יהושע בן נון שלח משני השליחים אנשים כדי ללכת ולראות את הארץ ואת יריחו. הם הגיעו לבית של אישה בשם רחב, שהייתה זונה, ושהו שם.
וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ־בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר לְכ֛וּ רְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְאֶת־יְרִיח֑וֹ וַיֵּ֨לְכ֜וּ וַ֠יָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֛ה וּשְׁמָ֥הּ רָחָ֖ב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָֽׁמָּה׃יהושע · פרק ב׳
הַמְרַגְּלִים וְרָחָב בִּירִיחוֹ
יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹלֵחַ שְׁנֵי מְרַגְּלִים לִירִיחוֹ, וְרָחָב מַסְתִּירָה אוֹתָם וּמְבַקֶּשֶׁת שֶׁיַּצִּילוּ אֶת מִשְׁפַּחְתָּהּ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שליחי ישראל ביריחו
מלך יריחו קיבל הודעה שאנשים מבני ישראל הגיעו לכאן בלילה כדי לחקור את הארץ.
וַיֵּ֣אָמַ֔ר לְמֶ֥לֶךְ יְרִיח֖וֹ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה אֲ֠נָשִׁים בָּ֣אוּ הֵ֧נָּה הַלַּ֛יְלָה מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַחְפֹּ֥ר אֶת־הָאָֽרֶץ׃מלך יריחו שלח הודעה לרחב ואמר לה: "תוציאי החוצה את האנשים שבאו אלייך לביתך, כי הם באו לחקור את כל הארץ."
וַיִּשְׁלַח֙ מֶ֣לֶךְ יְרִיח֔וֹ אֶל־רָחָ֖ב לֵאמֹ֑ר ה֠וֹצִיאִי הָאֲנָשִׁ֨ים הַבָּאִ֤ים אֵלַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ לְבֵיתֵ֔ךְ כִּ֛י לַחְפֹּ֥ר אֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ בָּֽאוּ׃האישה לקחה את שני האנשים והסתירה אותם. היא אמרה: "האנשים באו אליי, אבל לא ידעתי מאיפה הם באו."
וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה אֶת־שְׁנֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים וַֽתִּצְפְּנ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר ׀ כֵּ֗ן בָּ֤אוּ אֵלַי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מֵאַ֥יִן הֵֽמָּה׃המפלט של המרגלים
השער נסגר בחושך, והאנשים יצאו. לא ידעתי לאן הם הלכו. רדפו אחריהם מהר כדי להספיק להשיג אותם.
וַיְהִ֨י הַשַּׁ֜עַר לִסְגּ֗וֹר בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ וְהָאֲנָשִׁ֣ים יָצָ֔אוּ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אָ֥נָה הָלְכ֖וּ הָֽאֲנָשִׁ֑ים רִדְפ֥וּ מַהֵ֛ר אַחֲרֵיהֶ֖ם כִּ֥י תַשִּׂיגֽוּם׃היא עלתה לגג, והסתירה אותם בין ערימות הקש שהיו על הגג.
וְהִ֖יא הֶעֱלָ֣תַם הַגָּ֑גָה וַֽתִּטְמְנֵם֙ בְּפִשְׁתֵּ֣י הָעֵ֔ץ הָעֲרֻכ֥וֹת לָ֖הּ עַל־הַגָּֽג׃האנשים רדפו אחריהם בדרך הירדן, דרך המעבר, והשער נסגר מאחורי הרודפים אחרי האנשים.
וְהָאֲנָשִׁ֗ים רָדְפ֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ דֶּ֣רֶךְ הַיַּרְדֵּ֔ן עַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹת וְהַשַּׁ֣עַר סָגָ֔רוּ אַחֲרֵ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָצְא֥וּ הָרֹדְפִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃הם עוד לא נחו, והיא כבר עלתה מעליהם לגג.
וְהֵ֖מָּה טֶ֣רֶם יִשְׁכָּב֑וּן וְהִ֛יא עָלְתָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַל־הַגָּֽג׃הבטחת החסד של רעב אל תוכים
הִיא אָמְרָה לַגְּבָרִים: "יָדַעְתִּי שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ, וְשֶׁפָּחַד כְּבָר כֻּלָּנוּ מִפְּנֵיכֶם, וְכָל הַיֹּשְׁבִים בָּאָרֶץ נִמְעָכים לִפְנֵיכֶם."
וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ וְכִֽי־נָפְלָ֤ה אֵֽימַתְכֶם֙ עָלֵ֔ינוּ וְכִ֥י נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶֽם׃כִּי שָׁמַעְנוּ אֶת מַה שֶּׁעָשָׂה הַשֵּׁם לְמַעַן פָּרַק אֶת מֵיתֵי יַם-סוּף מִפְּנֵיכֶם כְּשֶׁיָּצֵאתֶם מִמִּצְרַיִם, וְאֶת מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחוֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הַשְׁמַדְתֶּם.
כִּ֣י שָׁמַ֗עְנוּ אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהוָ֜ה אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם בְּצֵאתְכֶ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֡ם לִשְׁנֵי֩ מַלְכֵ֨י הָאֱמֹרִ֜י אֲשֶׁ֨ר בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ לְסִיחֹ֣ן וּלְע֔וֹג אֲשֶׁ֥ר הֶחֱרַמְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃כְּשֶׁשָּׁמַעְנוּ, הַלֵּב שֶׁלָּנוּ נָמַס, וְלֹא נֶעֶשְׂתָּה בְּעֶזְרָה לְאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי הַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת.
וַנִּשְׁמַע֙ וַיִּמַּ֣ס לְבָבֵ֔נוּ וְלֹא־קָ֨מָה ע֥וֹד ר֛וּחַ בְּאִ֖ישׁ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּֽחַת׃וְעַתָּה, בְּקָשָׁה מִכֶּם לְהִשָּׁבַע לִי בְּשֵׁם הַשֵּׁם, כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חֶסֶד, כְּדֵי שֶׁגַּם אַתֶּם תַּעֲשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית אָבִי וְתִתְּנוּ לִי אוֹת אֱמֶת.
וְעַתָּ֗ה הִשָּֽׁבְעוּ־נָ֥א לִי֙ בַּֽיהוָ֔ה כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד וַעֲשִׂיתֶ֨ם גַּם־אַתֶּ֜ם עִם־בֵּ֤ית אָבִי֙ חֶ֔סֶד וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת׃הבטחת הגב של רחב
תַּחְלִיטוּ לְהַצִּיל אֶת אַבִּי, אֶת אִמִּי, אֶת אַחַי, אֶת אֲחֹתַי וְאֶת כָּל מָה שֶׁלָּהֶם, וּכְדֵי שֶׁתַּצִּילוּ אֶת חַיֵּיהֶם מִמָּוֶת.
וְהַחֲיִתֶ֞ם אֶת־אָבִ֣י וְאֶת־אִמִּ֗י וְאֶת־אַחַי֙ וְאֶת־אחותי [אַחְיוֹתַ֔י] וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם וְהִצַּלְתֶּ֥ם אֶת־נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ מִמָּֽוֶת׃הָאֲנָשִׁים עָנוּ לָהּ: הַמַּחִיר הוּא שֶׁנָּמַוֶת בְּמָקוֹם שֶׁאַתְּ בְּתוֹךְ, אִם לֹא תַגִּידִי לָנוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתֵּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, נַעֲשֶׂה עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת.
וַיֹּ֧אמְרוּ לָ֣הּ הָאֲנָשִׁ֗ים נַפְשֵׁ֤נוּ תַחְתֵּיכֶם֙ לָמ֔וּת אִ֚ם לֹ֣א תַגִּ֔ידוּ אֶת־דְּבָרֵ֖נוּ זֶ֑ה וְהָיָ֗ה בְּתֵת־יְהוָ֥ה לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְעָשִׂ֥ינוּ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃הִיא הֵרִידָה אוֹתָם בְּחֶבֶל מִן הַחַלּוֹן, כִּי בֵיתָהּ הָיָה בְּתוֹךְ הַחוֹמָה וְהִיא הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּחוֹמָה.
וַתּוֹרִדֵ֥ם בַּחֶ֖בֶל בְּעַ֣ד הַֽחַלּ֑וֹן כִּ֤י בֵיתָהּ֙ בְּקִ֣יר הַֽחוֹמָ֔ה וּבַֽחוֹמָ֖ה הִ֥יא יוֹשָֽׁבֶת׃הִיא הִגִּידָה לָהֶם: לְכוּ עַד הָהָרָה, כְּדֵי שֶׁהָרוֹדְפִים לֹא יִמְצְאוּ אֶתְכֶם. תִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שֶׁהָרוֹדְפִים יַחְזֹרוּ, וְאַחֲרֵי כָךְ תָּשׁוּבוּ לְדֶרֶכְכֶם.
וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָהָ֣רָה לֵּ֔כוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֥וּ בָכֶ֖ם הָרֹדְפִ֑ים וְנַחְבֵּתֶ֨ם שָׁ֜מָּה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים עַ֚ד שׁ֣וֹב הָרֹֽדְפִ֔ים וְאַחַ֖ר תֵּלְכ֥וּ לְדַרְכְּכֶֽם׃הַבְטָחַת הַמַּצִּילִים
הָאֲנָשִׁים אָמְרוּ לָהּ: "אֲנַחְנוּ נִשְׁמְרִים עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּנוּ."
וַיֹּאמְר֥וּ אֵלֶ֖יהָ הָאֲנָשִׁ֑ים נְקִיִּ֣ם אֲנַ֔חְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵ֥ךְ הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃"הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לָאָרֶץ. אֶת חוּט הַתְּכֵלֶת הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן שֶׁהֵורַדְנוּ בּוֹ, וְאֶת אָבִיךְ, אִמֶּךְ, אַחַיִךְ וְכָל בֵּית אָבִיךְ תְּאַסְפִי אֵלַיִךְ לַבַּיִת."
הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ בָאִ֖ים בָּאָ֑רֶץ אֶת־תִּקְוַ֡ת חוּט֩ הַשָּׁנִ֨י הַזֶּ֜ה תִּקְשְׁרִ֗י בַּֽחַלּוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ וְאֶת־אָבִ֨יךְ וְאֶת־אִמֵּ֜ךְ וְאֶת־אַחַ֗יִךְ וְאֵת֙ כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךְ תַּאַסְפִ֥י אֵלַ֖יִךְ הַבָּֽיְתָה׃וְכָל מִי שֶׁיֵּצֵא מִחוּץ לְדַלְתְּךָ, דָּמוֹ יִהְיֶה עַל רֹאשׁוֹ, וְאֲנַחְנוּ נִשְׁמְרִים עַל הַבְטָאָתֵנוּ. וְכָל מִי שֶׁיִּהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת, דָּמוֹ יִהְיֶה עַל רֹאשֵׁנוּ, אִם תִּמָּשֵׂךְ יָדוֹ בּוֹ."
וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ ׀ הַח֛וּצָה דָּמ֥וֹ בְרֹאשׁ֖וֹ וַאֲנַ֣חְנוּ נְקִיִּ֑ם וְ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֤ה אִתָּךְ֙ בַּבַּ֔יִת דָּמ֣וֹ בְרֹאשֵׁ֔נוּ אִם־יָ֖ד תִּֽהְיֶה־בּֽוֹ׃וְאִם תַּגִּידִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נִשְׁמֹר עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּנוּ.
וְאִם־תַּגִּ֖ידִי אֶת־דְּבָרֵ֣נוּ זֶ֑ה וְהָיִ֣ינוּ נְקִיִּ֔ם מִשְּׁבֻעָתֵ֖ךְ אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃חזרת המרגלים
היא אמרה: "זה בדיוק כמו שאמרתם", ואז היא שלחה אותם והם הלכו, והיא קשרה את החבל האדום בחלון.
וַתֹּ֙אמֶר֙ כְּדִבְרֵיכֶ֣ם כֶּן־ה֔וּא וַֽתְּשַׁלְּחֵ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וַתִּקְשֹׁ֛ר אֶת־תִּקְוַ֥ת הַשָּׁנִ֖י בַּחַלּֽוֹן׃הם הלכו ובאו אל ההר, ושמו שם שלושה ימים עד שחזרו הרודפים. הרודפים חיפשו בכל הדרך ולא מצאו אותם.
וַיֵּלְכוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ הָהָ֔רָה וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים עַד־שָׁ֖בוּ הָרֹדְפִ֑ים וַיְבַקְשׁ֧וּ הָרֹדְפִ֛ים בְּכָל־הַדֶּ֖רֶךְ וְלֹ֥א מָצָֽאוּ׃שני האנשים חזרו וירדו מההר, עברו והגיעו אל יהושע בן נון וסיפרו לו את כל מה שמצאו.
וַיָּשֻׁ֜בוּ שְׁנֵ֤י הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיֵּרְד֣וּ מֵֽהָהָ֔ר וַיַּעַבְרוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן וַיְסַ֨פְּרוּ־ל֔וֹ אֵ֥ת כָּל־הַמֹּצְא֖וֹת אוֹתָֽם׃הם אמרו ליהושע שהשם נתן בידינו את כל הארץ, וגם כל יושבי הארץ נס פחד מפנינו.
וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיָדֵ֖נוּ אֶת־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְגַם־נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵֽינוּ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שליחי ישראל ביריחו
וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ־בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר לְכ֛וּ רְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְאֶת־יְרִיח֑וֹ וַיֵּ֨לְכ֜וּ וַ֠יָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֛ה וּשְׁמָ֥הּ רָחָ֖ב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָֽׁמָּה׃
וַיֵּ֣אָמַ֔ר לְמֶ֥לֶךְ יְרִיח֖וֹ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה אֲ֠נָשִׁים בָּ֣אוּ הֵ֧נָּה הַלַּ֛יְלָה מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַחְפֹּ֥ר אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וַיִּשְׁלַח֙ מֶ֣לֶךְ יְרִיח֔וֹ אֶל־רָחָ֖ב לֵאמֹ֑ר ה֠וֹצִיאִי הָאֲנָשִׁ֨ים הַבָּאִ֤ים אֵלַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ לְבֵיתֵ֔ךְ כִּ֛י לַחְפֹּ֥ר אֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ בָּֽאוּ׃
וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה אֶת־שְׁנֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים וַֽתִּצְפְּנ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר ׀ כֵּ֗ן בָּ֤אוּ אֵלַי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מֵאַ֥יִן הֵֽמָּה׃
המפלט של המרגלים
וַיְהִ֨י הַשַּׁ֜עַר לִסְגּ֗וֹר בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ וְהָאֲנָשִׁ֣ים יָצָ֔אוּ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אָ֥נָה הָלְכ֖וּ הָֽאֲנָשִׁ֑ים רִדְפ֥וּ מַהֵ֛ר אַחֲרֵיהֶ֖ם כִּ֥י תַשִּׂיגֽוּם׃
וְהִ֖יא הֶעֱלָ֣תַם הַגָּ֑גָה וַֽתִּטְמְנֵם֙ בְּפִשְׁתֵּ֣י הָעֵ֔ץ הָעֲרֻכ֥וֹת לָ֖הּ עַל־הַגָּֽג׃
וְהָאֲנָשִׁ֗ים רָדְפ֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ דֶּ֣רֶךְ הַיַּרְדֵּ֔ן עַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹת וְהַשַּׁ֣עַר סָגָ֔רוּ אַחֲרֵ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָצְא֥וּ הָרֹדְפִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְהֵ֖מָּה טֶ֣רֶם יִשְׁכָּב֑וּן וְהִ֛יא עָלְתָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַל־הַגָּֽג׃
הבטחת החסד של רעב אל תוכים
וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ וְכִֽי־נָפְלָ֤ה אֵֽימַתְכֶם֙ עָלֵ֔ינוּ וְכִ֥י נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶֽם׃
כִּ֣י שָׁמַ֗עְנוּ אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהוָ֜ה אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם בְּצֵאתְכֶ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֡ם לִשְׁנֵי֩ מַלְכֵ֨י הָאֱמֹרִ֜י אֲשֶׁ֨ר בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ לְסִיחֹ֣ן וּלְע֔וֹג אֲשֶׁ֥ר הֶחֱרַמְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃
וַנִּשְׁמַע֙ וַיִּמַּ֣ס לְבָבֵ֔נוּ וְלֹא־קָ֨מָה ע֥וֹד ר֛וּחַ בְּאִ֖ישׁ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּֽחַת׃
וְעַתָּ֗ה הִשָּֽׁבְעוּ־נָ֥א לִי֙ בַּֽיהוָ֔ה כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד וַעֲשִׂיתֶ֨ם גַּם־אַתֶּ֜ם עִם־בֵּ֤ית אָבִי֙ חֶ֔סֶד וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת׃
הבטחת הגב של רחב
וְהַחֲיִתֶ֞ם אֶת־אָבִ֣י וְאֶת־אִמִּ֗י וְאֶת־אַחַי֙ וְאֶת־אחותי [אַחְיוֹתַ֔י] וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם וְהִצַּלְתֶּ֥ם אֶת־נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ מִמָּֽוֶת׃
וַיֹּ֧אמְרוּ לָ֣הּ הָאֲנָשִׁ֗ים נַפְשֵׁ֤נוּ תַחְתֵּיכֶם֙ לָמ֔וּת אִ֚ם לֹ֣א תַגִּ֔ידוּ אֶת־דְּבָרֵ֖נוּ זֶ֑ה וְהָיָ֗ה בְּתֵת־יְהוָ֥ה לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְעָשִׂ֥ינוּ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃
וַתּוֹרִדֵ֥ם בַּחֶ֖בֶל בְּעַ֣ד הַֽחַלּ֑וֹן כִּ֤י בֵיתָהּ֙ בְּקִ֣יר הַֽחוֹמָ֔ה וּבַֽחוֹמָ֖ה הִ֥יא יוֹשָֽׁבֶת׃
וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָהָ֣רָה לֵּ֔כוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֥וּ בָכֶ֖ם הָרֹדְפִ֑ים וְנַחְבֵּתֶ֨ם שָׁ֜מָּה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים עַ֚ד שׁ֣וֹב הָרֹֽדְפִ֔ים וְאַחַ֖ר תֵּלְכ֥וּ לְדַרְכְּכֶֽם׃
הַבְטָחַת הַמַּצִּילִים
וַיֹּאמְר֥וּ אֵלֶ֖יהָ הָאֲנָשִׁ֑ים נְקִיִּ֣ם אֲנַ֔חְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵ֥ךְ הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃
הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ בָאִ֖ים בָּאָ֑רֶץ אֶת־תִּקְוַ֡ת חוּט֩ הַשָּׁנִ֨י הַזֶּ֜ה תִּקְשְׁרִ֗י בַּֽחַלּוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ וְאֶת־אָבִ֨יךְ וְאֶת־אִמֵּ֜ךְ וְאֶת־אַחַ֗יִךְ וְאֵת֙ כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךְ תַּאַסְפִ֥י אֵלַ֖יִךְ הַבָּֽיְתָה׃
וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ ׀ הַח֛וּצָה דָּמ֥וֹ בְרֹאשׁ֖וֹ וַאֲנַ֣חְנוּ נְקִיִּ֑ם וְ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֤ה אִתָּךְ֙ בַּבַּ֔יִת דָּמ֣וֹ בְרֹאשֵׁ֔נוּ אִם־יָ֖ד תִּֽהְיֶה־בּֽוֹ׃
וְאִם־תַּגִּ֖ידִי אֶת־דְּבָרֵ֣נוּ זֶ֑ה וְהָיִ֣ינוּ נְקִיִּ֔ם מִשְּׁבֻעָתֵ֖ךְ אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃
חזרת המרגלים
וַתֹּ֙אמֶר֙ כְּדִבְרֵיכֶ֣ם כֶּן־ה֔וּא וַֽתְּשַׁלְּחֵ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וַתִּקְשֹׁ֛ר אֶת־תִּקְוַ֥ת הַשָּׁנִ֖י בַּחַלּֽוֹן׃
וַיֵּלְכוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ הָהָ֔רָה וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים עַד־שָׁ֖בוּ הָרֹדְפִ֑ים וַיְבַקְשׁ֧וּ הָרֹדְפִ֛ים בְּכָל־הַדֶּ֖רֶךְ וְלֹ֥א מָצָֽאוּ׃
וַיָּשֻׁ֜בוּ שְׁנֵ֤י הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיֵּרְד֣וּ מֵֽהָהָ֔ר וַיַּעַבְרוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן וַיְסַ֨פְּרוּ־ל֔וֹ אֵ֥ת כָּל־הַמֹּצְא֖וֹת אוֹתָֽם׃
וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיָדֵ֖נוּ אֶת־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְגַם־נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵֽינוּ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
יְהוֹשֻׁעַ שָׁלַח בַּסֵּתֶר שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִשִּׁטִּים כְּדֵי לְרַגֵּל בָּאָרֶץ וּבִירִיחוֹ. הֵם הִגִּיעוּ לְבֵיתָהּ שֶׁל רָחָב, אִשָּׁה זוֹנָה, וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם. כְּשֶׁמֶּלֶךְ יְרִיחוֹ דָּרַשׁ שֶׁתּוֹצִיא אֶת הָאֲנָשִׁים, הִיא הֶחְבִּיאָה אוֹתָם וְאָמְרָה שֶׁכְּבָר יָצְאוּ וְשֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לְאָן הָלְכוּ.
שליחי ישראל ביריחו
יהושע שולח שני מרגלים לבדוק את יריחו. המרגלים נכנסים לביתה של רחב, זונה בעיר. מלך יריחו מגלה על בואם ומבקש מרחב להוציא אותם מהבית, אך היא מסתירה אותם וטוענת שאינה יודעת מניין באו.
המפלט של המרגלים
המרגלים יצאו מהעיר בזמן שהשער נסגר בחושך. האישה הסתירה אותם מתחת לערימות הקש על הגג. הרודפים רדפו אחריהם לכיוון המעבר בירדן, אך לא מצאו אותם, והאישה עלתה לגג לפני שהאנשים הלכו לישון.
הבטחת החסד של רעב אל תוכים
רעב אל תוכים מספרת למגיני העיר על הפחד הגדול שחשו בני ישראל בעקבות נס קריעת ים סוף וניצחון על מלכי האמוריים. היא מבקשת מהם להישבע להציל את משפחתה כגמול על החסד שהעניקה להם.
הבטחת הגב של רחב
רחב מבטיחה להציל את משפחתה תמורת עזרה במידע על כניסת בני ישראל. האיש והנשים מסכימים לתנאי, והיא מבריחה אותם דרך החלון בחומה. רחב מורה להם להתחבא בהרים למשך שלושה ימים כדי להימנע מרדיפת הרודפים.
הַבְטָחַת הַמַּצִּילִים
הַמַּצִּילִים שֶׁנִּשְׁלְחוּ בִּשְׁבִיעַת יְשׁוּרָן מַבְטִיחִים לְרָחָב לְשֵׁבַע לָהּ לְהַצִּיל אֶת מִשְׁפַּחְתָּהּ. הֵם קוֹבְעִים תַּנְאי: חוּט תְּכֵלֶת בַּחַלּוֹן וְהַגְנָה עַל כָּל הַבַּיִת. הֵם לַקִּיחִים עַל כָּל מִי שֶׁיֵּצֵא מִחוּץ לַבַּיִת אוֹ יִהְיֶה בְּתוֹכוֹ וְיִשְׁתַּתֵּף בָּעִנְיָן.
חזרת המרגלים
המרגלים מתחבאים בהר למשך שלושה ימים כדי להימנע ממרדפים. לאחר מכן הם חוזרים אל יהושע בן נון ומדווחים לו על הפחד הגדול של יושבי הארץ, ועל כך שהשם מסר את הארץ לידיהם.
רָחָב קָשְׁרָה אֶת חוּט הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן, וְהַמְרַגְּלִים חָזְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ. הֵם סִפְּרוּ לוֹ שֶׁהַשֵּׁם נָתַן אֶת כָּל הָאָרֶץ בִּידֵיהֶם, וְשֶׁכָּל תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ נִתְקְפוּ פַּחַד מִפְּנֵיהֶם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמְרַגְּלִים וְהַסְּתָרִים שֶׁבַּתּוֹרָה
״רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי חָמָא אֲבוּי דְּרַבִּי הוֹשֵׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לְהִדָּרֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים״
הַמִּקְרָא מְסַפֵּר עַל הַמְּרַשְׁלִים שֶׁנִּשְׁלְחוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, אַךְ הַמַּסּוֹרָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי חָמָא אֲבוּי דְּרַבִּי הוֹשֵׁעַ מַרְְאָה בְּעוֹלָם אַחֵר. לְפִי הַמַּסּוֹרָה הַזּוֹ, הַדְּבָרִים בַּמִּקְרָא עָמוּקִים וְיֵשׁ לָהֶם פֵּרוּשִׁים נִסְתָּרִים שֶׁנִּמְצָאִים בְּמָקוֹםִ אַחֵר, כְּמוֹ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים. הַמַּסּוֹרָה מְחַבֶּרֶת בֵּין הַדְּמוּיוֹת בַּמִּקְרָא לְעֹמֶק הַמַּשְׁמָע. הִיא מְסַבֶּרֶת, לְמָשָׁל, שֶׁרַחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה עִסְקַת בְּשָׂמִים, וְשֶׁהַמְּרַגְּלִים הָיוּ כְּמַסְתִּירִים מְיוּמְנִים. הַמַּסּוֹרָה מְנַתֶּחֶת גַּם אֶת הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁנִּצְּלוּ בִּזְכוּת הַשְּׁבוּעָה וְאֶת הַדְּמוּיוֹת לַמְּרַגְּלִים כְּ'יוֹצְרִים. הַכַּוָּנָה הִיא לְהַרְחִיב אֶת הַכְּלָלִים שֶׁמִּן הַטֶּקְסֵט הַפְּשׁוּט לְמַעֲמַקֵּי הַמַּשְׁמָע הַנִּסְתָּר.
רות רבה ב׳:א׳ ↗הפחד והמורא של מלכי כנען
״פחדכם ומוראכם, והלא אם נפחדים הם יריאים הם אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים וכן הוא אומר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי״
בפרשתנו מופיע פירוש מספרי על החשיבות של המילים "פחדכם" ו"מוראכם". המפרש מסביר שהפחד מתייחס לקרובים אלינו, והמורא מתייק למרחוק. הוא משתמש בדוגמה מהמקורות על מלכי האמורי והכנעני שחשו רעד ורעדה לבבותיהם בגלל מעשי ה’שם, דבר שהוכיח שהם חששו מאוד מעם ישראל. הספרי מראה שגם כשהתורה מציינת דמויות ספציפיות כמו רחב, יהושע או פינחס, הכוונה היא שהם היו חלק מהכלל וייצגו את כוחו של הכלל. כך גם המרגלים שנשלחו ליריחו, שכל פעולתם ומשמעותם נאמרה כחלק ממאבק כללי של עם ישראל מול אויביו, שבו כולם חשו את עוצמת ה’שם.
ספרי דברים נ״ב:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
המרדף ביריחו והמפגש עם המרגלים
״בפשתי העץ. פשתים בגבעוליהן:״
בפרק זה מתוארים המרגלים שנשלחו על ידי יהושע לעיר יריחו. הם נכנסים לבית של אישה בשם רעב, שהחביאה אותם מפני שובי המלך. רעב מספרת להם על הפחד הגדול שחשים תושבי הארץ מול בני ישראל, ועל כך שהשם נתן את הארץ בידיהם. היא מבקשת שהם יצילו גם אותה ואת משפחתה כשיכבשו את העיר. הטקסט מתאר את ההסכם שנכרת בין רעב למרגלים ואת סימני ההישרדות שהיא ביקשה. רש"י, במפרשו על פסוק זה, מציין כי הפשתים היו בתוך גבעולי העץ. הגישה של רש"י היא פשטנית ומתמקדת בדיוק התיאור הפיזי של המקום שבו הסתתרו המרגלים.
רש״י על יהושע 2:6:1 ↗המרדפים ביריחו והברית עם רעחב
״דמו בראשנו. עון הריגתו תהא עלינו:״
הפרק מתאר את שליחות המרגלים ששלח יהושע ביריחו. המרגלים נכנסים לביתו של רעחב ותולים שם את האדום. רעחב מסתירה אותם מפני המלך ומבטיחה לשמור על חייהם בתמורה להגנה על עמדה. הפרק מפרט את ההסכם שנקבע בין רעבת המרגלים לבין רעחב. רש"י מציין כי רעחב נשאה באחריות על מות המרגלים, אך בטקסט המקראי מודגשת ההתניה של חבל האדום והגנה על משפחתה. הפרשן מדגיש את החשש שהריגת המרגלים תבוא עליה.
רש״י על יהושע 2:19:2 ↗ההסתרה של המרגלים
״ותטמנם. הוסיפה להטמינם במקום יותר נסתר:״
בפסוק זה, המצודת דוד מסביר כי המרגלים לא רק הסתרו את עצמם, אלא פעלו באופן אקטיבי כדי להטמין את עצמם במקום מוגן ונסתר יותר. הוא מדגיש שהפעולה כללה חיפוש אחר מקום בטוח יותר עבורם. הפירוש מתמקד במשמעות המילה "ותטמנם" ומציין שהמרגלים הוסיפו לחפש ולוודא שהם נמצאים במקום שקוף ומוסתר ככל האפשר מהעין.
מצודת דוד על יהושע 2:6:1 ↗המרדפים ביריחו והבטחת המרדף
״אנחנו באים. רצה לומר, בעת נבוא בארץ:״
בפרק זה אנו קוראים על יהושע ששולח שני מרגלים ליריחו. המרגלים נכנסים לבית של אישה בשם רחב, ורחב מסתירה אותם מפני המלך. היא מספרת להם שהעם המקומי רועד מפני בני ישראל בגלל הנסים שקרו. המרגלים מבקשים ממנה לשמור על חייהם בתמורה לעזרה. רחב נותנת להם הבטחה שכל מי שירדו איתה בחוט השני בבית יינצל. המצודת דוד מסביר על הפסוק לגבי המרדף, ומציין שהכוונה היא שבעת הנבואה על הכניסה לארץ, יתבצע המרדף אחרי האויבים. הסיפור מתאר את המפגש בין המרגלים לרחב ואת ההסכם ביניהם. רחב מזהירה את המרגלים שהמלך מחפש אותם, ולכן עליהם להתחבא. היא מספקת להם תוכנית מפורטת ליציאה מהעיר דרך חלון. המסמך שומר על כל פרטי המפגש וההבטחות שניתנו בתוך הבית.
מצודת דוד על יהושע 2:18:1 ↗