יהושע קם מוקדם בבוקר, יצא מהשטים והגיע עם כל בני ישראל עד הירדן, ועצרו שם ללינה לפני שהעברו את הנהר.
וַיַּשְׁכֵּם֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ בַּבֹּ֜קֶר וַיִּסְע֣וּ מֵֽהַשִּׁטִּ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן ה֖וּא וְכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּלִ֥נוּ שָׁ֖ם טֶ֥רֶם יַעֲבֹֽרוּ׃יהושע · פרק ג׳
ההכנה לחציית הירדן ועֲבִירַת יִשְׂרָאֵל בַּיַּרְדֵּן
הכנת בני ישראל למעבר הנהר, קדושת העם והכהנים, ופעולת הַשֵּׁם בחציית המים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ההכנה לחציית הירדן
בתום שלושה ימים, השוטרים עברו בתוך המחנה.
וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיַּעַבְר֥וּ הַשֹּׁטְרִ֖ים בְּקֶ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה׃הם ציוו את העם לומר: כשהתבוננים בארון ברית ה' אלוהיכם, כשהכהנים הלוויים נושאים אותו, אתם תזוזו ממקומכם ותלכו אחריו.
וַיְצַוּוּ֮ אֶת־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ כִּרְאֽוֹתְכֶ֗ם אֵ֣ת אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם וְהַכֹּֽהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם נֹשְׂאִ֖ים אֹת֑וֹ וְאַתֶּ֗ם תִּסְעוּ֙ מִמְּק֣וֹמְכֶ֔ם וַהֲלַכְתֶּ֖ם אַחֲרָֽיו׃אבל יהיה מרחק גדול ביניכם ובינו, כאלפיים אמה במידה. אל תתקרבו אליו כדי שתדעו באיזה דרך ללכת, כי לא עברתם בדרך זו אתמול שלשום.
אַ֣ךְ ׀ רָח֣וֹק יִהְיֶ֗ה בֵּֽינֵיכֶם֙ ובינו [וּבֵינָ֔יו] כְּאַלְפַּ֥יִם אַמָּ֖ה בַּמִּדָּ֑ה אַֽל־תִּקְרְב֣וּ אֵלָ֗יו לְמַ֤עַן אֲשֶׁר־תֵּֽדְעוּ֙ אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ כִּ֣י לֹ֧א עֲבַרְתֶּ֛ם בַּדֶּ֖רֶךְ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ (ס)הַכְּרָאת הַהִתְקַדְּשׁוּת וְהַהַצְוָה לַכֹּהֲנִים
יהושע אמר לעם: התקדשו, כי מחר הַשֵּׁם יעשה בקרבכם פלאים.
וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הָעָ֖ם הִתְקַדָּ֑שׁוּ כִּ֣י מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה בְּקִרְבְּכֶ֖ם נִפְלָאֽוֹת׃יהושע אמר לכהנים: הרמו את ארון הברית ועברו לפני העם, והכהנים הרמו את ארון הברית והלכו לפני העם.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶל־הַכֹּהֲנִ֣ים לֵאמֹ֔ר שְׂאוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית וְעִבְר֖וּ לִפְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית וַיֵּלְכ֖וּ לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ (ס)הַשֵּׁם אמר ליהושע: היום הזה אתחיל להגדיל אותך בעיני כל ישראל, כדי שידעו שהייתי עם משה וגם אהיה עמך.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ גַּדֶּלְךָ֔ בְּעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ יֵֽדְע֔וּן כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֥ר הָיִ֛יתִי עִם־מֹשֶׁ֖ה אֶהְיֶ֥ה עִמָּֽךְ׃ואתה תצווה לכהנים נושאי ארון הברית, לומר: כשתיכנסו עד קצה מים הירדן, בירדן תעמדו.
וְאַתָּ֗ה תְּצַוֶּה֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֥י אֲרֽוֹן־הַבְּרִ֖ית לֵאמֹ֑ר כְּבֹאֲכֶ֗ם עַד־קְצֵה֙ מֵ֣י הַיַּרְדֵּ֔ן בַּיַּרְדֵּ֖ן תַּעֲמֹֽדוּ׃ (פ)הכנה לחציית הירדן
יהושע אמר לבני ישראל: תתקדמו לשם ותשמעו את דברי ה׳ אלוהיכם.
וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גֹּ֣שׁוּ הֵ֔נָּה וְשִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃יהושע אמר: בגלל זה תדעו שהאל חי בתוככם, ושהוא יגרש לפניכם את הכנענים, החיתים, החיוויים, הפרזיים, הגרגשיים, האמוריים והיבוסיים.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּ֛י אֵ֥ל חַ֖י בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהוֹרֵ֣שׁ יוֹרִ֣ישׁ מִ֠פְּנֵיכֶם אֶת־הַכְּנַעֲנִ֨י וְאֶת־הַחִתִּ֜י וְאֶת־הַחִוִּ֗י וְאֶת־הַפְּרִזִּי֙ וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֔י וְהָאֱמֹרִ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃הנה ארון הברית, אדון כל הארץ, עובר לפניכם בירדן.
הִנֵּה֙ אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית אֲד֖וֹן כָּל־הָאָ֑רֶץ עֹבֵ֥ר לִפְנֵיכֶ֖ם בַּיַּרְדֵּֽן׃ועכשיו, קחו לכם שנים עשר אנשים משבטי ישראל, איש אחד מכל שבט.
וְעַתָּ֗ה קְח֤וּ לָכֶם֙ שְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר אִ֔ישׁ מִשִּׁבְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃עֲבוּר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן
כְּשֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן הַשֵּׁם, אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, רַגְלֵיהֶם יַעַמְדוּ בְּקֶצֶה הַמַּיִים בַּיַּרְדֵּן. הַמַּיִם הַזֹּרְמִים מִלְמַעְלָה יַעַצְרוּ אֶת עַצְמָם וְיַעַמְדוּ כְגַרְגֶּרֶת אֶחָת.
וְהָיָ֡ה כְּנ֣וֹחַ כַּפּ֣וֹת רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאֵי֩ אֲר֨וֹן יְהוָ֜ה אֲד֤וֹן כָּל־הָאָ֙רֶץ֙ בְּמֵ֣י הַיַּרְדֵּ֔ן מֵ֤י הַיַּרְדֵּן֙ יִכָּ֣רֵת֔וּן הַמַּ֥יִם הַיֹּרְדִ֖ים מִלְמָ֑עְלָה וְיַעַמְד֖וּ נֵ֥ד אֶחָֽד׃וּכְשֶׁהָעָם יָצָא מֵהָאֲהָלִים שֶׁלָּהֶם כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית הָלְכוּ לִפְנֵי כָּל הָעָם.
וַיְהִ֗י בִּנְסֹ֤עַ הָעָם֙ מֵאָ֣הֳלֵיהֶ֔ם לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְהַכֹּהֲנִ֗ים נֹֽשְׂאֵ֛י הָאָר֥וֹן הַבְּרִ֖ית לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃וּכְשֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הִגִּיעוּ אֶל הַיַּרְדֵּן, רַגְלֵיהֶם נִטְבְּלוּ בְּקֶצֶה הַמַּיִם, כִּי הַיַּרְדֵּן הָיָה מָלֵא עַל כָּל גְּבוֹתָיו בְּיְמֵי הַקָּצִיר.
וּכְב֞וֹא נֹשְׂאֵ֤י הָֽאָרוֹן֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן וְרַגְלֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ נֹשְׂאֵ֣י הָֽאָר֔וֹן נִטְבְּל֖וּ בִּקְצֵ֣ה הַמָּ֑יִם וְהַיַּרְדֵּ֗ן מָלֵא֙ עַל־כָּל־גְּדוֹתָ֔יו כֹּ֖ל יְמֵ֥י קָצִֽיר׃הַמַּיִם הַזֹּרְמִים מִלְמַעְלָה עָמְדוּ כְגַרְגֶּרֶת אֶחָת, רָחוֹק מְאֹד מֵהָעִיר שֶׁל צָרְתָן, וְהַזְּרִימָה הִתְפַּסְקה עַד הַיָּם הַמַּלוּחַ, יָם הָעֲרָבָה. וְהָעָם עָבַר לִפְנֵי הָאָרוֹן.
וַיַּעַמְד֡וּ הַמַּיִם֩ הַיֹּרְדִ֨ים מִלְמַ֜עְלָה קָ֣מוּ נֵד־אֶחָ֗ד הַרְחֵ֨ק מְאֹ֜ד באדם [מֵֽאָדָ֤ם] הָעִיר֙ אֲשֶׁר֙ מִצַּ֣ד צָֽרְתָ֔ן וְהַיֹּרְדִ֗ים עַ֣ל יָ֧ם הָעֲרָבָ֛ה יָם־הַמֶּ֖לַח תַּ֣מּוּ נִכְרָ֑תוּ וְהָעָ֥ם עָבְר֖וּ נֶ֥גֶד יְרִיחֽוֹ׃עֲבִירַת יִשְׂרָאֵל בַּיַּרְדֵּן
הַכֹּהֲנִים שֶׁסָּחֲבוּ אֶת עֲלוּת הַבְּרִית שֶׁל הַשֵּׁם עָמְדוּ עִמָּם בְּמֶרְכַז הַיַּרְדֵּן, בַּמָּקוֹם הַיּוֹדָע כְּבָר, וְהַיַּרְדֵּן הָיָה יָבָשׁ. כָּל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ בַּיַּבָּשָׁה עַד שֶׁכָּל הָעָם סִיַּמּוּ לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן.
וַיַּעַמְד֣וּ הַכֹּהֲנִ֡ים נֹ֠שְׂאֵי הָאָר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה בֶּחָֽרָבָ֛ה בְּת֥וֹךְ הַיַּרְדֵּ֖ן הָכֵ֑ן וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל עֹֽבְרִים֙ בֶּחָ֣רָבָ֔ה עַ֤ד אֲשֶׁר־תַּ֙מּוּ֙ כָּל־הַגּ֔וֹי לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ההכנה לחציית הירדן
וַיַּשְׁכֵּם֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ בַּבֹּ֜קֶר וַיִּסְע֣וּ מֵֽהַשִּׁטִּ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן ה֖וּא וְכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּלִ֥נוּ שָׁ֖ם טֶ֥רֶם יַעֲבֹֽרוּ׃
וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיַּעַבְר֥וּ הַשֹּׁטְרִ֖ים בְּקֶ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה׃
וַיְצַוּוּ֮ אֶת־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ כִּרְאֽוֹתְכֶ֗ם אֵ֣ת אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם וְהַכֹּֽהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם נֹשְׂאִ֖ים אֹת֑וֹ וְאַתֶּ֗ם תִּסְעוּ֙ מִמְּק֣וֹמְכֶ֔ם וַהֲלַכְתֶּ֖ם אַחֲרָֽיו׃
אַ֣ךְ ׀ רָח֣וֹק יִהְיֶ֗ה בֵּֽינֵיכֶם֙ ובינו [וּבֵינָ֔יו] כְּאַלְפַּ֥יִם אַמָּ֖ה בַּמִּדָּ֑ה אַֽל־תִּקְרְב֣וּ אֵלָ֗יו לְמַ֤עַן אֲשֶׁר־תֵּֽדְעוּ֙ אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ כִּ֣י לֹ֧א עֲבַרְתֶּ֛ם בַּדֶּ֖רֶךְ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ (ס)
הַכְּרָאת הַהִתְקַדְּשׁוּת וְהַהַצְוָה לַכֹּהֲנִים
וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הָעָ֖ם הִתְקַדָּ֑שׁוּ כִּ֣י מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה בְּקִרְבְּכֶ֖ם נִפְלָאֽוֹת׃
וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶל־הַכֹּהֲנִ֣ים לֵאמֹ֔ר שְׂאוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית וְעִבְר֖וּ לִפְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית וַיֵּלְכ֖וּ לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ (ס)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ גַּדֶּלְךָ֔ בְּעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ יֵֽדְע֔וּן כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֥ר הָיִ֛יתִי עִם־מֹשֶׁ֖ה אֶהְיֶ֥ה עִמָּֽךְ׃
וְאַתָּ֗ה תְּצַוֶּה֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֥י אֲרֽוֹן־הַבְּרִ֖ית לֵאמֹ֑ר כְּבֹאֲכֶ֗ם עַד־קְצֵה֙ מֵ֣י הַיַּרְדֵּ֔ן בַּיַּרְדֵּ֖ן תַּעֲמֹֽדוּ׃ (פ)
הכנה לחציית הירדן
וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גֹּ֣שׁוּ הֵ֔נָּה וְשִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃
וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּ֛י אֵ֥ל חַ֖י בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהוֹרֵ֣שׁ יוֹרִ֣ישׁ מִ֠פְּנֵיכֶם אֶת־הַכְּנַעֲנִ֨י וְאֶת־הַחִתִּ֜י וְאֶת־הַחִוִּ֗י וְאֶת־הַפְּרִזִּי֙ וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֔י וְהָאֱמֹרִ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃
הִנֵּה֙ אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית אֲד֖וֹן כָּל־הָאָ֑רֶץ עֹבֵ֥ר לִפְנֵיכֶ֖ם בַּיַּרְדֵּֽן׃
וְעַתָּ֗ה קְח֤וּ לָכֶם֙ שְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר אִ֔ישׁ מִשִּׁבְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃
עֲבוּר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן
וְהָיָ֡ה כְּנ֣וֹחַ כַּפּ֣וֹת רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאֵי֩ אֲר֨וֹן יְהוָ֜ה אֲד֤וֹן כָּל־הָאָ֙רֶץ֙ בְּמֵ֣י הַיַּרְדֵּ֔ן מֵ֤י הַיַּרְדֵּן֙ יִכָּ֣רֵת֔וּן הַמַּ֥יִם הַיֹּרְדִ֖ים מִלְמָ֑עְלָה וְיַעַמְד֖וּ נֵ֥ד אֶחָֽד׃
וַיְהִ֗י בִּנְסֹ֤עַ הָעָם֙ מֵאָ֣הֳלֵיהֶ֔ם לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְהַכֹּהֲנִ֗ים נֹֽשְׂאֵ֛י הָאָר֥וֹן הַבְּרִ֖ית לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃
וּכְב֞וֹא נֹשְׂאֵ֤י הָֽאָרוֹן֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן וְרַגְלֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ נֹשְׂאֵ֣י הָֽאָר֔וֹן נִטְבְּל֖וּ בִּקְצֵ֣ה הַמָּ֑יִם וְהַיַּרְדֵּ֗ן מָלֵא֙ עַל־כָּל־גְּדוֹתָ֔יו כֹּ֖ל יְמֵ֥י קָצִֽיר׃
וַיַּעַמְד֡וּ הַמַּיִם֩ הַיֹּרְדִ֨ים מִלְמַ֜עְלָה קָ֣מוּ נֵד־אֶחָ֗ד הַרְחֵ֨ק מְאֹ֜ד באדם [מֵֽאָדָ֤ם] הָעִיר֙ אֲשֶׁר֙ מִצַּ֣ד צָֽרְתָ֔ן וְהַיֹּרְדִ֗ים עַ֣ל יָ֧ם הָעֲרָבָ֛ה יָם־הַמֶּ֖לַח תַּ֣מּוּ נִכְרָ֑תוּ וְהָעָ֥ם עָבְר֖וּ נֶ֥גֶד יְרִיחֽוֹ׃
עֲבִירַת יִשְׂרָאֵל בַּיַּרְדֵּן
וַיַּעַמְד֣וּ הַכֹּהֲנִ֡ים נֹ֠שְׂאֵי הָאָר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה בֶּחָֽרָבָ֛ה בְּת֥וֹךְ הַיַּרְדֵּ֖ן הָכֵ֑ן וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל עֹֽבְרִים֙ בֶּחָ֣רָבָ֔ה עַ֤ד אֲשֶׁר־תַּ֙מּוּ֙ כָּל־הַגּ֔וֹי לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
בני ישראל מתכוננים למעבר נהר הירדן לאחר שהכהנים נושאים את ארון הברית.
ההכנה לחציית הירדן
בני ישראל מגיעים לירדן ועצרים שם ללילה. לאחר שלושה ימים, מופקדות הנחיות לעם לעקוב אחרי ארון הברית שנושאים הכהנים, אך לשמור מרחק מסוכן מהארון כדי לזהות את המסלול החדש בדרכם.
הַכְּרָאת הַהִתְקַדְּשׁוּת וְהַהַצְוָה לַכֹּהֲנִים
יְהוֹשֻׁעַ מַנְחֶה אֶת הָעָם לְהִתְקַדֵּשׁ לִפְנֵי הַנִּסִּים הַבָּאִים. הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְהַגְדִּיל אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְלַעֲמֹד עִמּוֹ. הַכֹּהֲנִים מְקֻצָּים לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְלַעֲמֹד בַּיַּרְדֵּן.
הכנה לחציית הירדן
יהושע מורה לבני ישראל להתקדם ולהקשיב לדברי ה׳. הוא מבטיח שהאל חי בתוכם ויגרש את העמים השוכנים בארץ. ארון הברית, אדון הארץ, יעבור לפני העם בירדן. לצורך כך, יהושע מצווה לקחת שנים עשר אנשים, אחד מכל שבט ישראל.
עֲבוּר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן
הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וּמַגִּיעִים אֶל הַיַּרְדֵּן בִּזְמַן הַקָּצִיר. כְּשֶׁרַגְלֵיהֶם נִטְבְּלוּ בַּמַּיִם, הַזְּרִימָה הַמְּחַסֶּרֶת הַיַּרְדֵּן עָצְרָה וְהַמַּיִם עָמְדוּ כְגַרְגֶּרֶת אֶחָת. הָעָם עוֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הָאָרוֹן.
עֲבִירַת יִשְׂרָאֵל בַּיַּרְדֵּן
הַכֹּהֲנִים הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן עָמְדוּ בְּמֶרְכַז הַיַּרְדֵּן בַּמָּקוֹם הַיּוֹדָע, וְהַמַּיִם הָיוּ יְבָשִׁים. כָּךְ עָבְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֶת הַנָּהָר בְּקַלּוּת, וְזֶה קָרָה עַד שֶׁכָּל הָעָם סִיַּם לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל.
הכוהנים עומדים בתוך הירדן היבש, והעם עובר בבטחה אל ארץ כנען.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כוחה של השקפה אלוקית
״ויהי באשמורת הבקר כבר הקדים להם בוקרו של אברהם שנא' (בראשית כ"ב ג') וישכם אברהם בבקר, בוקרו של יצחק שנ' (שם ו') וילכו שניהם יחדו,״
בפרשת המכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מוסבר הקשר בין הבוקר לבין השראת השכינה. המדרש מונה את גדולי האבות והנביאים שהשם פוגש בהם בבוקר, ומסביר כי הבוקר הוא זמן של התחדשות ושל מענה לתפילה. לפי גישה זו, הבוקר אינו רק זמן קלנדרי, אלא רגע של קרבה וברכה. הפרשה מדגישה כי בניגוד לבני אדם, שהמכה בהם אינה מרפאת, השם יכול להפוך מכה לברכה דרך השקפה בלבד. דוגמה לכך היא השקפת השם על מצרים, שהביאה למגפה ששיבשה את מחנה המצרים, אך גם ברכה לישראל דרך השקפה ממעון קדשו.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ד:כ״ב ↗הַתְחָלָה מֵחָדָשׁ בְּבֹקֶר רִאשׁוֹן
״וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁהָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָהֲגוּ בְדֶרֶךְ אֶרֶץ: (בראשית כב,ג) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (בראשית כח,יח) "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר" (שמות לד,ד) "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר" (יהושע ג,א)״
הַפֶּסֶק מִמַּכְהִלְתָּא דְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַסְבִּיר אֶת הַכְּלָל הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁל "דֶּרֶךְ אֶרֶץ". הַמְּסֹרֶת מְצַיֶּנת שֶׁהָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים, שֶׁהָיוּ מְשֻׁדָּרִים בְּרָצוֹן הַשֵּׁם, לֹא הָיוּ צְרִיכִים לְהַפְקִיר אֶת הַטֶּבַע הַטִּבְעִי. הַמְּסֹרֶת מְבִיאָה דֻּגְמָה מֵעַל כַּמְכָּה מִמִּקְרֵי הַתַּנָּךְ, כְּמוֹ הַהַשְׁכֵּמָה שֶׁל אַבְרָהָם, יַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְיֵהוֹשֻׁעַ, כְּדֵי לְבַצע אֶת מְשִׂימָתָם. הַהֶסְפֵּר מוֹכִיחַ שֶׁהַסֵּדֶר הַטִּבְעִי שֶׁל הָעוֹלָם מְכַבֵּד אֶת הַדֶּרֶךְ הַמַּקְדִּישָׁה. בְּעֶצֶם, כָּל מַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה, כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, הַחֹשֶׁךְ וּמַעֲשֵׂי הַטֶּבַע בַּתְּהִלִּים, פּוֹעֲלִים בְּסֵדֶר וּבְחָכְמָה. הַמַּטָּרָה הִיא לְהַדְגִּים שֶׁהַטֶּבַע וְהַקֹּדֶשׁ אֵינָם סוֹתְרִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, וְשֶׁהַנִּסִּים וְהַמַּעֲשִׂים הַקְּדוֹשִׁים קוֹנְעִים בְּתוֹךְ הַסֵּדֶר הַטִּבְעִי שֶׁהַשֵּׁם יָצַר.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא י״א:ט״ז ↗בעקבות המפרשים
ההכנה לחציית הירדן
״אך רחוק יהיה. כבודו של מקום הוא:״
הפרק מתאר את תחילת המעבר של בני ישראל מן המדבר אל ארץ כנען. יהושע מורה לעם להתכונן ולעקוב אחר ארון הברית, שכן המרחק בינו לבין העם צריך להיות גדול מספיק כדי שכולם יוכלו לראות את הדרך. כשהכהנים הנושאים את הארון פוסעים בתוך הירדן, המים עוצרים ומתעצבים בערמה רחוקה מאוד, מה שמאפשר לעם לעבור בבטחה על קרקע יבשה. רש"י מסביר את המשפט שצריך לשמור על מרחק מהארון. לפי פירושו, המרחק אינו נועד רק כדי שיראו את הארון, אלא כדי לשמור על כבודו של המקום הקדוש. הפרק מדגיש את הפעולות המעשיות של הכהנים והעם ואת התגובה המיידית של המים בפקודת הַשֵּׁם.
רש״י על יהושע 3:4:1 ↗עצירת המים בירדן
״המים היורדים מלמעלה. למטה כדרך כל הנהרות המושכים:״
הפרק מתאר את המעבר של בני ישראל בנהר הירדן. יהושע מורה לעם לעקוב אחרי ארון הברית. כשהכהנים הנושאים את הארון יגעו במים, הזרם ייעצר. בפרשנותו על הפסוקים הללו, רש"י מציין שהמים שהתעצרו הגיעו מלמעלה, כפי שקורה ברוב הנהרות שזורמים ומושכים אליהם מים מלמטה. הטקסט מתמקד בפעולות המעשיות של הכהנים והעם. אין כאן הסבר על רגשותיהם, אלא רק תיאור של ההמתנה, התנועה והתנאי שבו המים ייעצרו. הגישה כאן היא כתיבה פשוטה המתמקדת בעובדות המקרא כפי שהן מופיעות בטקסט.
רש״י על יהושע 3:13:1 ↗ההכנה לחציית הירדן
״למען וכו׳. מוסב למקרא שלפניו, לומר לכו אחר הארון למען תדעון הדרך כי לא עברתם בה מעולם:״
בפרק זה אנו רואים את בני ישראל מתארגנים למעבר נהר הירדן. יהושע מורה לעם לעקוב אחרי ארון הברית, המתווך בינם לבין הַשֵּׁם. המטרה של המרחק שבין העם לארון היא כדי שהכל יוכלו לזהות את הדרך החדשה, כיוון שהם מעולם לא עברו בדרך הזו לפני כן. המצודת דוד מסביר כי הפקודה ללכת אחרי הארון נועדה להבטיח שהעם ידע בדיוק לאן לפנות. המרחק המכוון מאפשר לראות את הארון בבירור בדרך החדשה והלא מוכרת, ובכך מונע בלבול בנתיב שטרם נסלל.
מצודת דוד על יהושע 3:4:3 ↗ההתארגנות לפני חציית הירדן
״ויעמדו. המים אשר יבואו לאחר זה אל מקום הכריתה, יעמדו שם נד אחד:״
הפרק מתאר את תחילת המעבר של בני ישראל אל ארץ כנען. יהושע והעם מתארגנים בשירו של הַשֵּׁם. הכוהנים נושאים את ארון הברית ומקדמים את העם. כולם נדרשים לשמור מרחק מסוים מהארון כדי להכבוד את קדושתו. המעמד כולל הוראות ברורות על התנועה של הכהנים והעם דרך הנהר. המצודת דוד מסביר פרט טכני לגבי רגע חציית הירדן. לפי פירוש זה, המים שיזרמו לאחר החצייה ייעצרו וייעמדו כחומה אחת במקום הכריתה. הפירוש מתמקד באופן הפיזי של עצירת המים בזמן הפעולה.
מצודת דוד על יהושע 3:13:2 ↗