בני ישראל עלו למקום אחר ששבר את השבית, ועכן בן כרמי, בן זבדי, בן זרח, משבט יהודה, לקח מן השבית. והכעס של ה' על בני ישראל התעורר.
וַיִּמְעֲל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם וַיִּקַּ֡ח עָכָ֣ן בֶּן־כַּרְמִי֩ בֶן־זַבְדִּ֨י בֶן־זֶ֜רַח לְמַטֵּ֤ה יְהוּדָה֙ מִן־הַחֵ֔רֶם וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃יהושע · פרק ז׳
הַחֲרֵם בְּחֵרֶם וְהַמַּטּוֹר הַכָּזָב
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָווּ תִּסְבֹּלֶת בְּעַי הָעֵי, כִּי אֶחָד מֵהֶם עָשָׂה חֵרֶם, וְהַמַּמְשִׁיךְ לְתַקֵּף אֶת עֶכָּבּוֹת הַחֵטְא וְהַמִּמְשָׁךְ עַד לְגִילּוּי עַכָּן וְעִינוֹ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַחֲרֵם בְּחֵרֶם וְהַמַּטּוֹר הַכָּזָב
יהושע שלח אנשים מעיר יריחו, שנמצאת לפני בית אל, ואמר להם: "עלו וסיירו את הארץ". האנשים עלו וסיירו את העיר.
וַיִּשְׁלַח֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֲנָשִׁ֜ים מִֽירִיח֗וֹ הָעַ֞י אֲשֶׁ֨ר עִם־בֵּ֥ית אָ֙וֶן֙ מִקֶּ֣דֶם לְבֵֽית־אֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר עֲל֖וּ וְרַגְּל֣וּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּעֲלוּ֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וַֽיְרַגְּל֖וּ אֶת־הָעָֽי׃הם חזרו אל יהושע ואמרו לו: "אל כל העם יעלה, בין אם אלפיים איש או שלושת אלפים איש יעלו ויכסו את העיר, אל תטרד את כל העם כי הם מעטים".
וַיָּשֻׁ֣בוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ אַל־יַ֣עַל כָּל־הָעָם֒ כְּאַלְפַּ֣יִם אִ֗ישׁ א֚וֹ כִּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֣ים אִ֔ישׁ יַעֲל֖וּ וְיַכּ֣וּ אֶת־הָעָ֑י אַל־תְּיַגַּע־שָׁ֙מָּה֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם כִּ֥י מְעַ֖ט הֵֽמָּה׃מתוך העם עלו שלושת אלפים איש, והם נסו מפני אנשי העיר.
וַיַּעֲל֤וּ מִן־הָעָם֙ שָׁ֔מָּה כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּנֻ֕סוּ לִפְנֵ֖י אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃התבוסה בעאי
אנשי העיר הרגו שלו שלושים ושישה איש, ורדפו אותם עד לשער העיר. הם הוכו בירידה מהדרך, והלב של העם נמס כמו מים.
וַיַּכּ֨וּ מֵהֶ֜ם אַנְשֵׁ֣י הָעַ֗י כִּשְׁלֹשִׁ֤ים וְשִׁשָּׁה֙ אִ֔ישׁ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם לִפְנֵ֤י הַשַּׁ֙עַר֙ עַד־הַשְּׁבָרִ֔ים וַיַּכּ֖וּם בַּמּוֹרָ֑ד וַיִּמַּ֥ס לְבַב־הָעָ֖ם וַיְהִ֥י לְמָֽיִם׃יהושע קרע את בגדיו ונפל על פניו אל האדמה מול ארון ה׳, הוא וזקני ישראל, ושמו עפר על ראשם.
וַיִּקְרַ֨ע יְהוֹשֻׁ֜עַ שִׂמְלֹתָ֗יו וַיִּפֹּל֩ עַל־פָּנָ֨יו אַ֜רְצָה לִפְנֵ֨י אֲר֤וֹן יְהוָה֙ עַד־הָעֶ֔רֶב ה֖וּא וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲל֥וּ עָפָ֖ר עַל־רֹאשָֽׁם׃יהושע אמר: אדוני ה׳, למה העברת את העם הזה מעבר לירדן, כדי למסור אותנו לידי האמורים להשמיד אותנו? לו רק היינו נשארים מעבר לירדן.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֲהָ֣הּ ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה לָ֠מָה הֵעֲבַ֨רְתָּ הַעֲבִ֜יר אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַאֲבִידֵ֑נוּ וְלוּ֙ הוֹאַ֣לְנוּ וַנֵּ֔שֶׁב בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃אדוני, מה אפשר לומר אחרי שישראל הפכו את הגב לאויביהם?
בִּ֖י אֲדֹנָ֑י מָ֣ה אֹמַ֔ר אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁ֨ר הָפַ֧ךְ יִשְׂרָאֵ֛ל עֹ֖רֶף לִפְנֵ֥י אֹיְבָֽיו׃הַחֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל וְתוֹכְחַת הַשֵּׁם
הַכְּנַעֲנִיִּים וְכָל הַיֹּשְׁבִים בָּאָרֶץ יִשְׁמְעוּ עַל זֶה, וְהֵם יְכַסּוּ עָלֵינוּ וְיַשְׁמִידוּ אוֹתָנוּ מֵהָאָרֶץ. מָה תַּעֲשֶׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל?
וְיִשְׁמְע֣וּ הַֽכְּנַעֲנִ֗י וְכֹל֙ יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנָסַ֣בּוּ עָלֵ֔ינוּ וְהִכְרִ֥יתוּ אֶת־שְׁמֵ֖נוּ מִן־הָאָ֑רֶץ וּמַֽה־תַּעֲשֵׂ֖ה לְשִׁמְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃ (ס)וַהַשֵּׁם אָמַר לְיֵהוֹשׁוּעַ: קוּם, לָמָּה אַתָּה שׁוֹכֵב עַל פָּנֶיךָ?
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ קֻ֣ם לָ֑ךְ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אַתָּ֖ה נֹפֵ֥ל עַל־פָּנֶֽיךָ׃יִשְׂרָאֵל חָטְאָה, וְהֵם גַּם הֵפְרוּ אֶת הַבְּרִית שֶׁצִוִּיתִי אוֹתָם לִשְׁמֹר. הֵם לָקְחוּ מֵהַחֵרֶם, גָּנְבוּ, כָּחֲשׁוּ וְשָׂמוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּתוֹךְ כֵּלֵיהֶם.
חָטָא֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וְגַם֙ עָבְר֣וּ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אוֹתָ֑ם וְגַ֤ם לָֽקְחוּ֙ מִן־הַחֵ֔רֶם וְגַ֤ם גָּֽנְבוּ֙ וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּ וְגַ֖ם שָׂ֥מוּ בִכְלֵיהֶֽם׃בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד מִפְּנֵי אֹיְבֵיהֶם וְהֵם יִבְרְחוּ מִפְּנֵיהֶם, כִּי הֵם הָיוּ לַחֵרֶם. לֹא אֶהְיֶה עִמָּכֶם עוֹד אִם לֹא תַשְׁמִידוּ אֶת הַחֵרֶל מִבְּתוֹךְְכֶם.
וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִם־לֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם׃הַחֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל וְהַבְּרִירָה
קוּם, קַדֵּשׁ אֶת הָעָם וְאָמַרְתָּ: הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר, כִּי כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ חֵרֶם בְּקִרְבְּכֶם, וְלֹא תּוּכְלוּ לַעֲמֹד מוּל אוֹיְבֵיכֶם עַד שֶׁתַּסִּירוּ אֶת הַחֵרֶם מִבְּקִרְבְּכֶם.
קֻ֚ם קַדֵּ֣שׁ אֶת־הָעָ֔ם וְאָמַרְתָּ֖ הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָ֑ר כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל חֵ֤רֶם בְּקִרְבְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֣א תוּכַ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶ֔יךָ עַד־הֲסִירְכֶ֥ם הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם׃וּבַבֹּקֶר תִּתְקָרְבוּ לַשִּׁבְטִים שֶׁלָּכֶם, וְהַשֵּׁבֶט שֶׁהַשֵּׁם יִתְפֹּס יִתְקָרֵב לַמִּשְׁפָּחוֹת, וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְפֹּס תִּתְקָרֵב לַבָּתִּים, וְהַבַּיִת שֶׁהַשֵּׁם יִתְפֹּס יִתְקָרֵב לַגְּבָרִים.
וְנִקְרַבְתֶּ֥ם בַּבֹּ֖קֶר לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וְהָיָ֡ה הַשֵּׁבֶט֩ אֲשֶׁר־יִלְכְּדֶ֨נּוּ יְהוָ֜ה יִקְרַ֣ב לַמִּשְׁפָּח֗וֹת וְהַמִּשְׁפָּחָ֞ה אֲשֶֽׁר־יִלְכְּדֶ֤נָּה יְהוָה֙ תִּקְרַ֣ב לַבָּתִּ֔ים וְהַבַּ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר יִלְכְּדֶ֣נּוּ יְהוָ֔ה יִקְרַ֖ב לַגְּבָרִֽים׃וְהָאִישׁ שֶׁיִּתְפֹּס בַּחֵרֶם, יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל שֶׁשֶּׁלּוֹ, כִּי הוּא עָבַר אֶת בְּרִית הַשֵּׁם וְעָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל.
וְהָיָה֙ הַנִּלְכָּ֣ד בַּחֵ֔רֶם יִשָּׂרֵ֣ף בָּאֵ֔שׁ אֹת֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ כִּ֤י עָבַר֙ אֶת־בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְכִֽי־עָשָׂ֥ה נְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וַיַּשְׁכִּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לַשִּׁבְטִים שֶׁלּוֹ, וְשֵׁבֶט יְהוּדָה נֶתְפַּס.
וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיַּקְרֵ֥ב אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לִשְׁבָטָ֑יו וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט יְהוּדָֽה׃חטאו של עכן
הוא הוליך קרוב את משפחת יהודה, ואז את משפחת זרח, ואת משפחת זרח הוליך קרוב לגברים, ונלכד זבדי.
וַיַּקְרֵב֙ אֶת־מִשְׁפַּ֣חַת יְהוּדָ֔ה וַיִּלְכֹּ֕ד אֵ֖ת מִשְׁפַּ֣חַת הַזַּרְחִ֑י וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־מִשְׁפַּ֤חַת הַזַּרְחִי֙ לַגְּבָרִ֔ים וַיִּלָּכֵ֖ד זַבְדִּֽי׃הוא הוליך קרוב את ביתו לגברים, ונלכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח משבט יהודה.
וַיַּקְרֵ֥ב אֶת־בֵּית֖וֹ לַגְּבָרִ֑ים וַיִּלָּכֵ֗ד עָכָ֞ן בֶּן־כַּרְמִ֧י בֶן־זַבְדִּ֛י בֶּן־זֶ֖רַח לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃יהושע אמר לעכן: בני, כבוד נא את ה׳ אלוהי ישראל, תן לו תודה, וספר לי מה עשית, אל תסתיר ממני.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־עָכָ֗ן בְּנִי֙ שִֽׂים־נָ֣א כָב֗וֹד לַֽיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְתֶן־ל֣וֹ תוֹדָ֑ה וְהַגֶּד־נָ֥א לִי֙ מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ אַל־תְּכַחֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃עכן ענה ליהושע ואמר: אכן, חטאתי לה׳ אלוהי ישראל, וכך וכך עשיתי.
וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ לַֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי׃הלקיחה של השלל מעכשם
ראיתי בתוך השלל מעיל של ענר אחד טוב, ושווה מאתיים שקלי כסף, וلسון זהב אחד שמשקלו חמישים שקלים. חמדתי אותם ולקחתי אותם, והנה הם קבורים בארץ בתוך האוהל, והכסף מתחתיהם.
ואראה [וָאֵ֣רֶא] בַשָּׁלָ֡ל אַדֶּ֣רֶת שִׁנְעָר֩ אַחַ֨ת טוֹבָ֜ה וּמָאתַ֧יִם שְׁקָלִ֣ים כֶּ֗סֶף וּלְשׁ֨וֹן זָהָ֤ב אֶחָד֙ חֲמִשִּׁ֤ים שְׁקָלִים֙ מִשְׁקָל֔וֹ וָֽאֶחְמְדֵ֖ם וָֽאֶקָּחֵ֑ם וְהִנָּ֨ם טְמוּנִ֥ים בָּאָ֛רֶץ בְּת֥וֹךְ הָאָֽהֳלִ֖י וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָ׃יהושע שלח שליחים, והם רצו אל האוהל, והנה נמצא הדבר קבור באוהלו של עכשם, והכסף מתחתיו.
וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מַלְאָכִ֔ים וַיָּרֻ֖צוּ הָאֹ֑הֱלָה וְהִנֵּ֧ה טְמוּנָ֛ה בְּאָהֳל֖וֹ וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָ׃הם לקחו אותם מתוך האוהל והביאו אותם אל יהושע ואל כל בני ישראל, והניחו אותם לפני ה'.
וַיִּקָּחוּם֙ מִתּ֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל וַיְבִאוּם֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ וְאֶ֖ל כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּצִּקֻ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃יהושע לקח את עכשם בן זרח, את הכסף, את המעיל, את לשון הזהב, את בניו ואת בנותיו, את שורו ואת חמורו, את צangו, את אוהלו ואת כל מה שהיה לו, וכל ישראל היו איתו, ועלו אותם אל עמק עקור.
וַיִּקַּ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת־עָכָ֣ן בֶּן־זֶ֡רַח וְאֶת־הַכֶּ֣סֶף וְאֶת־הָאַדֶּ֣רֶת וְֽאֶת־לְשׁ֣וֹן הַזָּהָ֡ב וְֽאֶת־בָּנָ֡יו וְֽאֶת־בְּנֹתָ֡יו וְאֶת־שׁוֹרוֹ֩ וְאֶת־חֲמֹר֨וֹ וְאֶת־צֹאנ֤וֹ וְאֶֽת־אָהֳלוֹ֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ וַיַּעֲל֥וּ אֹתָ֖ם עֵ֥מֶק עָכֽוֹר׃עונשו של עכּר
יהושע אמר: "למה גרמת לנו נזק? הַשֵּׁם יתקע אותך ביום הזה". כל ישראל הלכו להרוג אותו באבנים, ושרפו אותו באש, ואחר כך הצידו באבנים.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מֶ֣ה עֲכַרְתָּ֔נוּ יַעְכֳּרְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּרְגְּמ֨וּ אֹת֤וֹ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ אֶ֔בֶן וַיִּשְׂרְפ֤וּ אֹתָם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּסְקְל֥וּ אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִֽים׃הם הקימו עליו תל אבנים גדול, שנשאר עד היום הזה. הַשֵּׁם הפסיק את חרונו, ולכן קראו למקום הזה עמק עקר.
וַיָּקִ֨ימוּ עָלָ֜יו גַּל־אֲבָנִ֣ים גָּד֗וֹל עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּ֥שָׁב יְהוָ֖ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ עַל־כֵּ֠ן קָרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ עֵ֣מֶק עָכ֔וֹר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַחֲרֵם בְּחֵרֶם וְהַמַּטּוֹר הַכָּזָב
וַיִּמְעֲל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם וַיִּקַּ֡ח עָכָ֣ן בֶּן־כַּרְמִי֩ בֶן־זַבְדִּ֨י בֶן־זֶ֜רַח לְמַטֵּ֤ה יְהוּדָה֙ מִן־הַחֵ֔רֶם וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׁלַח֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֲנָשִׁ֜ים מִֽירִיח֗וֹ הָעַ֞י אֲשֶׁ֨ר עִם־בֵּ֥ית אָ֙וֶן֙ מִקֶּ֣דֶם לְבֵֽית־אֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר עֲל֖וּ וְרַגְּל֣וּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּעֲלוּ֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וַֽיְרַגְּל֖וּ אֶת־הָעָֽי׃
וַיָּשֻׁ֣בוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ אַל־יַ֣עַל כָּל־הָעָם֒ כְּאַלְפַּ֣יִם אִ֗ישׁ א֚וֹ כִּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֣ים אִ֔ישׁ יַעֲל֖וּ וְיַכּ֣וּ אֶת־הָעָ֑י אַל־תְּיַגַּע־שָׁ֙מָּה֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם כִּ֥י מְעַ֖ט הֵֽמָּה׃
וַיַּעֲל֤וּ מִן־הָעָם֙ שָׁ֔מָּה כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּנֻ֕סוּ לִפְנֵ֖י אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃
התבוסה בעאי
וַיַּכּ֨וּ מֵהֶ֜ם אַנְשֵׁ֣י הָעַ֗י כִּשְׁלֹשִׁ֤ים וְשִׁשָּׁה֙ אִ֔ישׁ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם לִפְנֵ֤י הַשַּׁ֙עַר֙ עַד־הַשְּׁבָרִ֔ים וַיַּכּ֖וּם בַּמּוֹרָ֑ד וַיִּמַּ֥ס לְבַב־הָעָ֖ם וַיְהִ֥י לְמָֽיִם׃
וַיִּקְרַ֨ע יְהוֹשֻׁ֜עַ שִׂמְלֹתָ֗יו וַיִּפֹּל֩ עַל־פָּנָ֨יו אַ֜רְצָה לִפְנֵ֨י אֲר֤וֹן יְהוָה֙ עַד־הָעֶ֔רֶב ה֖וּא וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲל֥וּ עָפָ֖ר עַל־רֹאשָֽׁם׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֲהָ֣הּ ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה לָ֠מָה הֵעֲבַ֨רְתָּ הַעֲבִ֜יר אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַאֲבִידֵ֑נוּ וְלוּ֙ הוֹאַ֣לְנוּ וַנֵּ֔שֶׁב בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃
בִּ֖י אֲדֹנָ֑י מָ֣ה אֹמַ֔ר אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁ֨ר הָפַ֧ךְ יִשְׂרָאֵ֛ל עֹ֖רֶף לִפְנֵ֥י אֹיְבָֽיו׃
הַחֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל וְתוֹכְחַת הַשֵּׁם
וְיִשְׁמְע֣וּ הַֽכְּנַעֲנִ֗י וְכֹל֙ יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנָסַ֣בּוּ עָלֵ֔ינוּ וְהִכְרִ֥יתוּ אֶת־שְׁמֵ֖נוּ מִן־הָאָ֑רֶץ וּמַֽה־תַּעֲשֵׂ֖ה לְשִׁמְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃ (ס)
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ קֻ֣ם לָ֑ךְ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אַתָּ֖ה נֹפֵ֥ל עַל־פָּנֶֽיךָ׃
חָטָא֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וְגַם֙ עָבְר֣וּ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אוֹתָ֑ם וְגַ֤ם לָֽקְחוּ֙ מִן־הַחֵ֔רֶם וְגַ֤ם גָּֽנְבוּ֙ וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּ וְגַ֖ם שָׂ֥מוּ בִכְלֵיהֶֽם׃
וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִם־לֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם׃
הַחֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל וְהַבְּרִירָה
קֻ֚ם קַדֵּ֣שׁ אֶת־הָעָ֔ם וְאָמַרְתָּ֖ הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָ֑ר כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל חֵ֤רֶם בְּקִרְבְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֣א תוּכַ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶ֔יךָ עַד־הֲסִירְכֶ֥ם הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם׃
וְנִקְרַבְתֶּ֥ם בַּבֹּ֖קֶר לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וְהָיָ֡ה הַשֵּׁבֶט֩ אֲשֶׁר־יִלְכְּדֶ֨נּוּ יְהוָ֜ה יִקְרַ֣ב לַמִּשְׁפָּח֗וֹת וְהַמִּשְׁפָּחָ֞ה אֲשֶֽׁר־יִלְכְּדֶ֤נָּה יְהוָה֙ תִּקְרַ֣ב לַבָּתִּ֔ים וְהַבַּ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר יִלְכְּדֶ֣נּוּ יְהוָ֔ה יִקְרַ֖ב לַגְּבָרִֽים׃
וְהָיָה֙ הַנִּלְכָּ֣ד בַּחֵ֔רֶם יִשָּׂרֵ֣ף בָּאֵ֔שׁ אֹת֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ כִּ֤י עָבַר֙ אֶת־בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְכִֽי־עָשָׂ֥ה נְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיַּקְרֵ֥ב אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לִשְׁבָטָ֑יו וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט יְהוּדָֽה׃
חטאו של עכן
וַיַּקְרֵב֙ אֶת־מִשְׁפַּ֣חַת יְהוּדָ֔ה וַיִּלְכֹּ֕ד אֵ֖ת מִשְׁפַּ֣חַת הַזַּרְחִ֑י וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־מִשְׁפַּ֤חַת הַזַּרְחִי֙ לַגְּבָרִ֔ים וַיִּלָּכֵ֖ד זַבְדִּֽי׃
וַיַּקְרֵ֥ב אֶת־בֵּית֖וֹ לַגְּבָרִ֑ים וַיִּלָּכֵ֗ד עָכָ֞ן בֶּן־כַּרְמִ֧י בֶן־זַבְדִּ֛י בֶּן־זֶ֖רַח לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־עָכָ֗ן בְּנִי֙ שִֽׂים־נָ֣א כָב֗וֹד לַֽיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְתֶן־ל֣וֹ תוֹדָ֑ה וְהַגֶּד־נָ֥א לִי֙ מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ אַל־תְּכַחֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃
וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ לַֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי׃
הלקיחה של השלל מעכשם
ואראה [וָאֵ֣רֶא] בַשָּׁלָ֡ל אַדֶּ֣רֶת שִׁנְעָר֩ אַחַ֨ת טוֹבָ֜ה וּמָאתַ֧יִם שְׁקָלִ֣ים כֶּ֗סֶף וּלְשׁ֨וֹן זָהָ֤ב אֶחָד֙ חֲמִשִּׁ֤ים שְׁקָלִים֙ מִשְׁקָל֔וֹ וָֽאֶחְמְדֵ֖ם וָֽאֶקָּחֵ֑ם וְהִנָּ֨ם טְמוּנִ֥ים בָּאָ֛רֶץ בְּת֥וֹךְ הָאָֽהֳלִ֖י וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָ׃
וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מַלְאָכִ֔ים וַיָּרֻ֖צוּ הָאֹ֑הֱלָה וְהִנֵּ֧ה טְמוּנָ֛ה בְּאָהֳל֖וֹ וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָ׃
וַיִּקָּחוּם֙ מִתּ֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל וַיְבִאוּם֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ וְאֶ֖ל כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּצִּקֻ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וַיִּקַּ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת־עָכָ֣ן בֶּן־זֶ֡רַח וְאֶת־הַכֶּ֣סֶף וְאֶת־הָאַדֶּ֣רֶת וְֽאֶת־לְשׁ֣וֹן הַזָּהָ֡ב וְֽאֶת־בָּנָ֡יו וְֽאֶת־בְּנֹתָ֡יו וְאֶת־שׁוֹרוֹ֩ וְאֶת־חֲמֹר֨וֹ וְאֶת־צֹאנ֤וֹ וְאֶֽת־אָהֳלוֹ֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ וַיַּעֲל֥וּ אֹתָ֖ם עֵ֥מֶק עָכֽוֹר׃
עונשו של עכּר
וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מֶ֣ה עֲכַרְתָּ֔נוּ יַעְכֳּרְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּרְגְּמ֨וּ אֹת֤וֹ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ אֶ֔בֶן וַיִּשְׂרְפ֤וּ אֹתָם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּסְקְל֥וּ אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִֽים׃
וַיָּקִ֨ימוּ עָלָ֜יו גַּל־אֲבָנִ֣ים גָּד֗וֹל עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּ֥שָׁב יְהוָ֖ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ עַל־כֵּ֠ן קָרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ עֵ֣מֶק עָכ֔וֹר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַסְּדֶר בַּפֶּסַח הַזֶּה מַתְחִיל בְּהַצְנָה עַל הַחֵרֶם שֶׁבְּחֵרֶם וּמְסַיֵּם בְּעִנּוּי עַכָּן.
הַחֲרֵם בְּחֵרֶם וְהַמַּטּוֹר הַכָּזָב
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ חֵרֶם בְּחֵרֶם, כְּשֶׁעָכָן לָקַח מִן הַחֵרֶם, וְהַכֹּחַ הָאֱלֹהִי כָּעַס עֲלֵיהֶם. לְאַחַר מִכָּךְ, יְהוֹשֻׁעַ שָׁלַח מַגְבִּירִים לִסְייֵר אֶת הָעִיר יְרִיחוֹ, אַךְ הַמַּטּוֹר הִתְגַּלָּה כִּזָב כִּי הָעָם נָס מִפְּנֵי הָעִיר, וְהַמִּסְפָּר הַמַּמָּשִׁי שֶׁעָלָה הָיָה רַק שְׁלוֹשָׁה אֲלָף אִישׁ.
התבוסה בעאי
לאחר תבוסה מצערת של שלושים ושישה איש מישראל מול אנשי העיר, יהושע וזקני ישראל מתאבלים לפני ארון ה׳. יהושע פונה לה׳ בשאלה על הסיבה להעברת העם מעבר לירדן למצב כזה של חולשה מול האויב.
הַחֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל וְתוֹכְחַת הַשֵּׁם
יֵהוֹשׁוּעַ מְבַטֵּל אֶת הַמַּטָּה בְּהַחְלָטָה מִפְּחַד הַכְּנַעֲנִים. הַשֵּׁם מַצִיץ אֶת הַחֵטְאָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הַשְּׁבִיר הַבְּרִית וְהַגְּנֵבָה מֵהַחֵרֶם. הַשֵּׁם מַתְרִיע שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְנַצֵּחַ אֶת הָאוֹיֵב וְעָלֵיהֶם לְהַשְׁמִיד אֶת הַחֵרֶם כְּדֵי לְהִזְדַּמְּנוּ לְקַבְּלַת הַשֵּׁם.
הַחֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל וְהַבְּרִירָה
הַשֵּׁם מַצְוֶה לְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם כִּי יֵשׁ חֵרֶם בְּקִרְבּוֹ. הַתַּהֲלִיךְ לְזִיהוּי הָאִישׁ הָאַחְרָי לָעֲבִירָה יִתְבַּצַּע בְּרֹאשׁ הַיּוֹם עַל יְדֵי בְּרִירָה הֶעָמְקָה מֵשֵׁבֶט וְעַד בַּיִת. הָאִישׁ הָאַחְרָי יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ יחד עִם רְכוּשׁוֹ.
חטאו של עכן
תהליך הבחירה במי שחטא בתוכם נמשך דרך הצגת משפחות שבט יהודה, עד שנלכד עכן בן זרח. יהושע מבקש ממנו להתוודות בפני ה׳, ועכן מודה במעשיו הרעים.
הלקיחה של השלל מעכשם
עכשם רואה בתוך השלל מעיל וזהב, חמד אותם ולקח אותם והחביא באוהלו. יהושע שולח שליחים שמוצאים את הדברים הקבורים. בסוף, יהושע לוקח את עכשם ואת כל רכושו ואת בניו ובנותיו, וכל עם ישראל עולים איתו אל עמק עקור.
עונשו של עכּר
לאחר חשיפת העוולה, יהושע קולל את עכר על הנזק שגרם לעם ישראל. כל בני ישראל הריגו אותו באבנים ובאש והקימו תל אבנים גדול במקום. בעקבות המקרה, הַשֵּׁם הפסיק את חרונו, והמקום נקרא עמק עקר.
הַתּוֹצָאָה הָיְתָה הַשְּׁמִידָה שֶׁל עַכָּן וְחֵרֶם הַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הכישלון בעאי:* ו*התקשרות לאומה
״״וַיְהִי בְּנׇסְעָם מִקֶּדֶם״ — ״הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר״. ״וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל״ — ״עָשׂוּ מִלְחָמָה״. ״וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ״ — ״וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ״. ״וַיְהִי ה׳ אֶת״
הפרק מתאר את המקרה שבו בני ישראל עשו מעשה רע בחרם, דבר שהוביל להשבתת הניצחון בעאי. המקרה התרחש כאשר עכבִי בן כרמי לקח מן החרם דברים שהיו אמורים להיות אסורים. בגלל המעשה הזה, כעס הַשֵּׁם על ישראל, והניצחון בקרב מול עאי הפך לתבוסה, ומת בני ישראל בשלושה אלף איש. הטקסט מציג את הדיון על סיבת ההפסד כקשור ישירות לחטא הפרט שפגע בכולם. הפרשנות המובאת כאן מגיעה מהתלמוד (מגילה י ע"ב), והיא מפרשת פסוקים מסוימים בדרכים שונות, כמו השערת בני ישראל שרצו לבנות עיר חדשה או תיאור של מצבים שונים שקרו בזמנים אחרים. הפרשן מתמקד בקישור בין הפסוקים לבין אירועים או מצבים היסטוריים ואישיים.
מגילה י׳ ב:ו׳ ↗ההבדל בין אור האדם לאור השם
״דבר אחר: ראו קרא ה' בשם, הה"ד (ישעיה מ): ואל מי תדמיוני ואשוה. בשר ודם, אם מהלך באפילה ובא אדם והדליק לו את הנר, אינו״
בפסיקה הזאת מתוך שמות רבה, המפרש מסביר את הפסוק מספר ישעיה שבו הקדוש ברוך הוא שואל למי ניתן להשוות את עצמו. הוא משתמש בדוגמה פשוטה: אדם שהולך בחושך ומדליק נר, כולם חייבים להודות לו על הטוב שעשה. לעומת זאת, בני האדם חיים בחשיכה רוחנית, והשם הוא זה שמגלה להם את האור, אך הם לא מודים לו. הפרשן ממשיך ומסביר את הקשר בין בני ישראל לעדות ומשפטים, ומראה איך השם קורא לכל אחד בשמו הפרטי. הוא גם נוגע בנושא של שבח וגנאי, ומביא דוגמאות לאנשים שזכו לשבח בזכות משפחתם, לעומת עכן בן כרמי שגרם גנאי לעצמו ולכל שבטו.
שמות רבה מ״ח:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הכישלון בַּעֲיָארִי וְהַמְּחִירַת הַחֵטְא
״ולו הואלנו. הלואי נמלכנו לשבת בעבר הירדן מזרחה, בארץ סיחון ועוג שנכבשה כבר:״
בְּפֶרֶק הַזֶּה נִמְצָא כִּלְיוֹן הַצָּבָא הַיִּשְׂרָאֵלִי בַּמִּלְחָמָה נֶגֶד עָי. הַתַּנָּךְ מְתָעֵד כִּי הַמַּמְלָכָה נִכְשְׁפָּה בִּגְלַל אֲחִיעָם בֶּן כַּרְבִי, שֶׁלָּקַח מֵחֵרֶם הַחֵטְא. הַמַּעֲצָר בַּמִּלְחָמָה הִוְּטָה אֶת הָעָם לְחֶרְדָּן, וְעַצְמוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ הִתְבָּטֵל לִפְנֵי הַשֵּׁם. רַשִׁי בְּפֶרֶק זַי מְסַבֵּר אֶת דִּבְרֵי יְהוֹשֻׁעַ בְּכָךְ שֶׁהוּא הִתְאַכְזֵר וְהִתְאַנְנָה, וְלֹא רַק שָׁאַל אֶת הַשֵּׁם. הַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁיְהוֹשֻׁעַ רָצָה לְהַשְׁאִית אֶת הַמַּצָּב וְלִבְרֹשׁ אֶת הַמִּלְחָמָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּמָקוֹם שֶׁכְּבָר נִכְבְּשׁוּ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג.
רש״י על יהושע 7:7:1 ↗החרמה בַּחַרְמִים
״וכזאת וכזאת עשיתי. גם בחרמים אחרים בימי משה, שנאמר (במדבר כא ב): והחרמתי את עריהם:״
הַפֶּסַק הַזֶּה מֵתַבֵּט עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַחַרְמָה בְּעֵינִי הַכַּבִּיר. הַמְּקוֹרֶת שֶׁל רַשִׁ"י מְסַבֶּל אֶת הַפְּעֻלּוּת שֶׁל הַחַרְמָה בְּחַרְמִים אֲחֵרִים שֶׁלֶּא צֻבְּעוּ בַּמַּקְצֵעַ הַסְּפָּרִי שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. הוּא מְצַיֵּן שֶׁכְּבָר בְּיְמֵי מֹשֶׁה הָיָה מַעֲשֶׂה כָּל כָּךְ שֶׁנֶּאֱמַר עַל עָרִים שֶׁהָיוּ חֲרֻמִים. הַתַּעֲלוּמָה הַזֹּאת מַדְגִּישָׁה שֶׁהַחַרְמָה הָיְתָה מַצָּוָה וּמַעֲשֶׂה שֶׁכְּבָר הִתְמַקְּמוּ בַּהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. רַשִׁ"י מְצַיֵּן אֶת הַמָּקוֹר בִּבְעֶרֶת הַמִּדְבָּר כְּהוֹכָחָה לַהַקְשָׁה הַזֹּאת.
רש״י על יהושע 7:20:2 ↗הכישלון בעאי של כרם ומשבר המנהיגות
״ולו הואלנו. הלואי והיינו רוצים מאז לשבת בעבר הירדן המזרחי ולא לעבור את הירדן, ולא היתה באה עלינו הצרה הזאת:״
בפרק זה אנו קוראים על כישלון מפתיע של בני ישראל בקרב נגד עיר קטנה בשם עאי. למרות הניצחונות הקודמים, הפעם הם נסוגים ומתביים, ומתברר שהדבר קרה בגלל חטא של אדם אחד שמימש דבר אסור. המצב גורם לחרדה קשה בקרב העם ולתחושת אובדן הגנה. מצודת דוד מסביר את דברי יהושע המיוסר, ומראה כיצד יהושע מבטא רצון אנושי לו היה ניתן לחזור אחורה בזמן ולא לחצות את הירדן, כדי להימנע מהצרות שהגיעו בעקבות המעבר. הפירוש מדגיש את הקושי והחרטה המלווים את האירוע המכריע הזה.
מצודת דוד על יהושע 7:7:1 ↗וְתֵן לוֹ תּוֹדָה. חֵן הוֹדָאָה שֶׁאֱמֶת הַדָּבָר שֶׁמָּעַלְתָּ בַּחֵרֶם:
״ותן לו תודה. חן הודאה שאמת הדבר שמעלת בחרם:״
וְתֵן לוֹ תּוֹדָה. חֵן הוֹדָאָה שֶׁאַמֶּתְתָּ הַדָּבָר שֶׁמָּעַלְתָּ בַּחֵרֶם:
מצודת דוד על יהושע 7:19:2 ↗