לאחר ימים רבים שבהם הַשֵּׁם נתן לישראל מנוחה מכל אויביהם מסביב, יהושע הפך לקשיש בדרכו של היום.
וַֽיְהִי֙ מִיָּמִ֣ים רַבִּ֔ים אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר־הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל מִכָּל־אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִ֑יב וִיהוֹשֻׁ֣עַ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִֽים׃יהושע · פרק כג׳
דְּבֵקוּ בַּהַשֵּׁם וְשִׁמְרוּ אֶת הַמִּצְוֹת
מִדְּבָרֵי יְהוֹשֻׁעַ בְּיוֹמָיו הָאַחֲרוֹנִים, הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַנִּצָּחוֹן וְהָאַזְהָרָה מִן הַסְּטִידָה מֵעַនְדּוּבִים זָרִים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע כג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
התייצבות יהושע לפני ישראל
יהושע קרא לכל ישראל, לזקנים שלהם, לשליטים, לשופטים ולפקידים, ואמר להם: "זקן אני, וגמרתי את ימיי".
וַיִּקְרָ֤א יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל לִזְקֵנָיו֙ וּלְרָאשָׁ֔יו וּלְשֹׁפְטָ֖יו וּלְשֹֽׁטְרָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אֲנִ֣י זָקַ֔נְתִּי בָּ֖אתִי בַּיָּמִֽים׃אתם ראיתם בעצמכם כל מה שעשה לכם הַשֵּׁם אלוהיכם מול כל העמים האלה, כי הַשֵּׁם אלוהיכם הוא שנלחם עבורכם.
וְאַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לְכָל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם׃ראו, נתתי לכם לנחלה את כל העמים שנותרו אלה, משבטיכם, מעבר לירדן, וכל העמים שחתכתי עד הים הגדול, מקום זריחת השמש.
רְאוּ֩ הִפַּ֨לְתִּי לָכֶ֜ם אֶֽת־הַ֠גּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנַחֲלָ֖ה לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם מִן־הַיַּרְדֵּ֗ן וְכָל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְרַ֔תִּי וְהַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ׃ה–ח
הַצְוָה לְדבְּקוּ בַּהַשֵּׁם
וְהַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם יְגֶרֶשׁ אוֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם, וְהוּא יִתֵּן אוֹתָם בְּיָדְכֶם, וְתִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁדִּבֶּר לָכֶם הַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם.
וַיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם ה֚וּא יֶהְדֳּפֵ֣ם מִפְּנֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ישׁ אֹתָ֖ם מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּם֙ אֶת־אַרְצָ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לָכֶֽם׃וְחַזַּקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מָה שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, בְּלִי לְהַטּוֹת יָמִין אוֹ שְׂמֹאול מִמֶּנּוּ.
וַחֲזַקְתֶּ֣ם מְאֹ֔ד לִשְׁמֹ֣ר וְלַעֲשׂ֔וֹת אֵ֚ת כָּל־הַכָּת֔וּב בְּסֵ֖פֶר תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְבִלְתִּ֥י סוּר־מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃כְּדֵי לְבִלְעֲט כְּשֶׁתִּכְנְסוּ בְּתוֹךְ הָעַמִּים הַנּוֹתְרִים כּ here, וְלֹא תַּזְכִּירוּ אֶת שְׁמוֹת אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא תַּעֲשׂוּ אִתָּם בְּרִית, וְלֹא תַּעֲבְדוּ אוֹתָם וְלֹא תִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם.
לְבִלְתִּי־בוֹא֙ בַּגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וּבְשֵׁ֨ם אֱלֹהֵיהֶ֤ם לֹא־תַזְכִּ֙ירוּ֙ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֔יעוּ וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶֽם׃אֶלָּא שֶׁתִּדְבְּקוּ בְּהַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁעֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
כִּ֛י אִם־בַּיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם תִּדְבָּ֑קוּ כַּאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ט–יב
אַחֲרָיוּת הַבְּרִית
הַשֵּׁם הִכָּה לִפְנֵיכֶם עַמִּים גְּדוֹלִים וְחֲזָקִים, וְאַף אִישׁ מִכֶּם לֹא עָמַד מולָם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
וַיּ֤וֹרֶשׁ יְהוָה֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם גּוֹיִ֖ם גְּדֹלִ֣ים וַעֲצוּמִ֑ים וְאַתֶּ֗ם לֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יַגִּישׁ לְרֹדֵף אֶל אֶלֶף, כִּי הַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם הוּא שֶׁנִּלְחָם עֲמִיתָם כְּפִי שֶׁדִּבֶּר אִלְתֶּם.
אִישׁ־אֶחָ֥ד מִכֶּ֖ם יִרְדָּף־אָ֑לֶף כִּ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם ה֚וּא הַנִּלְחָ֣ם לָכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃לָכֵן שִׁמְרוּ עַצְמְכֶם מְאוֹד, כְּדֵי לְאַהֵב אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם.
וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם לְאַהֲבָ֖ה אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃כִּי אִם תַּחְזְרוּ וְתִדְבְּקוּ בְּעַמִּים הַשְּׁאֵרִים כְּאן, תִּתְחַתְּנוּ אִתָּם, תִּכְנְסוּ אֲלֵיהֶם וְהֵם יִכְנְסוּ בְּתוֹכְכֶם.
כִּ֣י ׀ אִם־שׁ֣וֹב תָּשׁ֗וּבוּ וּדְבַקְתֶּם֙ בְּיֶ֙תֶר֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וְהִֽתְחַתַּנְתֶּ֥ם בָּהֶ֛ם וּבָאתֶ֥ם בָּהֶ֖ם וְהֵ֥ם בָּכֶֽם׃יג–טז
אזהרת יהושע לפני מותו
אתם יודעים וצריך שתדעו שהשם אלוהיכם לא יוסיף להרחיק מהפניכם את העמים האלה, והם יהיו לכם למלכודת, למכשול, למטרד מסביבכם ולסכנה מול עיניכם, עד שתכלאו מהארץ הטובה הזאת שהשם אלוֹהיכם נתן לכם.
יָד֙וֹעַ֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֜יף יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם לְהוֹרִ֛ישׁ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֜ם לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֗שׁ וּלְשֹׁטֵ֤ט בְּצִדֵּיכֶם֙ וְלִצְנִנִ֣ים בְּעֵינֵיכֶ֔ם עַד־אֲבָדְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטּוֹבָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃והנה, אני הולך היום בדרך כל הארץ, וידוע לכם בלבכם ובכל נפשכם שאף דבר מכל הדברים הטובים שהשם אלוהיכם דיבר עליכם לא נפל, הכל קרה לכם ולא נשאר ממנו דבר אחד שלא התקיים.
וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י הוֹלֵךְ֙ הַיּ֔וֹם בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וִידַעְתֶּ֞ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֣ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶ֗ם כִּ֣י לֹֽא־נָפַל֩ דָּבָ֨ר אֶחָ֜ד מִכֹּ֣ל ׀ הַדְּבָרִ֣ים הַטּוֹבִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ עֲלֵיכֶ֔ם הַכֹּל֙ בָּ֣אוּ לָכֶ֔ם לֹֽא־נָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ דָּבָ֥ר אֶחָֽד׃וכפי שקרה לכם כל הדבר הטוב שהשם אלוהיכם דיבר עליכם, כך יביא לכם השם כל הדבר הרע, עד שישמיד אתכם מהארץ הטובה הזאת שהשם אלוהיכם נתן לכם.
וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁר־בָּ֤א עֲלֵיכֶם֙ כָּל־הַדָּבָ֣ר הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֲלֵיכֶ֑ם כֵּן֩ יָבִ֨יא יְהוָ֜ה עֲלֵיכֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדָּבָ֣ר הָרָ֔ע עַד־הַשְׁמִיד֣וֹ אוֹתְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטּוֹבָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃אם תפר את ברית השם אלוהיכם שצווה עליכם, ותלכו ותעבדו אלוהים אחרים ותשתחוו להם, אז יחר כעס השם עליכם ותאבדו במהירות מהארץ הטובה שהנתן לכם.
בְּ֠עָבְרְכֶם אֶת־בְּרִ֨ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶם֮ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֒ וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶ֑ם וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֔ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר נָתַ֥ן לָכֶֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
התייצבות יהושע לפני ישראל
וַֽיְהִי֙ מִיָּמִ֣ים רַבִּ֔ים אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר־הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל מִכָּל־אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִ֑יב וִיהוֹשֻׁ֣עַ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִֽים׃
וַיִּקְרָ֤א יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל לִזְקֵנָיו֙ וּלְרָאשָׁ֔יו וּלְשֹׁפְטָ֖יו וּלְשֹֽׁטְרָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אֲנִ֣י זָקַ֔נְתִּי בָּ֖אתִי בַּיָּמִֽים׃
וְאַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לְכָל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם׃
רְאוּ֩ הִפַּ֨לְתִּי לָכֶ֜ם אֶֽת־הַ֠גּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנַחֲלָ֖ה לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם מִן־הַיַּרְדֵּ֗ן וְכָל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְרַ֔תִּי וְהַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ׃
ה–ח
הַצְוָה לְדבְּקוּ בַּהַשֵּׁם
וַיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם ה֚וּא יֶהְדֳּפֵ֣ם מִפְּנֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ישׁ אֹתָ֖ם מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּם֙ אֶת־אַרְצָ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לָכֶֽם׃
וַחֲזַקְתֶּ֣ם מְאֹ֔ד לִשְׁמֹ֣ר וְלַעֲשׂ֔וֹת אֵ֚ת כָּל־הַכָּת֔וּב בְּסֵ֖פֶר תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְבִלְתִּ֥י סוּר־מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃
לְבִלְתִּי־בוֹא֙ בַּגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וּבְשֵׁ֨ם אֱלֹהֵיהֶ֤ם לֹא־תַזְכִּ֙ירוּ֙ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֔יעוּ וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶֽם׃
כִּ֛י אִם־בַּיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם תִּדְבָּ֑קוּ כַּאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
ט–יב
אַחֲרָיוּת הַבְּרִית
וַיּ֤וֹרֶשׁ יְהוָה֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם גּוֹיִ֖ם גְּדֹלִ֣ים וַעֲצוּמִ֑ים וְאַתֶּ֗ם לֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
אִישׁ־אֶחָ֥ד מִכֶּ֖ם יִרְדָּף־אָ֑לֶף כִּ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם ה֚וּא הַנִּלְחָ֣ם לָכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃
וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם לְאַהֲבָ֖ה אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
כִּ֣י ׀ אִם־שׁ֣וֹב תָּשׁ֗וּבוּ וּדְבַקְתֶּם֙ בְּיֶ֙תֶר֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וְהִֽתְחַתַּנְתֶּ֥ם בָּהֶ֛ם וּבָאתֶ֥ם בָּהֶ֖ם וְהֵ֥ם בָּכֶֽם׃
יג–טז
אזהרת יהושע לפני מותו
יָד֙וֹעַ֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֜יף יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם לְהוֹרִ֛ישׁ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֜ם לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֗שׁ וּלְשֹׁטֵ֤ט בְּצִדֵּיכֶם֙ וְלִצְנִנִ֣ים בְּעֵינֵיכֶ֔ם עַד־אֲבָדְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטּוֹבָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י הוֹלֵךְ֙ הַיּ֔וֹם בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וִידַעְתֶּ֞ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֣ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶ֗ם כִּ֣י לֹֽא־נָפַל֩ דָּבָ֨ר אֶחָ֜ד מִכֹּ֣ל ׀ הַדְּבָרִ֣ים הַטּוֹבִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ עֲלֵיכֶ֔ם הַכֹּל֙ בָּ֣אוּ לָכֶ֔ם לֹֽא־נָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ דָּבָ֥ר אֶחָֽד׃
וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁר־בָּ֤א עֲלֵיכֶם֙ כָּל־הַדָּבָ֣ר הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֲלֵיכֶ֑ם כֵּן֩ יָבִ֨יא יְהוָ֜ה עֲלֵיכֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדָּבָ֣ר הָרָ֔ע עַד־הַשְׁמִיד֣וֹ אוֹתְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטּוֹבָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
בְּ֠עָבְרְכֶם אֶת־בְּרִ֨ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶם֮ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֒ וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶ֑ם וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֔ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר נָתַ֥ן לָכֶֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
יְהוֹשֻׁעַ הַבֶּן יוֹסֵף, הָאִישׁ שֶׁהַשֵּׁם נִלְחַם עֲבוֹרוֹ, הִתְיַצֵּב לְפֶנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו הָאַחֲרוֹנִים.
פסוקים א–ד
התייצבות יהושע לפני ישראל
לאחר תקופה ארוכה של שלום מידי אויבים, יהושע, בדרכו של ימים, אוסף את מנהיגי ישראל. הוא מזכיר להם כי הַשֵּׁם נלחם עבורם וכי הוא כבר חילק להם את הארצות שנותרו מול העמים, מעבר לירדן ועד הים הגדול.
פסוקים ה–ח
הַצְוָה לְדבְּקוּ בַּהַשֵּׁם
הַדְרָכָה לְעַם יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל הַבְּרִית. הַבְטָחָה שֶׁהַשֵּׁם יְגֶרֶשׁ אֶת הָאוֹיְבִים וְיִתֵּן אֶת הָאָרֶת בְּיָדָם, בְּעוֹד הַדְרָכָה לְהַתרֵק מֵהָעַמִּים הַנּוֹתְרִים, לְמַמְיֵא לְהַזְכִּיר אֶת אֱלֹהֵיהֶם אוֹ לְעַבְּדָם, וְלִדְבֹּק בַּהַשֵּׁם כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בָּעֵת הַזֹּאת.
פסוקים ט–יב
אַחֲרָיוּת הַבְּרִית
יְהוֹשֻׁעַ מַזְכִּיר לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַנִּצָּחוֹנוֹת שֶׁזָּנוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. הוּא מַתְרִיע מִפְּנֵי הַסִּכָּנוּת לְהִתְעַרְבִּים עִם הָעַמִּים הַשְּׁאֵרִים בָּאָרֶץ וְלְהִתְעַרְבֵּת אִתָּם, וּמְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לְשָׁמֹר אֶת אַהֲבַּת הַשֵּׁם.
פסוקים יג–טז
אזהרת יהושע לפני מותו
יהושע מזהיר את בני ישראל כי העמים שנותרו יהיו להם למכשול וסכנה. הוא מדגיש שכל ההבטחות הטובות של השם התקיימו במלואן, אך מזהיר שאם יפררו את הברית ויעבדו אלוהים אחרים, השם יביא עליהם רע ויהדים אותם מהארץ הטובה שניתנה להם.
הַתְּוָעָה לְהִתְבַּסֵּס עַל הַבְּרִית וְלֹא לְהִתְחַבֵּר לְעַמִּים אֲחֵרִים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקֶּשֶׁר בֵּין זִקְנָה לְעָמָס וּבְרָכָה
״וְאַבְרָהָם זָקֵן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחְמָנִי, מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְבָרִים הַזִּקְנָה קוֹפֶצֶת עַל אָדָם, מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמִפְּנֵי כַעַס בָּנִים וּמִפְּנֵי אִשָּׁה רָעָה וּמִפְּנֵי הַמִּלְחָמוֹת. מִפְּנֵי״
בַּמִדְרָשׁ הַמּוּבָל לְמַעֲמַד הַדְּרוֹר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחְמָנִי מְסַבֵּל אֶת הַקְּשֶׁר בֵּין הַזִּקְנָה לְעָמָס הַנֶּפֶשׁ. הוּא מְצִיעַ שֶׁהַזִּקְנָה מְבִיאָה עִמָּהּ אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁמְּקַצְּצִים אֶת הַחַיִּים: יִרְאָה, כַּעַס מֵבָנִים, אִשָּׁה רָעָה וּמִלְחָמוֹת. הַמִּדְרָשׁ מְבִיאֵאת מַצָּאוֹת מִמְּקוֹרוֹת שׁוֹנִים כְּדֵי לְהַדְגִּים כָּל סוֹרָה. הַמִּדְרָשׁ מְצַטֵּט אֶת דָּוִד וְעֵלִי כְּדַיְרָכִים לַיִּרְאָה וְלַכַּעַס, אֶת יְהוֹשֻׁעַ לַמִּלְחָמוֹת, וְאֶת שְׁלֹמֹה לְעִנְיַן הָאִשָּׁה. לְעֻמַּת זֹאת, הוּא מַעֲמִיד אֶת אַבְרָהָם כְּדֻגְמָה שׁוֹנָה, שֶׁבְּזֶכֶּן אִשְׁתּוֹ הָיְתָה מְכַבֶּדֶת אוֹתוֹ, הַזִּקְנָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה מְבֹרֶכֶת וְהַשֵּׁם בֵּרַךְ אוֹתוֹ בַּכֹּל.
מדרש תנחומא, חיי שרה ב׳:א׳ ↗הַדְּרִיכָה הַמְּלָכִית בַּמִּדְבָּר
״וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה', הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה (ירמיה ב, לא). אָמַר לָהֶם״
בַּמִּדְרָשׁ הַמְּבַשֵּׂר עַל הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמִּדְבָּר לְהַשְׁגָּחָה הַמְּיֻחֶדֶת, מֻסְבר הַקֹּשֶׁר שֶׁלְּמִדְבָּר כְּמָקוֹם שֶׁל הַשְׂבָעָה וְשַׁלְוָה. הַמִּדְרָשׁ מְפַרֵט כְּמוֹ שֶׁמֶּלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הַיּוֹצֵא לַמִּשְׁלֶחֶת מְקַבֵּל בְּעַצְמוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּסַבְסְטִין, כָּךְ גַּם הַשֵּׁם הִקְפִּיד לְטַפֵּל בְּעַמּוֹ בְּעֹז וּבְכָבוֹד. הַמִּדְרָשׁ מְצַיֵּן אֶת הַמַּעֲשִׂים הַנִּסִּים שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ בַּמִּדְבָּר, כְּמוֹ הַמָּן וְהָעֲנָן, וְזֶה כְּבָר לֹא כְּעוֹרֶרֶת הַמִּדְבָּר הַמְּיַבֵּשׁ, אֶלָּא כְּעוֹרֶרֶת שֶׁמְּבַשֶּׁרֶת עַל מַלְכוּת הַשֵּׁם. הַמִּדְרָשׁ מְבִיא פֵּרוּשׁ לַמִּשְׁאָלָה לָמָּה הַמִּדְבָּר הָיָה כָּל כָּךְ מְשֻׁדָּר, וּמְסַבֵּל עַל בִּזְכוּת הַמִּדְבָּר הַמְּיֻחָד שֶׁבּוֹ הָיוּ הַמֹּשְׁעִים: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם. הַמִּדְרָשׁ מְקַבֵּץ פְּסָקִים שׁוֹנִים מִכְּתִיבֵי הַנְּבִיאִים וְהַתּוֹרָה כְּדֵי לְהַדְגִּים אֶת הַהַשְׁגָּחָה הַמְּסֻבֶּנֶת שֶׁל הַשֵּׁם עַל עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר.
מדרש תנחומא, במדבר ב׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הנחלה וההבטחה
״ראו הפלתי לכם. בגורל לנחלה:״
בפרק זה אנו קוראים את דבריו של יהושע בן נון לפני מותו. הוא מזכיר לעם ישראל שהַשֵּׁם נלחם עבורם והעניק להם את הארץ. יהושע מדגיש כי חלק מהארץ הוקצה לבני גד, שבש וראובן כנחלה, כפי שנכתב בפרטי חלוקת הארץ. רש"י מפרש את הפסוק "הפלתי לכם" בכך שהַשֵּׁם הציל את ישראל מהאויבים. לפי פירושו, ההצלחה בכיבוש הארץ ובקבלת הנחלה, כולל החלק שניתן לבני גד, נבעה מהתערבות אלוהית ישירה.
רש״י על יהושע 23:4:1 ↗הסכנה שבקשר עם העמים סביב
״ולשוטט בצדיכם. ישוטטו לבוז ולשלול סביבותיכם:״
בפרק זה של ספר יהושע, יהושע נפרד מהעם ונותן להם עצות אחרונות לפני מותו. הוא מזהיר אותם מפני ההישארות של העמים שנותרו בארץ, ומדגיש שהקשר איתם יביא לנזק. אם הם יתערבבו איתם, העמים הללו יהפכו למלכודת ולסכנה עבור בני ישראל. רש"י, בפירושו על פסוק זה, מסביר שהסכנה היא לא רק בגלל הקשר עצמו, אלא בגלל פעולות של ביזה ושלילה. לפי רש"י, העמים הללו יצאו לפעולה כדי לבזות ולשלול את מה ששייך לעם ישראל בסביבתם. ההסבר מראה כיצד הקשר הפיזי והחברתי עם השכנים עלול להוביל לאובדן רכוש ולפגיעה בביטחון העם.
רש״י על יהושע 23:13:1 ↗חלוקת הארץ לשבטים
״בנחלה. לחלקם בנחלה להשבטים:״
בפרק זה מופיע דבריו של יהושע לפני מותו. הפרק מתמקד בתוצאה של המלחמות והכיבושים שהושלמו. השבטים קיבלו את חלקם בארץ ישראל כפי שהובטח להם. מצודת דוד מסביר על הפסוק הרביעי כי הנחלה חולקה בין כל השבטים. הוא מדגיש שהחלוקה התבססה על השלמת המשימה של כיבוש הארץ והגעה למצב של יישוב קבוע בנחלותיהם.
מצודת דוד על יהושע 23:4:3 ↗הזהירות בברית עם העמים
״תשובו. מאחרי ה׳, ובאתם בהם לקחת מבנותיהם:״
בפרק זה יהושע, לפני מותו, פונה אל כל ישראל ומזכיר להם כי הַשֵּׁם נלחם עבורם. הוא מזהיר אותם שלא להיצמד לעמים שנותרו בארץ, ולא להתערבב איתם או להתחתן איתם. אם יתקרבו לעמים אלו, הַשֵּׁם יפסיק להשיב את האויבים מפניהם. המצודת דוד על פסוק יב מסביר כי האזהרה היא שלא לחזור אחרי הדרכים של הבעלים של הארצות האלו. הוא מדגיש שהסכנה היא בחיבור ובהשתייכות לעמים הללו, שמהם יבוא הניסיון והסכנה לאבד את ההגנה של הַשּׁם.
מצודת דוד על יהושע 23:12:1 ↗