כל המלכים שנמצאים מעבר לירדן, בהרים, במישור ובכל חופי הים הגדול עד מול לבנון, שמעו על החיתים, האמורים, הכנענים, הפרזים, החיוים והיבוסים.
וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כָּֽל־הַמְּלָכִ֡ים אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן בָּהָ֣ר וּבַשְּׁפֵלָ֗ה וּבְכֹל֙ ח֚וֹף הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל אֶל־מ֖וּל הַלְּבָנ֑וֹן הַֽחִתִּי֙ וְהָ֣אֱמֹרִ֔י הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃יהושע · פרק ט׳
וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל׃
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התאספות המלכים והתחכום של גבעון
הם התאספו יחד כדי להילחם ביהושע ובבני ישראל כקבוצה אחת.
וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ יַחְדָּ֔ו לְהִלָּחֵ֥ם עִם־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֑ל פֶּ֖ה אֶחָֽד׃ (פ)תושבי גבעון שמעו מה יהושע עשה ביריחו ובעיה.
וְיֹשְׁבֵ֨י גִבְע֜וֹן שָׁמְע֗וּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ לִֽירִיח֖וֹ וְלָעָֽי׃הם פעלו בתחכום, הלכו ונעלו את עצמם, לקחו שקים בלויים עבור הצאן שלהם, ויין בבקבוקים בלויים, חרורים וסגורים.
וַיַּעֲשׂ֤וּ גַם־הֵ֙מָּה֙ בְּעָרְמָ֔ה וַיֵּלְכ֖וּ וַיִּצְטַיָּ֑רוּ וַיִּקְח֞וּ שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙ לַחֲמ֣וֹרֵיהֶ֔ם וְנֹאד֥וֹת יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים וּמְבֻקָּעִ֖ים וּמְצֹרָרִֽים׃הניסיון לכרות ברית עם החיווים
נעליהם היו בלויות, רגליהם היו שחוקים, ועל נעליהם היו סנדלים בלויים, וכל לחם המזון שלהם היה יבש ומתפורר.
וּנְעָל֨וֹת בָּל֤וֹת וּמְטֻלָּאוֹת֙ בְּרַגְלֵיהֶ֔ם וּשְׂלָמ֥וֹת בָּל֖וֹת עֲלֵיהֶ֑ם וְכֹל֙ לֶ֣חֶם צֵידָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה נִקֻּדִֽים׃הם הלכו אל יהושע, אל המחנה שביגלגאל, ואמרו לו ולאיש מישראל: "באנו ממקום רחוק, ועכשיו בואו ונכרת עמנו ברית."
וַיֵּלְכ֧וּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּ֑ל וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו וְאֶל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל מֵאֶ֤רֶץ רְחוֹקָה֙ בָּ֔אנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ־לָ֥נוּ בְרִֽית׃איש מישראל אמר לחיווי: "אולי אתה גר בתוכי, ואיך אוכל לכרות איתך ברית?"
ויאמרו [וַיֹּ֥אמֶר] אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַחִוִּ֑י אוּלַ֗י בְּקִרְבִּי֙ אַתָּ֣ה יוֹשֵׁ֔ב וְאֵ֖יךְ אכרות־[אֶֽכְרָת־] לְךָ֥ בְרִֽית׃עבדיהם אמרו ליהושע: "אנחנו עבדיך", ויהושע שאל אותם: "מי אתם ומאיפה אתם באים?"
וַיֹּאמְר֥וּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ עֲבָדֶ֣יךָ אֲנָ֑חְנוּ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ מִ֥י אַתֶּ֖ם וּמֵאַ֥יִן תָּבֹֽאוּ׃הסכם הברית עם הגבאיים
הם אמרו לו: עבדיך הגיעו ממקום רחוק מאוד בשם ה׳ אלוהיך, כי שמענו שמענו את כל מה שעשית במצרים.
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו מֵאֶ֨רֶץ רְחוֹקָ֤ה מְאֹד֙ בָּ֣אוּ עֲבָדֶ֔יךָ לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּֽי־שָׁמַ֣עְנוּ שָׁמְע֔וֹ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּמִצְרָֽיִם׃ואת כל מה שעשית לשני מלכי האמוריים מעבר לירדן, לסחון מלך חשבון ולעוג מלך הבשן שבעשתרות.
וְאֵ֣ת ׀ כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה לִשְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן לְסִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וּלְע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֖ן אֲשֶׁ֥ר בְּעַשְׁתָּרֽוֹת׃הזקנים שלנו וכל יושבי ארצנו אמרו לנו: קחו בידכם אוכל לדרך וסעו לקראתם, ואמרו להם שאנחנו עבדיכם ועכשיו כרתו איתנו ברית.
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֵ֡ינוּ זְֽקֵינֵינוּ֩ וְכָל־יֹשְׁבֵ֨י אַרְצֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר קְח֨וּ בְיֶדְכֶ֤ם צֵידָה֙ לַדֶּ֔רֶךְ וּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֲלֵיהֶם֙ עַבְדֵיכֶ֣ם אֲנַ֔חְנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ־לָ֥נוּ בְרִֽית׃הלחם הזה הוא חם, הצטיידנו בו מבתינו ביום שיצאנו ללכת אליכם, ועכשיו הוא יבש ושיש עליו נקודות.
זֶ֣ה ׀ לַחְמֵ֗נוּ חָ֞ם הִצְטַיַּ֤דְנוּ אֹתוֹ֙ מִבָּ֣תֵּ֔ינוּ בְּי֥וֹם צֵאתֵ֖נוּ לָלֶ֣כֶת אֲלֵיכֶ֑ם וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָבֵ֔שׁ וְהָיָ֖ה נִקֻּדִֽים׃הברית עם הגבלאים
והנה, אלה כדאי היין שמשכנו מלאים וחדשים, אבל הם נסדקו. ואלה הבגדים והנעליים שלנו, הם בלויים מאוד מרוב הדרך.
וְאֵ֨לֶּה נֹאד֤וֹת הַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֣אנוּ חֲדָשִׁ֔ים וְהִנֵּ֖ה הִתְבַּקָּ֑עוּ וְאֵ֤לֶּה שַׂלְמוֹתֵ֙ינוּ֙ וּנְעָלֵ֔ינוּ בָּל֕וּ מֵרֹ֥ב הַדֶּ֖רֶךְ מְאֹֽד׃והאנשים לקחו מהאספקה שלהם, ולא שאלו את הַשֵּׁם.
וַיִּקְח֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים מִצֵּידָ֑ם וְאֶת־פִּ֥י יְהוָ֖ה לֹ֥א שָׁאָֽלוּ׃יהושע עשה להם שלום וכרת איתם ברית כדי שיחיו, והמנהיגים של הקהילה נשבעו להם.
וַיַּ֨עַשׂ לָהֶ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שָׁל֔וֹם וַיִּכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית לְחַיּוֹתָ֑ם וַיִּשָּׁבְע֣וּ לָהֶ֔ם נְשִׂיאֵ֖י הָעֵדָֽה׃ואחרי שלושה ימים מסוף הברית שכרת איתם, הם שמעו שהם קרובים אליו ושהם יושבים בתוך עמתו.
וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים אַחֲרֵ֕י אֲשֶׁר־כָּרְת֥וּ לָהֶ֖ם בְּרִ֑ית וַֽיִּשְׁמְע֗וּ כִּי־קְרֹבִ֥ים הֵם֙ אֵלָ֔יו וּבְקִרְבּ֖וֹ הֵ֥ם יֹשְׁבִֽים׃השבועה לגבעון
בני ישראל יצאו ממקומם והגיעו לעריהם ביום השלישי. הערים האלו היו גבעון, הכפירה, בער שמת, קרית יערים.
וַיִּסְע֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־עָרֵיהֶ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וְעָרֵיהֶם֙ גִּבְע֣וֹן וְהַכְּפִירָ֔ה וּבְאֵר֖וֹת וְקִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃בני ישראל לא תקפו אותם כי מנהיגי העדה נשבעו להם בשם יהוה אלוהי ישראל. כל העדה כעסה על המנהיגים.
וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־נִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כָל־הָעֵדָ֖ה עַל־הַנְּשִׂיאִֽים׃כל המנהיגים אמרו לכל העדה: נשבענו להם בשם יהוה אלוהי ישראל, ולכן עכשיו אנחנו לא יכולים לפגוע בהם.
וַיֹּאמְר֤וּ כָל־הַנְּשִׂיאִים֙ אֶל־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽם׃נעשה להם ככה וניתן להם לחיות, כדי שלא יבוא עלינו כעס על השבועה שנתנו להם.
זֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַל־הַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם׃הסכם העבדים עם הגבעונים
המנהיגים אמר להם: "שתחיו". והם הפכו לחוטבי עצים ושואבי מים עבור כל הקהילה, בדיוק כפי שהמנהיגים הבטיחו להם.
וַיֹּאמְר֧וּ אֲלֵיהֶ֛ם הַנְּשִׂיאִ֖ים יִֽחְי֑וּ וַ֠יִּֽהְיוּ חֹטְבֵ֨י עֵצִ֤ים וְשֹֽׁאֲבֵי־מַ֙יִם֙ לְכָל־הָ֣עֵדָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבְּר֥וּ לָהֶ֖ם הַנְּשִׂיאִֽים׃יהושע קרא להם ודיבר אליהם ואמר: "למה רעיתם אותנו? אמרתם לנו שאנחנו רחוקים מכם מאוד, למרות שאתם יושבים בתוכנו".
וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר לָמָּה֩ רִמִּיתֶ֨ם אֹתָ֜נוּ לֵאמֹ֗ר רְחוֹקִ֨ים אֲנַ֤חְנוּ מִכֶּם֙ מְאֹ֔ד וְאַתֶּ֖ם בְּקִרְבֵּ֥נוּ יֹשְׁבִֽים׃ועכשיו אתם ארורים, ולא יחסר לכם עבדים, חוטבי עצים ושואבי מים לבית האלוהים.
וְעַתָּ֖ה אֲרוּרִ֣ים אַתֶּ֑ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֨ת מִכֶּ֜ם עֶ֗בֶד וְחֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹֽׁאֲבֵי־מַ֖יִם לְבֵ֥ית אֱלֹהָֽי׃הם ענו ליהושע ואמרו: "כי סיפרו לעבדיך מה הַשֵּׁם אלוהיכם ציווה למשה עבדו לתת לכם את כל הארץ ולהשמיד את כל יושבי הארץ מלפניכם. לכן מאוד פחדנו על חיינו ועשינו את הדבר הזה".
וַיַּעֲנ֨וּ אֶת־יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּאמְר֗וּ כִּי֩ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֤ד לַעֲבָדֶ֙יךָ֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת־כָּל־הָאָ֔רֶץ וּלְהַשְׁמִ֛יד אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶ֑ם וַנִּירָ֨א מְאֹ֤ד לְנַפְשֹׁתֵ֙ינוּ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וַֽנַּעֲשֵׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃הברית עם חותתי הגבואים
ועכשיו אנחנו בידיך. תעשה איתנו מה שנראה לך טוב וישר.
וְעַתָּ֖ה הִנְנ֣וּ בְיָדֶ֑ךָ כַּטּ֨וֹב וְכַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינֶ֛יךָ לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖נוּ עֲשֵֽׂה׃הוא עשה להם כך, והוא הציל אותם מידי בני ישראל ולא הרג אותם.
וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֥א הֲרָגֽוּם׃באותו היום יהושע נתן אותם כחותבי עצים ושואבי מים עבור הקהילה ועבור מזבח הַשֵּׁם, עד היום הזה, במקום שיבחר.
וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התאספות המלכים והתחכום של גבעון
וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כָּֽל־הַמְּלָכִ֡ים אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן בָּהָ֣ר וּבַשְּׁפֵלָ֗ה וּבְכֹל֙ ח֚וֹף הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל אֶל־מ֖וּל הַלְּבָנ֑וֹן הַֽחִתִּי֙ וְהָ֣אֱמֹרִ֔י הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃
וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ יַחְדָּ֔ו לְהִלָּחֵ֥ם עִם־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֑ל פֶּ֖ה אֶחָֽד׃ (פ)
וְיֹשְׁבֵ֨י גִבְע֜וֹן שָׁמְע֗וּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ לִֽירִיח֖וֹ וְלָעָֽי׃
וַיַּעֲשׂ֤וּ גַם־הֵ֙מָּה֙ בְּעָרְמָ֔ה וַיֵּלְכ֖וּ וַיִּצְטַיָּ֑רוּ וַיִּקְח֞וּ שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙ לַחֲמ֣וֹרֵיהֶ֔ם וְנֹאד֥וֹת יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים וּמְבֻקָּעִ֖ים וּמְצֹרָרִֽים׃
הניסיון לכרות ברית עם החיווים
וּנְעָל֨וֹת בָּל֤וֹת וּמְטֻלָּאוֹת֙ בְּרַגְלֵיהֶ֔ם וּשְׂלָמ֥וֹת בָּל֖וֹת עֲלֵיהֶ֑ם וְכֹל֙ לֶ֣חֶם צֵידָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה נִקֻּדִֽים׃
וַיֵּלְכ֧וּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּ֑ל וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו וְאֶל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל מֵאֶ֤רֶץ רְחוֹקָה֙ בָּ֔אנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ־לָ֥נוּ בְרִֽית׃
ויאמרו [וַיֹּ֥אמֶר] אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַחִוִּ֑י אוּלַ֗י בְּקִרְבִּי֙ אַתָּ֣ה יוֹשֵׁ֔ב וְאֵ֖יךְ אכרות־[אֶֽכְרָת־] לְךָ֥ בְרִֽית׃
וַיֹּאמְר֥וּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ עֲבָדֶ֣יךָ אֲנָ֑חְנוּ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ מִ֥י אַתֶּ֖ם וּמֵאַ֥יִן תָּבֹֽאוּ׃
הסכם הברית עם הגבאיים
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו מֵאֶ֨רֶץ רְחוֹקָ֤ה מְאֹד֙ בָּ֣אוּ עֲבָדֶ֔יךָ לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּֽי־שָׁמַ֣עְנוּ שָׁמְע֔וֹ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּמִצְרָֽיִם׃
וְאֵ֣ת ׀ כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה לִשְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן לְסִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וּלְע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֖ן אֲשֶׁ֥ר בְּעַשְׁתָּרֽוֹת׃
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֵ֡ינוּ זְֽקֵינֵינוּ֩ וְכָל־יֹשְׁבֵ֨י אַרְצֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר קְח֨וּ בְיֶדְכֶ֤ם צֵידָה֙ לַדֶּ֔רֶךְ וּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֲלֵיהֶם֙ עַבְדֵיכֶ֣ם אֲנַ֔חְנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ־לָ֥נוּ בְרִֽית׃
זֶ֣ה ׀ לַחְמֵ֗נוּ חָ֞ם הִצְטַיַּ֤דְנוּ אֹתוֹ֙ מִבָּ֣תֵּ֔ינוּ בְּי֥וֹם צֵאתֵ֖נוּ לָלֶ֣כֶת אֲלֵיכֶ֑ם וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָבֵ֔שׁ וְהָיָ֖ה נִקֻּדִֽים׃
הברית עם הגבלאים
וְאֵ֨לֶּה נֹאד֤וֹת הַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֣אנוּ חֲדָשִׁ֔ים וְהִנֵּ֖ה הִתְבַּקָּ֑עוּ וְאֵ֤לֶּה שַׂלְמוֹתֵ֙ינוּ֙ וּנְעָלֵ֔ינוּ בָּל֕וּ מֵרֹ֥ב הַדֶּ֖רֶךְ מְאֹֽד׃
וַיִּקְח֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים מִצֵּידָ֑ם וְאֶת־פִּ֥י יְהוָ֖ה לֹ֥א שָׁאָֽלוּ׃
וַיַּ֨עַשׂ לָהֶ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שָׁל֔וֹם וַיִּכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית לְחַיּוֹתָ֑ם וַיִּשָּׁבְע֣וּ לָהֶ֔ם נְשִׂיאֵ֖י הָעֵדָֽה׃
וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים אַחֲרֵ֕י אֲשֶׁר־כָּרְת֥וּ לָהֶ֖ם בְּרִ֑ית וַֽיִּשְׁמְע֗וּ כִּי־קְרֹבִ֥ים הֵם֙ אֵלָ֔יו וּבְקִרְבּ֖וֹ הֵ֥ם יֹשְׁבִֽים׃
השבועה לגבעון
וַיִּסְע֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־עָרֵיהֶ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וְעָרֵיהֶם֙ גִּבְע֣וֹן וְהַכְּפִירָ֔ה וּבְאֵר֖וֹת וְקִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃
וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־נִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כָל־הָעֵדָ֖ה עַל־הַנְּשִׂיאִֽים׃
וַיֹּאמְר֤וּ כָל־הַנְּשִׂיאִים֙ אֶל־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽם׃
זֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַל־הַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם׃
הסכם העבדים עם הגבעונים
וַיֹּאמְר֧וּ אֲלֵיהֶ֛ם הַנְּשִׂיאִ֖ים יִֽחְי֑וּ וַ֠יִּֽהְיוּ חֹטְבֵ֨י עֵצִ֤ים וְשֹֽׁאֲבֵי־מַ֙יִם֙ לְכָל־הָ֣עֵדָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבְּר֥וּ לָהֶ֖ם הַנְּשִׂיאִֽים׃
וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר לָמָּה֩ רִמִּיתֶ֨ם אֹתָ֜נוּ לֵאמֹ֗ר רְחוֹקִ֨ים אֲנַ֤חְנוּ מִכֶּם֙ מְאֹ֔ד וְאַתֶּ֖ם בְּקִרְבֵּ֥נוּ יֹשְׁבִֽים׃
וְעַתָּ֖ה אֲרוּרִ֣ים אַתֶּ֑ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֨ת מִכֶּ֜ם עֶ֗בֶד וְחֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹֽׁאֲבֵי־מַ֖יִם לְבֵ֥ית אֱלֹהָֽי׃
וַיַּעֲנ֨וּ אֶת־יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּאמְר֗וּ כִּי֩ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֤ד לַעֲבָדֶ֙יךָ֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת־כָּל־הָאָ֔רֶץ וּלְהַשְׁמִ֛יד אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶ֑ם וַנִּירָ֨א מְאֹ֤ד לְנַפְשֹׁתֵ֙ינוּ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וַֽנַּעֲשֵׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
הברית עם חותתי הגבואים
וְעַתָּ֖ה הִנְנ֣וּ בְיָדֶ֑ךָ כַּטּ֨וֹב וְכַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינֶ֛יךָ לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖נוּ עֲשֵֽׂה׃
וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֥א הֲרָגֽוּם׃
וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
26: וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל׃
התאספות המלכים והתחכום של גבעון
כל מלכי כנען באזור הירדן והים הגדול התאחדו למלחמה נגד יהושע ועם ישראל. במקביל, תושבי גבעון, ששמעו על כיבוש יריחו, קיממו תוכנית תחמון כדי להטעות את ישראל ולהימנע ממלחמה באמצעות ציוד ישן ובלוי.
הניסיון לכרות ברית עם החיווים
החיווים מתחזים למטיילים רחוקים עם ציוד בלוי כדי להטעות את ישראל ולכרות ברית שלום. איש מישראל מתעורר בספק לגבי האפשרות לכרות ברית כזו, בעוד יהושע מנסה לברר את זהותם ומקורם של האנשים.
הסכם הברית עם הגבאיים
תושבי ארץ רחוקה מגיעים אל יהושע בכיזב, מתחזים למטיילים שחזרו ממסע ארוך. הם טוענים שהם שמעו על מעשי ה׳ במצרים ועל כיבוש מלכי האמוריים. כדי להשיג ברית, הם מציגים לחם שהיראו כטרי אך הוא למעשה יבש ומתפורר.
הברית עם הגבלאים
הגבלאים הופיעו כבעלי מסע רחוק עם בגדים ויין ישנים כדי להוליך שולל את יהושע. האנשים התבססו על המראה הפיזי ולא התייעצו עם הַשֵּׁם. יהושע כרת איתם ברית של שלום, אך כעבור שלושה ימים התגלה כי הם בעצם שוכנים בקרבת מקום.
השבועה לגבעון
בני ישראל מגיעים לעריהם ביום השלישי למסע. מנהיגי העדה, שנשבעו בשם יהוה לא לפגוע בגבעוניים, מונעים את התקיפה. המנהיגים מחליטים לשמור על השבועה ולשחרר את הגבעוניים לחיים כדי למנוע כעס על הפרת ההסכם.
הסכם העבדים עם הגבעונים
לאחר שהמנהיגים הבטיחו לגבעונים חיים בתמורה לעבודה, יהושע תובע אותם על רמייתם. הגבעונים מסבירים שהם עשו זאת מתוך פחד מכוח הַשֵּׁם, לאחר ששמעו על פקודות הכיבוש שהגיעו למשה.
הברית עם חותתי הגבואים
הגבואים מבקשים מהיהושע ברית בשל תכנון רמייה, ומבקשים שיעשה איתם מה שנראה לו טוב. יהושע מסכים לברית ולא הורג אותם. הוא ממנה אותם לעבודת הקהילה כחותבי עצים ושואבי מים עבור המזבח, ותפקידם נמשך עד היום במקום שיבחר.
26: וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל׃
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
דיני טומאה וטהרה בטרומה שירדה
״סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חֻלִּין, אוֹ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִים, יֵרָקֵבוּ. אִם טְהוֹרָה הָיְתָה אוֹתָהּ הַסְּאָה,״
המשנה במסכת תרומות דנה בדיני טרומה שירדה בטעות למקום לא ראוי. אם כמות הטרומה שירדה היא פחות ממאות חולין, או שהיא נפלה למקום של מעשר ראשון, מעשר שני או קדש, היא תירקב. אם הטרומה טהורה, ניתן למכור אותה לכהנים במחיר של טרומה, אך לא כולל את המחיר של אותה סאה שירדה. המשנה מפרטת גם מה קורה אם החולין שנפלו יחד עם הטרומה היו טמאים. במקרה כזה, ניתן להשתמש בחולין הללו למטרות מסוימות כמו ניקוד, קליאה או עיסון פירות, כדי שלא יתערבב טמא וטהר באותו מקום. הדיון מתמקד בהפרדה בין חומרים ובהגדרת ערכם הכלכלי וההלכתי לאחר נפילה.
משנה תרומות ה׳:א׳ ↗הַרְחָקָה מֵעֲבִירָה וְהַיִּצְרוֹן בַּמִּצְוָה הַקַּלָּה
״ברייתא אם חפץ אתה ללמוד אל תאמר על מה שלא שמעת שמעתי ואם שאלך דבר ואי אתה בקי בו אל תבוש לומר איני יודע ואם״
בַּבְּרַאיְתָּא שֶׁל מַסָּכְתָּה כַּלָּה רַבְּתִי, מִלְמַדֵּנוּ הַלְמָדָה הַנְּכוֹנָה בַּתּוֹרָה. הַמַּדְרִיךְ בַּטֶּקסט מַצִּיעַ עֵצָה לְכָל מְבַקֵּשׁ לִלְמֹד: אִם אֵינְךָ בָּקִי בְּדָבָה, אַל תְּבוֹשׁ לְהַכִּיר בְּחֹסֶרוֹתֶיךָ, וְאַל תְּתֵן לְעַצְמְךָ כִּלְאוֹן בְּעֵינֵי אֲנָשִׁים עַל מָה שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ. הַטֶּקסט מַצִּיעַ גַּם הַרְחָקָה מֵעֲבִירָה קַלָּה, כִּי הַמַּדְרִיךְ מְסַבֵּר שֶׁחֲטָא קָל יָכוֹל לְהוֹבִיל לְחֵטְא קָשֶׁה יוֹתֵר. הַמַּדְרִיךְ מְבִיאִים מִצְעוֹת שׁוֹנוֹת, כְּמוֹ דִּבְרֵי בֶן עֲזַאי שֶׁמְּצַוֶּה לָרוּץ לְמִצְוָה קַלָּה בְּרָצוֹן, וְגַם לְהִתְרַחֵק מֵעֲבִירָה בְּמַחְשָׁבָה. הַמַּדְרִיךְ מְפַרְשֵׁן אֶת הַצְּרִיכוּת בְּהוֹדָאָה עַל הַטּוּב שֶׁקִּבַּלְנוּ, מְבִיאִים דְּגַמִּים מֵהַכֹּתָב כְּמוֹ הָאֹכֵל וְהַשָּׂבֵעַ, וְמַסְבִּירִים כְּבָר כִּי הַהוֹדָאָה הִיא כְּרָכָה בְּקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה הַבְּרָכָה. הַמַּדְרִיךְ לֹא מְבִיא מִדְרָשׁ כְּעֶצֶם הַמִּקְרָא, אֶלָּא מְסַבֵּל אֶת הַדְּרָשָׁה כְּכָזוֹת מִשְׁאָה שֶׁל הַבְּרַאיְתָּא.
מסכת כלה רבתי ד׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
הסכם עם חבלי גבעון
״אולי בקרבי אתה יושב. שמא מיושבי הארץ אתם:״
בפרק זה אנו רואים כיצד בני גבעון משתמשים בתחבולה כדי להימנע מהשמדה על ידי ישראל. הם מציגים עצמם כבאים מעבר לנהר, עם בגדים בלויים ועם לחם עבש, כדי להיראות כאילו הם הגיעו ממרחק רחוק מאוד. המטרה של הגבעונים הייתה ליצור מצג שווא של מרחק פיזי כדי להצדיק ברית של שלום. רש"י מפרש את דברי בני ישראל בתחילת השיחה, ומציע שחלק מהשאלה של בני ישראל נבעה מחשד שמא הגבעונים הם למעשה יושבי הארץ המקומיים שמתחזים לזרים. הפרשן מתמקד בקושי של בני ישראל להבחין בין האמת למרחק המדומה, וכיצד השאלה שלהם נועדה לבדוק את מקורם האמיתי של האורחים.
רש״י על יהושע 9:7:1 ↗ההטעיה של גבעוני המרמה
״ויקחו האנשים מצידם. קבלו דבריהם שצדום בפיהם, לשון (שמות כא יג): ואשר לא צדה:״
בפרק זה אנו רואים כיצד בני ישראל נקרעו בין צורך בברית לבין חוסר בדיקה מדויקת. בני גבעון השתמשו בתחפושת של מסע רחוק כדי לגרום לישראל לחתימה על ברית שלום, מבלי לבקש משאלת שפתיים או לבדוק את המציאות בשטח. רש"י מסביר את הטעות בסיפור דרך לשון התורה. הוא מציין שהאנשים לא שאלו את הַשֵּׁם, אלא הסתמכו על מה שראו בעיניהם. לפי רש"י, המילה "לא צדו" מגיעה מתוך המקור של שמות, ומתארת מצב שבו לא נעשה מאמץ אמיתי כדי לבחון את האמת לפני קבלת ההחלטה.
רש״י על יהושע 9:14:1 ↗ההסכם עם גבעוניים
״בקרבי. בקרב הארץ הניתן לי והוא ארץ כנען:״
בפרק זה אנו רואים את מלכי כנען מתאספים כדי להילחם בישראל. חלק מהמלכים בחר בלוחמה, אך גבעון בחר בדרך אחרת. הם השתמשו בתחפושת של מסע רחוק כדי להטעות את בני ישראל ולכרת עמם ברית. הם הציגו עצמם כאנשים שבאים מארץ רחוקה מאוד, עם בגדים בלויים וכיכרות לחם עבשים, כדי שנחשוב שהם באים ממקום שאי אפשר לכבוש. הפרשן מצודת דוד מסביר בביאורו על הפסוק השביעי, כי הארץ שניתנה לי היא ארץ כנען. הוא מדגיש שהגבעוניים ניסו להעמיד מצג שווא לגבי המקור שלהם והמרחק שהם עברו, במטרה להבטיח שהברית תהיה תקפה גם בתוך גבולות הארץ המובטחת. הפשט מראה כיצד התחכום הוביל להסכם ששמר על חיי הגבעוניים אך הצמיד אותם לשירות ישראל.
מצודת דוד על יהושע 9:7:1 ↗הסכם עם הגבעונים
״זאת. רצה לומר, הדבר הזאת להחיות אותם, בעל כרחנו נעשה להם, שלא יקצוף ה׳ על בטול השבועה:״
בפרק זה מתוארת התחבטות של בני ישראל עם תושבי גבעון. הגבעונים השתמשו במרמה, כשהתחזו לאנשים שהגיעו ממקום רחוק מאוד, כדי להימנע מהמלחמה ולכרת ברית עם יהושע. למרות שהיה ניתן לגלות את המרמה, ישראל כרתו איתם ברית בשבועה, ועל כך חלו התנאים של עבודה תחת בני ישראל. המצודת דוד מסביר על פסוק עשרים, לפיו הברית נעשתה בנפש רחבה ובלב רחב. הכוונה היא שדרכם של בני ישראל הייתה להחיות את הגבעונים, ולכן הם הסכימו לעשות זאת גם אם היה חשש שהדבר עלול להוביל לזעם אלוקי בגלל הפרת השבועה. המפרש מדגיש שהרצון להציל חיים הוביל להסכמה זו.
מצודת דוד על יהושע 9:20:1 ↗