הַשֵּׁם דִּבֵּר אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר:
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃יהושע · פרק כ׳
הַקְּצֵה עָרֵי הַמִּקְלָט
הַקְּצֵה הַמְּצַוִּים לְהַקְצִה עָרֵי מִקְלָט וּמְצִיאַת הַמִּקְלָט לַרוֹצֵעַ בְּשֶׁגָּא}$. הַקְצֵה הָעָרִים לְכָל מִי שֶׁיִּפְרֹץ בְּרֶגֶל וְלֹא בְכַוָּנָה רָעָה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע כ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַקְּצָה עָרֵי הַמִּקְלָט
תַּדְבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֹאמַר: תְּנוּ לְעַצְמְכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט שֶׁדִּבַּרְתִּי אִתְּכֶם בְּיַד מֹשֶׁה.
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר תְּנ֤וּ לָכֶם֙ אֶת־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃כְּדֵי שֶׁרוֹצֵחַ שֶׁמְּכַתֵּת נֶפֶשׁ בְּשִׁגְגָה וּבְלִי דַּעַת יוּכַל לָנוּס אֲלֵיהֶם, וְהֵם יִהְיוּ לוֹ לְמִקְלָט מִן הַגּוֹאֵל הַדָּם.
לָנ֥וּס שָׁ֙מָּה֙ רוֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֥פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֖ה בִּבְלִי־דָ֑עַת וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְמִקְלָ֔ט מִגֹּאֵ֖ל הַדָּֽם׃הוּא יָנוּס אֶל אַחַת מֵהָעָרִים הָאֵלֶּה, יַעֲמֹד בְּפֶתַח שַׁעַר הָעִיר, יַגִּיד אֶת דְּבָרָיו לְזִקְנֵי הָעִיר הַהִיא, הָעִיר תְּקַבֵּץ אוֹתוֹ אֵלֶיהֶם, תַּתֵּן לוֹ מָקוֹם וְהוּא יָגֵר אִתָּם.
וְנָ֞ס אֶל־אַחַ֣ת ׀ מֵהֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וְדִבֶּ֛ר בְּאָזְנֵ֛י זִקְנֵ֥י־הָעִֽיר הַהִ֖יא אֶת־דְּבָרָ֑יו וְאָסְפ֨וּ אֹת֤וֹ הָעִ֙ירָה֙ אֲלֵיהֶ֔ם וְנָתְנוּ־ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃ה–ח
עָרֵי הַמִּקְלָט
כְּשֶׁגֹּאֵל הַדָּם יִרְדֹּף אַחֲרָיו, וְהוּא לֹא יַסְגִּיר אֶת הָרוֹצֵחַ לְיָדוֹ, כִּי הִכָּה אֶת חַבֵּרוֹ בְּלִי דַּעַת, וְהוּא לֹא שָׂנָא אוֹתוֹ מֵאָתְמוֹל וְעַד הַיּוֹם.
וְכִ֨י יִרְדֹּ֜ף גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אַֽחֲרָ֔יו וְלֹֽא־יַסְגִּ֥רוּ אֶת־הָרֹצֵ֖חַ בְּיָד֑וֹ כִּ֤י בִבְלִי־דַ֙עַת֙ הִכָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֔הוּ וְלֹֽא־שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃הוּא יִשָּׁאֵר בָּעִיר הַהִיא עַד שֶׁיַּעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט, וְעַד מְות הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁיִּהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; רַק אָז יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ וְיָשׁוּב אֶל עִיר-מוֹלָתוֹ וְאֶל בֵּיתוֹ, אֶל הָעִיר שֶׁהִיא הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ בָּרַח.
וְיָשַׁ֣ב ׀ בָּעִ֣יר הַהִ֗יא עַד־עָמְד֞וֹ לִפְנֵ֤י הָֽעֵדָה֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם אָ֣ז ׀ יָשׁ֣וּב הָרוֹצֵ֗חַ וּבָ֤א אֶל־עִירוֹ֙ וְאֶל־בֵּית֔וֹ אֶל־הָעִ֖יר אֲשֶׁר־נָ֥ס מִשָּֽׁם׃הֵם הִקְדִּישׁוּ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל, בְּהַר נַפְתָּלִי, וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם, וְאֶת קִירְיַת אַרְבַּע, שֶׁהִיא חֶבְרוֹן, בְּהַר יְהוּדָה.
וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת־קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה׃וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, בִּצְדַּב מִזְרָחָה, נָתְנוּ אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישׁוֹר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן, וְאֶת רָאמוֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָּד, וְאֶת גָּלוֹן בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה.
וּמֵעֵ֜בֶר לְיַרְדֵּ֤ן יְרִיחוֹ֙ מִזְרָ֔חָה נָתְנ֞וּ אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בַּמִּישֹׁ֖ר מִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ מִמַּטֵּה־גָ֔ד וְאֶת־גלון [גּוֹלָ֥ן] בַּבָּשָׁ֖ן מִמַּטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃ט–ט
ערי המקלט
אלו הן ערי המקלט לכל בני ישראל ולגרים החיים בתוכם, כדי שכל מי שירצח אדם בשגגה יוכל לברוח לשם ולא ימות בידי גואל הדם, עד שיעמוד לפני העדה.
אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּֽוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד־עָמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַקְּצָה עָרֵי הַמִּקְלָט
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר תְּנ֤וּ לָכֶם֙ אֶת־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
לָנ֥וּס שָׁ֙מָּה֙ רוֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֥פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֖ה בִּבְלִי־דָ֑עַת וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְמִקְלָ֔ט מִגֹּאֵ֖ל הַדָּֽם׃
וְנָ֞ס אֶל־אַחַ֣ת ׀ מֵהֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וְדִבֶּ֛ר בְּאָזְנֵ֛י זִקְנֵ֥י־הָעִֽיר הַהִ֖יא אֶת־דְּבָרָ֑יו וְאָסְפ֨וּ אֹת֤וֹ הָעִ֙ירָה֙ אֲלֵיהֶ֔ם וְנָתְנוּ־ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃
ה–ח
עָרֵי הַמִּקְלָט
וְכִ֨י יִרְדֹּ֜ף גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אַֽחֲרָ֔יו וְלֹֽא־יַסְגִּ֥רוּ אֶת־הָרֹצֵ֖חַ בְּיָד֑וֹ כִּ֤י בִבְלִי־דַ֙עַת֙ הִכָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֔הוּ וְלֹֽא־שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃
וְיָשַׁ֣ב ׀ בָּעִ֣יר הַהִ֗יא עַד־עָמְד֞וֹ לִפְנֵ֤י הָֽעֵדָה֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם אָ֣ז ׀ יָשׁ֣וּב הָרוֹצֵ֗חַ וּבָ֤א אֶל־עִירוֹ֙ וְאֶל־בֵּית֔וֹ אֶל־הָעִ֖יר אֲשֶׁר־נָ֥ס מִשָּֽׁם׃
וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת־קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה׃
וּמֵעֵ֜בֶר לְיַרְדֵּ֤ן יְרִיחוֹ֙ מִזְרָ֔חָה נָתְנ֞וּ אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בַּמִּישֹׁ֖ר מִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ מִמַּטֵּה־גָ֔ד וְאֶת־גלון [גּוֹלָ֥ן] בַּבָּשָׁ֖ן מִמַּטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃
ט–ט
ערי המקלט
אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּֽוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד־עָמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַמְּצַוָּה לְהַקְצִית עָרֵי מִקְלָט לְמַעַל הַמִּקְלָט.
פסוקים א–ד
הַקְּצָה עָרֵי הַמִּקְלָט
הַשֵּׁם מַצְוֶה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְהַגִּיד לְבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְצִית עָרִים כְּמִקְלָט. הַמַּטָרָה הִיא שֶׁרוֹצֵחַ שֶׁמְּכַתֵּת בְּשִׁגְגָה יוּכַל לָנוּס אֶל עֶרְיָה זוֹ וְלְהִמָּנַע מִיַּד הַגּוֹאֵל הַדָּם. הַמִּקְלָט יִתְקַיֵּם כְּשֶׁהָעִיר תְּקַבֵּץ אֶת הָרוֹצֵחַ וְתַעֲנִיק לוֹ מָקוֹם לְגֶר בְּתוֹכָהּ.
פסוקים ה–ח
עָרֵי הַמִּקְלָט
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת חֻקַּת הַמִּקְלָט: אדם שֶׁהִכָּה אֶת חַבֵּרוֹ בְּלִי דַּעַת יָכוֹל לָבוּא לְעֶרֶת הַמִּקְלָט כְּדֵי לְהִמָּנַע מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם, וְשָׁם יִשָּׁאֵר עַד מְות הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. כָּךְ גַּם מְצֻיָּן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הֻקְדְּשׁוּ הָעָרִים בְּגוֹבַל יִשְׂרָאֵל, בָּעֶרֶב לַיַּרְדֵּן וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
פסוקים ט–ט
ערי המקלט
הפסוק מפרט את מטרת ערי המקלט שהוקצו לבני ישראל ולגרים החיים בתוכם. המטרה היא לאפשר לאדם שרצח בטעות לברוח ממרדף גואל הדם. בתוך העיר המקלט הוא יהיה מוגן ממוות עד שיתייצב בפני העדה ויתברר המקרה.
כָּךְ הָיוּ עָרֵי הַמִּקְלָט לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין ערי המקלט לערי התורה
״בְּלָשׁוֹן עַזָּה, דִּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם וְגוֹ׳״? מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל״
במדרש מכות מוסר לנו כי בטקסט המקראי מופיעה המילה "ערי המקלט" בדרכי כתיבה שונה. לפי המדרש, הכתיבה הזו מרמזת על כך שהמצווה להקצות ערים אלו היא חלק ממה שהתורה קבעה מראש. הפרשנות כאן מנסה להסביר את לשון הפסוק דרך הבנת המהות של ערי המקלט. המדרש טוען שהן שייכות לתורה, ולכן המינוח משתמש בלשון המציינת את הקשר הישיר של ההקצאה למצוות התורה.
מכות י״א א:א׳ ↗הכוח של המנהיג והאחריות של העיר
״אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עִיר שֶׁרוּבָּהּ רוֹצְחִים – אֵינָהּ קוֹלֶטֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדִבֶּר בְּאׇזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת דְּבָרָיו״ – וְלֹא שֶׁהוּשְׁווּ דִּבְרֵיהֶן לִדְבָרָיו.״
במדרש מכות (י עמוד ב), רבי אלעזר מפרש את חשיבות הקשב למנהיג. הוא טוען שבעיר שבה יש הרבה רוצחים, הדיבורים של המנהיג לא נחשבים באוזני זקני העיר. לפי גישה זו, המעשים של הרוב יכולים לבטל את המשמעות של דברי המנהיג. הרבי מסתמך על פסוק המדבר על אדם שמביא את דבריו אל זקני העיר. הוא מדגיש שהבעיה היא לא שדברי הזקנים שווים לדברי המנהיג, אלא שהמנהיג לא מצליח להשפיע עליהם כשהרוצחים שולטים במקום.
מכות י׳ ב:ט״ז ↗בעקבות המפרשים
עִיר הַמִּקְלָט וְתַפקידוּת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל
״עד עמדו וגו' למשפט. אם יפטר מגלות יפטר, ואם יתחייב גלות יחזור לעיר מקלטו (במדבר לה כה): וישב שם עד מות הכהן הגדול:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְתָאֵר אֶת הַהֲגְדָרָה הַהֲלָכִית שֶׁל עָרֵי הַמִּקְלָט. הַמַּטָּרָה הָיְתָה לְהַעֲנִיק מָקוֹם בֶּטַח לְאִישׁ שֶׁמַּטֶּה טָעוּת בְּרֶצַח בְּלִי כַוָּנָה רָעָה. הַמִּקְלָט מְאֶפְשֵׁר לָעֵשׂוֹת מִשְׁפָּט הָגֵן וּמְנַעַת נִקְמָה מִן הַדָּם. רַשִׁי בְּמָקוֹם הַמְּסֻר בַּמַּקְור, מַסְבֵּר אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. הוּא מְצַיֵּן שֶׁהָאִישׁ יָכוֹל לָשׁוּב לְעִיר הַמִּקְלָט שֶׁלּוֹ אֲגַר אִם הַמִּשְׁפָּט הִתְקַיֵּם וְהוּא חָלָט מִגָּלוּת, אֲבָל אִם הִיא הֻפְתָּרָה וְהוּא חַיָּב גָּלוּת, הוּא יָשׁוּב אֶל מְקוֹמוֹ בְּעֶצֶם הָעִיר. הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מְשַׁמֵּר עַל הַמִּשְׁפָּט עַד מוֹתוֹ.
רש״י על יהושע 20:6:1 ↗ערי המקלט והבצר במדבר
״ומעבר לירדן יריחו מזרחה נתנו. בימי משה, שנאמר (דברים ד מג): את בצר במדבר וגו':״
בפרק זה מפורטים הערים שהוקצו כערי מקלט, כדי לאפשר לאדם ששפל בטעות להגיע למקום בטוח. המעבר בין הערים הללו אפשר הגנה מפני גואל הדם. רש"י מציין שבצד מזרח ליריחו, מעבר לירדן, כבר היו ערים ששימשו כמבצר. הוא מסתמך על הפסוק בספר דברים, המראה שבתקופת משה כבר היו מקומות המהווים בצר ומחסה במדבר.
רש״י על יהושע 20:8:1 ↗הקמת ערי המקלט והגנה על הרוצח
״למקלט. לקלוט את הרוצח מיד גואל הדם, לבל יהרגנו כאשר יחם לבבו:״
בפרק זה יהושע קובע את המצוות להקמת ערי מקלט. המטרה היא לאפשר לאדם שרצח בשגגה לברוח לעיר ולהתחבא שם. כך הוא יוכל להימנע מרצח על ידי גואל הדם, שעלול לפעול מתוך כעס ורגש כשהוא רואה את הדם שנשפך. המפרש מצודת דוד מסביר שהמטרה המרכזה של ערי המקלט היא לאפשר את הלכידה המיידית של הרוצח על ידי גואל הדם. הדבר נועד למנוע מצב שבו גואל הדם יהרוג את הרוצח מתוך תחושת כעס או רגש מתפרץ, לפני שההליך המשפטי יוכל להסתיים.
מצודת דוד על יהושע 20:3:1 ↗הקצנת עונש וזכות המקלט
״למשפט. לדונו אם הוא חייב גלות, וכאשר יצא חייב, יחזור לעיר מקלטו וישב בה עד ימות הכהן הגדול:״
בפרק זה מפורטים הכללים לגבי ערי המקלט. המטרה של הערים הללו היא לאפשר לאדם שרצח בשוגג לברוח ולהימנע מנקמת קרובי הדם. עם זאת, ישנה מגבלה ברורה על משך השהות בערים אלו. המצודת דוד מסביר את המשמעות של שארות הכהן הגדול. הוא מציין כי האדם שביצע רצח בשוגג חייב להישאר בעיר המקלט כל עוד הכהן הגדול בתפקידו. רק לאחר פטירתו של הכהן הגדול, האדם יכול לחזור לביתו ולחיות בנחלה שלו באופן חופשי.
מצודת דוד על יהושע 20:6:1 ↗