הַגּוֹרָל שֶׁל מַטֵּה מְנַשֶּׁה הָיָה לְבִכּוֹר יוֹסֵף, לִמְכִיר, הַבִּכּוֹר שֶׁל מְנַשֶּׁה אָב הַגִּלְעָד, כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה, וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן הָיוּ שֶׁלּוֹ.
וַיְהִ֤י הַגּוֹרָל֙ לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה כִּי־ה֖וּא בְּכ֣וֹר יוֹסֵ֑ף לְמָכִיר֩ בְּכ֨וֹר מְנַשֶּׁ֜ה אֲבִ֣י הַגִּלְעָ֗ד כִּ֣י ה֤וּא הָיָה֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וַֽיְהִי־ל֖וֹ הַגִּלְעָ֥ד וְהַבָּשָֽׁן׃יהושע · פרק יז׳
חלוקת נחלת מטה מנשה ותלונות בני יוסף
פירוט חלוקת האדמה למטה מנשה, גבולותיה, הערים שלא נכבשו והמאבק על הרחבת השטח בערבות
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע יז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חֶלֶק מַטֵּה מְנַשֶּׁה
לַבְּנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים הָיוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת: בְּנֵי אֲבִיעֶזֶר, בְּנֵי חֵלֶק, בְּנֵי אַשְׁרִיאֵל, בְּנֵי שֶׁכֶם, בְּנֵי חֵפֶר וּבְנֵי שְׁמִידָע. אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם.
וַ֠יְהִי לִבְנֵ֨י מְנַשֶּׁ֥ה הַנּוֹתָרִים֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִבְנֵ֨י אֲבִיעֶ֜זֶר וְלִבְנֵי־חֵ֗לֶק וְלִבְנֵ֤י אַשְׂרִיאֵל֙ וְלִבְנֵי־שֶׁ֔כֶם וְלִבְנֵי־חֵ֖פֶר וְלִבְנֵ֣י שְׁמִידָ֑ע אֵ֠לֶּה בְּנֵ֨י מְנַשֶּׁ֧ה בֶּן־יוֹסֵ֛ף הַזְּכָרִ֖ים לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃לְצִלְפַּחַד, בֶּן חֵפֶר, בֶּשֶׁבֶּן גִּלְעָד, בֶּן מְכִיר, בֶּן מְנַשֶּׁה, לֹא הָיוּ בָּנִים אֶלָּא בָּנוֹת, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנוֹתָיו: מַחְלָה, נוֹעָה, חַגְלָה, מִלְכָּה וְתִרְצָה.
וְלִצְלָפְחָד֩ בֶּן־חֵ֨פֶר בֶּן־גִּלְעָ֜ד בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֗ה לֹא־הָ֥יוּ ל֛וֹ בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה וְנֹעָ֔ה חָגְלָ֥ה מִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃הֵם הִתְקָרְבוּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן וְאֶל הַנְּשִׂיאִים וְאָמְרוּ: הַשֵּׁם צִוָּה אֶת מֹשֶׁה לָתֵת לָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֶחֵינוּ. וְהוּא נָתַן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֶחֵי אֲבִיהֶם, כְּפִי דֶּרֶךְ הַשֵּׁם.
וַתִּקְרַ֡בְנָה לִפְנֵי֩ אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְלִפְנֵ֣י ׀ יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְלִפְנֵ֤י הַנְּשִׂיאִים֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָה֙ צִוָּ֣ה אֶת־מֹשֶׁ֔ה לָֽתֶת־לָ֥נוּ נַחֲלָ֖ה בְּת֣וֹךְ אַחֵ֑ינוּ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם אֶל־פִּ֤י יְהוָה֙ נַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אֲבִיהֶֽן׃ה–ח
חלוקת נחלת מנשה
שטחי הנחלה של בני מנשה היו עשרה חלקים, חוץ מארץ הגלעד והבשן שנמצאת מעבר לירדן.
וַיִּפְּל֥וּ חַבְלֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה עֲשָׂרָ֑ה לְבַ֞ד מֵאֶ֤רֶץ הַגִּלְעָד֙ וְהַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃זה קרה כי בנות מנשה קיבלו נחלה בתוך חלקיהם של הבנים, וארץ הגלעד הייתה שייכת לבני מנשה הנותרים.
כִּ֚י בְּנ֣וֹת מְנַשֶּׁ֔ה נָחֲל֥וּ נַחֲלָ֖ה בְּת֣וֹךְ בָּנָ֑יו וְאֶ֙רֶץ֙ הַגִּלְעָ֔ד הָיְתָ֥ה לִבְנֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה הַנּֽוֹתָרִֽים׃גבול מנשה הגיע מאשר, שנמצא ליד שכם, והגבול המשיך ימינה לכיוון יושבי עין תפוח.
וַיְהִ֤י גְבוּל־מְנַשֶּׁה֙ מֵֽאָשֵׁ֔ר הַֽמִּכְמְתָ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י שְׁכֶ֑ם וְהָלַ֤ךְ הַגְּבוּל֙ אֶל־הַיָּמִ֔ין אֶל־יֹשְׁבֵ֖י עֵ֥ין תַּפּֽוּחַ׃לארץ מנשה הייתה אדמת תפוחי, ותפוחי הייתה גבול מנשה מול בני אפרים.
לִמְנַשֶּׁ֕ה הָיְתָ֖ה אֶ֣רֶץ תַּפּ֑וּחַ וְתַפּ֛וּחַ אֶל־גְּב֥וּל מְנַשֶּׁ֖ה לִבְנֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃ט–יב
גבולות מנשה והערים שלא נכבשו
הגבול ירד מנחל קנה, דרומית לערי אפרים בתוך ערי מנשה, וגבול מנשה הוא מצפון לנחל, ומוצאיו הם הים.
וְיָרַ֣ד הַגְּבוּל֩ נַ֨חַל קָנָ֜ה נֶ֣גְבָּה לַנַּ֗חַל עָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ לְאֶפְרַ֔יִם בְּת֖וֹךְ עָרֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה וּגְב֤וּל מְנַשֶּׁה֙ מִצְּפ֣וֹן לַנַּ֔חַל וַיְהִ֥י תֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה׃אפרים נמצאת מדרום ומנשה מצפון, והים הוא הגבול שלהם, ואשש שפוגשים את אשר מצפון ואת יששכר ממזרח.
נֶ֣גְבָּה לְאֶפְרַ֗יִם וְצָפ֙וֹנָה֙ לִמְנַשֶּׁ֔ה וַיְהִ֥י הַיָּ֖ם גְּבוּל֑וֹ וּבְאָשֵׁר֙ יִפְגְּע֣וּן מִצָּפ֔וֹן וּבְיִשָּׂשכָ֖ר מִמִּזְרָֽח׃למנשה היו בתוך יששכר ובתוך אשר את בית שן ועיניה, ואת יבלע ועיניה, ואת יושבי דור ועיניה, ואת יושבי עין דור ועיניה, ואת יושבי תענך ועיניה, ואת יושבי מגידו ועיניה, שלוש ערים ועיניהן.
וַיְהִ֨י לִמְנַשֶּׁ֜ה בְּיִשָּׂשכָ֣ר וּבְאָשֵׁ֗ר בֵּית־שְׁאָ֣ן וּ֠בְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָ֨ם וּבְנוֹתֶ֜יהָ וְֽאֶת־יֹשְׁבֵ֧י דֹ֣אר וּבְנוֹתֶ֗יהָ וְיֹשְׁבֵ֤י עֵֽין־דֹּר֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וְיֹשְׁבֵ֤י תַעְנַךְ֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וְיֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וּבְנוֹתֶ֑יהָ שְׁלֹ֖שֶׁת הַנָּֽפֶת׃בני מנשה לא הצליחו להשתלט על הערים האלה, והכנענים המשיכו לגור בארץ הזאת.
וְלֹ֤א יָכְלוּ֙ בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה לְהוֹרִ֖ישׁ אֶת־הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיּ֙וֹאֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃יג–טז
תלונות בני יוסף על חלוקת השטח
כשבני ישראל התחזקו, הם הפכו את הכנענים לעבדים ולא גירשו אותם מהארץ.
וַֽיְהִ֗י כִּ֤י חָֽזְקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתְּנ֥וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖שׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃ (ס)בני יוסף פנו אל יהושע ואמרו לו: למה נתת לי רק חלק אחד וגבול אחד, כשאני עם גדול מאוד, כפי שהשם בירך אותי עד עכשיו?
וַֽיְדַבְּרוּ֙ בְּנֵ֣י יוֹסֵ֔ף אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר מַדּוּעַ֩ נָתַ֨תָּה לִּ֜י נַחֲלָ֗ה גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ וְחֶ֣בֶל אֶחָ֔ד וַֽאֲנִ֣י עַם־רָ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־עַד־כֹּ֖ה בֵּֽרְכַ֥נִי יְהוָֽה׃יהושע ענה להם: אם אתה עם גדול, עלה אל היער ופתח לעצמך שם שטח בארץ הפרזים והרפאים, כי הר אפרים הוא לך.
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם יְהוֹשֻׁ֗עַ אִם־עַם־רַ֤ב אַתָּה֙ עֲלֵ֣ה לְךָ֣ הַיַּ֔עְרָה וּבֵרֵאתָ֤ לְךָ֙ שָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ הַפְּרִזִּ֖י וְהָֽרְפָאִ֑ים כִּֽי־אָ֥ץ לְךָ֖ הַר־אֶפְרָֽיִם׃אבל בני יוסף אמרו: לא נוכל להשתלט על ההר, כי לכל הכנענים שיושבים בארץ העמק, בבית שן ובתיה ובעמק יזרעאל, יש רכב ברזל.
וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לֹֽא־יִמָּ֥צֵא לָ֖נוּ הָהָ֑ר וְרֶ֣כֶב בַּרְזֶ֗ל בְּכָל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַיֹּשֵׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־הָעֵ֔מֶק לַֽאֲשֶׁ֤ר בְּבֵית־שְׁאָן֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְלַֽאֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃יז–יח
התמודדות בית יוסף עם השטח
ויהושע אמר לבית יוסף, לאפרים ולמנשה: אתה עם גדול ויש לך כוח רב, לכן לא תקבל חלק אחד בלבד.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף לְאֶפְרַ֥יִם וְלִמְנַשֶּׁ֖ה לֵאמֹ֑ר עַם־רַ֣ב אַתָּ֗ה וְכֹ֤חַ גָּדוֹל֙ לָ֔ךְ לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ גּוֹרָ֥ל אֶחָֽד׃כי תשתלט על ההר, הוא יהיה שלך, למרות שהוא יער; תפנה אותו ותקבל את חלקיו, כי תירש את הכנענים, למרות שיש להם רכב ברזל והם חזקים.
כִּ֣י הַ֤ר יִֽהְיֶה־לָּךְ֙ כִּֽי־יַ֣עַר ה֔וּא וּבֵ֣רֵאת֔וֹ וְהָיָ֥ה לְךָ֖ תֹּֽצְאֹתָ֑יו כִּֽי־תוֹרִ֣ישׁ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֗י כִּ֣י רֶ֤כֶב בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ כִּ֥י חָזָ֖ק הֽוּא׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חֶלֶק מַטֵּה מְנַשֶּׁה
וַיְהִ֤י הַגּוֹרָל֙ לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה כִּי־ה֖וּא בְּכ֣וֹר יוֹסֵ֑ף לְמָכִיר֩ בְּכ֨וֹר מְנַשֶּׁ֜ה אֲבִ֣י הַגִּלְעָ֗ד כִּ֣י ה֤וּא הָיָה֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וַֽיְהִי־ל֖וֹ הַגִּלְעָ֥ד וְהַבָּשָֽׁן׃
וַ֠יְהִי לִבְנֵ֨י מְנַשֶּׁ֥ה הַנּוֹתָרִים֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִבְנֵ֨י אֲבִיעֶ֜זֶר וְלִבְנֵי־חֵ֗לֶק וְלִבְנֵ֤י אַשְׂרִיאֵל֙ וְלִבְנֵי־שֶׁ֔כֶם וְלִבְנֵי־חֵ֖פֶר וְלִבְנֵ֣י שְׁמִידָ֑ע אֵ֠לֶּה בְּנֵ֨י מְנַשֶּׁ֧ה בֶּן־יוֹסֵ֛ף הַזְּכָרִ֖ים לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
וְלִצְלָפְחָד֩ בֶּן־חֵ֨פֶר בֶּן־גִּלְעָ֜ד בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֗ה לֹא־הָ֥יוּ ל֛וֹ בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה וְנֹעָ֔ה חָגְלָ֥ה מִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃
וַתִּקְרַ֡בְנָה לִפְנֵי֩ אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְלִפְנֵ֣י ׀ יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְלִפְנֵ֤י הַנְּשִׂיאִים֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָה֙ צִוָּ֣ה אֶת־מֹשֶׁ֔ה לָֽתֶת־לָ֥נוּ נַחֲלָ֖ה בְּת֣וֹךְ אַחֵ֑ינוּ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם אֶל־פִּ֤י יְהוָה֙ נַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אֲבִיהֶֽן׃
ה–ח
חלוקת נחלת מנשה
וַיִּפְּל֥וּ חַבְלֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה עֲשָׂרָ֑ה לְבַ֞ד מֵאֶ֤רֶץ הַגִּלְעָד֙ וְהַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃
כִּ֚י בְּנ֣וֹת מְנַשֶּׁ֔ה נָחֲל֥וּ נַחֲלָ֖ה בְּת֣וֹךְ בָּנָ֑יו וְאֶ֙רֶץ֙ הַגִּלְעָ֔ד הָיְתָ֥ה לִבְנֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה הַנּֽוֹתָרִֽים׃
וַיְהִ֤י גְבוּל־מְנַשֶּׁה֙ מֵֽאָשֵׁ֔ר הַֽמִּכְמְתָ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י שְׁכֶ֑ם וְהָלַ֤ךְ הַגְּבוּל֙ אֶל־הַיָּמִ֔ין אֶל־יֹשְׁבֵ֖י עֵ֥ין תַּפּֽוּחַ׃
לִמְנַשֶּׁ֕ה הָיְתָ֖ה אֶ֣רֶץ תַּפּ֑וּחַ וְתַפּ֛וּחַ אֶל־גְּב֥וּל מְנַשֶּׁ֖ה לִבְנֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃
ט–יב
גבולות מנשה והערים שלא נכבשו
וְיָרַ֣ד הַגְּבוּל֩ נַ֨חַל קָנָ֜ה נֶ֣גְבָּה לַנַּ֗חַל עָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ לְאֶפְרַ֔יִם בְּת֖וֹךְ עָרֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה וּגְב֤וּל מְנַשֶּׁה֙ מִצְּפ֣וֹן לַנַּ֔חַל וַיְהִ֥י תֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה׃
נֶ֣גְבָּה לְאֶפְרַ֗יִם וְצָפ֙וֹנָה֙ לִמְנַשֶּׁ֔ה וַיְהִ֥י הַיָּ֖ם גְּבוּל֑וֹ וּבְאָשֵׁר֙ יִפְגְּע֣וּן מִצָּפ֔וֹן וּבְיִשָּׂשכָ֖ר מִמִּזְרָֽח׃
וַיְהִ֨י לִמְנַשֶּׁ֜ה בְּיִשָּׂשכָ֣ר וּבְאָשֵׁ֗ר בֵּית־שְׁאָ֣ן וּ֠בְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָ֨ם וּבְנוֹתֶ֜יהָ וְֽאֶת־יֹשְׁבֵ֧י דֹ֣אר וּבְנוֹתֶ֗יהָ וְיֹשְׁבֵ֤י עֵֽין־דֹּר֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וְיֹשְׁבֵ֤י תַעְנַךְ֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וְיֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וּבְנוֹתֶ֑יהָ שְׁלֹ֖שֶׁת הַנָּֽפֶת׃
וְלֹ֤א יָכְלוּ֙ בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה לְהוֹרִ֖ישׁ אֶת־הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיּ֙וֹאֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃
יג–טז
תלונות בני יוסף על חלוקת השטח
וַֽיְהִ֗י כִּ֤י חָֽזְקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתְּנ֥וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖שׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃ (ס)
וַֽיְדַבְּרוּ֙ בְּנֵ֣י יוֹסֵ֔ף אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר מַדּוּעַ֩ נָתַ֨תָּה לִּ֜י נַחֲלָ֗ה גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ וְחֶ֣בֶל אֶחָ֔ד וַֽאֲנִ֣י עַם־רָ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־עַד־כֹּ֖ה בֵּֽרְכַ֥נִי יְהוָֽה׃
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם יְהוֹשֻׁ֗עַ אִם־עַם־רַ֤ב אַתָּה֙ עֲלֵ֣ה לְךָ֣ הַיַּ֔עְרָה וּבֵרֵאתָ֤ לְךָ֙ שָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ הַפְּרִזִּ֖י וְהָֽרְפָאִ֑ים כִּֽי־אָ֥ץ לְךָ֖ הַר־אֶפְרָֽיִם׃
וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לֹֽא־יִמָּ֥צֵא לָ֖נוּ הָהָ֑ר וְרֶ֣כֶב בַּרְזֶ֗ל בְּכָל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַיֹּשֵׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־הָעֵ֔מֶק לַֽאֲשֶׁ֤ר בְּבֵית־שְׁאָן֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְלַֽאֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃
יז–יח
התמודדות בית יוסף עם השטח
וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף לְאֶפְרַ֥יִם וְלִמְנַשֶּׁ֖ה לֵאמֹ֑ר עַם־רַ֣ב אַתָּ֗ה וְכֹ֤חַ גָּדוֹל֙ לָ֔ךְ לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ גּוֹרָ֥ל אֶחָֽד׃
כִּ֣י הַ֤ר יִֽהְיֶה־לָּךְ֙ כִּֽי־יַ֣עַר ה֔וּא וּבֵ֣רֵאת֔וֹ וְהָיָ֥ה לְךָ֖ תֹּֽצְאֹתָ֑יו כִּֽי־תוֹרִ֣ישׁ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֗י כִּ֣י רֶ֤כֶב בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ כִּ֥י חָזָ֖ק הֽוּא׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את חלוקת הארץ למטה מנשה, את הגבולות שנקבעו לו ואת המחלוקת של בני יוסף על שטחי הנחלה.
פסוקים א–ד
חֶלֶק מַטֵּה מְנַשֶּׁה
הַפֶּסֻקִּים מְתִיאִים אֶת הַגּוֹרָל שֶׁל מַטֵּה מְנַשֶּׁה, בֶּן יוֹסֵף. הַטֶּקסט מְפַטְרֵט אֶת הַמִּשְׁפָּחוֹת הַזָּכָרוֹת בַּמַּטֶּה, אֶת יַחַס הַקְּרוֹבִיּוּת שֶׁל צִלְפַּחַד לְבְּנוֹתָיו, וְאֶת הַבַּקָּשָׁה לְקַבֵּל נַחֲלָה בְּתוֹךְ שְׁאָר הַשְּׁבָטִים כְּפִי צִוּוּי הַשֵּׁם.
פסוקים ה–ח
חלוקת נחלת מנשה
פסוקים אלו מתארים את גבולות נחלת שבט מנשה. הם מפרטים את שטחי הנחלה שקיבלו בני מנשה, כולל אזור מעבר לירדן שקיבלו בנות מנשה, ומגדירים את גבולות השטח מן צד שכם ועד עין תפוח, המגדיר את הגבול מול בני אפרים.
פסוקים ט–יב
גבולות מנשה והערים שלא נכבשו
הטקסט מתאר את גבולות נחלת מנשה, המשתרעת בין נחל קנה לים, וכוללת אזורים בתוך שבטי יששכר ואשר. מפורטים שמות ערים ששבט מנשה לא הצליח להשתלט עליהן, כאשר הכנענים נותרו יושבי האזורים הללו.
פסוקים יג–טז
תלונות בני יוסף על חלוקת השטח
בני ישראל התחזקו אך השאירו את הכנענים לעבוד כעבדים. בני יוסף התלוננו בפני יהושע על כך שקיבלו חלק אחד בלבד למרות היותם עם גדול. יהושע הציע להם להרחיב את שטחי היער בארץ הפרזים והרפאים, אך הם טענו שלא יוכלו לנצח את הכנענים בעמק בגלל רכב הברזל שלהם.
פסוקים יז–יח
התמודדות בית יוסף עם השטח
יהושע פונה לחלק מבית יוסף, אפרים ומנשה, ומציין שהם עם גדול ובעל כוח. הוא מסביר שגם אם יקבלו רק חלק אחד, הם יוכלו לכבוש אזורים נוספים. למרות קשיים כמו יערות ורכב ברזל של הכנענים, הם יוכלו לפנות את השטח ולרשת אותו.
הפרק מסתיים בדרישת בני יוסף להרחבת שטחי הנחלה ובהצגת קשיים בכיבוש האזור ההררי.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התמודדות בני יוסף עם גודל הנחלה
״אדרבה מפני שלוי למטה בצרי להו הכי קאמר אף על פי שלוי למטה בני יוסף עמהם שנאמר (יהושע יז, יד) וידברו בני יוסף את יהושע״
בקטע זה מופיע דיון בגמרא במסכת סוטה העוסק בחלוקת הארץ. המקור מציין כי למרות שהלויים לא קיבלו נחלה משלהם כחלק מהגזירה הכללית, בני יוסף מופיעים יחד עם העם. הטקסט מתמקד בשיחה שניהם ניהלו עם יהושע בעת חלוקת הארץ. בני יוסף טענו בפני יהושע כי הם עם גדול מאוד, אך הנחלה שניתנה להם היא גורל אחד בלבד ושטח קטן. בתגובה, יהושע לא התחמק מהקושי אלא הציע להם פתרון מעשי: אם הם אכן עם גדול ובעלי כוח, עליהם לעלות ליערות ולכבוש עבור עצמם שטחים נוספים. הגישה כאן היא התמקדות ביכולת המעשית של העם מול הקושי הטריטוריאלי.
סוטה ל״ו ב:ה׳ ↗חלוקת הנחלה ובקשת בני יוסף
״לרב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו – הרי שהיו לו בשעת יציאת מצרים ה' בנים, ובכניסתו לארץ י'; קורא אני למעט תמעיט נחלתו. הרי שיצאו״
הפרק מתאר את חלוקת האדמות לשבטים בתוך ארץ ישראל, תוך התמקדות בבני יוסף. בני יוסף פונים אל יהושע בטענה שהם עם גדול ורב, וכי לא קיבלו מספיק נחלה עבור כמותם הגדולה. הם מבקשים לקבל גם חלק נוסף בארץ, שכן האזור שקיבלו כולל יערות ומקומות שחיה בהם קהת ורפאים, וקשה להשתמש בהם בגלל כנסי הרים מברזל. הספרי מפרש את המילים "לרב תרבו נחלתו" ומסביר שחלוקת הארץ נעשתה לפי המעמד של כל אדם. לפי הספרי, מספר הבנים של כל אדם השתנה מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ, ולכן חלק הנחלה הותאם למספר המשתתפים בפועל. הפרשן מציין גם שחלוקת האדמות נעשתה ברוח הקודש, כפי שניתן להבין מההתנהלות של יהושע מול בני יוסף.
ספרי במדבר קל״ב:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
חלוקת נחלת בנות צלפחד
״ויפלו חבלי מנשה עשרה. ששה לששה בתי אבות המנויים למעלה, וארבע לבנות צלפחד, לא שתהא כל אחת בית אב לעצמה, אלא שנטלו ארבעה חלקים, חלק״
בפרק זה מתוארת חלוקת הארץ לשבט מנשה. עשרה חבלים נתנו למנשה: שישה לבתי אבות המפורטים בתורה, וארבע לבנות צלפחד. רש"י מפרש את אופן החלוקה המיוחד הזה על פי המסורת בבבא בתרא. לטענתו, החלוקה התבססה על מניין היוצאים ממצרים, כך שכל משפחה קיבלה חלק בהתאם למספר בני אדם. הפרשן מסביר שהבנות קיבלו חלק בנחלה של אביהן, אך גם חלק בנחלת דודם של אחי אביהן שמת במדבר ללא בנים. רש"י מדגיש כי הכתוב מציין במפורש את מספר חלקות הבנות כדי ללמד שהן קיבלו חלק בכורה וכי הנחלה מובטחת להן כירושה מאבותיהן. לפי גישה זו, החלוקה אינה רק טכנית אלא נושאת משמעות של קשר עמוק למסורת המשפחתית.
רש״י על יהושע 17:5:1 ↗בקשת בני יוסף לנחלה נוספת
״וידברו בני יוסף. שבט מנשה:״
בפסוק זה מופיעה טענה של בני יוסף, שבט מנשה, כלפי יהושע. הם מציינים כי הם עם עם גדול ורב, אך הנחלה שקיבלו נראית להם קטנה מדי למספרם הגדול. רש"י מפרש על פסוק זה כי הכוונה היא שבני מנשה טענו כי למרות גודלם, השטח שהוקצה להם אינו מספיק. הפירוש מתמקד בפרשנות של המציאות הנתונה מול הצורך של השבט המתרחב.
רש״י על יהושע 17:14:1 ↗חלקו של מנשה והבקשה למרחב נוסף
״אל פי ה׳. על פי ה׳ במצותו:״
בפרק זה אנו קוראים על המשך חלוקת הארץ לבני מנשה, בני יוסף. הפרק מפרט את שושלת המנהיגים של שבט מנשה, החל ממנשה עצמו ועד למנשה הבן. מפורטות גם הבעלות על ערים מסוימות והגבולות של השבט. בנוסף, מופיעה בקשה של בני יוסף מהשם ומישוע. הם מציינים כי למרות שקיבלו כבר נחלה, הם עדיין זקוקים ליותר שטחים בגלל כמות האנשים הגדולה שלהם. המצודת דוד מסביר על פסוק זה כי ההבטחה של ה׳ התקיימה בדיוק לפי המצוות שלו.
מצודת דוד על יהושע 17:4:2 ↗התלונה של בני יוסף על חלוקת הארץ
״עם רב. ואין די לי בהנחלה הזאת:״
בפרק זה אנו קוראים על בני יוסף, שבני מנשה ואפרים, פונים אל יהושע בטענה שאין להם מספיק נחלה. הם מציינים כי העם גדול מאוד וכי השטח שהוקצה להם אינו מספיק למספר האנשים והבהמות שברשותם. הם מבקשים מהמנהיג לקבל להם גם את ההר וגם את העמק, למרות קיומם של כנען הקניים באזור זה. הטקסט מציג את הבקשה כדרישה לצדק בחלוקת הארץ. המצודת דוד מסביר על הפסוק הזה כי בני יוסף לא היו מרוצים מהחלק שקיבלו, וטענו שהנחלה הזו אינה מספיקה להם. הפירוש מתמקד בטענה הלוגיסטית של בני יוסף, שעל פי המצודת דוד, ראו בבעלותם על עם רב וצורך בשטח רחב יותר כסיבה למחלוכת הארץ החדשה.
מצודת דוד על יהושע 17:14:3 ↗