יהושע אסף את כל שבטי ישראל לשכם. הוא קרא לזקני ישראל, למנהיגים, לשופטים ולפקידים, וכולם עמדו לפני האלוהים.
וַיֶּאֶסֹ֧ף יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה וַיִּקְרָא֩ לְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּלְרָאשָׁ֗יו וּלְשֹֽׁפְטָיו֙ וּלְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃יהושע · פרק כד׳
התאספות שבטי ישראל בשכם והברית החדשה
יהושע אוסף את כל שבטי ישראל בשכם, מזכיר את מעשי ה' לאבותיהם ומתחדשת הברית מול הברית הישנה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע כד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
התאספות שבטי ישראל בשכם
יהושע אמר לכל העם: כך אומר ה' אלוהי ישראל: מעבר לנהר ישבו אבותיכם מיומים קדומים. תרח, אבי אברהם ואבי נחור, עבדו אלים אחרים.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם תֶּ֛רַח אֲבִ֥י אַבְרָהָ֖ם וַאֲבִ֣י נָח֑וֹר וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃לקחתי את אביכם אברהם מעבר לנהר, והובלתי אותו בכל ארץ כנען. הרבתי את זרעו ונתתי לו את יצחק.
וָ֠אֶקַּח אֶת־אֲבִיכֶ֤ם אֶת־אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאוֹלֵ֥ךְ אוֹת֖וֹ בְּכָל־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וארב [וָאַרְבֶּה֙] אֶת־זַרְע֔וֹ וָֽאֶתֶּן־ל֖וֹ אֶת־יִצְחָֽק׃נתתי ליצחק את יעקב ואת עשו. נתתי לעשו את הר שעיר כנחלה שלו, ויעקב ובניו ירדו למצרים.
וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב וְאֶת־עֵשָׂ֑ו וָאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת־הַ֤ר שֵׂעִיר֙ לָרֶ֣שֶׁת אוֹת֔וֹ וְיַעֲקֹ֥ב וּבָנָ֖יו יָרְד֥וּ מִצְרָֽיִם׃ה–ח
מזכרת מעשי ה' במצרים ובארץ
שלחתי את משה ואת אהרון, והכיתי את מצרים כפי שעשיתי בתוכם, ואחר כך הוצאתי אתכם.
וָאֶשְׁלַ֞ח אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ וָאֶגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַ֔יִם כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַחַ֖ר הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶֽם׃והוצאתי את אבותיכם ממצרים, ובאתם אל הים. המצרים רדפו אחרי אבותיכם עם רכב ופרשים בים סוף.
וָֽאוֹצִ֤יא אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַתָּבֹ֖אוּ הַיָּ֑מָּה וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵ֧י אֲבוֹתֵיכֶ֛ם בְּרֶ֥כֶב וּבְפָרָשִׁ֖ים יַם־סֽוּף׃הם צעקו אל ה', ואני שמת חשיכה ביניכם ובין המצרים, והבאתי עליהם את הים וכיסיתי אותו. עיניכם ראו את מה שעשיתי במצרים, וישבתם במדבר ימים רבים.
וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְהוָ֗ה וַיָּ֨שֶׂם מַֽאֲפֵ֜ל בֵּינֵיכֶ֣ם ׀ וּבֵ֣ין הַמִּצְרִ֗ים וַיָּבֵ֨א עָלָ֤יו אֶת־הַיָּם֙ וַיְכַסֵּ֔הוּ וַתִּרְאֶ֙ינָה֙ עֵינֵיכֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֖יתִי בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּשְׁב֥וּ בַמִּדְבָּ֖ר יָמִ֥ים רַבִּֽים׃והבאתי אתכם אל ארץ האמורים שיושבת מעבר לירדן. הם נלחמו בכם, ואני נתתי אותם לידיכם, וירשתם את ארצם והשמדתי אותם מול פניכם.
ואבאה [וָאָבִ֣יא] אֶתְכֶ֗ם אֶל־אֶ֤רֶץ הָאֱמֹרִי֙ הַיּוֹשֵׁב֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ אִתְּכֶ֑ם וָאֶתֵּ֨ן אוֹתָ֤ם בְּיֶדְכֶם֙ וַתִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַרְצָ֔ם וָאַשְׁמִידֵ֖ם מִפְּנֵיכֶֽם׃ט–יב
הַמַּלְכֵי מוֹאָב וְהַנִּצָּחוֹן בָּאָרֶץ
בָּלָק בֶּן צִיפּוֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב, קָם וְנִלְחַם בְּיִשְׂרָאֵל. הוּא שָׁלַח וּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר כְּדֵי שֶׁיְקַלֵּל אֶתְכֶם.
וַיָּ֨קָם בָּלָ֤ק בֶּן־צִפּוֹר֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּלָּ֖חֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א לְבִלְעָ֥ם בֶּן־בְּע֖וֹר לְקַלֵּ֥ל אֶתְכֶֽם׃לֹא רָצִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם. הוּא בֵּרַךְ אֶתְכֶם וְהוּא הִצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.
וְלֹ֥א אָבִ֖יתִי לִשְׁמֹ֣עַ לְבִלְעָ֑ם וַיְבָ֤רֶךְ בָּרוֹךְ֙ אֶתְכֶ֔ם וָאַצִּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃עֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאתֶם אֶל יְרִיחוֹ. תְּשֻׁבְתֵי הָאֱמֹרִים, הַפְּרִזִּים, הַכְּנַעֲנִים, הַחִתִּים, הַגִּרְגָּשִׁים, הַחִוִּים וְהַיְבוּסִים נִלְחֲמוּ בָּכֶם, וַאֲנִי נָתַתִּי אוֹתָם בְּיֶדְכֶם.
וַתַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֮ וַתָּבֹ֣אוּ אֶל־יְרִיחוֹ֒ וַיִּלָּחֲמ֣וּ בָכֶ֣ם בַּעֲלֵֽי־יְ֠רִיחוֹ הָֽאֱמֹרִ֨י וְהַפְּרִזִּ֜י וְהַֽכְּנַעֲנִ֗י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַגִּרְגָּשִׁ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃שָׁלַחְתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה, וּשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִים גֵּרְשׁוּ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם, לֹא בְּחֶרְבְּכֶם וְלֹא בְּקֶשְׁתְּכֶם.
וָאֶשְׁלַ֤ח לִפְנֵיכֶם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה וַתְּגָ֤רֶשׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם שְׁנֵ֖י מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֑י לֹ֥א בְחַרְבְּךָ֖ וְלֹ֥א בְקַשְׁתֶּֽךָ׃יג–טז
בחירת העם לעבוד את השם
נתתי לכם ארץ שלא עבדתם בה, ערים שלא בניתם ושבבתם בהן, וכרמים וזיתים שלא נטעתם, שאותם אתם אוכלים.
וָאֶתֵּ֨ן לָכֶ֜ם אֶ֣רֶץ ׀ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָגַ֣עְתָּ בָּ֗הּ וְעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־בְנִיתֶ֔ם וַתֵּשְׁב֖וּ בָּהֶ֑ם כְּרָמִ֤ים וְזֵיתִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נְטַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם אֹכְלִֽים׃ועכשיו, תיראו את השם ועבדו אותו ביושר ובאמת. והסירו את האלים שאבותיכם עבדו מעבר לנהר ובמצרים, ועבדו את השם.
וְעַתָּ֞ה יְר֧אוּ אֶת־יְהוָ֛ה וְעִבְד֥וּ אֹת֖וֹ בְּתָמִ֣ים וּבֶֽאֱמֶ֑ת וְהָסִ֣ירוּ אֶת־אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר֩ עָבְד֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֜ם בְּעֵ֤בֶר הַנָּהָר֙ וּבְמִצְרַ֔יִם וְעִבְד֖וּ אֶת־יְהוָֽה׃ואם רע לכם לעבוד את השם, תבחרו לכם היום את מי תעבדו: אם את האלים שאבותיכם עבדו מעבר לנהר, או את אלוהי האמוריים שאתם גרים בארצם. אבל אני וביתי נעבוד את השם.
וְאִם֩ רַ֨ע בְּֽעֵינֵיכֶ֜ם לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֗ה בַּחֲר֨וּ לָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־מִ֣י תַעֲבֹדוּן֒ אִ֣ם אֶת־אֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁר־עָבְד֣וּ אֲבוֹתֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בעבר [מֵעֵ֣בֶר] הַנָּהָ֔ר וְאִם֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְאָנֹכִ֣י וּבֵיתִ֔י נַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָֽה׃ (פ)העם ענה ואמר: חלילה לנו לעזוב את השם ולעבוד אלים אחרים!
וַיַּ֤עַן הָעָם֙ וַיֹּ֔אמֶר חָלִ֣ילָה לָּ֔נוּ מֵעֲזֹ֖ב אֶת־יְהוָ֑ה לַעֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃יז–כ
הַבְּטָחַת הָעָם וְאַתְּרַת יְהוֹשֻׁעַ
כי הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ הוּא שֶׁהֶעֱלָה אוֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית הָעֲבָדִים, וְעָשָׂה לְפָנֵינוּ אֶת הַנִּסִּים הַגְּדֹלִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַר עָלֵינוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ שֶׁלְכָּנוּ וּבְכָל הָעַמִּים שֶׁעָבַרְנוּ בְּתוֹכָם.
כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוּא֩ הַמַּעֲלֶ֨ה אֹתָ֧נוּ וְאֶת־אֲבוֹתֵ֛ינוּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים וַאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה לְעֵינֵ֗ינוּ אֶת־הָאֹת֤וֹת הַגְּדֹלוֹת֙ הָאֵ֔לֶּה וַֽיִּשְׁמְרֵ֗נוּ בְּכָל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְנוּ בָ֔הּ וּבְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָבַ֖רְנוּ בְּקִרְבָּֽם׃וְהַשֵּׁם גֵּר אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי שֶׁגָּר בָּאָרֶץ מִפְּנֵינוּ, וְגַם אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ.
וַיְגָ֨רֶשׁ יְהוָ֜ה אֶת־כָּל־הָעַמִּ֗ים וְאֶת־הָאֱמֹרִ֛י יֹשֵׁ֥ב הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵ֑ינוּ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ נַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֔ה כִּי־ה֖וּא אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס)וְיְהוֹשֻׁעַ אָמַר לָעָם: לֹא תִּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, כִּי הוּא אֵל קָדוֹשׁ וְקַנָּא, הוּא לֹא יִסְלַח לַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים שֶׁלָּכֶם.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם לֹ֤א תֽוּכְלוּ֙ לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֔ה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים קְדֹשִׁ֖ים ה֑וּא אֵֽל־קַנּ֣וֹא ה֔וּא לֹֽא־יִשָּׂ֥א לְפִשְׁעֲכֶ֖ם וּלְחַטֹּאותֵיכֶֽם׃כִּי אִם תַּעַזְבוּ אֶת הַשֵּׁם וְתַעַבְדוּ אֱלֹהִים אַחֲרַיִם, הוּא יָשׁוּב וְיַעֲשֶׂה בָּכֶם רָע וְיַשְׁמִיד אֶתְכֶם, אַחֲרֵי כָּל הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה לָכֶם.
כִּ֤י תַֽעַזְבוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֱלֹהֵ֣י נֵכָ֑ר וְשָׁ֨ב וְהֵרַ֤ע לָכֶם֙ וְכִלָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אַחֲרֵ֖י אֲשֶׁר־הֵיטִ֥יב לָכֶֽם׃כא–כד
הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ
הָעָם עָנָה לִיְהוֹשֻׁעַ: "לֹא, אֲנַחְנוּ נֶעֱבֹד אֶת הַשֵּׁם."
וַיֹּ֥אמֶר הָעָ֖ם אֶל־יְהוֹשֻׁ֑עַ לֹ֕א כִּ֥י אֶת־יְהוָ֖ה נַעֲבֹֽד׃יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לָעָם: "אַתֶּם עֵדִים לְעַצְמְכֶם, כִּי בְּחַרְתֶּם לְעָבֹד אֶת הַשֵּׁם". הָעָם עָנוּ: "אָנוּ עֵדִים".
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ בָּכֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֞ם בְּחַרְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אֶת־יְהוָ֖ה לַעֲבֹ֣ד אוֹת֑וֹ וַיֹּאמְר֖וּ עֵדִֽים׃וְעַתָּה, הָסִירוּ מִבְּקֶבְכֶם אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְהַפְנוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל הַשֵּׁם, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
וְעַתָּ֕ה הָסִ֛ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֥י הַנֵּכָ֖ר אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהַטּוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הָעָם עָנוּ לִיְהוֹשֻׁעַ: "אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ נֶעֱבֹד, וְלַקּוֹל שֶׁלּוֹ נִשְׁמַע".
וַיֹּאמְר֥וּ הָעָ֖ם אֶל־יְהוֹשֻׁ֑עַ אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ נַעֲבֹ֔ד וּבְקוֹל֖וֹ נִשְׁמָֽע׃כה–כח
ברית יהושע בשכם
באותו היום כרת יהושע ברית עם העם, וקבע להם חוק ומשפט בשכם.
וַיִּכְרֹ֨ת יְהוֹשֻׁ֧עַ בְּרִ֛ית לָעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיָּ֥שֶׂם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט בִּשְׁכֶֽם׃יהושע כתב את הדברים האלה בספר תורת אלוהים, ולקח אבן גדולה והעמיד אותה שם תחת העץ שנמצא במקדש ה'.
וַיִּכְתֹּ֤ב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה בְּסֵ֖פֶר תּוֹרַ֣ת אֱלֹהִ֑ים וַיִּקַּח֙ אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֔ה וַיְקִימֶ֣הָ שָּׁ֔ם תַּ֚חַת הָֽאַלָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּמִקְדַּ֥שׁ יְהוָֽה׃ (ס)יהושע אמר לכל העם: האבן הזאת תהיה לנו לעדות, כי היא שמעה את כל דברי ה' שדיבר איתנו, ותהיה לכם לעדות כדי שלא תכסו את אלוהיכם.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם הִנֵּ֨ה הָאֶ֤בֶן הַזֹּאת֙ תִּֽהְיֶה־בָּ֣נוּ לְעֵדָ֔ה כִּֽי־הִ֣יא שָׁמְעָ֗ה אֵ֚ת כָּל־אִמְרֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר עִמָּ֑נוּ וְהָיְתָ֤ה בָכֶם֙ לְעֵדָ֔ה פֶּֽן־תְּכַחֲשׁ֖וּן בֵּאלֹהֵיכֶֽם׃ואז שלח יהושע את העם, כל אחד למקלו.
וַיְשַׁלַּ֤ח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶת־הָעָ֔ם אִ֖ישׁ לְנַחֲלָתֽוֹ׃ (פ)כט–לב
סוף ימי יהושע וקבורת יוסף
אחרי הדברים האלה, יהושע בן נון, עבד הַשם, מת בגיל מאה ועשר שנים.
וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃קברו אותו בגבול נחלתו, בתמנת שרך שבהר אפרים, מצפון להר געש.
וַיִּקְבְּר֤וּ אֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־סֶ֖רַח אֲשֶׁ֣ר בְּהַר־אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ׃בכל ימי יהושע ישראל עבדו את הַשם, וכך גם בכל ימי הזקנים שחיו זמן רב אחרי יהושע, אשר ידעו את כל המעשים שחל הַשם לעשות לישראל.
וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל ׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַאֲשֶׁ֣ר יָדְע֗וּ אֵ֚ת כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃את עצמות יוסף, שהעלו בני ישראל ממצרים, קברו בשכם, בחלק השדה שקנה יעקב מבני חמור, אבי שכם, במאה קשית, והן הפכו לנחלת בני יוסף.
וְאֶת־עַצְמ֣וֹת י֠וֹסֵף אֲשֶׁר־הֶעֱל֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל ׀ מִמִּצְרַיִם֮ קָבְר֣וּ בִשְׁכֶם֒ בְּחֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָנָ֧ה יַעֲקֹ֛ב מֵאֵ֛ת בְּנֵֽי־חֲמ֥וֹר אֲבִֽי־שְׁכֶ֖ם בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה וַיִּֽהְי֥וּ לִבְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף לְנַחֲלָֽה׃לג–לג
קבורת אלעזר בן אהרן
אלעזר בן אהרן מת, וקברו אותו בגבעת פינחס בנו, שהייתה שייכת לו בהר אפרים.
וְאֶלְעָזָ֥ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן מֵ֑ת וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֗וֹ בְּגִבְעַת֙ פִּֽינְחָ֣ס בְּנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נִתַּן־ל֖וֹ בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
התאספות שבטי ישראל בשכם
וַיֶּאֶסֹ֧ף יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה וַיִּקְרָא֩ לְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּלְרָאשָׁ֗יו וּלְשֹֽׁפְטָיו֙ וּלְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם תֶּ֛רַח אֲבִ֥י אַבְרָהָ֖ם וַאֲבִ֣י נָח֑וֹר וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃
וָ֠אֶקַּח אֶת־אֲבִיכֶ֤ם אֶת־אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאוֹלֵ֥ךְ אוֹת֖וֹ בְּכָל־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וארב [וָאַרְבֶּה֙] אֶת־זַרְע֔וֹ וָֽאֶתֶּן־ל֖וֹ אֶת־יִצְחָֽק׃
וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב וְאֶת־עֵשָׂ֑ו וָאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת־הַ֤ר שֵׂעִיר֙ לָרֶ֣שֶׁת אוֹת֔וֹ וְיַעֲקֹ֥ב וּבָנָ֖יו יָרְד֥וּ מִצְרָֽיִם׃
ה–ח
מזכרת מעשי ה' במצרים ובארץ
וָאֶשְׁלַ֞ח אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ וָאֶגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַ֔יִם כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַחַ֖ר הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶֽם׃
וָֽאוֹצִ֤יא אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַתָּבֹ֖אוּ הַיָּ֑מָּה וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵ֧י אֲבוֹתֵיכֶ֛ם בְּרֶ֥כֶב וּבְפָרָשִׁ֖ים יַם־סֽוּף׃
וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְהוָ֗ה וַיָּ֨שֶׂם מַֽאֲפֵ֜ל בֵּינֵיכֶ֣ם ׀ וּבֵ֣ין הַמִּצְרִ֗ים וַיָּבֵ֨א עָלָ֤יו אֶת־הַיָּם֙ וַיְכַסֵּ֔הוּ וַתִּרְאֶ֙ינָה֙ עֵינֵיכֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֖יתִי בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּשְׁב֥וּ בַמִּדְבָּ֖ר יָמִ֥ים רַבִּֽים׃
ואבאה [וָאָבִ֣יא] אֶתְכֶ֗ם אֶל־אֶ֤רֶץ הָאֱמֹרִי֙ הַיּוֹשֵׁב֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ אִתְּכֶ֑ם וָאֶתֵּ֨ן אוֹתָ֤ם בְּיֶדְכֶם֙ וַתִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַרְצָ֔ם וָאַשְׁמִידֵ֖ם מִפְּנֵיכֶֽם׃
ט–יב
הַמַּלְכֵי מוֹאָב וְהַנִּצָּחוֹן בָּאָרֶץ
וַיָּ֨קָם בָּלָ֤ק בֶּן־צִפּוֹר֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּלָּ֖חֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א לְבִלְעָ֥ם בֶּן־בְּע֖וֹר לְקַלֵּ֥ל אֶתְכֶֽם׃
וְלֹ֥א אָבִ֖יתִי לִשְׁמֹ֣עַ לְבִלְעָ֑ם וַיְבָ֤רֶךְ בָּרוֹךְ֙ אֶתְכֶ֔ם וָאַצִּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃
וַתַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֮ וַתָּבֹ֣אוּ אֶל־יְרִיחוֹ֒ וַיִּלָּחֲמ֣וּ בָכֶ֣ם בַּעֲלֵֽי־יְ֠רִיחוֹ הָֽאֱמֹרִ֨י וְהַפְּרִזִּ֜י וְהַֽכְּנַעֲנִ֗י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַגִּרְגָּשִׁ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃
וָאֶשְׁלַ֤ח לִפְנֵיכֶם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה וַתְּגָ֤רֶשׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם שְׁנֵ֖י מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֑י לֹ֥א בְחַרְבְּךָ֖ וְלֹ֥א בְקַשְׁתֶּֽךָ׃
יג–טז
בחירת העם לעבוד את השם
וָאֶתֵּ֨ן לָכֶ֜ם אֶ֣רֶץ ׀ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָגַ֣עְתָּ בָּ֗הּ וְעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־בְנִיתֶ֔ם וַתֵּשְׁב֖וּ בָּהֶ֑ם כְּרָמִ֤ים וְזֵיתִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נְטַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם אֹכְלִֽים׃
וְעַתָּ֞ה יְר֧אוּ אֶת־יְהוָ֛ה וְעִבְד֥וּ אֹת֖וֹ בְּתָמִ֣ים וּבֶֽאֱמֶ֑ת וְהָסִ֣ירוּ אֶת־אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר֩ עָבְד֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֜ם בְּעֵ֤בֶר הַנָּהָר֙ וּבְמִצְרַ֔יִם וְעִבְד֖וּ אֶת־יְהוָֽה׃
וְאִם֩ רַ֨ע בְּֽעֵינֵיכֶ֜ם לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֗ה בַּחֲר֨וּ לָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־מִ֣י תַעֲבֹדוּן֒ אִ֣ם אֶת־אֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁר־עָבְד֣וּ אֲבוֹתֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בעבר [מֵעֵ֣בֶר] הַנָּהָ֔ר וְאִם֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְאָנֹכִ֣י וּבֵיתִ֔י נַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָֽה׃ (פ)
וַיַּ֤עַן הָעָם֙ וַיֹּ֔אמֶר חָלִ֣ילָה לָּ֔נוּ מֵעֲזֹ֖ב אֶת־יְהוָ֑ה לַעֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃
יז–כ
הַבְּטָחַת הָעָם וְאַתְּרַת יְהוֹשֻׁעַ
כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוּא֩ הַמַּעֲלֶ֨ה אֹתָ֧נוּ וְאֶת־אֲבוֹתֵ֛ינוּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים וַאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה לְעֵינֵ֗ינוּ אֶת־הָאֹת֤וֹת הַגְּדֹלוֹת֙ הָאֵ֔לֶּה וַֽיִּשְׁמְרֵ֗נוּ בְּכָל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְנוּ בָ֔הּ וּבְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָבַ֖רְנוּ בְּקִרְבָּֽם׃
וַיְגָ֨רֶשׁ יְהוָ֜ה אֶת־כָּל־הָעַמִּ֗ים וְאֶת־הָאֱמֹרִ֛י יֹשֵׁ֥ב הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵ֑ינוּ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ נַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֔ה כִּי־ה֖וּא אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם לֹ֤א תֽוּכְלוּ֙ לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֔ה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים קְדֹשִׁ֖ים ה֑וּא אֵֽל־קַנּ֣וֹא ה֔וּא לֹֽא־יִשָּׂ֥א לְפִשְׁעֲכֶ֖ם וּלְחַטֹּאותֵיכֶֽם׃
כִּ֤י תַֽעַזְבוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֱלֹהֵ֣י נֵכָ֑ר וְשָׁ֨ב וְהֵרַ֤ע לָכֶם֙ וְכִלָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אַחֲרֵ֖י אֲשֶׁר־הֵיטִ֥יב לָכֶֽם׃
כא–כד
הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ
וַיֹּ֥אמֶר הָעָ֖ם אֶל־יְהוֹשֻׁ֑עַ לֹ֕א כִּ֥י אֶת־יְהוָ֖ה נַעֲבֹֽד׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ בָּכֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֞ם בְּחַרְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אֶת־יְהוָ֖ה לַעֲבֹ֣ד אוֹת֑וֹ וַיֹּאמְר֖וּ עֵדִֽים׃
וְעַתָּ֕ה הָסִ֛ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֥י הַנֵּכָ֖ר אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהַטּוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּאמְר֥וּ הָעָ֖ם אֶל־יְהוֹשֻׁ֑עַ אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ נַעֲבֹ֔ד וּבְקוֹל֖וֹ נִשְׁמָֽע׃
כה–כח
ברית יהושע בשכם
וַיִּכְרֹ֨ת יְהוֹשֻׁ֧עַ בְּרִ֛ית לָעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיָּ֥שֶׂם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט בִּשְׁכֶֽם׃
וַיִּכְתֹּ֤ב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה בְּסֵ֖פֶר תּוֹרַ֣ת אֱלֹהִ֑ים וַיִּקַּח֙ אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֔ה וַיְקִימֶ֣הָ שָּׁ֔ם תַּ֚חַת הָֽאַלָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּמִקְדַּ֥שׁ יְהוָֽה׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם הִנֵּ֨ה הָאֶ֤בֶן הַזֹּאת֙ תִּֽהְיֶה־בָּ֣נוּ לְעֵדָ֔ה כִּֽי־הִ֣יא שָׁמְעָ֗ה אֵ֚ת כָּל־אִמְרֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר עִמָּ֑נוּ וְהָיְתָ֤ה בָכֶם֙ לְעֵדָ֔ה פֶּֽן־תְּכַחֲשׁ֖וּן בֵּאלֹהֵיכֶֽם׃
וַיְשַׁלַּ֤ח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶת־הָעָ֔ם אִ֖ישׁ לְנַחֲלָתֽוֹ׃ (פ)
כט–לב
סוף ימי יהושע וקבורת יוסף
וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃
וַיִּקְבְּר֤וּ אֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־סֶ֖רַח אֲשֶׁ֣ר בְּהַר־אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ׃
וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל ׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַאֲשֶׁ֣ר יָדְע֗וּ אֵ֚ת כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃
וְאֶת־עַצְמ֣וֹת י֠וֹסֵף אֲשֶׁר־הֶעֱל֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל ׀ מִמִּצְרַיִם֮ קָבְר֣וּ בִשְׁכֶם֒ בְּחֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָנָ֧ה יַעֲקֹ֛ב מֵאֵ֛ת בְּנֵֽי־חֲמ֥וֹר אֲבִֽי־שְׁכֶ֖ם בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה וַיִּֽהְי֥וּ לִבְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף לְנַחֲלָֽה׃
לג–לג
קבורת אלעזר בן אהרן
וְאֶלְעָזָ֥ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן מֵ֑ת וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֗וֹ בְּגִבְעַת֙ פִּֽינְחָ֣ס בְּנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נִתַּן־ל֖וֹ בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את נאום הפרידה של יהושע, את רענון הזיכרון ההיסטורי של ישראל ואת התחייבות העם לעבוד את ה'.
פסוקים א–ד
התאספות שבטי ישראל בשכם
יהושע אוסף את כל מנהיגי ישראל בשכם כדי לעמוד לפני האלוהים. הוא מזכיר את ההיסטוריה של אבותיהם, החל מתרח שעבד אלים אחרים, דרך הברית עם אברהם והרבצת זרעו, ועד לחלוקת הנחלות ליצחק, יעקב ועשו והירידה למצרים.
פסוקים ה–ח
מזכרת מעשי ה' במצרים ובארץ
פסוקים אלו מפרטים את פעולות ה' ביציאת מצרים ובכיבוש הארץ. ה' מזכיר את שליחת משה ואהרון, את מכות מצרים, את הפיכת הים סוף למחסום בפני המצרים שרדפו את העם, ואת ניצחון בני ישראל על האמורים וכיבוש ארצם.
פסוקים ט–יב
הַמַּלְכֵי מוֹאָב וְהַנִּצָּחוֹן בָּאָרֶץ
בַּקֶּצֶת הַתְּהוּלָה, בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מְנַסֶּה לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל עַל בְּעֶזרַת בִלְעָם, אַךְ הַשֵּׁם הופך אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. כְּחֶלְקָה מֵהַתְהוּלָה, יִשְׂרָאֵל עוֹבֶרֶת אֶת הַיַּרְדֵּן, מְנַצַּחַת בְּמִלְחָמוֹת נֶגֶד עַמִּים רַבִּים בָּאָרֶץ, וּמַחְסִירָה אֶת הַצִּרְעָה עַל בְּעֶזרַת הַשֵּׁם לְבַד.
פסוקים יג–טז
בחירת העם לעבוד את השם
יהושע מזכיר לעם את הארץ והנכסים שקיבלו ללא מעמלם. הוא קורא להם לעבוד את השם בנאמנות ולהיפרד מאלוהי אבותיהם. יהושע מציב בחירה מול האלים המקומיים ומצהיר כי הוא וביתו יעבדו את השם, על כך עונה העם בסירוב לעזוב את השם.
פסוקים יז–כ
הַבְּטָחַת הָעָם וְאַתְּרַת יְהוֹשֻׁעַ
הָעָם מִתְאַמֵּץ לְהַצהִיר עַל אֱמוּנָתוֹ בַּשֵּׁם, כְּבִזְכֹּר אֶת הַיְצָאָה מִמִּצְרַיִם וְאֶת הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָהֶם. הָעָם מִתְחַיֵּב לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם כְּבִזְכֹּר אֶת הַכִּיבוּשׁ, אַךְ יְהוֹשֻׁעַ מַצְלִיחַ לְהַזְהִיר אוֹתָם מֵעֲזִיבַת הַשֵּׁם וּמִסַּכָּנָה לְעוֹצֶה רָעָה.
פסוקים כא–כד
הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ
הָעָם מַתְחַיֵּב לִעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם. יְהוֹשֻׁעַ מְקַיֵּם אֶת הָעָם לִהְיוֹת עֵדִים לִבְרִיתָם, וּמְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לְהַסִּיר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וּלְהִתְמַקֵּד בַּשֵּׁם בְּכָל לֵבָב. הָעָם מַשְׁלִים אֶת הַהִתְחַיְּבוּת וּמַבְטִיחַ לִצְעוֹת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׁם וְלִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ.
פסוקים כה–כח
ברית יהושע בשכם
יהושע כרת ברית עם עם ישראל בשכם, קבע להם חוקים וכתב אותם בספר תורת אלוהים. הוא הציב אבן גדולה תחת עץ במקדש כעדות לכך שהאבן שמעה את דברי ה'. בסיום המעמד, יהושע שלח את העם לחזור לכל אחד לנחלתו.
פסוקים כט–לב
סוף ימי יהושע וקבורת יוסף
הפרק מתאר את מותו של יהושע בן נון בגיל מאה ועשר, את קבורתו בהר אפרים, ואת העובדה שישראל המשיכו לעבוד את הַשם כל ימי הזקנים שראו את מעשי ה'. כמו כן, מוזכר קבורת עצמות יוסף בשכם בשדה שקנה יעקב.
פסוקים לג–לג
קבורת אלעזר בן אהרן
הפסוק מתאר את מותו של אלעזר בן אהרן ואת מקום קבורתו. הוא נקבר בגבעת פינחס, בנו, באזור הר אפרים.
הפרק מסתיים בתיאור מותו של יהושע, קבורתו וקבורת אלעזר בן אהרן.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
העמידה של עם ישראל מול קריסת הרשע
״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (משלי יב, ז). כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים וּמְהַפֵּךְ״
במדרש תנחומא, על הפסוק בפרשת נצבים, מוסבר ההבדל המהותי בין גורל הרשעים לגורל עם ישראל. המדרש מביא רשימה של אירועים היסטוריים שבהם ה' הפך את מצב הרשעים וביטל את קיומם, כגון המבול, אנשי סדום, מצרים ובבל. בכל המקרים הללו, כשהקדוש ברוך הוא בחן את מעשיהם, הם לא שרדו. לעומת זאת, עם ישראל מתואר כעם שיכול לנצח גם במצבי נפילה. המדרש מדגיש שגם כאשר מגיעים יסורים, הם מתכלים אך עם ישראל נשאר עומד במקומו, בדומה לקורה חזקה שמחזיקה את המבנה למרות חיצי הקשת. המדרש מסביר שקשירת פרשת הנצבים לקללות נובעת מתגובת העם ששמע את הקללות וחש פחד וחרטה.
מדרש תנחומא, נצבים א׳:א׳ ↗שבע אומות ביריחו
״עֲשֵׂה לְךָ, מִשֶּׁלְּךָ. עֲשֵׂה לְךָ, לְךָ אַתָּה עוֹשֶׂה וְאֵין אַתָּה עוֹשֶׂה לְאַחֵר, אַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְאֵין אַחֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ שֶׁל״
בַּמִּדְרָשׁ הַמְסֻרְךְ בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, נִלְמַד עַל הַקֶּשֶׁר בֵּין הַכִּבּוּשׁ לְיְרִיחוֹ לְבֵין הַמִּבְנֶה הַמְּיֻחָד שֶׁל הַחֲצוֹצְרוֹת. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַמִּצְעִים שֶׁבַּפְּסוּק מַתְחִיל בְּמִלַּט הַמִּבְנֶה שֶׁל הַמִּלִּים "עֲשֵׂה לְךָ", וּמְסַבֵּל שֶׁעָלֶה עַל הַמִּבְנֶה הַתַּחְתִּיתִי שֶׁל הַדְּבָרִים הַנִּלְמָדִים מִמֶּנּוּ. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל שֶׁיְהוֹשֻׁעַ הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בַּשּׁוֹפָרוֹת, וְשֶׁהַחֲצוֹצְרוֹת נִגְנְזוּ מֵעֶת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל גַּם כִּי בְּיְרִיחוֹ הָיוּ שֶׁבַע אֻמּוֹת שֶׁנִּכְבְּשׁוּ יַחַד כְּשֶׁיְרִיחוֹ הָיְתָה הַסּוֹגֶרֶת שֶׁל הָאָרֶץ, וּמְסַבֵּל שֶׁהַחֲצוֹצְרוֹת הָיוּ בְּמַעֲמָד הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ בְּעֵת דָּוִד הַמֶּלֶךְ.
מדרש תנחומא, בהעלותך י׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הבטחה וזיכרון ההשגחה
״ויבא עליו את הים. על כל יחיד ויחיד שבהם, שאם היה היחיד בורח שלא ליכנס בים, גל של ים רודף אחריו וקולטו:״
בפרק זה של ספר יהושע, העם מתכנס לפני מותו של יהושע כדי לחדש את הברית עם הַשֵּׁם. יהושע מביא למזלם את כל ההיסטוריה של ישראל, מהקריאה לאברהם ועד הכיבוש של הארץ. הוא מטיח בהם את הבחירה שחייבת להיות נאמנות להַשֵּׁם בלבד, ללא עבודה של אלוהים אחרים. הפרק מפרט את ההתחייבויות של העם ואת הקמת המצבה בשיכם. רש"י, בפירושו על חלק מהפסוקים, מדגיש את ההשגחה הפרטית של הַשֵּׁם על כל פרט ופרט בתהליך היציאה ממצרים, ומסביר כיצד הים רדף אחרי כל מי שניסה לברוח ללא כניסה למים.
רש״י על יהושע 24:7:1 ↗הברית בשכם והחוקים החדשים
״וישם לו חק ומשפט בשכם. סידר להם שם החוקים שבתורה, וקבלו עליהם:״
בפרק זה של ספר יהושע, יהושע אוסף את כל שבטי ישראל בשכם כדי לחדש את הברית עם העם. הוא מזכיר להם את ההיסטוריה של אבותיהם, מהתקופה של אברהם ועד הכיבוש של ארץ ישראל, ומדגיש את חובתם לנאמן להשם בלבד. לאחר שהעם מצהיר שהוא מחויב לברית, יהושע מציב בפניהם את הבחירה שבין עבודת השם לבין עבודת האלים האחרים. רש"י מפרש את הפסוק שבו נאמר שיהושע קבע שם חוק ומשפט בשכם. לפי פירושו, יהושע השתמש במפגש זה כדי לסדר ולהדגיש בפני העם את החוקים שכבר ניתנו להם בתורה. כך, המפגש בשכם לא רק אישר ברית חדשה, אלא גם שימש כהזדמנות לחידוש המחויבות למצוות הקיימות.
רש״י על יהושע 24:25:1 ↗המלחמה בפה
״וילחם בישראל. חוזר ומפרש שהמלחמה היתה במה ששלח אחר בלעם לקללם להלחם עמהם בפה:״
בפרשתנו מופיע הפירוש של מצודת דוד על המלחמה שהייתה בישראל. המצודת דוד מסביר שהמלחמה המדוברת לא הייתה רק קרב פיזי של חרבות, אלא מלחמה שהתנהלה באמצעות המילים של בלעם. לפי הסבר זה, המלחמה התמקצרה בניסיון של בלעם לקלל את ישראל באמצעות הדיבור שלו. הפרשן מראה כיצד הניסיון לקלל בפה נחשב למלחמה ממשית נגד העם. הגישה כאן מתמקדת בכוחו של הדיבור ככלי למלחמה ובתפקיד של בלעם כמי ששלח אחריו כדי לפגוע בישראל בדרך של קללה.
מצודת דוד על יהושע 24:9:1 ↗הבטחת העבודה של עם ישראל
״ויכרת וכו׳. לקבל עבודת ה׳ מאהבה:״
בפסוק זה, יהושע כורת ברית עם העם ומדגיש את המחויבות שלהם לעבודת הַשֵּׁם. המצודת דוד מסביר שהברית הזו נועדה להפוך את עבודת הַשֵּׁם למעשה שנובע מאהבה אמיתית ורצון פנימי של העם. הפירוש מתמקד במוטיבציה שמאחורי הברית. לפי גישה זו, הברית אינה רק חוזה משפטי, אלא התחייבות רגשית ורוחנית. המצודת דוד מראה שיהושע ביקש להבטיח שהעבודה תהיה מתוך חיבור חיובי ולא רק מתוך ציווי או פחד.
מצודת דוד על יהושע 24:25:1 ↗