כל קהלת בני ישראל התאספה בשילה והקימה שם את אוהל מועד, כשהארץ כבר נכבשה לפניהם.
וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה וַיַּשְׁכִּ֥ינוּ שָׁ֖ם אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָאָ֥רֶץ נִכְבְּשָׁ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃יהושע · פרק יח׳
חלוקת הארץ בשילה וקביעת גבולות שבט בנימין
הקבצת העדקה בשילה, מינוי אנשים לחלוקת הארץ וקביעת גבולות שבט בנימין
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חלוקת הארץ בשילה
שבעה שבטים מבני ישראל עדיין לא חילקו את נחלתם.
וַיִּוָּֽתְרוּ֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָלְק֖וּ אֶת־נַֽחֲלָתָ֑ם שִׁבְעָ֖ה שְׁבָטִֽים׃יהושע אמר לבני ישראל: עד מתי תתעכבו ולא תלכו לקחת את הארץ אשר נתן לכם הַשֵׁם אלוהי אבותיכם?
וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַד־אָ֙נָה֙ אַתֶּ֣ם מִתְרַפִּ֔ים לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃בחרו שלוש אנשים מכל שבט, ואשלח אותם שילכו בארץ ויתארו אותה לפי החלוקה, ואז יחזרו אליי.
הָב֥וּ לָכֶ֛ם שְׁלֹשָׁ֥ה אֲנָשִׁ֖ים לַשָּׁ֑בֶט וְאֶשְׁלָחֵ֗ם וְיָקֻ֜מוּ וְיִֽתְהַלְּכ֥וּ בָאָ֛רֶץ וְיִכְתְּב֥וּ אוֹתָ֛הּ לְפִ֥י נַֽחֲלָתָ֖ם וְיָבֹ֥אוּ אֵלָֽי׃חלוקת הארץ לשבעה חלקים
מחלקים את הארץ לשבעה חלקים: יהודה יעמוד על גבולו מצד דרום, ובית יוסף יעמדו על גבולם מצד צפון.
וְהִֽתְחַלְּק֥וּ אֹתָ֖הּ לְשִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֑ים יְהוּדָ֞ה יַעֲמֹ֤ד עַל־גְּבוּלוֹ֙ מִנֶּ֔גֶב וּבֵ֥ית יוֹסֵ֛ף יַעַמְד֥וּ עַל־גְּבוּלָ֖ם מִצָּפֽוֹן׃ואתם תכתבו את הארץ לשבעה חלקים, ותביאו אותה אליי, ואני אחלק לכם את הגורל כאן לפני ה'
וְאַתֶּ֞ם תִּכְתְּב֤וּ אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֔ים וַֽהֲבֵאתֶ֥ם אֵלַ֖י הֵ֑נָּה וְיָרִ֨יתִי לָכֶ֤ם גּוֹרָל֙ פֹּ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃כי אין חלק לשבט לוי בתוך העם, כי הכהונה היא נחלת ה', וגד, ראובן וחצי שבט מנשה כבר קיבלו את נחלתם מעבר לירדן במזרח, כפי שנתן להם משה, עבד ה'.
כִּ֠י אֵֽין־חֵ֤לֶק לַלְוִיִּם֙ בְּקִרְבְּכֶ֔ם כִּֽי־כְהֻנַּ֥ת יְהוָ֖ה נַחֲלָת֑וֹ וְגָ֡ד וּרְאוּבֵ֡ן וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֤בֶר לַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָהֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽה׃האנשים קמו והלכו. יהושע ציווה על ההולכים לכתוב את הארץ ואמר: לכו, תעברו בארץ ותכתבו אותה, ואז תחזרו אליי, ואני אשליך לכם את הגורל כאן לפני ה' בשלווה.
וַיָּקֻ֥מוּ הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵ֑כוּ וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֡עַ אֶת־הַהֹלְכִים֩ לִכְתֹּ֨ב אֶת־הָאָ֜רֶץ לֵאמֹ֗ר לְ֠כוּ וְהִתְהַלְּכ֨וּ בָאָ֜רֶץ וְכִתְב֤וּ אוֹתָהּ֙ וְשׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י וּ֠פֹה אַשְׁלִ֨יךְ לָכֶ֥ם גּוֹרָ֛ל לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בְּשִׁלֹֽה׃חלוקת הארץ לשבט בנימין
הָאֲנָשִׁים הָלְכוּ, עָבְרוּ בָּאָרֶץ וְכָתְבוּ אוֹתָהּ בְּסֵפֶר לְשִׁבְעָה חֲלָקִים לָעָרִים, וְאָז הֵם הִגִּיעוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּמַּחֲנֶה בְּשִׁלֹּה.
וַיֵּלְכ֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיַּעַבְר֣וּ בָאָ֔רֶץ וַיִּכְתְּב֧וּהָ לֶֽעָרִ֛ים לְשִׁבְעָ֥ה חֲלָקִ֖ים עַל־סֵ֑פֶר וַיָּבֹ֧אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁלֹֽה׃יְהוֹשֻׁעַ הִטְלָה לָהֶם גּוֹרָל בְּשִׁלֹּה לִפְנֵי הַשֵּׁם, וְשָׁם חָלַק יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְפִי הַחֲלָקִים שֶׁלָּהֶם.
וַיַּשְׁלֵךְ֩ לָהֶ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ גּוֹרָ֛ל בְּשִׁלֹ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְחַלֶּק־שָׁ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ אֶת־הָאָ֛רֶץ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כְּמַחְלְקֹתָֽם׃ (פ)הַגּוֹרָל עָלָה לְשֵׁבֶט בִּנְיָמִן וּלְמִשְׁפְּחוֹתָם, וּגְבוּל הַגּוֹרָל שֶׁלָּהֶם יָצָא בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף.
וַיַּ֗עַל גּוֹרַ֛ל מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וַיֵּצֵא֙ גְּב֣וּל גּֽוֹרָלָ֔ם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י יוֹסֵֽף׃הַגְּבוּל שֶׁלָּהֶם הָיָה בַּצָּפוֹן מִן הַיַּרְדֵּן, הַגְּבוּל עוֹלֶה מִצָּפוֹן אֶל כְּתֵף יְרִיחוֹ וְעוֹלֶה בָּהָר יָמָה, וּגְבוּלוֹתָם הָיוּ מֵהַמִּדְבָּר וְעַד בֵּית אָוֶן.
וַיְהִ֨י לָהֶ֧ם הַגְּב֛וּל לִפְאַ֥ת צָפ֖וֹנָה מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן וְעָלָ֣ה הַגְּבוּל֩ אֶל־כֶּ֨תֶף יְרִיח֜וֹ מִצָּפ֗וֹן וְעָלָ֤ה בָהָר֙ יָ֔מָּה והיה [וְהָיוּ֙] תֹּֽצְאֹתָ֔יו מִדְבַּ֖רָה בֵּ֥ית אָֽוֶן׃גְּבוּלוֹת שֶׁל שְׁבָט אֶפְרַיִם
הַגְּבוּל עָבַר מִשָּׁם מֵעֲבוּר לוּזָה, וּבְצַד דָּרוֹם לוּזָה הָיְתָה בֵּית אֵל. הַגְּבּוּל יָרַד מֵעַטְרוֹת אַדָּר, עַל הַנָּהָר שֶׁמִּדָּרוֹם לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן.
וְעָבַר֩ מִשָּׁ֨ם הַגְּב֜וּל ל֗וּזָה אֶל־כֶּ֤תֶף ל֙וּזָה֙ נֶ֔גְבָּה הִ֖יא בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ עַטְר֣וֹת אַדָּ֔ר עַל־הָהָ֕ר אֲשֶׁ֛ר מִנֶּ֥גֶב לְבֵית־חֹר֖וֹן תַּחְתּֽוֹן׃הַגְּבוּל הָיָה מְאוּסָף עַד לְפַא easyת הַיָּם, שֶׁנֶּגְּבָה מֵהָהָר שֶׁמֵּעַל לְבֵית חֹרוֹן, וּצְדָיו יָצְאוּ עַד קִרְיַת בַּעַל, שֶׁהִיא קִרְיַת יְעָרִים, עִיר שֶׁל בְּנֵי יְהוּדָה. זֶה הָיָה פַּאַת הַיָּם.
וְתָאַ֣ר הַגְּבוּל֩ וְנָסַ֨ב לִפְאַת־יָ֜ם נֶ֗גְבָּה מִן־הָהָר֙ אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֮ נֶגְבָּה֒ והיה [וְהָי֣וּ] תֹֽצְאֹתָ֗יו אֶל־קִרְיַת־בַּ֙עַל֙ הִ֚יא קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים עִ֖יר בְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה זֹ֖את פְּאַת־יָֽם׃הַפֵּאָה הַדָּרוֹמִית הָיְתָה מֵקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים, וְהַגְּבוּל יָצָא מִשָּׁם לְכֶיוֶן הַמִּזְרָח עַד מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ.
וּפְאַת־נֶ֕גְבָּה מִקְצֵ֖ה קִרְיַ֣ת יְעָרִ֑ים וְיָצָ֤א הַגְּבוּל֙ יָ֔מָּה וְיָצָ֕א אֶל־מַעְיַ֖ן מֵ֥י נֶפְתּֽוֹחַ׃הַגְּבוּל יָרַד עַד קְצֵה הָהָר שֶׁמֵּעַל לְגֵיא בֶּן־הִנֹּם שֶׁבְּעֵמֶק רְפָאִים בַּצָּפוֹן, וְגֵיא הַנַּחַל יָרַד עַד כְּתֵף הַיְבוּסִי בַּדָּרוֹם, וְיָרַד עַד עֵין רֹגֵל.
וְיָרַ֨ד הַגְּב֜וּל אֶל־קְצֵ֣ה הָהָ֗ר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵי֙ גֵּ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֛ר בְּעֵ֥מֶק רְפָאִ֖ים צָפ֑וֹנָה וְיָרַד֩ גֵּ֨י הִנֹּ֜ם אֶל־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ נֶ֔גְבָּה וְיָרַ֖ד עֵ֥ין רֹגֵֽל׃קביעת גבול שבט בנימין
הגבול יתחיל מצפון, בנקודת זריחת השמש, וימשיך לכיוון הגבעות שמעל מעלה אדום, וירד עד אבן בוחן, הבן של ראובן.
וְתָאַ֣ר מִצָּפ֗וֹן וְיָצָא֙ עֵ֣ין שֶׁ֔מֶשׁ וְיָצָא֙ אֶל־גְּלִיל֔וֹת אֲשֶׁר־נֹ֖כַח מַעֲלֵ֣ה אֲדֻמִּ֑ים וְיָרַ֕ד אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן־רְאוּבֵֽן׃הוא יעבור לכיוון צפון, מול השכם, וירד לעבר הערבה.
וְעָבַ֛ר אֶל־כֶּ֥תֶף מוּל־הָֽעֲרָבָ֖ה צָפ֑וֹנָה וְיָרַ֖ד הָעֲרָבָֽתָה׃הגבול יעבור צפונה בכתף בית חגלה, וקצה הגבול יהיה בים המלוח מצפון, ועד לקצה הירדן בדרום. זהו גבול דרום.
וְעָבַ֨ר הַגְּב֜וּל אֶל־כֶּ֣תֶף בֵּית־חָגְלָה֮ צָפוֹנָה֒ והיה [וְהָי֣וּ ׀] תצאותיו [תֹּצְא֣וֹת] הַגְּב֗וּל אֶל־לְשׁ֤וֹן יָם־הַמֶּ֙לַח֙ צָפ֔וֹנָה אֶל־קְצֵ֥ה הַיַּרְדֵּ֖ן נֶ֑גְבָּה זֶ֖ה גְּב֥וּל נֶֽגֶב׃הירדן יהיה הגבול שלו מצד מזרח. זוהי נחלת בנימין, לפי גבולותיהם מסביב למשפחותיהם.
וְהַיַּרְדֵּ֥ן יִגְבֹּל־אֹת֖וֹ לִפְאַת־קֵ֑דְמָה זֹ֡את נַחֲלַת֩ בְּנֵ֨י בִנְיָמִ֧ן לִגְבֽוּלֹתֶ֛יהָ סָבִ֖יב לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃חלוקת הערים לשבט בנימין
הערים שהיו שייכות לשבט בנימין ולמשפחותיו היו יריחו, בית חגלה ועמק קציץ.
וְהָי֣וּ הֶֽעָרִ֗ים לְמַטֵּ֛ה בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם יְרִיח֥וֹ וּבֵית־חָגְלָ֖ה וְעֵ֥מֶק קְצִֽיץ׃וגם בית הערבה, צמרים ובית אל.
וּבֵ֧ית הָֽעֲרָבָ֛ה וּצְמָרַ֖יִם וּבֵֽית־אֵֽל׃ועוד העווים, הפרה ועפרה.
וְהָעַוִּ֥ים וְהַפָּרָ֖ה וְעָפְרָֽה׃וכפר העמנונים, העפני וגבע. סך הכל שתים עשרה ערים עם החצרות שלהן.
וּכְפַ֧ר העמני [הָֽעַמֹּנָ֛ה] וְהָֽעָפְנִ֖י וָגָ֑בַע עָרִ֥ים שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃סִיּוּם גְּבוּלוֹת בְּנֵי בִנְיָמִן
גִבְעוֹן, הָרָמָה וּבְאֵרוֹת.
גִּבְע֥וֹן וְהָֽרָמָ֖ה וּבְאֵרֽוֹת׃הַמִצְפֶּה, הַכְּפִירָה וְהַמּוֹצָה.
וְהַמִּצְפֶּ֥ה וְהַכְּפִירָ֖ה וְהַמֹּצָֽה׃רֶקֶם, יִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה.
וְרֶ֥קֶם וְיִרְפְּאֵ֖ל וְתַרְאֲלָֽה׃צֵלַע, הָאֶלֶף, הַיְבוּסִים, יְרוּשָׁלַיִם, גִבְעַת קִרְיַת עֲרִים, ארבע עשרה ערים עם חצריהן. זוֹ הַחֲלָקָה שֶׁל בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם.
וְצֵלַ֡ע הָאֶ֜לֶף וְהַיְבוּסִ֨י הִ֤יא יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ גִּבְעַ֣ת קִרְיַ֔ת עָרִ֥ים אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶ֑ן זֹ֛את נַֽחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חלוקת הארץ בשילה
וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה וַיַּשְׁכִּ֥ינוּ שָׁ֖ם אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָאָ֥רֶץ נִכְבְּשָׁ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃
וַיִּוָּֽתְרוּ֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָלְק֖וּ אֶת־נַֽחֲלָתָ֑ם שִׁבְעָ֖ה שְׁבָטִֽים׃
וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַד־אָ֙נָה֙ אַתֶּ֣ם מִתְרַפִּ֔ים לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃
הָב֥וּ לָכֶ֛ם שְׁלֹשָׁ֥ה אֲנָשִׁ֖ים לַשָּׁ֑בֶט וְאֶשְׁלָחֵ֗ם וְיָקֻ֜מוּ וְיִֽתְהַלְּכ֥וּ בָאָ֛רֶץ וְיִכְתְּב֥וּ אוֹתָ֛הּ לְפִ֥י נַֽחֲלָתָ֖ם וְיָבֹ֥אוּ אֵלָֽי׃
חלוקת הארץ לשבעה חלקים
וְהִֽתְחַלְּק֥וּ אֹתָ֖הּ לְשִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֑ים יְהוּדָ֞ה יַעֲמֹ֤ד עַל־גְּבוּלוֹ֙ מִנֶּ֔גֶב וּבֵ֥ית יוֹסֵ֛ף יַעַמְד֥וּ עַל־גְּבוּלָ֖ם מִצָּפֽוֹן׃
וְאַתֶּ֞ם תִּכְתְּב֤וּ אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֔ים וַֽהֲבֵאתֶ֥ם אֵלַ֖י הֵ֑נָּה וְיָרִ֨יתִי לָכֶ֤ם גּוֹרָל֙ פֹּ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
כִּ֠י אֵֽין־חֵ֤לֶק לַלְוִיִּם֙ בְּקִרְבְּכֶ֔ם כִּֽי־כְהֻנַּ֥ת יְהוָ֖ה נַחֲלָת֑וֹ וְגָ֡ד וּרְאוּבֵ֡ן וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֤בֶר לַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָהֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽה׃
וַיָּקֻ֥מוּ הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵ֑כוּ וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֡עַ אֶת־הַהֹלְכִים֩ לִכְתֹּ֨ב אֶת־הָאָ֜רֶץ לֵאמֹ֗ר לְ֠כוּ וְהִתְהַלְּכ֨וּ בָאָ֜רֶץ וְכִתְב֤וּ אוֹתָהּ֙ וְשׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י וּ֠פֹה אַשְׁלִ֨יךְ לָכֶ֥ם גּוֹרָ֛ל לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בְּשִׁלֹֽה׃
חלוקת הארץ לשבט בנימין
וַיֵּלְכ֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיַּעַבְר֣וּ בָאָ֔רֶץ וַיִּכְתְּב֧וּהָ לֶֽעָרִ֛ים לְשִׁבְעָ֥ה חֲלָקִ֖ים עַל־סֵ֑פֶר וַיָּבֹ֧אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁלֹֽה׃
וַיַּשְׁלֵךְ֩ לָהֶ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ גּוֹרָ֛ל בְּשִׁלֹ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְחַלֶּק־שָׁ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ אֶת־הָאָ֛רֶץ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כְּמַחְלְקֹתָֽם׃ (פ)
וַיַּ֗עַל גּוֹרַ֛ל מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וַיֵּצֵא֙ גְּב֣וּל גּֽוֹרָלָ֔ם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י יוֹסֵֽף׃
וַיְהִ֨י לָהֶ֧ם הַגְּב֛וּל לִפְאַ֥ת צָפ֖וֹנָה מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן וְעָלָ֣ה הַגְּבוּל֩ אֶל־כֶּ֨תֶף יְרִיח֜וֹ מִצָּפ֗וֹן וְעָלָ֤ה בָהָר֙ יָ֔מָּה והיה [וְהָיוּ֙] תֹּֽצְאֹתָ֔יו מִדְבַּ֖רָה בֵּ֥ית אָֽוֶן׃
גְּבוּלוֹת שֶׁל שְׁבָט אֶפְרַיִם
וְעָבַר֩ מִשָּׁ֨ם הַגְּב֜וּל ל֗וּזָה אֶל־כֶּ֤תֶף ל֙וּזָה֙ נֶ֔גְבָּה הִ֖יא בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ עַטְר֣וֹת אַדָּ֔ר עַל־הָהָ֕ר אֲשֶׁ֛ר מִנֶּ֥גֶב לְבֵית־חֹר֖וֹן תַּחְתּֽוֹן׃
וְתָאַ֣ר הַגְּבוּל֩ וְנָסַ֨ב לִפְאַת־יָ֜ם נֶ֗גְבָּה מִן־הָהָר֙ אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֮ נֶגְבָּה֒ והיה [וְהָי֣וּ] תֹֽצְאֹתָ֗יו אֶל־קִרְיַת־בַּ֙עַל֙ הִ֚יא קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים עִ֖יר בְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה זֹ֖את פְּאַת־יָֽם׃
וּפְאַת־נֶ֕גְבָּה מִקְצֵ֖ה קִרְיַ֣ת יְעָרִ֑ים וְיָצָ֤א הַגְּבוּל֙ יָ֔מָּה וְיָצָ֕א אֶל־מַעְיַ֖ן מֵ֥י נֶפְתּֽוֹחַ׃
וְיָרַ֨ד הַגְּב֜וּל אֶל־קְצֵ֣ה הָהָ֗ר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵי֙ גֵּ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֛ר בְּעֵ֥מֶק רְפָאִ֖ים צָפ֑וֹנָה וְיָרַד֩ גֵּ֨י הִנֹּ֜ם אֶל־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ נֶ֔גְבָּה וְיָרַ֖ד עֵ֥ין רֹגֵֽל׃
קביעת גבול שבט בנימין
וְתָאַ֣ר מִצָּפ֗וֹן וְיָצָא֙ עֵ֣ין שֶׁ֔מֶשׁ וְיָצָא֙ אֶל־גְּלִיל֔וֹת אֲשֶׁר־נֹ֖כַח מַעֲלֵ֣ה אֲדֻמִּ֑ים וְיָרַ֕ד אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן־רְאוּבֵֽן׃
וְעָבַ֛ר אֶל־כֶּ֥תֶף מוּל־הָֽעֲרָבָ֖ה צָפ֑וֹנָה וְיָרַ֖ד הָעֲרָבָֽתָה׃
וְעָבַ֨ר הַגְּב֜וּל אֶל־כֶּ֣תֶף בֵּית־חָגְלָה֮ צָפוֹנָה֒ והיה [וְהָי֣וּ ׀] תצאותיו [תֹּצְא֣וֹת] הַגְּב֗וּל אֶל־לְשׁ֤וֹן יָם־הַמֶּ֙לַח֙ צָפ֔וֹנָה אֶל־קְצֵ֥ה הַיַּרְדֵּ֖ן נֶ֑גְבָּה זֶ֖ה גְּב֥וּל נֶֽגֶב׃
וְהַיַּרְדֵּ֥ן יִגְבֹּל־אֹת֖וֹ לִפְאַת־קֵ֑דְמָה זֹ֡את נַחֲלַת֩ בְּנֵ֨י בִנְיָמִ֧ן לִגְבֽוּלֹתֶ֛יהָ סָבִ֖יב לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
חלוקת הערים לשבט בנימין
וְהָי֣וּ הֶֽעָרִ֗ים לְמַטֵּ֛ה בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם יְרִיח֥וֹ וּבֵית־חָגְלָ֖ה וְעֵ֥מֶק קְצִֽיץ׃
וּבֵ֧ית הָֽעֲרָבָ֛ה וּצְמָרַ֖יִם וּבֵֽית־אֵֽל׃
וְהָעַוִּ֥ים וְהַפָּרָ֖ה וְעָפְרָֽה׃
וּכְפַ֧ר העמני [הָֽעַמֹּנָ֛ה] וְהָֽעָפְנִ֖י וָגָ֑בַע עָרִ֥ים שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃
סִיּוּם גְּבוּלוֹת בְּנֵי בִנְיָמִן
גִּבְע֥וֹן וְהָֽרָמָ֖ה וּבְאֵרֽוֹת׃
וְהַמִּצְפֶּ֥ה וְהַכְּפִירָ֖ה וְהַמֹּצָֽה׃
וְרֶ֥קֶם וְיִרְפְּאֵ֖ל וְתַרְאֲלָֽה׃
וְצֵלַ֡ע הָאֶ֜לֶף וְהַיְבוּסִ֨י הִ֤יא יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ גִּבְעַ֣ת קִרְיַ֔ת עָרִ֥ים אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶ֑ן זֹ֛את נַֽחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המשך חלוקת הארץ לאחר שהשבטים שקיבלו את נחלתם כבר התיישבו, תוך התמקדות בתהליך חלוקת שבעת השבטים הנותרים.
חלוקת הארץ בשילה
כל בני ישראל התאספו בשילה והקימו שם את אוהל מועד. בעוד שרוב הארץ נכבשה, שבעה שבטים טרם חילקו את נחלתם. יהושע קרא להם לפעול וביקש שישלחו שלושה אנשים מכל שבט כדי לסקור את הארץ ולתאר את גבולותיה עבור החלוקה.
חלוקת הארץ לשבעה חלקים
יהושע מורה לחלק את הארץ שנותרה לשבעה חלקים. הוא קובע את גבולותיה של יהודה ובית יוסף, ומבהיר כי שבט לוי אינו מקבל חלק בקרב השבטים. גד, ראובן וחצי מנשה כבר קיבלו את נחלתם במזרח הירדן. יהושע שולח אנשים לסרוק ולכתוב את הארץ כדי לחלק את הגורל.
חלוקת הארץ לשבט בנימין
האנשים סורקים את הארץ וכותבים אותה בכתב לערים שבעה חלקים. הם מגיעים ליהושע בשילה, שם הוא מטיל גורל לפני ה' ומחלק את הארץ. גבול שבט בנימין נקבע בין יהודה ויוסף, מצפון לירדן ועד מדבר בית אבן.
גְּבוּלוֹת שֶׁל שְׁבָט אֶפְרַיִם
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת גְּבוּלוֹת הַשֵּׁבֶט בְּאֶזֶר אֶפְרַיִם. הַגְּחוֹן מְסַפֵּר עַל הַגְּבוּל הַעוֹבֵר מֵעֲבוּר לוּזָה וּבֵית אֵל, מְמַשְׁכֵּךְ דָּרוֹם וְצָפוֹן עַד לְפַאַת הַיָּם וְעַד מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ, וְעַד גְּבוּלוֹת הַהַר וְהַגֵּיא בְּעֵמֶק רְפָאִים.
קביעת גבול שבט בנימין
הפסוקים מתארים את קביעת גבולות שבט בנימין. הגבול כולל אזורים מצפון, דרך הגבעות והערבה, עד לים המלוח וקצה הירדן. הגבול המזרחי מוגדר על ידי נהר הירדן, וקביעת הנחלה נעשית בהתאם למשפחות השבט.
חלוקת הערים לשבט בנימין
הפסוקים ממשיכים את פירוט הערים שהוקצו לשבט בנימין. הרשימה כוללת ערים כמו יריחו, בית אל וצמרים, ומתארת את הגבולות והיישובים שניתנו למשפחות השבט. בסוף הרשימה מצוין כי סך כל הערים שנמנו, כולל החצרות שלהן, הן שתים עשרה.
סִיּוּם גְּבוּלוֹת בְּנֵי בִנְיָמִן
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת רֹאשׁ הַסְּפָרִים שֶׁל הַמְּכוֹנוֹת שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּנֵי בִנְיָמִן. הַטֶּקסט מְפַטֵּר אֶת שְׁמוֹת הֶעֶרֶת וְהַמְּקוֹמוֹת בְּגִבְעוֹן וְעַד יְרוּשָׁלַיִם, וּמְסַכֵּם כִּי הַנַּחֲלָה הַכְּלָלִית כְּלָל מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי בִנְיָמִן כָּלְלָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עֶרֶת עִם חַצְרֵיהֶן.
התהליך מסתיים בקביעת הערים והגבולות הסופיים עבור שבט בנימין.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חלוקת הארץ והבמות
״באו לגלגל הותרו הבמות באו לשילה נאסרו הבמות באו לנוב וגבעון הותרו הבמות באו לירושלם נאסרו הבמות מכאן ואילך לא הותרו.״
הטקסט המובא מתוך ספרי (דברים ס״ה:ב׳) מתאר את המצב ההלכתי של הבמות באזורים השונים של ארץ ישראל. לפי המקור, בערים גלגל, שילה, נוב, גבות וירושלים, היו הבמות אסורות או מותרות באופן שונה. הכוונה היא שהמנהג או ההיתר להקריב במקום היו קיימים או נאסרו לפי מיקום גיאוגרפי ספציפי. הספרי מפרט רשימה של ערים וקובע מה היה מותר ומה היה אסור בכל אחת מהן. בגלגל, בנוב ובגבעון הבמות הותרו, בעוד שבשילה ובירושלים הן נאסרו. מהנקודות הללו ואילך, המקור מציין שכל הבמות כבר לא היו מותרות.
ספרי דברים ס״ה:ב׳ ↗חלוקת הנחלה בשילה
״בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר זוֹ וָזוֹ שִׁילֹה; ״מְנוּחָה״ – דְּנָחוּ מִכִּיבּוּשׁ, ״נַחֲלָה (זוֹ)״ – דִּפְלַגוּ הָתָם נַחֲלוֹת, דִּכְתִיב: ״וַיְחַלֵּק לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיַּפֵּל לָהֶם גּוֹרָל בְּשִׁילֹה עַל״
הפרק מתאר את המשך חלוקת הארץ לאחר שהתיישבו שבעת השבטים הראשונים. כל העם התאסף לשילה, שם הוקם המשכן, ובהמשך יהושע חילק את השארית של הנחלות על פי גורל שהופק על ידי ה׳. הטקסט מציג את תהליך ההתארגנות המבנה של עם ישראל בתוך הארץ החדשה. הפרשנות המובאת כאן מתוך מסכת זבחים היא פרשנות של חז"ל על המשמעות של השם שילה. לפי דעה זו, השם שילה קשור למנוחה שקיבלו בני ישראל לאחר הכיבוש, וגם לפי חלוקת הנחלות השונות שהתרחשה שם. פרשנות זו מציעה משמעות עמוקה לשם המקום מעבר לזיהוי גיאוגרפי בלבד.
זבחים קי״ט ב:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
חלוקת הארץ לשבעת השבטים הנותרים
״ויריתי. והשלכתי, כמו (שמות טו ד): ירה בים:״
הפרק מתאר את המשך חלוקת הארץ בכנען לאחר שהשבטים שקיבלו כבר את נחלתם. העם התאסף לשילה, ושם הקימו את המשכן. בנקודה זו, יהושע ואנשי ישראל התארגנו לחלק את הארץ שנותרה לשבעת השבטים שטרם קיבלו חלק משלהם. התהליך התבצע באמצעות שליחת אנשים למשימה מוגדרת כדי לסרוק את הארץ ולתעד את פרטיה. הטקסט מתמקד בתכנון המבצע ובהפקת רשימות מפורטות של הארץ. רש"י, בפירושו על הפסוק השישי, מסביר את המשמעות של המילה "ויריתי" כפעולה של השלכה או הצהרה, בדומה לתיאור בים בספר שמות. גישה זו מדגישה את הפעולה המעשית של הגדרת הגבולות והקצבת הנחלה לכל שבט.
רש״י על יהושע 18:6:1 ↗גבול שבט בנימין
״והירדן יגבול אתו לפאת קדמה. הירדן היה לו לבנימין מצר מזרחי, שהירדן הולך על פני רוחב כל גבולו למזרח:״
בפסוק זה מופיע גבול שבט בנימין מצד מזרח. הגבול המזרחי של השבט היה נמשך לאורך נהר הירדן, שהפריד בין שבט בנימין לבין שאר השבטים שכבשו את ארץ ישראל. רש"י מסביר שהירדן שימש כגבול מזרחי עבור בנימין, והוא התפרס על פני כל רוחב הגבול המזרחי של השבט. רש"י מתאר את הנהר כקו המפריד המקביל למסלול הגבול.
רש״י על יהושע 18:20:1 ↗חלוקת הארץ לשבעת השבטים הנותרים
״כהונת ה׳. הראוי להם לקחת חלף עבודת כהונתם:״
בפרק זה מתוארת התקופה שבה בני ישראל הקימו את שילה והקימו שם את המשכן. בשלב זה, שבעת השבטים שטרם קיבלו את חלקם התחילו בתהליך חלוקת הארץ. התהליך התבצע באמצעות שליחת אנשים שסיירו את השטח ומיפו אותו כדי להכין את הגבולות. מצודת דוד מסביר על פסוק שבע, כי הכהנים והמנהיגים היו צריכים לקחת על עצמם את האחריות של עבודת הכהונה לצורך חלוקת הארץ. לפי פירוש זה, תפקידם לא היה רק הלוגיסטי, אלא גם רוחני, כדי להבטיח שהחלוקה תתבצע בצורה הוגנת ועל פי רצון ה'.
מצודת דוד על יהושע 18:7:2 ↗חלוקת השבטים הנותרים
״למשפחותיהם. הנחלק למשפחותיהם:״
הפרק מתאר את המשך חלוקת הארץ לאחר שהשבטים שבעה כבר קיבלו את חלקם. בני ישראל הקימו את המשכן בשילון, ומשם החלו לחלק את הארץ לשבעה חלקים עבור השבטים שטרם קיבלו נחלה. התהליך התבצע בצורה מסודרת לפי המשפחות והשבטים. מצודת דוד מסביר על הפסוק העוסק בחלוקה, ומדגיש כי החלוקה נעשתה בצורה מפורטת ומדויקת, כאשר כל חלק הוקצה למשפחות השבטים הרלוונטיות. לפי פירושו, הדגש הוא על הסדר והחלוקה המדויקת לכל משפחה בתוך השבט.
מצודת דוד על יהושע 18:21:1 ↗