כשכל מלכי האמוריים מעבר לירדן וכל מלכי כנען שעל הים שמעו על מה שהשם עשה למים של הירדן בגלל בני ישראל, עד שעברנו, הלב שלהם נמס ולא היה בהם עוד אומץ בגלל בני ישראל.
וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כָּל־מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֡י אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן יָ֗מָּה וְכָל־מַלְכֵ֤י הַֽכְּנַעֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַיָּ֔ם אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהוָ֜ה אֶת־מֵ֧י הַיַּרְדֵּ֛ן מִפְּנֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עברנו [עָבְרָ֑ם] וַיִּמַּ֣ס לְבָבָ֗ם וְלֹא־הָ֨יָה בָ֥ם עוֹד֙ ר֔וּחַ מִפְּנֵ֖י בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)יהושע · פרק ה׳
חציית הירדן, ברית המילה והמפגש עם שר צבא הַשֵּׁמוֹ
הדור החדש נכנס לארץ, המילה מבוצעת בגילגל, והמנהיג פוגש את שר צבא הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חציית הירדן והתקנת הדור החדש
באותו זמן אמר ה' ליהושע: תכין לך חרבות צר.
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וְשׁ֛וּב מֹ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁנִֽית׃יהושע הכין חרבות צר וערך את בני ישראל בגבעת הגילעים.
וַיַּעַשׂ־ל֥וֹ יְהוֹשֻׁ֖עַ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וַיָּ֙מָל֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גִּבְעַ֖ת הָעֲרָלֽוֹת׃על המילים
הטקסט המקורי מציין 'גבעת הערלות', אך המילה 'הגילעים' אינה מופיעה בפסוק זה; הניסוח נשמר נאמן למקור: ערך את בני ישראל בגבעת הערלות.
וזה הדבר שיהושע ערך לכל העם היוצא ממצרים, כל אנשי המלחמה, אשר מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים.
וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כָּל־הָעָ֣ם הַיֹּצֵא֩ מִמִּצְרַ֨יִם הַזְּכָרִ֜ים כֹּ֣ל ׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה מֵ֤תוּ בַמִּדְבָּר֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃ה–ח
ברית המילה של הדור החדש
כי כל העם שיצא היה מוחל, אבל כל העם שנולד במדבר בדרך, כשצאו ממצרים, לא נחתם.
כִּֽי־מֻלִ֣ים הָי֔וּ כָּל־הָעָ֖ם הַיֹּֽצְאִ֑ים וְכָל־הָ֠עָם הַיִּלֹּדִ֨ים בַּמִּדְבָּ֥ר בַּדֶּ֛רֶךְ בְּצֵאתָ֥ם מִמִּצְרַ֖יִם לֹא־מָֽלוּ׃כי בני ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה, עד שכל אנשי המלחמה שיצאו ממצרים מתו, אלה שלא שמעו את קול ה', אשר נשבע ה' להם שלא יראו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיהם לתת לנו, ארץ זבת חלב ודבש.
כִּ֣י ׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ בַּמִּדְבָּר֒ עַד־תֹּ֨ם כָּל־הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לָהֶ֔ם לְבִלְתִּ֞י הַרְאוֹתָ֣ם אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהוָ֤ה לַֽאֲבוֹתָם֙ לָ֣תֶת לָ֔נוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃יהושע חתם את בניהם במקום אותם, כי הם היו לא מוחלים בדרך.
וְאֶת־בְּנֵיהֶם֙ הֵקִ֣ים תַּחְתָּ֔ם אֹתָ֖ם מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּי־עֲרֵלִ֣ים הָי֔וּ כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ׃וכשהסתיים ברית המילה של כל העם, הם התיישבו במחנה עד ימיהם.
וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁר־תַּ֥מּוּ כָל־הַגּ֖וֹי לְהִמּ֑וֹל וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה עַ֥ד חֲיוֹתָֽם׃ (פ)ט–יב
גִּלְגָּל וְהַמַּעֲבָר לְאֶרֶץ כְּנַעַן
הַשֵּׁם אָמַר לִיְהוֹשֻׁעַ: "הַיּוֹם הֶחֱלַטְתִּי לְהַסִּיר מִכֶּם אֶת הַחֶרְפָּה שֶׁל מִצְרַיִם". וּשְׁם הַמָּקוֹם הַהוּא נִקְרָא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֗וֹם גַּלּ֛וֹתִי אֶת־חֶרְפַּ֥ת מִצְרַ֖יִם מֵעֲלֵיכֶ֑ם וַיִּקְרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ גִּלְגָּ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָנוּ בְּגִלְגָּל, וְשָׂם עָשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב בְּעֶרְבֵי יְרִיחוֹ.
וַיַּחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּגִּלְגָּ֑ל וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בָּעֶ֖רֶב בְּעַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃מֵאָחֲרֵי הַפֶּסַח אָכְלוּ בְּמַעֲבֹר הָאָרֶץ מַצּוֹת וְקָלוּי, וּבְעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
וַיֹּ֨אכְל֜וּ מֵעֲב֥וּר הָאָ֛רֶץ מִמָּֽחֳרַ֥ת הַפֶּ֖סַח מַצּ֣וֹת וְקָל֑וּי בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃מֵאָחֲרֵי הַפֶּסַח, כְּשֶׁאָכְלוּ בְּמַעֲבֹר הָאָרֶץ, הַמָּן הִפְסִיק וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם אָכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַזֹּאת.
וַיִּשְׁבֹּ֨ת הַמָּ֜ן מִֽמָּחֳרָ֗ת בְּאָכְלָם֙ מֵעֲב֣וּר הָאָ֔רֶץ וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מָ֑ן וַיֹּאכְל֗וּ מִתְּבוּאַת֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽיא׃ (ס)יג–טו
הַמִּפְגָּשׁ עִם שַׂר צְבָא הַשֵּׁם
כְּשֶׁיהוֹשֻׁעַ הָיָה בִּיריחוֹ, הוּא הֶחֱלִיט לְהַבִיט קָדִימָה וְרָאָה אִישׁ עוֹמֵד לְפָנָיו, וְחַרְבוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. יְהוֹשֻׁעַ הָלַךְ אֵלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "הַאִם אַתָּה בְּצִדֵּנוּ אוֹ בְּצִדַּת אֹיְבֵינוּ?"
וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁעַ֮ בִּירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ׃הוּא ענה לוֹ: "לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא הַשֵּׁם, עַתָּה בָּאתִי". יְהוֹשֻׁעַ נָפַל עַל פָּנָיו אֶל הָאָרֶץ וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, וְשָׁאַל: "מָה אֲדוֹנִי רוֹצֶה לוֹמַר לְעַבְדּוֹ?"
וַיֹּ֣אמֶר ׀ לֹ֗א כִּ֛י אֲנִ֥י שַׂר־צְבָֽא־יְהוָ֖ה עַתָּ֣ה בָ֑אתִי וַיִּפֹּל֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֶל־פָּנָ֥יו אַ֙רְצָה֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֥ה אֲדֹנִ֖י מְדַבֵּ֥ר אֶל־עַבְדּֽוֹ׃שַׂר צְבָא הַשֵּׁם אָמַר לְיְהוֹשֻׁעַ: "הַשְׁלֵט אֶת נַעֲלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם שֶׁאָתָּה עוֹמֵד עָלָיו הוּא קֹדֶשׁ". וְיְהוֹשֻׁעַ עָשָׂה כָּךְ.
וַיֹּאמֶר֩ שַׂר־צְבָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ שַׁל־נַֽעַלְךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔ךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה עֹמֵ֥ד עָלָ֖יו קֹ֣דֶשׁ ה֑וּא וַיַּ֥עַשׂ יְהוֹשֻׁ֖עַ כֵּֽן׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חציית הירדן והתקנת הדור החדש
וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כָּל־מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֡י אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן יָ֗מָּה וְכָל־מַלְכֵ֤י הַֽכְּנַעֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַיָּ֔ם אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהוָ֜ה אֶת־מֵ֧י הַיַּרְדֵּ֛ן מִפְּנֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עברנו [עָבְרָ֑ם] וַיִּמַּ֣ס לְבָבָ֗ם וְלֹא־הָ֨יָה בָ֥ם עוֹד֙ ר֔וּחַ מִפְּנֵ֖י בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וְשׁ֛וּב מֹ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁנִֽית׃
וַיַּעַשׂ־ל֥וֹ יְהוֹשֻׁ֖עַ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וַיָּ֙מָל֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גִּבְעַ֖ת הָעֲרָלֽוֹת׃
וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כָּל־הָעָ֣ם הַיֹּצֵא֩ מִמִּצְרַ֨יִם הַזְּכָרִ֜ים כֹּ֣ל ׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה מֵ֤תוּ בַמִּדְבָּר֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃
ה–ח
ברית המילה של הדור החדש
כִּֽי־מֻלִ֣ים הָי֔וּ כָּל־הָעָ֖ם הַיֹּֽצְאִ֑ים וְכָל־הָ֠עָם הַיִּלֹּדִ֨ים בַּמִּדְבָּ֥ר בַּדֶּ֛רֶךְ בְּצֵאתָ֥ם מִמִּצְרַ֖יִם לֹא־מָֽלוּ׃
כִּ֣י ׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ בַּמִּדְבָּר֒ עַד־תֹּ֨ם כָּל־הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לָהֶ֔ם לְבִלְתִּ֞י הַרְאוֹתָ֣ם אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהוָ֤ה לַֽאֲבוֹתָם֙ לָ֣תֶת לָ֔נוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃
וְאֶת־בְּנֵיהֶם֙ הֵקִ֣ים תַּחְתָּ֔ם אֹתָ֖ם מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּי־עֲרֵלִ֣ים הָי֔וּ כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ׃
וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁר־תַּ֥מּוּ כָל־הַגּ֖וֹי לְהִמּ֑וֹל וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה עַ֥ד חֲיוֹתָֽם׃ (פ)
ט–יב
גִּלְגָּל וְהַמַּעֲבָר לְאֶרֶץ כְּנַעַן
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֗וֹם גַּלּ֛וֹתִי אֶת־חֶרְפַּ֥ת מִצְרַ֖יִם מֵעֲלֵיכֶ֑ם וַיִּקְרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ גִּלְגָּ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וַיַּחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּגִּלְגָּ֑ל וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בָּעֶ֖רֶב בְּעַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃
וַיֹּ֨אכְל֜וּ מֵעֲב֥וּר הָאָ֛רֶץ מִמָּֽחֳרַ֥ת הַפֶּ֖סַח מַצּ֣וֹת וְקָל֑וּי בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וַיִּשְׁבֹּ֨ת הַמָּ֜ן מִֽמָּחֳרָ֗ת בְּאָכְלָם֙ מֵעֲב֣וּר הָאָ֔רֶץ וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מָ֑ן וַיֹּאכְל֗וּ מִתְּבוּאַת֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽיא׃ (ס)
יג–טו
הַמִּפְגָּשׁ עִם שַׂר צְבָא הַשֵּׁם
וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁעַ֮ בִּירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ׃
וַיֹּ֣אמֶר ׀ לֹ֗א כִּ֛י אֲנִ֥י שַׂר־צְבָֽא־יְהוָ֖ה עַתָּ֣ה בָ֑אתִי וַיִּפֹּל֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֶל־פָּנָ֥יו אַ֙רְצָה֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֥ה אֲדֹנִ֖י מְדַבֵּ֥ר אֶל־עַבְדּֽוֹ׃
וַיֹּאמֶר֩ שַׂר־צְבָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ שַׁל־נַֽעַלְךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔ךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה עֹמֵ֥ד עָלָ֖יו קֹ֣דֶשׁ ה֑וּא וַיַּ֥עַשׂ יְהוֹשֻׁ֖עַ כֵּֽן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
לאחר מעבר הירדן, בני ישראל מתמקמים בארץ כנען ומתכוננים למלחמה.
פסוקים א–ד
חציית הירדן והתקנת הדור החדש
התעצמות הפחד של מלכי כנען בעקבות חציית הירדן, והתקנת בני ישראל מחדש. יהושע מכין חרבות צר ומבצע ברית מילה לדור החדש, שכן כל אנשי המלחמה מהדור שצא ממצרים מתו במדבר.
פסוקים ה–ח
ברית המילה של הדור החדש
הפסוקים מתארים את תהליך ברית המילה של בני ישראל במדבר. הדור שיצא ממצרים מת, ויהושע חתם את הדור החדש שנולד במדבר, כדי להמשיך את הברית לפני הכניסה לארץ.
פסוקים ט–יב
גִּלְגָּל וְהַמַּעֲבָר לְאֶרֶץ כְּנַעַן
הַשֵּׁם מַסִּיר אֶת הַחֶרְפָּה שֶׁל מִצְרַיִם מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּשְׁם הַמָּקוֹם נִקְרָא גִּלְגָּל. בַּמָּקוֹם הַזֶּה חָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ פֶּסַח. מֵאָחֲרֵי הַפֶּסַח הֵם אָכְלוּ מַצּוֹת וְקָלוּי מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְהַמָּן הִפְסִיק כְּשֶׁאָכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן.
פסוקים יג–טו
הַמִּפְגָּשׁ עִם שַׂר צְבָא הַשֵּׁם
כְּשֶׁיְהוֹשֻׁעַ עָמַד בְּיִרְיחוֹ, הוּא פָּגַשׁ אִישׁ עִם חֶרֶב שְׁלוּפָה. הָאִישׁ הִזְהִיר שֶׁהוּא שַׂר צְבָא הַשֵּׁם וְצִוָּה עָלָיו לְהַשְׁלִיט אֶת נַעֲלָיו, כִּי הַמָּקוֹם הָיָה קָדוֹשׁ.
הפסוקים מתארים את המעבר הפיזי והרוחני של עם ישראל אל הארץ החדשה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההתחברות של מלכי כנען לאירוע הירדן
״אלא מלמד שהיו מים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב שנאמר (יהושע ה, א)״
הפרש בפרשת סוטה מפרש את הפסוק הראשון ביהושע, המתאר את הירדן שנסגר בפני בני ישראל. לפי המפרש, המים לא פשוט נעלמו, אלא נוצרו נתיב יבש שבו ניתן היה להוביל סירות או כלי קיבול מעל מים שנחשבו לנגדיים. התנועה הזו הייתה כל כך מורחבת, עד שכל מלכי המזרח והמערב ראו את האירוע הזה. ההסבר הזה מבוסס על דברי חז"ל במסכת סוטה. הוא מנסה להמחיש את גודל המופת שראה כל העולם באותו זמן. המפרש מדגיש שההשפעה של הנס על המלכים הייתה כל כך חזקה, עד שהם איבדו את האומץ להילחם בבני ישראל.
סוטה ל״ד א:ג׳ ↗השפעת הבשורה על מלכי כנען
״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כׇּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי״. וְאַף רָחָב הַזּוֹנָה אָמְרָה לִשְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: ״כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ״
בפסוק זה, המובא מתוך מסכת זבחים, מובא דברי רבי אליעזר המסבירים כי התרעת קריעת ים סוף הגיעה למלכי האמורי. לפי רב אליעזר, המעמד הזה עצמו גרם להם לשמוע ולחשוש. המקור מצטט את הפסוק המתאר כיצד מלכי האמוריים שמעו על המעשה. הפרשנות מביאה גם דוגמה נוספת מהמקור, על רחב הזונה שאמרה לשליחי יהושע שהיא ידעה על הדרך שבה ה’ש ה’יבש את מי ים סוף. רב אליעזר משתמש בדוגמאות הללו כדי להדגיש את העובדה שהשפעת הנס הגיעה לכל מי ששמע עליו, גם למרחוק.
זבחים קט״ז א:כ״ו ↗בעקבות המפרשים
הברית החדשה של עם ישראל
״כל העם היוצא. לא היה אחד מהם כאן, שכלם מתו והם היו מולים, שנאמר: כי מולים היו:״
בפרק זה אנו רואים את המעבר של בני ישראל מעבדות למדינה עצמאית בתוך ארץ כנען. לאחר מעבר נהר הירדן, מתקיימים אירועים המבססים את זהות העם: ברית המילה לדור החדש, חגיגת פסח, וקדושת המן. האירועים הללו מסמלים התחדשות רוחנית וגאולה לאחר תקופת המדבר. רש"י מפרש על הפסוק העוסק במילה, שכל בני העם שיצאו ממצרים מתו לפני שהומולו, ולכן הדור הנוכח הוא דור חדש שכל בניו מולים.
רש״י על יהושע 5:4:2 ↗הסיום של עידן המן והתחלת עת השפע החדש
״ממחרת הפסח. יום הנפת העומר שהקריבו עומר תחלה, ומז' באדר שמת משה שפסק המן, היו מסתפקין עד עכשיו ממן שבכליהם שלקטו בשבעה באדר, שנאמר (שמות״
הפרק מתאר את האירועים שהתרחשו בישראל לאחר מעבר נהר הירדן. בני ישראל חגגו את חג הפסח בארץ כנען. ביום שאחרי הפסח, הם אכלו מתוצרת הארץ החדשה. זה היה הרגע שבו המן הפסיק לרדת. המן נגמר ברגע שחלקם אכלו מהיבול החדש של ארץ כנען. רש"י מסביר שבני ישראל המשיכו לאכול מהמן שנשמר אצלם בכיסים מיום שהפסיק המן במדבר. לפי הפירוש, המן נגמר בדיוק ביום שבו הם אכלו מהיבול החדש. הוא מציין את החישוב של ימי המן, מהיום שיצאו ממצרים ועד יום הפסח בארץ כנען, כדי להראות את ההמשכיות של הטיפול האלוקי בעם.
רש״י על יהושע 5:11:1 ↗הברית החדשה בגלעד
״כל העם. רצה לומר, כי כל העם היוצא ממצרים, שהיו נמולים וראוים למול, הלא הם מתו במדבר, ואינם למול לזולתם:״
הפרק מתאר את המעברים החשובים שקרו לפני הכניסה לארץ ישראל. בני ישראל ערכו ברית מילה לדור החדש שהתעורר בגלעד, כי הדור שיצא ממצרים כבר מת במדבר. התהליך הזה סימן את החזרה של העם לברית עם ה'. מצודת דוד מסביר את הפסוק על כך שכל העם מול, בכך שהכוונה היא לדור החדש שלא עבר את המילה במדבר. לפי פירוש זה, הדור הישן מתו, ולכן המילה הייתה הכרחית עבור אלו שנותרו.
מצודת דוד על יהושע 5:4:2 ↗הַתְּחִלָּה שֶׁל הַתְּנוּבָה בְּכַנְעָן
״ממחרת הפסח. ממחרת יום א׳ של פסח, שהוא זמן הקרבת העומר, וקרבו העומר, והדר אכלו:״
הַפּסוּק מְדַבֵּר עַל הַזְּמַן שֶׁבּוֹ אָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּרִי הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה. הַמְּצוּדַת דָּוִד מַסְבִּיר שֶׁזֶּה קָרָה מֵעַתְּרֵה יוֹם הָאָחַר שֶׁל פֶּסַח, כְּשֶׁהָיָה זְמַן הַקְּרֵבַת הָעוֹמֶר, וְאָז הֵם אָכְלוּ מִפְּרִי הַתְּנוּבָה הַזֹּאת. הַמֵּצִיאוּת שֶׁל הַפֵּרוּשׁ הִיא בְּהַדְגָּשַׁת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַתַּאֲרִיךְ הַקַּנּוֹנִי לְקִיּוּם הַמִּצְוָה. הַמְּצוּדַת דָּוִת מְחַבֵּר אֶת הַקְּרֵבָה לַזְּמַן הַסְּפִיקִי שֶׁל הַתְּנוּבָה בְּכַנְעָן.
מצודת דוד על יהושע 5:11:1 ↗