והיה דבר הַשֵּׁם אל יונה פעם שנייה ולומר:
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יוֹנָ֖ה שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃יונה · פרק ג׳
יונה מטיף לנינווה ותשובת העיר
יונה חוזר לעיר נינווה ומכריז על החורבן הקרב, וכל העיר, מהמלך ועד הפשוטים, עושה תשובה וצום.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יונה ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
יונה מטיף לנינווה
קום לך לנינווה העיר הגדולה, ותקע בה את הקריאה שאני אומר לך.
ק֛וּם לֵ֥ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה וִּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ אֶת־הַקְּרִיאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ויונה קם והלך לנינווה כדבר הַשּׁם. ונינווה הייתה עיר גדולה מאוד לאלוהים, שזמן ההליכה בה היה שלושה ימים.
וַיָּ֣קָם יוֹנָ֗ה וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־נִֽינְוֶ֖ה כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וְנִֽינְוֵ֗ה הָיְתָ֤ה עִיר־גְּדוֹלָה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים מַהֲלַ֖ךְ שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃ויונה התחיל להיכנס לעיר, אחרי יום אחד של הליכה, וקרא ואמר: עוד ארבעים יום ונינווה תתהפך.
וַיָּ֤חֶל יוֹנָה֙ לָב֣וֹא בָעִ֔יר מַהֲלַ֖ךְ י֣וֹם אֶחָ֑ד וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר ע֚וֹד אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְנִֽינְוֵ֖ה נֶהְפָּֽכֶת׃ה–ח
תשובת נינווה
אנשי נינווה האמינו בה', אז הם הכריזו על צום ולבשו שקים, מהגדולים ועד הקטנים.
וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד־קְטַנָּֽם׃החדשות הגיעו למלך נינווה. הוא קם מכיסאו, הוריד מעליו את בגדו וכיסה את עצמו בשק, וישב על האפר.
וַיִּגַּ֤ע הַדָּבָר֙ אֶל־מֶ֣לֶך נִֽינְוֵ֔ה וַיָּ֙קָם֙ מִכִּסְא֔וֹ וַיַּעֲבֵ֥ר אַדַּרְתּ֖וֹ מֵֽעָלָ֑יו וַיְכַ֣ס שַׂ֔ק וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הָאֵֽפֶר׃הוא הורה לכל נינווה, לפי פקודתו, בגלל המלך וגדולי המדינה, שאסור לאדם, לבקר, לכבשים ולצאן לטעום שום דבר רע, שלא ירעו ושלא ישתו מים.
וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ׃הוא הורה גם שהאנשים והבהמות יתכסו בשקים ויקראו לה' בתענית, וכל אחד יחזור מדרכו הרעה ומעוולה שבידיו.
וְיִתְכַּסּ֣וּ שַׂקִּ֗ים הָֽאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל־אֱלֹהִ֖ים בְּחָזְקָ֑ה וְיָשֻׁ֗בוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וּמִן־הֶחָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם׃ט–י
תשובת נינווה
מי יודע, אולי אלוהים ישנה את דעתו ויתחרט, ויפסיק לכעוס, ואז לא נחרב.
מִֽי־יוֹדֵ֣עַ יָשׁ֔וּב וְנִחַ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְשָׁ֛ב מֵחֲר֥וֹן אַפּ֖וֹ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃ואלוהים ראה מה הם עשו, כי באמת הפסיקו מהדרך הרעה שלהם, ואז הוא התחרט על הרע שהחליט להעניש להם ולא עשה זאת.
וַיַּ֤רְא הָֽאֱלֹהִים֙ אֶֽת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כִּי־שָׁ֖בוּ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָעָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם הָאֱלֹהִ֗ים עַל־הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר לַעֲשׂוֹת־לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָשָֽׂה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
יונה מטיף לנינווה
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יוֹנָ֖ה שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃
ק֛וּם לֵ֥ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה וִּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ אֶת־הַקְּרִיאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
וַיָּ֣קָם יוֹנָ֗ה וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־נִֽינְוֶ֖ה כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וְנִֽינְוֵ֗ה הָיְתָ֤ה עִיר־גְּדוֹלָה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים מַהֲלַ֖ךְ שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃
וַיָּ֤חֶל יוֹנָה֙ לָב֣וֹא בָעִ֔יר מַהֲלַ֖ךְ י֣וֹם אֶחָ֑ד וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר ע֚וֹד אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְנִֽינְוֵ֖ה נֶהְפָּֽכֶת׃
ה–ח
תשובת נינווה
וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד־קְטַנָּֽם׃
וַיִּגַּ֤ע הַדָּבָר֙ אֶל־מֶ֣לֶך נִֽינְוֵ֔ה וַיָּ֙קָם֙ מִכִּסְא֔וֹ וַיַּעֲבֵ֥ר אַדַּרְתּ֖וֹ מֵֽעָלָ֑יו וַיְכַ֣ס שַׂ֔ק וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הָאֵֽפֶר׃
וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ׃
וְיִתְכַּסּ֣וּ שַׂקִּ֗ים הָֽאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל־אֱלֹהִ֖ים בְּחָזְקָ֑ה וְיָשֻׁ֗בוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וּמִן־הֶחָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם׃
ט–י
תשובת נינווה
מִֽי־יוֹדֵ֣עַ יָשׁ֔וּב וְנִחַ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְשָׁ֛ב מֵחֲר֥וֹן אַפּ֖וֹ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃
וַיַּ֤רְא הָֽאֱלֹהִים֙ אֶֽת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כִּי־שָׁ֖בוּ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָעָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם הָאֱלֹהִ֗ים עַל־הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר לַעֲשׂוֹת־לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָשָֽׂה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את שליחותו השנייה של יונה בתוך נינווה ואת התגובה המהירה של תושביה למסר האלוקי.
פסוקים א–ד
יונה מטיף לנינווה
הַשּׁׁם פונה אל יונה פעם שנייה וצוវា ללכת לנינווה הגדולה ולהכריז את המסר שהורה לו. יונה מציית להוראה ומתחיל בצעדו לעיר הגדולה. לאחר יום אחד של הליכה בתוך העיר, הוא קורא לאנשים כי בעוד ארבעים ימים העיר תיהרס ותתהפך.
פסוקים ה–ח
תשובת נינווה
אנשי נינווה והמלך מגיבים להודעת יונה. הם מכריזים על צום כללי, כולל בעלי חיים, ולובשים שקים כאמצעי חרטה. המלך מורה לכל האוכלוסייה להפסיק את מעשיהם הרעים ולפנות בתפילה לה'.
פסוקים ט–י
תשובת נינווה
המלך והתושבים פועלים כדי להשכין את הכעס מאלוהים. מתוך תקווה שהאלוהים ישנה את גזר דינם, הם מפסיקים את דרכיהם הרעות. כשהאלוהים רואה את השינוי במעשיהם, הוא מתחרט על העונש שהחליט להביא להם ואינו מוציא אותו אל הפועל.
לאחר התשובה והצום, הַשֵּׁם חוזר בדעתו ואינו מחריב את העיר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות של הדיבור השני
״תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר בֶּן יָאסְיָין: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִכְרַכֵּי הַיָּם מָצָאתִי גֵּר אֶחָד שֶׁנָּשָׂא אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מִי הִרְשְׁךָ? אָמַר לִי: הֲרֵי אִשָּׁה וְשִׁבְעָה״
במדרש זה, בן יאסין מספר על מפגש עם גר שביצע איסור חמור של נישואי אשת אחיו. הוא משתמש בסיפור האישי הזה כדי להסביר את הפסוק ביונה המתאר את דברי הַשֵּׁם ליונה בשנית. המדרש מדגיש את החשיבות של המפגש השני עם השכינה, כשהוא מראה שדווקende המקרה של הגר המדובר הוא עדות למעשה לא תקין. הפרשנות כאן אינה מוסכמת על כולם, אך היא מנסה להבין מדוע הדיבור השני הוא בעל משמעות מיוחדת. המדרש משתמש בדוגמה של הגר כדי להוכיח שגם כשיש מצב של איסור, השכינה בחרה לדבר שוב, בעוד שבפעם השלישית היא כבר לא דיברה.
יבמות צ״ח א:ו׳ ↗הדברים השניים של הַשֵּׁם ליונה
״יוֹנָה תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה א,ג) "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יי, וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד״
הפרש בפרשת יונה מתמקד בכך שהַשֵּׁם דיבר אל יונה פעם נוספת. המקור המובא הוא מהמכילתא דרבי ישמעאל, המפרש את המילה "שֵׁנִית" בראש פרק ג'. לפי גישה זו, הפסוק מלמד שהתקשורת בין אלוהים ליונה התחדשה לאחר המעשה בירד, אך לא הוסף פסוק על שיחה שלישית. הפרשן משתמש בטכניקה של השוואה בין הטקסטים כדי להראות שהדברים נאמרו שוב. הוא אינו מציע פרשנות רגשית, אלא מתמקד בניתוח המילה "שֵׁנִית" כעדות לכך שזו הייתה פעם שנייה בלבד של דיבור אל הנביא בנושא זה.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא א׳:י״ח ↗בעקבות המפרשים
ההתהפכות של נינוה
״נהפכת. נחרבת (ולא אמר נחרבת כי נהפכת משמש שתי לשונות רע וטוב אם לא יעשו תשובה נחרבת, ואם יעשו תשובה אז נהפכת על אנשי נינוה״
בפרק זה אנו רואים את יונה נכנס לעיר נינוה ומכריז על חורבנה שתבוא בעוד ארבעים יום. הפסוק מתאר את המצב כהתהפכות של העיר. רש"י מסביר שהמילה הנהפכת מרמזת על אפשרות לשינוי גון. אם אנשי נינוה לא יתשובו, העיר תחרב, אך אם יתשובו, מצבם הלא טוב יתהפך לטובה. ההסבר של רש"י מתמקד במשמעות המילה המופיעה בנבואה. הוא מציין שהשינוי תלוי בתשובה שלהם. על פי גישה זו, הנבואה אינה גזירה בלתי משתנה, אלא אזהרה המזמנת פעולה. רש"י אינו טוען שזהו ההסבר היחיד, אך הוא מציע פרשנות המדגישה את כוחה של התשובה להפוך רע לטוב.
רש״י על יונה 3:4:1 ↗ההכרזה בנהומה
״מטעם המלך וגדוליו. מעצת המלך וגדוליו ציוו להכריז:״
הפסוק מתאר את שלב ההוצאה לפועל של ציווי המלך ושרዎቹ בנהומה. לפי רש"י, ההכרזה לא הגיעה רק מרצונו האישי של המלך, אלא הייתה תוצאה של החלטה קבוצתית של המנהיגים הגדולים במדינה. זה מדגיש שהשינוי שהתרחש בעיר היה רחב היד וכלל את כל השכבות השלטוניות. הפרשן מתרכז בזהות המקור של הפקודה. הוא מסביר שהציווי הוצא מתוך העצה של המלכות, מה שמעיד על כך שההודעה הופצה כחלק מתהליך רשמי של הממשל. הגישה כאן היא היסטורית-מנהלתית, המדגישה את ההסדרה המוסדית של ההכרזה בעיר.
רש״י על יונה 3:7:2 ↗הקריאה השנייה ושינוי כיוון
״קום - הוא יורה כי לא הלך דרך שתרחק נינוה, אם ישלחהו שנית ילך.״
בפרק זה אנו רואים את הַשֵּׁם פונה אל יונה פעם נוספת. המפרש אבן עזרא מסביר שהציווי "קום" מרמז שיונה לא בחר ללכת בדרך רחוקה מנינווה, אלא אם כן יישלח שוב. כלומר, יש כאן רמז לכך שהמסע הקודם לא היה בתוכנית המקורית של יונה. הטקסט מתאר את התגובה המיידית של יונה למצוות. הוא קם, הולך אל נינווה ומכריז את המסר של הַשֵּׁם בפני העיר. התיאור מתמקד בפעולות המעשיות ובקיום המשימה כפי שהתקבלה.
אבן עזרא על יונה 3:2:1 ↗קריאת יונה לנינווה והתגובה המהירה
״ויזעק, מטעם - מעצתו ודעתו ושכלו, כמו בשנותו את טעמו.״
פרק זה מתאר את שליחותו של יונה בעיר נינווה לאחר שקיבל שוב את דברי הַשֵּׁם. יונה נכנס לעיר וקרא בשלהבת על האפשרות שחשיכה תבוא על העיר בעוד ארבעים יום. בתגובה למצוקה הזו, המלך והנהגת נינווה הכריזו על צום וקבעו חוק חדש של צום מלא, גם לאנשים וגם לחיות, תוך בקשה מכל יצור שלא יטעום דבר ואף לא יאכל מים. המטרה הייתה שכולם יתכנסו אל אלוהים, יפסיקו את דרכיהם הרעות ויתרחקו מן האדם הרע, בתקווה שמא אלוהים יתחרט על הרע וימנע מאיתנו את האבדון. הטקסט מציג את התגובה המיידית והקולקטיבית של העיר ל pering של יונה. אבן עזרא מסביר את המילה "ויזעק" בהקשר של המלך, וטוען שהזעקה הייתה מתוך שימוש בדעתו, בבינתו ובשכלו, בדומה לביטוי המופיע בפרק הקודם. הפרשן מראה כיצד המנהיג פעל מתוך חוכמה ושיקול דעת כדי להוביל את העם לצום ולתשובה.
אבן עזרא על יונה 3:7:1 ↗