יריחו סגורה ונעולה בפני בני ישראל, כך שאף אחד לא יוצא ממנה ולא נכנס אליה.
וִֽירִיחוֹ֙ סֹגֶ֣רֶת וּמְסֻגֶּ֔רֶת מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ין יוֹצֵ֖א וְאֵ֥ין בָּֽא׃ (ס)יהושע · פרק ו׳
מצור יריחו וכיבושה
הוראות הַשֵּׁם למצור, סבבי החומה, השמדת העיר והצלת רחב
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הוראת הכיתורה ליריחו
והשם אמר ליהושע: תראה, נתתי בידך את יריחו ואת מלך יריחו, גיבורי הכוח.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי בְיָֽדְךָ֔ אֶת־יְרִיח֖וֹ וְאֶת־מַלְכָּ֑הּ גִּבּוֹרֵ֖י הֶחָֽיִל׃כל אנשי המלחמה יסתובבו סביב העיר פעם אחת, וכך תעשו במשך שישה ימים.
וְסַבֹּתֶ֣ם אֶת־הָעִ֗יר כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הַקֵּ֥יף אֶת־הָעִ֖יר פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כֹּ֥ה תַעֲשֶׂ֖ה שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים׃שבעה כהנים יישאו שבע שופרות היובל לפני הארון, וביום השביעי תסתובבו סביב העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות.
וְשִׁבְעָ֣ה כֹהֲנִ֡ים יִשְׂאוּ֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ לִפְנֵ֣י הָאָר֔וֹן וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י תָּסֹ֥בּוּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃ההוראות למצור על יריחו
ובזמן שתתוקע קרן השופר, כשתישמעו את קול השופר, כל העם יצעק בתרועה גדולה, וחומה העיר תפול לגמודה, והעם יעלה לפניה, איש מול חברו.
וְהָיָ֞ה בִּמְשֹׁ֣ךְ ׀ בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗ל בשמעכם [כְּשָׁמְעֲכֶם֙] אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר יָרִ֥יעוּ כָל־הָעָ֖ם תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְנָ֨פְלָ֜ה חוֹמַ֤ת הָעִיר֙ תַּחְתֶּ֔יהָ וְעָל֥וּ הָעָ֖ם אִ֥ישׁ נֶגְדּֽוֹ׃יהושע בן נון קרא לכהנים ואמר להם: הרמו את ארון הברית, ושבעה כהנים יסמו שבע שופרות יובל לפני ארון ה'.
וַיִּקְרָ֞א יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ אֶל־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם שְׂא֖וּ אֶת־אֲר֣וֹן הַבְּרִ֑ית וְשִׁבְעָ֣ה כֹֽהֲנִ֗ים יִשְׂאוּ֙ שִׁבְעָ֤ה שֽׁוֹפְרוֹת֙ יוֹבְלִ֔ים לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃ואמר לעם: עברו והקיפו את העיר, והחלוץ יעבור לפני ארון ה'.
ויאמרו [וַיֹּ֙אמֶר֙] אֶל־הָעָ֔ם עִבְר֖וּ וְסֹ֣בּוּ אֶת־הָעִ֑יר וְהֶ֣חָל֔וּץ יַעֲבֹ֕ר לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃וכאשר יהושע אמר לעם ולשבעת הכהנים הנושאים שבע שופרות יובל לפני ה', הם עברו ותקעו בשופרות, וארון ברית ה' הלך אחריהם.
וַיְהִ֗י כֶּאֱמֹ֣ר יְהוֹשֻׁעַ֮ אֶל־הָעָם֒ וְשִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עָבְר֕וּ וְתָקְע֖וּ בַּשּֽׁוֹפָר֑וֹת וַֽאֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵיהֶֽם׃הַמַּעֲגָל סְבִיב יְרִיחוֹ
הַחֲלוֹץ הוֹלֵךְ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים שֶׁתּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָרוֹת, וְהַמְאַסֵּף הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן, הוֹלֵךְ וְתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת.
וְהֶחָל֣וּץ הֹלֵ֔ךְ לִפְנֵי֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים תקעו [תֹּקְעֵ֖י] הַשּֽׁוֹפָר֑וֹת וְהַֽמְאַסֵּ֗ף הֹלֵךְ֙ אַחֲרֵ֣י הָאָר֔וֹן הָל֖וֹךְ וְתָק֥וֹעַ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃יְהוֹשֻׁעַ צִוָּה אֶת הָעָם לוֹמַר: אַל תִּרְעֲשׁוּ וְאַל תַּשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם, וְאַף דָּבָר לֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר אֹמַר לָכֶם: הָרִיעוּ וַהֲרִיעוּ!
וְאֶת־הָעָם֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ לֵאמֹ֗ר לֹ֤א תָרִ֙יעוּ֙ וְלֹֽא־תַשְׁמִ֣יעוּ אֶת־קוֹלְכֶ֔ם וְלֹא־יֵצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם דָּבָ֑ר עַ֠ד י֣וֹם אָמְרִ֧י אֲלֵיכֶ֛ם הָרִ֖יעוּ וַהֲרִיעֹתֶֽם׃אָרוֹן הַשֵּׁם הָלַךְ סְבִיב הָעִיר פַּעַם אַחַת, וְאַחֲרֵי כָךְ הַמַּחֲנֶה נִכְנַס וְלָבַת בַּמַּחֲנֶה.
וַיַּסֵּ֤ב אֲרוֹן־יְהוָה֙ אֶת־הָעִ֔יר הַקֵּ֖ף פַּ֣עַם אֶחָ֑ת וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ (פ)וַיַּשְׁכִּים יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וְהַכֹּהֲנִים נָשׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַשֵּׁם.
וַיַּשְׁכֵּ֥ם יְהוֹשֻׁ֖עַ בַּבֹּ֑קֶר וַיִּשְׂא֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃סבבי יריחו
שבעה כהנים נושאים שבע שופרות יובל לפני ארון הַשֵּׁם, הולכים ובועטים בשופרות, החלוץ הולך לפניהם והמאסף הולך אחרי ארון הַשֵּׁם, הולכים ובועטים בשופרות.
וְשִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֜וֹת הַיֹּבְלִ֗ים לִפְנֵי֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה הֹלְכִ֣ים הָל֔וֹךְ וְתָקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וְהֶחָלוּץ֙ הֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיהֶ֔ם וְהַֽמְאַסֵּ֗ף הֹלֵךְ֙ אַֽחֲרֵי֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה הולך [הָל֖וֹךְ] וְתָק֥וֹעַ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃הם סבבו את העיר פעם אחת גם ביום השני, ושוב חזרו למחנה. כך עשו במשך שש ימים.
וַיָּסֹ֨בּוּ אֶת־הָעִ֜יר בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וַיָּשֻׁ֖בוּ הַֽמַּחֲנֶ֑ה כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים׃ביום השביעי קמו מוקדם עם עלות השחר וסבבו את העיר לפי ההוראה הזאת שבע פעמים. רק ביום הזה סבבו את העיר שבע פעמים.
וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַיַּשְׁכִּ֙מוּ֙ כַּעֲל֣וֹת הַשַּׁ֔חַר וַיָּסֹ֧בּוּ אֶת־הָעִ֛יר כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים רַ֚ק בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא סָבְב֥וּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃בפעם השביעית הכהנים תקעו בשופרות, ויהושע אמר לעם: "הריעו, כי הַשֵּׁם נתן לכם את העיר".
וַיְהִי֙ בַּפַּ֣עַם הַשְּׁבִיעִ֔ית תָּקְע֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל־הָעָם֙ הָרִ֔יעוּ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶת־הָעִֽיר׃הַחֵרֶם וְנֶפֶץ הַחוֹמָה
הָעִיר תְּהֵיה חֲרֻמָּה, הִיא וְכָל מָה שֶׁבָּהּ שַׁיָּךְ לַהַשֵּׁם, רַק רַחָב הַזּוֹנָה תִּשְׂעֶה, הִיא וְכָל מָה שֶׁבַּבַּיִת הִיא, כִּי הִיא הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּשְׁלָחִים שֶׁשָּׁלַחְנוּ.
וְהָיְתָ֨ה הָעִ֥יר חֵ֛רֶם הִ֥יא וְכָל־אֲשֶׁר־בָּ֖הּ לַֽיהוָ֑ה רַק֩ רָחָ֨ב הַזּוֹנָ֜ה תִּֽחְיֶ֗ה הִ֚יא וְכָל־אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֣הּ בַּבַּ֔יִת כִּ֣י הֶחְבְּאַ֔תָה אֶת־הַמַּלְאָכִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְנוּ׃רַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם, פֶּן תַּשְׁמִידוּ אֶת עַצְמְכֶם וְתִקְחוּ מֵהַחֵרֶם, וְתַשְׁמוּ אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לַחֵרֶם וְתַשְׁחִיתוּ אוֹתוֹ.
וְרַק־אַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִן־הַחֵ֔רֶם פֶּֽן־תַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִן־הַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶת־מַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ׃וְכָל הַכֶּסֶף, הַזָּהָב, כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל הֵם קֹדֶשׁ לַהַשֵּׁם, אוֹצָר הַשֵּׁם יָבוֹא לְכָאן.
וְכֹ֣ל ׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל קֹ֥דֶשׁ ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה אוֹצַ֥ר יְהוָ֖ה יָבֽוֹא׃הָעָם צָעַק וְתָקַע בַּשּׁוֹפָרוֹת. כְּשֶׁהָעָם שָׁמַע אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר, הֵם צָעֲקוּ בִּתְרוּעָה גְּדוֹלָה, וְהַחוֹמָה הָפְכָה לְעַצְמָהּ. הָעָם עָלָה לָעִיר, אִישׁ מול פָּנָיו, וְכָרְתוּ אוֹתָהּ.
וַיָּ֣רַע הָעָ֔ם וַֽיִּתְקְע֖וּ בַּשֹּֽׁפָר֑וֹת וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הָעָ֜ם אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֗ר וַיָּרִ֤יעוּ הָעָם֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתִּפֹּ֨ל הַֽחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ וַיַּ֨עַל הָעָ֤ם הָעִ֙ירָה֙ אִ֣ישׁ נֶגְדּ֔וֹ וַֽיִּלְכְּד֖וּ אֶת־הָעִֽיר׃השמדת יריחו והצלת משפחת רחב
כל מה שהיה בעיר, מאדם ועד אישה, מילד ועד זקן, וגם שור, פר וחתור, הם השמידו בחרב.
וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר מֵאִישׁ֙ וְעַד־אִשָּׁ֔ה מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן וְעַ֨ד שׁ֥וֹר וָשֶׂ֛ה וַחֲמ֖וֹר לְפִי־חָֽרֶב׃לגבי שני אנשי המרגלים שסרקו את הארץ, יהושע אמר: "כנסו לבית האישה הזונה, והוציאו משם את האישה ואת כל שייך לה, כפי שנשבעתם לה".
וְלִשְׁנַ֨יִם הָאֲנָשִׁ֜ים הַֽמְרַגְּלִ֤ים אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ אָמַ֣ר יְהוֹשֻׁ֔עַ בֹּ֖אוּ בֵּית־הָאִשָּׁ֣ה הַזּוֹנָ֑ה וְהוֹצִ֨יאוּ מִשָּׁ֤ם אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּעְתֶּ֖ם לָֽהּ׃הצעירים המרגלים נכנסו והוציאו את רחב, את אביה, את אמה, את אחיה ואת כל משפחתה, והניחו אותם מחוץ למחנה ישראל.
וַיָּבֹ֜אוּ הַנְּעָרִ֣ים הַֽמְרַגְּלִ֗ים וַיֹּצִ֡יאוּ אֶת־רָ֠חָב וְאֶת־אָבִ֨יהָ וְאֶת־אִמָּ֤הּ וְאֶת־אַחֶ֙יהָ֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ וְאֵ֥ת כָּל־מִשְׁפְּחוֹתֶ֖יהָ הוֹצִ֑יאוּ וַיַּ֨נִּיח֔וּם מִח֖וּץ לְמַחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃שרפו את העיר ואת כל מה שהיה בה באש, אבל הכסף, הזהב וכלי הנחושת והברזל, הם נתנו לאוצר בית ה' .
וְהָעִ֛יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּ֑הּ רַ֣ק ׀ הַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב וּכְלֵ֤י הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ וְהַבַּרְזֶ֔ל נָתְנ֖וּ אוֹצַ֥ר בֵּית־יְהוָֽה׃הצלת רעב וקללת יריחו
יהושע הציל את רעב הזרמת ואת בית אביה ואת כל מה שהיה לה, והיא נשארה לגור בתוך ישראל עד היום הזה, כי היא הסתירה את המרגלים שיהושע שלח כדי לחקור את יריחו.
וְֽאֶת־רָחָ֣ב הַ֠זּוֹנָה וְאֶת־בֵּ֨ית אָבִ֤יהָ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ֙ הֶחֱיָ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּקֶ֣רֶב יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י הֶחְבִּ֙יאָה֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ לְרַגֵּ֥ל אֶת־יְרִיחֽוֹ׃ (פ)באותו זמן יהושע נשבע ואמר: ארור האדם מול ה' שיקוים ויבנה את העיר הזאת, יריחו, בכבוד הבכור שלו, ויעמיד את שעריה בזמן צעירותו.
וַיַּשְׁבַּ֣ע יְהוֹשֻׁ֔עַ בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא לֵאמֹ֑ר אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֶת־יְרִיח֔וֹ בִּבְכֹר֣וֹ יְיַסְּדֶ֔נָּה וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥יב דְּלָתֶֽיהָ׃וה' היה עם יהושע, ושמו הלך בכל הארץ.
וַיְהִ֥י יְהוָ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיְהִ֥י שָׁמְע֖וֹ בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הוראת הכיתורה ליריחו
וִֽירִיחוֹ֙ סֹגֶ֣רֶת וּמְסֻגֶּ֔רֶת מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ין יוֹצֵ֖א וְאֵ֥ין בָּֽא׃ (ס)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי בְיָֽדְךָ֔ אֶת־יְרִיח֖וֹ וְאֶת־מַלְכָּ֑הּ גִּבּוֹרֵ֖י הֶחָֽיִל׃
וְסַבֹּתֶ֣ם אֶת־הָעִ֗יר כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הַקֵּ֥יף אֶת־הָעִ֖יר פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כֹּ֥ה תַעֲשֶׂ֖ה שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים׃
וְשִׁבְעָ֣ה כֹהֲנִ֡ים יִשְׂאוּ֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ לִפְנֵ֣י הָאָר֔וֹן וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י תָּסֹ֥בּוּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃
ההוראות למצור על יריחו
וְהָיָ֞ה בִּמְשֹׁ֣ךְ ׀ בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗ל בשמעכם [כְּשָׁמְעֲכֶם֙] אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר יָרִ֥יעוּ כָל־הָעָ֖ם תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְנָ֨פְלָ֜ה חוֹמַ֤ת הָעִיר֙ תַּחְתֶּ֔יהָ וְעָל֥וּ הָעָ֖ם אִ֥ישׁ נֶגְדּֽוֹ׃
וַיִּקְרָ֞א יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ אֶל־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם שְׂא֖וּ אֶת־אֲר֣וֹן הַבְּרִ֑ית וְשִׁבְעָ֣ה כֹֽהֲנִ֗ים יִשְׂאוּ֙ שִׁבְעָ֤ה שֽׁוֹפְרוֹת֙ יוֹבְלִ֔ים לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃
ויאמרו [וַיֹּ֙אמֶר֙] אֶל־הָעָ֔ם עִבְר֖וּ וְסֹ֣בּוּ אֶת־הָעִ֑יר וְהֶ֣חָל֔וּץ יַעֲבֹ֕ר לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃
וַיְהִ֗י כֶּאֱמֹ֣ר יְהוֹשֻׁעַ֮ אֶל־הָעָם֒ וְשִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עָבְר֕וּ וְתָקְע֖וּ בַּשּֽׁוֹפָר֑וֹת וַֽאֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵיהֶֽם׃
הַמַּעֲגָל סְבִיב יְרִיחוֹ
וְהֶחָל֣וּץ הֹלֵ֔ךְ לִפְנֵי֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים תקעו [תֹּקְעֵ֖י] הַשּֽׁוֹפָר֑וֹת וְהַֽמְאַסֵּ֗ף הֹלֵךְ֙ אַחֲרֵ֣י הָאָר֔וֹן הָל֖וֹךְ וְתָק֥וֹעַ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃
וְאֶת־הָעָם֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ לֵאמֹ֗ר לֹ֤א תָרִ֙יעוּ֙ וְלֹֽא־תַשְׁמִ֣יעוּ אֶת־קוֹלְכֶ֔ם וְלֹא־יֵצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם דָּבָ֑ר עַ֠ד י֣וֹם אָמְרִ֧י אֲלֵיכֶ֛ם הָרִ֖יעוּ וַהֲרִיעֹתֶֽם׃
וַיַּסֵּ֤ב אֲרוֹן־יְהוָה֙ אֶת־הָעִ֔יר הַקֵּ֖ף פַּ֣עַם אֶחָ֑ת וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ (פ)
וַיַּשְׁכֵּ֥ם יְהוֹשֻׁ֖עַ בַּבֹּ֑קֶר וַיִּשְׂא֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃
סבבי יריחו
וְשִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֜וֹת הַיֹּבְלִ֗ים לִפְנֵי֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה הֹלְכִ֣ים הָל֔וֹךְ וְתָקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וְהֶחָלוּץ֙ הֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיהֶ֔ם וְהַֽמְאַסֵּ֗ף הֹלֵךְ֙ אַֽחֲרֵי֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה הולך [הָל֖וֹךְ] וְתָק֥וֹעַ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃
וַיָּסֹ֨בּוּ אֶת־הָעִ֜יר בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וַיָּשֻׁ֖בוּ הַֽמַּחֲנֶ֑ה כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים׃
וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַיַּשְׁכִּ֙מוּ֙ כַּעֲל֣וֹת הַשַּׁ֔חַר וַיָּסֹ֧בּוּ אֶת־הָעִ֛יר כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים רַ֚ק בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא סָבְב֥וּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃
וַיְהִי֙ בַּפַּ֣עַם הַשְּׁבִיעִ֔ית תָּקְע֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל־הָעָם֙ הָרִ֔יעוּ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶת־הָעִֽיר׃
הַחֵרֶם וְנֶפֶץ הַחוֹמָה
וְהָיְתָ֨ה הָעִ֥יר חֵ֛רֶם הִ֥יא וְכָל־אֲשֶׁר־בָּ֖הּ לַֽיהוָ֑ה רַק֩ רָחָ֨ב הַזּוֹנָ֜ה תִּֽחְיֶ֗ה הִ֚יא וְכָל־אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֣הּ בַּבַּ֔יִת כִּ֣י הֶחְבְּאַ֔תָה אֶת־הַמַּלְאָכִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְנוּ׃
וְרַק־אַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִן־הַחֵ֔רֶם פֶּֽן־תַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִן־הַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶת־מַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ׃
וְכֹ֣ל ׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל קֹ֥דֶשׁ ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה אוֹצַ֥ר יְהוָ֖ה יָבֽוֹא׃
וַיָּ֣רַע הָעָ֔ם וַֽיִּתְקְע֖וּ בַּשֹּֽׁפָר֑וֹת וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הָעָ֜ם אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֗ר וַיָּרִ֤יעוּ הָעָם֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתִּפֹּ֨ל הַֽחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ וַיַּ֨עַל הָעָ֤ם הָעִ֙ירָה֙ אִ֣ישׁ נֶגְדּ֔וֹ וַֽיִּלְכְּד֖וּ אֶת־הָעִֽיר׃
השמדת יריחו והצלת משפחת רחב
וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר מֵאִישׁ֙ וְעַד־אִשָּׁ֔ה מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן וְעַ֨ד שׁ֥וֹר וָשֶׂ֛ה וַחֲמ֖וֹר לְפִי־חָֽרֶב׃
וְלִשְׁנַ֨יִם הָאֲנָשִׁ֜ים הַֽמְרַגְּלִ֤ים אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ אָמַ֣ר יְהוֹשֻׁ֔עַ בֹּ֖אוּ בֵּית־הָאִשָּׁ֣ה הַזּוֹנָ֑ה וְהוֹצִ֨יאוּ מִשָּׁ֤ם אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּעְתֶּ֖ם לָֽהּ׃
וַיָּבֹ֜אוּ הַנְּעָרִ֣ים הַֽמְרַגְּלִ֗ים וַיֹּצִ֡יאוּ אֶת־רָ֠חָב וְאֶת־אָבִ֨יהָ וְאֶת־אִמָּ֤הּ וְאֶת־אַחֶ֙יהָ֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ וְאֵ֥ת כָּל־מִשְׁפְּחוֹתֶ֖יהָ הוֹצִ֑יאוּ וַיַּ֨נִּיח֔וּם מִח֖וּץ לְמַחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃
וְהָעִ֛יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּ֑הּ רַ֣ק ׀ הַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב וּכְלֵ֤י הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ וְהַבַּרְזֶ֔ל נָתְנ֖וּ אוֹצַ֥ר בֵּית־יְהוָֽה׃
הצלת רעב וקללת יריחו
וְֽאֶת־רָחָ֣ב הַ֠זּוֹנָה וְאֶת־בֵּ֨ית אָבִ֤יהָ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ֙ הֶחֱיָ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּקֶ֣רֶב יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י הֶחְבִּ֙יאָה֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ לְרַגֵּ֥ל אֶת־יְרִיחֽוֹ׃ (פ)
וַיַּשְׁבַּ֣ע יְהוֹשֻׁ֔עַ בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא לֵאמֹ֑ר אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֶת־יְרִיח֔וֹ בִּבְכֹר֣וֹ יְיַסְּדֶ֔נָּה וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥יב דְּלָתֶֽיהָ׃
וַיְהִ֥י יְהוָ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיְהִ֥י שָׁמְע֖וֹ בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
העיר יריחו נעולה לפני בני ישראל, אך הַשֵּׁם נותן למשה הוראות מיוחדות לכיבושה.
הוראת הכיתורה ליריחו
יריחו סגורה ונעולה בפני בני ישראל. השם מבטיח ליהושע למסור לו את העיר ואת מלךה. הפקודה היא שכל הלוחמים יסתובבו סביב העיר פעם אחת ביום במשך שישה ימים. ביום השביעי, שבעה כהנים יצעדו לפני הארון עם שבע שופרות, ובסיום שבע סיבובים נוספים ביום זה, הכהנים יתקעו בשופרות.
ההוראות למצור על יריחו
יהושע מורה לכהנים ולעם כיצד להקיף את יריחו. שבעת הכהנים נושאים שופרות יובל לפני ארון הברית, והעיר תפול כאשר יתוקע השופר ותהדהם התרועה. הצבא עולה אל העיר כשהארון הולך בראש החלוצים.
הַמַּעֲגָל סְבִיב יְרִיחוֹ
הַכֹּהֲנִים וְהָאָרוֹן עוֹבְרִים סְבִיב יְרִיחוֹ בְּלוֹא קוֹל, תַּחת פִּקּוּד הַצִּיּוּד שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. הַמַּעְגָּל מִסְתַּיֵּם בַּחֲזָרַת הַמַּחֲנֶה לַלַּיְלָה וּבְהִתְעוֹרְרוּת הַכֹּהֲנִים בַּבֹּקֶר לִנְשִׂיאַת הָאָרוֹן.
סבבי יריחו
העם סבב את העיר יריחו במשך שש ימים פעם אחת ביום, ובשישי ימים כך עשו. ביום השביעי סבבו שבע פעמים בבוקר, ובסיום השופרות הכהנים, יהושע קרא לעם להריע כי העיר ניתנה להם.
הַחֵרֶם וְנֶפֶץ הַחוֹמָה
הַצִּוּוּי לַחֵרֶם עַל עִיר יְרִיחוֹ וְהַהַבְדָּלָה שֶׁל רַחָב הַזּוֹנָה. הַהַנְחָאָה לְשִׁמְרָה מֵהַחֵרֶם וְהַגְּדָרַת הַכְּלָכִים הַקֹּדֶשׁ לַהַשֵּׁם. בְּסוֹף הַתְּהוּלָה, בְּקוֹל הַשּׁוֹפָר וּבִתְרוּעָה גְּלִימָה, הַחוֹמָה קוֹרֶחַת וְהָעָם כּוֹבֵשׁ אֶת הָעִיר.
השמדת יריחו והצלת משפחת רחב
החיילים השמידו את כל יושבי יריחו בחרב, כולל בעלי החיים. יהושע הורה למרגלים להוציא את רחב ומשפחתה מהעיר כפי שהובטח להם. לאחר ששריפת העיר הושלמה, כל המתכות שנבזזו הועברו לאוצר בית ה'.
הצלת רעב וקללת יריחו
יהושע מציל את רעב ואת משפחתה לאחר שהסתירו את המרגלים. הוא מביא קללה על מי שינסה לבנות מחדש את יריחו ויחזור על חורבן הבכור שלה. בשל כך, שמו של יהושע הופך למפורסם בכל הארץ בזכות נוכחות ה' עמו.
יהושע וכל בני ישראל שומרים על הברית, ורחב נשארת בתוך ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
בעקבות המפרשים
כיבוש יריחו והשופר
״במשוך. בתקיעה אחרונה, בהאריך התוקע את הקול:״
הפרשה מתארת את כיבוש העיר יריחו על ידי בני ישראל תחת הנהגת יהושע. המעשה מתבצע לפי הוראות מדויקות שבהן העם חוגג סביב העיר במשך שבעה ימים. המפרש רש"י מדגיש שבסיום התהליך, בתקיעה האחרונה, התוקע האריך את קול השופר כדי להכריז על רגע השיא. הטקסט מתמקד בפעולות הטקטיות ובסדר המדויק של המעמדים. רש"י מתרכז בפרטי הדין של קול השופר, אך הוא אינו משנה את מהלך האירועים המקובל. ההסבר מנסה להבהיר את אופן התקיעה בנקודת זמן מסוימת בתוך סדר היום של המצור.
רש״י על יהושע 6:5:1 ↗המרגלים והשמירה על המשימה
״ויבואו הנערים המרגלים. כאן היו צריכים זירוז, ונעשו כנערים זריזים, ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העבירה עם רחב הזונה, לכך נקראו שם מלאכים,״
בפרק זה אנו קוראים על המרגלים שחזרו לעיר יריחו. לפי רש"י, המרגלים הראו זריזות רבה בתפקידם. בלילה הראשון הם שמרו על עצמם מאוד, עד שהם נראו כמעט כמלאכים בכך שהתרחקו מן העבירה עם רחב. הפרשן מסביר מדוע בטקסט משתמשים בשמות שונים כמו נערים, אנשים ומלאכים. השמות הללו משקפים את רמת ההתנהגות והחשיבות של המשימה שהיו טעונים בה. רש"י מתמקד כאן בצד המוסרי והמעשי של המרגלים כחלק מההכנה לכיבוש העיר.
רש״י על יהושע 6:23:1 ↗הכיבוש על פי הפקודה
״ויהי כאמור. רצה לומר, כן עשו, כאשר אמר יהושע אל העם ושבעה כו׳:״
בפרק זה אנו קוראים על נפילת יריחו בדרך לא רגילה. הַשֵּׁם נתן ליהושע הוראות מדויקות למסע סביב העיר. החיילים, הכוהנים וארון הברית פעלו יחד לפי הסדר שנקבע. כל יום במהלך שבעת הימים חזרו על המעשה באופן עקבי. המצודת דוד מסביר כי הביצוע של המעשה היה בדיוק כפי שיהושע הורה לעם. הפעולות בשטח התאימו להוראות המפורשות שניתנו מראש, ללא סטייה מהתוכנית.
מצודת דוד על יהושע 6:8:1 ↗קול השופר וקריאת העם
״וירע העם. וחוזר ומפרש כשמוע העם קול השופר, כשהיא מארכת בתקיעה, אז הריעו:״
בפרק זה מתאר ספר יהושע את כיבוש יריחו ואת הדרך שבה התרחשה המלחמה. העם הקיף את העיר לפי הוראת הַשֵּׁם, ועם סיום התקיעות והקריאה, העם הריע בקול גדול. המעשה הזה הוביל לקריסת החומות ולניצחון ישראל. המצודת דוד מסביר את רגע ההריע של העם. לפי פירושו, העם לא הריע באופן אקראי, אלא דווקא ברגע שבו קול השופר התארך בתקיעה. כלומר, הקול של העם התחבר לקול השופר הממושך, וזה היה הרגע שבו החומות נפלו.
מצודת דוד על יהושע 6:20:1 ↗