כשכל העם סיימו לעבור את הירדן, הַשֵּׁם אמר ליהושע:
וַיְהִי֙ כַּאֲשֶׁר־תַּ֣מּוּ כָל־הַגּ֔וֹי לַעֲב֖וֹר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן (פ) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃יהושע · פרק ד׳
האבנים מהירדן לזכר הנס
בחירת אנשי השבטים, הנחת האבנים בגלגל והסברת הנס לבני ישראל
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
בחירת אנשי השבטים להבאת האבנים
קחו לכם מתוך העם שנים עשר אנשים, איש אחד מכל שבט.
קְח֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָעָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אֲנָשִׁ֑ים אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד מִשָּֽׁבֶט׃ותנו להם פקודה: הרימו מתוך הירדן, מהמקום שבו עמדו כפות רגלי הכוהנים, שנים עשר אבנים, ועברו איתן איתכם, והניחו אותן במקום שבו אתם לינים הלילה.
וְצַוּ֣וּ אוֹתָם֮ לֵאמֹר֒ שְׂאֽוּ־לָכֶ֨ם מִזֶּ֜ה מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֗ן מִמַּצַּב֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים הָכִ֖ין שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה אֲבָנִ֑ים וְהַעֲבַרְתֶּ֤ם אוֹתָם֙ עִמָּכֶ֔ם וְהִנַּחְתֶּ֣ם אוֹתָ֔ם בַּמָּל֕וֹן אֲשֶׁר־תָּלִ֥ינוּ ב֖וֹ הַלָּֽיְלָה׃ (ס)ויהושע קרא לשניים עשר האנשים שהכינו מבני ישראל, איש אחד מכל שבט.
וַיִּקְרָ֣א יְהוֹשֻׁ֗עַ אֶל־שְׁנֵ֤ים הֶֽעָשָׂר֙ אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד מִשָּֽׁבֶט׃האבנים לזכר מעבר הירדן
יהושע אמר להם: עברו לפני ארון יהוה אלוהיכם אל תוך הירדן, וכל אחד מרים על כתפו אבן אחת, לפי מספר השבטים של בני ישראל.
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ עִ֠בְרוּ לִפְנֵ֨י אֲר֧וֹן יְהוָ֛ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם אֶל־תּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֑ן וְהָרִ֨ימוּ לָכֶ֜ם אִ֣ישׁ אֶ֤בֶן אַחַת֙ עַל־שִׁכְמ֔וֹ לְמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֥י בְנֵי־יִשְׂרָאֵֽל׃כדי שזה יהיה לך לאות בתוכם, כשילדים שלכם ישאלו מחר: מה האבנים האלה אצלכם?
לְמַ֗עַן תִּֽהְיֶ֛ה זֹ֥את א֖וֹת בְּקִרְבְּכֶ֑ם כִּֽי־יִשְׁאָל֨וּן בְּנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ לֵאמֹ֔ר מָ֛ה הָאֲבָנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לָכֶֽם׃ותענו להם: האבנים האלו נלקחו מתוך מי הירדן, לפני שעבר ארון ברית יהוה, כשהירדן נחתך. האבנים האלה יהיו לזכר לבני ישראל לעולם.
וַאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נִכְרְת֜וּ מֵימֵ֤י הַיַּרְדֵּן֙ מִפְּנֵי֙ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֔ה בְּעָבְרוֹ֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן נִכְרְת֖וּ מֵ֣י הַיַּרְדֵּ֑ן וְ֠הָיוּ הָאֲבָנִ֨ים הָאֵ֧לֶּה לְזִכָּר֛וֹן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃בני ישראל עשו בדיוק כפי שיהושע ציווה. הם לקחו שתים עשרה אבנים מתוך הירדן, כפי שיהוה אמר ליהושע לפי מספר השבטים של בני ישראל, והעבירו אותן איתם למחנה והניחו אותן שם.
וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֣ן בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֘ל כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוֹשֻׁעַ֒ וַיִּשְׂא֡וּ שְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֨ה אֲבָנִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֗ן כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ לְמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲבִר֤וּם עִמָּם֙ אֶל־הַמָּל֔וֹן וַיַּנִּח֖וּם שָֽׁם׃הצבת האבנים והחצייה
יהושע הציב בתוך הירדן, בדיוק במקום שבו עמדו כ feet כהני ארון הברית, שנים עשר אבנים. האבנים הללו נמצאות שם עד היום.
וּשְׁתֵּ֧ים עֶשְׂרֵ֣ה אֲבָנִ֗ים הֵקִ֣ים יְהוֹשֻׁעַ֮ בְּת֣וֹךְ הַיַּרְדֵּן֒ תַּ֗חַת מַצַּב֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן הַבְּרִ֑ית וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃הכהנים שסחבו את הארון עמדו בתוך הירדן, עד שכל מה שהשם ציווה את יהושע לדבר עם העם, בדיוק כפי שמשה ציווה את יהושע, הסתיים. אז העם מיהר לחצות.
וְהַכֹּהֲנִ֞ים נֹשְׂאֵ֣י הָאָר֗וֹן עֹמְדִים֮ בְּת֣וֹךְ הַיַּרְדֵּן֒ עַ֣ד תֹּ֣ם כָּֽל־הַ֠דָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָ֔ם כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיְמַהֲר֥וּ הָעָ֖ם וַֽיַּעֲבֹֽרוּ׃ברגע שכל העם סיים לעבור, ארון ה׳ ועמדו לפני העם כשהכהנים הולכים לפניהם.
וַיְהִ֛י כַּֽאֲשֶׁר־תַּ֥ם כָּל־הָעָ֖ם לַֽעֲב֑וֹר וַיַּעֲבֹ֧ר אֲרוֹן־יְהוָ֛ה וְהַכֹּהֲנִ֖ים לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃בני ראובן, בני גד וחצי שבט מנשה עברו לפני בני ישראל כשהם חמושים, בדיוק כפי שמשה דיבר איתם.
וַ֠יַּעַבְרוּ בְּנֵי־רְאוּבֵ֨ן וּבְנֵי־גָ֜ד וַחֲצִ֨י שֵׁ֤בֶט הַֽמְנַשֶּׁה֙ חֲמֻשִׁ֔ים לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃מעבר הצבא וגדולת יהושע
ארבעים אלף חיילי הצבא עברו לפני הַשֵּׁם למלחמה אל ערבות יריחו.
כְּאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף חֲלוּצֵ֣י הַצָּבָ֑א עָבְר֞וּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ לַמִּלְחָמָ֔ה אֶ֖ל עַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃ (ס)באותו היום הַשֵּׁם הגדיל את יהושע בעיני כל ישראל, וכולם ראו אותו כמו שראו את משה כל ימות חייו.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא גִּדַּ֤ל יְהוָה֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְא֣וּ אֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר יָרְא֥וּ אֶת־מֹשֶׁ֖ה כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ (פ)והַשֵּׁם אמר ליהושע:
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃תצווה את הכהנים שנושאים את ארון העדות שיעלו מהירדן.
צַוֵּה֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְיַעֲל֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּֽן׃עליית העם ונטילת האבנים
יהושע ציווה את הכהנים לעלות מהירדן.
וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹ֑ר עֲל֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּֽן׃כשעלו הכהנים הנושאי את ארון ברית הַשֵּׁם מתוך הירדן, כפות רגליהם נגעו בחוף היבש, והמים חזרו למקומם וזרמו כרגיל על כל גדות הנהר.
וַ֠יְהִי בעלות [כַּעֲל֨וֹת] הַכֹּהֲנִ֜ים נֹשְׂאֵ֨י אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֔ן נִתְּק֗וּ כַּפּוֹת֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים אֶ֖ל הֶחָרָבָ֑ה וַיָּשֻׁ֤בוּ מֵֽי־הַיַּרְדֵּן֙ לִמְקוֹמָ֔ם וַיֵּלְכ֥וּ כִתְמוֹל־שִׁלְשׁ֖וֹם עַל־כָּל־גְּדוֹתָֽיו׃העם עלה מהירדן בעשור לחודש הראשון, והם חנו בגילגל שבקצה זריחת יריחו.
וְהָעָ֗ם עָלוּ֙ מִן־הַיַּרְדֵּ֔ן בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן וַֽיַּחֲנוּ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל בִּקְצֵ֖ה מִזְרַ֥ח יְרִיחֽוֹ׃יהושע הציב בגילגל את שנים עשר האבנים הללו שלקח מהירדן.
וְאֵת֩ שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה הָֽאֲבָנִים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן הֵקִ֥ים יְהוֹשֻׁ֖עַ בַּגִּלְגָּֽל׃הסבר האבנים לבני ישראל
הוא אמר לבני ישראל: מחר כשבניכם ישאלו את אבותיהם, "מה האבנים האלה?"
וַיֹּ֛אמֶר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אֲשֶׁר֩ יִשְׁאָל֨וּן בְּנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ אֶת־אֲבוֹתָ֣ם לֵאמֹ֔ר מָ֖ה הָאֲבָנִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃תסבירו לבניכם ולומר להם: "ישראל עבר בירדן הזה כשהאדמה הייתה יבשה".
וְהוֹדַעְתֶּ֖ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם לֵאמֹ֑ר בַּיַּבָּשָׁה֙ עָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן הַזֶּֽה׃השם אלוהיכם עצר את מי הירדן לפני שעברתם, בדיוק כפי שהשם אלוהיכם עשה לים סוף, שהוא עצר את המים לפני שעברנו.
אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֜ם אֶת־מֵ֧י הַיַּרְדֵּ֛ן מִפְּנֵיכֶ֖ם עַֽד־עָבְרְכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֧ם לְיַם־ס֛וּף אֲשֶׁר־הוֹבִ֥ישׁ מִפָּנֵ֖ינוּ עַד־עָבְרֵֽנוּ׃זה כדי שכל עמי הארץ ידעו את יד הַשֵּׁם, כי היא חזקה, כדי שתיראו את השם אלוהיכם בכל הימים.
לְ֠מַעַן דַּ֜עַת כָּל־עַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־יַ֣ד יְהוָ֔ה כִּ֥י חֲזָקָ֖ה הִ֑יא לְמַ֧עַן יְרָאתֶ֛ם אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
בחירת אנשי השבטים להבאת האבנים
וַיְהִי֙ כַּאֲשֶׁר־תַּ֣מּוּ כָל־הַגּ֔וֹי לַעֲב֖וֹר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן (פ) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃
קְח֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָעָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אֲנָשִׁ֑ים אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד מִשָּֽׁבֶט׃
וְצַוּ֣וּ אוֹתָם֮ לֵאמֹר֒ שְׂאֽוּ־לָכֶ֨ם מִזֶּ֜ה מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֗ן מִמַּצַּב֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים הָכִ֖ין שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה אֲבָנִ֑ים וְהַעֲבַרְתֶּ֤ם אוֹתָם֙ עִמָּכֶ֔ם וְהִנַּחְתֶּ֣ם אוֹתָ֔ם בַּמָּל֕וֹן אֲשֶׁר־תָּלִ֥ינוּ ב֖וֹ הַלָּֽיְלָה׃ (ס)
וַיִּקְרָ֣א יְהוֹשֻׁ֗עַ אֶל־שְׁנֵ֤ים הֶֽעָשָׂר֙ אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד מִשָּֽׁבֶט׃
האבנים לזכר מעבר הירדן
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ עִ֠בְרוּ לִפְנֵ֨י אֲר֧וֹן יְהוָ֛ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם אֶל־תּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֑ן וְהָרִ֨ימוּ לָכֶ֜ם אִ֣ישׁ אֶ֤בֶן אַחַת֙ עַל־שִׁכְמ֔וֹ לְמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֥י בְנֵי־יִשְׂרָאֵֽל׃
לְמַ֗עַן תִּֽהְיֶ֛ה זֹ֥את א֖וֹת בְּקִרְבְּכֶ֑ם כִּֽי־יִשְׁאָל֨וּן בְּנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ לֵאמֹ֔ר מָ֛ה הָאֲבָנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לָכֶֽם׃
וַאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נִכְרְת֜וּ מֵימֵ֤י הַיַּרְדֵּן֙ מִפְּנֵי֙ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֔ה בְּעָבְרוֹ֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן נִכְרְת֖וּ מֵ֣י הַיַּרְדֵּ֑ן וְ֠הָיוּ הָאֲבָנִ֨ים הָאֵ֧לֶּה לְזִכָּר֛וֹן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃
וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֣ן בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֘ל כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוֹשֻׁעַ֒ וַיִּשְׂא֡וּ שְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֨ה אֲבָנִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֗ן כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ לְמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲבִר֤וּם עִמָּם֙ אֶל־הַמָּל֔וֹן וַיַּנִּח֖וּם שָֽׁם׃
הצבת האבנים והחצייה
וּשְׁתֵּ֧ים עֶשְׂרֵ֣ה אֲבָנִ֗ים הֵקִ֣ים יְהוֹשֻׁעַ֮ בְּת֣וֹךְ הַיַּרְדֵּן֒ תַּ֗חַת מַצַּב֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן הַבְּרִ֑ית וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וְהַכֹּהֲנִ֞ים נֹשְׂאֵ֣י הָאָר֗וֹן עֹמְדִים֮ בְּת֣וֹךְ הַיַּרְדֵּן֒ עַ֣ד תֹּ֣ם כָּֽל־הַ֠דָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָ֔ם כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיְמַהֲר֥וּ הָעָ֖ם וַֽיַּעֲבֹֽרוּ׃
וַיְהִ֛י כַּֽאֲשֶׁר־תַּ֥ם כָּל־הָעָ֖ם לַֽעֲב֑וֹר וַיַּעֲבֹ֧ר אֲרוֹן־יְהוָ֛ה וְהַכֹּהֲנִ֖ים לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃
וַ֠יַּעַבְרוּ בְּנֵי־רְאוּבֵ֨ן וּבְנֵי־גָ֜ד וַחֲצִ֨י שֵׁ֤בֶט הַֽמְנַשֶּׁה֙ חֲמֻשִׁ֔ים לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃
מעבר הצבא וגדולת יהושע
כְּאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף חֲלוּצֵ֣י הַצָּבָ֑א עָבְר֞וּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ לַמִּלְחָמָ֔ה אֶ֖ל עַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃ (ס)
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא גִּדַּ֤ל יְהוָה֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְא֣וּ אֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר יָרְא֥וּ אֶת־מֹשֶׁ֖ה כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ (פ)
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃
צַוֵּה֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְיַעֲל֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּֽן׃
עליית העם ונטילת האבנים
וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹ֑ר עֲל֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּֽן׃
וַ֠יְהִי בעלות [כַּעֲל֨וֹת] הַכֹּהֲנִ֜ים נֹשְׂאֵ֨י אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֔ן נִתְּק֗וּ כַּפּוֹת֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים אֶ֖ל הֶחָרָבָ֑ה וַיָּשֻׁ֤בוּ מֵֽי־הַיַּרְדֵּן֙ לִמְקוֹמָ֔ם וַיֵּלְכ֥וּ כִתְמוֹל־שִׁלְשׁ֖וֹם עַל־כָּל־גְּדוֹתָֽיו׃
וְהָעָ֗ם עָלוּ֙ מִן־הַיַּרְדֵּ֔ן בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן וַֽיַּחֲנוּ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל בִּקְצֵ֖ה מִזְרַ֥ח יְרִיחֽוֹ׃
וְאֵת֩ שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה הָֽאֲבָנִים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן הֵקִ֥ים יְהוֹשֻׁ֖עַ בַּגִּלְגָּֽל׃
הסבר האבנים לבני ישראל
וַיֹּ֛אמֶר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אֲשֶׁר֩ יִשְׁאָל֨וּן בְּנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ אֶת־אֲבוֹתָ֣ם לֵאמֹ֔ר מָ֖ה הָאֲבָנִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃
וְהוֹדַעְתֶּ֖ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם לֵאמֹ֑ר בַּיַּבָּשָׁה֙ עָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן הַזֶּֽה׃
אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֜ם אֶת־מֵ֧י הַיַּרְדֵּ֛ן מִפְּנֵיכֶ֖ם עַֽד־עָבְרְכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֧ם לְיַם־ס֛וּף אֲשֶׁר־הוֹבִ֥ישׁ מִפָּנֵ֖ינוּ עַד־עָבְרֵֽנוּ׃
לְ֠מַעַן דַּ֜עַת כָּל־עַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־יַ֣ד יְהוָ֔ה כִּ֥י חֲזָקָ֖ה הִ֑יא לְמַ֧עַן יְרָאתֶ֛ם אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
לאחר סיום המעבר בירדן, יהושע מורה לאנשים לבחור נציגים מכל שבט כדי להביא אבנים מהנהר.
בחירת אנשי השבטים להבאת האבנים
לאחר מעבר בני ישראל את נהר הירדן, הַשֵּׁם מורה ליהושע לבחור שנים עשר אנשים, אחד מכל שבט. האנשים צריכים להוציא שנים עשר אבנים מתוך הירדן, בדיוק מהמקום שבו עמדו כפות רגלי הכוהנים, ולהביאם אל מחנה הלינה שלהם.
האבנים לזכר מעבר הירדן
יהושע מורה לבני ישראל לקחת שתים עשרה אבנים מתוך הירדן ולהציבן במחנה. מטרת האבנים היא לשמש כסמל ומזכרת לדורות הבאים על נס חציית הנהר ועל מעבר ארון הברית בתוך המים.
הצבת האבנים והחצייה
יהושע מציב שנים עשר אבנים בתוך הירדן במקום עמידת הכהנים. הכהנים נשארים בתוך הנהר עד סיום כל הציוויים, ולאחר מכן כל העם חוצה את הירדן. בני ראובן, גד ומנשה חוצים כשהם חמושים כפי שנצטווה.
מעבר הצבא וגדולת יהושע
ארבעים אלף חיילים עוברים אל ערבות יריחו למלחמה. הַשֵּׁם מעלה את מעמדו של יהושע בעיני בני ישראל, שרואים בו מנהיג בדומה למשה. הַשֵּׁם מצווה על יהושע להורות לכהנים הנושאים את ארון העדות לעלות מהירדן.
עליית העם ונטילת האבנים
לאחר חציית הירדן, הכהנים יוצאים מן הנהר כשהמים חוזרים למקומם. העם עובר לנקודת מחנה חדשה בגילגל בתחילת השנה, ויהושע מציב שם את שנים עשר האבנים שנלקחו מתוך הנהר כמזכר.
הסבר האבנים לבני ישראל
יהושע מורה לבני ישראל להכין הסבר לדור הבא לגבי האבנים שנלקחו מנהר הירדן. המטרה היא להסביר שעבור ישראל המים עמדו כנס, בדומה לנס קריעת ים סוף. פעולה זו נועדה להראות לעולם את עוצמתו של הַשֵּׁם וללמד את העם יראת כבוד אליו תמיד.
האבנים בגלגל שירתו כעדות לנצח על מעבר הירדן וההגנה של הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השמחה וההכנה בדרכנו לארץ
״ויסעו מהר ה' שלשת ימים אפשר לומר כבר נאמר אחד עשר יום מחורב (דברים א) ומה ת"ל ויסעו מהר ה׳ מלמד שהלכה שכינה בו ביום״
בפירוש ספרי על הפסוק "וַיִּסְעוּ מֵהַר הֲ" , רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מַסְבֵּר אֶת הַתְּנוּעָה הַמְּהִירָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הוּא מַשְׁוֶה אֶת הַמַּסָּע לְמַלְכֵי מִלְחָמָה הַיּוֹצְאִים בְּשִׂמְחָה, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מִתְחַזְקִים וּמְשַׂמְּחִים אֶת עַצְמָם בְּעֵת הַמַּאֲמָצִים, בְּשִׂמְחָה עַל הַכְּנִיסָה לָאָרֶץ. הַשֵּׁם הָיָה מְקַדֵּם אוֹתָם עִם אֲרוֹן הַבְּרִית שֶׁמַּקְדִּים אֶת הַחַיָּלִים וּמְכַוֵּן לָהֶם אֶת הַמָּקוֹם לִמְנוּחָה. הַמִּסְפָּר שֶׁל שְׁלֹשֶׁת יָמִים מְסַמֵּל אֶת הַהִתְחַדְשׁוּת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁהַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד מָשַׁע בְּשֵׁמַע הַמַּפָּרִים, הַמַּסָּע הָיָה מְסֻמָּךְ עַל בְּרִית חָדָשָׁה. בְּשֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲרוֹן בְּרִית הַשֵּׁם נוֹסַע לִפְנֵיהֶם", הַסְּפֵרִי מְסַבֵּר שֶׁהָיָה כְּמוֹ הַמְּבַשֵּׁר הַמַּקְדִּים אֶת הַמִּלְחָמָה, כְּדֵי לְהַבְטִיחַ שֶׁהַפַּעַם הַמַּסָּע לֹא יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר הַמְּחַרֵּב, אֶלָּא לְאָרֶץ שֶׁל חָלָב וּדְבַשׁ.
ספרי במדבר פ״ב:א׳ ↗סדר חציית הירדן
״נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר שנאמר (יהושע ד, יא) ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור״
בפרק זה מתואר רגע השיא של חציית נהר הירדן. אחרי שכל בני ישראל עברו בבטחה אל הארץ, הכהנים הנושאים את ארון ה' עמדו בתוך הנהר. הכתוב מציין שכל העם עבר לפני שהארון ונושאי הכהנים עמדו בתוך המים. זהו תיאור של סדר קבוע ומדויק שבו הנהר נשאר עומד עד שכל העם סיים את המעבר. הגמרא במסכת סוטה מפרשת את הסדר הזה ומדגישה שהארון ונושאי הכהנים היו בצד אחד, וכל עם ישראל היו בצד השני. לפי הפירוש הזה, הכהנים היו צריכים להמתין בתוך המים עד שסיימו כל אנשי ישראל לעבור, כפי שנאמר ביהושע: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תֻּמַּם כָּל הָעָם לַעֲבֹר". הגישה הזו מדגישה את האחריות של הכהנים להישאר במקום המסוכן כדי לוודא שכולם עברו בשלום.
סוטה ל״ה א:ט״ו ↗בעקבות המפרשים
אבני הזכרת הירדן
״והיו האבנים האלה. בגלגל לזכרון זה:״
בפרק זה מתואר תהליך הבאת האבנים מתוך נהר הירדן וקמת המצבה בגלגל. יהושע פקד על אחד מכל שבט ישראל לקחת אבן מקרקע הנהר, כדי להציב אותן כעדות פיזית לנס המעבר. האבנים הללו נועדו לשמש כסימן לדורות הבאים, כך שמי שישאל את ילדיו על המעבר הזה, יוכל להסביר את המעשה שנעשה על ידי הַשֵּׁם. פירוש רש"י על הפסוק מציין כי המטרה המרכזית של האבנים בגלגל הייתה ליצור זיכרון קבוע לאירוע. המבנה של המצבה נועד להבטיח שהסיפור לא יישכח ושהעדות על פעולת הַשֵּׁם תישאר חיה בלב העם.
רש״י על יהושע 4:7:1 ↗עדות האבנים והכהנים
״נתקו כפות רגלי הכהנים. מן המים אל החרבה שאצלם, וישובו המים למקומם, נמצא ארון מצד זה, וישראל מצד זה, נשא ארון את נושאיו ועבר ועל״
הפרק מתאר את המעמד בו בני ישראל עוברים את נהר הירדן. לאחר סיום המעבר, הַשֵּׁם ציווה את יהושע להורות לשנים מכל שבט לקחת אבנים ממרכז הנהר, בדיוק מהמקום שבו עמדו כפות רגלי הכהנים הנושאים את הארון. האבנים הללו הונחו בגלגל בגיזת הגלעד כעדות לנס המעבר. רש"י מסביר כי בעת המעבר, כשהכהנים הוצירו את כפות רגליהם מהמים אל היבשה, המים חזרו למקומם מיד. הוא מציין כי הארון עמד בצד אחד והעם בצד השני. רש"י גם מקשר בין המעמד הזה לאירוע של עוזא, ומסביר כי בגלל העובדה שהנושאים נשאו את הארון אך עצמם לא נשאו אותו כראוי, אירע העונש בעת אחז המלך.
רש״י על יהושע 4:18:1 ↗אבני הזיכרון מהירדן
״אל תוך הירדן. כי כבר יצאו ממנו, כאמור (פסוק א)״
בפרק זה מתוארת הפעולה של בחירת שנים מאנשי ישראל, אחד מכל שבט, כדי לקחת אבנים מהקרקע ממקום שבו עמדו הכהנים הנושאים את ארון הברית בתוך נחל הירדן. האבנים הללו הועלו ליבשה כדי לשמש כעדות מוחשית לנס המעבר בנהר. האבנים יועמדו בגלגל המקום שבו עמדו הכהנים, וכך יזכרו הנסים לדורות הבאים. מצודת דוד מסביר על פסוק חמש כי האבנים שנבחרו הן אלו שנלקחו מתוך המים עצמם, כיוון שהעם כבר יצא ממנה כפי שנאמר בתחילת הפרק. הפירוש מדגיש שהעדות מבוססת על המעמד הממשי של הכהנים בתוך נחל הירדן לפני המעבר המלא של כל ישראל.
מצודת דוד על יהושע 4:5:1 ↗אבני הזיכרון בירדן
״לפני ה׳. רצה לומר, בשליחותו של מקום:״
לאחר שכל העם עבר את הירדן, הַשֵּׁם ביקש מיהושע להורות לאחד משנים מכל שבט, שכל אחד ייקח אבן אחת ממרכז הנהר. האבנים הללו היו צריכות להישאר בplaats שבו עמדו הכהנים הנושאים את ארון הברית. המטרה הייתה ליצור תזכורת פיזית ומוחשית לנס המעבר בנהר. הטקסט מתאר את פעולת הברית והזיכרון לאורך הדורות. המצודת דוד מסביר שהפקודה להוצאת האבנים נעשתה בשליחותו של מקום מיוחד בנהר, שם עמדו הכהנים. הזיכרון הזה נועד לגרום לדורות הבאים לשאול על המשמעות של האבנים הללו כשיזכרו נס המעבר.
מצודת דוד על יהושע 4:13:1 ↗