אלו הם אלו שקיבלו בני ישראל בארץ כנען, כפי שחלקו להם אלעזר הכהן, יהושע בן נון וראשי שבטי בני ישראל.
וְאֵ֛לֶּה אֲשֶׁר־נָחֲל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁ֨ר נִֽחֲל֜וּ אוֹתָ֗ם אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְרָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃יהושע · פרק יד׳
חלוקת הארץ ובקשתו של כלב
כל בני ישראל קיבלו את נחלתם לפי הצו, וכלב בן יפונה מבקש את חברון כגמול על נאמנותו למשה והשם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יהושע יד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חלוקת הארץ
החלוקה נעשתה בדרך הגרל, כפי שציווה ה' באמצעות משה, לתשעת השבטים ולחצי השבט.
בְּגוֹרַ֖ל נַחֲלָתָ֑ם כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃משה נתן את נחלת שני השבטים ואת חצי השבט מעבר לירדן, אבל הוא לא נתן ללווים נחלה בתוך השבטים.
כִּֽי־נָתַ֨ן מֹשֶׁ֜ה נַחֲלַ֨ת שְׁנֵ֤י הַמַּטּוֹת֙ וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֔ה מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּ֑ן וְלַ֨לְוִיִּ֔ם לֹֽא־נָתַ֥ן נַחֲלָ֖ה בְּתוֹכָֽם׃בני יוסף היו שני שבטים, מנשה ואפרים, וללווים לא נתנו חלק בארץ, אלא רק ערים למגורים ושטחים מסביב לשם רעיית שולחנם ורכושם.
כִּֽי־הָי֧וּ בְנֵֽי־יוֹסֵ֛ף שְׁנֵ֥י מַטּ֖וֹת מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנוּ֩ חֵ֨לֶק לַלְוִיִּ֜ם בָּאָ֗רֶץ כִּ֤י אִם־עָרִים֙ לָשֶׁ֔בֶת וּמִ֨גְרְשֵׁיהֶ֔ם לְמִקְנֵיהֶ֖ם וּלְקִנְיָנָֽם׃בקשת כלב את חלקו בארץ
בדיוק כפי שהשם ציווה את משה, כך בני ישראל עשו וחילקו את הארץ.
כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחְלְק֖וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ (פ)בני יהודה פנו אל יהושע בגילגאל ואמרו לו: כלב בן יפונה, אתה יודע את הדבר שהשם, איש האלוהים, דיבר עם משה לגביי ולגביך בקדש ברנעע.
וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵֽי־יְהוּדָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו כָּלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה הַקְּנִזִּ֑י אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֶֽת־הַדָּבָר֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים עַ֧ל אֹדוֹתַ֛י וְעַ֥ל אֹדוֹתֶ֖יךָ בְּקָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃בן ארבעים שנה הייתי כשאשלח אותי משה, עבד השם, מקדש ברנעע לסובר את הארץ, ואני מחזיר את אותו הדבר בדיוק כפי שהיה בלבִי.
בֶּן־אַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אָנֹכִ֗י בִּ֠שְׁלֹחַ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהוָ֥ה אֹתִ֛י מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָ֑רֶץ וָאָשֵׁ֤ב אֹתוֹ֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר עִם־לְבָבִֽי׃אחיי שעלו איתי גרמו לעם להירתע, אבל אני מלא בביטחון אחרי השם אלוהיי.
וְאַחַי֙ אֲשֶׁ֣ר עָל֣וּ עִמִּ֔י הִמְסִ֖יו אֶת־לֵ֣ב הָעָ֑ם וְאָנֹכִ֣י מִלֵּ֔אתִי אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃בקשת כחזק רעב
באותו היום משה נשבע ואמר: אם הארץ שצעדת בה תהיה לנחלה שלך ולבניך לעולמים, כי מילאת את רצון ה׳ אלוהיך.
וַיִּשָּׁבַ֣ע מֹשֶׁ֗ה בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמֹר֒ אִם־לֹ֗א הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֨ר דָּרְכָ֤ה רַגְלְךָ֙ בָּ֔הּ לְךָ֨ תִֽהְיֶ֧ה לְנַחֲלָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָ֑ם כִּ֣י מִלֵּ֔אתָ אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃ועכשיו, הנה ה׳ הצחין אותי כפי שדיבר, ארבעים וחמש שנים לפני כן כשדיבר ה׳ את הדבר הזה עם משה בזמן שישראל צעדו במדבר, ועתה אני כאן היום בן שמונים וחמש שנה.
וְעַתָּ֗ה הִנֵּה֩ הֶחֱיָ֨ה יְהוָ֣ה ׀ אוֹתִי֮ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּר֒ זֶה֩ אַרְבָּעִ֨ים וְחָמֵ֜שׁ שָׁנָ֗ה מֵ֠אָז דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־הָלַ֥ךְ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֣י הַיּ֔וֹם בֶּן־חָמֵ֥שׁ וּשְׁמוֹנִ֖ים שָׁנָֽה׃עדיין אני חזק היום כפי שהייתי ביום ששלח אותי משה, בכוחי אז ובכוחי עכשיו לצאת למלחמה ולבוא.
עוֹדֶ֨נִּי הַיּ֜וֹם חָזָ֗ק כַּֽאֲשֶׁר֙ בְּי֨וֹם שְׁלֹ֤חַ אוֹתִי֙ מֹשֶׁ֔ה כְּכֹ֥חִי אָ֖ז וּכְכֹ֣חִי עָ֑תָּה לַמִּלְחָמָ֖ה וְלָצֵ֥את וְלָבֽוֹא׃ועכשיו, תן לי את ההר הזה שדיבר ה׳ באותו היום, כי שמעת באותו היום ששם יש ענקים ועורות גדולות עם חומה, אולי ה׳ יהיה איתי ואוכל להרשות אותם כפי שדיבר ה׳.
וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְהוָ֤ה אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃נחלת כלב בחיברון
יהושע בירך אותו ונתן את חברון לכלב בן יפונה כנחלה.
וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶת־חֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה לְנַחֲלָֽה׃לכן חברון הפכה לנחלה של כלב בן יפונה הקניזי עד היום הזה, כי הַשֵּׁם אלוהי ישראל מילא את הבטחת אלו.
עַל־כֵּ֣ן הָיְתָֽה־חֶ֠בְרוֹן לְכָלֵ֨ב בֶּן־יְפֻנֶּ֤ה הַקְּנִזִּי֙ לְֽנַחֲלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֔א אַחֲרֵ֕י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃שם חברון נקראת גם קרית ארבע, העיר הגדולה של הענקים, והארץ הייתה בשקט מכל מלחמה.
וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃ (פ)על המילים
האות (פ) בסוף הפסוק היא סימן כתיבה מקובל ולא חלק מהטקסט.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חלוקת הארץ
וְאֵ֛לֶּה אֲשֶׁר־נָחֲל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁ֨ר נִֽחֲל֜וּ אוֹתָ֗ם אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְרָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
בְּגוֹרַ֖ל נַחֲלָתָ֑ם כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃
כִּֽי־נָתַ֨ן מֹשֶׁ֜ה נַחֲלַ֨ת שְׁנֵ֤י הַמַּטּוֹת֙ וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֔ה מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּ֑ן וְלַ֨לְוִיִּ֔ם לֹֽא־נָתַ֥ן נַחֲלָ֖ה בְּתוֹכָֽם׃
כִּֽי־הָי֧וּ בְנֵֽי־יוֹסֵ֛ף שְׁנֵ֥י מַטּ֖וֹת מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנוּ֩ חֵ֨לֶק לַלְוִיִּ֜ם בָּאָ֗רֶץ כִּ֤י אִם־עָרִים֙ לָשֶׁ֔בֶת וּמִ֨גְרְשֵׁיהֶ֔ם לְמִקְנֵיהֶ֖ם וּלְקִנְיָנָֽם׃
בקשת כלב את חלקו בארץ
כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחְלְק֖וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ (פ)
וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵֽי־יְהוּדָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו כָּלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה הַקְּנִזִּ֑י אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֶֽת־הַדָּבָר֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים עַ֧ל אֹדוֹתַ֛י וְעַ֥ל אֹדוֹתֶ֖יךָ בְּקָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃
בֶּן־אַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אָנֹכִ֗י בִּ֠שְׁלֹחַ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהוָ֥ה אֹתִ֛י מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָ֑רֶץ וָאָשֵׁ֤ב אֹתוֹ֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר עִם־לְבָבִֽי׃
וְאַחַי֙ אֲשֶׁ֣ר עָל֣וּ עִמִּ֔י הִמְסִ֖יו אֶת־לֵ֣ב הָעָ֑ם וְאָנֹכִ֣י מִלֵּ֔אתִי אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
בקשת כחזק רעב
וַיִּשָּׁבַ֣ע מֹשֶׁ֗ה בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמֹר֒ אִם־לֹ֗א הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֨ר דָּרְכָ֤ה רַגְלְךָ֙ בָּ֔הּ לְךָ֨ תִֽהְיֶ֧ה לְנַחֲלָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָ֑ם כִּ֣י מִלֵּ֔אתָ אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
וְעַתָּ֗ה הִנֵּה֩ הֶחֱיָ֨ה יְהוָ֣ה ׀ אוֹתִי֮ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּר֒ זֶה֩ אַרְבָּעִ֨ים וְחָמֵ֜שׁ שָׁנָ֗ה מֵ֠אָז דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־הָלַ֥ךְ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֣י הַיּ֔וֹם בֶּן־חָמֵ֥שׁ וּשְׁמוֹנִ֖ים שָׁנָֽה׃
עוֹדֶ֨נִּי הַיּ֜וֹם חָזָ֗ק כַּֽאֲשֶׁר֙ בְּי֨וֹם שְׁלֹ֤חַ אוֹתִי֙ מֹשֶׁ֔ה כְּכֹ֥חִי אָ֖ז וּכְכֹ֣חִי עָ֑תָּה לַמִּלְחָמָ֖ה וְלָצֵ֥את וְלָבֽוֹא׃
וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְהוָ֤ה אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃
נחלת כלב בחיברון
וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶת־חֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה לְנַחֲלָֽה׃
עַל־כֵּ֣ן הָיְתָֽה־חֶ֠בְרוֹן לְכָלֵ֨ב בֶּן־יְפֻנֶּ֤ה הַקְּנִזִּי֙ לְֽנַחֲלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֔א אַחֲרֵ֕י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תהליך חלוקת הארץ בין שבטי ישראל ומתמקד בבקשת הנחלה של כלב.
חלוקת הארץ
הפסוקים מתארים את אופן חלוקת נחלת ארץ כנען בין שבטי ישראל על ידי אלעזר הכהן, יהושע וראשי השבטים. החלוקה התבצעה בגרל לפי ציווי ה', כאשר שני שבטי יוסף (מנשה ואפרים) וחלק מהשבטים קיבלו חלק בארץ, בעוד הלוויים קיבלו רק ערים למגורים ללא נחלה ארצית.
בקשת כלב את חלקו בארץ
בני ישראל מחלקים את הארץ לפי ציווי השם. כלב בן יפונה ניגש ליהושע בגילגאל ומזכיר לו את הבטחתו של השם לגביו, תוך שהוא מציין כי בני ישראל שעלו איתו למשימה גרמו לעם לחשוש, אך הוא נותר נאמן להשם.
בקשת כחזק רעב
כלב בן יפונה מציג בפני יהושע את הבטחתו של משה מהעבר. הוא מצהיר כי למרות גילו שמונים וחמש, הוא עדיין חזק למלחמה. הוא מבקש לקבל לנחלה את האזור ההר בדרום, למרות קשיי השטח והענקים שבו, מתוך אמונה שהשם יסייע לו.
נחלת כלב בחיברון
יהושע מברך את כלב בן יפונה ומעניק לו את חברון כנחלה. חברון, שהייתה עיר גדולה של ענקים ונקראת גם קרית ארבע, הפכה לנחלת כלב הקניזי. הדבר קרה כמימוש הבטחת הַשֵּׁם אלוהי ישראל, בזמן שהארץ הייתה שקטה מכל מלחמה.
הכבושה הושלמה וכלב קיבל את חברון כנחלה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חישוב גילתו של כלב בן ערן
״וּכְתִיב: ״בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳ וְגוֹ׳״, ״וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה״. כַּמָּה הָוְיָא לְהוּ? אַרְבְּעִין. דַּל אַרְבֵּיסַר דַּהֲוָה״
בגמרא במסכת סנהדרין מופיעה שאלה לגבי גילו המדויק של כלב בן ערן. המקור מביא שני ציטוטים שונים: פעם אחת כלב אומר שהוא בן ארבעים שנה כשנשלח משה, ופעם אחרת הוא אומר שהוא בן חמישים ושש שנה. לפי הניתוח המופיע בטקסט, יש לחשב את הפרש בין הזמנים הללו. הפרש שבין ארבעים לשישים ושיש הוא עשרים ושישה שנים. הגמרא מציעה הסבר למספר זה, וטוענת שהפחתה של שתי שנות עיבור מהפרש השנים מובילה לחישוב של שמונה שנים. הגישה כאן היא ניתוח מספרי של הטענות השונות כדי להגיע להבנה של משך הזמן שעבר בין האירועים.
סנהדרין ס״ט ב:י״ט ↗ארבע עשרה שנים בין הכיבוש לחלוקה
״שֶׁבַּגִּלְגָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה – שֶׁבַע שֶׁכִּבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלְּקוּ. מְנָלַן? דְּקָאָמַר כָּלֵב: ״בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳ אוֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ,״
הטקסט מציג פרשנות חז"ל המפרשת את המספר ארבע עשרה המופיע בגלגל. לפי המפרש בבבלי זבחים, ארבע עשרה שנים אלו הן התקופה שחלפה בין שבע השנים שבהן בני ישראל כיבשו את הארץ לשבע השנים שאחריהן חולקה הארץ לנחלות. ההסבר מבוסס על השוואה בין גילתו של כלב בן ארבעים שנה בזמן שליחות משה, לבין גילו כבן חמישים ושש שנים בשלב מאוחר יותר. מתוכן עולה כי הזמן שעבר בין האירועים הללו הוא ארבע עונה של שנים, כפי שמתוארת תהליך ההתקדמות של כלב בארץ.
זבחים קי״ח ב:ט״ו ↗בעקבות המפרשים
חלוקת הארץ והמורשת של כהת בן יפונה
״כי היו בני יוסף שני מטות. תחת שבט לוי:״
הפרק מתאר את שלב חלוקת הארץ בין שבטי ישראל בנחלתם, לאחר שנעשה הדבר על ידי יהושע וכהנים וראשי שבטים. החלוקה נעשתה בדרך הגורל כדי להבטיות צדק וסדר בין כל השבטים. בפרק זה מודגש כי בני יוסף קיבלו שני מטה שונים בנחלתם, כפי שמסביר רש״י על פסוק ארבע. הסיפור מתמקד בבקשתו של כהת בן יפונה, מבית שבט יהודה. הוא פונה אל יהושע ומבקש לקבל את עיר חברון, למרות שהיא נמצאת באזור שנכבש על ידי כוח גדול יותר. כהת מציין כי הַשֵּׁם הבטיח לו את הארץ הזו. התוצאה היא שחברון ניתנה לו כנחלה, בדומה לאופן שבו חולקה שאר הארץ.
רש״י על יהושע 14:4:1 ↗חלוקת הארץ וספירת השנים
״זה ארבעים וחמש שנה. למדנו ששהו בכיבוש הארץ שבע שנים, שהרי בשנה השנית שלח משה המרגלים, נשארו שלשים ושמנה שהלכו במדבר, ושבע שכבשו, הרי ארבעים״
הפרק מתאר את תהליך חלוקת הארץ בין שבטי ישראל, כפי שנעשה על ידי יהושע וכהנים, לפי הציווי של הַשֵּׁם. כל שבט קיבל את נחלתו לפי הגורל, כפי שנצטוותו בני ישראל בעבר. בפסוק זה, כלב בן يفונע מציין כי הַשֵּׁם שמר אותו בחיים לאורך כל השנים הללו. רש"י מסביר כי ניתן לחשב מכאן את סך כל השנים שעברו מאז היציאה ממצרים: שבע שנות כיבוש הארץ ועוד שלושים ושמונה שנים של נדודים במדבר, מה שמגיע בסך הכל לארבעים וחמש שנים.
רש״י על יהושע 14:10:1 ↗חלוקת הארץ לשבט כהן
״לשבת. רצה לומר, לבד לדור בהם, ולא להיות שלהם לגמרי:״
בפרק זה מתוארת ההתחלה של חלוקת הארץ בין שבטי ישראל. השבטים קיבלו את חלקם לפי הגורל, כפי שהצווה הַשֵּׁם. חלק מיוחד ניתן לשבט לוי, שחלקו הוא הכהונה ולא נטלה לו ארץ משלה כנחלה קבועה. המצודת דוד מסביר את המשמעות של חלק זה. הוא מציין שהכהנים לא קיבלו ארץ לשם בעלות מוחלטת, אלא כדי לשבת בתוכה ולהתגורר בתוך העמים השונים, ולא להיות בעלי אדמה שכולה שייכת להם בלבד.
מצודת דוד על יהושע 14:4:2 ↗חלוקת הארץ בין שבטי ישראל
״ככחי אז. כמו הכח שהיה בי אז, כזה הכח בי היום, הן להלחם בעצמי, הן לצאת ולבוא לפני העם להורותם תכסיסי המלחמה:״
בפרק זה מתואר תהליך חלוקת הארץ בין שבטי ישראל לאחר הכיבושים. הכהנים, הלויים ואח אהרון קיבלו את חלקם בתוך נחלת השבטים, בעוד שבט יהודה קיבל את חלקו לפי הגורל. כל שבט קיבל את השטח שנקבע לו על ידי הכהנים והמנהיגים. כחלק מהתהליך, כל שבט קיבל את הערים והכפרים שבהם ישבו. כאן מופיע סיפורו של כלב בן يفונע. הוא מזכיר את הבטחתו של הַשֵּׁם לו, וטוען שהכוח שלו היום להילחם ולנהיג את העם הוא בדיוק אותו כוח שהיה לו בעבר. המצודת דוד מסביר כי הכוח של כלב להילחם בעצמו וכוחו להורות לעם על טכניקות מלחמה, נותרו זהים כפי שהיו בצעירותו. הפרק מדגיש את נאמנות הבטחות הַשֵּׁם ואת המשכיות הכוח של המנהיגים.
מצודת דוד על יהושע 14:11:2 ↗