹן לְפָנִ֖ים קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֑ע וַיַּכּ֛וּ אֶת־שֵׁשַׁ֥י וְאֶת־אֲחִימַ֖ן וְאֶת־תַּלְמָֽי׃
וַיֵּ֣לֶךְ מִשָּׁ֔ם אֶל־יוֹשְׁבֵ֖י דְּבִ֑יר וְשֵׁם־דְּבִ֥יר לְפָנִ֖ים קִרְיַת־סֵֽפֶר׃
וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר־יַכֶּ֥ה אֶת־קִרְיַת־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה׃
הניצחון של עתניאל וקציעת המים
וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁא֤וֹל מֵֽאֵת־אָבִ֙יהָ֙ הַשָּׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה־לָּֽךְ׃
וַתֹּ֨אמֶר ל֜וֹ הָֽבָה־לִּ֣י בְרָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם וַיִּתֶּן־לָ֣הּ כָּלֵ֗ב אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּ֔ית וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּֽית׃ (פ)
וּבְנֵ֣י קֵינִי֩ חֹתֵ֨ן מֹשֶׁ֜ה עָל֨וּ מֵעִ֤יר הַתְּמָרִים֙ אֶת־בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִדְבַּ֣ר יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּנֶ֣גֶב עֲרָ֑ד וַיֵּ֖לֶךְ וַיֵּ֥שֶׁב אֶת־הָעָֽם׃
כיבוש שטחי יהודה ושמעון
וַיֵּ֤לֶךְ יְהוּדָה֙ אֶת־שִׁמְע֣וֹן אָחִ֔יו וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב צְפַ֑ת וַיַּחֲרִ֣ימוּ אוֹתָ֔הּ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שֵׁם־הָעִ֖יר חָרְמָֽה׃
וַיִּלְכֹּ֤ד יְהוּדָה֙ אֶת־עַזָּ֣ה וְאֶת־גְּבוּלָ֔הּ וְאֶֽת־אַשְׁקְל֖וֹן וְאֶת־גְּבוּלָ֑הּ וְאֶת־עֶקְר֖וֹן וְאֶת־גְּבוּלָֽהּ׃
וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶתּ־יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖רֶשׁ אֶת־הָהָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א לְהוֹרִישׁ֙ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָעֵ֔מֶק כִּי־רֶ֥כֶב בַּרְזֶ֖ל לָהֶֽם׃
וַיִּתְּנ֤וּ לְכָלֵב֙ אֶת־חֶבְר֔וֹן כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיּ֣וֹרֶשׁ מִשָּׁ֔ם אֶת־שְׁלֹשָׁ֖ה בְּנֵ֥י הָעֲנָֽק׃
כיבוש בית אל וחלקו של בנימין
וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ יֹשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלִַ֔ם לֹ֥א הוֹרִ֖ישׁוּ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וַיֵּ֨שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)
וַיַּעֲל֧וּ בֵית־יוֹסֵ֛ף גַּם־הֵ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וַֽיהוָ֖ה עִמָּֽם׃
וַיָּתִ֥ירוּ בֵית־יוֹסֵ֖ף בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְשֵׁם־הָעִ֥יר לְפָנִ֖ים לֽוּז׃
וַיִּרְאוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים אִ֖ישׁ יוֹצֵ֣א מִן־הָעִ֑יר וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ הַרְאֵ֤נוּ נָא֙ אֶת־מְב֣וֹא הָעִ֔יר וְעָשִׂ֥ינוּ עִמְּךָ֖ חָֽסֶד׃
חלק מהכיבושים והכנענים בארץ
וַיַּרְאֵם֙ אֶת־מְב֣וֹא הָעִ֔יר וַיַּכּ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָאִ֥ישׁ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ שִׁלֵּֽחוּ׃
וַיֵּ֣לֶךְ הָאִ֔ישׁ אֶ֖רֶץ הַחִתִּ֑ים וַיִּ֣בֶן עִ֗יר וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ ל֔וּז ה֣וּא שְׁמָ֔הּ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
וְלֹא־הוֹרִ֣ישׁ מְנַשֶּׁ֗ה אֶת־בֵּית־שְׁאָ֣ן וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ֮ וְאֶת־תַּעְנַ֣ךְ וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ֒ וְאֶת־ישב [יֹשְׁבֵ֨י] ד֜וֹר וְאֶת־בְּנוֹתֶ֗יהָ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֤י יִבְלְעָם֙ וְאֶת־בְּנֹתֶ֔יהָ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־בְּנוֹתֶ֑יהָ וַיּ֙וֹאֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃
וַֽיְהִי֙ כִּֽי־חָזַ֣ק יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖ישׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃ (ס)
שבטים שלא כבשו את הארץ
וְאֶפְרַ֙יִם֙ לֹ֣א הוֹרִ֔ישׁ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּגָ֑זֶר וַיֵּ֧שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ בְּגָֽזֶר׃ (פ)
זְבוּלֻ֗ן לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יוֹשְׁבֵ֣י קִטְר֔וֹן וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֖י נַהֲלֹ֑ל וַיֵּ֤שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִי֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַיִּֽהְי֖וּ לָמַֽס׃ (ס)
אָשֵׁ֗ר לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י עַכּ֔וֹ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֖י צִיד֑וֹן וְאֶת־אַחְלָ֤ב וְאֶת־אַכְזִיב֙ וְאֶת־חֶלְבָּ֔ה וְאֶת־אֲפִ֖יק וְאֶת־רְחֹֽב׃
וַיֵּ֙שֶׁב֙ הָאָ֣שֵׁרִ֔י בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּ֖י לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃ (ס)
כישלון כיבוש השטחים
נַפְתָּלִ֗י לֹֽא־הוֹרִ֞ישׁ אֶת־יֹשְׁבֵ֤י בֵֽית־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וְאֶת־יֹשְׁבֵ֣י בֵית־עֲנָ֔ת וַיֵּ֕שֶׁב בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיֹשְׁבֵ֤י בֵֽית־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּבֵ֣ית עֲנָ֔ת הָי֥וּ לָהֶ֖ם לָמַֽס׃ (ס)
וַיִּלְחֲצ֧וּ הָאֱמֹרִ֛י אֶת־בְּנֵי־דָ֖ן הָהָ֑רָה כִּי־לֹ֥א נְתָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶק׃
וַיּ֤וֹאֶל הָֽאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּהַר־חֶ֔רֶס בְּאַיָּל֖וֹן וּבְשַֽׁעַלְבִ֑ים וַתִּכְבַּד֙ יַ֣ד בֵּית־יוֹסֵ֔ף וַיִּהְי֖וּ לָמַֽס׃
וּגְבוּל֙ הָאֱמֹרִ֔י מִֽמַּעֲלֵ֖ה עַקְרַבִּ֑ים מֵהַסֶּ֖לַע וָמָֽעְלָה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת המלחמות הראשונות של בני ישראל בארץ לאחר מות יהושוע, תוך פירוט של ניצחונות, כיבושים וקשיים בכיבוש שטחים מסוימים.
תחילת המלחמות בארץ
לאחר מות יהושע, בני ישראל מבקשים הדרכה מהַשם לגבי מי יתחיל להילחם בכנענים. הַשם קובע כי שבט יהודה יעלה למלחמה. יהודה מזמין את שמעון להצטרף אליו, ושניהם פוגשים את הכנענים והפרזים בבזק, שם מנצחים עשרת אלפים איש.
הַמִּלְחָמוֹת בְּבְּזֶק וּבִירוּשָׁלַיִם
הַפֶּסֻקִּים מְתָאֲרִים אֶת הַמִּלְחָמָה בְּבְּזֶק, בּוֹ הֻכְנִיעַ אֲדֹנִי בְּזֶק וְהַגִּידִים חֻתְכוּ לוֹ, וְאֶת הַכִּבּוּשׁ הַיּוּדָהִי שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, הַנִּכְבֶּשֶׁת בַּחֶרֶב וּבָאֵשׁ.
כיבוש חברון ודביר
בני יהודה יוצאים למלחמה נגד הכנענים באזורי ההרים, הנגב והשפלה. הם מכים את יושבי חברון (קרית ארבע) ומשם ממשיכים לדביר (קרית ספר), כאשר הבטחה למתנה מצפה למי שיכבוש את דביר.
הניצחון של עתניאל וקציעת המים
הקטע מתאר את עתניאל בן קנז הלכוד את אויבו, ואת הנישואין לבת משה, עכסה, שקיבלה ממנו מעייות מים כחלק מברכה. בנוסף, מתוארת עלייתה של קבוצת בני קייני להתיישב עם בני יהודה באזור עֲרָד.
כיבוש שטחי יהודה ושמעון
הפסוקים מתארים את המשך כיבוש הארץ על ידי שבט יהודה ושמעון. יהודה כבש את צפת, עזה, אשקלון ועקרון. למרות שהשם היה עם יהודה, קשיים מנעו את כיבוש יושבי העמקים בשל רכבי הברזל שלהם. בנוסף, כאלב קיבל את חברון וכבש שם שלושה בני הענק.
כיבוש בית אל וחלקו של בנימין
הפרק מתאר את המשך כיבוש הארץ. בני בנימין לא הצליחו להוציא את היבוסים מירושלים. לעומת זאת, בית יוסף עלו לבית אל, כבשו אותה, ובכך שינו את שם העיר לוז. במהלך המבצע, השומרים של העיר פנו לאדם שראה יצא מהעיר וביקשו ממנו להראות להם את הכניסה לעיר בתמורה לחסד.
חלק מהכיבושים והכנענים בארץ
הקטע מתאר את המשך המלחמות בסיבובים השונים. הוא מזכיר את כיבוש הכניסה לעיר ואת המקלט של האיש בארץ החתים. כמו כן, מתואר כי מנשה לא השתלט על ערי הבקעת ועל תושביהן, והכנענים המשיכו לגור באזורים אלו למרות החוזק הישראלי.
שבטים שלא כבשו את הארץ
הפסוקים מתארים את הכישלון של שבטי אפרים, זבולון ואשר בכבוש שטחי הכנענים. אפרים לא כבש את גזר, זבולון לא כבש את קטרון ונהלל, ושבט אשר לא כבש ערים רבות לאורך החוף. כתוצאה מכך, הכנענים המשיכו לחיות בתוך שטחי השבטים הללו ועבדו כעבדים או חיו לצד השבטים.
כישלון כיבוש השטחים
הקטע מתאר את חוסר היכולת של שבטי נפתלי, דן ובית יוסף לכבוש את שטחי הכנענים והאמוריים. שבט נפתלי נשאר תחת שלטון כנעני, שבט דן נדחק להרים עקב לחץ האמוריים, ובית יוסף נאלץ לשלם מס לאמוריים שחיה בהר חרס ובאזור איילון ושעלבים.
הפרק מסתיים בתיאור המצב שבו חלק מהשבטים לא הצליחו לגרש את הכנענים מארצם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
החלוק והזכויות בנחלת ישראל
״והיה כי תלך עמנו וגו' וכי מה טובה הטיבו לו אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש״
הספרי מפרש את הפסוק הראשון בספר שופטים ומסביר פרט היסטורי לגבי חלוקת הארץ. לפי הפירוש, בזמן חלוקת הארץ, כל מי שקיבל חלק, גם אם היה בית המקדש, קיבל יחד איתו שטח נוסף של דושנה מיריחו. השטח הזה היה בגודל חמש מאות אמה על חלומי מאות אמה. השטח הזה ניתן ליונדב בן רכב, ומשפחתו אכלה ממנו במשך ארבע מאות וארבעים שנה. הסבר זה מתבסס על חישוב זמנים המקביל למשך השהות במדבר. הפירוש מציין כי כאשר השכינה שרתה בנחלת בנימין, בני משפחתו של יונדב באו לקחת את חלקם בקרקע. המפרש מקשר בין האירוע הזה לבין נוכחות בני קיני משה בנחלת בנימין, כפי שמופיע בטקסט המקראי.
ספרי במדבר פ״א:א׳ ↗הַדְּגָלִים וְהַתְּאוּוָה לְהִתְקָרֵב
״דָּבָר אַחֵר, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְּאוֹתוֹת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן (שה״ש ב, ד). מַהוּ הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן. כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ״
בַּמִּדְרָשׁ הַמְּסוּר, מְסֻרְעִים הַקָּשָׁרִים שֶׁבֵּין הַמַּעֲשִׂים שֶׁבְּהַר סִינַי לְעִנְיַן הַתְּאוּוָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְדְּגָלִים. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר שֶׁכְּשֶׁנִּגְלָה הַשֵּׁם עַל הָהָר, יָרְדוּ עִמּוֹ עֶשְׂרִים וְׁשְׁנַיִם אֶלְף מֶרְכָּבוֹת מַלְאָכִים שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִים דְּגָלִים רַבִּים. כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ אוֹתָם, הֵם הִתְאַוּוּ לְהִהְיוֹת כָּכָה. הַמִּדְרָשׁ מְפַרֵשׁ אֶת הַפֶּסַע בְּמַשְׁלָשׁ הַתּוֹרָה לְיַיִן, וּמְסַבֵּר שֶׁהַשֵּׁם עָנָה לִתְאוּוָתָם וְהִתְאַוְּתוּ לְדְּגָלִים. כְּבָר הַמִּדְרָשׁ מַקְדִּים וּמְסַבֵּל כְּבָר הַמִּדְרָשׁ מַקְדִּים וּמְסַבֵּל כְּבָר הַמִּדְרָשׁ מַקְדִּים וּמְסַבֵּל כְּרֵיכִי הַפֵּרוּשׁ הַמִּדְרָשִׁי, שֶׁמַּבְחִין בֵּין הַמֶּרְחָק שֶׁל הַשְּׁבָטִים לְמֵשְׁכָן הַקֹּדֶשׁ לְבֵין מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לוֹ, כְּדֵי לְהַבְטִיחַ פְּשָׁרָה בְּעֵת כַּעַס.
מדרש תנחומא, במדבר י״ד:א׳ ↗בעקבות המפרשים
התקדםות הכיבוש והמאבק על ירושלים
״ויביאהו ירושלם. שהלכו משם להלחם על ירושלים:״
הפרק מתאר את המשך כיבוש הארץ על ידי שבטי ישראל לאחר מות יהושע. שבט יהודה ושימעון יוצאים למלחמה נגד כנען, מצליחים לכבוש את ההרים ואת חלק מהעמקים, אך לא הצליחו לגרש את תושבי עמלק וכוסי. ישנם גם שבטים שלא הצליחו לגרש את הכנענים מהמישור, ונותרו כתושבים בתוך השבטים. בפסוק השביעי, מופיע פירושו של רש"י המציין כי כוחות יהודה הביאו את עדו, אבי כרם, לירושלים. רש"י מסביר שהמסע הזה היה חלק מהניסיון להילחם על ירושלים עצמה. הגישה כאן מפרשת את הפעולה כחלק ממאבק רציף על השליטה בעיר.
רש״י על שופטים 1:7:2 ↗מנשה והכיבוש שלא הושלם
״ולא הוריש מנשה. סיפר הכתוב בגנותו, שהתחילו למעול בהקדוש ברוך הוא שצוה אותם (במדבר לג נב): והורשתם את כל יושבי הארץ וגו':״
בפסוק זה נאמר ששבט מנשה לא קיבל את כל השטח שהובטח לו. לפי רש״י, הכתוב מדגיש כאן את החוסר בהצלחה בתורת המעשים. רש״י מסביר שהסיבה לכך היא שהשבטים התחילו לעבור על המצוות של הַשֵּׁם, כפי שמתואר בספר במדבר, כשהם לא גירשו את כל יושבי הארץ כפי שצוו. הפרשן מתמקד בקשר שבין המעשים של עם ישראל לבין חלוקת הארץ. הוא מציין שהחוסר בכיבוש קשור ישירות לחוסר נאמנות למצוות הַשֵּׁם. הגישה כאן היא שחוסר העמידה בצוות הַשֵּׁם הוביל לכך שהשטחים לא הועברו לידי בני ישראל במלואם.
רש״י על שופטים 1:27:1 ↗שב וסיפר בני יהודה את מלחמותיהם
״וילך יהודה. הם כלב ואנשיו, שהם מבני יהודה ואף שהמלחמה ההיא היתה בימי יהושע, חזר לספר יחד כל המלחמות שעשו בני יהודה, החדשות והישנות, ועם״
המצודת דוד מסביר שפסוק זה מתאר את כל המלחמות שניהלו בני יהודה. הכוונה היא גם למלחמות שהתרחשו כבר בימי יהושע וגם למלחמות חדשות יותר. הכותב מציין שכל המעשים הללו נכללו תחת התיאור של התקדמות שבטי יהודה. הפרשן מתמקד בחיבור בין האירועים השונים. הוא מראה שספר שופטים מרכז את ההיסטוריה של שבט יהודה כרצף אחד של ניצחונות ומאבקים. הגישה כאן היא היסטורית ומתמקדת בתיאור הפעולות של כלב ואנשיו כחלק מהמסורת של השבט.
מצודת דוד על שופטים 1:10:1 ↗הניסיון לכבוש את הארץ
״שלחו. לחפשי, ולא הכום עם בני העיר:״
בפרק הראשון של ספר שופטים אנו קוראים על המאבק של שבטי ישראל להשתלט על ארצות הכנענים. הספר מתאר את תהליך הכיבוש, את ההצלחות של שבט יהודה ואת הקושי להוציא את הכנענים מהאזורים שנותרו. הטקסט מפרט שמות של ערים, מלכים וקבוצות עמים שנותרו בארץ. המצודת דוד מסביר על הפסוק שבו נשלחו אנשים לחפש את המקום, וכי המטרה הייתה לחפש ולא רק להילחם עם תושבי העיר. הפירוש מבהיר כי הכוונה הייתה לחיפוש והתבוננות לפני או לצד הלחימה, ולא רק עימות ישיר בלבד.
מצודת דוד על שופטים 1:25:1 ↗